מפרק הלסת: אנטומיה ותנועה

אנטומיה ותנועה של מפרק הלסת (TMJ)‏ מהווים ידע הכרחי כדי לאבחן הפרעות במפרק הזה. מפרק הלסת (המפרק הלסתי-רקתי) הוא מבנה מורכב שמשמש למגוון תפקידים בחיי היומיום שלנו. בין יתר תפקידי המפרק נמנה, פעולות כגון דיבור, אכילה ופיהוק ועד להבעת רגשות. עם זאת, רבים מאיתנו לוקחים את המפרק החיוני הזה כמובן מאליו. לעתים קרובות אנו מתעלמים מהאנטומיה שלו ומהמורכבות של פעילותו. במאמר הזה "מפרק הלסת אנטומיה ותנועה":

• נעמיק באנטומיה של ה-TMJ.
• נחשוף את המרכיבים הייחודיים שגורמים לו לפעול.
• נפרט את התנועות השונות שהוא מאפשר.
• נעבור בקצרה על הפרעות בריאותיות שכיחות.

מפרק הלסת: אנטומיה ותנועה – רקע

מפרקי הלסת (TMJ) נתונים לאינטראקציה של מרכיבים אנטומיים כגון עצמות, עצביים, סחוסיים ושריריים. כאשר יש שינוי באחד הרכיבים, הביומכניקה הנורמלית מושפעת. הידע של איך כל רכיב פועל והוא חיוני לאבחון וטיפול בהפרעות השונות במפרק הלסת. המפרק הלסתי-רקתי הוא מפרק סינוביאלי שניתן לסווגו לפי תפקודו ולפי האנטומיה שלו. מבחינה פונקציונלית הוא מסוג מפרק ציר שהוא גם מפרק החלקה. המפרק מאפשר ללסת התחתונה לעלות ולרדת ולבצע תנועת קידום והסגה ואחורה. מגוון תנועות המפרק מאפשרות את מגוון תפקודיו.

תנועת המפרק מוכתבת על ידי השרירים ומוגבלת על ידי רצועות והקפסולה של המפרק. ליקוי תפקודי של אחד המפרקים יגביר את העומס על המפרק הנגדי. עומסי יתר יובילו או יחמירו את הנזקים במפרק. השכיחות של הפרעות במפרקים טמפורומנדיבולריים (TMJD), משתנה בין אוכלוסיות שונות וקבוצות גיל שונות. על פי מחקרים שונים שבחנו את המפרק:

• השכיחות הכללית של הפרעות במפרק הלסת נע בין 20% – 30% מהאוכלוסייה הבוגרת.
• מחקר אחר דיווח על שכיחות עולמית של הפרעות טמפורומנדיבולאריות (TMDs) בשיעור של 34%.
• הפרעות במפרק הלסת נצפה לרוב בקרב אנשים בגילאי 18 עד 60 שנים.
• היא נפוצה יותר בקרב נשים מאשר גברים, כאשר היחס בין נשים לגברים משתנה מאזור לאזור.
• השכיחות של כאב הקשור ל-TMD באופן ספציפי מדווחת על כ-26.8% באוכלוסיות מסוימות.

מבין ההפרעות במפרק הלסת:

• תזוזת דיסק עם הפחתה (DDwR) היא הנפוצה ביותר, ומשפיעה על 25.9% מהמבוגרים ו-7.4% מהילדים/מתבגרים.

במאמר הנוכחי "מפרק הלסת: אנטומיה ותנועה" נדון בנושא בהרחבה. כמו כן נפרט את הפרעות הבריאותיות הנגרמות במפרק הזה בשל נזקים לאחד או יותר מרכיביו. אלה עשויים לכלול ליקויים במפרק, בדיסק המפרקי ובשרירי הלעיסה.

‏אנטומיה של המפרק הלסת

‏מפרק הלסת (הידוע בשמו הרפואי TMJ – Temporomandibular Joint או "המפרק הלסתי-רקתי") הוא אחד המפרקים המורכבים והפעילים ביותר בגוף האדם. זהו מפרק סינוביאלי דו-צדדי המחבר בין הלסת התחתונה (המנדיבולה) לבין עצם הרקה (העצם הטמפורלית) בבסיס הגולגולת. ייחודו המרכזי הוא תפקודו המשולב: הוא פועל הן כמפרק ציר (פתיחה וסגירה) והן כמפרק החלקה (תנועה קדימה, אחורה ולצדדים).

שני המפרקים (ימין ושמאל) חייבים לעבוד בסינכרון מלא, שכן הם מחוברים באמצעות עצם לסת אחת. זהו מפרק סינוביאלי, שהנוזל שלו פועל כחומר סיכה למפרקים ומספק את צרכיו המטבוליים והתזונתיים. מפרק הלסת ייחודי בכך שהוא מסונכרן עם המפרק המקביל הן בתנועת ציר והן כמפרק החלקה. מבנה המפרק מאפשר לו מגוון תנועות מורכבות החיוניות לפעילויות יומיומיות כמו לעיסה, דיבור ופיהוק. ‏‏מבחינה אנטומית, TMJ מורכב ממספר מרכיבים מרכזיים (Bordoni & Brizuela, 2025):

המבנים הגרמיים (העצמות)

המפרק נוצר ממפגש בין שני חלקים גרמיים עיקריים (Bordoni & Brizuela, 2025):

• הקונדיל של הלסת התחתונה (Condylar Process): בליטה גרמית אובלית בקצה העליון-אחורי של עצם הלסת התחתונה. זהו החלק הנייד של המפרק שנע בתוך השקע של הגולגולת. סידור ייחודי זה של כדורים ושקעים מאפשר טווח תנועה יוצא דופן, המאפשר לנו לפתוח ולסגור את הפה, ללעוס ולדבר.
• השקע המפרקי (Glenoid / Mandibular Fossa): שקע עמוק בעצם הטמפורלית של הגולגולת שבו יושב הקונדיל.
• הבליטה המפרקית (Articular Eminence): זיז גרמי קדמי לשקע המפרקי. בזמן פתיחה רחבה של הפה, הקונדיל מחליק קדימה ועולה על בליטה זו.

הדיסק המפרקי (Articular Disc)

רפידה סחוסית-סיבית (Fibrocartilage) גמישה בצורת בייגלה פחוס, הממוקמת ישירות בין הקונדיל לשקע המפרקי (Bordoni & Brizuela, 2025).

• תפקיד: מניעת חיכוך ישיר בין העצמות, בלימת זעזועים והתאמת המשטחים הגרמיים הלא-סימטריים.
• חלוקת חלל המפרק: הדיסק מחלק את המפרק בצורה מלאה לשני מדורים נפרדים:
• המדור העליון (Superior Compartment): אחראי על תנועת ההחלקה (Translation) קדימה ואחורה.
• המדור התחתון (Inferior Compartment): אחראי על תנועת הציר (Rotation) של פתיחה וסגירה ראשונית.
• אספקת דם ועצבוב: מרכז הדיסק אינו מעוצבב ואין בו כלי דם (ולכן אינו כואב בשחיקה רגילה). לעומת זאת, האזור האחורי של הדיסק (Retrodiscal Tissue) עשיר מאוד בכלי דם ובעצבים, והוא מקור שכיח לכאב במקרה של תזוזת דיסק.

הקפסולה והנוזל הסינוביאלי

• הקפסולה המפרקית (Joint Capsule): מעטפת סיבית חזקה העוטפת את המפרק כולו ושומרת על שלמותו. היא רפויה מספיק כדי לאפשר טווח תנועה רחב, אך נעזרת ברצועות לשמירה על יציבות.
• הקרום הסינוביאלי (Synovial Membrane): ריפוד פנימי המפריש נוזל סינוביאלי לחללי המפרק. נוזל זה משמן את המפרק, מונע חיכוך ומזין את הסחוסים והדיסק חסרי כלי הדם.

רצועות המפרק (Ligaments)

הרצועות מייצבות את המפרק ומגבילות תנועות קיצוניות שעלולות לגרום לפריקה או לנזק (Bordoni & Brizuela, 2025; Andrés et al., 2023):

• הרצועה הטמפורומנדיבולרית (Temporomandibular Ligament): הרצועה העיקרית. מחזקת את צדה הצידי (לטרלי) של הקפסולה ומונעת מהקונדיל לזוז יותר מדי אחורה או למטה, ובכך מגנה על הרקמות האחוריות הרגישות.
• רצועות עזר (Sphenomandibular & Stylomandibular Ligaments): רצועות ארוכות יותר המחברות את הלסת התחתונה לנקודות שונות בבסיס הגולגולת, ומסייעות בהגבלת תנועה קדימה (פרוטרוזיה) וייצוב הלסת.

שרירי הלעיסה (Muscles of Mastication)

המפרק מופעל על ידי ארבעה זוגות שרירים עיקריים השולטים בכל תנועות הלסת (Bordoni & Brizuela, 2025):

• שריר המאסטר (Masseter): השריר החזק ביותר בגוף ביחס לגודלו. ממוקם בזווית הלסת ואחראי על סגירת הפה והידוק השיניים.
• השריר הרקתי (Temporalis): שריר גדול בצורת מניפה בצידי הגולגולת, המסייע בסגירת הלסת ומושך אותה אחורה (רטרוזיה).
• שריר הכנפה הצידי (Lateral Pterygoid): שריר המפתח (בעיקר הבטן התחתונה שלו). הוא השריר העיקרי שמושך את הקונדיל והדיסק קדימה כדי לפתוח את הפה ולהניע את הלסת לצדדים.
• שריר הכנפה התיכון (Medial Pterygoid): פועל יחד עם המאסטר לסגירת הלסת והרמתה.

עצבוב ואספקת דם

• עצבוב: המפרק מעוצבב בעיקר על ידי העצב האוריקולוטמפורלי (Auriculotemporal Nerve), שהוא ענף של עצב הלסת התחתונה (V3), החלק השלישי של עצב המשולש (Trigeminal Nerve).
• אספקת דם: מגיעה בעיקר דרך עורק הרקה השטחי (Superficial Temporal Artery) ועורק המקסילרי (Maxillary Artery), שניהם ענפים של עורק התרדמה החיצוני.

ביומכניקה של מפרק הלסת

הביומכניקה של מפרק הלסת (TMJ) היא אחת המערכות המורכבות והייחודיות ביותר בגוף האדם. בניגוד למפרקים פשוטים (כמו המרפק או הברך) הפועלים בעיקר בציר אחד, מפרק הלסת משלב תנועות סיבוביות והחלקתיות בשלושה ממדים במקביל. מורכבות זו נובעת משלוש סיבות מרכזיות (Bordoni & Brizuela, 2025; Andrés et al., 2023):

1. חיבור קשיח דו-צדדי: שני המפרקים (ימין ושמאל) מחוברים לאותה עצם (המנדיבולה). תנועה במפרק אחד מחייבת מיידית תנועה מתאימה במפרק השני.
2. מערכת מונחית שיניים: התנועה הסופית של המפרק (בסגירה) מוכתבת ומודרכת על ידי המפגש בין השיניים (האוקלוזיה), ולא רק על ידי המפרק עצמו.
3. דיסק נייד: הדיסק המפרקי אינו סטטי; הוא נע ומשנה את מיקומו באופן אקטיבי ופסיבי תוך כדי תנועת הלסת.

להלן פירוט מורחב ומעמיק של המכניקה ותפקוד המערכת (Tanaka & Koolstra, 2008):

שתי התנועות הבסיסיות (סיבוב והחלקה)

כל תנועה מורכבת של הלסת מורכבת משילוב של שתי תנועות יסוד, המתרחשות במדורים השונים של המפרק (Andrés et al., 2023):

תנועת סיבוב / ציר (Rotation):

• היכן היא מתרחשת: במדור המפרק התחתון (בין הקונדיל לבין המשטח התחתון של הדיסק).
• ביומכניקה: הקונדיל מסתובב סביב ציר רוחבי קבוע (Horizontal Axis). תנועה זו מאפיינת בעיקר את תחילת פתיחת הפה (עד למרווח של כ-20-25 מ"מ בין השיניים הקדמיות).

תנועת החלקה / העתקה (Translation):

• היכן היא מתרחשת: במדור המפרק העליון (בין המשטח העליון של הדיסק לבין השקע המפרקי והבליטה המפרקית).
• ביומכניקה: הקונדיל והדיסק נעים כיחידה אחת קדימה ולמטה לאורך השיפוע של הבליטה המפרקית (Articular Eminence). תנועה זו חיונית לפתיחת פה רחבה (מעבר ל-25 מ"מ) ולתנועות קדימה ולצדדים.

ניתוח ביומכני של תנועות הלסת השונות

א. פתיחת פה (Depression)

פתיחת פה מלאה ותקינה (טווח של 40-50 מ"מ) היא תהליך דו-שלבי רציף:

• השלב הראשון (ציר): השרירים התת-לשוניים (כמו ה-Digastric) ושריר הכנפה הצידי (Lateral Pterygoid) מתחילים לפעול. הקונדיל מבצע סיבוב במדור התחתון.
• השלב השני (החלקה): שריר הכנפה הצידי התחתון (Inferior Lateral Pterygoid) מתכווץ בעוצמה ומושך את הקונדיל והדיסק קדימה ומטה אל מעבר לבליטה המפרקית.
• מנגנון הדיסק: במהלך הפתיחה, הדיסק נע קדימה יחד עם הקונדיל, אך בקצב איטי יותר. הרצועה האחורית האלסטית (Retrodiscal Lamina) נמתחת כמו קפיץ ומפעילה כוח בלם האחורי, המונע מהדיסק להחליק רחוק מדי קדימה ומייצב אותו על ראש הקונדיל.

ב. סגירת פה (Elevation)

התהליך ההפוך לפתיחה, הדורש כוח רב לצורך לעיסה (Andrés et al., 2023):

• השרירים הסוגרים העוצמתיים (Masseter, Temporalis, Medial Pterygoid) מתכווצים.
• הקונדיל מחליק חזרה אחורה ולמעלה לתוך השקע המפרקי (Translation הפוכה).
• במקביל, מתבצעת תנועת סיבוב לאחור עד שהשיניים נפגשות.
• מנגנון הדיסק: הדיסק נמשך באופן פסיבי לאחור בזכות האלסטיות של הרקמה האחורית (Retrodiscal Tissue), בעוד שהבטן העליונה של שריר הכנפה הצידי (Superior Lateral Pterygoid) מתכווצת בצורה אקסצנטרית (הארכה מבוקרת) כדי לוודא שהדיסק לא יחזור מהר מדי וישמור על מיקומו המדויק מעל הקונדיל.

ג. תנועה קדימה (Protrusion)

שני המפרקים (ימין ושמאל) מבצעים תנועת החלקה (Translation) סימטרית ובלעדית קדימה ומטה במדור העליון, ללא תנועת סיבוב משמעותית.

• השריר המרכזי המניע תנועה זו הוא שריר הכנפה הצידי התחתון בשני הצדדים במקביל (Andrés et al., 2023).

ד. תנועה צידית (Lateral Excursion / גריסה)

זוהי התנועה החשובה ביותר לשחיקה ולעיסת מזון, ובה מתבצעת הפרדה תפקודית מוחלטת בין שני המפרקים:

• הצד העובד (Working Side – הצד אליו הלסת נעה): הקונדיל בצד זה נשאר קרוב יחסית למקומו בשקע. הוא מבצע בעיקר סיבוב קל סביב ציר אנכי, תוך תזוזה קלה מאוד הצידה (תנועה זו נקראת Bennett Movement).
• הצד הלא-עובד/המאזן (Non-Working / Balancing Side): הקונדיל בצד הנגדי עובר תנועה מאסיבית. שריר הכנפה הצידי הנגדי מתכווץ ומושך את הקונדיל קדימה, למטה ומדיאלית (כלפי פנים). הזווית שבה הקונדיל הזה נע ביחס למישור המידאלי נקראת זווית בנט (Bennett Angle).

חלוקת עומסים ווקטורי כוח (Biomechanics of Loading)

בניגוד לעבר, שבו חשבו שמפרק הלסת אינו נושא בעומס בזמן לעיסה, מחקרים מודרניים מראים כי ה-TMJ הוא מפרק נושא עומס (Load-bearing joint), אך חלוקת הכוחות בו מתוחכמת:

• מנוף מסוג שלישי: הלסת התחתונה פועלת כמערכת מנוף מסוג שלישי. נקודת המשען (הציר) היא במפרק, הכוח מופעל על ידי שרירי הלעיסה במרכז, וההתנגדות (האוכל) נמצאת בקצה (בשיניים).
• ויסות עומסים אסימטרי: בזמן לעיסת מזון בצד ימין (הצד העובד), דווקא המפרק השמאלי (הצד הלא-עובד) סופג עומס דחיסה גבוה יותר. המפרק בצד העובד חווה כוחות פחותים בזכות ההתנגדות של המזון בין השיניים המשמש כ"בולט" המפחית עומס מהמפרק הסמוך אליו.
• תפקיד הפיברוסחוס: הסחוס המצפה את המפרק הוא פיברוסחוס (מכיל סיבי קולגן מסוג I ו-II), בניגוד לסחוס היאליני הקיים ברוב מפרקי הגוף. מבנה זה מעניק לו עמידות יוצאת דופן לכוחות גזירה (Shear forces) וכוחות דחיסה (Compression) חוזרים ונשנים לאורך עשרות שנות לעיסה, דיבור ובליעה (Andrés et al., 2023).

כשלים ביומכניים נפוצים והשלכותיהם

כאשר הסינכרון העדין בין הרכיבים נפגע, המכניקה משתבשת (Andrés et al., 2023):

• תזוזת דיסק עם קליק (Internal Derangement with Reduction): הדיסק מחליק קדימה מדי בזמן מנוחה (בגלל מתיחת יתר של הרצועות האחוריות). בזמן פתיחת הפה, הקונדיל נע קדימה, "קופץ" חזרה אל מתחת למרכז הדיסק, ומשמיע צליל קליק (Click). בסגירה, הדיסק שוב מחליק קדימה.
• נעילת לסת (Internal Derangement without Reduction): הדיסק נמצא קדימה מדי ומקופל, והקונדיל אינו מצליח לעלות עליו או לדחוף אותו. התוצאה היא חסימה פיזית של תנועת ההחלקה (Translation), המונעת מהמטופל לפתוח את הפה מעבר לטווח הסיבובי הראשוני (נעילה בטווח של כ-20-25 מ"מ).

‏רפלקסים העצביים המגנים על המפרק בזמן לעיסה

המערכת הנוירו-מוסקולרית (העצבית-שרירית) והאוקלוזלית (מערכת הסגר) פועלות כמנגנון בקרה מתוחכם שמטרתו להגן על שיניכם ועל מפרק הלסת (TMJ) מפני עומסי יתר והרס עצמי.

רפלקסים עצביים המגנים על המפרק בזמן לעיסה פתאומית

כאשר אתם לועסים מזון רך (כמו לחם) ונוגסים לפתע בעצם קשה או באבן קטנה, מופעלת מערכת הגנה עצבית מהירה במיוחד. ללא מערכת זו, שרירי הלעיסה העוצמתיים היו ממשיכים להפעיל כוח אדיר שהיה שובר את השיניים וגורם לטראומה קשה ודחיסה אלימה של הקונדיל אל תוך השקע המפרקי. ההגנה מבוססת על שילוב של שני רפלקסים הפועלים בסינכרון מושלם (Andrés et al., 2023; Lund et al., 1983):

1. רפלקס פתיחת הלסת (Jaw-Opening Reflex / Nociceptive Flexor Reflex)

זהו רפלקס הגנה קלאסי (דומה להרחקת היד ממשטח לוהט) שמטרתו להפסיק מיד את הסגירה ולפתוח את הפה.

• הקולטנים: ברגע שהשן פוגעת בעצם, מופעל לחץ עצום ופתאומי. לחץ זה מפעיל קולטני כאב (נוציספטורים) ברירית הפה וקולטני לחץ מכניים הנמצאים ברצועה הפריודונטלית (PDL) – הרצועה המעגנת את השן לעצם הלסת.
• המסלול העצבי (קשת הרפלקס): האות המכני/כאב עובר במהירות דרך סיבים תחושתיים של עצב המשולש (Trigeminal Nerve – CN V) אל גזע המוח (אל הגרעין הסנסורי של העצב החמישי). שם, המידע עובר דרך אינטרנוירונים (עצבי ביניים) שמבצעים שתי פעולות סימולטניות:
• עיכוב (Inhibition): שליחת אות מעכב לנוירונים המוטוריים המפעילים את השרירים הסוגרים (Masseter, Temporalis). כתוצאה מכך, השרירים הללו "משתתקים" מיד ועוצרים את הפעלת הכוח.
• עירור (Excitation): שליחת אות מעורר לנוירונים המוטוריים המפעילים את השרירים הפותחים (בעיקר ה-Digastric הבטן הקדמית).
• התוצאה: הלסת מפסיקה להיסגר וצונחת מיד מטה בשבריר שנייה.

2. רפלקס רתיעת הלסת המונע דחיסה במפרק (Jaw-Unloading Reflex)

כאשר שוברים חפץ קשה בלעיסה, ההתנגדות נעלמת בפתאומיות (למשל, כשהעצם נשברת לשניים). ללא מנגנון הגנה, הלסתות היו נטרקות זו אל זו בעוצמה אדירה עקב האנרגיה הפוטנציאלית האצורה בשרירים המתוחים (Miles & Wilkinson, 1982).

• המנגנון: בתוך שרירי הלעיסה הסוגרים קיימים קולטני מתיחה הנקראים כישורי השריר (Muscle Spindles).
• הפעולה בטריקה פתאומית: ברגע שהחפץ נשבר, השריר הסוגר מתקצר במהירות עצומה. כישורי השריר מזהים את קיצור היתר הפתאומי הזה ומפסיקים באופן מיידי את האותות החיוביים (הטוניים) שנשלחו לשריר הלעיסה. במקביל, קולטנים בגידים (Golgi Tendon Organs) ובקפסולה של מפרק הלסת מזהים את העלייה החדה בלחץ בתוך ה-TMJ ושולחים אותות עצביים המדכאים לחלוטין את פעילות השרירים הסוגרים.
• התוצאה: תנועת הסגירה האלימה נבלמת באוויר לפני שהשיניים מספיקות להיטרק זו בזו בעוצמה ולפני שהקונדיל נדחף בעוצמה הרסנית לתוך תקרת השקע המפרקי (Kemal & Melissa, 2000).

השפעת יישור שיניים ושינויי סגר על זווית התנועה של הקונדיל

הקשר בין האוקלוזיה (האופן שבו השיניים נפגשות) לבין המיקום והתנועה של הקונדיל בתוך המפרק הוא קשר הדוק ומורכב. השיניים משמשות כ"מסילה האחרונה" שמנחה את הלסת אל עמדת המוצא הסופית שלה (Okeson, 2015).

1. העמדה המפרקית מול העמדה השינית

כדי להבין את ההשפעה, יש להכיר שני מושגים (Andrés et al., 2023):

• יחס מרכזי (Centric Relation – CR): העמדה האנטומית האופטימלית והיציבה ביותר של המפרק, שבה הקונדילים ממוקמים בחלק העליון-קדמי של השקע המפרקי, כשהם מונחים מול המדרון האחורי של הבליטה, כשהדיסק ממוקם כראוי ביניהם. עמדה זו אינה תלויה בשיניים.
• סגר מרכזי / מקסימלי (Centric Occlusion / Maximum Intercuspation – MI): העמדה שבה הלסת נמצאת כאשר השיניים נפגשות בשילוב מקסימלי והדוק (הביס הרגיל שלכם).
• במצב אידיאלי, כאשר המטופל סוגר את שיניו ל-MI, הקונדיל צריך להימצא בתוך המפרק בעמדה הקרובה מאוד ל-CR.

2. מה קורה כשיש הפרעה בסגר (Occlusal Interference)?

אם שן אחת נוגעת מוקדם מדי (למשל, עקב שן שזזה ממקומה או שחזור/כתר גבוה מדי), המוח מזהה את נקודת המגע המוקדמת הזו באמצעות הרצועה הפריודונטלית (PDL). כדי למנוע עומס יתר על אותה שן, מערכת העצבים פוקדת על שרירי הלעיסה (בעיקר ה-Lateral Pterygoid) לשנות אקטיבית את נתיב הסגירה של הלסת.

• ההשפעה על הקונדיל: כדי לעקוף את השן הגבוהה ולהגיע לסגירה מלאה של שאר השיניים, הלסת נאלצת לבצע הסטה (Slide). הסטה זו מאלצת את הקונדיל לצאת מהעמדה האנטומית הנכונה שלו (CR) ולזוז קדימה, למטה או הצידה בתוך השקע המפרקי.
• שינוי זווית התנועה: הקונדיל אינו נע יותר במסלול הפיזיולוגי החלק שלו לאורך הבליטה המפרקית, אלא נאלץ לנוע בזוויות חדות או א-סימטריות (מפרק אחד דחוס לאחור והשני משוך לפנים). הדבר גורם למתיחה כרונית של רצועות המפרק, שחיקה מוגברת של הדיסק המפרקי, ועומס שרירי מוגבר שמוביל לכאבים (TMD).

3. השפעת יישור שיניים (Orthodontics) על תנועת הקונדיל

טיפול יישור שיניים משנה באופן יסודי את מערכת הסגר, ולכן משפיע ישירות על הביומכניקה של המפרק (Aldayel et al., 2023):

• תיקון קשרים אנכיים ואופקיים: בשינוי של מנשך עמוק (Deep Bite) או מנשך פתוח (Open Bite), משתנה זווית ההדרכה של השיניים הקדמיות (Anterior Guidance). כאשר השיניים הקדמיות מיושרות נכון, בזמן תנועה של הלסת קדימה, הן מנתקות מיד את המגע בשיניים האחוריות (Disclusion). ניתוק זה שולח אות עצבי המפחית מיד את עוצמת התכווצות שרירי הלעיסה ב-70%, ובכך מגן על הקונדיל מפני שחיקה ועומסי דחיסה בזמן תנועה.
• התאמת מסלול ההחלקה (Condylar Guidance): זווית התנועה של הקונדיל (Condylar Path Angle) מוכתבת אנטומית על ידי השיפוע של הבליטה המפרקית. במהלך יישור שיניים, המטרה היא ליצור סגר שיניים שמסתנכרן ומתאים בדיוק לזווית האנטומית הקיימת של המפרק, ולא נלחם בה. אם מיישרים שיניים באופן שיוצר סתירה בין מסלול תנועת השיניים למסלול תנועת הקונדיל, המטופל עלול לפתח כאבים וקליקים במפרק.
• יציבות ארוכת טווח: יישור שיניים מוצלח מביא את המטופל למצב שבו כאשר השיניים ננעלות יחד (MI), המפרק נמצא בעמדה הפיזיולוגית והנינוחה ביותר שלו (CR). הרמוניה זו מונעת תנועות גזירה מזיקות ומייצבת את המערכת כולה.

References:

Andrés Crespo Reinoso, P., Ruiz Delgado, E., & Jerez Robalino, J. (2023). Biomechanics of the Temporomandibular Joint. In Temporomandibular Joint – Surgical Reconstruction and Managements. IntechOpen. https://doi.org/10.5772/intechopen.103836

Bordoni B, Brizuela M. Anatomy, Head and Neck, Temporomandibular Joint. [Updated 2025 Sep 8]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2026 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK538486/

Valesan LF, Da-Cas CD, Réus JC, Denardin ACS, Garanhani RR, Bonotto D, Januzzi E, de Souza BDM. Prevalence of temporomandibular joint disorders: a systematic review and meta-analysis. Clin Oral Investig. 2021 Feb;25(2):441-453.

Zieliński, G.; Pająk-Zielińska, B.; Ginszt, M. A Meta-Analysis of the Global Prevalence of Temporomandibular Disorders. J. Clin. Med. 2024, 13, 1365.

David, Chaya & Elavarasi, P.. (2016). Functional anatomy and biomechanics of the temporomandibular joint and the far-reaching effects of its disorders. Journal of Advanced Clinical & Research Insights. 3. 101-106. 10.15713/ins.jcri.115.

Gallo, Luigi & Colombo, V. (2019). Functional Anatomy and Biomechanics of the Temporomandibular Joint. 10.1007/978-3-319-99915-9_5.

Bordoni B, Varacallo M. Anatomy, Head and Neck, Temporomandibular Joint. [Updated 2023 Jul 17]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-.

Shaffer SM, Brismée JM, Sizer PS, Courtney CA. Temporomandibular disorders. Part 1: anatomy and examination/diagnosis. J Man Manip Ther. 2014 Feb;22(1):2-12.

David, Chaya Manoranjini. Functional anatomy and biomechanics of the temporomandibular joint and the far-reaching effects of its disorders, Elavarasi, Prabakaran
Journal of Advanced Clinical and Research Insights, V 3, 101-106, 2016.

John Rayne. Functional anatomy of the temporomandibular joint, British Journal of Oral and Maxillofacial Surgery, Volume 25, Issue 2, 1987, Pages 92-99.

Lund JP, Lamarre Y, Lavigne G, Duquet G. Human jaw reflexes. Adv Neurol. 1983;39:739-55. PMID: 6660120.

J.C. Barbenel. The biomechanics of the temporomandibular joint: A theoretical study, Journal of Biomechanics, Volume 5, Issue 3, 1972, Pages 251-256.

Miles, T.S., Wilkinson, T.M. Limitation of jaw movement by antagonist muscle stiffness during unloading of human jaw closing muscles. Exp Brain Res 46, 305-310 (1982). https://doi.org/10.1007/BF00237189

Tanaka E, Koolstra JH. Biomechanics of the temporomandibular joint. J Dent Res. 2008 Nov;87(11):989-91. doi: 10.1177/154405910808701101. PMID: 18946004.

Kemal S. Türker and Melissa Jenkins. Reflex Responses Induced by Tooth Unloading. Journal of Neurophysiology 2000 84:2, 1088-1092 10.1152/jn.2000.84.2.1088

Okeson JP. Evolution of occlusion and temporomandibular disorder in orthodontics: Past, present, and future. Am J Orthod Dentofacial Orthop. 2015 May;147(5 Suppl):S216-23. doi: 10.1016/j.ajodo.2015.02.007. PMID: 25925651.