גפה תחתונה: אנטומיה וביומכניקה

גפה תחתונה: אנטומיה וביומכניקה מהווים גופי ידע המאפשרים לאבחן הפרעות בריאותיות שונות באזורים אנטומיים אלה. הגפה התחתונה היא מבנה מורכב הכולל עצמות ומפרקים הנתמכים על ידי רצועות וגידים ומונעים באמצעות שרירים. שרירים כמו הארבע ראשי, שרירי הירך האחוריים, שריר העכוז הגדול ושרירי הטיביאליס האחורי מייצרים כוח, תנועה וייצוב. הביומכניקה של הגפה העליונה מתמקדת בתמיכה במשקל הגוף ובאפשרות תנועה דרך השרשרת הקינטית.

המשמעות של שרשרת קינטית, היא שתנועה במפרק אחד משפיעה על המכניקה של המפרקים הסמוכים ועל כל הגוף. האינטראקציה המורכבת של המבנים האנטומיים הללו קריטית למחזורי הליכה וריצה רגילים. כל בעיה ביומכנית עלולה לגרום לחריגות כמו פרונציה מופרזת או סופינציה ופציעות. במאמר "גפה תחתונה: אנטומיה וביומכניקה" נדון בנושא.

גפה תחתונה: אנטומיה וביומכניקה – רקע

הגפה התחתונה נועדה בראש ובראשונה לנשיאת משקל, הליכה וריצה, תוך שמירה על יציבות ויעילות אנרגטית. בניגוד לגפה העליונה, המותאמת בעיקר לתמרון עדין, הגפה התחתונה היא מערכת מנופים רב־מפרקית המעבירה כוחות בין הקרקע לעמוד השדרה דרך שרשרת של עצמות, מפרקים ושרירים – מהאגן ועד לקצות האצבעות. מדידות עומסים והדמיה דינמית מראות שבמהלך הליכה וריצה כוחות התגובה מן הקרקע מגיעים לפי 2-3 ממשקל הגוף ואף יותר, ומחולקים בצורה מדויקת לאורך הגפה (Cavanagh, 1980; Xiang, 2024).

האנליזה המודרנית של ההליכה, בשילוב מודלים מוסקולו־סקלטליים תלת־ממדיים, אפשרה להבין טוב יותר כיצד הירך, הברך, הקרסול וכף הרגל משתתפים ביצירת תנועה חלקה ויציבה, וכיצד שינויים אנטומיים או פתולוגיים משבשים שרשרת זו (Zhang, 2020; Pan, 2023). מחקרים עדכניים אף בוחנים את הביומכניקה של הגפה התחתונה במצבים ייחודיים כמו ריצה, שימוש בנעליים "לא יציבות", או הליכה עם פרוטזות לאחר קטיעה (Zhou, 2024; Mira, 2025).

השכיחות של הפרעות בריאותיות בגפה התחתונה

הפרעות בריאותיות בגפה התחתונה הן מהשכיחות והמשמעותיות ביותר במערכת השריר־שלד:

• אוסטאוארתריטיס של הברך נחשבת ההפרעה המרכזית בגפה התחתונה. ניתוח נתוני GBD הראה שכיחות עולמית של כ-4.9% מכלל האוכלוסייה וכ-364 מיליון חולים בשנת 2019.
• עם שיעורים גבוהים יותר בנשים ובגיל המבוגר (Li, 2024).

סקירות שיטתיות אחרות:

• בקרב בני 15+ שכיחות אוסטאוארתריטיס בברך מגיעה לכ-16%, ובגילאי 40+ לכ-22.9%, שהם מעל 650 מיליון אנשים בעולם (Somaiya, 2024).
• בקרב בני 50+ בבריטניה דוּוחו פרקי כאב במפרקי הברך והירך כחלק מקשת כאבי שריר־שלד בשכיחות של 20 – 50%, עם נטייה גבוהה להישנות של הכאב לאורך שמונה שנים (Radojčić, 2023).
• כאבי כף רגל וקרסול מהווים נטל שכיח נוסף. מטא-אנליזה על בני 45+ הראתה שכיחות של 24% לכאב כף רגל תדיר ו-15% לכאב קרסול תדיר, כלומר כ-אחד מכל חמישה מבוגרים סובל מכאב באזור זה (Thomas, 2011).

מחקרים אחרים בנושא מצאו:

• בבני 50+ בבריטניה שכיחות של 11.7% לכאב בקרסול ו-3.4% לאוסטאוארתריטיס סימפטומטי בקרסול (Murray, 2018).
• כאב בעקב האחורי, לרוב עקב פתולוגיה בגיד אכילס או fascia plantaris, נמצא:
• בכ-12% מהאוכלוסייה הכללית ומהווה גורם חשוב למוגבלות בהליכה (Chatterton, 2015).
• בצד האוכלוסייה הכללית, שכיחות הפציעות בגפה התחתונה גבוהה במיוחד בקרב רצים למרחקים ארוכים:
• במחקר פרוספקטיבי על רצים ל-10,000 מטר באתיופיה נמצא כי 62.4% מהרצים חוו פציעת גפה תחתונה במהלך עונת תחרויות אחת. כאשר הברך, השוק והקרסול הם האתרים הנפגעים השכיחים ביותר (Begizew, 2019).

יחד, נתונים אלו מדגישים שהפרעות בגפה התחתונה אינן נחלת הזקנה בלבד, אלא פוגעות בקשת רחבה של האוכלוסייה, גם בספורטאי עילית. ההפרעות האלה מהוות נטל בריאותי ותפקודי משמעותי למערכות הבריאות ולחברה.

חלוקה אנטומית כללית

הגפה התחתונה מתחלקת באופן קלאסי לארבע יחידות:

1. חגורת האגן: עצמות האיליום, האיסכיום והפוביס היוצרות את האצטבולום.
2. הירך: עצם הירך, מהראש ועד הקונדילים.
3. השוק: עצם השוקה (טיביה) הנושאת את רוב העומס והשוקית (פיבולה) התומכת לטרלית.
4. הקרסול וכף הרגל: עצמות ההערקות ועצם העקב, שורת עצמות ה-tarsus, ה-metatarsals והפלנגות.

במובן קינמטי, האגן והירך מהווים "מנוף פרוקסימלי" הממקם את הגפה התחתונה במרחב, הברך מווסתת את אורך המנוף ואת ספיגת הזעזועים, והקרסול-כף רגל משמשים כ"ממיר כוחות" מדויק בין הקרקע לגוף (Anderson, 1994; Czerniecki, 1988).

מפרק הירך: אנטומיה ויציבות

מפרק הירך הוא מפרק כדורי־מכתשי (ball-and-socket) עמוק המורכב מראש הפמור והאצטבולום. זוויות מרכזיות כמו זווית הצוואר-פמור (inclination) וזווית האנטוורסיה, קובעות את מנח הגפה התחתונה ואת חלוקת העומסים על הסחוס (Anderson, 1994).

הרקמות הרכות בברך כוללות:

• הלברום האצטבולרי – מרחיב ומעמיק את המכתש ותורם ליציבות סופקת־לחץ.
• לקפסולה ולרצועות תפקיד מרכזי: הרצועות iliofemoral, pubofemoral ו-ischiofemoral יוצרות "ספירלה" המקנה יציבות בפשיטה ורוטציה חיצונית, תוך שמירה על טווח תנועה נרחב. סקירת ספרות עדכנית על קפסולת הירך הדגישה שהרצועות הקפסולריות מאזנות בין ניידות ליציבות, ומשתנה במצבי פתולוגיה וניתוח (Ng, 2019).

ביומכנית:

מבחינה ביומכנית, מבנה הירך מאפשר שילוב בין תנועה תלת־ממדית רבה לבין מרכז סיבוב יציב. מדידות כוחות מפרקיות מראות שבמהלך הליכה עומסי הדחיסה בירך עשויים להגיע לפי 3 – 4 ממשקל הגוף, ובריצה לערכים גבוהים אף יותר (Ng, 2019; Zhang, 2020).

ברך: מבנה מורכב ותפקוד צירי־גלגולי

הברך היא אחד המפרקים המורכבים בגוף. שני המפרקים בברך כוללים את:

1. המפרק הירך -שוק: בין הקונדילים של הפמור לפלטו הטיביאלי.
2. המפרק פיקה – ירך (הפטלו־פמורלי): בין הפטלה לחריץ הפמורלי.

הרקמות הרכות בברך כוללות:

• המניסקוסים, המדיאלי והלטרלי מגדילים את שטח המגע, מפזרים עומסים ומייצבים את הברך כנגד כוחות גזירה.
• הרצועות הצולבות (ACL, PCL) ורצועות הצד (MCL, LCL) מהוות "ויתרים" פסיביים כנגד תזוזות קדמיות־אחוריות ווירוס/וולגוס (Zhang, 2020).

ביומכנית:

סקירה סיסטמטית עדכנית מציינת כי הברך אינה ציר פשוט, אלא מפרק הכולל גלגול והחלקה משולבים, עם "בורג" רוטציוני (screw-home mechanism) בסוף היישור, שבו השוקה מסתובבת יחסית לפמור (Zhang, 2020). מנגנון זה מאפשר נעילה יציבה בעמידה, תוך צורך מועט בהפעלת שרירים.

ביומכנית, הברך אחראית לספיגת חלק גדול מהאנרגיה בצעד, גם דרך מניסקוסים ושרירי הארבע־ראשי וההמסטרינגס. בעמידה ובירידה במדרגות עומסי הדחיסה יכולים להגיע לפי 3 – 5 ממשקל הגוף, עם שינוי משמעותי בדפוס העומס במצבי אוסטאוארתריטיס מוקדמת (Pan, 2023).

השוקה, הקרסול והקונספט של שרשרת אנכי־דיסטלית

עצם השוקה היא עמוד העומס המרכזי, בעוד שהשוקית תומכת בפן הלטראלי ומשמשת נקודת אחיזה לשרירים ולרצועות.

מפרק הקרסול העיקרי (talocrural) הוא מפרק צירי-מעין ציר, בין השוקה והשוקית דיסטלית לבין הערקום. הוא מאפשר דורסיפלקשן ופלנטרפלקשן, אך בשל מבנה המפרק (mortise) יש לו גם תרומה ליציבות פרונטלית. מתחתיו נמצא המפרק הסובטלרי (subtalar) המאפשר פרונציה וסופינציה של כף הרגל, ותורם להתאמת כף הרגל לשיפועים ולאי־סדירויות הקרקע (Czerniecki, 1988).

מדידות קינמטיות וקינטיות בתלת־ממד מראות שהקרסול והפרקים הדיסטליים יותר (Chopart, Lisfranc, MTP1) מתפקדים כיחידה אנרגטית מורכבת, עם הפקה ובלימה של כוח לאורך מחזור ההליכה (Eerdekens, 2019).

כף הרגל: קשתות, מנופים ועומסים

אנטומיה:

כף הרגל היא מבנה אנטומי מורכב המורכב מ־26 עצמות, כ־30 מפרקים ומערכת רצועות ושרירים. אלה יוצרים יחדיו את היוצרים יחד קשתות אורכיות ורוחביות המותאמות לנשיאת משקל ולבלימת זעזועים:

1. הקשת האורכית המדיאלית (מהקלקנאוס דרך הטאלוס, הנאביקולאר, הקונאיפורמים והמטטרסלים 1-3) גמישה ונושאת עומס עיקרי.
2. הקשת הלטראלית נמוכה וקשיחה יותר.
3. והקשת הרוחבית במטטרסלים מאפשרת התאמת כף הרגל למשטחים שונים (Czerniecki, 1988; Renganathan, 2022).

ביומכניקה:

מבחינה ביומכנית, כף הרגל פועלת כ"ממיר אנרגיה": בשלב הדריכה (stance) הקשתות נלחצות וסופגות אנרגיה מכנית, ובשלב הדחיפה (push-off) חלק מהאנרגיה משוחרר חזרה ומעלה את יעילות ההליכה והריצה (Czerniecki, 1988; Chan, 1994). מפרקי הקרסול והסובטלר יוצרים יחד מערכת המאפשרת דורסיפלקשן/פלנטרפלקשן, פרונציה/סופינציה והתאמת כף הרגל לשיפוע הקרקע. המפרקים הדיסטליים (Chopart, Lisfranc, MTP) משלימים את היכולת הזו באמצעות תנועה מרובת־מקטעים (Eerdekens, 2020).

במהלך הליכה, כ־80% מהעומס עוברים דרך המשטח הרדיוקרפלי האנלוגי של הקרסול וכ־20% דרך המרכיבים הלטראליים, כאשר חלוקת העומס בכף הרגל עצמה משתנה בהתאם למהירות, לסוג הנעל ולמבנה (cavus/planus) (Czerniecki, 1988; Hou, 2023; Mei, 2022).  מבנה כף רגל "קשתי" קשיח נוטה לריכוז עומסים בעקב ובקדמת כף הרגל, ואילו כף רגל "שטוח" פרונטציונית מגדילה את טווח התנועה אך גם את עומסי הגזירה במפרקים הדיסטליים (Renganathan, 2022; Mei, 2022). הבנת השילוב בין אנטומיה לקינמטיקה חיונית לתכנון מדרסים, נעליים ושיקום תנועתי.

הליכה (gait): שלבים ושרשרת קינמטית

מחזור ההליכה מחולק באופן בסיסי לשלב תמיכה (stance) ולשלב ניתוק/מעוף (swing). בשלב התמיכה, כוחות התגובה מן הקרקע פועלים כלפי מעלה דרך כף הרגל, הקרסול, הברך והירך, ומגיעים לאגן ולעמוד השדרה. עבודתו הקלאסית של Cavanagh הראתה שדפוסי GRF כוללים בדרך כלל שתי "פסגות": האחת בתחילת התמיכה (בלימת אימפקט), והשנייה בדחיפה (Cavanagh, 1980).

בכל רגע במחזור, המפרקים בגפה התחתונה תורמים במינונים שונים לבלימה, לספיגת זעזועים ולהנעה קדימה. הביומכניקה של פרקי כף הרגל והקרסול משתנה משמעותית עם מהירות ההליכה: עם הגדלת מהירות, גדלה הפקת הכוח בקרסול, בצ'ופארט, בליספרנק וב-MTP1 (Eerdekens, 2019). גם המפרקים הפרוקסימליים מתאימים את עצמם. הברך מתכופפת יותר בשלבי התמיכה המוקדמת, והירך מפיקה יותר מומנטי פשיטה ודחיפה (Zhang, 2020).

ריצה, כוחות אימפקט והעמסת העצם

בריצה, זמני המגע עם הקרקע קצרים יותר, כוחות התגובה גדולים יותר, והדפוס הקינמטי משתנה: חלק מהרצים נוחתים על העקב (rearfoot strike) ואחרים על קדמת כף הרגל (mid/forefoot). עבודה קלאסית הראתה ששוני בדפוס המגע משנה את צורת גל ה-GRF, ובכך את חלוקת העומסים על העצמות והשרירים (Cavanagh, 1980).

סקירה עדכנית על ריצה הדגישה כי הקשר בין כוחות חיצוניים (GRF) לבין העומס הפנימי בעצם השוקה אינו ליניארי. גורמים כמו דפוס הריצה, כוח השרירים ויציבות המפרקים משנים את אופן ההמרה של כוחות חיצוניים לעומסי עצם (Xiang, 2024). הבנה זו חשובה למניעת שברי מאמץ ושימוש מושכל בחיישנים לבישים המודדים תאוצת עצם.

מחקרי סימולציה מראים שבמהלך ריצה, הברך והירך נושאות עומסים גדולים במיוחד בשלבים של mid-stance ו-push-off, בעוד כף הרגל והקרסול מתפקדים כמערכת אלסטית המחזירה חלק מן האנרגיה האגורה בקשתות (Zhang, 2020; Wang, 2021).

התאמות ביומכניות: מהירות הליכה, קימה מישיבה והנעלה

מהירות ההליכה משפיעה באופן שיטתי על חלוקת העבודה בין מפרקי הגפה התחתונה: ברגליים בריאות, העלאת המהירות מגדילה את הפקת הכוח בקרסול ובמפרקי כף הרגל, ומחייבת שינויים בדפוסי פעילות השרירים הדיסטליים (Eerdekens, 2019).

בעבודתם על קימה מישיבה אצל חולי אוסטאוארתריטיס מוקדמת של הברך נמצא כי חולים אלה "מעבירים" חלק מהעומס למפרקי הירך והקרסול כדי להפחית עומס מהברך, וכתוצאה מכך משתנים מומנטי הכוח בשרשרת כולה (Pan, 2023).

סקירה סיסטמתית על נעלי ספורט "לא יציבות" (unstable footwear) הראתה כי שינוי המשטח בו כף הרגל פוגשת את הקרקע משפיע על דפוסי ההפעלה השרירית ועל הביומכניקה של הגפה התחתונה: נעליים לא יציבות מגבירות לעיתים פעילות שרירי ליבה ורחיקי ירך ומשנות את חלוקת העומסים לאורך השוק וכף הרגל (Zhou, 2024).

ביומכניקה בגפה תחתונה

בברך עם אוסטאוארתריטיס מוקדמת נמצאו שינויים במומנטים סביב מפרק הברך ובהפעלה השרירית במהלך קימה לישיבה, באופן המצביע על אסטרטגיות פיצוי מוקדמות לשמירת תפקוד (Pan, 2023). בקרסול ובכף הרגל, מחקרים לאחר קיבוע מפרקי (fusion) מצאו כי הפרקים הדיסטליים מסוגלים לשמר במידה רבה את דפוסי התנועה, אך במחיר עומסים גדולים יותר על פרקים סמוכים (Eerdekens, 2020).

אינטגרציה נוירו-מוסקולרית ושליטה מוטורית

השליטה בגפה התחתונה מבוססת על שילוב מתמשך של מידע פרופריוספטיבי מהשרירים, הגידים והמפרקים, מידע וסטיבולרי ומידע חזותי. בזמן הליכה וריצה, מערכת העצבים מעדכנת בזמן אמת את דפוסי הגיוס השרירי לפי מהירות, משטח, שיפוע ועייפות.

סקירות עדכניות על אנליזה של הליכה מדגישות את תרומת חיישנים לבישים (IMU, אינסוליות למדידת לחץ, אלקטרומיוגרפיה) להבנת האופן שבו מערכות השריר־שלד והעצבים "מנהלות" את העומסים לאורך הגפה, במיוחד במצבי עומס גבוה, עייפות או שיקום (Xiang, 2024; Zhou, 2024).

סיכום

הגפה התחתונה היא מערכת ביומכנית מורכבת שתוכננה לניידות יציבה ולנשיאת משקל. האגן והירך מספקים בסיס פרוקסימלי חזק אך נייד, הברך מאפשרת התאמת אורך הגפה וספיגת זעזועים, הקרסול וכף הרגל ממירים כוחות בין הקרקע לגוף באמצעות מערכת קשתות וריבוי מפרקים דיסטליים.

מחקרים אנטומיים וביומכניים מראים שהיציבות והניידות מושגות באמצעות שילוב של:

• מבנה גרמי ותצורת מפרקים.
• רצועות וקפסולות מפרקיות.
• שרירים המייצבים דינמית.
• ובקרת עצבים עדינה.

במהלך הליכה וריצה, חלוקת העבודה בין מפרקי הירך, הברך והקרסול משתנה לפי מהירות, משטח, הנעלה, מצב פתולוגי או פרוטזה. הבנה מעמיקה של אנטומיית הגפה התחתונה והביומכניקה שלה, כפי שנלמדת במחקרים עדכניים על הירך, הברך, הקרסול וכף הרגל, חיונית לאבחון, למניעת פציעות, לבניית תוכניות שיקום ולפיתוח פתרונות ארגונומיים וספורטיביים מתקדמים (Anderson, 1994; Ng, 2019; Zhang, 2020; Czerniecki, 1988; Xiang, 2024).

References:

Anderson, L. C., & Blake, D. J. (1994). The anatomy and biomechanics of the hip joint. Journal of Back and Musculoskeletal Rehabilitation, 4(3), 145-153.

Begizew, D. M., Grace, J. M., & van Heerden, H. J. (2019). Lower-extremity running-related injuries among 10,000-meter long-distance runners in Ethiopia. Journal of Human Sport and Exercise, 14(2), 358 – 373.

Chatterton, B. D., Muller, S., & Roddy, E. (2015). Epidemiology of posterior heel pain in the general population: Cross-sectional findings from the Clinical Assessment Study of the Foot. Arthritis Care & Research, 67(7), 996 -1003.

Li, E., Tan, J., Xu, K., Pan, Y., & Xu, P. (2024). Global burden and socioeconomic impact of knee osteoarthritis: A comprehensive analysis. Frontiers in Medicine, 11, 1323091.

Murray, C., Marshall, M., Rathod, T., Bowen, C. J., Menz, H. B., & Roddy, E. (2018). Population prevalence and distribution of ankle pain and symptomatic radiographic ankle osteoarthritis in community dwelling older adults: A systematic review and cross-sectional study. PLOS ONE, 13(4), e0193662.

Radojčić, M. R., Perera, R. S., Hart, D. J., Spector, T. D., & Arden, N. K. (2023). Prevalence, incidence, and recurrence risk of musculoskeletal pain in older adults in the United Kingdom: A population-based study. Frontiers in Pain Research, 4, 1197810.

Somaiya, K. J., Samal, S., & Boob, M. A. (2024). Physiotherapeutic intervention techniques for knee osteoarthritis: A systematic review. Cureus, 16(3), e56817.

Thomas, M. J., Roddy, E., Zhang, W., Menz, H. B., Hannan, M. T., & Peat, G. M. (2011). The population prevalence of foot and ankle pain in middle and old age: A systematic review. Pain, 152(12), 2870 – 2880.

Cavanagh, P. R., & Lafortune, M. A. (1980). Ground reaction forces in distance running. Journal of Biomechanics, 13(5), 397- 406.

Czerniecki, J. M. (1988). Foot and ankle biomechanics in walking and running: A review. American Journal of Physical Medicine & Rehabilitation, 67(6), 246 – 252.

Eerdekens, M., Deschamps, K., & Staes, F. (2019). The impact of walking speed on the kinetic behaviour of different foot joints. Gait & Posture, 68, 375 – 381.

Eerdekens, M., Deschamps, K., Wuite, S., & Matricali, G. (2020). The biomechanical behavior of distal foot joints in patients with isolated, end-stage tibiotalar osteoarthritis is not altered following tibiotalar fusion. Journal of Clinical Medicine, 9(8), 2594.

Mira, N. O., Gómez Hernández, L. M., Viloria Barragán, C., Monsalve Montes, M., & Soto Cardona, I. C. (2025). Biomechanical and kinematic gait analysis in lower limb amputees: Cross-sectional study. JMIR Rehabilitation and Assistive Technologies, 12, e67022.

Ng, K. C. G., Jeffers, J. R. T., & Beaulé, P. E. (2019). Hip joint capsular anatomy, mechanics, and surgical management. The Journal of Bone & Joint Surgery, 101(23), 2141 – 2151.

Pan, J., Huang, W., Huang, Z., Luan, J., Zhang, X., & Liao, B. (2023). Biomechanical analysis of lower limbs during stand-to-sit tasks in patients with early-stage knee osteoarthritis. Frontiers in Bioengineering and Biotechnology, 11, 1330082.

Wang, K., Fernandez, J., & Gu, Y. (2021). The impact of locomotor speed on the human metatarsophalangeal joint kinematics. Frontiers in Bioengineering and Biotechnology, 9, 644582.

Xiang, L., Gao, Z., Wang, A., Shim, V., Fekete, G., Gu, Y., & Fernandez, J. (2024). Rethinking running biomechanics: A critical review of ground reaction forces, tibial bone loading, and the role of wearable sensors. Frontiers in Bioengineering and Biotechnology, 12, 1377383.

Zhang, L., Liu, G., Han, B., Wang, Z., Yan, Y., Ma, J., & Wei, P. (2020). Knee joint biomechanics in physiological conditions and how pathologies can affect it: A systematic review. Applied Bionics and Biomechanics, 2020, 7451683.

Zhou, Huiyu & Ugbolue, Ukadike. (2024). Biomechanical Analysis of Lower Limbs Based on Unstable Condition Sports Footwear: A Systematic Review. Physical Activity and Health. 8. 93-104. 10.5334/paah.332.

Chan, C. W., & Rudins, A. (1994). Foot biomechanics during walking and running. Mayo Clinic Proceedings, 69(5), 448-461.

Czerniecki, J. M. (1988). Foot and ankle biomechanics in walking and running: A review. American Journal of Physical Medicine & Rehabilitation, 67(6), 246-252.

Hou, Q., Guo, Z., Sun, W., Wang, A., & Wang, X. (2023). Biomechanics of the ankle: Exploring structure, function, and clinical implications. Social Sciences, Humanities and Sustainability Research, 4(1), 1-11.

Mei, Q., Fernandez, J., Chiu, R., Lu, N., Xu, D., & Gu, Y. (2022). Toward improved understanding of foot shape, foot posture, and foot conditions during running: A narrative review. Frontiers in Physiology, 13, 1062598.

Renganathan, G. (2022). Foot biomechanics with emphasis on the plantar pressure. In Advances in Foot and Ankle Biomechanics (pp. 1-25).