פציעות שכיחות בשוק ומניעתן

פציעות שכיחות בשוק ומניעתן מהווים מידע חשוב בעיקר עבור ספורטאים. אזור השוק מועד לפציעות. בעיקר נכונים הדברים לגבי ספורטאים וטירונים שפעילותם כרוכה בפעילות חוזרנית כמו הליכות, ריצות וקפיצות. גם חבטה ישירה לאזור השוק בשל נפילה או בעיטה (אומנויות לחימה) עלולה לגרום לפציעתו.

פציעות קלות בשוק מהוות עניין שכיח. ברוב המקרים מנוחה קצרה של מספר ימים עשויה להועיל ולאפשר חזרה לאורח חיים פעיל. יש לעתים שהנזקים בשוק הם משמעותיים יותר ומחייבים טיפול ושיקום ממושכים ולעתים גם פתרון כירורגי. אבחון מדויק ומהיר יאפשר לחולה לקבל טיפול מדויק ויעיל יותר. חשוב לציין שברוב המקרים הטיפול השמרני באותן פציעות שכיחות בשוק מספק תוצאות מצוינות. אם זאת, אדם חכם יעדיף למנוע את הפציעות ולא להיכנס לתהליך ארוך של טיפול בהן. כאן במאמר "פציעות שכיחות בשוק ומניעתן" אנו דנים בנושא הזה.

פציעות שכיחות בשוק ומניעתן – רקע

פציעות ברגליים התחתונות נפוצות בקרב אוכלוסיות אתלטיות ולא אתלטיות. הפציעות הללו נובעות לעתים קרובות משימוש יתר, טראומה חריפה או חוסר איזון ביומכני. אזור אנטומי זה, הכולל את השוקה, הפיבולה, השרירים, הגידים ורקמות החיבור, פגיע במיוחד אצל ספורטאים. בעיקר נכונים הדברים לגבי אלה העוסקים בפעילויות חוזרות ונשנות כמו ריצה, קפיצה וריקוד. על פי Huff et al. (2020), תסמונת עומס השוקה הפנימית (MTSS), גיד אכילס ותסמונת המדור הם בין הפתולוגיות הנפוצות ביותר ברגל התחתונה.

ספורטאים, במיוחד טירונים, מתקדמים לעתים קרובות באימונים מהר מדי, מה שמפעיל לחץ משמעותי על אזור השוקה. אבחון מהיר ואחריו טיפול שמרני מוקדם מניב בדרך כלל תוצאות חיוביות, אם כי פציעות חמורות עשויות לדרוש ניתוח. אסטרטגיות מניעה, כולל התניה נכונה ותיקונים ביומכניים, הן חיוניות. הבנת הסוגים, הגורמים וגורמי הסיכון הקשורים לפציעות ברגל התחתונה חיונית למניעה וניהול יעילים.

הפופולריות הגוברת של כושר וספורט פנאי הפכה את הנושא הזה לרלוונטי יותר ויותר עבור אנשי מקצוע בתחום הבריאות וחובבי כושר כאחד (Virgolino, 2020). חשוב למנוע פציעות בשוק אך אם התרחשו חשוב לאבחן ולטפל בהן באופן מידי. כאן במאמר "פציעות שכיחות בשוק ומניעתן" אנו דנים בכך.

גורמים לפציעות בשוקיים

פציעות ברגל התחתונה נובעות בדרך כלל משימוש יתר חוזר ונשנה או מטראומה ישירה. פציעות שימוש יתר נובעות ממיקרוטראומה מצטברת לרקמות עקב עומס חוזר ללא התאוששות מספקת. גורמים כמו טכניקת אימון לקויה, הנעלה לא מתאימה וריצה על משטחים קשים תורמים באופן משמעותי לפציעות אלו (Galbraith & Lavallee, 2009). מבני מפתח שנפגעים כוללים:

• שרירים, גידים, מיסב העצם (periosteum) של השוק ועצמות.

פציעות טראומטיות, לעומת זאת, מתרחשות בפתאומיות עקב כוחות חיצוניים. אלה כוללות מצבים כגון נפילות, התנגשויות או מכות ישירות. פציעות טראומטיות בשוק עלולות להוביל לשברים, נקעים או קרעים בשרירים. פעילויות כמו אומנויות לחימה וספורט מגע מעלות עוד יותר את הסיכון לטראומה חריפה ברגל התחתונה.

בנוסף, כאב מופנה מעמוד השדרה המותני או הירך יכול לחקות פתולוגיות ברגל התחתונה, ולסבך את האבחנה (Tenforde & Fredericson, 2021). כך למשל, פריצת דיסק בגב התחתון עלולה לגרום להתפתחות סיאטיקה והשלכת כאב אל הרגל התחתונה. זה מחייב גישה קלינית הוליסטית הלוקחת בחשבון תורמים מקומיים ומערכתיים לאי נוחות בשוק ובשוק.

פציעות שכיחות בשוקיים

פציעות שכיחות בשוק משפיעים על 20% מהרצים ומעל 30% מהספורטאים המתחילים (Craig, 2008). הפציעות השכיות ביותר הן:

שברי מאמץ

שבר מאמץ בשוק הוא סדק זעיר בעצם הנגרם מעומס מכני חוזר ונשנה העולה על יכולתה של העצם לספוג. הפציעה הזאת מתרחשת לרוב עקב עלייה פתאומית בנפח או בעוצמת האימון. שברי מאמץ נפוצים אצל רצים ואנשי צבא. הם מתחילים בדרך כלל בכאב מקומי במהלך הפעילות, שמחמיר ונמשך עם מאמץ מתמשך. הכאב הוא ממוקד, לעתים קרובות נקודתי, ומחמיר על ידי פעולות נשיאת משקל. האבחנה מאושרת בצורה הטובה ביותר באמצעות MRI או מיפוי עצמות. צילומי רנטגן בשלב מוקדם עשויים לא להועיל. הטיפול כולל מנוחה, הליכה עם קביים או מגף וחזרה הדרגתית לפעילות. אם מתעלמים מהם, שברי מאמץ יכולים להתקדם לשברים מלאים, ולהגדיל את זמן ההחלמה באופן משמעותי.

ספורטאיות, במיוחד אלה עם חוסר איזון תזונתי או הורמונלי, נמצאות בסיכון גבוה יותר (Tenforde & Fredericson, 2021). התקדמות הדרגתית באימונים, הנעלה נכונה וזיהוי מוקדם של תסמינים הם קריטיים במניעת הסלמה של פציעות מאמץ לשברים מלאים.

שין ספלינט

שין ספלינט, מונח לא ספציפי, מתאר כאב הנגרם על ידי פעילות גופנית לאורך החלק הקדמי או הפנימי של הרגל התחתונה, בדרך כלל עקב שימוש יתר. הם מתרחשים כאשר השרירים, הגידים ורקמת העצם הופכים לעומס יתר על המידה על ידי מתח חוזר, במיוחד אצל מתחילים או כאלה שמגבירים במהירות את עוצמת האימון. הכאב בדרך כלל מפוזר ומחמיר במהלך או אחרי פעילות גופנית. בניגוד לשברי מאמץ, שין ספלינט אינו מציג רגישות מוקדית. הטיפול הראשוני כולל מנוחה, קרח ושינוי פעילות. שין ספלינט נפתר בדרך כלל בטיפול שמרני אך עלול לחזור אם לא יתוקנו שגיאות ביומכניות כגון פרונציה יתר או הנעלה לא נכונה.

תסמונת עומס השוקה הפנימית (MTSS)

תסמונת הלחץ הטיביאלי המדיאלי (MTSS) היא תת-סוג ספציפי של שין ספלינט. הפרעה זאת משפיעה על שני שלישים המרוחקים של השוקה המדיאלית. MTSS נובע מעומס חוזר ונשנה על שרירי השוקה האחוריים ועל הפריאוסטאום. העומס הזה גורם לדלקת וכאב לאורך השוק הפנימית. הכאב בדרך כלל מפוזר (אינו ממוקד) ומתפתח בהדרגה עם עומסי אימון מוגברים.

בתחילה, המטופלים חווים אי נוחות בתחילת הפעילות, שעלולה להתקדם לכאב מתמיד אם לא מטפלים בה. MRI עדיף על צילומי רנטגן לגילוי מוקדם, במיוחד עבור פציעות בדרגה נמוכה (Moen, 2012).

גורמי הסיכון כוללים רגליים שטוחות, שרירי שוק תפוסים ומשטחי אימון לקויים. הניהול כולל מנוחה, תיקון ביומכניקה ותרגילי חיזוק. MTSS נראה לעתים קרובות אצל רצים ורקדנים ויכול להתקדם לשברי מאמץ אם לא מטפלים בו.

השוואה בין תסמונות כאב שוק

תסמונת המדור

תסמונת המדור היא מצב שבו התרחבות שרירים במהלך פעילות גופנית מובילה ללחץ מוגבר בתוך תא השריר. לחץ זה מעכב את זרימת הדם ואת תפקוד העצבים וגורם לתסמינים. היא נפוצה ביותר בקרב רצים ומתגייסים לצבא (מירון ואחרים, 2022). התסמינים הקלאסיים כוללים כאב, לחץ, חוסר תחושה וחולשה, אשר חולפים במנוחה אך חוזרים במהלך הפעילות. במקרים חמורים, ייתכן שתידרש פאשיוטומיה כירורגית.

פציעות שרירים

בנוסף, מתיחות או קרעים בשרירים בשוקיים נפוצים בענפי ספורט הכוללים ספרינטים או קפיצות פתאומיות. השרירים בשוק עם הסיכון המוגבר למתיחות וקרעים הם:

• בשריר התאומים (gastrocnemius) הממוקם בחלק האחורי של השוק.
• שריר הסוליה.
• השריר השוקתי הקדמי (tibialis anterior).

מתיחות קשלות של השרירים גורמים לכאב מקומי ולטווח תנועה מוגבל. קרעים חמורים עלולים לגרום לנפיחות, שטפי דם ופגיעה תפקודית משמעותית (Virgolino, 2020). פרוטוקול שיקום מתקדם המתמקד בחיזוק אקסצנטרי, מתיחות וחזרה הדרגתית לספורט מומלץ להתאוששות ומניעת פציעות חוזרות.

פתולוגיות של גידים: אכילס וגיד טיביאלי אחורי

הפרעות בגיד גיד אכילס ובגיד טיביאלי אחורי הם מצבים ניווניים שכיחים. תסמינים שכיחים כוללים כאבי גידים, נוקשות ותפקוד מופחת. ההפרעות הללו בגיד אכילס ובגיד טיביאלי אחורי נובעים לרוב מעומס יתר במהלך ריצה או קפיצה. הפרעות אלה מתבטאותת בנוקשות בוקר וכאבים בעת המישוש (Wilder & Sethi, 2004). טיפולים שמרניים כוללים תרגילי העמסה אקסצנטריים, הרמת עקבים וטיפול בגלי הלם.

הפרעות אלה ששכיחותן גבוהה בקרב נשים בגיל העמידה, פוגעות בתמיכה בקשת כף הרגל. אם לא מטפלים בהן הן עלולות לגרום לעיוות מתקדם של כף הרגל השטוחה (Milani et al., 2022). שלבים מוקדמים מגיבים היטב לטיפולים גופניים, גלי הלם ואורתוטיקה. מקרים חמורים עשויים לדרוש שחזור כירורגי. הפרעות גידים אלו מחמירות לעתים קרובות על ידי חריגות ביומכניות כמו פרונציה יתר ואי התאמה באורך הגפיים. לפיכך, הערכה ותיקון של הליכה ויציבה חיוניים הן בטיפול והן במניעה.

כאבי שרירים מושהים בשוק

הכאב שאתם חשים בשוק עלול להיות גם תוצאה "כאב שריר מושהה" (Delayed onset muscle soreness). סוג זה של כאב מופיע לאחר מאמץ גופני עצים. העומסים החוזרניים הכרוכים במאמצים גופניים כגון ריצה, קפיצה או ריקוד עלולים לגרום להתפתחות פציעות בשוק הכוללות נזק קל בשרירי השוק. בגלל הנזק ברקמת השריר מתפתח כאב שמורגש בעיקר ביום שלאחר הפעילות ודועך בהדרגה. כאב שריר מושהה נעלם ברוב המקרים לאחר כ- 72 שעות.

מניעת פציעות בשוק

מניעת פציעות ברגל התחתונה מחייבת גישה רב-צדדית המדגישה שינוי אימונים, ביומכניקה והתאוששות. הנחיות מבוססות ראיות מדגישות את החשיבות של (Craig, 2008) להפחתת כוחות הפגיעה:

• עומס יתר פרוגרסיבי.
• הימנעות מעלייה פתאומית בנפח או בעוצמת האימון.
• הנעלה מתאימה.
• מדרסים בולמי זעזועים.
• תשומת לב לקשיות פני השטח יכולים.
• מתיחה וחיזוק של הגידים והשרירים בכף הרגל (Moen, 2012).
• תזונה, הידרציה ושינה מספקת תומכים בבריאות השרירים והשלד.
• ביצוע הערכות ביומכניות כדי לתקן דפוסי תנועה לקויים.
• טכניקות התאוששות כמו גלגול קצף ועיסוי.
• חימום וקירור מובנים, כולל מתיחות דינמיות וסטטיות, ממלאים גם תפקיד מגן (Graff et al., 2022).
• חינוך ספורטאים לזיהוי מוקדם של תסמינים מבטיח התערבות מהירה ומפחית את ההתקדמות לפציעה חמורה.

מסקנה

פציעות בבשוק מהוות דאגה משמעותית עבור אנשים פעילים גופנית. במיוחד נכונים הדברים בקרב אלה העוסקים בספורט בעל השפעה גבוהה. פציעות בשוק, כגון שברי מאמץ, שין ספלינט, תסמונת עומס השוקה הפנימית (MTSS), פציעות גידים ותסמונת המדור, נובעות לרוב מגורמי סיכון הניתנים לשינוי. אלה כוללים:

• הרגלי אימון לקויים וחוסר יעילות ביומכנית.

עם כלי אבחון מתאימים והתערבויות שמרניות, ניתן לנהל את רוב המקרים ביעילות וללא ניתוח. עם זאת, מניעה נותרה בעלת חשיבות עליונה, עם דגש על התקדמות נכונה באימונים, הנעלה, מיזוג שרירים וגורמי אורח חיים. מודעות לתסמינים מוקדמים וגישה לטיפול רב תחומי, כולל כירופרקטיקה, מאפשרת טיפול יעיל ומהיר. ככל שהפופולריות של פעילות גופנית ממשיכה לגדול, גישה פרואקטיבית למניעת פציעות חיונית כדי לשמור על בריאות השרירים והשלד לטווח ארוך ולייעל את הביצועים הספורטיביים.

References:

Craig, D. I. (2008). Medial tibial stress syndrome: Evidence-based prevention. Journal of Athletic Training, 43(3), 316-318.

Galbraith, R. M., & Lavallee, M. E. (2009). Medial tibial stress syndrome: Conservative treatment options. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 2(3), 127-133.

Graff, C. J., Barber, K., & Meron, A. (2022). Update on management of leg pain in athletes. Current Physical Medicine and Rehabilitation Reports, 10(3), 151-164.

Huff, A. M., Smerek, P. E., & Maurus, P. (2020). Chronic leg pain. In Baxter’s The Foot and Ankle in Sport (pp. 416-435). Elsevier.

Meron, A., Barber, K., & Graff, C. J. (2022). Chronic exertional compartment syndrome. Current Physical Medicine and Rehabilitation Reports, 10(3), 157-161.

Milani, L. F., Minetto, M. A., & Letizia, M. (2022). Posterior tibial tendon dysfunction: An update. Foot and Ankle Clinics, 27(2), 233-247.

Moen, M. H. (2012). Aetiology, imaging and treatment of medial tibial stress syndrome. British Journal of Sports Medicine, 46(6), 414-420.

Tenforde, A. S., & Fredericson, M. (2021). Bone stress injuries: Diagnosis, treatment, and prevention. Springer.

Virgolino, M. (2020). Overuse injuries on the lower extremity. In Injury and Health Risk Management in Sports (pp. 311-320). Springer.

Wilder, R. P., & Sethi, S. (2004). Overuse injuries: Tendinopathies, stress fractures, compartment syndrome, and shin splints. Clinics in Sports Medicine, 23(1), 55-81.