האם דלקת פרקים מעלה את הסיכון לנפילות?

דלקת פרקים מעלה את הסיכוי לנפילה! פציעות ואפילו מוות בגיל מבוגר בעקבות מעידה ונפילה היא תופעה שכיחה. על פי הערכות מידי שנה כשליש מהמבוגרים בארצות הברית נפצעים קשות או מתים בעקבות נפילה. תוצאות שכיחות של נפילות בגיל המבוגר שאינן מסתיימות במוות כוללות שבר בירך, פציעות גולגולת ומוח, פגיעה ביכולת התנועה והתפקוד, התבודדות חברתית ועוד. העלויות הרפואיות הישירות הכרוכות בטיפול בבעיה זאת נאמדות בעשרות מיליארדי דולרים לשנה. בין הגורמים לנפילה בקרב מבוגרים נמנה שיווי משקל לקוי, חולשת שרירים, סחרחורות, מחלות רקע ועוד.

מחקר שנערך בארצות הברית הגיעה למסקנה שאחד הגורמים שמעלה את הסיכון לנפילות בגיל המבוגר הוא מחלות פרקים. על מנת לצמצם את רמת הסיכון ממליצים החוקרים למבוגרים בכלל ולמבוגרים עם דלקות פרקים בפרט לנקוט באמצעי זהירות למניעת החלקות ונפילות כמו כן ולבצע פעילות גופנית שתכלול הליכות, תרגילי כוח ותרגילי שיווי משקל.

האם דלקת פרקים מעלה את הסיכון לנפילות? – רקע

דלקת פרקים היא שם כולל לקבוצה גדולה של מחלות מפרקים, ובהן אוסטאוארתריטיס, דלקת מפרקים שגרונית, דלקת מפרקים פסוריאטית וסוגים נוספים. מחלות אלו עלולות לגרום לכאב, נוקשות, נפיחות, חולשת שרירים, ירידה בטווח התנועה ושינוי בדפוס ההליכה. משום כך עולה שאלה חשובה: האם דלקת פרקים מגדילה גם את הסיכון למעידות ולנפילות?

על פי הראיות המחקריות, התשובה היא בדרך כלל כן – אך לא אצל כל אדם ובאותה מידה. האבחנה של דלקת מפרקים אינה גורמת בהכרח לנפילה באופן ישיר. הסיכון עולה בעיקר כאשר המחלה מלווה בכאב משמעותי, חולשת שרירי הרגליים, חוסר יציבות של הברך, ירידה בשיווי המשקל, קושי בהליכה, פחד מנפילה, שימוש במספר רב של תרופות או היסטוריה קודמת של נפילות.

במחקר שכלל יותר מ־320 אלף מבוגרים נמצא כי אנשים שדיווחו על דלקת מפרקים בעבר או בהווה דיווחו בשכיחות גבוהה יותר על נפילה אחת ועל נפילות חוזרות. הקשר נשמר גם לאחר התאמות לגיל, מין, פעילות גופנית, השמנה, שעות שינה ומצב בריאותי כללי. עם זאת, מאחר שמדובר במחקר תצפיתי, אין להסיק שכל נפילה נגרמה ישירות מדלקת המפרקים (Lee et al., 2021).

מהי דלקת פרקים וכיצד היא משפיעה על התנועה?

המונח העממי “דלקת פרקים” מתייחס למצבים שונים שאינם זהים זה לזה. חשוב להבחין במיוחד בין אוסטאוארתריטיס לבין דלקת מפרקים שגרונית, משום שמנגנוני המחלה וגורמי הסיכון לנפילות עשויים להיות שונים.

אוסטאוארתריטיס: כאב, נוקשות ושינוי בתפקוד המפרק

אוסטאוארתריטיס היא מחלת מפרק שלמה, הכוללת שינויים בסחוס, בעצם שמתחת לסחוס, ברקמה הסינוביאלית ובמבנים הסובבים את המפרק. היא מכונה לעיתים “שחיקת סחוס”, אך מדובר בתהליך מורכב יותר משחיקה מכנית בלבד.

כאשר המחלה מערבת את הברך, הירך, הקרסול או כף הרגל, היא עלולה לשנות את האופן שבו האדם עומד, מעביר משקל והולך. אדם הסובל מכאב בברך עשוי לקצר את הצעד, להפחית את זמן הדריכה על הרגל הכואבת או להעביר משקל במהירות לצד השני. אסטרטגיות אלו עשויות להקל זמנית על הכאב, אך גם לצמצם את היכולת להתמודד עם מכשול או עם אובדן שיווי משקל פתאומי.

סקירות שיטתיות מצביעות על כך שתסמינים קליניים של אוסטאוארתריטיס, ובמיוחד כאב, חולשה וחוסר יציבות, קשורים באופן עקבי יותר לנפילות מאשר צילום רנטגן חריג ללא תסמינים משמעותיים (Ng & Tan, 2013; Manlapaz et al., 2019).

דלקת מפרקים שגרונית: מחלה דלקתית מערכתית

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית דלקתית. מעבר לכאב ולנפיחות במפרקים, היא עשויה לגרום לעייפות, ירידה בכוח, פגיעה בכפות הרגליים, קושי באחיזה, אנמיה, ירידה בצפיפות העצם ולעיתים שבריריות גופנית.

אצל אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית, הסיכון לנפילות אינו מוגבל לגיל המבוגר בלבד. מחקרים תיארו נפילות גם בקרב מטופלים צעירים יחסית, כאשר פעילות המחלה, פגיעה תפקודית, כאב, חולשת שרירים ותרופות מסוימות תרמו לסיכון (Brenton-Rule et al., 2015).

מחקרי מעקב מצאו כי אנשים עם דלקת מפרקים שגרונית עלולים להתמודד עם ירידה ביציבות התנוחה, קושי במעבר מישיבה לעמידה ושינוי בדפוסי ההליכה. פעילות מחלה גבוהה ופגיעה תפקודית נחשבות לגורמים חשובים במיוחד, אך ההשפעה המדויקת משתנה בין מטופלים (Hayashibara et al., 2010; Stanmore et al., 2013).

האם דלקת פרקים באמת מגדילה את הסיכון לנפילות?

הספרות מצביעה על קשר משמעותי, אך גם על מורכבות. במחקר הגדול של Lee ועמיתיו, אנשים עם היסטוריה של דלקת מפרקים היו בעלי הסתברות מותאמת גבוהה יותר לנפילה אחת ולנפילות חוזרות. בקרב מי שדיווחו על דלקת מפרקים פעילה נמצאה אף היא עלייה בסיכוי לנפילות, לאחר התאמה למספר רב של גורמי רקע (Lee et al., 2021).

בסקירה שעסקה באוסטאוארתריטיס ובנפילות הודגש כי לא כל הממצאים אחידים. בחלק מהמחקרים נמצא קשר ברור בין אוסטאוארתריטיס לנפילות, ובאחרים הקשר נחלש לאחר שהחוקרים התחשבו בכאב, חולשה, שימוש בתרופות או מגבלות תפקודיות. המשמעות היא שהסיכון נובע במקרים רבים מההשלכות התפקודיות של המחלה ולא רק מקיומו של שינוי מבני במפרק (Ng & Tan, 2013).

סקירה שיטתית שהתמקדה באוסטאוארתריטיס של הברך זיהתה מספר גורמים החוזרים במחקרים: נפילה קודמת, פגיעה בשיווי המשקל, חולשת שרירים, חוסר יציבות בברך, שימוש בתרופות מסוימות ומחלות רקע נוספות. החוקרים ציינו שהבדלים בהגדרת נפילה, בחומרת המחלה ובשיטות הבדיקה מקשים על חישוב מספר יחיד המתאר את הסיכון עבור כל המטופלים (Manlapaz et al., 2019).

כיצד כאבי מפרקים עלולים להוביל לנפילה?

כאב אינו רק תחושה לא נעימה. הוא משפיע על התנועה, הקשב, מהירות התגובה והיכולת לייצב את הגוף. כאשר אדם דורך על ברך או ירך כואבת, מערכת העצבים עשויה להפחית באופן אוטומטי את הפעלת השרירים סביב המפרק. התוצאה יכולה להיות צעד קצר יותר, הליכה איטית, הפחתת העברת המשקל או תגובה מאוחרת לאובדן שיווי משקל.

מטא־אנליזה של Stubbs ועמיתיו מצאה שכאב בקרב מבוגרים החיים בקהילה קשור לסיכון מוגבר לנפילות. הסיכון נוטה לעלות כאשר הכאב חזק יותר, מערב מספר אזורים בגוף או מפריע לפעילות היומיומית (Stubbs et al., 2014).

במחקר מעקב בקרב מבוגרים עם כאבי שריר־שלד, כמעט מחצית מהמשתתפים דיווחו על נפילה במהלך שנה. תנודת גוף מוגברת, תסמיני דיכאון ורמת פעילות נמוכה ניבאו נפילות, ואילו מהירות הליכה איטית נקשרה לשברים בעקבות נפילה. ממצאים אלו מדגישים שכאב פועל בתוך מערכת רחבה הכוללת גורמים פיזיים, פסיכולוגיים והתנהגותיים (Hirase et al., 2023).

חולשת שרירים וחוסר יציבות של הברך

שרירי הירך, ובמיוחד השריר הארבע־ראשי, ממלאים תפקיד מרכזי בייצוב הברך, בקימה מכיסא, בירידה במדרגות ובבלימת הגוף בעת מעידה. כאב ממושך עלול להפחית את הפעלת השריר, ואילו הימנעות מתנועה גורמת לאובדן נוסף של כוח וסבולת.

אצל חלק מהאנשים עם אוסטאוארתריטיס מופיעה תחושה שהברך “בורחת”, מתקפלת או אינה תומכת בגוף. חוסר יציבות כזה עשוי להופיע גם בלי קרע רצועה ברור. הוא יכול להיות קשור לחולשת שרירים, כאב, ירידה בשליטה העצבית־שרירית או שינוי במבנה המפרק.

מחקרי מעקב מצאו קשר בין תסמינים של חוסר יציבות בברך לבין נפילות חוזרות. הסיכון היה בולט במיוחד כאשר חוסר היציבות הופיע לצד חולשת שרירים משמעותית (de Zwart et al., 2015; Nevitt et al., 2016).

פגיעה בשיווי המשקל ובתחושת המיקום של המפרק

כדי לשמור על שיווי משקל, המוח משלב מידע מהעיניים, מהאוזן הפנימית ומקולטנים בשרירים ובמפרקים. הקולטנים במפרק מספקים מידע על זווית המפרק, מהירות התנועה והעומס המופעל עליו. יכולת זו נקראת פרופריוספציה.

כאב, נפיחות ושינויים במבנה המפרק עלולים להפריע לדיוק המידע התחושתי. כאשר המוח מקבל מידע פחות מדויק מהברך או מהקרסול, הוא עשוי להגיב לאט יותר לשינוי במשטח, למדרגה שלא נצפתה או לדחיפה בלתי צפויה.

סקירה על שיווי משקל בקרב מבוגרים עם אוסטאוארתריטיס של הירך מצאה פגיעה במספר מדדי יציבות בהשוואה לאנשים ללא המחלה. יחד עם זאת, החוקרים הדגישו שהראיות אינן אחידות ושיש צורך להפריד בין שיווי משקל סטטי, שיווי משקל בזמן הליכה ויכולת התאוששות ממעידה (Picorelli et al., 2018).

נוקשות והגבלה בטווח התנועה

מפרק נוקשה אינו מאפשר תמיד להניח את כף הרגל, לכופף את הברך או להזיז את הירך במהירות הנדרשת. לדוגמה, ירידה בטווח הכיפוף של הקרסול עשויה לפגוע ביכולת לעבור מעל מכשול, ואילו הגבלה בתנועת הירך עלולה לגרום לצעד קצר ולהפחתת מהירות ההליכה.

נוקשות בוקר אופיינית לדלקות מפרקים מסוימות. בשעות שבהן הנוקשות משמעותית, המעברים מהמיטה לעמידה, ההליכה לשירותים והכניסה למקלחת עלולים להיות מסוכנים יותר. הסיכון עשוי לעלות כאשר הפעולה מתבצעת בחושך, במהירות או מיד לאחר נטילת תרופה הגורמת לסחרחורת.

הגבלה בטווח אינה בהכרח סיבה לנפילה בפני עצמה. היא הופכת משמעותית יותר כאשר היא משתלבת עם חולשה, כאב, ירידה בראייה, סביבה עמוסת מכשולים או חוסר שימוש באמצעי עזר מתאים.

תרופות נגד כאב והסיכון לנפילות

אנשים עם דלקת מפרקים משתמשים לעיתים במשככי כאבים, בתרופות שינה, בתרופות נגד חרדה, בנוגדי דיכאון או בשילובים של מספר תרופות. חלק מהתרופות עלולות לגרום לנמנום, ירידה בערנות, סחרחורת, האטת תגובה או ירידת לחץ דם.

אין להפסיק תרופה ללא התייעצות רפואית. כאב שאינו מטופל עלול בעצמו להגדיל את הסיכון לנפילות, ולכן ההחלטה אינה בין “תרופות מסוכנות” לבין “ללא תרופות”. המטרה היא לבחור טיפול יעיל במינון מתאים, לבדוק אינטראקציות ולהימנע ככל האפשר משילובים שאינם נחוצים.

מחקרים בקרב אנשים עם אוסטאוארתריטיס מצאו קשרים בין שימוש בחלק ממשככי הכאבים לבין נפילות חוזרות. עם זאת, קשה להפריד בין השפעת התרופה לבין העובדה שאנשים הנוטלים יותר תרופות סובלים לעיתים מכאב חמור יותר וממספר רב יותר של מחלות (Lo-Ciganic et al., 2017; van Schoor et al., 2020).

פחד מנפילה עלול להפוך לגורם סיכון בפני עצמו

לאחר נפילה, או כאשר הברך מרגישה בלתי יציבה, אדם עשוי לחשוש ללכת לבדו, לצאת מהבית או להשתמש במדרגות. זהו מנגנון הגנה מובן, אך הימנעות ממושכת מפעילות עלולה לגרום לירידה בכוח, בסבולת ובביטחון התנועתי.

נוצר מעגל שבו כאב מוביל לחשש, החשש מוביל להפחתת פעילות, הפחתת הפעילות מחלישה את השרירים, והחולשה מגדילה עוד יותר את הסיכון לנפילה. במחקרים בקרב מבוגרים עם דלקת מפרקים נמצא כי פחד מנפילה קשור למצב תפקודי ירוד, לדיכאון, לכאב ולביצועים חלשים יותר במבחני תנועה (Byun et al., 2020).

לכן טיפול מוצלח אינו אמור להתמקד רק בהפחתת כאב. יש לשפר בהדרגה גם את הביטחון בהליכה, את היכולת להתמודד עם משטחים שונים ואת החזרה לפעילויות משמעותיות.

גורמי הסיכון המרכזיים לנפילות אצל אנשים עם דלקת פרקים

מי נמצא בסיכון גבוה במיוחד?

הסיכון גבוה יותר אצל מי שכבר נפל בשנה האחרונה, גם כאשר הנפילה לא גרמה לפציעה. נפילה קודמת מעידה לעיתים על בעיית שיווי משקל, חולשה, תרופה לא מתאימה, ירידה בראייה או מפגע סביבתי שלא טופל.

גם אדם המדווח שהברך “בורחת”, שנזקק לידיים כדי לקום מכיסא או שמתקשה ללכת ולדבר בו־זמנית עשוי להיות בסיכון מוגבר. גורמים נוספים כוללים שימוש במספר רב של תרופות, ירידה לא מוסברת במשקל, סחרחורת, קושי בכפות הרגליים, ירידה בתחושה, פחד ניכר מנפילה ומחלת מפרקים שאינה מאוזנת.

בדלקת מפרקים שגרונית יש להתייחס גם לפעילות המחלה, לעייפות, לצפיפות העצם, לעיוותים בכף הרגל ולשימוש ממושך בסטרואידים. במחקרי אוכלוסייה נמצא כי דלקת מפרקים שגרונית עשויה להיות קשורה לא רק לנפילות אלא גם לשברים ולירידה בצפיפות העצם, ולכן מניעת הפציעה חשובה לא פחות ממניעת הנפילה עצמה (Clynes et al., 2019).

כיצד מעריכים את הסיכון לנפילות?

הערכת סיכון טובה אינה מבוססת על מבחן יחיד. ההנחיות העולמיות למניעת נפילות ממליצות על הערכה רב־תחומית המותאמת לגורמי הסיכון האישיים של המטופל (Montero-Odasso et al., 2022).

בירור היסטוריית הנפילות

חשוב לברר כמה נפילות התרחשו, היכן הן אירעו, באיזו שעה, מה עשה האדם לפני הנפילה והאם קדמו לה סחרחורת, חולשה או אובדן הכרה. יש לברר גם אירועי “כמעט נפילה”, משום שהם עשויים להופיע לפני נפילה ממשית.

בדיקת הליכה וכוח

מבחנים כמו קימה מכיסא, מהירות הליכה ו־Timed Up and Go יכולים לספק מידע על כוח, ניידות, יכולת פנייה ושיווי משקל. התוצאה אינה אבחנה בפני עצמה, אלא חלק מהערכת התפקוד הכוללת.

בדיקת שיווי משקל

ניתן לבדוק עמידה בתנוחות שונות, מעבר משקל, תגובות לצעד, הליכה עם פניות ויכולת להתמודד עם משימה נוספת בזמן הליכה. אנשים רבים נראים יציבים בעמידה שקטה אך מתקשים בעת פנייה מהירה או מעבר מעל מכשול.

הערכת כאב והמפרקים

יש לבדוק אילו מפרקים כואבים, מהו טווח התנועה, האם קיימת נפיחות, האם הברך אינה יציבה והאם כף הרגל מאפשרת בסיס תמיכה יעיל. יש להעריך גם את עמוד השדרה, הירכיים והקרסוליים, ולא רק את המפרק שבו קיימת אבחנה.

בדיקת תרופות וגורמים רפואיים

בדיקת תרופות צריכה לכלול תרופות מרשם, תרופות ללא מרשם ותוספים. לעיתים יש צורך בבדיקת לחץ דם בשכיבה ובעמידה, ראייה, שמיעה, תחושה בכפות הרגליים, רמות ויטמין D או צפיפות עצם, בהתאם למצב הרפואי.

כיצד אפשר להפחית את הסיכון לנפילות?

מניעת נפילות אצל אדם עם דלקת מפרקים צריכה להיות רב־רכיבית. טיפול בכאב בלבד אינו תמיד מספיק, ואימון שיווי משקל בלבד לא יפתור סחרחורת הנגרמת מתרופה או שטיח רופף בבית.

איזון הטיפול במחלת המפרקים

בדלקת מפרקים דלקתית, כגון דלקת מפרקים שגרונית, שליטה בפעילות המחלה עשויה להפחית כאב, נפיחות, עייפות ופגיעה תפקודית. הטיפול הרפואי במחלה עצמה הוא חלק מרכזי ממניעת ההידרדרות ואינו מוחלף באמצעות טיפול ידני.

באוסטאוארתריטיס, הטיפול עשוי לכלול פעילות גופנית, ניהול משקל במידת הצורך, הדרכה, תרופות, טיפול ידני ובמקרים מתאימים זריקות או ניתוח. הבחירה תלויה בחומרת התסמינים ובמטרות המטופל.

אימון כוח

אימון כוח מותאם מסייע לשפר את יכולת הקימה, היציבות סביב הברך והירך ואת היכולת לבלום את הגוף. התרגילים יכולים לכלול קימה מכיסא, עלייה על מדרגה, חיזוק שרירי הירך ותרגילי שוק, תוך התאמה לכאב וליכולת.

כאב קל וזמני בזמן אימון אינו תמיד סימן לנזק, אך כאב חד, נפיחות משמעותית או ירידה תפקודית שנמשכת לאחר האימון מצדיקים התאמת עומס.

אימון שיווי משקל וצעדים

תרגול יעיל צריך להיות מאתגר במידה בטוחה. ניתן לתרגל שינוי בסיס התמיכה, העברת משקל, צעדים לכיוונים שונים, פניות, הליכה מעל מכשולים ותגובות לצעד. יש לבצע תרגילים ליד משטח יציב ובהשגחה כאשר הסיכון גבוה.

סקירות רחבות מצאו שתוכניות פעילות המדגישות שיווי משקל ותרגול תפקודי יכולות להפחית את שיעור הנפילות בקרב מבוגרים. התוכנית צריכה להיות הדרגתית ולהתבצע לאורך זמן, ולא להסתכם במספר מפגשים בודדים (Papalia et al., 2020; Montero-Odasso et al., 2022).

הימנעות ממנוחה מופרזת

כאשר מפרק כואב, הנטייה הטבעית היא להפסיק לנוע. מנוחה קצרה עשויה להתאים בזמן התלקחות, אך הימנעות ממושכת מפעילות עלולה להחליש את השרירים ולהגביר את חוסר הביטחון.

המטרה היא התאמת עומס ולא הפסקה מוחלטת. ניתן לפצל פעילות למקטעים, לשלב הפסקות, לבחור משטחים נוחים ולהשתמש בפעילות במים, באופניים או בהליכה מדורגת כאשר הן נסבלות היטב.

התאמת נעליים ואמצעי עזר

נעל סגורה ויציבה, בעלת אחיזה טובה ומידה מתאימה, יכולה לשפר את בסיס התמיכה. נעליים שחוקות, כפכפים פתוחים או סוליות חלקות עלולים להגדיל את הסיכון.

מקל או הליכון אינם סימן לכישלון. כאשר הם מותאמים נכון, הם עשויים לשפר את הביטחון ולהרחיב את הפעילות. אמצעי עזר בגובה לא מתאים או שימוש ביד הלא נכונה עלולים דווקא להפריע, ולכן מומלץ לקבל הדרכה.

התאמת הבית

יש להסיר שטיחים רופפים, לסדר כבלים, לשפר תאורה ולהתקין מאחזים במקלחת ובמדרגות לפי הצורך. חשוב לשמור חפצים שימושיים בגובה נגיש ולהימנע מטיפוס על כיסאות.

נפילות ליליות מצדיקות תשומת לב מיוחדת למסלול שבין המיטה לשירותים. תאורת לילה, נעליים זמינות ומעבר פנוי עשויים להפחית סיכון.

כירופרקטיקה, דלקת פרקים ומניעת נפילות

כירופרקטיקה יכולה להשתלב בטיפול באנשים עם דלקת מפרקים ובתוכנית למניעת נפילות, במיוחד כאשר הטיפול כולל הערכת תנועה, טיפול ידני, תרגול, הדרכה וניטור של גורמי סיכון. התרומה האפשרית אינה מוגבלת למניפולציה של עמוד השדרה.

כירופרקט יכול לבדוק את דפוס ההליכה, טווחי התנועה, כוח הרגליים, יציבות הברך, תפקוד כפות הרגליים ושיווי המשקל. הוא יכול לזהות כאב או נוקשות המשפיעים על הניידות ולבנות תוכנית תנועה הדרגתית. במקרים המתאימים, טיפול ידני עשוי להקל כאב ולשפר זמנית את טווח התנועה, ובכך לאפשר השתתפות טובה יותר באימון פעיל.

עם זאת, הראיות לכך שכירופרקטיקה מפחיתה בפועל את מספר הנפילות עדיין מוגבלות. סקירה שיטתית מ־2022 מצאה בסיס תאורטי וממצאים ראשוניים לגבי שיווי משקל ותפקוד תחושתי־מוטורי, אך הדגישה שמספר המחקרים קטן, שההתערבויות שונות זו מזו ושאין עדיין הוכחה חזקה להפחתת נפילות או פציעות (Grabowska et al., 2022).

מה מצאו מחקרים על כירופרקטיקה ושיווי משקל?

בניסוי אקראי בקרב מבוגרים נמצא שטיפול כירופרקטי השפיע על מספר מדדים הקשורים לתפקוד תחושתי־מוטורי ולסיכון לנפילות. עם זאת, המחקר בדק בעיקר מדדי ביניים ולא היה גדול או ממושך מספיק כדי להוכיח ירידה במספר הנפילות עצמן (Holt et al., 2016).

מחקרי חלוץ קודמים בחנו טיפול כירופרקטי בקרב מבוגרים עם כאב כרוני, סחרחורת והפרעות שיווי משקל. בחלק מהמדדים נצפה שיפור, אך גודל המדגם היה קטן ולעיתים לא הייתה קבוצת ביקורת מספקת. משום כך יש לראות בתוצאות אלו בסיס למחקר נוסף ולא הוכחה לכך שטיפול כירופרקטי לבדו מונע נפילות (Hawk et al., 2009; Holt et al., 2012).

כיצד צריכה להיראות תוכנית כירופרקטית אחראית?

תוכנית אחראית צריכה להתחיל בסינון גורמי סיכון רפואיים. סחרחורת, אובדן הכרה, חולשה פתאומית, שינוי בדיבור או כאב חזה אינם בעיות שיש לטפל בהן באמצעות מניפולציה, אלא סימנים המחייבים בירור רפואי.

הטיפול עשוי לכלול הנעה עדינה של מפרקים נוקשים, טיפול ברקמות רכות, תרגילי טווח תנועה, חיזוק, אימון שיווי משקל והדרכה להתנהלות בבית. אצל מטופלים עם אוסטאופורוזיס, ניתוחים קודמים, דלקת פעילה או שבריריות יש להתאים את עוצמת הטכניקות ולהימנע מהפעלת כוח שאינו מתאים.

חשוב שהכירופרקט ישתף פעולה עם רופא המשפחה, ראומטולוג, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק או מומחה כף רגל לפי הצורך. כירופרקטיקה יכולה להיות רכיב בתוכנית רב־מקצועית, אך אינה מחליפה טיפול תרופתי במחלה דלקתית, בדיקת ראייה, התאמת תרופות או בירור של אובדן הכרה.

מה כירופרקטיקה אינה יכולה להבטיח?

אין בסיס מדעי להבטחה שכיוון בודד “מסדר את שיווי המשקל” או מונע נפילות לצמיתות. אין גם הוכחה שכל דלקת מפרקים נובעת מחוסר יישור בעמוד השדרה.

טיפול ידני יכול לסייע לחלק מהמטופלים בכאב, בנוקשות ובתנועה, אך השיפור צריך להיות מחובר לתוכנית פעילה. ללא חיזוק, תרגול שיווי משקל, התאמת הבית ובדיקת תרופות, השפעת הטיפול הידני לבדו צפויה להיות מוגבלת.

תוכנית מעשית להפחתת נפילות אצל אדם עם דלקת פרקים

מתי חייבים לפנות לבדיקה רפואית?

נפילה המלווה בחבלת ראש, כאב חזק, עיוות של גפה, קושי לדרוך או אובדן הכרה מחייבת הערכה רפואית. גם שימוש בתרופות לדילול דם מצדיק תשומת לב מיוחדת לאחר חבלת ראש, אפילו אם האדם מרגיש בתחילה טוב.

יש לפנות לבירור כאשר הנפילות התחילו בפתאומיות, כאשר קיימים סחרחורת חדשה, ראייה כפולה, חולשה בצד אחד, הפרעת דיבור, כאב בחזה או דפיקות לב. סימנים אלו אינם מוסברים בדרך כלל על ידי דלקת מפרקים בלבד.

בדיקה נדרשת גם כאשר קיימים ירידה מהירה בכוח, נפיחות חריגה במפרק, חום, כאב לילי חדש או קושי הולך וגובר בהליכה. טיפול מוקדם בגורם הרפואי עשוי למנוע נפילות ופגיעה נוספת.

שאלות נפוצות על דלקת פרקים ונפילות

האם כל אדם עם דלקת פרקים נמצא בסיכון גבוה לנפילה?

לא. אדם עם מחלה קלה, כוח טוב, הליכה יציבה וללא נפילות קודמות עשוי שלא להיות בסיכון גבוה. הסיכון נקבע על פי שילוב של תסמינים, תפקוד, תרופות, מחלות נוספות והסביבה הביתית.

האם צילום רנטגן חמור פירושו סיכון גבוה לנפילה?

לא בהכרח. חומרת השינויים בצילום אינה תמיד תואמת את רמת הכאב או את התפקוד. תסמינים כמו כאב, חוסר יציבות, חולשה ונפילות קודמות עשויים להיות חשובים יותר מהצילום לבדו.

האם צריך להפסיק ללכת כדי למנוע נפילה?

ברוב המקרים לא. הפסקת פעילות עלולה להחליש את השרירים ולהגדיל את הסיכון בטווח הארוך. עדיף להתאים את הפעילות, להשתמש באמצעי עזר במידת הצורך ולבנות בהדרגה כוח וביטחון.

האם מקל מגביר תלות?

מקל המותאם היטב יכול להפחית עומס וכאב ולשפר ביטחון. כאשר המצב משתפר ניתן להעריך מחדש את הצורך בו. הבעיה אינה השימוש במקל אלא שימוש לא נכון או ויתור על פעילות בגלל חשש מתלות.

האם כירופרקט יכול למנוע נפילות?

כירופרקט יכול לתרום להערכת גורמי סיכון, להפחתת כאב, לשיפור תנועה ולבניית תוכנית תרגול. עם זאת, אין כיום הוכחה חזקה שכירופרקטיקה לבדה מפחיתה את מספר הנפילות. היא מתאימה יותר כרכיב בתוכנית רב־תחומית.

האם טיפול בכאב מספיק כדי למנוע נפילות?

לא תמיד. גם לאחר הפחתת הכאב ייתכן שיישארו חולשה, שיווי משקל ירוד, פחד מנפילה או מפגעים בבית. תוכנית יעילה צריכה לטפל בכל גורמי הסיכון הרלוונטיים.

סיכום: האם דלקת פרקים מעלה את הסיכון לנפילות?

דלקת פרקים קשורה לסיכון מוגבר לנפילות, בעיקר כאשר היא מערבת את הברכיים, הירכיים, הקרסוליים או כפות הרגליים וגורמת לכאב, חולשה, חוסר יציבות ופגיעה בהליכה. גם דלקת מפרקים שגרונית עלולה להגדיל את הסיכון באמצעות פעילות מחלה, עייפות, פגיעה תפקודית, שבריריות ותרופות.

עם זאת, דלקת פרקים אינה גזירת גורל. רבים מגורמי הסיכון ניתנים לשינוי. חיזוק שרירים, אימון שיווי משקל, טיפול נכון בכאב ובמחלה, סקירת תרופות, התאמת נעליים ואמצעי עזר ושיפור בטיחות הבית יכולים לצמצם את הסיכון.

כירופרקטיקה יכולה להשתלב בתוכנית זו באמצעות הערכה תפקודית, טיפול ידני מותאם, תרגול והדרכה. התרומה האפשרית שלה היא בעיקר בשיפור כאב, תנועה וביטחון תפקודי. מאחר שהראיות הישירות להפחתת נפילות באמצעות כירופרקטיקה עדיין מוגבלות, נכון להשתמש בה כחלק מתוכנית רחבה ולא כטיפול יחיד או כתחליף לבירור רפואי.

הגישה היעילה ביותר היא אישית ורב־מערכתית: לזהות מדוע האדם נמצא בסיכון, לטפל במחלת המפרקים, לשפר את יכולתו הפיזית ולהפחית את הסיכונים בסביבתו.

References:

Brenton-Rule, A., Dalbeth, N., Bassett, S., Menz, H. B., & Rome, K. (2015). The incidence and risk factors for falls in adults with rheumatoid arthritis: A systematic review. Seminars in Arthritis and Rheumatism, 44(4), 389-398.

Byun, M., Kim, J., & Kim, M. (2020). Physical and psychological factors affecting falls in older patients with arthritis. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(3), 1098. https://doi.org/10.3390/ijerph17031098

Clynes, M. A., Jameson, K., Prieto-Alhambra, D., Harvey, N. C., Cooper, C., & Dennison, E. M. (2019). Impact of rheumatoid arthritis and its management on falls, fracture and bone mineral density in UK Biobank. Frontiers in Endocrinology, 10, 817. https://doi.org/10.3389/fendo.2019.00817

de Zwart, A. H., van der Esch, M., Pijnappels, M. A. G. M., Hoozemans, M. J. M., van der Leeden, M., Roorda, L. D., Dekker, J., Lems, W. F., & van Dieën, J. H. (2015). Falls associated with muscle strength in patients with knee osteoarthritis and self-reported knee instability. The Journal of Rheumatology, 42(7), 1218-1223. https://doi.org/10.3899/jrheum.140517

Doré, A. L., Golightly, Y. M., Mercer, V. S., Shi, X. A., Renner, J. B., Jordan, J. M., & Nelson, A. E. (2015). Lower-extremity osteoarthritis and the risk of falls in a community-based longitudinal study of adults with and without osteoarthritis. Arthritis Care & Research, 67(5), 633-639.

Grabowska, W., Burton, W., Kowalski, M. H., Vining, R., Long, C. R., Lisi, A., Hausdorff, J. M., Manor, B., Muñoz-Vergara, D., & Wayne, P. M. (2022). A systematic review of chiropractic care for fall prevention: Rationale, state of the evidence, and recommendations for future research. BMC Musculoskeletal Disorders, 23, 844.

Hawk, C., Cambron, J., & Pfefer, M. T. (2009). Pilot study of the effect of a limited and extended course of chiropractic care on balance, chronic pain, and dizziness in older adults. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 32(6), 438-447.

Hayashibara, M., Hagino, H., Katagiri, H., Okano, T., Okada, J., & Teshima, R. (2010). Incidence and risk factors of falling in ambulatory patients with rheumatoid arthritis: A prospective 1-year study. Osteoporosis International, 21(11), 1825-1833.

Hirase, T., Okubo, Y., Delbaere, K., Menant, J. C., Lord, S. R., & Sturnieks, D. L. (2023). Risk factors for falls and fall-related fractures in community-living older people with pain: A prospective cohort study. International Journal of Environmental Research and Public Health, 20(11), 6040. https://doi.org/10.3390/ijerph20116040

Holt, K. R., Haavik, H., & Elley, C. R. (2012). The effects of manual therapy on balance and falls: A systematic review. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 35(3), 227-234.

Holt, K. R., Haavik, H., Lee, A. C. L., Murphy, B., & Elley, C. R. (2016). Effectiveness of chiropractic care to improve sensorimotor function associated with falls risk in older people: A randomized controlled trial. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 39(4), 267-278.

Hopewell, S., Adedire, O., Copsey, B. J., Boniface, G. J., Sherrington, C., Clemson, L., Close, J. C. T., & Lamb, S. E. (2018). Multifactorial and multiple component interventions for preventing falls in older people living in the community. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2018(7), CD012221. https://doi.org/10.1002/14651858.CD012221.pub2

Lee, J. W., Kang, S. H., & Choi, H. G. (2021). Analysis of the associations between arthritis and fall histories in Korean adults. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(7), 3758. https://doi.org/10.3390/ijerph18073758

Lo-Ciganic, W. H., Floden, L., Lee, J. K., Ashbeck, E. L., Zhou, L., Chinthammit, C., Purdy, A. W., & Kwoh, C. K. (2017). Analgesic use and risk of recurrent falls in participants with or at risk of knee osteoarthritis: Data from the Osteoarthritis Initiative. Osteoarthritis and Cartilage, 25(9), 1390-1398.

Manlapaz, D. G., Sole, G., Jayakaran, P., & Chapple, C. M. (2019). Risk factors for falls in adults with knee osteoarthritis: A systematic review. PM&R, 11(7), 745-757. https://doi.org/10.1002/pmrj.12066

Montero-Odasso, M., van der Velde, N., Martin, F. C., Petrovic, M., Tan, M. P., Ryg, J., Aguilar-Navarro, S., Alexander, N. B., Becker, C., Blain, H., Bourke, R., Cameron, I. D., Camicioli, R., Clemson, L., Close, J., Delbaere, K., Duan, L., Duque, G., Dyer, S. M., … Masud, T. (2022). World guidelines for falls prevention and management for older adults: A global initiative. Age and Ageing, 51(9), afac205. https://doi.org/10.1093/ageing/afac205

Nevitt, M. C., Tolstykh, I., Shakoor, N., Nguyen, U. S., Segal, N. A., Lewis, C., Felson, D. T., & The Multicenter Osteoarthritis Study Investigators. (2016). Symptoms of knee instability as risk factors for recurrent falls. Arthritis Care & Research, 68(8), 1089-1097.

Ng, C. T., & Tan, M. P. (2013). Osteoarthritis and falls in the older person. Age and Ageing, 42(5), 561-566. https://doi.org/10.1093/ageing/aft070

Papalia, G. F., Papalia, R., Diaz Balzani, L. A., Torre, G., Zampogna, B., Vasta, S., Fossati, C., Alifano, A. M., & Denaro, V. (2020). The effects of physical exercise on balance and prevention of falls in older people: A systematic review and meta-analysis. Journal of Clinical Medicine, 9(8), 2595. https://doi.org/10.3390/jcm9082595

Picorelli, A. M. A., Hatton, A. L., Gane, E. M., & Smith, M. D. (2018). Balance performance in older adults with hip osteoarthritis: A systematic review. Gait & Posture, 65, 89-99.

Stanmore, E. K., Oldham, J., Skelton, D. A., O’Neill, T., Pilling, M., Campbell, A. J., & Todd, C. (2013). Risk factors for falls in adults with rheumatoid arthritis: A prospective study. Arthritis Care & Research, 65(8), 1251-1258.

Stubbs, B., Binnekade, T., Eggermont, L., Sepehry, A. A., Patchay, S., & Schofield, P. (2014). Pain and the risk for falls in community-dwelling older adults: Systematic review and meta-analysis. Archives of Physical Medicine and Rehabilitation, 95(1), 175-187.e9. https://doi.org/10.1016/j.apmr.2013.08.241

van Schoor, N. M., Dennison, E., Castell, M. V., Cooper, C., Edwards, M. H., Maggi, S., Pedersen, N. L., van der Pas, S., Rijnhart, J. J. M., Lips, P., & the EPOSA Research Group. (2020). Clinical osteoarthritis of the hip and knee and fall risk: The role of low physical functioning and pain medication. Seminars in Arthritis and Rheumatism, 50(3), 380-386.