תסמונת הצביטה האחורית במרפק: גורמים, אבחון ודרכי טיפול נדונים כאן בהרחבה. תסמונת הצביטה האחורית במרפק (Posterior Elbow Impingement) מתרחשת כאשר רקמות רכות או מבנים גרמיים נלחצים בשקע המצוי בחלקו האחורי של המפרק. תופעה זו נפוצה מאוד אצל ספורטאי זריקה (כמו מטילי כידון או שחקני בייסבול) או בענפים הכוללים יישור פתאומי או עומס משתנה על הזרוע. היישור המהיר ובעל העוצמה של המרפק במצבים אלה גורם לקצה זיז המרפק (Olecranon) להינעל בעוצמה בתוך השקע שלו (Olecranon Fossa) מאחור ולחבוט ברקמות. גורמי סיכון לכך כוללים חוסר יציבות של הרצועה העקיפה, היווצרות דורבני עצם ודלקת ברקמה הסינוביאלית.
האבחנה הרפואית של תסמונת הצביטה האחורית במרפק משלבת בדיקה קלינית ובדיקות דימות. דרכי הטיפול כוללים כקו ראשון טיפול שמרני לא ניתוחי כגון שינוי פעילות ותרגילי שיקום. כירופרקט עשוי להועיל במצבים מורכבים יותר באמצעות טיפול במרפק וברקמות המניעות אותו ואיזון ביומכני של כל שרשרת התנועה. אם הטיפול השמרני נכשל לאחר מספר חודשים, ניתן לשקול זריקות קורטיזון, או כאשר ישנה חסימה מכנית ברורה (כמו גופיפים חופשיים או דורבני עצם גדולים), מומלץ על פתרון כירורגי.
תסמונת הצביטה האחורית במרפק: גורמים, אבחון ודרכי טיפול – רקע
מהי תסמונת הצביטה האחורית במרפק? תסמונת הצביטה האחורית במרפק היא מצב שבו הרקמות בחלק האחורי או האחורי־פנימי של המרפק נלחצות, מתחככות או “נתקעות” בזמן יישור חזק של המרפק. המונחים הרפואיים הנפוצים הם Posterior Elbow Impingement, Posteromedial Elbow Impingement או Valgus Extension Overload Syndrome. התסמונת מוכרת במיוחד אצל ספורטאים המבצעים זריקה מעל הראש, כמו שחקני בייסבול, מטילי כידון, שחקני טניס, כדורעף, כדוריד ולעיתים גם מתאמני כוח, מתעמלים, שחיינים ואנשים שעובדים או מתאמנים בתנועות חוזרות של יישור מרפק.
למה חשוב לא לבלבל אותה עם צביטת עצב?
תסמונת הצביטה האחורית אינה זהה לתסמונת התעלה הקוביטלית. בתעלה הקוביטלית הבעיה המרכזית היא לחץ על העצב האולנרי, שגורם לרוב לנימול בזרת ובקמיצה. בצביטה אחורית של המרפק, הבעיה המרכזית היא לרוב מכנית־מפרקית: מגע חוזר בין זיז האולקרנון בחלק האחורי של עצם האולנה לבין השקע האחורי בעצם הזרוע, ולעיתים גם גירוי של סינוביום, סחוס, זיזי עצם, גופים חופשיים או עומס על הרצועה האולנרית המדיאלית. לכן התסמינים, האבחון והטיפול שונים.
שכיחות תסמונת הצביטה האחורית במרפק
תסמונת הצביטה האחורית אינה מהפציעות השכיחות ביותר באוכלוסייה הכללית, אך היא חשובה מאוד בספורטאי זריקה. במחקר בקרב 576 שחקני בייסבול יפניים בתיכון נמצאו סימנים בבדיקה הקשורים לבעיות מרפק אחוריות אצל 13.2% מהשחקנים; מבין מי שעברו בירור הדמייתי, 75.8% אובחנו עם צביטה אחורית־פנימית של המרפק, והיא הייתה האבחנה השכיחה ביותר לכאב אחורי במרפק באותה קבוצה (Kida, 2016).
שכיחות בקרב ספורטאי זריקה
בענפי זריקה, המרפק נחשף לעומסי ולגוס ויישור חוזרים. סקירה על פציעות מרפק בספורטאי זריקה מדגישה שהשילוב בין מהירות גבוהה, חזרות רבות ועומס מצטבר יכול ליצור מגוון פגיעות, כולל עומס על הרצועה האולנרית, דלקות גידים, גירוי עצבי וצביטה אחורית־פנימית (Kancherla, 2014). אצל שחקני בייסבול צעירים, סקירות על גורמי סיכון מצאו קשר בין פציעות זרוע לבין גיל, גובה, משחק במספר קבוצות, מהירות זריקה ועייפות זרוע (Norton, 2019).
למה תסמונת הצביטה האחורית במרפק מתפתחת?
עומס ולגוס ויישור יתר
המנגנון המרכזי נקרא Valgus Extension Overload. בזמן זריקה חזקה או תנועה דומה, המרפק עובר שילוב של עומס ולגוס – כוח שפותח את הצד הפנימי של המרפק – יחד עם יישור מהיר. השילוב הזה יוצר עומס משיכה בצד הפנימי של המרפק, דחיסה בצד החיצוני וצביטה בחלק האחורי־פנימי של המפרק. עם הזמן, הדחיסה החוזרת יכולה לגרום לגירוי סינוביאלי, שחיקה סחוסית, זיזי עצם באולקרנון או כאב בזמן יישור קצה הטווח (Ahmad, 2011; Bowers, 2022).
זיזי עצם באולקרנון
כאשר המרפק נחשף שוב ושוב לצביטה בקצה היישור, הגוף עשוי להגיב ביצירת זיזי עצם באזור האולקרנון. זיז כזה אינו תמיד כואב, אך כשהוא מתחכך בשקע האחורי של המרפק הוא יכול לגרום לכאב, נפיחות, תחושת תפיסה, ירידה ביישור מלא ולעיתים גופים חופשיים במפרק. במחקר MRI על ספורטאי זריקה עם צביטה אחורית־פנימית נמצא דפוס חוזר של שינויים במשטחים המפרקיים של הטרוכלאה האחורית והאולקרנון, כולל בצקת תת־סחוסית, פגיעות סחוס וסינוביטיס אחורית־פנימית (Cohen, 2011).
מי נמצא בסיכון גבוה יותר?
ספורטאי זריקה מעל הראש
הקבוצה הקלאסית היא ספורטאי זריקה: מגישי בייסבול, מטילי כידון, שחקני כדוריד, קוורטרבקים, שחקני טניס ושחקני כדורעף. אצלם המרפק נדרש לייצר מהירות גבוהה תוך שמירה על יציבות. כאשר נפח האימונים גבוה, הטכניקה לקויה או אין התאוששות מספקת, החלק האחורי־פנימי של המרפק עלול להיכנס לעומס יתר. סקירה עדכנית הדגישה שצביטה אחורית־פנימית היא ישות קלינית שכיחה יחסית אצל ספורטאי זריקה, ושיש להעריך לא רק את המרפק אלא גם את כל שרשרת התנועה (Bowers, 2022).
מתאמני כוח, מתעמלים וענפי מגע
תסמונת הצביטה האחורית אינה מוגבלת לזריקה. היא יכולה להופיע גם אצל מתאמני כוח שמבצעים לחיצות, תרגילי דחיפה או נעילת מרפקים חוזרת; אצל מתעמלים שנשענים על ידיים; אצל מתאגרפים; ואצל אנשים שמבצעים עבודה פיזית עם יישור מרפק חוזר. במצבים אלה המנגנון עשוי להיות דחיסה אחורית חוזרת, לעיתים בלי עומס ולגוס קלאסי כמו בזריקה. לכן חשוב להבין מה הפעילות שמגרה את הכאב ולא להסתפק בשם האבחנה.
ספורטאים צעירים
בקרב מתבגרים, המרפק עדיין מתפתח, ולכן עומסי זריקה חוזרים יכולים לגרום גם לפגיעות אחרות: כאב אפופיזרי, פגיעות סחוס, פגיעות רצועה או שברי מאמץ. במחקר של Kida נמצא שצביטה אחורית־פנימית הייתה האבחנה השכיחה ביותר בקרב שחקני תיכון עם כאב אחורי במרפק, אך חשוב לזכור שבגיל צעיר קיימת אבחנה מבדלת רחבה (Kida, 2016).
תסמינים של תסמונת הצביטה האחורית במרפק
כאב בחלק האחורי או האחורי־פנימי של המרפק
התסמין המרכזי הוא כאב בחלק האחורי של המרפק, לעיתים מעט פנימה, שמופיע בעיקר ביישור מלא או ביישור מהיר. אצל ספורטאי זריקה הכאב מופיע פעמים רבות בשלב שחרור הכדור או מיד לאחריו, כאשר המרפק מתקרב ליישור מלא. אצל מתאמני כוח הכאב עשוי להופיע בנעילת מרפק בלחיצות, בשכיבות סמיכה, במקבילים או בתרגילי דחיפה.
אובדן יישור מלא
אחד הסימנים השכיחים הוא קושי ליישר את המרפק עד הסוף. לפעמים מדובר בהגבלה קטנה של כמה מעלות בלבד, אך בספורטאי זריקה גם הגבלה קטנה יכולה להשפיע על ביצוע, מהירות ודיוק. ההגבלה יכולה לנבוע מכאב, נפיחות, סינוביטיס, זיז עצם או גוף חופשי במפרק. כאשר יש נעילה אמיתית או תחושת תפיסה, החשד לגוף חופשי או פגיעה סחוסית עולה.
קליקים, תפיסה ונפיחות
תסמינים מכניים כמו קליקים, תפיסה, חריקה או תחושה שהמרפק “נתקע” עשויים להופיע כאשר יש זיז עצם, גופים חופשיים או פגיעה סחוסית. נפיחות לאחר פעילות מצביעה על גירוי מפרקי. אם התסמינים חוזרים לאחר כל אימון, זה סימן שהבעיה אינה רק “שריר תפוס” אלא עומס מפרקי חוזר.
אבחנה מבדלת: מה עוד יכול לגרום לכאב אחורי במרפק?
פגיעה ברצועה האולנרית המדיאלית
צביטה אחורית־פנימית יכולה להופיע לבד, אך לעיתים היא קשורה גם לעומס או אי־יציבות של הרצועה האולנרית המדיאלית. כאשר הרצועה חלשה או פגועה, כוחות הולגוס גדלים, והאולקרנון עלול להידחס יותר באזור האחורי־פנימי. מחקר ביומכני הראה שהסרת יתר של האולקרנון עלולה להעלות עומס על הרצועה האולנרית, ולכן טיפול ניתוחי דורש זהירות רבה (Levin, 2004).
שבר מאמץ באולקרנון
כאב אחורי במרפק אצל זורקים צעירים או ספורטאים עם עומסי יישור חוזרים יכול לנבוע גם משבר מאמץ באולקרנון. כאב כזה עשוי להיות עמוק, עקשני ולהחמיר עם זריקה או דחיפה. במקרים כאלה המשך פעילות עלול להחמיר את הפגיעה. לכן כאב אחורי שאינו משתפר עם מנוחה יחסית דורש בירור מקצועי ולעיתים הדמיה.
בורסיטיס אולקרנון
בורסיטיס אולקרנון גורמת בדרך כלל לנפיחות בולטת מעל קצה המרפק, לעיתים אחרי מכה, לחץ חוזר או זיהום. היא שונה מצביעת מרפק אחורית־פנימית, משום שהכאב והנפיחות הם שטחיים יותר, מעל הבורסה, ולא בהכרח קשורים ליישור קצה הטווח או לעומסי זריקה.
טרייספס טנדינופתיה
כאבים באזור האחורי של המרפק יכולים להגיע גם מגיד הטרייספס, במיוחד אצל מתאמני כוח או אנשים שמבצעים דחיפות חוזרות. כאב טרייספס נוטה להחמיר בהתנגדות ליישור המרפק, ואילו צביטה אחורית נוטה להחמיר בעיקר בקצה היישור ובבדיקות דחיסה אחורית.
איך מאבחנים תסמונת צביטה אחורית במרפק?
תשאול קליני
האבחון מתחיל בשאלה מה בדיוק מעורר את הכאב: זריקה, נעילת מרפק, שכיבות סמיכה, לחיצות, שירות בטניס, הטלת כידון או עבודה עם יד מושטת. חשוב לברר אם יש נפיחות, תפיסה, אובדן יישור, ירידה במהירות זריקה, שינוי טכניקה, כאב בצד הפנימי של המרפק או נימול. שילוב של כאב אחורי־פנימי בזמן יישור קצה הטווח אצל ספורטאי זריקה מעלה חשד גבוה (Bowers, 2022).
בדיקה גופנית
בבדיקה בודקים טווחי תנועה, כאב בקצה היישור, רגישות באולקרנון ובגומחה האחורית, מבחן impingement extension, יציבות ולגוס, כוח שרירי, תפקוד כתף ושכמה, טווח סיבוב כתף ותנועתיות גב עליון. אצל זורקים חשוב לבדוק גם את שרשרת התנועה: ירך, גו, שכמה וכתף. מרפק כואב הוא לעיתים נקודת הקצה של עומס שמתחיל במקום אחר.
צילום רנטגן
צילום יכול להראות זיזי עצם באולקרנון, גופים חופשיים, שינויים ניווניים או סימנים לפגיעות עצם. עם זאת, צילום תקין אינו שולל צביטה, במיוחד בשלבים מוקדמים שבהם יש בעיקר סינוביטיס או פגיעה סחוסית. לכן הצילום הוא חלק מהתמונה, לא האבחנה כולה.
MRI, CT ואולטרסאונד
MRI יכול לזהות סינוביטיס, פגיעה סחוסית, בצקת עצם, פגיעה ברצועה האולנרית, גופים חופשיים ושברי מאמץ. CT יעיל במיוחד להערכת זיזי עצם ופרטים גרמיים. אולטרסאונד דינמי יכול לעזור בהערכת רצועות, עצבים ולעיתים נוזל או סינוביטיס. בסקירה עדכנית הודגש כי MRI, MR arthrogram, CT ואולטרסאונד דינמי יכולים לסייע כאשר החשד הקליני גבוה והאבחנה אינה ברורה (Bowers, 2022).
טיפול שמרני בתסמונת הצביטה האחורית במרפק
הורדת עומס ופעילות מותאמת
הטיפול הראשוני ברוב המקרים מתחיל בהפחתת הפעילות שמגרה את הצביטה. אצל זורקים מדובר לרוב בהפסקה זמנית מזריקה, הפחתת עצימות, שינוי נפח או תיקון טכניקה. אצל מתאמני כוח מדובר בהפחתת נעילת מרפק, שינוי טווח, התאמת תרגילים והורדת עומס. סקירה על טיפול ב־Valgus Extension Overload מתארת טיפול שמרני ראשוני הכולל שינוי פעילות, מנוחה מזריקה, תרופות נוגדות דלקת לפי צורך, הערכת מכניקת זריקה וחיזוק שרשרת תנועה מלאה (Vance, 2017).
פיזיותרפיה ושיקום
שיקום טוב אינו מתמקד רק במרפק. הוא כולל שיפור טווח תנועה מבוקר, חיזוק שרירי האמה, הכתף והשכמה, שליטה בגו, חיזוק רגליים וירכיים, ותיקון תבניות תנועה. אצל זורקים יש חשיבות רבה למכניקת זריקה, כי מרפק שמפצה על כתף מוגבלת או גו חלש יקבל עומס מוגבר. עקרונות השיקום של מרפק זורקים מדגישים התקדמות הדרגתית, שליטה בכאב וחזרה מדורגת לזריקה (Wilk, 2004).
חזרה מדורגת לזריקה או אימון
חזרה לזריקה אינה צריכה להתבסס רק על כך שהכאב נרגע. לפני חזרה יש לוודא טווח תנועה כמעט מלא, היעדר נפיחות, כוח מספק, שליטה בכתף ובשכמה, וללא כאב בקצה היישור. לאחר מכן מתחילים תוכנית זריקה הדרגתית: מרחק קצר, עצימות נמוכה, נפח קטן, ועלייה איטית. חזרה מהירה מדי יכולה להחזיר את הצביטה גם אם הטיפול הצליח זמנית.
טיפול תרופתי וזריקות
תרופות נוגדות דלקת עשויות לעזור בכאב וגירוי דלקתי קצר טווח, אך הן אינן פותרות את הגורם המכני אם המרפק ממשיך להידחס בקצה היישור. זריקות סטרואידים עשויות להישקל במקרים מסוימים, אך הן אינן פתרון בסיסי לספורטאי שממשיך להעמיס באותה טכניקה. טיפול יעיל דורש שינוי עומס, שיקום וטיפול בגורם התנועתי.
מתי שוקלים ניתוח?
כישלון טיפול שמרני
ניתוח נשקל כאשר יש כאב מתמשך, אובדן יישור, גופים חופשיים, זיזי עצם משמעותיים, תפיסה מכנית או חוסר יכולת לחזור לספורט למרות טיפול שמרני מסודר. ניתוח נפוץ הוא ארתרוסקופיה של המרפק, שבה מסירים סינוביטיס, גופים חופשיים וזיזי עצם, ומשחררים את הצביטה האחורית. טכניקות ארתרוסקופיות עדכניות מתארות דה־ברידמנט אחורי והחלקת האולקרנון והשקע האחורי כאשר טיפול שמרני לא מספיק (Carpenter, 2025).
תוצאות ניתוחיות וחזרה לספורט
במחקר על 15 שחקני בייסבול מתבגרים שעברו טיפול ארתרוסקופי לצביטה אחורית־פנימית, דווח כי דה־ברידמנט, הסרת זיז אולקרנון והסרת פרגמנטים נתנו תוצאות קליניות טובות ואפשרו חזרה לבייסבול (Matsuura, 2018). מחקר MRI וארתרוסקופיה מוקדם יותר הראה גם הוא תוצאות טובות במטופלים שנבחרו בקפידה (Cohen, 2011). עם זאת, ניתוח אינו מחליף שיקום; ללא תיקון עומסים וטכניקה, הבעיה עלולה לחזור.
סיכונים בטיפול ניתוחי
הסיכון המרכזי הוא הסרת יתר של האולקרנון או טיפול שאינו מתייחס לאי־יציבות מדיאלית. אם קיימת פגיעה ברצועה האולנרית המדיאלית, הסרת זיז בלבד לא תמיד מספיקה. בנוסף, הסרת יתר יכולה לשנות את העומסים במפרק ולהגדיל מתח על הרצועה. לכן נדרש אבחון מדויק של כל המרכיבים: צביטה, רצועה, סחוס, גופים חופשיים, שבר מאמץ ושרשרת תנועה (Levin, 2004; Bowers, 2022).
כירופרקטיקה בתסמונת הצביטה האחורית במרפק
איך כירופרקטיקה יכולה להועיל?
כירופרקט יכול להוות חלק מרכזי בצוות הטיפול השמרני בתסמונת הצביטה האחורית במרפק, במיוחד כאשר המקור לבעיה משלב ליקויים ביומכניים או חוסר איזון שרירי. המטרה הכירופרקטית היא להפחית את העומס המכני על המפרק, לשפר את טווח התנועה ולמנוע את הישנות הפציעה. עבודתו של הכירופרקט במקרה הזה כוללת:
שחרור והנעה של מפרק המרפק (Adjustments & Mobilization)
כירופרקטים משתמשים בטכניקות הנעה עדינות (Mobilization) כדי להחזיר למפרק המרפק את התנועתיות התקינה שלו. כוונון עדין של עצמות האמה (הרדיוס והאולנה) מול עצם הזרוע (ההומרוס) יכול לשפר את המנח האנטומי של המפרק, ובכך להפחית את "צביטת" הרקמות בחלק האחורי בזמן יישור.
טיפול ברקמות הרכות סביב המרפק (Soft Tissue Therapy)
המטפל משתמש בטכניקות כמו עיסוי רפואי עמוק, טכניקת שחרור אקטיבית (ART) או דיקור יבש כדי לשחרר שרירים מכווצים או מקוצרים (כמו שריר התלת-ראשי – Triceps). הפחתת העומס והנוקשות בגידים וברצועות סביב המרפק מסייעת בהורדת הנפיחות והדלקת המקומית המאפיינת את התסמונת.
איזון ביומכני של כל שרשרת התנועה (Kinetic Chain Evaluation)
לעיתים קרובות, עומס יתר במרפק נובע מתנועה לקויה או מחוסר גמישות במפרקים שכנים – כמו שורש כף היד, הכתף או עמוד השדרה הצווארי והחזי. הכירופרקט יבדוק ויטפל בנוקשות בכתף או בצוואר, שכן מגבלה שם מאלצת את המרפק "לפצות" על חוסר התנועה ולספוג עומסים גדולים מדי בזמן זריקה או יישור.
הדרכה, שיקום ומניעה
הכירופרקט יבנה תוכנית תרגילים לחיזוק השרירים המייצבים (כמו השרירים הכופפים של האמה) ולמתיחה נכונה של אזור המרפק והזרוע. כמו כן הכירופרקט יעניק ייעוץ לגבי שינוי הרגלי תנועה ביום-יום, בעבודה או בספורט, כדי להימנע מנעילה מחדש של המפרק.
בתסמונת הצביטה האחורית, הערך אינו “קליק במרפק”, אלא ניתוח תנועה וטיפול בגורמים שמעלים עומס על המרפק.
טיפול ידני ושיקום ספורטיבי
טיפול כירופרקטי עשוי לכלול מוביליזציות מפרקיות עדינות, עבודה על רקמות רכות באמה, בטרייספס, בכתף ובגב העליון, תרגילי שליטה בשכמה, חיזוק הדרגתי, הדרכת טכניקה והפחתת עומסי קצה טווח. סדרת מקרים משנת 2025 תיארה גישה כירופרקטית רב־מרכיבית בפציעות מרפק מדיאליות אצל מטילי כידון, כולל מקרים עם Valgus Extension Overload, שבהם שולבו טיפול ידני, שיקום, תיקון טכני וחזרה מדורגת לאימון; כל חמשת הספורטאים חזרו לתפקוד ספורטיבי, אך החוקרים הדגישו שמדובר בסדרת מקרים ולא בהוכחה ברמת מחקר אקראי (McEntyre, 2025).
מתי כירופרקט צריך להפנות?
אם קיימת נעילה מכנית, נפיחות חוזרת משמעותית, חשד לגוף חופשי, אובדן יישור מתמשך, כאב חד בעצם, חשד לשבר מאמץ, ירידה בביצועי זריקה או כאב שלא משתפר לאחר טיפול שמרני מסודר – יש צורך בהפניה לאורתופד ספורט או מומחה מרפק. כירופרקטיקה איכותית כוללת גם זיהוי מצבים שאינם מתאימים לטיפול ידני בלבד.
מניעה: איך מפחיתים סיכון לצביטה אחורית במרפק?
ניהול עומסי זריקה
הדרך החשובה ביותר להפחית סיכון היא ניהול עומסים. אצל זורקים צעירים יש להימנע מעומס יתר, משחק במספר קבוצות ללא מנוחה, זריקה בזמן עייפות או מרדף אחרי מהירות ללא בסיס גופני מתאים. סקירה על מניעת פציעות במגישי בייסבול צעירים מצאה שעומס זריקה מצטבר, עייפות וזריקה בתקופות ארוכות ללא מנוחה הם גורמים מרכזיים שיש להתייחס אליהם (Fleisig, 2012).
חיזוק שרשרת התנועה
מרפק בריא תלוי בגוף שלם. ירך חלשה, גו לא יציב, שכמה שאינה נשלטת או כתף עם טווח תנועה מוגבל יכולים להעלות עומס על המרפק. לכן תוכנית מניעה טובה כוללת חיזוק רגליים, ליבה, שכמות, מסובבי כתף, אמה ושורש כף יד. אצל ספורטאי זריקה, העבודה צריכה להיות ספציפית לענף ולא רק תרגילי מרפק כלליים.
טכניקה והתאוששות
טכניקת זריקה לקויה יכולה להגדיל עומס ולגוס וצביטה אחורית. מאמן, פיזיותרפיסט ספורט, כירופרקט ספורט או איש מקצוע מתאים יכולים לעזור לזהות תזמון לקוי, עומס יתר על היד, חוסר שימוש בגו או זריקה בזמן עייפות. התאוששות חשובה לא פחות: שינה, ימי מנוחה, תקופות ללא זריקה ותוכנית עונתית מפחיתים עומס מצטבר.
טעויות נפוצות בטיפול בתסמונת הצביטה האחורית
להמשיך לזרוק דרך הכאב
כאב בקצה היישור בזמן זריקה הוא סימן אזהרה. המשך זריקה יכול להחמיר סינוביטיס, זיזי עצם, פגיעות סחוס או שבר מאמץ. אם הכאב חוזר בכל אימון, צריך להוריד עומס ולבדוק את הסיבה.
לטפל רק במרפק
צביטה אחורית במרפק היא לעיתים ביטוי מקומי לבעיה רחבה יותר. טיפול נקודתי בלבד עלול לפספס כתף מוגבלת, שכמה לא יציבה, טכניקה לקויה או עומס אימון מוגזם. לכן שיקום טוב בודק את כל שרשרת התנועה.
למהר לניתוח בלי שיקום מסודר
במקרים עם זיזי עצם או נעילה ייתכן שניתוח מתאים, אך לא כל כאב אחורי דורש ניתוח. כאשר אין גוף חופשי, נעילה או פגיעה מבנית משמעותית, טיפול שמרני מסודר יכול להצליח. גם אם נדרש ניתוח, שיקום לאחריו הוא תנאי חשוב לחזרה בטוחה.
מתי לפנות לבדיקה מקצועית?
יש לפנות לבדיקה אם הכאב מופיע בכל זריקה או אימון, אם יש ירידה ביישור המרפק, נפיחות חוזרת, קליקים עם כאב, תחושת נעילה, ירידה במהירות זריקה, כאב בצד הפנימי של המרפק, או כאב שאינו משתפר לאחר הורדת עומס. אצל מתבגרים, כאב מרפק חוזר בזמן זריקה מחייב זהירות מיוחדת, משום שקיימות פגיעות גדילה ושברי מאמץ שאסור לפספס.
סיכום: צביטה אחורית במרפק היא בעיית עומס מכנית שניתנת לניהול
תסמונת הצביטה האחורית במרפק היא מצב שבו החלק האחורי או האחורי־פנימי של המרפק נדחס ונצבט, בעיקר בזמן יישור חזק וחוזר. היא שכיחה במיוחד בספורטאי זריקה, אך יכולה להופיע גם בענפי כוח, התעמלות ופעילות עם נעילת מרפק חוזרת. התסמינים כוללים כאב אחורי במרפק, קושי ביישור מלא, נפיחות, תפיסה ולעיתים ירידה בביצועי זריקה.
האבחון כולל תשאול, בדיקה גופנית, הערכת יציבות, ולעיתים צילום, MRI, CT או אולטרסאונד. הטיפול מתחיל לרוב בהורדת עומס, שיקום, תיקון טכניקה וחיזוק שרשרת התנועה. במקרים עקשניים או מכניים ייתכן צורך בארתרוסקופיה להסרת זיזי עצם וגופים חופשיים. כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מגישה רב־תחומית, בעיקר כאשר היא משלבת טיפול ידני, ניתוח תנועה, שיקום, הדרכה וחזרה מדורגת לפעילות.
מכתב תודה על טיפול בכאבים במרפק שהחלו בגלל משחק כדורסל.
References:
Agresta, C. E., Krieg, K., Freehill, M. T., & Harman, J. L. (2019). Risk factors for baseball-related arm injuries: A systematic review. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 7(2), 2325967119825557. https://doi.org/10.1177/2325967119825557.
Ahmad, C. S., Park, M. C., & ElAttrache, N. S. (2011). Elbow arthroscopy: Valgus extension overload. Instructional Course Lectures, 60, 191-198. (PubMed)
Bowers, R. L., Lourie, G. M., & Griffith, T. B. (2022). Diagnosis and treatment of posteromedial elbow impingement in the throwing athlete. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 15(5), 369-379. https://doi.org/10.1007/s12178-022-09778-7. (PubMed)
Cohen, S. B., Valko, C., Zoga, A., Dodson, C. C., & Ciccotti, M. G. (2011). Posteromedial elbow impingement: Magnetic resonance imaging findings in overhead throwing athletes and results of arthroscopic treatment. Arthroscopy, 27(10), 1364-1370. https://doi.org/10.1016/j.arthro.2011.06.010. (ScienceDirect)
Fleisig, G. S., Andrews, J. R., Cutter, G. R., Weber, A., Loftice, J., McMichael, C., Hassell, N., & Lyman, S. (2012). Risk of serious injury for young baseball pitchers: A 10-year prospective study. American Journal of Sports Medicine, 39(2), 253-257. https://doi.org/10.1177/0363546510384224. (PMC)
Kancherla, V. K., Caggiano, N. M., & Matullo, K. S. (2014). Elbow injuries in the throwing athlete. Orthopedic Clinics of North America, 45(4), 571-585. https://doi.org/10.1016/j.ocl.2014.06.002. (PubMed)
Kida, Y., Morihara, T., Furukawa, R., Sukenari, T., Kotoura, Y., Yoshioka, N., Hojo, T., Oda, R., Arai, Y., Sawada, K., Fujiwara, H., & Kubo, T. (2016). Prevalence of posterior elbow problems in Japanese high school baseball players. Journal of Shoulder and Elbow Surgery, 25(9), 1477-1484. https://doi.org/10.1016/j.jse.2016.05.004. (PubMed)
Levin, J. S., Zheng, N., Dugas, J., Cain, E. L., & Andrews, J. R. (2004). Posterior olecranon resection and ulnar collateral ligament strain. Journal of Shoulder and Elbow Surgery, 13(1), 66-71. https://doi.org/10.1016/j.jse.2003.09.010. (PubMed)
Matsuura, T., Iwame, T., Suzue, N., Arisawa, K., Sairyo, K., & Hamada, D. (2018). Clinical outcome of arthroscopic treatment for posteromedial elbow impingement in adolescent baseball players. Arthroscopy, 34(1), 105-110. https://doi.org/10.1016/j.arthro.2017.07.030. (PubMed)
McEntyre, A. S., Clohesy, N. C., & Steven, D. J. (2025). A multimodal chiropractic approach to the treatment and management of medial elbow injuries in elite javelin throwers: A case series. International Journal of Sports Physical Therapy, 20(3), 429-447. https://doi.org/10.26603/001c.129970. (pdfs.semanticscholar.org)
Norton, R., Honstad, C., Joshi, R., Silvis, M., Chinchilli, V., & Dhawan, A. (2019). Risk factors for elbow and shoulder injuries in adolescent baseball players: A systematic review. American Journal of Sports Medicine, 47(4), 982-990. https://doi.org/10.1177/0363546518760573. (Penn State)
Noticewala, M. S., Vance, D. D., Trofa, D. P., & Ahmad, C. S. (2018). Elbow arthroscopy for treatment of valgus extension overload. Arthroscopy Techniques, 7(7), e705-e710. https://doi.org/10.1016/j.eats.2018.03.004. (PubMed)
Patel, R. M., Lynch, T. S., Amin, N. H., Gryzlo, S. M., & Schickendantz, M. S. (2014). Elbow injuries in the throwing athlete. JBJS Reviews, 2(11), e4. https://doi.org/10.2106/JBJS.RVW.N.00011.
Vance, D. D., Petkovic, D., & Ahmad, C. S. (2017). Treatment of valgus extension overload. Operative Techniques in Sports Medicine, 25(4), 243-251. https://doi.org/10.1053/j.otsm.2017.08.006. (ScienceDirect)