כאבי ברכים מאחור מהווים הפרעה שכיחה המשפיעה על אנשים בקבוצות גיל שונות וברמות פעילות שונות ברחבי העולם. המבנה האנטומי המורכב של מפרק הברך, הכולל עצמות, רצועות, שרירים, גידים, עצבים וכלי דם, הופך אותו לפגיע לפציעות שונות ולמצבים פתולוגיים. המפרק הזה מוציא לפועל חלק ניכר מהמטלות שלנו. אנו עומדים, הולכים וקופצים בעזרתו. בשל העומסים המוטלים עליו, סוגים שונים של כאב בתוך וסביב מפרק הברך הם עניין שכיח.
כאבי ברכיים אחוריים, באופן ספציפי, יכולים להשפיע באופן משמעותי על ניידות, יכולת תפקודית ואיכות חיים (Brukner & Khan, 2017). במצבים קשים כאב ברכיים אחורי יכול גם להפריע לשנתכם. הכאב עשוי להיות מקומי בחלק האחורי של הברך או להיות מופנה לכיוונים שונים. כאב מאחורי הברך עשוי להתפתח באופן הדרגתי, או באופן חד כתוצאה מפציעה. חשוב לאבחן באופן מדויק את הגורם לכאב ובמידת הצורך לטפל בו. עיכוב באבחון וטיפול עלולים להותיר את הברך עם נזקים ומגבלות כרוניים.
1) כאבי ברכים מאחור – רקע
כאב באזור האחורי של הברך (השקע הפופליטאלית) הוא תלונה נפוצה, אבל פחות “ישירה” מכאב קדמי או מדיאלי. מאחור עוברים יחד מבנים רבים: גידים של המסטרינגס, ראשי שרירי השוק (גסטרוקנמיוס), גיד/שריר בית הברך, קופסית מפרקית, חלקים אחוריים של המניסקוסים, רצועות כמו PCL ומרכיבי ה-PLC, וכן כלי דם ועצבים מרכזיים (עורק/וריד פופליטאליים, עצב טיביאלי). לכן אותו אזור יכול לכאוב מסיבה שרירית-גידית “תמימה”, ממקור מפרקי, או – לעיתים נדירות אך קריטיות – ממקור וסקולרי כמו פקקת ורידים (DVT) או תסמונת לכידת העורק הפופליטאלי (English, 2010; Chopard, 2020; Grimm, 2020).
המטרה של מאמר זה היא לתת מסגרת מעשית, מעמיקה ועדכנית:
- א. להבין מה באמת יכול לגרום לכאב מאחורי הברך
- ב. לדעת מתי אפשר להתקדם בבטחה לטיפול שמרני ותנועה, ומתי חייבים בירור רפואי דחוף
- ג. להציג עקרונות טיפול מבוססי ראיות, כולל היכן כירופרקטיקה יכולה להשתלב – ומה מגבלות הראיות.
2) אנטומיה פונקציונלית בקצרה: “צומת” עומסים מאחור
האזור האחורי של הברך הוא “אזור מעבר” בין הירך לשוק. בזמן הליכה, ריצה, ירידה במדרגות ושינויי כיוון – מתרחשים בו שילובים של כיפוף/יישור, דחיסה, ולעיתים גזירה וסיבוב.
- המסטרינגס (בעיקר סמיממברנוזוס) תורמים לייצוב אחורי-מדיאלי ולעומסים בגידים.
- שריר התאומים חוצה את הברך ומשפיע על כאב אחורי בעיקר בעלייה/ירידה, קפיצות וריצה.
- הפופליטאוס קשור לשליטה בפיבוטים, “פתיחת” הברך מהנעילה בהליכה, ותורם ליציבות בפוסטרו-לטרל (Zabrzyński, 2021).
- מבנים מפרקיים: הקרן האחורית של המניסקוס, הקופסית האחורית, ורצועות (Pache, 2018).
- כלי דם ועצבים: לחץ, גירוי או פתולוגיה כאן יכולים להרגיש “כאב שריר” או “מתיחה” ואף להיות מסוכנים (Chopard, 2020; Morgan, 2023).
3) מה חשוב לשאול ולהסתכל – לפני שנוגעים בכלל בברך
אבחון כאב אחורי מתחיל בהיסטוריה טובה. שאלות שמכוונות מהר לגורם הסביר:
- התחלה חדה אחרי סיבוב/קפיצה? ← מעלה חשד למבנה תוך-מפרקי או רצועתי.
- כאב שמחמיר בירידה, בריצה בירידה או במדרגות? ← שכיח בפופליטאוס/PLC או בגסטרוקנמיוס, תלוי בדפוס (Russell, 2025; Zabrzyński, 2021).
- כאב עם ישיבה ממושכת/ריצה ארוכה שמקרין לאורך הירך האחורית? ← עשוי להתאים לטנדינופתיה פרוקסימלית של המסטרינגס, עם או בלי מעורבות עצבית (Nasser, 2021; Dizon, 2023).
- נפיחות מקומית מאחור, תחושת “גוש” או מתיחה שמגבילה כיפוף? ← חשד למצב של ציסטה פופליטאלית (Baker’s cyst) או בעיה ציסטית אחרת (English, 2010; Liu, 2022; Hasan, 2025).
- נפיחות בשוק, אודם/חום, כאב שמחמיר בהליכה, גורמי סיכון ל-DVT (טיסה, ניתוח, גלולות, חוסר ניידות)? ← זה דגל אדום (Chopard, 2020; NICE, 2020).
- כאב/התכווצות עמוקה בזמן מאמץ שחולפת במנוחה, במיוחד אצל צעירים ספורטאים? ← לשקול PAES או fPAES (Grimm, 2020; Morgan, 2023).
4) הגורמים השכיחים ביותר לכאב מאחורי הברך (ומה מאפיין כל אחד)
א. ציסטה פופליטאלית (Baker’s cyst) – “הגוש” הקלאסי
ציסטת בייקר היא התרחבות/כיס נוזל סינוביאלי מאחור, לרוב בהקשר של לחץ תוך-מפרקי מוגבר (למשל OA, קרע מניסקוס, דלקת). היא יכולה לגרום ללחץ, כאב, הגבלה בכיפוף, ולעיתים דימוי קליני שמבלבל עם בעיות וסקולריות כאשר היא נקרעת (English, 2010).
- אבחון: אולטרסאונד יעיל מאוד להדגמת ציסטה, ומטא-אנליזה הראתה דיוק אבחנתי גבוה בהשוואה ל-MRI (Liu, 2022). MRI מסייע כשצריך להבין מה הבעיה התוך-מפרקית שמזינה את הציסטה (English, 2010).
- טיפול: לרוב מטפלים בגורם (העמסה, חיזוק, טיפול ב-OA/דלקת). במקרים מסוימים נשקלת שאיבה/הזרקה/פרוצדורה – אך יש חשיבות להפחתת “מקור הלחץ” כדי למנוע חזרה (English, 2010; Hasan, 2025).
ב. טנדינופתיה/מתיחה של המסטרינגס (ובעיקר סמיממברנוזוס)
כאב אחורי-מדיאלי, רגישות בנקודת חיבור או לאורך הגיד, החמרה בעלייה בעצימות, ובמקרים מסוימים כאב שמופיע/מוחמר בריצה, לונג’ים או כריעות. לעיתים מקור הכאב אינו “בברך עצמה” אלא גבוה יותר – פרוקסימלית בישבן/ירך אחורית – אבל מורגש גם מאחורי הברך בהתאם למבנה שנפגע (Nasser, 2021; Fletcher, 2021).
- טיפול: עקרונות מרכזיים הם ניהול עומס, תרגול כוח מדורג (בעיקר אקצנטרי/איסומטרי לפי סבילות), ושיפור דפוסי תנועה (Nasser, 2021; Dizon, 2023). לעיתים יש צורך לשלול מעורבות עצבית/לכידה סמוכה אם יש הקרנה/נימול.
ג. פגיעה בשרירי התאומים/פלנטריס (“tennis leg” ועוד)
כאב אחורי שמתגבר בעליות על קצות האצבעות, קפיצה, ריצה, או דחיפה. יכול להופיע גם אחרי מתיחה חדה. לעיתים יש תחושה של “משיכה” בשוק העליון. ההבדלה מ-DVT חשובה כשיש נפיחות חריגה, חום, או גורמי סיכון (Chopard, 2020).
ד. פגיעה בשריר בית הברך (Popliteus) וה-Posterolateral Corner (PLC)
שריר בית הברך יכול לגרום לכאב פוסטרו-לטרלי שמחמיר בירידה, בריצה בירידה, במדרגות ובמצבי דה-סלרציה (Zabrzyński, 2021; Russell, 2025). פגיעות ב-PLC או עומס יתר סביבו עשויים להציג רגישות נקודתית, כאב בסיבובים, ולעיתים תחושת “חוסר יציבות” לטרלית. סקירה עדכנית על ה-PLC מדגישה את המורכבות האבחנתית והחשיבות של בדיקה שיטתית והדמיה כשיש חשד לפגיעה משמעותית (Maniar, 2024).
ה. PCL – כאב אחורי, בעיקר אחרי טראומה/מכה קדמית לשוק
קרע או מתיחה של PCL עלולים להתבטא בכאב אחורי, תחושת חוסר יציבות “אחורה”, ולעיתים קושי בירידה/בלימה. סקירת “Current Concepts” מסכמת את האנטומיה, האבחון והשיקום של פגיעות PCL (Pache, 2018). סקירה שיטתית על בדיקות פיזיקליות מצאה שונות ברמת הדיוק בין המבחנים, ומדגישה את הצורך בשילוב היסטוריה, בדיקה והדמיה (Kopkow, 2013).
ו. מקור תוך-מפרקי שמקרין אחורה (כולל מניסקוס/אוסטיאוארתריטיס)
גם כשכואב מאחור, המקור יכול להיות פנימי: OA, קרע מניסקוס, או דלקת סינוביאלית שגורמים לעליית לחץ ולהקרנת כאב/ציסטה. זה חשוב כי “לטפל רק בנקודה הכואבת” בלי להתייחס לעומסים ולתפקוד הכולל עלול לפספס את המנגנון (English, 2010; Liu, 2022).
5) גורמים פחות שכיחים אך חשובים – במיוחד בגלל הסיכון
א. פקקת ורידים עמוקים (DVT) – לא לפספס
DVT יכול להתבטא בכאב/תחושת התכווצות בשוק, נפיחות, חום, ולעיתים כאב שמחמיר בהליכה. מאחר שהסימנים לא ספציפיים, ההמלצה במרבית ההנחיות היא שימוש בהערכת הסתברות (כמו Wells) ולאחר מכן D-dimer והדמיה לפי הצורך (NICE, 2020; Chopard, 2020).
כל הופעה של נפיחות חריגה, כאב בשוק עם גורמי סיכון, קוצר נשימה/כאב בחזה (גם אם זה “מרגיש לא קשור”) – מחייבים הערכה רפואית דחופה.
ב. תסמונת לכידת העורק הפופליטאלי (PAES) ותסמונת תפקודית (fPAES)
PAES היא מצב נדיר יותר אך משמעותי, בעיקר בצעירים אתלטיים, שבו יש דחיסה של העורק באזור הפופליטאלי. fPAES מתארת דחיסה תפקודית בלי אנומליה אנטומית ברורה. תסמין אופייני הוא כאב/התכווצות עמוקה בזמן מאמץ שחולפת במנוחה (“claudication”), לעיתים עם שינוי דופק או ממצאים בבדיקות מאמץ/דופלקס (Grimm, 2020; Morgan, 2023).
כשדפוס הכאב הוא “רק בזמן מאמץ, רק בעוצמה מסוימת”, במיוחד אם טיפולים שריריים לא עוזרים – חשוב לשקול ולברר.
ג. בעיות ציסטיות/מסות אחרות מאחור
סקירה עדכנית על ציסטות סביב הברך מדגישה שהאבחנה אינה תמיד “בייקר”, ושצריך לשקול דיפרנציאל ולבחור הדמיה מתאימה (Hasan, 2025).
6) בדיקה גופנית והדמיה: מתי מספיק קליניקה ומתי חייבים תמונה?
עקרונות בדיקה גופנית
- הסתכלות: נפיחות, אודם, אסימטריה בשוק, צליעה.
- מישוש: נקודת כאב בגיד/שריר לעומת “גוש” עמוק.
- טווח תנועה: האם כיפוף מוגבל בגלל לחץ מאחור (תומך בציסטה/נפיחות), או האם יש כאב בסוף טווחים.
בדיקות ייעודיות:
- חשד ל-PCL/PLC ← מבחנים ספציפיים, אך מומלץ להבין את מגבלות הדיוק ולהיעזר בהדמיה לפי צורך (Kopkow, 2013; Pache, 2018; Maniar, 2024).
- חשד לציסטה ← אולטרסאונד לעיתים קרובות פתרון מהיר ונגיש עם דיוק טוב (Liu, 2022).
- חשד ל-DVT → אין “בדיקה ידנית” שמספיקה; פועלים לפי הנחיות קליניות והדמיה (NICE, 2020; Chopard, 2020).
- חשד ל-PAES/fPAES ← דופלקס, מדדי ABI במאמץ, והדמיות ייעודיות (Grimm, 2020; Morgan, 2023).
בחירת הדמיה
- אולטרסאונד: מצוין לציסטות, הערכת נוזל, ולעיתים גם להכוונת טיפול; וגם כלי מרכזי בהערכה וסקולרית (Liu, 2022; Morgan, 2023).
- MRI: כשצריך להעריך מבנה תוך-מפרקי, רצועות, מניסקוס, או כשכאב נמשך ללא הסבר ברור (English, 2010; Pache, 2018).
7) טיפול שמרני מבוסס ראיות: מה עובד לרוב ולמה
א. ניהול עומס – לא “מנוחה מוחלטת”, אלא מינון חכם
ברוב המקורות השריריים-גידיים, הבעיה אינה תנועה עצמה אלא מינון ועומס לא מותאם. הורדת עומס זמנית (למשל פחות ירידות, פחות ריצה בירידה, פחות קפיצות) יחד עם שמירה על פעילות חלופית נסבלת (אופניים/הליכה קלה/שחייה) עוזרת לשמור כושר בלי להצית את הרקמה.
ב. תרגול כוח ושליטה – לב הטיפול ברוב המצבים הלא מסוכנים
- בטנדינופתיות: תרגול מדורג, לעיתים עם דגש אקצנטרי/איסומטרי, העלאת סבילות לאורך שבועות (Nasser, 2021; Dizon, 2023).
- בפגיעות PCL/PLC קלות-בינוניות ובשיקום שמרני: תכניות שיקום מדגישות שליטה, חיזוק והתאמת עומסים לפי שלב (Pache, 2018).
- בהקשרים ניווניים (כגון OA): תרגול הוא בסיס, ובמקרים מסוימים ניתן לשלב טיפול ידני להקלה קצרה-טווח (Zhu, 2024; Runge, 2022).
ג. טיפול ידני – מתי הוא מועיל ומתי הוא “בונוס”
מטא-אנליזה עדכנית מצאה שטיפול ידני (Manual Therapy) יכול להפחית כאב ב-OA של הברך, אך האפקט תלוי פרוטוקולים והטרוגניות; ובכל מקרה, הוא נחשב לרוב כמשלים לתרגול ולא תחליף לו (Zhu, 2024). סקירה שיטתית אחרת מצאה שלתוספת טיפול ידני לתרגול יש יתרונות בעיקר בטווח הקצר, בעוד שבטווח הארוך ההבדלים מצטמצמים (Runge, 2022). המשמעות המעשית: אם טיפול ידני עוזר להפחית כאב ולאפשר תרגול טוב יותר – יש לו ערך פונקציונלי.
8) היכן כירופרקטיקה משתלבת – בצורה אחראית ומועילה
כירופרקטיקה קלינית מודרנית (במיוחד במסגרות מבוססות ראיות) נוטה להיות רב-רכיבית: הערכה תפקודית, טיפול ידני, הדרכת עומסים ושיקום תרגילי. בכאב מאחורי הברך, הערך הפוטנציאלי הוא בשלושה מישורים:
א. בדיקה של “השרשרת הקינטית”
כאב מאחור יכול להיות תוצר של עומסים שמקורם בירך/אגן/קרסול: נוקשות בקרסול, חולשה בגלוטאוס, או שליטה ירודה שמייצרת עומס יתר בגסטרוקנמיוס/פופליטאוס/מסטרינגס. הערכה תנועתית והדרכה לתיקון דפוסי תנועה עשויות להפחית עומס חוזר.
ב. טיפול ידני לשיפור תנועה והפחתת כאב קצר-טווח
במצבים כמו OA או עומס יתר שרירי-גידי, טיפול ידני יכול לעזור בהפחתת כאב זמנית ובשיפור תנועה, ובכך לאפשר תרגול יעיל יותר (Zhu, 2024; Runge, 2022). גם מוביליזציות של קרסול/ירך (לפי ממצאים) עשויות להקל על עומס בברך דרך שינוי מכניקה.
ג. שילוב עם תרגול מדורג – התנאי המרכזי להצלחה
כאשר כירופרקטיקה כוללת תכנית תרגול פרוגרסיבית (כוח, שליטה, תפקוד) וניהול עומסים, היא מתיישבת עם העקרונות בעלי התמיכה המחקרית הרחבה ביותר למצבים רבים סביב הברך. בטנדינופתיות המסר המרכזי נשאר: עומס מדורג לאורך זמן (Nasser, 2021; Dizon, 2023).
גבולות ברורים:
כירופרקט/ית (כמו כל קלינאי/ת שריר-שלד) חייב/ת לזהות מתי זה לא מגרש משחקים של טיפול שמרני: חשד ל-DVT או ל-PAES/fPAES, נפיחות חריגה, סימנים מערכתיים, או דפוס כאב “וסקולרי” – אלו מצבים שדורשים הפניה ובירור לפי הנחיות (NICE, 2020; Chopard, 2020; Grimm, 2020; Morgan, 2023).
9) דגלים אדומים: מתי לא מחכים ולא “מנסים עוד קצת”
פנו להערכה רפואית דחופה אם יש אחד או יותר מהבאים:
- נפיחות משמעותית בשוק/ברגל, חום, אודם, כאב שמחמיר בהליכה + גורמי סיכון ל-DVT (Chopard, 2020; NICE, 2020).
- קוצר נשימה, כאב בחזה, סחרחורת/התעלפות במקביל לכאב ברגל (חשד לתסחיף).
- כאב מאחורי הברך שמופיע באופן עקבי רק בזמן מאמץ וחולף במנוחה, במיוחד עם תחושת “נימול/קור” בכף הרגל או שינוי דופק – חשד ל-PAES/fPAES (Grimm, 2020; Morgan, 2023).
- חום גוף גבוה, כאב חריג עם חולשה כללית, או חשד לזיהום מפרקי/ציסטה מזוהמת (Hasan, 2025).
- טראומה משמעותית עם חוסר יציבות, “קריסה”, או הגבלה קשה.
10) פרוגנוזה: למה לצפות ומתי לשקול שינוי אסטרטגיה
- שרירי-גידי (המסטרינגס/תאומים/שריר בית הברך): לרוב משתפרים עם ניהול עומס ותרגול מדורג, אך יכולים לקחת שבועות עד חודשים בהתאם למשך הבעיה ולרמת עומסים (Nasser, 2021; Dizon, 2023).
- ציסטת בייקר: לעיתים חולפת ספונטנית או משתפרת כשמטפלים בגורם תוך-מפרקי; אם יש חזרה תכופה או הגבלה משמעותית – נדרש בירור/טיפול ממוקד (English, 2010; Liu, 2022; Hasan, 2025).
- PCL/PLC: תלוי בחומרה; יש מקום לשיקום שמרני במקרים רבים, אבל נדרש אבחון מדויק כדי לא לפספס פגיעה משמעותית (Pache, 2018; Maniar, 2024).
אם אין שיפור אמיתי בתפקוד תוך 4-6 שבועות של טיפול עקבי ומותאם, או אם התמונה משתנה (נפיחות חדשה, הקרנה, “נעילות”, החמרה), כדאי לבצע הערכה מחדש, כולל הדמיה לפי הצורך.
11) סיכום: עקרונות זהב לכאב מאחורי הברך
- “מאחורי הברך” זה לא אבחנה – זו נקודת מפגש של מבנים רבים.
- הגורמים השכיחים: ציסטת בייקר, עומסי יתר/טנדינופתיות של המסטרינגס/גסטרוקנמיוס/פופליטאוס, ולעיתים מקור תוך-מפרקי.
- הדגלים האדומים (DVT, PAES/fPAES, זיהום) נדירים יותר – אבל חשובים מאוד.
- טיפול שמרני איכותי נשען על ניהול עומס + תרגול מדורג; טיפול ידני יכול להיות משלים, בעיקר כדי לאפשר תרגול טוב יותר.
- כירופרקטיקה יכולה להשתלב היטב כשמבוססת על הערכה תפקודית, טיפול תומך, והובלת שיקום תרגילי – ובתנאי שמזהים בזמן מצבים שמחייבים הפניה.
References:
Chopard, R., Albertsen, I. E., & Piazza, G. (2020). Diagnosis and treatment of lower extremity venous thromboembolism: A review. JAMA, 324(17), 1765-1776.
English, S., & Perret, D. (2010). Posterior knee pain. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 3(1-4), 3-10.
Fletcher, A. N., & colleagues. (2021). Proximal hamstring injuries. Clinics in Sports Medicine, 40(2), 339-361.
Finsterwald, M. A., Lu, V. Y. Z., Andronic, O., Prosser, G. H., Yates, P. J., & Jones, C. W. (2023). Popliteal tendon impingement as a cause of pain following total knee arthroplasty: A systematic review. Arthroplasty, 5(1), 45.
Grimm, N. L., Danilkowicz, R., Shortell, C., & Toth, A. P. (2020). Popliteal artery entrapment syndrome. JBJS Reviews, 8(1), e0035.
Hasan, M., & colleagues. (2025). Comprehensive analysis of knee cysts: Diagnosis and treatment. Knee Surgery & Related Research.
Kopkow, C., Freiberg, A., Kirschner, S., Seidler, A., & Schmitt, J. (2013). Physical examination tests for the diagnosis of posterior cruciate ligament rupture: A systematic review. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 43(11), 804-813.
Liu, K., He, J., Zhao, J., Wang, Y., & colleagues. (2022). Diagnostic accuracy of ultrasound for the assessment of Baker’s cysts: A meta-analysis. Journal of Orthopaedic Surgery and Research, 17, 605.
Maniar, A. R., & colleagues. (2024). Posterolateral corner of the knee: Review article. Current Orthopaedic Practice / LWW CME PDF.
Morgan, C., Huang, A., Turnipseed, W., & colleagues. (2023). Optimizing the diagnostic approach of functional popliteal artery entrapment syndrome. Journal of Vascular Surgery, 77(2), 580-587.e1.
Nasser, A. M., & colleagues. (2021). Proximal hamstring tendinopathy: A systematic review of interventions. Sports Health, 13(4), 321-328.
NICE. (2020). Venous thromboembolic diseases: Diagnosis, management and thrombophilia testing (NG158). National Institute for Health and Care Excellence.
Pache, S., Aman, Z. S., Kennedy, M., Nakama, G. Y., Moatshe, G., Ziegler, C., & LaPrade, R. F. (2018). Posterior cruciate ligament: Current concepts review. Archives of Bone and Joint Surgery, 6(1), 8-18.
Runge, N., Aina, A., & May, S. (2022). The benefits of adding manual therapy to exercise therapy for improving pain and function in patients with knee or hip osteoarthritis: A systematic review with meta-analysis. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 52(10), 638-650.
Russell, R. L., & colleagues. (2025). Popliteal tendinopathies in the athlete: A narrative review of current evidence. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine.
Zabrzyński, J., Huri, G., Yataganbaba, A., Paczesny, Ł., Szwedowski, D., Zabrzyńska, A., & Łapaj, Ł. (2021). Current concepts on the morphology of popliteus tendon and its clinical implications. Folia Morphologica, 80(3), 505-513.
Zhu, B., Ba, H., Kong, L., Fu, Y., Ren, J., Zhu, Q., & Fang, M. (2024). The effects of manual therapy in pain and safety of patients with knee osteoarthritis: A systematic review and meta-analysis. Systematic Reviews, 13, 91.