מתיחה במפשעה: אבחון, טיפול וחזרה לספורט

מתיחה במפשעה: אבחון, טיפול וחזרה לספורט נדונים כאן בהרחבה. מתיחה במפשעה (Groin Strain) היא אחת מפציעות הספורט השכיחות והמתסכלות ביותר, במיוחד בענפים הדורשים האצות, בלימות פתאומיות ושינויי כיוון חדים כמו כדורגל, כדורסל וטניס. הפציעה מתרחשת כאשר שרירי המפשעה, ובראשם קבוצת השרירים המקרבים (Adductors), נמתחים מעבר לטווח התנועה הטבעי שלהם או נחשפים לעומס מתפרץ חריג. הנזק נע בין מיקרו-קרעים קלים בסיבי השריר הגורמים לאי-נוחות קלה, ועד לקרע מלא המלווה בכאב עז, נפיחות ומגבלה תפקודית קשה.

אבחון מדויק ומקצועי של חומרת המתיחה, המדורגת בין דרגה 1 ל-3, הוא הצעד הראשון והקריטי לבניית תוכנית שיקום יעילה ומניעת פציעות חוזרות. טיפול נכון בשלב האקוטי, לצד כירופרקטיקה ופיזיותרפיה ממוקדת לחיזוק והחזרת הגמישות, חיוניים למניעת הפיכת הפציעה לכרונית. מאמר זה יסקור את תהליך האבחון הקליני, יפרט את שיטות הטיפול השמרניות והמתקדמות, ויציג פרוטוקול סדור ובטוח לחזרה הדרגתית לפעילות ספורטיבית מלאה, תוך שמירה על בריאות האגן והירך.

מתיחה במפשעה: אבחון, טיפול וחזרה לספורט – רקע

מתיחה במפשעה היא אחת מפציעות השרירים המוכרות בענפי ספורט הכוללים ספרינטים, בעיטות, שינויי כיוון, החלקה הצדה ותנועות מהירות של הירך. היא שכיחה במיוחד בכדורגל, הוקי, רוגבי, כדוריד וענפי מחבט, אך יכולה להתרחש גם אצל רצים, מתאמנים בחדר כושר וספורטאים חובבים. ברוב המקרים מדובר בפגיעה באחד משרירי המקרבים של הירך (האדוקטורים) כאשר השריר הארוך המקרב, (Adductor Longus), מעורב לעיתים קרובות בפציעות חריפות באזור זה (Serner et al., 2018).

עם זאת, חשוב להדגיש כבר בתחילת המאמר: לא כל כאב במפשעה הוא “מתיחת שריר”. כאב באזור יכול להגיע גם מגיד האדוקטורים, שריר האיליופסואס, מפרק הירך, עצם החיק, התעלה המפשעתית, שבר מאמץ ולעיתים ממערכות שאינן שריריות־שלדיות. הסיווג הבינלאומי של Doha נועד בדיוק להתמודד עם הבעיה הזאת ומחלק כאב מפשעה בספורטאים למספר ישויות קליניות מרכזיות על בסיס מיקום הכאב וממצאי הבדיקה (Weir et al., 2015).

הטיפול במתיחה אמיתית של האדוקטורים הוא בדרך כלל שמרני. במקום להסתמך על מנוחה ממושכת, מתיחות אגרסיביות או טיפולים פסיביים בלבד, הגישה העדכנית מתמקדת בהעמסה הדרגתית של השריר, חיזוק האדוקטורים, החזרת מהירות, שינויי כיוון ותנועות ספציפיות לענף לפני חזרה לתחרות. כירופרקטיקה עשויה להשתלב בתהליך באמצעות הערכה שרירית־שלדית, טיפול ידני במקרים מתאימים, תרגילים, ניהול עומסים והכנת הספורטאי לחזרה לפעילות. היא אינה מחליפה בירור רפואי כאשר קיים חשד לשבר, קרע מלא, פגיעה במפרק הירך או גורם רפואי אחר.

מהי מתיחה במפשעה?

מתיחה במפשעה היא פגיעה ברקמת שריר או באזור המעבר שבין השריר לגיד. כאשר מדברים בספורט על “Groin Strain”, הכוונה בדרך כלל לפגיעה בקבוצת שרירי האדוקטורים בחלק הפנימי של הירך. הפגיעה יכולה לנוע מגירוי קל ומיקרו־קרעים ועד קרע משמעותי של חלק גדול מהשריר או הגיד.

המונח “מתיחה” עלול להטעות. לא בהכרח מדובר בכך שהשריר פשוט “נמתח יותר מדי”. פציעות רבות מתרחשות בזמן כיווץ שרירי חזק כאשר האדוקטורים מנסים לבלום תנועה או לייצב את האגן והירך במהירות גבוהה. בכדורגל, לדוגמה, פציעה יכולה להתרחש בעת ניסיון להגיע לכדור, שינוי כיוון או בעיטה כאשר הרגל מתרחקת במהירות מקו האמצע והאדוקטורים פועלים בעומס גבוה (Serner et al., 2018; Thorborg, 2023).

אילו שרירים נמצאים במפשעה?

קבוצת האדוקטורים כוללת את:

Adductor longus – המקרב הארוך

Adductor brevis – המקרב הקצר

Adductor magnus – המקרב הגדול

Gracilis – השריר העדין

Pectineus – שריר המסרק

תפקידם אינו רק “לסגור את הרגליים”. הם משתתפים בייצוב האגן, בשליטה על הירך בזמן ריצה ושינוי כיוון, ובהפקת כוח במספר מישורי תנועה. המקרב הארוך נמצא בחלק הקדמי־פנימי של הירך ומתחבר סמוך לעצם החיק. מיקומו ודרישות העומס המופעלות עליו בענפי ספורט מהירים מסבירים מדוע הוא אחד השרירים המזוהים ביותר עם פציעת מפשעה חריפה. מחקרי MRI בספורטאים הראו שפציעות אדוקטורים אינן אחידות: הן יכולות להיות פרוקסימליות סמוך לעצם החיק, בתוך גוף השריר או באזורים אחרים של הקבוצה (Serner et al., 2018).

מהם התסמינים של מתיחה במפשעה?

הסימן האופייני הוא כאב בחלק הפנימי של הירך או בנקודת החיבור שלה לאגן. בפציעה חריפה הספורטאי מסוגל לעיתים לזהות רגע מדויק שבו הופיע הכאב. הוא עשוי להרגיש “משיכה”, דקירה, צריבה או תחושה שמשהו נקרע בעת ספרינט, בעיטה או שינוי כיוון.

בפציעה קלה ניתן לעיתים להמשיך ללכת ואף לרוץ לאט, אך פעולות הדורשות האצה, כיווץ חזק של הרגליים או שינוי כיוון מעוררות כאב. בפציעות משמעותיות יותר מופיעים צליעה, קושי בהרמת הרגל, כאב במעבר מהמיטה לעמידה ולעיתים שטף דם או נפיחות. כאב בעת כיווץ האדוקטורים כנגד התנגדות ומישוש רגיש של השריר תומכים באבחנה של פגיעה אדוקטורית (Serner et al., 2015).

תסמינים אופייניים לפי חומרת הפגיעה

חשוב לדעת:

חלוקת הפציעות ל“דרגה 1, 2 ו־3” שימושית לצורך הסבר כללי, אך אינה תמיד מספקת לצורך קביעת זמן החזרה לספורט. המיקום המדויק, אורך הפגיעה, מעורבות הגיד והתגובה לשיקום יכולים להשפיע על הפרוגנוזה לא פחות מהמספר הניתן לדרגה. לכן כיום מקובל יותר לשלב בדיקה קלינית, תפקוד ולעיתים MRI במקום להסתמך על דירוג פשוט בלבד (Thorborg, 2023).

מה גורם למתיחה במפשעה?

פציעה חריפה מתרחשת בדרך כלל כאשר דרישת הכוח מהאדוקטורים גבוהה מהיכולת שלהם להתמודד עם העומס באותו רגע. בכדורגל נמצאו מנגנונים שבהם הרגל נעה במהירות הרחק ממרכז הגוף תוך שהאדוקטורים מתכווצים בניסיון לשלוט בתנועה. תנועות בעיטה, reaching, שינויי כיוון וקפיצה יכולות ליצור שילוב של אורך שריר גדול ומהירות כיווץ גבוהה (Serner et al., 2018).

גם עייפות עשויה לשנות את יכולת השריר להתמודד עם עומסים. ספורטאי יכול להיות חזק בבדיקת חדר טיפול אך עדיין לא להיות מוכן לעשרה ספרינטים במהירות מלאה או לשינויים בלתי צפויים בכיוון. לכן מניעת פציעה ושיקום צריכים להתייחס גם לסבולת כוח ולחשיפה הדרגתית לדרישות המשחק.

מהם גורמי הסיכון למתיחה וכאבי מפשעה?

היסטוריה של פציעת מפשעה היא אחד מגורמי הסיכון העקביים ביותר. גם כוח אדוקטורים נמוך יחסית, הבדלים מסוימים בטווחי תנועת הירך ותוכנית הכנה לא מספקת נמצאו במחקרים כגורמים שעשויים להיות קשורים לסיכון, אם כי לא כל גורם מנבא פציעה באופן אמין אצל אדם מסוים (Whittaker et al., 2015; Martins et al., 2025).

סקירה שיטתית עדכנית משנת 2025 הדגישה שהסיכון הוא רב־גורמי. פציעה קודמת, ירידה בכוח אדוקציה אקסצנטרי, מגבלות תנועה מסוימות וחוסר בהכנה ספציפית לעונה מופיעים שוב ושוב בספרות, אך בדיקת סקר אחת אינה מסוגלת לחזות מי ייפצע בוודאות (Martins et al., 2025).

האם חולשה של האדוקטורים היא גורם סיכון?

כוח האדוקטורים הוא יעד חשוב משום שהוא ניתן לשינוי באמצעות אימון. מחקרים מצאו קשר בין כוח אדוקציה לבין כאב או פציעות מפשעה בחלק מאוכלוסיות הספורטאים, אך התמונה אינה מוחלטת. מטא־אנליזה עדכנית שבחנה האם כוח אדוקטורים או אבדוקטורים אצל ספורטאים בריאים מנבא כאב עתידי מצאה שהקשר תלוי בשיטת המדידה ובאוכלוסייה (Quintana-Cepedal et al., 2025).

מבחינה מעשית, המסקנה אינה שצריך לבצע בדיקת כוח אחת ולפסול ספורטאי ממשחק. שימוש מועיל יותר הוא לזהות חולשה משמעותית, לבנות כוח לאורך זמן ולעקוב אחר תגובת הספורטאי לאימונים.

לא כל כאב במפשעה הוא מתיחת אדוקטורים

הסכם Doha יצר שפה קלינית אחידה לכאבי מפשעה אצל ספורטאים. לפי ההסכם קיימות ארבע ישויות שריריות־שלדיות עיקריות: כאב הקשור לאדוקטורים, לאיליופסואס, לתעלה האינגווינלית ולעצם החיק. בנוסף קיימים כאבים שמקורם במפרק הירך וסיבות אחרות שאינן נכנסות לקבוצות אלה (Weir et al., 2015).

חשוב לדעת:

אצל אותו ספורטאי יכולה להיות יותר מבעיה אחת. במחקר שבו 100 ספורטאים עם כאב מפשעה עברו הערכה רב־תחומית לפי סיווג Doha, נמצא שכיח מאוד שילוב של כמה מקורות לכאב ולא אבחנה יחידה (Taylor et al., 2018).

כיצד מאבחנים מתיחה במפשעה?

תשאול על מנגנון הפציעה

האבחון מתחיל בשאלה מה קרה ברגע הופעת הכאב. פציעה שהתחילה מיד בבעיטה, ספרינט או שינוי כיוון שונה מכאב שנבנה במשך שבועות. חשוב לברר את מיקום הכאב, האם הוא הופיע בבת אחת, האם נשמע “פופ”, האם הספורטאי יכול היה להמשיך לשחק ומה קרה בשעות שלאחר מכן.

יש לברר גם פציעות קודמות, שינויים בכמות האימונים, כאב בירך או בגב, תסמיני בקע וכאב שאינו קשור לפעילות. מחקר פרוספקטיבי שכלל 110 ספורטאים עם פציעות מפשעה חריפות הראה שבדיקה קלינית מסודרת מסוגלת לזהות היטב חלק גדול מפגיעות האדוקטורים, בעוד שהדמיה שימושית במיוחד כשקיימת אי־ודאות או חשד למבנה אחר (Serner et al., 2015).

מישוש ובדיקת כוח

בפגיעה הקשורה לאדוקטורים מצופה למצוא רגישות באזור השריר או הגיד יחד עם כאב בעת כיווץ אדוקציה כנגד התנגדות. חשוב לבדוק את האזור כולו ולא רק את הנקודה שבה הספורטאי מרגיש כאב.

ניתן להשתמש בדינמומטר למדידה כמותית של כוח האדוקטורים, אך גם מבחנים קליניים פשוטים יכולים לספק מידע. ה־Adductor Squeeze Test, שבו הספורטאי לוחץ את הרגליים זו כנגד זו, משמש רבות להערכת כאב וכוח במפשעה. הוא אינו אבחנה בפני עצמו, אלא חלק ממכלול הבדיקה (Thorborg et al., 2017).

בדיקת מפרק הירך והגב

חשוב להעריך את טווחי התנועה של הירך, מכיוון שכאב שמקורו במפרק יכול להיראות כמו פגיעת אדוקטורים. כאב עמוק במפשעה בעת כיפוף וסיבוב הירך, תחושת תפיסה או מגבלת תנועה ניכרת עשויים להצדיק בירור נוסף. הספרות מצביעה על קשר אפשרי בין טווחי ירך נמוכים לבין כאב מפשעה בחלק מאוכלוסיות הספורטאים, אך טווח מוגבל אינו מוכיח שהוא הגורם לפציעה. יש לפרש את הממצא ביחד עם הסיפור, הכוח והתפקוד (Tak et al., 2017).

גם הגב התחתון והמערכת העצבית צריכים להיבדק כאשר קיימים כאב מוקרן, נימול או חולשה. כאב שמקורו בשורש עצב אינו מתנהג כמו מתיחת אדוקטורים ודורש גישה אחרת.

מתי צריך MRI במתיחה במפשעה?

לא כל מתיחה זקוקה ל־MRI. במקרים חריפים פשוטים שבהם מנגנון הפציעה, המישוש ובדיקת הכוח מתאימים היטב לפגיעת אדוקטורים, ניתן לעיתים להתחיל טיפול ללא הדמיה.

MRI שימושי כאשר הפציעה חמורה, כאשר קיים חשד לקרע מלא או תלישת גיד, כאשר האבחנה אינה ברורה או כאשר הכאב אינו מתקדם בהתאם למצופה. הוא מאפשר להעריך את מיקום הפגיעה, את מידת מעורבות השריר והגיד ולשלול גורמים אחרים לכאבי מפשעה (Serner et al., 2018; Bisciotti et al., 2024).

האם ממצא ב־MRI תמיד מסביר את הכאב?

לא. שינויים במפרק הירך, בעצם החיק או בגידים יכולים להופיע גם אצל ספורטאים ללא כאב. לכן אין לטפל ב“צילום” במקום באדם. MRI מקבל משמעות כאשר הממצא מתאים למיקום הכאב, למנגנון הפציעה ולבדיקה הקלינית. סקירות הדמיה של כאב מפשעה מדגישות שהדמיה היא חלק מהאבחון ולא תחליף לבדיקה (Bisciotti et al., 2024).

סימני אזהרה: מתי כאב במפשעה אינו “רק מתיחה”?

חשוב לדעת:

שבר מאמץ בצוואר הירך חשוב במיוחד אצל רצים וספורטאים עם כאב עמוק במפשעה. במצב כזה המשך ריצה עלול להחמיר את הפגיעה, ולכן כאב מתמשך בנשיאת משקל אינו מקרה מתאים לנסות “לשחרר” באמצעות עיסוי או מניפולציה לפני בירור.

מה עושים מיד לאחר מתיחה במפשעה?

הפחתת עומס במקום בדיקות חוזרות

הצעד הראשון הוא להפסיק את הפעולה שעוררה את הכאב. אין צורך לבדוק שוב ושוב אם השריר “עדיין כואב” באמצעות ספרינטים, בעיטות ומתיחות חזקות. בתקופה הראשונה המטרה היא לאפשר הליכה ותנועה בטוחות בלי להמשיך לגרות את הפגיעה.

קירור מקומי יכול לשמש להקלה בכאב אם הוא נעים לספורטאי, אך הוא אינו “מאחה” את הקרע. ניתן להשתמש בדחיסה קלה במקרים מתאימים. החלק החשוב ביותר הוא התאמת העומס והתחלה הדרגתית של פעילות שרירית נסבלת במקום מנוחה מוחלטת למשך שבועות (Thorborg, 2023).

האם צריך למתוח את השריר?

מתיחה חזקה מיד לאחר פציעה אינה מומלצת. כאשר השריר רגיש ופגוע, ניסיון “לפתוח” את האזור בכוח יכול להגביר כאב.

בהמשך ניתן לשלב תנועה ומתיחות קלות לפי הצורך, אך אין ראיות טובות לכך שמתיחות כשלעצמן מקצרות את זמן ההחלמה מפציעות מפשעה. סקירה שיטתית שבחנה את הנושא לא מצאה ניסויים שבהם ניתן היה לבודד באופן אמין את השפעת המתיחה לעומת שאר מרכיבי השיקום (Afonso et al., 2021).

טיפול במתיחה במפשעה: מדוע חיזוק חשוב יותר ממנוחה?

השריר צריך לחזור בהדרגה ליכולת לייצר ולספוג כוח. ספורטאי שמחכה עד שכבר אינו מרגיש כאב בהליכה אך אינו מאמן את האדוקטורים עלול לחזור למשחק עם שריר שאינו מוכן לדרישות של ספרינט ובעיטה.

הגישה המקובלת כיום כוללת התקדמות מכיווצים קלים לכוח משמעותי יותר, ובהמשך לחיזוק אקסצנטרי, ריצה, ספרינטים ושינויי כיוון. סקירות ומחקרים על כאב מפשעה ממושך מצביעים באופן עקבי על חשיבותו של טיפול פעיל הכולל חיזוק לעומת הסתמכות על טיפולים פסיביים בלבד (Weir et al., 2011; Thorborg, 2023).

שלבי שיקום מתיחה במפשעה

שלב 1: הפעלה מוקדמת של האדוקטורים

בשלב הראשוני ניתן להתחיל בכיווצים איזומטריים בעוצמה שאינה מעוררת כאב משמעותי. לדוגמה, ניתן להצמיד כרית או כדור בין הברכיים וללחוץ בעדינות. המטרה אינה להגיע מיד לכוח מרבי אלא להחזיר הפעלה שרירית ולהעריך כיצד הרקמה מגיבה.

התרגילים יכולים להתבצע במספר זוויות ירך משום שדרישות האדוקטורים משתנות בהתאם למנח. ככל שהכאב יורד ניתן להגביר בהדרגה את העומס, את אורך המנוף ואת הטווח.

שלב 2: חיזוק דינמי של המפשעה

כאשר ניתן לכווץ את השריר ללא כאב משמעותי, עוברים לתנועה דינמית. ניתן להשתמש בכבלים, גומיות, החלקת הרגל על משטח ותרגילי חיזוק של האגן והגפה התחתונה.

חשוב לא להתמקד אך ורק באדוקטור. ריצה ושינויי כיוון דורשים שיתוף פעולה בין האדוקטורים, האבדוקטורים, שרירי הישבן, הבטן והשוק. מחקרי שיקום בכאב מפשעה ממושך הראו שיפור בתפקוד לאחר תוכניות המתמקדות בשליטה ותפקוד של כל המערכת הלומבו־פלוויסית והגפה התחתונה (King et al., 2018).

שלב 3: תרגיל קופנהגן אדאקשן Copenhagen Adduction

תרגיל קופנהגן אדאקשן הפך לאחד מתרגילי האדוקטורים המוכרים בספורט. בתצורה המתקדמת הספורטאי מבצע מעין Side Plank כאשר הרגל העליונה נתמכת בידי שותף או על משטח, והאדוקטורים נדרשים להחזיק ולהרים את הגוף.

זהו תרגיל בעומס גבוה ולכן אינו נקודת התחלה לאחר קרע חריף. ניתן לבנות אליו גרסאות קלות יותר באמצעות תמיכה קרובה לברך, טווח קטן ומספר חזרות נמוך. סקירה שיטתית מצאה שתרגיל קופנהגן אדאקשן מסוגל להגדיל כוח אדוקציה אקסצנטרי ולייצר פעילות משמעותית של האדוקטורים. עם זאת, המינון צריך להיות מותאם לרמת הספורטאי ולשלב השיקום (Schaber et al., 2021).

שלב 4: ריצה, ספרינט ושינויי כיוון

ספורטאי אינו מוכן למשחק רק משום שהוא מסוגל לבצע תרגיל כוח בחדר. עליו להוכיח שהוא מסוגל להשתמש בכוח במהירויות ובתנאים הדומים לאלה שבהם התרחשה הפציעה. החזרה לריצה מתחילה בדרך כלל במהירות נוחה ומתקדמת להאצות, ריצה מהירה וספרינט. לאחר מכן מוסיפים עצירות, שינויי כיוון, תנועות צד וקבלת החלטות. בכדורגל יש להוסיף בהדרגה מסירות, בעיטות, reaching לכדור ומצבי משחק.

חשיפה מדורגת חשובה משום שהתנועות שבהן נפגעים האדוקטורים כוללות מהירויות גבוהות ושילוב של כוח ואורך שריר, ולא רק כיווץ סטטי (Serner et al., 2018; Thorborg, 2023).

מתי אפשר לחזור לספורט לאחר מתיחה במפשעה?

לא חוזרים לפי לוח שנה בלבד

אחת הטעויות הנפוצות היא להחליט מראש ש“מתיחה קלה היא שבועיים” או “מתיחה בינונית היא חודש”. זמן הוא חלק מתהליך הריפוי, אך אינו מספר אם הספורטאי החזיר את הכוח והיכולת הנדרשים.

מחקר פרוספקטיבי על שיקום מבוסס־קריטריונים של פציעות אדוקטורים חריפות מצא שספורטאים שהשיגו קריטריונים של מצב “ללא כאב קליני” לפני חזרה הציגו פחות פציעות חוזרות. פציעות בדרגה גבוהה ב־MRI דרשו באופן טבעי זמן ממושך יותר, אך גם בתוך אותה דרגה הייתה שונות בין ספורטאים (Serner et al., 2020).

מהם הקריטריונים החשובים לחזרה?

חשוב לזכור:

הגישה של Serner ועמיתיו כללה קריטריונים קליניים לצד ריצה, ספרינט, שינויי כיוון ומשימות ספציפיות לספורט. המשמעות החשובה ביותר היא שחזרה מלאה נבנית בשלבים: תחילה “ללא כאב קליני”, אחר כך אימון ספורטיבי מבוקר ולבסוף חזרה לאימון קבוצתי מלא (Serner et al., 2020).

כמה זמן נמשכת החלמה ממתיחה במפשעה?

פציעות קלות ובינוניות יכולות לאפשר חזרה בתוך שבועות, אך הזמן תלוי במיקום, במידת מעורבות הגיד, בעוצמת הכאב ובדרישות הענף. ספורטאי שצריך לרוץ בקו ישר בלבד מתמודד עם דרישות שונות משחקן כדורגל שצריך לבצע ספרינטים, בעיטות וחיתוכים.

במחקר המבוסס על שיקום לפי קריטריונים, רוב הספורטאים עם פציעות MRI בדרגות נמוכות חזרו לספורט בתוך מספר שבועות, בעוד שפציעות מלאות בדרגה גבוהה דרשו לעיתים תקופה המתקרבת לכמה חודשים. גם קרעים מלאים מסוימים של ה־Adductor Longus יכולים להחלים ללא ניתוח ולחזור לספורט ברמה גבוהה (Serner et al., 2020).

לכן השאלה הטובה יותר אינה “כמה ימים עברו?” אלא “מה הספורטאי כבר מסוגל לבצע ללא כאב ובאיכות מספקת?”.

מה קורה כאשר כאב המפשעה הופך לכרוני?

כאב שנמשך שבועות או חודשים אינו בהכרח “מתיחה שלא התאחתה”. אצל חלק מהספורטאים מתפתחת רגישות בגיד האדוקטור, מעורבות של עצם החיק או שילוב של כמה ישויות קליניות. במקרים ממושכים חשוב לחזור לאבחנה. תוכנית תרגילים אקראית אינה מספיקה אם מקור הכאב הוא מפרק הירך, בקע או עצם. סקירות על כאב אדוקטורי ממושך מצביעות על כך שהראיות הטובות ביותר לטיפול שמרני תומכות בדרך כלל בגישות פעילות המבוססות על חיזוק והעמסה הדרגתית (Bisciotti et al., 2021; Dinis et al., 2024).

האם טיפולים פסיביים יכולים להספיק?

בדרך כלל לא. עיסוי, חימום, דיקור וטיפול ידני עשויים לשנות כאב או תחושת נוקשות, אך אינם לבדם מחזירים את יכולת השריר לעמוד בעומס ספורטיבי. בניסוי אקראי שהשווה טיפול ידני רב־מרכיבי לטיפול מבוסס תרגול בכאב אדוקטורי ממושך נמצאו הבדלים מסוימים בקצב החזרה לספורט, אך אף גישה פסיבית לא ביטלה את הצורך בשיקום תפקודי. המחקר תומך באפשרות להשתמש בטיפול ידני כחלק מתוכנית, ולא כתחליף לחיזוק והחזרת עומס (Weir et al., 2011).

כיצד כירופרקטיקה יכולה לסייע במתיחה במפשעה?

אבחון שרירי־שלדי וזיהוי מקרים שאינם מתיחה

כירופרקט בעל הכשרה בפציעות ספורט יכול לבצע תשאול, בדיקת תנועה, בדיקת כוח אדוקטורים והערכת הגב, האגן, הירך והגפה התחתונה. אחת התרומות החשובות ביותר היא דווקא לא למהר לבצע טיפול, אלא לזהות מצב שאינו מתאים למתיחת שריר רגילה.

אם קיימים חוסר יכולת לשאת משקל, כאב גרמי עמוק, חולשה, נפיחות חריגה, בקע אפשרי או חשד לקרע מלא, יש להפנות לבדיקת רופא ולהדמיה לפי הצורך. כאב מפשעה הוא תחום שבו אבחנה מבדלת טובה חשובה יותר מהטכניקה הטיפולית שנבחרת.

טיפול ידני במפרקים וברקמות רכות

טיפול כירופרקטי יכול לכלול מוביליזציה של מפרק הירך, האגן או עמוד השדרה, לצד עבודה עדינה על רקמות רכות כאשר קיימת נוקשות או כאב משני. טיפול כזה עשוי להקל על תנועה ולאפשר לספורטאי לבצע את תרגילי השיקום בנוחות רבה יותר.

אין בסיס להניח שמתיחה באדוקטור נגרמה משום שהאגן “יצא מהמקום”, ואין צורך “להחזיר” אותו באמצעות מניפולציה. המודל העדכני מתייחס לכאב ולפציעה כתוצאה משילוב של עומס, יכולת רקמה, כוח ותפקוד, ולא כבעיה של חוליה או מפרק יחיד.

תרגילים במסגרת טיפול כירופרקטי

כירופרקטיקה ספורטיבית יכולה לשלב חיזוק אדוקטורים, אימון כוח של הירך, שליטה בגו, ריצה ושינויי כיוון. מבחינה ארוכת טווח זהו אחד המרכיבים החשובים ביותר בטיפול.

הטיפול יכול להתחיל בתרגילים איזומטריים ולהתקדם לגומיות, כבלים, קופנהגן אדאקשן, סקוואטים, לאנג'ים ותנועות ספציפיות לענף. בחירת התרגיל צריכה להשתנות בהתאם לשלב, ולא לפי פרוטוקול קבוע לכל אדם.

הערכת שרשרת התנועה

אצל ספורטאי שחוזר שוב ושוב עם כאב מפשעה כדאי להעריך לא רק את השריר אלא גם את דפוסי העומס. ניתן לבדוק כוח ירך, שליטה באגן, ריצה, שינוי כיוון וסבולת.

עם זאת, אין צורך למצוא “אסימטריה מושלמת” ולתקן כל הבדל קטן. מחקרים מראים שבדיקות סקר שריריות־שלדיות אינן מסוגלות לחזות באופן אמין כל פציעת מפשעה עתידית. המטרה היא לזהות מגבלות משמעותיות ולהגדיל את יכולת הגוף להתמודד עם דרישות הספורט (Mosler et al., 2018; Martins et al., 2025).

מה הכירופרקטיקה אינה אמורה לעשות?

כירופרקטיקה אינה אמורה להחליף אורתופד או רופא ספורט כאשר קיימת פציעה חמורה. אין לבצע מניפולציה על אזור שנחשד כשבר או תלישת גיד, ואין לטפל בכאב עמוק במפשעה במשך שבועות בלי לברר את מקורו.

טיפול ידני גם אינו “מאחה” קרע מהר יותר מעצמו. התרומה האפשרית שלו היא להפחית כאב, לשפר תנועה ולתמוך בתהליך פעיל של שיקום. כאשר אין התקדמות בתפקוד, יש לבחון מחדש את האבחנה ולא להמשיך טיפולים פסיביים ללא מטרה מדידה.

כיצד ניתן למנוע מתיחה חוזרת במפשעה?

חיזוק אדוקטורים כחלק מהאימון

אחת האסטרטגיות הנתמכות ביותר היא חיזוק הדרגתי של האדוקטורים. תוכנית קופנהגן אדאקשן שנבדקה בכדורגלנים גברים הפחיתה באופן משמעותי את שכיחות בעיות המפשעה המדווחות במהלך העונה לעומת אימון רגיל (Harøy et al., 2019).

אין צורך שכל ספורטאי יתחיל ישירות בגרסה הקשה ביותר. ניתן לבצע גרסאות קצרות־מנוף, אדוקציה עם גומייה ותרגילים בעומס נמוך יותר לפני מעבר לקופנהגן אדאקשן מלא.

שמירה על כוח לאורך העונה

חיזוק של שמונה שבועות אינו נותן “חסינות” לכל החיים. בעונת משחקים צפופה כוח יכול להשתנות בעקבות עייפות, משחקים ופציעות קטנות. לכן ניתן לשלב מינון תחזוקה קבוע כחלק מחימום או מאימון כוח. סקירה של מחקרי קופנהגן מצאה שהתרגיל מסוגל לשפר כוח אדוקציה, אך יישום אמיתי תלוי גם בהיענות הספורטאים ובמינון שניתן לבצע לאורך זמן (Schaber et al., 2021).

החזרת חשיפה לספרינט ולבעיטות

ספורטאי שעבר שיקום בחדר כושר בלבד אינו מוכן בהכרח למגרש. צריך להחזיר בהדרגה את התנועות שבהן האדוקטורים נדרשים לעבוד במהירות ובעומס גבוה. בכדורגל מומלץ להתקדם ממסירות קצרות לבעיטות ארוכות וחזקות, מספרינטים מבוקרים לספרינטים מלאים, ומשינויי כיוון מתוכננים לתרגילים עם תגובה לשחקן או לכדור.

ניהול עומסים

עלייה חדה באימוני ספרינט, משחקים או שינויי כיוון אחרי תקופה של פעילות נמוכה יכולה ליצור פער בין דרישות הספורט ליכולת הרקמה. לכן לאחר חופשה או פציעה יש להגדיל את החשיפה בהדרגה. המטרה אינה להימנע מעומס – עומס הוא הדרך שבה השריר נעשה חזק יותר. המטרה היא לתת עומס בכמות שהגוף מסוגל להסתגל אליה.

האם צריך ניתוח במתיחה במפשעה?

רוב פציעות האדוקטורים אינן דורשות ניתוח. אפילו בחלק מהקרעים המלאים של גיד ה־Adductor Longus נמצא שניתן להגיע לחזרה לספורט בטיפול שמרני מתאים.

ניתוח נשקל בעיקר במקרים נבחרים של תלישה משמעותית, שילוב עם פציעות נוספות, מגבלה מתמשכת או מצב שבו טיפול שמרני איכותי אינו מחזיר את הספורטאי לתפקוד. מחקרים בספורטאי עילית אף דיווחו על חזרה מהירה יותר בחלק מהקרעים המלאים שטופלו ללא ניתוח, ולכן עצם המילה “קרע מלא” אינה הוראה אוטומטית לניתוח (Schlegel et al., 2009; Serner et al., 2020).

טעויות נפוצות בשיקום מתיחה במפשעה

טעות אחת היא מנוחה מוחלטת עד שהכאב נעלם. כאשר השריר אינו נטען במשך זמן רב, הכאב עשוי לרדת אך היכולת לייצר כוח אינה חוזרת אוטומטית. טעות שנייה היא מעבר מהיר מדי מ“אני יכול ללכת” לאימון מלא. בין שני השלבים צריכים להופיע חיזוק, ריצה, ספרינט ושינויי כיוון. טעות שלישית היא לבצע מתיחות אגרסיביות כדי “לפתוח” את השריר. אין ראיה חזקה שמתיחות מבודדות מקצרות החלמה, ולעיתים הן פשוט מעוררות כאב נוסף (Afonso et al., 2021). טעות רביעית היא להמשיך במשך חודשים בטיפולים פסיביים בלי למדוד כוח ותפקוד. המבחן החשוב ביותר הוא האם הספורטאי מתקדם בחזרה לדרישות הספורט.

שאלות נפוצות על מתיחה במפשעה

האם אפשר להמשיך להתאמן עם מתיחה קלה?

לעיתים ניתן להמשיך בפעילות מותאמת שאינה גורמת לכאב משמעותי ואינה משבשת את התנועה. אין הצדקה להמשיך ספרינט או בעיטות אם בכל פעם הן מעוררות כאב חד. שמירה על כושר באמצעות פעילות חלופית יכולה להיות חלק מהשיקום.

האם כדאי לעשות עיסוי על השריר?

לאחר השלב החריף, טיפול עדין ברקמות הרכות עשוי להקל על תחושת נוקשות או כאב. מיד לאחר פציעה משמעותית או כאשר קיימים שטף דם ונפיחות נרחבים, עיסוי עמוק אינו הבחירה הראשונה.

האם כאב בעת שיעול מתאים למתיחת אדוקטורים?

כאב המוחמר בשיעול, התעטשות או כיווץ שרירי הבטן עשוי להעלות חשד למעורבות אינגווינלית או לדופן הבטן. יש לבדוק את התמונה ולא להניח שמדובר באדוקטור בלבד (Weir et al., 2015).

האם “קליק” בירך מעיד על קרע?

לא בהכרח. קליקים יכולים להגיע ממבנים שונים סביב מפרק הירך ואינם מעידים לבדם על פגיעה. קליק כואב, נעילה או תחושת תפיסה עמוקה יחד עם מגבלת תנועה מצדיקים הערכת מפרק הירך.

האם חייבים לבצע קופנהגן אדאקשן כדי לחזור לספורט?

לא. זהו כלי חיזוק מצוין אך אינו תרגיל חובה. ניתן לבנות כוח אדוקטורים בדרכים שונות. היתרון שלו הוא שהוא מאפשר עומס גבוה יחסית ללא ציוד רב, אך יש להתאים אותו לכאב, לכוח ולספורטאי.

האם ניתן למנוע לחלוטין פציעה חוזרת?

לא. אפשר להפחית סיכון באמצעות שיקום מלא, חיזוק, אימוני ספרינט וניהול עומסים, אך ספורט כולל גורם בלתי צפוי. ההיסטוריה של פציעה קודמת נשארת גורם סיכון חשוב גם לאחר שיקום טוב (Whittaker et al., 2015).

סיכום: מתיחה במפשעה דורשת אבחון מדויק וחזרה מדורגת לספורט

מתיחה במפשעה היא לרוב פגיעה באחד משרירי האדוקטורים, ובעיקר ב־Adductor Longus, אך כאב באזור המפשעה הוא תסמין בעל אבחנה מבדלת רחבה. מקורו יכול להיות גם באיליופסואס, בעצם החיק, בתעלה האינגווינלית, במפרק הירך או בפגיעה גרמית. אבחון טוב משלב את מנגנון הפציעה, מיקום הכאב, מישוש, כוח, טווחי תנועה ובדיקת תפקוד. MRI אינו נדרש לכל מתיחה אך חשוב כאשר הפציעה חמורה, האבחנה אינה ברורה או קיים חשד לקרע משמעותי או לבעיה אחרת.

השיקום העדכני מבוסס בעיקר על העמסה הדרגתית. מתחילים בהפעלת השריר, מתקדמים לחיזוק משמעותי ולאימון אקסצנטרי, ובהמשך מחזירים ריצה, ספרינטים, שינויי כיוון ופעולות ספציפיות לענף. חזרה לספורט צריכה להיות מבוססת על קריטריונים ולא רק על הזמן שעבר מאז הפציעה (Serner et al., 2020; Thorborg, 2023).

כירופרקטיקה יכולה להשתלב כחלק מתוכנית שמרנית באמצעות אבחנה שרירית־שלדית, טיפול ידני במקרים מתאימים, חיזוק, שיפור תנועה וניהול עומסים. התרומה החשובה אינה “החזרת האגן למקום”, אלא עזרה לספורטאי לבנות מחדש יכולת תפקודית ולהגיע בהדרגה לדרישות המגרש. במקביל, כירופרקט אחראי צריך לזהות מצבים הדורשים הפניה לרפואת ספורט או אורתופדיה. למניעת הישנות, חיזוק אדוקטורים – לרבות גרסאות מדורגות של קופנהגן אדאקשן – הוא אחד הכלים המעשיים והנחקרים ביותר. עם זאת, התרגיל הוא חלק מתמונה רחבה הכוללת כוח כללי, חשיפה לספרינט, אימון שינויי כיוון, התאוששות וניהול נכון של נפח האימון.

References:

Afonso, J., Ramirez-Campillo, R., Moscão, J., Rocha, T., Zacca, R., Martins, A., Milheiro, A. A., Ferreira, J., Sarmento, H., & Clemente, F. M. (2021). Stretching for recovery from groin pain or injury in athletes: A critical and systematic review. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 6(3), 73. doi:10.3390/jfmk6030073.

Bisciotti, G. N., Di Pietto, F., Rusconi, G., Bisciotti, A., Auci, A., Zappia, M., et al. (2024). The role of MRI in groin pain syndrome in athletes. Diagnostics, 14(8), 814. doi:10.3390/diagnostics14080814.

Harøy, J., Clarsen, B., Wiger, E. G., Øyen, M. G., Serner, A., Thorborg, K., Hölmich, P., Andersen, T. E., & Bahr, R. (2019). The Adductor Strengthening Programme prevents groin problems among male football players: A cluster-randomised controlled trial. British Journal of Sports Medicine, 53(3), 150-157. doi:10.1136/bjsports-2017-098937.

King, E., Franklyn-Miller, A., Richter, C., O’Reilly, E., Doolan, M., Moran, K., Strike, S., & Falvey, É. (2018). Clinical and biomechanical outcomes of rehabilitation targeting intersegmental control in athletic groin pain: Prospective cohort of 205 patients. British Journal of Sports Medicine, 52(16), 1054-1062. doi:10.1136/bjsports-2016-097089.

Martins, T. B., Martins, T. B., Migliorini, F., Maffulli, N., & Okubo, R. (2025). Risk factors associated with groin pain in athletes: A systematic review. Life, 15, 1688. doi:10.3390/life15111688.

Mosler, A. B., Weir, A., Eirale, C., Farooq, A., Thorborg, K., Whiteley, R. J., Hölmich, P., & Crossley, K. M. (2018). Epidemiology of time loss groin injuries in a men’s professional football league: A 2-year prospective study of 17 clubs and 606 players. British Journal of Sports Medicine, 52(5), 292-297. doi:10.1136/bjsports-2016-097277.

Quintana-Cepedal, M., Vicente-Rodríguez, G., Crespo, I., & Olmedillas, H. (2025). Is hip adductor or abductor strength in healthy athletes associated with future groin pain? A systematic review and meta-analysis. British Journal of Sports Medicine, 59(7), 501-509.

Schaber, M., Guiser, Z., Brauer, L., Jackson, R., Banyasz, J., Miletti, R., & Hassen-Miller, A. (2021). The neuromuscular effects of the Copenhagen Adductor Exercise: A systematic review. International Journal of Sports Physical Therapy, 16(5), 1210-1221. doi:10.26603/001c.27975.

Serner, A., Tol, J. L., Jomaah, N., Weir, A., Whiteley, R., Thorborg, K., Robinson, M., & Hölmich, P. (2015). Diagnosis of acute groin injuries: A prospective study of 110 athletes. The American Journal of Sports Medicine, 43(8), 1857-1864. doi:10.1177/0363546515585123.

Serner, A., Weir, A., Tol, J. L., Thorborg, K., Roemer, F., Guermazi, A., Yamashiro, E., & Hölmich, P. (2018). Characteristics of acute groin injuries in the adductor muscles: A detailed MRI study in athletes. Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 28(2), 667-676.

Serner, A., Weir, A., Tol, J. L., Thorborg, K., Lanzinger, S., Otten, R., & Hölmich, P. (2020). Return to sport after criteria-based rehabilitation of acute adductor injuries in male athletes: A prospective cohort study. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 8(1), 2325967119897247. doi:10.1177/2325967119897247.

Tak, I., Engelaar, L., Gouttebarge, V., Barendrecht, M., van den Heuvel, S., Kerkhoffs, G., Langhout, R., Stubbe, J., & Weir, A. (2017). Is lower hip range of motion a risk factor for groin pain in athletes? A systematic review with clinical applications. British Journal of Sports Medicine, 51(22), 1611-1621.

Thorborg, K. (2023). Current clinical concepts: Exercise and load management of adductor strains, adductor ruptures, and long-standing adductor-related groin pain. Journal of Athletic Training, 58(7-8), 589-601.

Thorborg, K., Branci, S., Nielsen, M. P., Langelund, M. T., & Hölmich, P. (2017). Copenhagen five-second squeeze: A valid indicator of sports-related hip and groin function. British Journal of Sports Medicine, 51(7), 594-599. doi:10.1136/bjsports-2016-096675.

Weir, A., Brukner, P., Delahunt, E., Ekstrand, J., Griffin, D., Khan, K. M., Lovell, G., Meyers, W. C., Muschaweck, U., Orchard, J., Paajanen, H., Philippon, M., Reboul, G., Robinson, P., Schache, A. G., Schilders, E., Serner, A., Silvers, H., Thorborg, K., … Hölmich, P. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774. doi:10.1136/bjsports-2015-094869.

Weir, A., Jansen, J. A. C. G., van de Port, I. G. L., van de Sande, H. B. A., Tol, J. L., & Backx, F. J. G. (2011). Manual or exercise therapy for long-standing adductor-related groin pain: A randomised controlled clinical trial. Manual Therapy, 16(2), 148-154. doi:10.1016/j.math.2010.10.005.

Whittaker, J. L., Small, C., Maffey, L., & Emery, C. A. (2015). Risk factors for groin injury in sport: An updated systematic review. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 803-809. doi:10.1136/bjsports-2014-094287.

Yousefzadeh, A., Shadmehr, A., Olyaei, G. R., Naseri, N., & Khazaeipour, Z. (2018). Effect of Hölmich protocol exercise therapy on long-standing adductor-related groin pain in athletes: An objective evaluation. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 4, e000343. doi:10.1136/bmjsem-2018-000343.