גורמי סיכון לכאבי גב הם מגוונים וכוללים שילוב של אורח חיים, תנאי עבודה וגנטיקה. ניתן לחלק אותם לגורמים הניתנים לשינוי וכאלו שאינם בשליטתנו. גורמי סיכון הקשורים לאורח חיים כוללים בין היתר עודף משקל והשמנה, עישון, חוסר פעילות גןפנית ועוד. גורמי סיכון תעסוקתיים כוללים בין היתר עבודה פיזית מאומצת, ישיבה ממושכת וארגונומיה לקויה ועוד.
גורמי סיכון ביולוגיים ורפואיים לכאבי גב כוללים בין היתר גיל, גנטיקה, מחלות רקע, היריון ועוד. כאבי גב יכולים להתפתח גם על רקע טראומטי. כירופרקטיקה יכולה להועיל בזיהוי גורמי הסיכון ובמניעת כאבי הגב. לאתר התפתחות הכאבים בגב הכירופרקטיקה יכולה לטפל בהם ביעילות ובבטיחות. חשוב להכיר את גורמי הסיכון הללו ולזכור שהמשמעות של נטרולם הוא מניעת כאבי גב.
1) גורמי סיכון לכאבי גב – רקע
כאבי גב הם מן התלונות השכיחות ביותר ברפואה המודרנית, והם פוגעים באיכות החיים, בתפקוד היומיומי, בכושר העבודה ובבריאות הנפשית של מיליוני אנשים. מרבית הספרות האיכותית עוסקת בעיקר בכאב גב תחתון, משום שזהו הסוג השכיח והנחקר ביותר, ולכן גם הדיון במאמר זה יתמקד בו. הספרות העדכנית מדגישה שכאב גב איננו “מחלה אחת”, אלא תסמין בעל רקע רב־גורמי: ביולוגי, מכני, פסיכולוגי, חברתי ותעסוקתי. במילים אחרות, ברוב המקרים אין גורם יחיד שאפשר להאשים בו, אלא הצטברות של עומסים, הרגלים, רגישויות ונסיבות חיים שמגבירים את הסיכון להופעת הכאב או להפיכתו לכרוני (Hartvigsen et al., 2018; Knezevic et al., 2021; World Health Organization, 2023).
המשמעות המעשית של ההבנה הזאת היא שאין די בשאלה “מה גרם לכאב?”, אלא צריך לשאול “אילו גורמים העלו את הסיכון?” ו“אילו גורמים משמרים את הבעיה?”. גישה זו מאפשרת טיפול ומניעה מדויקים יותר: הפחתת עומס מכני כאשר צריך, חיזוק פעילות גופנית כאשר צריך, טיפול בגורמים רגשיים והתנהגותיים כאשר הם נוכחים, ושילוב גישות ידניות או שיקומיות כאשר הן מתאימות. גם הכירופרקטיקה נכנסת לתמונה במסגרת זו, לא כפתרון קסם יחיד, אלא ככלי שעשוי להועיל לחלק מהמטופלים בתוך תוכנית טיפול רחבה ומותאמת אישית (Rubinstein et al., 2019; Trager et al., 2024).
2) שכיחות והיקף הבעיה
כאב גב תחתון הוא אחד הגורמים המובילים בעולם לשנים עם מוגבלות, והוא משפיע על אוכלוסיות בכל גיל, תרבות ומעמד סוציו־אקונומי. ניתוחי הנטל הגלובלי מצביעים על כך שבשנת 2020 יותר מחצי מיליארד בני אדם חיו עם כאב גב תחתון, והתחזיות לשנת 2050 מצביעות על עלייה נוספת. המשמעות היא לא רק כאב, אלא גם ירידה בפריון עבודה, יותר היעדרויות, שימוש מוגבר בשירותי בריאות, ופגיעה בתנועה, בשינה ובחיי המשפחה. כאשר בוחנים את התופעה ברמת האוכלוסייה, ברור שמדובר בבעיה בריאותית, כלכלית וחברתית מדרגה ראשונה (GBD 2021 Low Back Pain Collaborators, 2023; Hartvigsen et al., 2018).
מבחינת שכיחות, סקירות אפידמיולוגיות מראות שכאב גב תחתון מופיע אצל חלק גדול מן האוכלוסייה במהלך החיים, והשכיחות השנתית שלו נמצאת במדינות רבות סביב שליש מן האוכלוסייה, אם כי המספרים משתנים לפי שיטת המדידה, גיל, הגדרה קלינית ואוכלוסיית המחקר. בנוסף, כאב גב נוטה להיות מצב חוזר ותנודתי: אצל רבים הכאב אינו רציף, אלא מופיע בגלים, נרגע, ושב בהמשך. לכן, גם אדם שאינו “סובל תמיד” עשוי להיות בעל סיכון גבוה להישנויות בעתיד (Hoy et al., 2010; Meucci et al., 2015; Hartvigsen et al., 2018).
3) מהו בעצם “גורם סיכון”?
גורם סיכון איננו בהכרח סיבה בלעדית, אלא מאפיין או מצב שמגדיל את ההסתברות שכאב גב יופיע, יימשך או יחזור. חלק מגורמי הסיכון הם קבועים יחסית, כמו גיל או נטייה אישית, אך רבים מהם ניתנים לשינוי: עישון, עודף משקל, עומסים מסוימים בעבודה, חוסר פעילות גופנית, פחד מתנועה, דיכאון, או ניהול לא נכון של אפיזודות כאב קודמות. ההבחנה הזו חשובה מאוד, משום שהיא מפנה את תשומת הלב לא רק לטיפול בכאב שכבר קיים, אלא גם לזיהוי מוקדם של מאפיינים המשמרים אותו (Chou & Shekelle, 2010; Nicholas et al., 2011).
הספרות המודרנית גם מזהירה מפני פישוט יתר. למשל, ממצא הדמייתי כמו בלט דיסק או שינויים ניווניים עשוי להיות רלוונטי אצל אדם אחד, אך חסר משמעות קלינית אצל אדם אחר. באופן דומה, ישיבה ממושכת לבדה לא תמיד “יוצרת” כאב, אבל כאשר היא מצטרפת לחולשת שרירים, חוסר תנועה, סטרס ועומס עבודה, היא עשויה להפוך לחלק מתמונה רחבה יותר של סיכון. מכאן נובעת החשיבות של הערכה רב־ממדית, ולא של חיפוש אחר סיבה בודדת ומוחלטת (Brinjikji et al., 2015a; Steffens et al., 2014).
א. גיל, מין ומהלך החיים
כאב גב הופך שכיח יותר החל מגיל ההתבגרות, מופיע בשכיחות גבוהה מאוד בגיל העבודה, ונשאר נפוץ גם בגיל המבוגר. סקירות גדולות מצביעות על כך שנשים נוטות לדווח על כאב גב יותר מגברים, אם כי הפערים אינם מוסברים רק על ידי הבדלים אנטומיים. ייתכן שמעורבים כאן גם עומסים תעסוקתיים שונים, הבדלים הורמונליים, הריון ולידה, דפוסי דיווח, ועומס מצטבר של תפקידים פיזיים ורגשיים. חשוב להבין שגיל בפני עצמו אינו “יוצר” כאב גב, אלא משנה את הרקע הביולוגי, את איכות הרקמות, את דפוסי התנועה ואת הסיכוי להחלמה איטית יותר (Hartvigsen et al., 2018; Knezevic et al., 2021).
עם זאת, אסור לבלבל בין הזדקנות לבין נזק בלתי נמנע. אנשים מבוגרים רבים חיים ללא כאב משמעותי, ואנשים צעירים רבים מפתחים כאב כרוני. לכן, הגיל פועל יותר כמשנה רקע מאשר כגזר דין. השאלה החשובה היא מה מצטרף לגיל: רמת הפעילות, מסת הגוף, מחלות נלוות, היסטוריה של כאב, חשיפה לעישון, איכות שינה, מצב רוח, ועומס בעבודה או בבית. ככל שמצטברים יותר גורמי סיכון, כך גדל הסיכוי שכאב גב יהפוך מאפיזודה חולפת למצב מתמשך (Chou & Shekelle, 2010; Wong et al., 2022).
ב. היסטוריה קודמת של כאב והנטייה להישנות
אחד המנבאים החזקים ביותר לכאב גב בעתיד הוא כאב גב בעבר. אפיזודה קודמת מעידה לעיתים על רגישות ביולוגית מסוימת, על דפוסי עומס שלא תוקנו, על כושר גופני שאינו מיטבי, או על נטייה לפחד מתנועה ולהימנעות מפעילות. ברמה הקלינית, מי שכבר חווה כאב גב משמעותי צריך להיחשב לא רק כמי שהחלים, אלא גם כמי שמצוי בסיכון גבוה יותר להישנות, במיוחד אם לא בוצעו שינויים בפעילות, ביציבה הדינמית, בעומסי העבודה או בהרגלי הבריאות (Hartvigsen et al., 2018; Chou & Shekelle, 2010).
ההיבט הזה חשוב משום שהוא משנה את מטרות הטיפול. לא מספיק “להעלים” את הכאב הנוכחי; צריך לבנות אסטרטגיית מניעה של אפיזודות חוזרות. במקרים רבים, תוכנית הכוללת חזרה הדרגתית לתנועה, חיזוק, שינוי התנהגויות של הימנעות, שיפור כושר כללי והדרכה לגבי ניהול עומסים, תסייע יותר מטיפול נקודתי בלבד בזמן התלקחות. זה נכון גם כאשר משלבים טיפול ידני, וגם כאשר בוחרים להתמקד בעיקר באימון ובהרגלי חיים (World Health Organization, 2023; Nicholas et al., 2011).
ג. עודף משקל, השמנה והעומס המטבולי
עודף משקל, וביתר שאת השמנה, הם גורמי סיכון חשובים לכאבי גב. מבחינה מכנית, משקל גוף גבוה מגדיל את העומס על עמוד השדרה, על הדיסקים ועל המפרקים הפצטליים, ומחייב את שרירי היציבה לעבוד בעומס גדול יותר לאורך זמן. מבחינה מטבולית, השמנה קשורה גם לדלקתיות מערכתית בדרגה נמוכה, שעלולה להגביר רגישות לכאב ולהשפיע על תהליכי החלמה. מטא־אנליזות הראו קשר מובהק בין השמנה לבין כאב גב תחתון, והספרות העדכנית מצביעה על כך שעודף שומן, יותר מאשר “משקל” כשלעצמו, קשור לעוצמות כאב גבוהות יותר ולתפקוד ירוד יותר (Shiri et al., 2010a; Garcia et al., 2024).
עם זאת, חשוב להימנע מהסבר פשטני שלפיו “כואב כי האדם כבד”. אצל חלק מן האנשים השמנה מלווה גם בפחות פעילות גופנית, בכושר ירוד, במחלות נלוות, בשינה פחות טובה ובתנועתיות מוגבלת יותר, וכל אלו תורמים יחד לסיכון. לכן, הפחתת משקל יכולה לסייע, אך בדרך כלל התועלת הגדולה ביותר תופיע כאשר היא משולבת עם העלאת פעילות, חיזוק שרירים, שיפור סבולת, ותכנון נכון של העמסה יומיומית. המוקד צריך להיות תפקוד ובריאות מטבולית, לא רק המספר שעל המשקל (World Health Organization, 2023; Garcia et al., 2024).
ד. עישון
הקשר בין עישון לבין כאבי גב תועד היטב בספרות. מטא־אנליזה רחבה מצאה שמעשנים בהווה ובעבר מצויים בסיכון גבוה יותר לכאב גב תחתון, והקשר בולט במיוחד כאשר מדובר בכאב כרוני או מגביל. ההסברים האפשריים כוללים פגיעה באספקת הדם לרקמות, שינויים בריפוי ובבריאות הדיסק, קשר בין עישון לבין דלקתיות מערכתית, וגם הקשרים התנהגותיים ונפשיים המלווים עישון אצל חלק מן האוכלוסיות. עישון הוא דוגמה מצוינת לגורם סיכון שאינו מכני בלבד, אלא ביולוגי־התנהגותי (Shiri et al., 2010b).
מנקודת מבט קלינית, גמילה מעישון אינה רק יעד קרדיווסקולרי או ריאתי, אלא גם חלק ממדיניות מניעת כאב ושיפור החלמה. אין פירוש הדבר שכל כאב גב אצל מעשן נובע מן העישון, אך יש די ראיות כדי לראות בהפחתת עישון רכיב משמעותי בניהול סיכונים. כאשר אדם ממשיך לעשן ובמקביל סובל מכאב חוזר, תהליך השיקום עלול להיות איטי יותר, והסיכוי להישארות במעגל של כאב, הימנעות וירידה בתפקוד עלול לגדול (World Health Organization, 2023; Shiri et al., 2010b).
ה. חוסר פעילות גופנית, ישיבה והעמסה לא מאוזנת
התפיסה שלפיה מנוחה היא הפתרון לכאב גב הופרכה ברובה. הספרות מצביעה על כך שרמת פעילות גופנית נמוכה קשורה לסיכון מוגבר לכאב גב, בעוד שפעילות פנאי מתונה יכולה להיות גורם מגן. במקביל, גם עומסים גבוהים מאוד ולא מותאמים עלולים להזיק. לכן, הקשר בין תנועה לכאב גב אינו ליניארי אלא תלוי מינון, הסתגלות והקשר תפקודי. לא “ישיבה” לבדה ולא “אימון” לבדו מסבירים את כל הסיפור; הבעיה המרכזית היא לרוב חוסר איזון בין עומס, התאוששות וכשירות גופנית (Shiri & Falah-Hassani, 2017; World Health Organization, 2023).
ממצא מעניין ועדכני במיוחד הוא הקשר בין הליכה לבין סיכון לכאב גב כרוני. מחקר עוקבה גדול הראה שנפח יומי גבוה יותר של הליכה היה קשור לסיכון נמוך יותר לפתח כאב גב כרוני, עם תועלת שנראתה משמעותית במיוחד עד היקף יומי מסוים. הליכה אינה “מרפאה” כל כאב גב, אך היא מספקת דרך פשוטה, נגישה ובטוחה יחסית לשיפור סבולת, זרימת דם, מצב רוח ותנועה. עבור אוכלוסיות רבות, הגדלה הדרגתית של הליכה עשויה להיות צעד מניעתי יעיל הרבה יותר ממנוחה ממושכת או הימנעות מתנועה (Haddadj et al., 2025).
ו. עומסים תעסוקתיים מכניים
העבודה היא אחת הזירות המרכזיות שבהן נבנה או מצטמצם הסיכון לכאבי גב. סקירה ומטא־אנליזה עדכנית מצאה שעומסים מכניים תעסוקתיים, כגון הרמה חוזרת, כיפוף או פיתול תכוף של הגב, חשיפה לוויברציה של כל הגוף, ועבודה פיזית מאומצת, קשורים לסיכון מוגבר לכאב גב תחתון כרוני. אין פירוש הדבר שכל עבודה פיזית מזיקה, אלא שעומס חוזר, ללא שונות מספקת, ללא התאוששות וללא התאמה ליכולת האדם, מעלה את הסיכון לאורך זמן (Jahn et al., 2023).
מבחינה מעשית, זהו תחום שבו מניעה יכולה להיות יעילה במיוחד. תכנון תחנות עבודה, חלוקת עומסים, שימוש בעזרים, גיוון משימות, הפסקות קצרות ותכופות, ואימון עובדים כיצד לנוע ולהרים בצורה שתואמת את דרישות התפקיד, עשויים להפחית סיכון. עם זאת, חשוב לא ליפול למיתוס של “טכניקת הרמה מושלמת” כפתרון יחיד; לרוב נדרש שילוב של ארגונומיה, כושר גופני, קצב עבודה סביר ואקלים ארגוני תומך. מניעה אמיתית איננה תיקון של תנוחה אחת, אלא ניהול של מערכת שלמה (Jahn et al., 2023; Hartvigsen et al., 2018).
ז. עומסים פסיכו־חברתיים בעבודה
בשנים האחרונות התחזקה ההבנה שלא רק העומס הפיזי בעבודה חשוב, אלא גם התנאים הפסיכו־חברתיים. מטא־אנליזה מ-2024 מצאה שחשיפות כמו דרישות עבודה גבוהות, שליטה נמוכה, חוסר תמיכה, ומתח תעסוקתי קשורות לסיכון מוגבר לכאב גב תחתון כרוני. משמעות הממצא היא שכאב גב אינו רק “בעיה של שרירים וחוליות”, אלא גם תוצר של סביבה שבה האדם עובד תחת לחץ מתמשך, חוסר ודאות או תחושת חוסר אונים (Jahn et al., 2024).
הדבר בולט במיוחד כאשר כאב קיים כבר זמן מה. עובדים שנמצאים במתח, חוששים לאבד עבודה, או חווים עומס רגשי מתמשך, עשויים לפרש כאב כמאיים יותר, לנוע פחות, ולהיכנס למעגל של החמרה בתפקוד. מכאן נובעת החשיבות של סביבת עבודה בריאה: תקשורת טובה, גמישות, תמיכה ניהולית ואפשרות להתאמות זמניות יכולים להיות חלק מהטיפול לא פחות מאשר משככי כאבים או פיזיותרפיה (Nicholas et al., 2011; Jahn et al., 2024).
ח. גורמים פסיכולוגיים והתנהגותיים
אחד התחומים החשובים ביותר בחקר כאבי גב הוא תחום “הדגלים הצהובים” – גורמים פסיכולוגיים והתנהגותיים שמנבאים כרוניות, נכות ותפקוד ירוד. אלה כוללים פחד מתנועה, הימנעות מפעילות, קטסטרופיזציה, אמונה שהגב “שביר”, ציפייה לפגיעה מתמשכת, מצב רוח ירוד, ותחושת חוסר שליטה. לא מדובר בגורמים “מדומיינים”, אלא במנגנונים אמיתיים המשפיעים על מערכת הכאב, על דפוסי התנועה, ועל הסיכוי לחזור לתפקוד. זיהוי מוקדם שלהם מאפשר לשנות מסלול לפני שהכאב מתקבע (Nicholas et al., 2011; Chou & Shekelle, 2010).
מטא־אנליזה מ-2022 חיזקה עוד יותר את התמונה והראתה שדיכאון ותסמינים דיכאוניים קשורים לתוצאות גרועות יותר אצל אנשים עם כאב גב תחתון, לרבות כאב חזק יותר, מוגבלות רבה יותר והחלמה פחות טובה. לכן, הערכה של כאב גב צריכה לכלול גם שאלות על מצב רוח, חרדה, סטרס ותפקוד רגשי. כאשר המרכיב הנפשי מטופל במקביל למרכיב הגופני, הסיכוי לשיפור ארוך טווח עולה. התפיסה המודרנית אינה מפרידה בין “כאב גופני” ל“כאב נפשי”, אלא רואה בשניהם חלק מאותו תהליך אנושי מורכב (Wong et al., 2022; Knezevic et al., 2021).
ט. הדמיה, שינויים ניווניים ומה שביניהם
אחת הטעויות הנפוצות היא להניח שכל ממצא ב-MRI הוא גורם סיכון ברור או הסבר מלא לכאב. אכן, סקירה שיטתית הראתה שממצאי ניוון דיסק שכיחים יותר אצל אנשים עם כאב גב מאשר אצל אנשים ללא כאב. כלומר, למבנה יש משמעות מסוימת, והוא אינו חסר חשיבות לחלוטין (Brinjikji et al., 2015a).
אבל התמונה רחוקה מלהיות פשוטה. סקירה שיטתית אחרת הראתה ששינויים ניווניים רבים בעמוד השדרה נפוצים מאוד גם אצל אנשים ללא כאב כלל, ושכיחותם עולה עם הגיל. בנוסף, סקירה על יכולת MRI לנבא כאב עתידי מצאה שהערך הניבויי של ממצאים הדמייתיים לבדו מוגבל. לכן, ממצא הדמיה יכול להיות חלק מן הסיפור, אך אינו שקול לגורם סיכון עצמאי ומוחלט. כאשר מפרשים הדמיה בלי הקשר קליני, יש סכנה לייצר חרדה, הימנעות ואמונות שליליות שיחמירו דווקא את המצב (Brinjikji et al., 2015b; Steffens et al., 2014).
4) כירופרקטיקה: היכן היא יכולה להועיל?
כירופרקטיקה היא תחום טיפולי המתמקד בהפרעות של מערכת השריר־שלד, ובפרט בעמוד השדרה. בפועל, טיפול כירופרקטי אינו מסתכם רק במניפולציה ספינלית; לעיתים הוא כולל גם מוביליזציה, תרגילים, הדרכה על יציבה ותנועה, חינוך להפחתת פחד מתנועה וניהול עומסים. הספרות העדכנית מדגישה שראוי להבין כירופרקטיקה כחלק מרצף של טיפול שמרני בבעיות שריר־שלד, ולא כגישה מנותקת מעקרונות השיקום הרחבים יותר (Trager et al., 2024).
א. ראיות מחקרים
מבחינת יעילות, סקירות שיטתיות ומטא־אנליזות מצאו שמניפולציה ומוביליזציה של עמוד השדרה עשויות להעניק שיפור בכאב ובתפקוד אצל חלק מן הסובלים מכאב גב תחתון כרוני. הראיות אינן מראות בדרך כלל על עליונות דרמטית ועקבית על פני כל טיפול אחר, אך הן כן תומכות בכך שמדובר באפשרות שמרנית סבירה עבור מטופלים מתאימים. ברוב המקרים, התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר הטיפול הידני משולב עם פעילות גופנית, הדרכה, עידוד חזרה לתפקוד וניהול עצמי של הכאב, ולא כאשר הוא ניתן כטיפול בודד ומנותק (Coulter et al., 2018; Rubinstein et al., 2019).
ב. עמדה מאוזנת
העמדה הקלינית המאוזנת היא שכירופרקטיקה יכולה להועיל, אך לא לכל סוג של כאב גב. היא איננה מתאימה כתחליף להערכה רפואית כאשר יש “דגלים אדומים” כמו חום, טראומה משמעותית, ירידה נוירולוגית מתקדמת, חשד לשבר, גידול או זיהום. בנוסף, יש להעדיף עבודה עם מטופל שמבין שהתנועה בטוחה בדרך כלל, שמוכן לשלב תרגול, ושמכוון לשיפור תפקודי ולא רק ל“יישור” רגעי של הגב. כאשר הכירופרקטיקה משתלבת בתוך גישה רב־תחומית וזהירה, היא עשויה להיות רכיב מועיל ומשמעותי במסלול ההחלמה (World Health Organization, 2023; Trager et al., 2024; Rubinstein et al., 2019).
5) מניעת כאבי גב: כיצד מפחיתים סיכון בפועל?
מניעת כאבי גב איננה פעולה יחידה, אלא אסטרטגיה מצטברת. ראשית, חשוב לשמור על פעילות גופנית סדירה, במיוחד הליכה, חיזוק וסבולת כללית, במקום להישען על מנוחה ממושכת. שנית, יש להפחית עישון ולפעול לשיפור הבריאות המטבולית ולמניעת השמנה. שלישית, בעבודה יש לנהל עומסים באופן מושכל: גיוון משימות, צמצום הרמה חוזרת כאשר ניתן, ארגונומיה סבירה והפסקות תנועה קצרות. רביעית, יש לזהות מוקדם גורמי סיכון פסיכולוגיים, כמו פחד מתנועה ואמונה שהכאב מסמן נזק חמור בכל פעם מחדש (Shiri et al., 2010a; Shiri et al., 2010b; Shiri & Falah-Hassani, 2017; Jahn et al., 2023; Nicholas et al., 2011).
מניעה יעילה גם מחייבת מסר חינוכי נכון. אנשים רבים נכנסים למעגל מזיק משום שהם מפרשים כאב גב כאות לכך שהגב “נהרס” או שעליהם להימנע מכל מאמץ. בפועל, ברוב המקרים של כאב גב לא ספציפי, חזרה מדורגת לתנועה היא בטוחה ורצויה. כאשר נותנים לאדם הסבר מרגיע אך מדויק, מעודדים תנועה ומלמדים אותו לנהל עומסים במקום לפחד מהם, מצמצמים את הסיכון לכרוניות ולהישנות. זהו אולי אחד הלקחים החשובים ביותר של המחקר העדכני (Hartvigsen et al., 2018; World Health Organization, 2023).
6) גורמי סיכון לכאבי גב – סיכום
גורמי סיכון לכאבי גב הם רב־ממדיים. השכיחות הגבוהה של הבעיה בעולם מלמדת שלא מדובר בתקלה נקודתית אצל יחידים, אלא בתופעה רחבת היקף המשקפת מפגש בין ביולוגיה, אורח חיים, עבודה, נפש וסביבה. בין גורמי הסיכון הבולטים ביותר שניתן לשנות נמצאים עישון, השמנה, חוסר פעילות גופנית, עומסים מכניים ותעסוקתיים, סטרס ועומס פסיכו־חברתי, דיכאון, פחד מתנועה והיסטוריה קודמת של כאב. גם כאשר קיימים ממצאים הדמייתיים, יש לפרשם בהקשר רחב ולא לבודד אותם משאר התמונה הקלינית (GBD 2021 Low Back Pain Collaborators, 2023; Wong et al., 2022; Brinjikji et al., 2015b).
בתוך מכלול זה, כירופרקטיקה עשויה להיות כלי מועיל עבור חלק מהמטופלים, במיוחד כאשר היא משולבת עם תרגול, חינוך, עידוד תנועה וניהול עצמי. היא איננה מבטלת את חשיבותם של שאר גורמי הסיכון, אלא עשויה להשתלב בתוכנית רחבה שמטרתה להפחית כאב, לשפר תפקוד ולמנוע הישנות. המסר המרכזי העולה מן הספרות הוא שכאב גב אינו בעיה שיש “לתקן” רק במקום אחד בגוף; זהו מצב שיש לנהל באופן מקיף, מושכל ומותאם לאדם, עם דגש על תנועה, תפקוד, הרגלי חיים והבנה נכונה של הכאב (Coulter et al., 2018; Rubinstein et al., 2019; World Health Organization, 2023).
References:
Briggs, A. M., Sumi, Y., & Banerjee, A. (2025). The World Health Organization guideline for non-surgical management of chronic primary low back pain in adults: Implications for equitable care and strengthening health systems globally. Global Health Research and Policy, 10(1), 26. doi:10.1186/s41256-025-00426-w
Brinjikji, W., Diehn, F. E., Jarvik, J. G., Carr, C. M., Kallmes, D. F., Murad, M. H., & Luetmer, P. H. (2015a). MRI findings of disc degeneration are more prevalent in adults with low back pain than in asymptomatic controls: A systematic review and meta-analysis. American Journal of Neuroradiology, 36(12), 2394-2399. doi:10.3174/ajnr.A4498
Brinjikji, W., Luetmer, P. H., Comstock, B., Bresnahan, B. W., Chen, L. E., Deyo, R. A., Halabi, S., Turner, J. A., Avins, A. L., James, K., Wald, J. T., Kallmes, D. F., & Jarvik, J. G. (2015b). Systematic literature review of imaging features of spinal degeneration in asymptomatic populations. American Journal of Neuroradiology, 36(4), 811-816. doi:10.3174/ajnr.A4173
Chou, R., & Shekelle, P. (2010). Will this patient develop persistent disabling low back pain? JAMA, 303(13), 1295-1302. doi:10.1001/jama.2010.344
Coulter, I. D., Crawford, C., Hurwitz, E. L., Vernon, H., Khorsan, R., Suttorp Booth, M., & Herman, P. M. (2018). Manipulation and mobilization for treating chronic low back pain: A systematic review and meta-analysis. The Spine Journal, 18(5), 866-879. doi:10.1016/j.spinee.2018.01.013
Garcia, M. M. M., Corrales, P., Huerta, M. Á., Czachorowski, M. J., López-Miranda, V., Medina-Gómez, G., Cobos, E. J., Goicoechea, C., & Molina-Álvarez, M. (2024). Adults with excess weight or obesity, but not with overweight, report greater pain intensities than individuals with normal weight: A systematic review and meta-analysis. Frontiers in Endocrinology, 15, Article 1340465. doi:10.3389/fendo.2024.1340465
GBD 2021 Low Back Pain Collaborators. (2023). Global, regional, and national burden of low back pain, 1990-2020, its attributable risk factors, and projections to 2050: A systematic analysis of the Global Burden of Disease Study 2021. The Lancet Rheumatology, 5(6), e316-e329. doi:10.1016/S2665-9913(23)00098-X
Haddadj, R., Nordstoga, A. L., Nilsen, T. I. L., Skarpsno, E. S., Kongsvold, A., Flaaten, M., Schipperijn, J., Bach, K., & Mork, P. J. (2025). Volume and intensity of walking and risk of chronic low back pain. Open, 8(6), e2515592. doi:10.1001/jamanetworkopen.2025.15592
Hartvigsen, J., Hancock, M. J., Kongsted, A., Louw, Q., Ferreira, M. L., Genevay, S., Hoy, D., Karppinen, J., Pransky, G., Sieper, J., Smeets, R. J., Underwood, M., & Lancet Low Back Pain Series Working Group. (2018). What low back pain is and why we need to pay attention. The Lancet, 391(10137), 2356-2367. doi:10.1016/S0140-6736(18)30480-X
Hoy, D., Brooks, P., Blyth, F., & Buchbinder, R. (2010). The epidemiology of low back pain. Best Practice & Research Clinical Rheumatology, 24(6), 769-781. doi:10.1016/j.berh.2010.10.002
Jahn, A., Andersen, J. H., Christiansen, D. H., Seidler, A., & Dalbøge, A. (2023). Occupational mechanical exposures as risk factor for chronic low-back pain: A systematic review and meta-analysis. Scandinavian Journal of Work, Environment & Health, 49(7), 453-465. doi:10.5271/sjweh.4114
Jahn, A., Andersen, J. H., Seidler, A., Christiansen, D. H., & Dalbøge, A. (2024). Occupational psychosocial exposures and chronic low-back pain: A systematic review and meta-analysis. Scandinavian Journal of Work, Environment & Health, 50(5), 329-340. doi:10.5271/sjweh.4165
Knezevic, N. N., Candido, K. D., Vlaeyen, J. W. S., van Zundert, J., & Cohen, S. P. (2021). Low back pain. The Lancet, 398(10294), 78-92. doi:10.1016/S0140-6736(21)00733-9
Meucci, R. D., Fassa, A. G., & Faria, N. M. X. (2015). Prevalence of chronic low back pain: Systematic review. Revista de Saúde Pública, 49, 73. doi:10.1590/S0034-8910.2015049005874
Nicholas, M. K., Linton, S. J., Watson, P. J., Main, C. J., & the “Decade of the Flags” Working Group. (2011). Early identification and management of psychological risk factors (“yellow flags”) in patients with low back pain: A reappraisal. Physical Therapy, 91(5), 737-753. doi:10.2522/ptj.20100224
Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for the treatment of chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ, 364, l689. doi:10.1136/bmj.l689
Shiri, R., & Falah-Hassani, K. (2017). Does leisure time physical activity protect against low back pain? Systematic review and meta-analysis of 36 prospective cohort studies. British Journal of Sports Medicine, 51(19), 1410-1418. doi:10.1136/bjsports-2016-097352
Shiri, R., Karppinen, J., Leino-Arjas, P., Solovieva, S., & Viikari-Juntura, E. (2010a). The association between obesity and low back pain: A meta-analysis. American Journal of Epidemiology, 171(2), 135-154. doi:10.1093/aje/kwp356
Shiri, R., Karppinen, J., Leino-Arjas, P., Solovieva, S., & Viikari-Juntura, E. (2010b). The association between smoking and low back pain: A meta-analysis. The American Journal of Medicine, 123(1), 87.e7-87.e35. doi:10.1016/j.amjmed.2009.05.028
Steffens, D., Hancock, M. J., Maher, C. G., Williams, C., Jensen, T. S., & Latimer, J. (2014). Does magnetic resonance imaging predict future low back pain? A systematic review. European Journal of Pain, 18(6), 755-765. doi:10.1002/j.1532-2149.2013.00427.x
Wong, J. J., Tricco, A. C., Côté, P., Liang, C. Y., Lewis, J. A., Bouck, Z., & Rosella, L. C. (2022). Association between depressive symptoms or depression and health outcomes for low back pain: A systematic review and meta-analysis. Journal of General Internal Medicine, 37(5), 1233-1246. doi:10.1007/s11606-021-07079-8
World Health Organization. (2023). WHO guideline for non-surgical management of chronic primary low back pain in adults in primary and community care settings. Geneva, Switzerland: World Health Organization.