רדיקולופתיה צווארית היא מצב רפואי המתאפיין בצביטה או גירוי של שורשי העצבים היוצאים מעמוד השדרה באזור הצוואר. מצב זה יכול לגרום לכאב חמור, חולשה, נימול ותפקוד לקוי בזרועות ובידיים. הפרעה זו שכיחה יחסית, במיוחד בקרב אנשים בגילאי הביניים, ומשפיעה על איכות החיים והיכולת התפקודית.
במאמר זה נסקור לעומק את הגורמים להתפתחות רדיקולופתיה צווארית. עוד, נחקור את הסימפטומים הבולטים ונתאר את תהליכי האבחון של ההפרעה הזאת. נדון גם באפשרויות הטיפול הרבות הזמינות, החל מטיפולים שמרניים ועד התערבויות כירורגיות. נשים דגש על תפקיד הטיפול הכירופרקטי בשיקום ושיפור תפקוד הצוואר.
רדיקולופתיה צווארית – רקע
רדיקולופתיה מוגדרת כהפרעה בתפקוד שורשי העצבים באזור הצוואר הנובעת לרוב מלחץ או גירוי מכני. מצב זה מתרחש כאשר מבנים כגון פריצות דיסק, אוסטאופיטים (דורבן עצם), או היצרות של תעלת השדרה (Spinal stenosis) גורמים ללחץ על שורש העצב. הלחץ מביא לתסמינים אופייניים באזורי העצב המושפע, המשפיעים על תחושה, תנועה וכאב. שורשי העצב המושפעים ביותר ברדיקולופתיה צווארית הם בדרך כלל C6 ו-C7, המשפיעים על הזרוע והיד (Caridi et al., 2011). הטווח הגילאי הנפוץ לפגיעה זו הוא 30-60 שנים, אך היא עלולה להופיע גם בגילאים אחרים.
האבחון של רדיקולופתיה צווארית מתבסס על למידה של היסטוריה רפואית, בדיקות גופנית ובמחקרי הדמיה. באשר לטיפול שניתן, ישנן 2 גישות עיקריות: האופציה השמרנית והניתוחית. הטיפול השמרני המומלץ כולל פעילות גופנית, טיפול ידני כגון כירופרקטי ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs). אם תוך 4 עד 8 שבועות, הטיפול השמרני אינו מקל יש לבחון אפשרויות פולשניות יותר. אלה עשויות לכלול הזרקות של תרופות משככות כאבים או אנטי דלקתיות ובמידת הצורך ניתוח.
שכיחות וסטטיסטיקה
מחקרים מראים כי שכיחות רדיקולופתיה צווארית נעה בין 1.2 ל-5.8 מקרים לכל 1000 אנשים בשנה (Mansfield et al., 2020). השכיחות דומה בין גברים לנשים, אך יש נטייה קלה לגברים (Caridi et al., 2011). מחקרים רחבי היקף מראים כי כ-6% מהאוכלוסייה חווה סימפטומים של רדיקולופתיה צווארית בשלב כלשהו בחייהם (Mansfield et al., 2020).
מהי רדיקולופתיה של עמוד השדרה הצווארי?
רדיקולופתיה בעמוד השדרה הצווארי היא מצב המאופיין בצביטה וגירוי של שורשי העצבים כשהם יוצאים מעמוד השדרה באזור הצוואר. מצב זה מתרחש כאשר חוליות הצוואר, הדיסקים הבין חולייתיים ורקמות נוספות בצוואר עוברים תהליכי ניוון, פציעה או שינויים פתולוגיים אחרים. השינויים הניווניים האלה מובילים בהדרגה להפרעות בריאותיות כגון:
- פריצות דיסק, דורבן עצם או אפילו היצרות עמוד השדרה ועוד.
הפרעות בריאותיות אלה עלולות לערב את אחד או יותר משורשי העצבים ובכך לגרום להתפתחות רדיקולופתיה צווארית. אנשים עם רדיקולופתיה בעמוד השדרה הצווארי חווים לעתים קרובות מגוון תסמינים שיכולים להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום שלהם. אלה עשויים לכלול:
- כאב חד או צורב המקרין במורד הזרוע, תחושות עקצוץ, חוסר תחושה או חולשה בכתף, בזרוע או ביד.
- הכאב עלול להחמיר עם תנועות מסוימות, כגון סיבוב הראש או הרמת חפצים. מה שהופך משימות פשוטות להרגיש מרתיע.
- מידת אי הנוחות יכולה להשתנות, כאשר אנשים מסוימים חווים גירוי קל בעוד שאחרים עשויים לסבול מכאב חמור ומתיש.
סיבות שכיחות של רדיקולופתיה בעמוד השדרה הצווארי
רדיקולופתיה בעמוד השדרה הצווארי מתרחשת כאשר עצב בצוואר נצבט ומגורה, מה שמוביל לשורה של תסמינים. הבנת הגורמים הנפוצים למצב זה חיונית לניהול וטיפול יעילים. גורמים שכיחים לרדיקולופתיה צווארית כוללים:
פריצת דיסק צווארית
פריצת דיסק היא אחת הסיבות המרכזיות לרדיקולופתיה צווארית. הדיסק הבין-חולייתי, המכיל חומר ג'לטיני רך, בולט אל מחוץ לטבעת הסיבית החיצונית ויוצר לחץ ישיר על שורש העצב (Caridi et al., 2011).
דלקת פרקים ניוונית וצמיחת אוסטאופיטים
תהליכים ניווניים בעמוד השדרה גורמים לירידה בגובה הדיסק והופעת קוצים עצמיים (אוסטאופיטים) הלוחצים על שורשי העצבים ומגרמים לגירוי ודלקת (Taso et al., 2020).
היצרות תעלת עמוד השדרה
היצרות תעלת השדרה הצווארית או היצרות פורמינלית בצוואר גורמת ללחץ מכני על שורשי העצב ויכולה להיגרם מניוון, טראומה או מחלות דלקתיות (Caridi et al., 2011).
טראומה ופציעות ספורט
תאונות דרכים, נפילות ופציעות ספורט עלולות לגרום לפגיעות בצוואר, לפריצות דיסק או למיקרו-שברים הגורמים ללחץ עצבי (Kwun et al., 2022).
יציבה לקויה והעמסה מכנית
עבודה ממושכת בתנוחות לא נכונות או הרמת משאות כבדים עלולה לגרום לעומס יתר על עמוד השדרה הצווארי, ולהאיץ תהליכים ניווניים (Borrella-Andrés et al., 2021).
סימפטומים אופייניים לרדיקולופתיה צווארית
זיהוי הסימפטומים של רדיקולופתיה בעמוד השדרה הצווארי חיוני לאבחון מוקדם וטיפול יעיל. אלה עלולים לכלול:
- כאב מקרין: כאב חד, צורב או עמום מהצוואר לכיוון הכתף, הזרוע ולעיתים אף לאצבעות, המוחמר בתנועות צוואר מסוימות (Caridi et al., 2011).
- חוסר תחושה ונימול: תחושת סיכות ומחטים או חוסר תחושה באזורים השייכים לשורש העצב הפגוע. למשל, דחיסה של C6 גורמת לתסמינים באגודל (Kwun et al., 2022).
- חולשת שרירים: חולשה מוטורית באזורים המעוצבבים על ידי העצב הפגוע, כמו קושי להרים חפצים או להניע את היד (Borrella-Andrés et al., 2021).
- הגבלת תנועה: נוקשות בצוואר וירידה בטווח התנועה בשל כאב או גירוי עצבי.
- תסמינים נוירולוגיים נוספים: במקרים חמורים, יתכנו גם הפרעות בשליטה מוטורית או תחושתית נרחבת.
אבחון רדיקולופתיה צווארית
היסטוריה רפואית
רופא או כירופרקט שואל על תסמינים, היסטוריית כאב, אירועים טראומטיים, הרגלי עבודה ופעילות ספורטיבית (Mansfield & Thacker, 2023).
בדיקה גופנית
כוללת הערכה של טווח תנועה, בדיקות נוירולוגיות (חישה, כוח שרירים, רפלקסים), ומבחנים ספציפיים לאבחון רדיקולופתיה (Yarznbowicz et al., 2020).
הדמיה
- צילום רנטגן: מציג שינויים עצמותיים וניוון.
- MRI: מאפשר הערכה מדויקת של דסקוס ובלחץ על שורשי עצבים.
- CT: לעיתים לשם אבחון טראומה או הערכת העצמות.
בדיקות הולכה עצבית
- EMG ו-NCS עוזרות להעריך נזק עצבי ומצב ההתכווצות השרירית (Ramirez & Brennan, 2020).
אבחון מדויק דרוש כדי לקבוע את מהלך הטיפול הטוב ביותר לחולה. תהליך האבחון של רדיקולופתיה צווארית כולל:
טיפול שמרני
הטיפול הראשוני ברדיקולופתיה צווארית שמרני. אפשרויות הטיפול הלא ניתוחי כוללות:
עזרה ראשונה
- מנוחה, שינויים בהתנהלות ובכלל זה הקפדה על יציבה נכונה ועבודה ארגונומית.
- במידת הצורך שימוש זמני בתומך צוואר רך או קשיח.
- קומפרסים של חום או קור.
- תרגילים עדינים כדי לחזק את שרירי הצוואר ולשפר את טווח התנועה.
הטיפול הכירופרקטי ברדיקולופתיה צווארית
מחקרים מצביעים על כך שהתערבויות כירופרקטיות יכולות להיות יעילות בניהול הסימפטומים ובשיפור איכות החיים של מטופלים (Borrella-Andrés et al., 2021). טיפול כירופרקטי במצב של רדיקולופתיה צווארית כרוך לעיתים קרובות בשיטות הבאות:
- מניפולציה בעמוד השדרה כדי לתקן ליקויים בחוליות. הן משפרות טווח תנועה ומפחיתות דלקת (Caridi et al., 2011).
- טכניקות טיפול ידניות לרקמות רכות.
- מתיחת עמוד שדרה צווארי.
- תרגילי שיקום.
- ייעוץ בנושאים הכוללים פעילות גופנית, יציבה, ארגונומיה ועוד.
- למצבים כרוניים או אפיזודות חוזרות, טיפול תחזוקה כירופרקטית לטווח ארוך יכול להועיל.
מחקרים מראים כי טיפול כירופרקטי בטוח ויעיל לטיפול בכאבי צוואר ומקרין, ומאפשר שיפור ניכר בסימפטומים ובאיכות החיים (Bronfort et al., 2012). טיפול תחזוקתי כירופרקטי מסייע במניעת הישנות והחמרה של המצב (Chu, 2022).
תרופות
במקרים מסוימים, תרופות יכולות לעזור להפחית כאב ודלקת. חשוב להיות מודע לתופעות הלוואי שלהן. התרופות עשויות לכלול:
- תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs).
- קורטיקוסטרואידים דרך הפה או באמצעות הזרקה.
- הזרקה בעמוד השדרה הצווארי.
- אופיואידים.
טיפול כירורגי
במקרים של תסמינים חמורים או התדרדרות נוירולוגית, הרופא עשוי להמליץ על ניתוח (Taso et al., 2020). הליכים אפשריים כוללים:
- דיסקטומיה להסרת החלק הפרוץ של הדיסק.
- במקרים של יציבות לקויה דיסקטומיה עם איחוי חוליות בצוואר בגישה קדמית (ACDF).
- החלפת דיסק מלאכותי, או ארתרופלסטיקה (ADR).
- פורמינוטומיה צווארית.
רדיקולופתיה צווארית – סיכום
רדיקולופתיה צווארית היא הפרעה נוירולוגית שכיחה הנגרמת מלחץ על שורשי עצבים צוואריים, המובילה לכאב, חולשה והפרעות תחושתיות בזרועות ובידיים. אבחון מדויק וטיפול מוקדם, הכולל טיפול שמרני וגישות כירופרקטיות, מאפשרים שיקום מוצלח ומניעת סיבוכים. במקרים חמורים יש לשקול טיפול כירורגי. טיפול כירופרקטי הוא מרכיב חשוב בשיקום המערכת המוטורית ויכול לשפר משמעותית את איכות החיים של המטופלים.
