אוסטאופורוזיס בקרב גברים היא תופעה רחבת היקף אך נטולת מודעות. מחלת דלדול העצם נתפסת בטעות כבעיה נשית בלבד. גם גברים ובעיקר גברים מבוגרים מצויים בסיכון לסבול ממחלה זו. בגלל חולי זה גברים אלו עלולים לסבול גם מכאבי גב, כאבי ירך ואפילו למות. על פי הערכות שונות עד גיל 60 כחמישית מהגברים צפויים לסבול משבר שנובע מהידללות העצם. המשמעות של נתונים אלו היא שכיחות גבוהה יותר של שברים בירך ובעמוד השדרה לרוב בגלל נפילה.
אכן קיים רוב נשי בכל הנוגע לסיכוי לחלות במחלת דלדול העצם. בגיל 80 ובגיל 90 מטפסת השכיחות של אוסטאופורוזיס ל- 40% ול- 73% מכלל הנשים בהתאם. עם זאת אין להתעלם משכיחות ההפרעה בקרב גברים. עוד נוסיף שבהשוואה לנשים לגברים סיכוי גדול יותר למות בשל שבר אוסטאופורוטי. מודעות למחלה, בדיקות מוקדמות של צפיפות העצם וצעדי מניעה עשויים לצמצם את ממדי הבעיה.
1) אוסטאופורוזיס בקרב גברים – רקע
אוסטאופורוזיס מזוהה לעיתים בטעות כמחלה “נשית”, אך בקרב גברים מדובר בבעיה שכיחה ומשמעותית – במיוחד אחרי גיל 50. ההיבט המטריד אינו רק עצם הירידה בצפיפות העצם, אלא בעיקר העלייה בסיכון לשברים “שבריריים” (Fragility fractures), המתרחשים בעקבות נפילה מגובה עמידה או מאמץ יומיומי מינימלי. לפי נתוני קרן האוסטאופורוזיס הבינלאומית, הסיכון המצטבר לשבר אוסטאופורוטי במהלך החיים מוערך בכ־1 מתוך 5 גברים מעל גיל 50 (Kanis, 2000; IOF, 2024). מעבר לכך, לאחר שבר ירך לגברים יש לעיתים תוצאות קשות יותר: שיעורי תמותה לאחר שבר ירך נוטים להיות גבוהים יותר בגברים לעומת נשים (Mohseni, 2024).
אוסטאופורוזיס בגברים הוא לרוב תוצאה של שילוב בין ירידה הדרגתית בבניית עצם, עלייה בפירוק עצם, ושכיחות גבוהה יחסית של “אוסטאופורוזיס שניוני” – כלומר מצב שנגרם או מוחמר עקב מחלות, תרופות או מצבים הורמונליים (Watts, 2012). לכן גישה יעילה מחייבת לא רק מדידת צפיפות עצם, אלא גם חיפוש סיבות, הערכת סיכון לשבר, וטיפול מותאם-אדם.
2) אפידמיולוגיה ונטל מחלה: למה זה חשוב דווקא בגברים?
בגיל צעיר לגברים יש בממוצע מסת עצם גבוהה יותר, והשלד גדול יותר, ולכן לעיתים הופעת האוסטאופורוזיס מאוחרת יותר יחסית לנשים. אבל כשהשברים מגיעים – הם עלולים להיות “יקרים” יותר תפקודית ורפואית. שבר ירך, למשל, קשור לאשפוז ממושך, ירידה משמעותית בניידות, סיבוכים, ואובדן עצמאות; ובמחקר עדכני דווח כי שיעור התמותה בשנה לאחר שבר ירך היה גבוה יותר בגברים מאשר בנשים (Mohseni, 2024).
נוסף לכך, חלק מהגורמים המרכזיים לאוסטאופורוזיס בגברים נמצאים בעלייה: טיפול הורמונלי מדכא-אנדרוגנים (ADT) בסרטן ערמונית, שימוש ממושך בגלוקוקורטיקואידים, ותוחלת חיים ארוכה יותר – כולם מגדילים את אוכלוסיית הגברים בסיכון (Smith, 2009; van Oostwaard, 2024).
א. שכיחות
להלן נתוני שכיחות אוסטאופורוזיס בקרב גברים לפי מדינות/אזורים (עם מקורות):
ארה״ב (מבוגרים בני 50+)
בשנים 2017-2018 השכיחות המתוקננת לגיל של אוסטאופורוזיס (בצוואר הירך ו/או בעמוד שדרה מותני לפי DXA) הייתה 4.4% בגברים בני 50+ (Sarafrazi, 2021). (מוקד לשליטת מחלות ומניעתן)
לפי קבוצות גיל: 3.3% בגברים בני 50-64 ו-5.7% בגברים בני 65+ (הבדל שנמצא “לא מובהק” סטטיסטית בדוח) (Sarafrazi, 2021). (מוקד לשליטת מחלות ומניעתן)
“מסה עצם נמוכה” (Osteopenia/Low bone mass), שהיא מצב שכיח שמעלה סיכון עתידי, נמצאה ב-33.5% מהגברים בני 50+ (Sarafrazi, 2021). (מוקד לשליטת מחלות ומניעתן)
אירופה (האיחוד האירופי; גברים בני 50+)
סקירת מומחים עדכנית מדווחת שהשכיחות המוערכת של אוסטאופורוזיס בגברים מעל גיל 50 היא בערך 7% (Vilaca, 2022). (ScienceDirect)
סיכון מצטבר לשבר (משמעות קלינית חשובה)
ברמה עולמית, ההערכה המקובלת היא ש-כ-1 מתוך 5 גברים מעל גיל 50 יחווה שבר שברירי/אוסטאופורוטי במהלך חייו (IOF, 2024; Kanis, 2000). (osteoporosis.foundation)
חשוב להבחין: “שכיחות אוסטאופורוזיס” (על פי DXA) נמוכה יותר מהשכיחות של “מסה עצם נמוכה”, אבל הנטל הקליני נמדד בעיקר לפי שברים שבריריים, ולכן מדד ה-“1 מתוך 5” מתייחס לסיכון לשבר ולא רק למדידת (DXA ) (IOF, 2024). (osteoporosis.foundation)
3) פיזיולוגיה ייחודית: עצם גברית, הורמונים וסיכון לשבר
בריאות העצם תלויה במאזן בין בנייה (Osteoblasts) לפירוק (Osteoclasts). אצל גברים, טסטוסטרון ואסטרדיול (גם אם ברמות נמוכות יותר מנשים) ממלאים תפקיד מרכזי בשימור מסת עצם. ירידה בטסטוסטרון, או ירידה בזמינות ביולוגית של אסטרדיול, עלולה להאיץ אובדן עצם ולהחליש את המיקרו-ארכיטקטורה של העצם – גם אם מדידת צפיפות עצם לא תמיד “מספרת את כל הסיפור” (Watts, 2012).
המשמעות הקלינית: בגבר עם שבר שברירי, או עם צפיפות עצם נמוכה, חשוב לחשוב על היבטים הורמונליים, תזונתיים ותפקודיים – ולא להסתפק בהמלצות כלליות.
4) גורמי סיכון: ראשוניים ושניוניים (ומה חייבים לשלול)
גורמי הסיכון בגברים כוללים גורמים “קלאסיים” (גיל, עישון, אלכוהול, BMI נמוך, היסטוריה משפחתית, שבר קודם) לצד גורמים שניוניים שכיחים יחסית:
- היפוגונדיזם/טסטוסטרון נמוך (ראשוני או משני).
- טיפול ב-ADT בסרטן ערמונית: קשור לאובדן עצם מואץ ועלייה בסיכון לשבר, כולל עלייה בסיכון כבר בחודשים הראשונים לטיפול (van Oostwaard, 2024).
- גלוקוקורטיקואידים (פרדניזון ודומיו) לאורך זמן – גורם מרכזי לאוסטאופורוזיס שניוני.
- מחלות כרוניות: COPD, מחלות מעי דלקתיות/צליאק, מחלות כליה וכבד, היפרתירואידיזם, מצבים של תת-ספיגה וחסר ויטמין D.
- תרופות נוספות העלולות להשפיע על עצם (תלוי הקשר קליני).
הנחיות מקצועיות מדגישות שבגברים יש חשיבות גבוהה לבירור סיבה תורמת באמצעות בדיקות מעבדה בסיסיות (למשל סידן, ויטמין D, תפקודי כליה/כבד, TSH ולעיתים טסטוסטרון) כדי לאתר גורמים ברי-טיפול (Watts, 2012; LeBoff, 2022).
5) סקר, אבחון והערכת סיכון: DXA, FRAX ושברים סמויים
א. מתי לשקול בדיקת צפיפות עצם (DXA)?
הגישה לגבי סקר באוכלוסייה הכללית משתנה בין גופים. כוח המשימה האמריקאי (USPSTF) קובע שבגברים אין מספיק ראיות לקבוע איזון תועלת/נזק של סקר אוניברסלי ולכן מפרסם “הצהרת אי-מספיקות” (Nicholson, 2025). לעומת זאת, הנחיות מקצועיות קליניות ממליצות על בדיקת DXA לגברים בסיכון גבוה – למשל מגיל 70 ומעלה, או בגיל 50-69 עם גורמי סיכון (Watts, 2012; LeBoff, 2022).
ב. איך מגדירים אוסטאופורוזיס בגברים?
האבחנה מתבססת על DXA בירך ובמותן. על פי גישות מקובלות, ערך T-score של -2.5 ומטה תומך באוסטאופורוזיס. אך חשוב לא פחות: שבר שברירי (בעיקר שבר ירך או חוליה) הוא לעיתים “אבחנה קלינית” של אוסטאופורוזיס גם אם ה-T-score אינו מתחת -2.5 (LeBoff, 2022).
ג. FRAX: למה לא מספיק “רק T-score”?
FRAX מעריך הסתברות ל-10 שנים לשבר גדול ולשבר ירך על בסיס גיל, גורמי סיכון ולעיתים גם BMD. זה כלי חשוב במיוחד בגברים שבהם יש שונות גדולה בסיכון בשל גורמים שניוניים (LeBoff, 2022).
ד. שברים בחוליות: הבעיה הסמויה
שברי דחיסה בחוליות יכולים להיות “שקטים” ולהתבטא רק בירידה בגובה, כאב גב משתנה, או עקמת מתקדמת. לכן בהערכת סיכון נהוג לשקול גם VFA/הדמיה מתאימה לפי שיקול קליני (LeBoff, 2022).
6) טיפול לא תרופתי: הבסיס שכל טיפול תרופתי נשען עליו
א. תזונה: סידן, ויטמין D וחלבון
טיפול יעיל מתחיל בהשלמת חסרים ובהרגלים שמקטינים סיכון לנפילות ושברים. הנחיות קליניות מדגישות צריכה מספקת של סידן וויטמין D (LeBoff, 2022; Watts, 2012). בגברים מבוגרים יש לשים לב במיוחד לתת-תזונה חלבונית ולחסר ויטמין D, שעשויים להחמיר חולשת שריר, חוסר יציבות ונפילות.
ב. פעילות גופנית: התנגדות, נשיאת משקל ושיווי משקל
אימוני כוח והתנגדות תורמים לשימור מסת עצם, לשיפור כוח שריר ולשיווי משקל – ולכן הם רכיב מרכזי במניעת שברים, בעיקר דרך הפחתת נפילות. התוכנית צריכה להיות מותאמת, מתקדמת ובטוחה, עם דגש על שרירי ירך, ליבה ושוק, יחד עם אימון שיווי משקל (LeBoff, 2022).
ג. מניעת נפילות: “הטיפול האפקטיבי ביותר לשבר”
בגברים מבוגרים רבים, השבר אינו תוצאה של “עצם חלשה בלבד” אלא של נפילה על רקע ירידה בכוח, סחרחורת, תרופות מרדימות, ראייה ירודה או סכנות בבית. התאמת סביבה, בדיקת תרופות ושיקום תפקודי הם חלק מהטיפול (LeBoff, 2022).
7) טיפול תרופתי: מה באמת הוכח בגברים?
למרות שרוב המחקר ההיסטורי התמקד בנשים לאחר גיל המעבר, קיימות כיום ראיות טובות גם בגברים – בעיקר סביב ביספוספונטים, דנוסומאב, וטיפול אנאבולי נבחר.
א. ביספוספונטים
- אלנדרונט: ניסוי מבוקר הראה עלייה בצפיפות עצם והפחתה במדדים של שברים בחוליות בגברים עם אוסטאופורוזיס (Orwoll, 2000).
- זולדרוניק אסיד: מחקר גדול הראה הפחתה מובהקת בסיכון לשבר חולייתי אצל גברים עם אוסטאופורוזיס (Boonen, 2012).
- דנוסומאב (בעיקר במצבים מסוימים)
בקרב גברים שמקבלים ADT לסרטן ערמונית, דנוסומאב הראה עלייה בצפיפות עצם והפחתה בשברים חולייתיים חדשים (Smith, 2009). זה רלוונטי במיוחד כי ADT הוא גורם שניוני חזק.
ב. טיפול אנאבולי (בוני עצם)
במצבי סיכון גבוה במיוחד (למשל שברים מרובים, צפיפות עצם נמוכה מאוד, או כישלון טיפול), ניתן לשקול טיפול אנאבולי. תריפרטיד הוא טיפול אנאבולי בעל שימוש מוכר גם בגברים בסיכון גבוה, ובפרט גם באוסטאופורוזיס מושרה גלוקוקורטיקואידים (Saag, 2007; Watts, 2012).
בכל מקרה, טיפול אנאבולי לרוב דורש תכנון המשך (Sequential therapy) עם תרופה אנטי-רזורפטיבית לשימור ההישגים (LeBoff, 2022).
ג. מעקב
מעקב כולל הערכת היענות, תופעות לוואי, חזרה על DXA במרווחים מתאימים, ושקילת סמני תחלופת עצם במקרים נבחרים (LeBoff, 2022).
8) אוכלוסיות מיוחדות: גברים עם ADT וגברים עם סטרואידים
ADT בסרטן ערמונית
מחקרים עדכניים מראים עלייה בסיכון לשברי שבריריות במהלך טיפול ב-ADT, ולעיתים כבר בששת החודשים הראשונים (van Oostwaard, 2024). לכן ההמלצה המעשית היא לא להמתין: לבצע הערכת סיכון לשבר בתחילת הטיפול, לשקול DXA, ולדון מוקדם במניעה ובטיפול לפי רמת סיכון (Fuggle, 2024).
גלוקוקורטיקואידים
במטופלים (נשים וגברים) תחת טיפול ממושך בסטרואידים, תריפרטיד הראה יעילות גבוהה יותר מאלנדרונט במרכיבים מרכזיים של חוזק עצם, במחקר גדול (Saag, 2007). אצל גברים זה חשוב במיוחד כי לעיתים מדובר באוסטאופורוזיס שניוני “אגרסיבי” יחסית.
8) כירופרקטיקה ואוסטאופורוזיס בגברים: תרומה אפשרית, גבולות ברורים, ודגש על בטיחות
כירופרקטיקה אינה טיפול שמעלה צפיפות עצם כשלעצמה, אך יכולה להשתלב כחלק ממערך טיפול רחב – בעיקר סביב כאבי גב/מפרקים, תפקוד, יציבה והדרכה לתנועה בטוחה. יחד עם זאת, באוסטאופורוזיס קיימים שיקולי בטיחות חשובים: מניפולציות מהירות וחזקות (HVLA) עלולות להיות בלתי מתאימות כאשר יש דלדול עצם משמעותי או חשד לשבר חולייתי. דיונים מקצועיים וספרות קלינית מציינים אוסטאופורוזיס כהתוויית נגד או כמצב המחייב התאמות משמעותיות בטכניקה (LaPelusa, 2023; Ernst, 2003). גם סטנדרט איכות כירופרקטי ייעודי מדגיש תהליך הערכה, סקר סיכון לשבר והתאמת טיפול לצפיפות עצם ולסיכון (RCC, 2019).
א. אז איפה יכולה להיות תרומה?
הערכת תפקוד ותנועה: זיהוי דפוסי תנועה שמגבירים עומס, והדרכה ליציבה ולתנועות יומיומיות בטוחות (RCC, 2019).
טיפול עדין ומותאם: כאשר יש כאבי גב/צוואר על רקע עומס שרירי או מגבלות תנועה – ניתן לשקול טכניקות עדינות/מוביליזציה, רק לאחר הערכה מקיפה וללא חשד לשבר פעיל (RCC, 2019; LaPelusa, 2023).
חינוך ותרגול: חיזוק, שיווי משקל, וטכניקות להפחתת נפילות – כחלק משיתוף פעולה עם רופא/פיזיותרפיסט/מאמן שיקום (LeBoff, 2022; RCC, 2019).
ב. מה חשוב להימנע ממנו?
אם קיים חשד לשבר, כאב חד חדש בגב, ירידה פתאומית בגובה, טראומה – even מינורית – או סימנים נוירולוגיים: יש להפנות להערכה רפואית/הדמיה לפני כל טיפול ידני משמעותי. בנוסף, באוסטאופורוזיס מתקדם יש להעדיף שיטות עדינות ולהימנע מטכניקות דחף מהירות באזורי סיכון (RCC, 2019; LaPelusa, 2023).
9) סיכום: מה המסר המרכזי לגברים ולצוותים קליניים?
אוסטאופורוזיס בגברים הוא נפוץ יותר ממה שנוטים לחשוב, ולעיתים קרובות קשור לגורמים שניוניים בני-טיפול. הגישה העדכנית נשענת על שלושה עקרונות:
- איתור מוקדם של גברים בסיכון והערכת שבר באמצעות DXA ו-FRAX לפי הקשר קליני (Watts, 2012; LeBoff, 2022; Nicholson, 2025).
- בירור סיבות וטיפול בגורמים תורמים (הורמונים, ויטמין D, מחלות כרוניות, תרופות) (Watts, 2012).
- טיפול משולב: תזונה, כוח ושיווי משקל, מניעת נפילות, ובמקרים מתאימים תרופות עם ראיות בגברים – כולל אלנדרונט, זולדרוניק אסיד, דנוסומאב במצבים רלוונטיים, ולעיתים טיפול אנאבולי (Orwoll, 2000; Boonen, 2012; Smith, 2009; Saag, 2007).
כירופרקטיקה יכולה להשתלב בעיקר בתמיכה תפקודית, כאב והדרכה – אך חייבת להיות מותאמת לרמת הסיכון לשבר, עם דגש ברור על בטיחות והימנעות מטכניקות שאינן מתאימות באוסטאופורוזיס מתקדם (RCC, 2019; LaPelusa, 2023).
References:
Boonen, S., Reginster, J.-Y., Kaufman, J.-M., Lippuner, K., Zanchetta, J., Langdahl, B., … & Eastell, R. (2012). Fracture risk and zoledronic acid therapy in men with osteoporosis. The New England Journal of Medicine, 367(18), 1714-1723.
Ernst, E. (2003). Chiropractic spinal manipulation for back pain. The Medical Journal of Australia, 179(4), 195-196. (PDF available via PubMed Central).
International Osteoporosis Foundation. (2024). Epidemiology of osteoporosis and fragility fractures. IOF website.
Kanis, J. A., Johnell, O., Oden, A., Jonsson, B., Dawson, A., De Laet, C., & Melton, L. J. (2000). Long-term risk of osteoporotic fracture in Malmö. Osteoporosis International, 11(8), 669-674.
LaPelusa, A., & Colleagues. (2023). High-velocity low-amplitude manipulation techniques. In StatPearls. StatPearls Publishing. (NCBI Bookshelf).
LeBoff, M. S., Greenspan, S. L., Insogna, K. L., Lewiecki, E. M., Saag, K. G., Singer, A. J., & Siris, E. S. (2022). The clinician’s guide to prevention and treatment of osteoporosis. Osteoporosis International, 33(10), 2049-2102.
Mohseni, V., Zare, A., & Colleagues. (2024). Mortality and re-fracture rates in low trauma hip fracture patients: A cohort study. Archives of Osteoporosis, 19, Article 63. (Available via PubMed Central).
Nicholson, W. K., Krist, A. H., & US Preventive Services Task Force. (2025). Screening for osteoporosis to prevent fractures: US Preventive Services Task Force recommendation statement. JAMA, 333(2), 157-165.
Orwoll, E., Ettinger, M., Weiss, S., Miller, P., Kendler, D., Graham, J., … & Lombardi, A. (2000). Alendronate for the treatment of osteoporosis in men. The New England Journal of Medicine, 343(9), 604-610.
Royal College of Chiropractors. (2019). Osteoporosis quality standard: Chiropractic assessment and management of patients with osteoporosis and those at risk of osteoporotic fracture. Royal College of Chiropractors (UK).
Saag, K. G., Shane, E., Boonen, S., Marin, F., Donley, D. W., Taylor, K. A., … & Delmas, P. D. (2007). Teriparatide or alendronate in glucocorticoid-induced osteoporosis. The New England Journal of Medicine, 357(20), 2028-2039.
Smith, M. R., Egerdie, B., Hernández Toriz, N., Feldman, R., Tammela, T. L. J., Saad, F., … & Denosumab HALT Prostate Cancer Study Group. (2009). Denosumab in men receiving androgen-deprivation therapy for prostate cancer. The New England Journal of Medicine, 361(8), 745-755.
van Oostwaard, M. M., Bours, S. P. G., van den Bergh, J. P. W., & Colleagues. (2024). The risk of fragility fractures in men with prostate cancer treated with androgen deprivation therapy. Osteoporosis International, 35, 1-10.
Watts, N. B., Adler, R. A., Bilezikian, J. P., Drake, M. T., Eastell, R., Orwoll, E. S., & Finkelstein, J. S. (2012). Osteoporosis in men: An Endocrine Society clinical practice guideline. The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, 97(6), 1802-1822.
International Osteoporosis Foundation. (2024). Epidemiology of osteoporosis and fragility fractures. International Osteoporosis Foundation.
Kanis, J. A., Johnell, O., Oden, A., Jonsson, B., Dawson, A., De Laet, C., & Melton, L. J. (2000). Long-term risk of osteoporotic fracture in Malmö. Osteoporosis International, 11(8), 669-674.
Sarafrazi, N., Wambogo, E. A., & Shepherd, J. A. (2021). Osteoporosis or low bone mass among older adults in the United States, 2017-2018 (NCHS Data Brief No. 405). National Center for Health Statistics.
Vilaca, T., Eastell, R., & Schini, M. (2022). Osteoporosis in men. The Lancet Diabetes & Endocrinology, 10(4), 273-283.
