טיפול שמרני בעקמת הוא נכון כאשר חומרת העקמת מאפשרת זאת. הטיפול השמרני בעקמת (Scoliosis) עבר שכלול משמעותי בשנים האחרונות, עם דגש על מניעת החמרה ושיפור איכות החיים ללא צורך בניתוח. המדריך המעודכן מתבסס על שילוב בין תרגילים ספציפיים, מחוכים מתקדמים ומעקב הדוק. הטיפול נקבע בהתאם לזווית העקמת (Cobb Angle), גיל המטופל ופוטנציאל הצמיחה שנותר. עבור עקומות קלות (מתחת ל-20 מעלות) מסתפקים במעקב. תרגילים ספציפיים, כמו שיטת שרוט (Schroth), מומלצים בכל דרגות העקמת כדי לשפר יציבה, להפחית כאב ולשמר תפקוד נשימתי.
כלי המפתח לעקמות בינוניות (25-40 מעלות) אצל ילדים ונוער שטרם סיימו לצמוח הוא המחוך (Bracing). המטרה היא לעצור את התקדמות הזווית ולאפשר צמיחה ישרה יותר. חשוב לציין שהמחוכים כיום הם קלים ומדויקים יותר, ומותאמים אישית בטכנולוגיית סריקה. לרוב נדרשת לבישה של 18-23 שעות ביממה להשגת תוצאות מקסימליות. טיפול כירופרקטי בעקמת נחשב כיום לטיפול תומך חשוב במסגרת הגישה השמרנית. בניגוד לעבר, הגישה המודרנית משלבת בין מניפולציות ידניות לבין תרגול אקטיבי.
טיפול שמרני בעקמת: המדריך המעודכן – רקע
עקמת, או Scoliosis, היא עיוות תלת־ממדי של עמוד השדרה הכולל סטייה צידית, סיבוב חולייתי ושינויים בפרופיל הסגיטלי. כאשר מדברים על טיפול שמרני, עיקר הדיון הקליני מתמקד בעקמת אידיופתית בגיל ההתבגרות, משום שזו הצורה השכיחה ביותר של עקמת מבנית בילדים ובמתבגרים, וזו גם התקופה שבה קיימת סכנה אמיתית להתקדמות העקומה בזמן צמיחה מהירה.
טיפול שמרני אינו “טיפול קל” או “המתנה פסיבית”, אלא תחום שלם שמטרתו לזהות מי נמצא בסיכון להתקדמות, לבחור בזמן הנכון בין מעקב, תרגילים ייעודיים, מחוך או שילוב ביניהם, ולשפר לא רק את זווית העקמת אלא גם תפקוד, יציבה, דימוי גוף ואיכות חיים. הספרות העדכנית מראה בבירור שטיפול שמרני מותאם אישית יכול להפחית את הסיכון להחמרה ואף לצמצם צורך בניתוח בחלק מהמטופלים. (Negrini et al., 2018; Su et al., 2025).
שכיחות עקמת: עד כמה זה נפוץ באוכלוסייה?
השכיחות של עקמת אידיופתית בגיל ההתבגרות משתנה בין אוכלוסיות, שיטות סקר, גילאים וחתכי Cobb שנבחרו להגדרה, אך הסקירה האפידמיולוגית המצוטטת ביותר מצאה טווח של כ־0.47% עד 5.2% בקרב מתבגרים. המשמעות היא שלא מדובר במצב נדיר, במיוחד כאשר מבצעים סקרי בתי ספר או מעקב יזום. מחקר עדכני משנת 2025 שבחן סקרי תלמידים במחוז Xiaoshan בסין מצא שכיחות של 1.23%, עם שכיחות גבוהה יותר בבנות.
גם מחקר ארצי מקוריאה הדרומית מצא שעקמת אידיופתית אינה רק תופעה מאובחנת לעיתים רחוקות, אלא מצב שנצפה באופן עקבי במאגרי בריאות גדולים, אם כי שיעור קטן בלבד מכלל המקרים מתקדם לבסוף לניתוח. הנתונים הללו חשובים משום שהם מסבירים למה זיהוי מוקדם וטיפול שמרני מבוסס־סיכון הם חלק מרכזי מהגישה המודרנית לעקמת. (Konieczny et al., 2013; Sung et al., 2021; Tu et al., 2025).
מי נמצא בסיכון גבוה יותר להתקדמות העקמת?
לא כל עקמת קטנה תהפוך לבעיה משמעותית, ולכן השאלה החשובה איננה רק האם קיימת עקמת, אלא האם היא צפויה להתקדם. גורמי הסיכון העיקריים כוללים גיל צעיר יחסית, פוטנציאל צמיחה שנותר, עקומה התחלתית גדולה יותר, ולעיתים גם מין נקבי, משום שבנות נוטות יותר לפתח עקומות מתקדמות שמחייבות טיפול. בפועל, קלינאי בודק לא רק את זווית ה־Cobb, אלא גם סמני בשלות שלדית כגון Risser, מהירות גדילה, מצב סביב מנרכה, דפוס העקומה ותיעוד של שינוי בצילומים עוקבים.
זהו בדיוק המקום שבו טיפול שמרני איכותי מתחיל: לא בהחלטה אוטומטית על מחוך או תרגילים, אלא בהערכת סיכון דינמית שמטרתה להתערב מוקדם אצל מי שעלול להחמיר, ולהימנע מטיפול יתר אצל מי שסיכוייו להתקדמות נמוכים. (Konieczny et al., 2013; Negrini et al., 2018; Su et al., 2025).
מטרות הטיפול השמרני בעקמת: יותר מהקטנת זווית Cobb
המטרה הקלאסית של טיפול שמרני היא למנוע התקדמות של העקומה לרמות שעלולות להגדיל את הסיכון לפגיעה אסתטית משמעותית, לבעיה תפקודית או לניתוח. אבל במאמרים ובקווי ההנחיה העדכניים מודגשת תמונה רחבה יותר: שימור איזון הגו, שיפור סימטריה חיצונית, הקטנת רוטציית בית החזה, שיפור דפוס נשימה במקרים מסוימים, הפחתת כאב כשיש כאב, תמיכה בדימוי גוף ושיפור איכות חיים.
עבור מתבגרים, המרכיב הפסיכו־חברתי חשוב במיוחד, משום שהעקמת אינה רק מדד רדיולוגי אלא גם מצב המשפיע על תפיסת הגוף, ביגוד, פעילות ספורטיבית ולעיתים ביטחון עצמי. לכן טיפול שמרני טוב אינו נמדד רק בכמה מעלות “נעלמו”, אלא גם ביכולת לשמור על תפקוד, היענות, יציבה ומסלול גדילה בטוח יותר. (Negrini et al., 2018; Schreiber et al., 2016; Su et al., 2025).
הערכה ראשונית בעקמת: איך בוחרים בין מעקב, תרגילים או מחוך?
ההחלטה על טיפול שמרני צריכה להתבסס על שילוב של ממצאי בדיקה גופנית, הדמיה ומצב גדילה. לאחר שנמדדת זווית Cobb, הרופא או צוות השיקום בוחנים אם מדובר בעקומה קלה, בינונית או משמעותית, האם קיימת התקדמות בין בדיקות, ומהו פוטנציאל ההחמרה בתקופת הצמיחה. בעקומות קלות ללא עדות להתקדמות, הגישה עשויה להיות מעקב בלבד.
כאשר הסיכון גבוה יותר, מקובל לשקול תרגילים ייעודיים לעקמת, ולעיתים מחוך. ככל שהמטופל צעיר יותר ובעל פוטנציאל גדילה גדול יותר, החשיבות של זיהוי מוקדם עולה. במקביל, יש לשלול מצבים שאינם עקמת אידיופתית “רגילה”, למשל כאב לא מוסבר, ממצאים נוירולוגיים, עקומה לא טיפוסית או הופעה מהירה במיוחד, משום שמצבים כאלה עלולים לדרוש בירור נוסף מעבר למסלול השמרני הרגיל. (Negrini et al., 2018; Sung et al., 2021; Su et al., 2025).
מתי מעקב בלבד הוא הטיפול הנכון?
מעקב אינו “לא לעשות כלום”, אלא אסטרטגיה טיפולית מסודרת. הוא מתאים בעיקר לעקומות קלות או למצבים שבהם פוטנציאל ההתקדמות נמוך, כל עוד נשמרת בקרה קלינית ורדיולוגית בפרקי זמן סבירים. בתקופות של צמיחה מואצת, ובעיקר סביב קפיצת הגדילה, גם עקמת שנראית קלה יחסית יכולה להתקדם. לכן המעקב נועד לזהות את נקודת המעבר שבה כבר לא מספיק להתבונן מהצד, ויש מקום להוסיף תרגילים או מחוך.
היתרון של מעקב מושכל הוא הפחתת טיפול יתר, אך החיסרון של מעקב רשלני הוא החמצת “חלון הזמן” שבו טיפול שמרני יעיל במיוחד. לכן מעקב צריך להיות פעיל, מתועד וקשור להערכת סיכון מתמשכת. (Negrini et al., 2018; Konieczny et al., 2013).
תרגילים ייעודיים לעקמת (PSSE): הלב הפעיל של הטיפול השמרני
בשנים האחרונות התחזקה ההכרה בכך שלא כל “פיזיותרפיה כללית” היא טיפול מיטבי לעקמת. הספרות מבחינה בין תרגילים כלליים לבין Physiotherapeutic Scoliosis-Specific Exercises, או PSSE, כלומר תרגילים ייעודיים לעקמת המותאמים לדפוס העקומה, לסיבוב, לנשימה, למנח האגן, לשליטה נוירו־מוטורית ולתיקון עצמי תלת־ממדי.
מטרתן של שיטות אלה היא ללמד את המטופל לזהות את דפוס העיוות, לבצע תיקון פעיל, לייצב את התיקון במהלך תנועה ותפקוד, ולהפוך את התיקון להרגל יציבתי ולא רק לתרגול רגעי. סקירות עדכניות מתארות מספר אסכולות מרכזיות, ובהן Schroth, SEAS, BSPTS, Dobomed ואחרות, אך המכנה המשותף הוא הדגשה של תיקון ספציפי לעקומה ולא גישה גנרית של “חיזוק גב”. (Seleviciene et al., 2022; Berdishevsky et al., 2016; Romano et al., 2024).
שיטת Schroth: מה הופך אותה לבולטת כל כך?
שיטת Schroth היא כנראה השיטה הידועה ביותר מבין שיטות ה־PSSE. היא מבוססת על תיקון תלת־ממדי, נשימה רוטציונית, מודעות יציבתית גבוהה, ועבודה אקטיבית על הארכת הגו, דה־רוטציה וייצוב. היא אינה מסתפקת בתרגול כוח או גמישות, אלא שואפת לשנות את האופן שבו המטופל עומד, נושם ונע לאורך היום.
מטא־אנליזה משנת 2023 מצאה כי שיטת Schroth עשויה לשפר את זווית Cobb, את זווית הרוטציה של הגו ואת איכות החיים בחלק מן המחקרים, אם כי איכות הראיות אינה אחידה בכל התוצאים. גם ניסוי אקראי מבוקר הראה כי הוספת Schroth לטיפול הסטנדרטי הובילה לתוצאות טובות יותר בזווית Cobb לעומת טיפול סטנדרטי בלבד. לכן, כאשר התרגילים ניתנים על ידי מטפל מיומן ומבוצעים לאורך זמן, קיימת כיום תמיכה טובה למדי בשילובם בטיפול השמרני. (Ceballos-Laita et al., 2023; Schreiber et al., 2016).
SEAS ושיטות נוספות: לא רק Schroth
לצד Schroth, גישת SEAS, כלומר Scientific Exercise Approach to Scoliosis, זוכה גם היא לתמיכה קלינית, במיוחד בהקשר של תיקון עצמי פעיל, אינטגרציה לתפקוד היומיומי והדגשת עצמאות המטופל. המטרה ב־SEAS היא לאמן את מערכת היציבה כך שהתיקון יופיע לא רק בזמן תרגול אלא גם במהלך ישיבה, הליכה, ספורט ותפקוד.
סקירות ספרות מראות שהתחום אינו שייך לשיטה אחת בלבד, אלא למטרייה רחבה של תרגילים ספציפיים לעקמת, כאשר העיקר הוא התאמה אישית, הדרכה מדויקת והיענות גבוהה. לכן השאלה הקלינית הנכונה היא פחות “איזו שיטה הכי מפורסמת”, ויותר “איזו שיטה ניתנת ברמה גבוהה, מותאמת לדפוס העקומה, ונמשכת מספיק זמן כדי להשפיע”. (Seleviciene et al., 2022; Romano et al., 2024).
מה באמת אומרת הספרות על יעילות התרגילים?
העדות המחקרית על תרגילים ייעודיים לעקמת השתפרה משמעותית בעשור האחרון. סקירת Cochrane המעודכנת מ־2024 מצביעה על כך שקיימת תמיכה בתרגילים טיפוליים לעקמת אידיופתית במתבגרים, אך גם מדגישה שונות בין המחקרים מבחינת סוג ההתערבות, משך, איכות מתודולוגית ותוצאים. מחקרים מבוקרים נוספים הראו שתרגילי Schroth או תוכניות תרגול ייעודיות אחרות יכולים לשפר מדדים מבניים ותפקודיים לעומת השוואות מסוימות.
מחקר אקראי משנת 2021, למשל, מצא יתרונות לקבוצת Schroth לעומת גישת ייצוב ליבה כללית בחלק מהתוצאים. המסקנה הפרקטית כיום היא שתרגילים ייעודיים לעקמת הם נדבך חשוב, בעיקר בעקומות קלות־בינוניות ובשילוב עם מחוך כשהוא נדרש; אבל התועלת תלויה מאוד בדיוק האבחון, איכות ההדרכה ורמת ההיענות. (Romano et al., 2024; Kocaman et al., 2021; Schreiber et al., 2016).
מחוך לעקמת (Bracing): הטיפול השמרני עם בסיס הראיות החזק ביותר
כאשר מדובר בעקמת אידיופתית מתקדמת או בסיכון גבוה להתקדמות אצל מתבגר שעדיין גדל, מחוך הוא לרוב המרכיב השמרני בעל התמיכה המחקרית החזקה ביותר. תפקיד המחוך אינו “ליישר לצמיתות” את עמוד השדרה בן־לילה, אלא להפעיל שליטה מכנית שמפחיתה את הסיכון להחמרת העקומה בזמן הגדילה.
במחקר BrAIST שפורסם ב־NEJM נמצא כי מחוך היה יעיל יותר מצפייה בלבד במניעת הגעה לסף ניתוחי, וההשפעה הייתה קשורה מאוד למשך השימוש בפועל. גם סקירות שיטתיות תיארו כי תוצאות המחוך טובות יותר כאשר ההתאמה נכונה, השימוש עקבי, והמעקב המקצועי הדוק. לכן, למרות הקושי של חלק מהמתבגרים להסתגל למחוך, הוא נשאר כלי מרכזי מאוד בטיפול שמרני בעקמת בינונית בסיכון להתקדמות. (Weinstein et al., 2013; Maruyama et al., 2011; Su et al., 2025).
כמה שעות שימוש במחוך באמת משנות את התוצאה?
אחת המסקנות החשובות ביותר מהספרות היא שהיעילות של מחוך תלויה מאוד בהיענות. זהו לא טיפול של “יש מחוך או אין מחוך”, אלא טיפול של כמה שעות בפועל הוא נלבש, עד כמה הוא מותאם היטב, והאם המטופל מבין את מטרתו. במחקר של Weinstein ועמיתיו נצפתה מגמת dose-response ברורה: ככל שזמן השימוש במחוך היה גבוה יותר, כך עלה הסיכוי למנוע התקדמות לסף ניתוחי.
המשמעות המעשית היא שהצלחת המחוך נשענת לא רק על הטכנולוגיה של האורתוזה, אלא גם על הסבר טוב, תמיכה במשפחה, התאמות נוחות, התייחסות לדימוי גוף, ושילוב תרגילים לשמירה על תפקוד ותחושת שליטה. לכן צוות טוב אינו רק “רושם מחוך”, אלא בונה סביבו מעטפת של היענות, בקרה ושיקום. (Weinstein et al., 2013; Negrini et al., 2018).
האם שילוב מחוך עם תרגילים עדיף על מחוך בלבד?
יותר ויותר מחקרים תומכים ברעיון שמחוך ותרגילים אינם שני מסלולים מתחרים אלא לעיתים שני כלים משלימים. תרגילים ייעודיים יכולים לשפר מודעות יציבתית, שליטה שרירית, סימטריה תפקודית ותחושת מסוגלות, בעוד המחוך מספק בקרה מכנית לאורך שעות רבות. מחקר מקדים של Kwan ועמיתיו הצביע על כך ששילוב תרגילי Schroth במהלך טיפול במחוך עשוי לשפר תוצאות.
מבחינה קלינית, זה הגיוני: המחוך עובד “מבחוץ”, והתרגילים בונים יכולת תיקון “מבפנים”. השילוב ביניהם עשוי להיות רלוונטי במיוחד במטופלים עם עקמת בינונית, אצלם יש צורך גם בבקרה על ההחמרה וגם בהקניית הרגלי תיקון פעיל. (Kwan et al., 2017; Romano et al., 2024).
כירופרקטיקה בעקמת: איפה היא יכולה להועיל במסגרת טיפול שמרני?
כירופרקטיקה היא נושא שמעורר עניין רב אצל מטופלים והורים, ובצדק: רבים מחפשים התערבות לא ניתוחית שיכולה לשפר יציבה, להפחית אי־נוחות ולהשפיע על מהלך העקמת. הגישה המחקרית ההוגנת היא לא להבטיח יותר ממה שהספרות יודעת לתמוך בו.
כיום, כירופרקטיקה יכולה להיחשב אצל חלק מהמטופלים כטיפול משלים, בעיקר כאשר משלבים אותה בתוך תכנית רחבה יותר הכוללת מעקב רפואי, תרגילים ייעודיים ולעיתים מחוך. התועלת האפשרית עשויה להיות קשורה לשיפור ניידות רקמות, הפחתת תחושת נוקשות, שיפור מודעות יציבתית, הקלה בתסמינים ותמיכה בהיענות לתהליך השיקומי. עם זאת, חשוב להדגיש שכאשר המטרה היא מניעת התקדמות של עקמת בגיל צמיחה, הבסיס המחקרי למחוך ול־PSSE חזק יותר באופן ברור מהבסיס המחקרי לכירופרקטיקה לבדה. (Lotan & Kalichman, 2019; Chu et al., 2020; Su et al., 2025).
מה מצאו המחקרים על כירופרקטיקה בעקמת?
בספרות קיימים מספר מחקרים קטנים ומחקרי סדרות מקרים שהראו שיפור רדיוגרפי או קליני לאחר טיפול כירופרקטי או שיקום כירופרקטי. למשל, Chu ועמיתיו פרסמו ב־2020 סקירת תיקים רטרוספקטיבית של עשרה מטופלים עם עקמת אידיופתית בגיל ההתבגרות, ובה דווח על שינויים במספר פרמטרים רדיוגרפיים לאחר טיפול כירופרקטי. מחקר קטן נוסף של Byun ו־Han מצא ירידה בזווית Cobb לאחר מספר שבועות של טיפול, אם כי המדגם היה קטן מאוד.
בנוסף, Morningstar ו־Oslin דיווחו בסדרת מקרים מבוקרת על תוצאות טובות יותר כאשר שיקום כירופרקטי שולב עם מחוך לילה לעומת שיקום כירופרקטי בלבד. לכן, יש מקום לומר בזהירות שכירופרקטיקה עשויה להועיל אצל חלק מהמטופלים, במיוחד כאשר היא משולבת בתוך מסלול שמרני רחב ולא מוצגת כפתרון יחיד. (Chu et al., 2020; Byun & Han, 2016; Morningstar & Oslin, 2019).
הראיות על כירופרקטיקה: מה חשוב?
לצד הפוטנציאל המעניין, צריך לומר באופן שקוף שהראיות על כירופרקטיקה בעקמת עדיין מוגבלות. סקירות על טיפול ידני בעקמת מתארות כי ייתכן מקום לטיפול כזה כמסייע, אך רמת הוודאות לגבי השפעתו על תיקון מבני משמעותי של העקומה נמוכה יותר בהשוואה למחוך ולתרגילים ייעודיים.
במילים פשוטות: כירופרקטיקה יכולה להיות תוספת מועילה בחלק מהמקרים, בעיקר להיבטים תסמיניים ותפקודיים או כחלק משיקום משולב, אך אינה צריכה להחליף מעקב אורתופדי, PSSE או מחוך כאשר אלו נדרשים לפי רמת הסיכון. זהו ניסוח מאוזן, מעודכן ואחראי יותר מאשר לטעון שהיא “מיישרת עקמת” באופן מוכח ברוב המקרים. (Lotan & Kalichman, 2019; Chu et al., 2020; Negrini et al., 2018).
מתי לפנות לכירופרקט?
טיפול כירופרקטי בעקמת נחשב כיום לטיפול תומך חשוב במסגרת הגישה השמרנית. בניגוד לעבר, הגישה המודרנית משלבת בין מניפולציות ידניות לבין תרגול אקטיבי. הטיפול הכירופרקטי אינו "מיישר" את העקמת אך יכול להפחית כאב, לשפר טווח תנועה ותקשורת עצבית. הכירופרקט המודרני אינו מסתפק ב"קנאקים" אלא מבצע מתיחות מכאניות ותרגילים ספציפיים לשינוי מבני הדרגתי של היציבה.
טיפול שמרני בעקמת במבוגרים: מטרות שונות במקצת
אצל מבוגרים, ובמיוחד כאשר מדובר בעקמת שנותרה מגיל ההתבגרות או בעקמת דגנרטיבית, המטרות של טיפול שמרני משתנות במידת מה. כאן הדגש הוא פחות על עצירת צמיחה של עקומה ויותר על כאב, סבולת, תפקוד, איכות חיים, נשימה במקרים מורכבים ושימור יכולת ביצוע.
גם במבוגרים יש מקום לתרגול מותאם, לחיזוק, לשיפור שליטה יציבתית, לחינוך תנועתי ולעיתים גם לטיפול ידני או כירופרקטי כתוספת סימפטומטית. עם זאת, חשוב לא לבלבל בין נתוני מבוגרים לבין הנתונים החזקים יותר שקיימים עבור עקמת אידיופתית בגיל ההתבגרות. המסקנה הפרקטית היא שטיפול שמרני נשאר רלוונטי מאוד גם בבגרות, אך מדדי ההצלחה שלו שונים: פחות “כמה המעלה ירדה”, ויותר “איך האדם מרגיש ומתפקד”. (Su et al., 2025; Lotan & Kalichman, 2019).
מתי טיפול שמרני כבר לא מספיק?
טיפול שמרני הוא עמוד תווך, אבל אינו פתרון לכל מצב. כאשר קיימת התקדמות משמעותית למרות מחוך ותרגילים, כאשר זווית העקומה מגיעה לטווחים שמעלים סיכון גבוה להמשך החמרה, או כאשר יש פגיעה תפקודית משמעותית, נדרש דיון כירורגי. גם הופעה של כאב חריג, ממצאים נוירולוגיים, דפוס עקמת לא אופייני או החמרה מהירה מצדיקים בירור נרחב יותר.
עם זאת, חשוב לזכור שלא כל מטופל עם עקמת בינונית “בדרך לניתוח”. דווקא היכולת להתאים בזמן מעקב, תרגילים ומחוך היא מה שמאפשר לחלק ניכר מהמתבגרים לסיים את תקופת הגדילה בלי להגיע לשם. זו בדיוק נקודת החוזק של הטיפול השמרני כשהוא מבוסס ראיות ומנוהל היטב. (Weinstein et al., 2013; Sung et al., 2021; Su et al., 2025).
סיכום: מהו הטיפול השמרני היעיל ביותר בעקמת?
הספרות העדכנית תומכת במסקנה ברורה: טיפול שמרני בעקמת איננו גישה אחת אלא רצף מדורג של מעקב, תרגילים ייעודיים ומחוך, הנבחר לפי חומרת העקומה, סיכון ההתקדמות, גיל ובשלות שלדית. כאשר בונים את הטיפול נכון, המחוך הוא הכלי בעל בסיס הראיות החזק ביותר למניעת החמרה בעקומות בינוניות בסיכון, בעוד תרגילי PSSE ובראשם תוכניות כמו Schroth ו־SEAS מספקים מרכיב פעיל חשוב שמשפר שליטה, יציבה ולעיתים גם מדדים מבניים ותפקודיים.
כירופרקטיקה יכולה להיות גורם שעשוי להועיל, כטיפול משלים ולא כתחליף למסלולים המבוססים יותר מחקרית. לכן הגישה העדכנית והאחראית ביותר היא טיפול רב־תחומי, מותאם אישית, המבוסס על מעקב אורתופדי, שיקום פעיל, היענות גבוהה ושימוש מושכל בכלי טיפול משלימים כאשר הם מוסיפים ערך אמיתי למטופל. (Romano et al., 2024; Weinstein et al., 2013; Chu et al., 2020; Su et al., 2025).
References:
Berdishevsky, H., Lebel, V. A., Bettany-Saltikov, J., Rigo, M., Lebel, A., Hennes, A., Romano, M., Białek, M., M’hango, A., Betts, T., et al. (2016). Physiotherapy scoliosis-specific exercises – A comprehensive review of seven major schools. Scoliosis and Spinal Disorders, 11, 20. https://doi.org/10.1186/s13013-016-0076-9
Byun, S., & Han, D. (2016). The effect of chiropractic techniques on the Cobb angle in idiopathic scoliosis arising in adolescence. Journal of Physical Therapy Science, 28, 1106-1110.
Ceballos-Laita, L., Carrasco-Uribarren, A., Cabanillas-Barea, S., Pérez-Guillén, S., Pardos-Aguilella, P., & Jiménez Del Barrio, S. (2023). The effectiveness of Schroth method in Cobb angle, quality of life and trunk rotation angle in adolescent idiopathic scoliosis: A systematic review and meta-analysis. European Journal of Physical and Rehabilitation Medicine, 59(2), 228-236.
Chu, E. C. P., Chakkaravarthy, D. M., Huang, K. H. K., Ho, V. W. K., Lo, F.-S., & Bhaumik, A. (2020). Changes in radiographic parameters following chiropractic treatment in 10 patients with adolescent idiopathic scoliosis: A retrospective chart review. Clinics and Practice, 10, 1258. https://doi.org/10.4081/cp.2020.1258
Kocaman, H., Bek, N., Kaya, M. H., Büyükturan, B., Yetiş, M., & Büyükturan, Ö. (2021). The effectiveness of two different exercise approaches in adolescent idiopathic scoliosis: A single-blind, randomized-controlled trial. PLOS ONE, 16(4), e0249492. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0249492
Konieczny, M. R., Senyurt, H., & Krauspe, R. (2013). Epidemiology of adolescent idiopathic scoliosis. Journal of Children’s Orthopaedics, 7(1), 3-9. https://doi.org/10.1007/s11832-012-0457-4
Kwan, K. Y. H., Cheng, A. C. S., Koh, H. Y., Chiu, A. Y. Y., & Cheung, K. M. C. (2017). Effectiveness of Schroth exercises during bracing in adolescent idiopathic scoliosis: Results from a preliminary study-SOSORT Award 2017 Winner. Scoliosis and Spinal Disorders, 12, 32. https://doi.org/10.1186/s13013-017-0139-6
Lotan, S., & Kalichman, L. (2019). Manual therapy treatment for adolescent idiopathic scoliosis. Journal of Bodywork and Movement Therapies, 23(1), 189-193.
Maruyama, T., Grivas, T. B., & Kaspiris, A. (2011). Effectiveness and outcomes of brace treatment: A systematic review. Physiotherapy Theory and Practice, 27, 26-42.
Morningstar, M., & Oslin, D. (2019). Chiropractic rehabilitation plus nighttime bracing for progressive adolescent idiopathic scoliosis: A case-control series. Clinics and Practice, 9, 118-122.
Negrini, S., Donzelli, S., Aulisa, A. G., Czaprowski, D., Schreiber, S., de Mauroy, J. C., Diers, H., Grivas, T. B., Knott, P., Kotwicki, T., et al. (2018). 2016 SOSORT guidelines: Orthopaedic and rehabilitation treatment of idiopathic scoliosis during growth. Scoliosis and Spinal Disorders, 13, 3. https://doi.org/10.1186/s13013-017-0145-8
Romano, M., Minozzi, S., Bettany-Saltikov, J., Zaina, F., Chockalingam, N., Kotwicki, T., Maier-Hennes, A., Arienti, C., & Negrini, S. (2024). Therapeutic exercises for idiopathic scoliosis in adolescents. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2024(2), CD007837. https://doi.org/10.1002/14651858.CD007837.pub3
Schreiber, S., Parent, E. C., Khodayari Moez, E., Hedden, D. M., Hill, D. L., Moreau, M. J., Lou, E., Watkins, E. M., & Southon, S. C. (2016). Schroth physiotherapeutic scoliosis-specific exercises added to the standard of care lead to better Cobb angle outcomes in adolescents with idiopathic scoliosis-An assessor and statistician blinded randomized controlled trial. PLOS ONE, 11(12), e0168746. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0168746
Seleviciene, V., Cesnaviciute, A., Strukcinskiene, B., Marcinowicz, L., Strazdiene, N., & Genowska, A. (2022). Physiotherapeutic scoliosis-specific exercise methodologies used for conservative treatment of adolescent idiopathic scoliosis, and their effectiveness: An extended literature review of current research and practice. International Journal of Environmental Research and Public Health, 19(15), 9240. https://doi.org/10.3390/ijerph19159240
Su, Y.-C., Feng, C.-K., & Yang, T.-F. (2025). Assessment and management of adolescent idiopathic scoliosis: A physiatrist’s perspective. Annals of Rehabilitation Medicine, 49(5), 263-278. https://doi.org/10.5535/arm.250097
Sung, S., Chae, H.-W., Lee, H. S., Kim, S., Kwon, J.-W., Lee, S.-B., Moon, S.-H., Lee, H.-M., & Lee, B. H. (2021). Incidence and surgery rate of idiopathic scoliosis: A nationwide database study. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(15), 8152. https://doi.org/10.3390/ijerph18158152
Tu, Q., Xu, X., Feng, B., Zhang, T., & Zhuang, Q. (2025). Prevalence and determinants of adolescent idiopathic scoliosis from school screening in Xiaoshan District, Hangzhou, China. Frontiers in Public Health, 13, 1595793. https://doi.org/10.3389/fpubh.2025.1595793
Weinstein, S. L., Dolan, L. A., Wright, J. G., & Dobbs, M. B. (2013). Effects of bracing in adolescents with idiopathic scoliosis. The New England Journal of Medicine, 369(16), 1512-1521.