בריאות הילד: מפת האיומים המעודכנת מפורטת כאן במאמר הנוכחי. איומים על בריאות הילד ובכלל זה על הבריאות הגופנית שלו הם עניין שכיח. ילדים ובני נוער חשופים לתאונות, מומים מולדים, תופעות לוואי של תרופות, פעילות גופנית לקויה ועוד. גם ליקויי יציבה וארגונומיה, השמנה, משקאות אנרגיה ואפילו הרדמה כללית לצורך רפואי עלולים לפגוע בילד.
ילד שאוגר נזקים גופניים ונזקים נפשיים בילדותו או בנערותו יסבול גם בבגרותו. שמירה על בריאותו הגופנית של הילד תאפשר לו להתפתח גופנית ומנטלית. על ההורים מוטלת האחריות לכך שהילד התנהל נכון, יגדל בסביבה בריאה, ייהנה מתזונה נכונה ועוד. אלה ועוד יאפשרו נפש בריאה וגוף בריא. במאמר הנוכחי "האיומים על בריאות הילד" נדון בנושא.
בריאות הילד: מפת האיומים המעודכנת – רקע
בריאות הילד כבר אינה נמדדת רק לפי השאלה האם הילד חולה או בריא ברגע נתון. במציאות של העשור האחרון, הסיכונים לבריאות ילדים נעשו רב-שכבתיים: לצד זיהומים, חיסונים, תזונה ומחלות נשימה, נוספו בעוצמה גדולה גם איומים כמו השמנה, חוסר פעילות גופנית, מחסור בשינה, עומס מסכים, מצוקה נפשית, פגיעות סביבתיות, אי-שוויון חברתי, וקשיים שריר-שלדיים הקשורים לאורח חיים יושבני. לכן, “בריאות הילד” אינה תחום אחד אלא מפה שלמה של סיכונים מצטלבים. לעיתים קרובות, אותו ילד מושפע מכמה איומים בו-זמנית: למשל, שינה לא מספקת, ישיבה ממושכת, אכילה אולטרה-מעובדת, סטרס רגשי ופחות זמן בחוץ. השילוב הזה מעלה את הסיכון לעודף משקל, לקשיי ריכוז, לירידה בכושר, לכאבים ולפגיעות בתפקוד היומיומי.
מה שהופך את הנושא לדחוף במיוחד הוא העובדה שחלק גדול מן האיומים הללו אינו “נראה” כמו מחלה קלאסית. ילד לא חייב להיות מאושפז כדי להיות בסיכון בריאותי ממשי. ירידה בפעילות, קושי רגשי, השמנה, כאבי גב, חרדה, חשיפה לזיהום אוויר או דילוג על חיסונים הם לעיתים תהליכים איטיים, אך בעלי השלכות ארוכות טווח על הגוף, על המוח, על הלמידה ועל הבריאות בבגרות. הספרות העדכנית מראה שוב ושוב שבריאות הילד היא נקודת מוצא למסלול חיים שלם, ולכן מניעה מוקדמת היא לא תוספת נחמדה אלא אסטרטגיית בריאות מרכזית (Polanczyk et al., 2015; NCD-RisC, 2017; Guthold et al., 2020).
תמונת השכיחות: עד כמה האיומים האלה באמת נפוצים
כאשר בוחנים את הספרות העולמית, מתקבלת תמונה ברורה: האיומים המרכזיים על בריאות הילד נפוצים הרבה יותר ממה שנדמה. במטה-אנליזה רחבה על הפרעות נפשיות בילדים ובמתבגרים, השכיחות העולמית הכוללת הוערכה בכ-13.4%, כלומר בערך אחד מכל שבעה ילדים או מתבגרים מתמודד עם הפרעה נפשית מאובחנת או בעלת משמעות קלינית בשלב כלשהו (Polanczyk et al., 2015). במקביל, מחקר ה-NCD-RisC הראה עלייה עולמית חדה בשיעורי ההשמנה בילדים ובבני נוער בין 1975 ל-2016; בקרב בנות עלתה השכיחות מכ-0.7% לכ-5.6%, ובקרב בנים מכ-0.9% לכ-7.8% (NCD-RisC, 2017). זה אינו רק שינוי סטטיסטי אלא שינוי עמוק בסביבת החיים של ילדים.
גם בתחום הפעילות הגופנית התמונה מדאיגה. ניתוח עולמי רחב מצא כי יותר מ-80% מן המתבגרים בעולם אינם עומדים בהמלצות לפעילות גופנית מספקת (Guthold et al., 2020). כאשר מוסיפים לכך זמן מסך גבוה, שינה לא מספקת, חשיפה לזיהום אוויר, פערי חיסון שהוחרפו בתקופת הקורונה, ולחצים חברתיים ורגשיים, ברור שבריאות הילד כיום מאוימת פחות על ידי גורם יחיד ויותר על ידי “אשכולות סיכון”. המשמעות היא שהדיון צריך לעבור משאלה מצומצמת כמו “האם הילד בריא” לשאלה רחבה יותר: “אילו כוחות סביבתיים, התנהגותיים, נפשיים ופיזיים מעצבים עכשיו את בריאות הילד שלו”.
בריאות הנפש של הילד: איום מרכזי שכבר אי אפשר לשים בצד
אחד השינויים החשובים ביותר בתפיסת בריאות הילד בעשורים האחרונים הוא המעבר מהסתכלות מצומצמת על בריאות פיזית בלבד להכרה מלאה בכך שבריאות נפשית היא ליבת הבריאות הכללית. לא מדובר רק במקרים חמורים או נדירים. חרדה, דיכאון, קשיי ויסות, קשיי התנהגות, הפרעות קשב עם עומס רגשי, בדידות חברתית, הפרעות שינה הקשורות למתח ומצוקה סביבתית הפכו לחלק מרכזי מן המפה הבריאותית של ילדים ובני נוער. המטה-אנליזה של Polanczyk ועמיתיו העריכה שכיחות עולמית של כ-13.4% להפרעות נפשיות בילדים ובמתבגרים, וזו כנראה הערכת חסר חלקית, משום שבפועל רבים אינם מאובחנים בזמן (Polanczyk et al., 2015).
הסיבה שבריאות הנפש צריכה להופיע גבוה כל כך במפת האיומים היא שהיא משפיעה על כמעט כל תחום אחר: תיאבון, שינה, הישגים לימודיים, קשרים חברתיים, פעילות גופנית, כאב, היענות לטיפול רפואי, ולעיתים גם התנהגויות סיכון. ילד הסובל מחרדה או מדיכאון אינו “רק במצוקה רגשית”; הוא עלול להיות פחות פעיל, לישון גרוע יותר, לאכול באורח פחות מאוזן ולפתח תלונות גופניות חוזרות. במובן הזה, בריאות הנפש איננה קטגוריה נפרדת אלא מנגנון שמחזק או מחליש את כל יתר מערכות הבריאות. לכן, מפת איומים עדכנית חייבת לראות תמיכה נפשית, זיהוי מוקדם, סביבת בית-ספר בטוחה והפחתת סטרס כחלק ממניעת מחלה גופנית לכל דבר.
השמנה בילדות: אחד האיומים העקביים והמשפיעים ביותר
השמנה בילדות איננה רק שאלה של משקל. מדובר באיום בריאותי רב-מערכתי, המשפיע על מטבוליזם, מערכת הלב וכלי הדם, דלקת, שינה, בריאות נפשית, דימוי גוף, תפקוד חברתי ולעיתים גם על סיכון מוגבר להמשך השמנה בבגרות. מחקר עולמי גדול של NCD-RisC תיעד שינוי דרמטי בשיעורי ההשמנה בקרב ילדים ובני נוער בעשורים האחרונים, ומחקרים נוספים הראו שעודף משקל בילדות מעלה משמעותית את הסיכוי להשמנה בגיל המבוגר (NCD-RisC, 2017; Simmonds et al., 2016). כלומר, הילדות היא לא רק “תקופה חולפת” אלא חלון קריטי שבו מתעצב מסלול הסיכון העתידי.
הגורמים להשמנה בילדים אינם מצטמצמים ל”אכילה לא טובה”. מדובר במכלול: מזון אולטרה-מעובד, משקאות ממותקים, אכילה מול מסך, ירידה בפעילות יומיומית, סביבת שכונה שאינה מעודדת משחק חוץ, שינה קצרה, סטרס כרוני ולעיתים גם אי-שוויון חברתי. לכן, הטעות הגדולה ביותר היא להציג השמנה ככישלון אישי של הילד או של הוריו. המחקר מצביע על כך שמדובר בתוצר של סביבה “משמינה” ביולוגית וחברתית גם יחד. מאחר שהשמנה בילדות קשורה גם ליתר לחץ דם, הפרעות שומנים, כבד שומני, דום נשימה בשינה ופגיעה ברווחה הנפשית, היא צריכה להופיע כמרכזית מאוד בכל מפת איומים עדכנית לבריאות הילד (Simmonds et al., 2016).
חוסר פעילות גופנית, זמן מסך ושחיקת התנועה הטבעית
אם בעבר ילדים נעו כמעט “מעצמם”, כיום התנועה הטבעית מתחרה במסכים, בלמידה יושבנית, בנסיעות ממונעות ובפחות מרחבים בטוחים למשחק חוץ. הנתונים הגלובליים מצביעים על כך שרוב המתבגרים בעולם אינם פעילים מספיק, ושיעורי חוסר הפעילות גבוהים במיוחד בקרב בנות (Guthold et al., 2020). הנזק אינו מתבטא רק בכושר ירוד. פעילות גופנית מספקת קשורה לבריאות לבבית, לבריאות מטבולית, לחיזוק העצם, לבריאות נפשית, לשינה טובה יותר, ליכולת ריכוז, ולצמצום סיכון להשמנה. חוסר פעילות, לעומת זאת, משתלב לעיתים קרובות עם זמן מסך ממושך ואכילה לא מאוזנת.
הסקירה של Stiglic ו-Viner הראתה שעומס מסכים קשור במגוון תוצאים שליליים, ובהם שינה פחות טובה, מדדים פחות טובים של רווחה נפשית, ולעיתים גם השפעה שלילית על כושר, השמנה והתנהגות (Stiglic & Viner, 2019). חשוב להדגיש שהשאלה היא לא האם “מסכים רעים” באופן מוחלט, אלא כיצד הם באים במקום מרכיבים חיוניים אחרים: שינה, משחק, פעילות, אינטראקציה חברתית ותנועה. כאשר זמן מסך מחליף תנועה, מחליש שגרות שינה, ומלווה גם בנשנוש מתמשך, הוא הופך מאמצעי נוח לאיום בריאותי עקיף אך משמעותי. לכן, במפת האיומים המעודכנת, חוסר פעילות אינו סעיף משני אלא אחד היסודות שעליהם נשענים איומים רבים אחרים.
שינה לא מספקת: האיום השקט על המוח, המטבוליזם וההתנהגות
שינה מספקת היא אחד הגורמים הכי פחות מוערכים בבריאות הילד. למרות שהיא משפיעה על קשב, למידה, ויסות רגשי, תיאבון, חסינות, גדילה והתאוששות, בחיי היומיום היא לעיתים נתפסת כמותרות. בפועל, ילד שישן מעט או באיכות ירודה לא רק עייף יותר; הוא גם עשוי להיות עצבני יותר, מרוכז פחות, פחות פעיל פיזית ולפצות על עייפות באמצעות אכילה פחות מאוזנת. סקירות שיטתיות וקונצנזוסים מקצועיים מצביעים על קשר עקבי בין משך שינה לא מספק לבין מדדים פחות טובים של בריאות גופנית ונפשית בילדים ובבני נוער (Paruthi et al., 2016; Chaput et al., 2016).
שינה לקויה גם אינה מתרחשת בחלל ריק. היא קשורה לעומס מסכים בשעות הערב, ללחץ לימודי, לחרדה, להרגלי משפחה, להשמנה, ולעיתים גם להפרעות נשימה בשינה. כלומר, מחסור בשינה הוא גם איום בפני עצמו וגם סמן לכך שהמערכת הכוללת של חיי הילד יצאה מאיזון. במפת האיומים המעודכנת, שינה צריכה להופיע לא כהמלצה רכה אלא כמשתנה בריאותי מרכזי. ילד שאינו ישן מספיק נמצא בסיכון גבוה יותר לקשיי למידה, לתסמינים רגשיים, לעומס פיזיולוגי ולפגיעה בתפקוד יומיומי. לכן, התערבות בשינה היא לעיתים אחד המהלכים היעילים ביותר לשיפור בריאות הילד בכלל.
זיהומים, חיסונים ופערי ההגנה שנפערו אחרי מגפת הקורונה
למרות הדיון הרחב באיומים “חדשים”, איומי הבריאות הקלאסיים לא נעלמו. זיהומים נשימתיים, מחלות מידבקות הניתנות למניעה בחיסון, וזיהומים עונתיים עדיין מהווים רכיב מרכזי בבריאות הילד. מה שהשתנה הוא שבשנים האחרונות נוצרו באזורים שונים בעולם פערי כיסוי חיסוני, בחלקם בעקבות מגפת הקורונה, שיבושי שירותי בריאות, היסוס חיסונים ואי-אמון ציבורי. העבודה של Causey ועמיתיו הדגימה ירידה משמעותית בכיסוי החיסוני השגרתי בילדות בתקופת המגפה, עם מיליוני ילדים שקיבלו פחות מנות חיסון מן הנדרש (Causey et al., 2021). כאשר כיסוי חיסוני נשחק, גם מחלות שנדמה היה שהן “מאחורינו” עלולות לחזור.
חשוב להבין שהיסוס חיסונים איננו רק ויכוח אידאולוגי. MacDonald תיארה אותו כתופעה מורכבת, המושפעת מאמון, נגישות, תפיסת סיכון, שיח ציבורי ותרבות (MacDonald, 2015). במפת האיומים המעודכנת, איומי זיהום אינם מתמצים בחיידק או בנגיף עצמם, אלא כוללים גם את יכולת מערכת הבריאות והקהילה לשמר הגנה קולקטיבית. עבור הילד הבודד, המשמעות היא שבריאותו תלויה לא רק בחוסן אישי, אלא גם במדיניות חיסון, בתקשורת ציבורית אחראית ובגישה שוויונית לשירותי בריאות מונעת.
זיהום אוויר, אקלים ובריאות נשימתית: האיום הסביבתי שהולך ומתעצם
הסביבה הפכה לאחד הגורמים החשובים ביותר בבריאות הילד. ילדים רגישים במיוחד לזיהום אוויר משום שמערכות הגוף שלהם עדיין מתפתחות, קצב הנשימה שלהם גבוה יותר, והחשיפה היחסית שלהם לעיתים גבוהה יותר. מחקרים קישרו חשיפה לזיהום אוויר, ובמיוחד לזיהום תחבורתי, לעלייה בסיכון להתפתחות אסתמה ולפגיעה במדדים נשימתיים שונים (Khreis et al., 2017). מעבר לכך, Perera הצביעה על כך שילדים מושפעים במיוחד מהשילוב בין זיהום אוויר לבין שינויי אקלים, דרך פגיעה נשימתית, עומס חום, אלרגנים, שריפות, ותנאי חיים סביבתיים פחות יציבים (Perera, 2017).
החשיבות של האיום הזה במפת הבריאות אינה רק רפואית אלא גם חברתית. חשיפה גבוהה יותר לזיהום אוויר מתרכזת לעיתים קרובות דווקא בקרב אוכלוסיות מוחלשות, כך שהסביבה מחריפה פערי בריאות קיימים. ילד עם אסתמה, שינה לא מספקת, מגורים ליד כביש סואן ופחות גישה למרחב ירוק מתחיל את החיים בעמדת פתיחה בריאותית פחות טובה. לכן, בריאות הילד אינה יכולה להישאר רק באחריות ההורה הבודד. היא תלויה גם בתכנון עירוני, תחבורה, רגולציה סביבתית וגישה למרחבים בטוחים ונקיים.
טראומה, אלימות וחוויות ילדות קשות: איום ביולוגי ולא רק חברתי
אחד השינויים החשובים ביותר במדע בריאות הילד הוא ההבנה שחוויות ילדות קשות אינן “בעיה חברתית” נפרדת מן הרפואה, אלא איום בריאותי אמיתי בעל השפעה ביולוגית. סקירה שיטתית ומטה-אנליזה רחבה הראתה שחשיפה לריבוי חוויות ילדות קשות, כגון אלימות, הזנחה, בית לא יציב או סטרס מתמשך, קשורה לעלייה משמעותית בסיכון למגוון תוצאי בריאות שליליים בהמשך החיים, כולל בעיות נפשיות, התנהגויות סיכון ומחלות כרוניות (Hughes et al., 2017). אצל ילדים, ההשפעה יכולה להתבטא גם בכאבי בטן חוזרים, כאבי ראש, קשיי שינה, קשיים בבית הספר והפרעות בוויסות רגשי.
לכן, במפת האיומים המעודכנת של בריאות הילד, טראומה וסטרס כרוני צריכים להופיע לצד השמנה, זיהום אוויר וזיהומים. לא משום שהם “אותו דבר”, אלא משום שכולם משפיעים על מערכות ביולוגיות של דלקת, הורמוני דחק, שינה, התנהגות ובריאות עתידית. ילד שנראה “בריא” בבדיקה קצרה, אך חי במתח כרוני, חשוף לאיום בריאותי משמעותי. מפת בריאות רצינית צריכה לכלול אפוא גם ביטחון רגשי, יחסים מיטיבים, מניעת אלימות והנגשת תמיכה מוקדמת להורים ולילדים.
כאבי גב, יציבה ותלונות שריר-שלד בילדים: איום שמתקרב מהשוליים למרכז
במשך שנים נטו להתייחס לכאבי גב, צוואר וכתפיים בילדים ובבני נוער כאל תלונות שוליות או “של מבוגרים”. כיום ידוע שזו תפיסה מיושנת. מחקרים מראים שכאבי גב תחתון אינם נדירים בילדות ובגיל ההתבגרות, והשכיחות עולה עם הגיל (Calvo-Muñoz et al., 2013). כאשר מחברים זאת לשעות ישיבה רבות, שימוש ממושך במסכים, ירידה בכושר, תיקי גב כבדים בחלק מן המקרים, סטרס ושינה ירודה, מובן מדוע תלונות שריר-שלד נעשות רלוונטיות יותר לבריאות הילד העדכנית.
המשמעות הרחבה יותר היא שכאב שריר-שלד אינו רק “כאב מקומי”. ילד עם כאב גב או צוואר עלול לזוז פחות, להשתתף פחות בספורט, לשבת יותר, לישון פחות טוב ולחוות יותר מצוקה. לכן, כאב שריר-שלד יכול להפוך לחלק ממעגל של חוסר פעילות וירידה בתפקוד. מפת איומים עדכנית לבריאות הילד צריכה לכלול גם את המישור הזה, במיוחד משום שהוא לעיתים בר-שינוי באמצעות תנועה, התאמת עומסים, שיפור סביבת לימוד, תרגול גופני וטיפול שמטרתו להחזיר תפקוד.
כירופרקטיקה ובריאות הילד: היכן היא עשויה להועיל והיכן צריך זהירות
הבקשה להתייחס לכירופרקטיקה מחייבת דיוק. אין כיום בסיס מחקרי חזק לומר שכירופרקטיקה “מטפלת” באיומי הליבה של בריאות הילד כמו השמנה, חרדה, זיהומים, אסתמה, חסר שינה או חוסן חיסוני. במילים אחרות, אסור להציג כירופרקטיקה כפתרון כולל לבריאות הילד. עם זאת, יש מקום סביר לשקול אותה כגורם שעשוי להועיל בחלק מן המקרים של תלונות שריר-שלד נבחרות, כגון כאבי גב מכניים, נוקשות, מגבלות תנועה מסוימות ותפקוד גופני שנפגע, ובתנאי שהיא משולבת בגישה רחבה יותר של פעילות, תרגול, הדרכת הורים ובירור רפואי כאשר צריך. ספרות מקצועית על טיפול כירופרקטי בילדים מדגישה את הצורך במיומנות, באבחנה מבדלת ובשילוב עם רפואת ילדים ופיזיותרפיה, ולא בעבודה מבודדת (Hawk et al., 2009).
באותה מידה חשוב להדגיש את גבולות התחום. סקירה על תופעות לוואי בדיווחים על מניפולציה בעמוד השדרה בילדים הראתה שהספרות אינה מספקת בסיס להתייחס לנושא בקלות ראש, ולכן כל טיפול ידני בילדים צריך להיעשות בזהירות, בהתוויה נכונה ובמינון מקצועי (Vohra et al., 2007). המסר האחראי הוא זה: כירופרקטיקה עשויה לעזור בעיקר בתחום השריר-שלד, לא כתחליף לרפואת ילדים אלא ככלי משלים אפשרי, כאשר המטרה היא להפחית כאב, לשפר תנועה ולהחזיר ילד לתפקוד ולפעילות. היא אינה אמורה להיות מוצגת כטיפול ראשי למחלות מערכתיות, להפרעות זיהומיות או לקשיים נפשיים.
איך נראית מפת האיומים המעודכנת בפועל
כאשר מחברים את כלל הספרות, מפת האיומים המעודכנת לבריאות הילד כוללת לפחות שבעה צירים מרכזיים: בריאות נפשית, עודף משקל ותזונה, חוסר פעילות וזמן מסך, שינה, זיהומים וחיסונים, סביבה ואקלים, וטראומה או עומס חברתי-רגשי. לתמונה הזאת מצטרף כיום גם ציר שריר-שלד ותפקוד, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער החיים באורח יושבני. מה שמשותף לכל הצירים האלה הוא שהם אינם פועלים בנפרד. ילד עם עודף משקל נוטה לעיתים לישון פחות טוב. ילד עם חרדה עשוי להיות פחות פעיל. ילד עם כאב גב עלול להימנע מספורט. ילד החשוף לזיהום אוויר עלול להחמיץ יותר ימי לימוד בגלל מחלות נשימה. לכן, בריאות הילד אינה אוסף תיבות אלא רשת של קשרים.
זאת גם הסיבה שמדיניות בריאות ילדים לא יכולה להסתפק במסר אחד כמו “לאכול בריא” או “לישון יותר”. נדרשת גישה רב-מערכתית: סביבה תומכת תנועה, מזון בריא ונגיש, תמיכה רגשית, ניטור התפתחותי, כיסוי חיסוני, מרחב עירוני בטוח, וזיהוי מוקדם של כאב ותפקוד. ברמה הקלינית, המשמעות היא שגם רופא ילדים, גם פיזיותרפיסט, גם דיאטן, גם פסיכולוג, גם צוות בית ספר ולעיתים גם כירופרקט מיומן בתחום השריר-שלד צריכים לראות את הילד כמכלול אחד, ולא כרשימת תסמינים מפורקת.
סיכום: בריאות הילד בעידן הנוכחי דורשת ראייה רחבה, מדויקת וזהירה
מפת האיומים המעודכנת על בריאות הילד מראה בבירור שהסיכונים הגדולים ביותר היום אינם רק זיהומים קלאסיים או מחלה חריפה, אלא צירוף של איומים כרוניים, סביבתיים, נפשיים והתנהגותיים. השמנה בילדות, חוסר פעילות, שינה לקויה, עומס מסכים, מצוקה נפשית, חשיפה לזיהום אוויר, טראומה חברתית ופערי חיסון הם כולם גורמים שכיחים, משמעותיים ולעיתים מצטלבים. זוהי תמונה רחבה יותר, מורכבת יותר, אך גם כזו שמאפשרת מניעה מוקדמת חכמה יותר.
ביחס לכירופרקטיקה, העמדה המחקרית האחראית היא מאוזנת: היא אינה פתרון-על לבריאות הילד, אך ייתכן שיש לה תפקיד מסייע, מוגבל וממוקד, בעיקר כאשר קיימות תלונות שריר-שלד ותפקוד מכני שנפגע. התרומה האפשרית שלה היא בעיקר עקיפה: להפחית כאב, לשפר תנועה, ולסייע לילד לחזור לפעילות, ולא “לטפל” בכל מפת האיומים. לכן, המסקנה העיקרית מן הספרות היא שבריאות הילד נשמרת בצורה הטובה ביותר כאשר פועלים מוקדם, רואים את מכלול הגורמים, ומיישמים רפואה מונעת רב-תחומית ולא פתרון יחיד.
References:
Causey, K., Fullman, N., Sorensen, R. J. D., Galles, N. C., Zheng, P., Aravkin, A., Danovaro-Holliday, M. C., Martinez-Piedra, R., Sodha, S. V., Velandia-González, M., Gacic-Dobo, M., Castro, E., He, J., Schipp, M. F., Deen, A., Hay, S. I., Lim, S. S., & Mosser, J. F. (2021). Estimating global and regional disruptions to routine childhood vaccine coverage during the COVID-19 pandemic in 2020: A modelling study. The Lancet, 398(10299), 522-534. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(21)01337-4
Chaput, J.-P., Gray, C. E., Poitras, V. J., Carson, V., Gruber, R., Birken, C. S., MacLean, J. E., Kho, M. E., Sampson, M., & Tremblay, M. S. (2016). Systematic review of the relationships between sleep duration and health indicators in school-aged children and youth. Applied Physiology, Nutrition, and Metabolism, 41(6 Suppl. 3), S266-S282. https://doi.org/10.1139/apnm-2015-0627
Guthold, R., Stevens, G. A., Riley, L. M., & Bull, F. C. (2020). Global trends in insufficient physical activity among adolescents: A pooled analysis of 298 population-based surveys with 1.6 million participants. The Lancet Child & Adolescent Health, 4(1), 23-35. https://doi.org/10.1016/S2352-4642(19)30323-2
Hawk, C., Schneider, M. J., Ferrance, R. J., Hewitt, E. G., & Van Loon, M. (2009). Best practices recommendations for chiropractic care for infants, children, and adolescents: Results of a consensus process. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 32(8), 639-647. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2009.08.013
Hughes, K., Bellis, M. A., Hardcastle, K. A., Sethi, D., Butchart, A., Mikton, C., Jones, L., & Dunne, M. P. (2017). The effect of multiple adverse childhood experiences on health: A systematic review and meta-analysis. The Lancet Public Health, 2(8), e356-e366. https://doi.org/10.1016/S2468-2667(17)30118-4
Khreis, H., Kelly, C., Tate, J., Parslow, R., Lucas, K., & Nieuwenhuijsen, M. (2017). Exposure to traffic-related air pollution and risk of development of childhood asthma: A systematic review and meta-analysis. Environment International, 100, 1-31. https://doi.org/10.1016/j.envint.2016.11.012
MacDonald, N. E. (2015). Vaccine hesitancy: Definition, scope and determinants. Vaccine, 33(34), 4161-4164. https://doi.org/10.1016/j.vaccine.2015.04.036
NCD Risk Factor Collaboration (NCD-RisC). (2017). Worldwide trends in body-mass index, underweight, overweight, and obesity from 1975 to 2016: A pooled analysis of 2416 population-based measurement studies in 128.9 million children, adolescents, and adults. The Lancet, 390(10113), 2627-2642. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(17)32129-3
Paruthi, S., Brooks, L. J., D’Ambrosio, C., Hall, W. A., Kotagal, S., Lloyd, R. M., Malow, B. A., Maski, K., Nichols, C., Quan, S. F., Rosen, C. L., Troester, M. M., Wise, M. S., & Consensus Statement of the American Academy of Sleep Medicine. (2016). Recommended amount of sleep for pediatric populations: A consensus statement of the American Academy of Sleep Medicine. Journal of Clinical Sleep Medicine, 12(6), 785-786. https://doi.org/10.5664/jcsm.5866
Perera, F. (2017). Multiple threats to child health from fossil fuel combustion: Impacts of air pollution and climate change. Environmental Health Perspectives, 125(2), 141-148. https://doi.org/10.1289/EHP299
Polanczyk, G. V., Salum, G. A., Sugaya, L. S., Caye, A., & Rohde, L. A. (2015). Annual research review: A meta-analysis of the worldwide prevalence of mental disorders in children and adolescents. Journal of Child Psychology and Psychiatry, 56(3), 345-365. https://doi.org/10.1111/jcpp.12381
Simmonds, M., Llewellyn, A., Owen, C. G., & Woolacott, N. (2016). Predicting adult obesity from childhood obesity: A systematic review and meta-analysis. Obesity Reviews, 17(2), 95-107. https://doi.org/10.1111/obr.12334
Stiglic, N., & Viner, R. M. (2019). Effects of screentime on the health and well-being of children and adolescents: A systematic review of reviews. BMJ Open, 9(1), e023191. https://doi.org/10.1136/bmjopen-2018-023191
Vohra, S., Johnston, B. C., Cramer, K., & Humphreys, K. (2007). Adverse events associated with pediatric spinal manipulation: A systematic review. Pediatrics, 119(1), e275-e283. https://doi.org/10.1542/peds.2006-1392