מתי ולמה צריך צילום רנטגן? צילום רנטגן המתבצע באמצעות קרני רנטגן הנפלטים ממכשיר הרנטגן מהווה בדיקה שכיחה ביותר. קרני הרנטגן התגלו בשנת 1895 על ידי וילהלם רנטגן. לקרניים אלה יכולת חדירה המותירה שיקוף של עצמים צפופים כגון עצמות.
בזכות קרני הרנטגן החל עידן רפואי חדש עם יכולת אבחון משופרת. בדיקת רנטגן עשויה להעניק לקלינאים יכולת להתבונן אל תוך הגוף בלי לחתוך. מידע כזה עשוי לאפשר לנו בחלק מהמקרים לאבחן ולטפל במגוון רחב של הפרעות בריאותיות. עם זאת, חשיפה לקרני רנטגן כרוכה גם בקרינה מזיקה המחייבת שימוש זהיר וחסכוני. ניתן לאבחן ולטפל באופן יעיל ומדויק במגוון כאבים ודלקות ללא צילומי רנטגן. בגלל שאינו יכול לשקף נזק ברקמות רכות ישנו קושי לאבחן באמצעותו הפרעות רקמות רכות כגון:
- סיאטיקה
- קרע מיניסקוס בברך
- או היצרות תעלת השדרה ועוד
אז, צילום רנטגן למה צריך את זה?
1) מתי ולמה צריך צילום רנטגן – רקע
צילום רנטגן הוא אחת מבדיקות ההדמיה הוותיקות ביותר ברפואה, אך גם בעידן של CT, MRI ואולטרסאונד הוא נשאר כלי יסודי, מהיר וזמין מאוד. הסיבה לכך פשוטה: במצבים קליניים מסוימים צילום רנטגן נותן תשובה מספקת, ולעיתים אף התשובה הנכונה ביותר כבדיקת פתיחה. הוא מסוגל לזהות שברים, פריקות, שינויים מבניים בעצם, דלקת ריאות, נוזל פלאורלי, עקמת, שינויים ניווניים מסוימים, מיקום של מכשור אורתופדי, ולעיתים גם סימנים של חסימת מעי או גוף זר.
במקביל, יש לא מעט מצבים שבהם דווקא לא צריך לבצע צילום רנטגן, משום שהבדיקה לא תשנה טיפול, עלולה לחשוף לקרינה מיותרת, ולעיתים רק תוביל לשרשרת בדיקות והסברים שאינם תורמים למטופל. לכן, השאלה החשובה איננה האם רנטגן היא “בדיקה טובה”, אלא האם במקרה הקליני המסוים יש לה ערך אמיתי: האם היא צפויה לאשר או לשלול אבחנה סבירה, האם היא תשפיע על החלטה טיפולית, והאם היא עדיפה או מספיקה ביחס לחלופות אחרות. בדיוק במקום הזה נמדדת רפואה טובה: לא בכמות ההדמיה, אלא בהתאמה הנכונה שלה למטופל, לתסמינים, לגיל, להיסטוריה הרפואית ולמידת הדחיפות (Kjelle, 2024; Diederich, 2000; Smith-Bindman, 2025).
2) מהו צילום רנטגן ולמה הוא עדיין כל כך חשוב
צילום רנטגן הוא בדיקת הדמיה המבוססת על קרינה מייננת העוברת דרך הגוף ונבלעת במידה שונה ברקמות שונות. עצם, למשל, בולעת יותר קרינה ולכן נראית לבנה יותר, בעוד אוויר נראה כהה יותר. התוצאה היא תמונת הקרנה דו-ממדית מהירה, זולה יחסית ונגישה כמעט בכל חדר מיון, מרפאה אורתופדית, מחלקת אשפוז ומכון דימות. למרות מגבלותיה, זו בדיוק הסיבה לכך שצילום רנטגן נשאר בדיקת פתיחה מצוינת במצבים רבים: הוא מהיר, זמין, לא דורש בדרך כלל הכנה מיוחדת, ולעיתים קרובות מספק תשובה שמספיקה לגמרי לצורך החלטה קלינית.
ברפואת חירום, אורתופדיה, רפואה פנימית, רפואת ילדים ורפואת משפחה, צילום רנטגן ממשיך לשמש ככלי מרכזי משום שהוא נותן מידע מבני בסיסי במהירות גבוהה מאוד. מצד אחר, חשוב להבין שהוא מוגבל: הוא פחות טוב להערכת רקמות רכות, עצבים, גידים, חוט שדרה, איברים פנימיים מסוימים, או פתולוגיה עדינה מוקדמת. לכן, ערכו האמיתי של צילום רנטגן איננו בכך שהוא “רואה הכול”, אלא בכך שהוא בודק היטב את הדברים שהבדיקה נועדה לבדוק. זהו כלי מעולה לשאלות הנכונות, ופחות יעיל כששואלים אותו את השאלה הלא נכונה (Tafti, 2022; Ford, 2021; Diederich, 2000).
3) שכיחות: עד כמה צילום רנטגן נפוץ
כדי להבין עד כמה צילום רנטגן חשוב, צריך להסתכל גם על ההיקף שבו משתמשים בו. סקירה שיטתית עדכנית ציינה כי בעולם מבוצעות בכל שנה כ-3.6 מיליארד בדיקות הדמיה, וכ-84% מהן הן הדמיה קונבנציונלית הכוללת רדיוגרפיה ופלואורוסקופיה. המשמעות היא שבדיקות רנטגן פשוטות הן עדיין עמוד השדרה של ההדמיה הרפואית ברמה הגלובלית. גם כאשר CT ו-MRI גדלות בשימוש, צילום רנטגן נשאר הבדיקה הראשונה במצבים רבים בזכות עלות נמוכה יחסית, זמינות רחבה וקיצור זמן להחלטה.
בתוך עולם הרנטגן עצמו, צילום חזה נחשב לאחת מבדיקות ההדמיה הנפוצות ביותר בעולם, במיוחד במיון, באשפוז ובבירור נשימתי, ואילו צילומי שלד נמצאים בשימוש יומיומי עצום בבירור חבלות, כאב מקומי, שברים, מעקב לאחר ניתוחים והערכת יישור מבני. דווקא בגלל השכיחות הגבוהה הזאת, לשאלה “מתי באמת צריך צילום רנטגן” יש משמעות קלינית ובריאותית רחבה. בדיקה זולה ונגישה עלולה להפוך בקלות לבדיקה שנשלחת יותר מדי, ולכן הצורך בשימוש מושכל איננו תיאורטי אלא מעשי מאוד. ככל שהבדיקה שכיחה יותר, כך גם המחיר המצטבר של שימוש לא מדויק בה, כולל קרינה, זמן, עומס מערכתי וממצאים מקריים, הופך למשמעותי יותר (Kjelle, 2024; Khan, 2024; Alcolea, 2024).
4) מתי צריך צילום רנטגן בחבלה, שבר או פריקה
ההתווייה הקלאסית ביותר לצילום רנטגן היא חשד לשבר או לפריקה. כאשר יש נפילה, מכה ישירה, סיבוב חד של מפרק, כאב חד עם קושי לשאת משקל, עיוות, רגישות גרמית ממוקדת או ירידה בטווח תנועה, צילום רנטגן הוא בדרך כלל בדיקת הפתיחה הנכונה. במקרים כאלה המטרה של הצילום ברורה: לזהות אם יש שבר, לבדוק אם קיימת תזוזה, להעריך את ציר העצם והמפרק, ולסייע בהחלטה אם צריך קיבוע, ניתוח, טיפול שמרני או הדמיה נוספת. זו גם בדיקה חשובה במעקב אחר ריפוי שבר ובהערכה לאחר ניתוחים אורתופדיים. עם זאת, לא כל חבלה מצריכה צילום. ברפואה דחופה משתמשים בכללי החלטה קליניים כדי לצמצם צילומים מיותרים בלי לפספס שברים חשובים.
בקרסול, למשל, כללי Ottawa משמשים שנים רבות כדי להחליט מתי באמת צריך צילום. מטה-אנליזה עדכנית הראתה כי הכלל הזה מדויק מאוד לשלילת שבר בקרב מבוגרים עם חבלת קרסול חריפה, והוא נועד בדיוק להפחית הדמיה מיותרת. סקירות נוספות מזכירות שרק מיעוט מחבלות הקרסול הן שברים, ופחות מ-15% מהמקרים מסתיימים באבחנת שבר. גם בברך יש כלל דומה, Ottawa Knee Rule, שמאפשר להפחית צילומים מיותרים תוך שמירה על רגישות גבוהה. לכן, בצילום חבלות צריך לשלב בין הקליניקה לבין ההדמיה: רנטגן נדרש כאשר יש סבירות ממשית לשבר, לא כתגובה אוטומטית לכל כאב אחרי נפילה (Gomes, 2022; Kazemi, 2023; Yilmaz, 2021).
5) צילום רנטגן בכאב גב, צוואר ועמוד שדרה: מתי כן ומתי לא
אחד התחומים שבהם נעשים הרבה צילומים מיותרים הוא כאב גב תחתון. רוב מקרי כאב הגב החריף הם לא-ספציפיים, כלומר אינם נובעים משבר, זיהום, ממאירות או לחץ עצבי מסוכן. לכן, ברוב המקרים אין צורך מיידי בצילום רנטגן. הספרות העדכנית והוותיקה כאחת מדגישה שצילום אינו משפר תוצאות במטופלים עם כאב גב לא-ספציפי ללא “דגלים אדומים”. דגלים כאלה כוללים טראומה משמעותית, חשד לשבר, חום או זיהום, היסטוריה של סרטן, ירידה לא מוסברת במשקל, דיכוי חיסוני, שימוש ממושך בסטרואידים, אוסטיאופורוזיס, חסר נוירולוגי מתקדם או חשד לתסמונת זנב הסוס. כאשר הם קיימים, צילום רנטגן עשוי להיות חלק מהבירור, ולעיתים אפילו הבדיקה הראשונית.
אך כאשר הם אינם קיימים, ביצוע רנטגן מוקדם בדרך כלל אינו מועיל. זה חשוב במיוחד משום שצילומי גב מגלים לעיתים קרובות שינויים ניווניים שכיחים שאינם בהכרח קשורים לכאב, ועלולים ליצור תיוג מיותר, חרדה או הפניות מיותרות. מחקר מ-2023 שבחן הפניות לצילומי עמוד שדרה מותני מצא שכ-36.2% מההזמנות לצילום היו לא מתאימות, כאשר אחת הסיבות השכיחות הייתה כאב גב תחתון ללא אינדיקציה ברורה. במילים אחרות, השאלה איננה האם צילום גב “יכול להראות משהו”, אלא האם אותו “משהו” צפוי לשנות את הטיפול. ברוב המטופלים עם כאב גב אקוטי פשוט, התשובה היא לא (Chou, 2011; See, 2021; Tay, 2023).
6) מתי צריך צילום רנטגן של החזה
צילום חזה הוא אחד הצילומים השכיחים ביותר ברפואה, אך גם כאן צריך להבחין בין שימוש נכון לבין שימוש אוטומטי. כאשר עולה חשד לדלקת ריאות, תפליט פלאורלי, פנאומוטורקס, החמרה נשימתית, אי-ספיקת לב עם גודש ריאתי, או בעיה מבנית בבית החזה, צילום חזה הוא לעיתים קרובות בדיקת קו ראשון. בדלקת ריאות, למשל, הדמיה רדיוגרפית ממלאת תפקיד מרכזי, משום שהיא יכולה לזהות תסנין, תפליט או מעורבות ריאתית אחרת, ובכך לחזק את האבחנה ולתמוך בהחלטות טיפוליות. מצד אחר, לא כל שיעול כרוני או אי-נוחות נשימתית מחייבים בהכרח צילום חוזר או המשך בירור ברנטגן.
מחקר רטרוספקטיבי מ-2023 במבוגרים עם שיעול כרוני עמיד הראה שצילום חזה בלבד נתן תשואה אבחנתית מוגבלת: רק 12.2% מהצילומים היו חריגים, ו-CT שינה את המשך הבירור או הטיפול ב-15.1% מהמטופלים שלהם היה צילום חזה תקין. הנתון הזה לא אומר שצילום חזה “לא טוב”, אלא שהוא טוב בעיקר כבדיקת פתיחה, ושבמקרים ממושכים או עמידים לעיתים צריך לעבור לשלב הבא. לכן, צילום חזה נחוץ כאשר הוא עונה על שאלה קלינית ברורה: האם יש תהליך ריאתי, תפליט, קריסה, גודש, או ממצא מבני דחוף. הוא פחות שימושי כאשר הוא נשלח שוב ושוב ללא שינוי קליני משמעותי או ללא אינדיקציה חדשה (Washington, 2024; Truba, 2023; Regunath, 2024).
7) צילום רנטגן בבטן: שימוש סלקטיבי, לא אוטומטי
לצילום רנטגן של הבטן יש תפקיד, אבל מצומצם יותר ממה שהיה בעבר. במצבים מסוימים הוא עדיין עשוי להיות שימושי, למשל כשיש חשד לחסימת מעי, התנקבות, בליעת גוף זר, או לעיתים במעקב אחר מיקום של צינורות ומכשירים. עם זאת, הספרות המודרנית מדגישה שהיכולת האבחנתית של צילום בטן מוגבלת יחסית, במיוחד בהשוואה ל-CT, ולעיתים גם בהשוואה לאולטרסאונד. בסקירות עדכניות על חסימת מעי תואר כי צילום בטן פשוט יכול להראות לולאות מעי מורחבות ומפלסי אוויר-נוזל, אך הדיוק שלו מוגבל, ונע בדרך כלל בטווחים שאינם מספקים כדי להכריע לבדו במקרים מורכבים.
לכן, במטופל עם כאב בטן חריף, רגישות משמעותית, הקאות, נפיחות או חשד לסיבוך כירורגי, צילום בטן יכול להיות נקודת פתיחה, אך לעיתים קרובות אינו הבדיקה המסיימת. הוא מועיל בעיקר כשצריך תשובה ראשונית מהירה, או כאשר השאלה קלינית ממוקדת מאוד. הבנה זו חשובה משום שבכאב בטן בלתי ממוקד, ביצוע רנטגן “כדי להתחיל ממשהו” עלול לעכב את הבדיקה הנכונה באמת. במילים אחרות, צילום בטן הוא כלי סלקטיבי: יש לו מקום, אך לא מקום אוטומטי (Nelms, 2021; Geng, 2018; Livingston, 2025).
8) מתי צילום רנטגן חשוב במחלות כרוניות, שינויים ניווניים ומעקב
לא כל צילום רנטגן מיועד לחירום. חלק גדול מהשימוש בו הוא בבירור מבני ומעקב:
- במחלות מפרקים ניווניות, ובמיוחד בברך, הירך וכפות הידיים, צילום רנטגן יכול להדגים היצרות מרווח מפרקי, אוסטאופיטים, סקלרוזיס ושינויים גרמיים אחרים. אמנם כאב ותפקוד אינם נקבעים רק לפי הצילום, אך לרנטגן יש עדיין ערך בהערכת מבנה, בתיעוד חומרה ובמעקב.
- גם בתחום העקמת, צילום רנטגן נותר מרכזי מאוד משום שהוא מאפשר למדוד זווית Cobb, להעריך התקדמות, לתכנן טיפול שמרני או ניתוחי ולעקוב לאורך זמן. בסקירות על עקמת אידיופתית של גיל ההתבגרות מודגש שהערכה פורמלית מבוססת על צילומי עמידה, בעוד CT או MRI אינם נדרשים באופן שגרתי במטופלים טיפוסיים.
- באופן דומה, לאחר ניתוחים אורתופדיים רבים רנטגן משמשת למעקב אחר מנח שתלים, ריפוי שבר, קיבוע, יישור ואי-יציבות.
כלומר, גם כאשר יש בדיקות מתקדמות יותר, לצילום רנטגן עדיין יש יתרון מובהק בהערכת עצם, ציר, מנח ומעקב סדרתי. דווקא הפשטות של הבדיקה היא לפעמים יתרונה הגדול ביותר (Roemer, 2018; Menger, 2023; Girão, 2023).
9) מתי לא צריך צילום רנטגן
היבט חשוב לא פחות הוא לדעת מתי לא צריך רנטגן. לא כל כאב מחייב תמונה. למשל, בכאב גב תחתון לא-ספציפי ללא דגלים אדומים, צילום רנטגן בדרך כלל אינו מועיל. גם בקרסול ובברך לאחר חבלה קלה יחסית, אפשר לעיתים קרובות להיעזר בכללי Ottawa כדי להחליט שאין צורך בצילום. בשיעול כרוני עם צילום חזה קודם תקין ובדיקה גופנית שגרתית, לא תמיד יש צורך בצילום חוזר. במקרים רבים של כאבי צוואר או כתף ללא טראומה וללא סימנים נוירולוגיים, צילום רנטגן אינו הבדיקה הראשונה הנדרשת.
הבעיה בבדיקות מיותרות אינה רק הקרינה, אלא גם “אבחון יתר” של ממצאים מקריים: שינויים ניווניים שכיחים, סטיות קלות או ממצאים שאין להם קשר אמיתי לתלונה. ממצאים כאלה עלולים לגרום לכך שהמטופל יראה את עצמו כ“פגוע מבנית” גם כשמדובר בכאב מכני שכיח ובר-שיקום. לכן, אחת הסיבות החשובות ביותר לא לבצע צילום רנטגן היא שהבדיקה לא צפויה לשנות את ניהול המקרה. זהו עיקרון של רפואה איכותית: לבדוק כשיש סיבה, ולהימנע מהדמיה כשהיא לא מוסיפה ערך אמיתי (Chou, 2011; See, 2021; Gomes, 2022).
10) הקרינה ברנטגן: סיכון קטן, אבל לא אפס
אחד החששות השכיחים סביב צילום רנטגן הוא הקרינה. חשוב לשמור כאן על איזון: הסיכון מצילום בודד בדרך כלל קטן מאוד, אבל אינו אפס. במונחי קרינה, צילום חזה רגיל הוא בדיקה נמוכת מינון יחסית; מאמרים קלאסיים ומעודכנים מצביעים על כך שהמנה האפקטיבית של צילום חזה דו-כיווני נמצאת בטווח נמוך משמעותית מזה של CT חזה. הבעיה האמיתית מתחילה כשמבצעים בדיקות רבות ללא צורך, או כשנעשות בדיקות במטופלים צעירים מאוד, בילדים, או בנשים הרות ללא הצדקה מספקת.
לכן ברדיולוגיה נהוג עקרון ALARA, כלומר לשמור את הקרינה “נמוכה ככל שניתן באופן סביר”. בפועל, זה אומר לא רק לכוון את המכונה היטב, אלא קודם כול לבחור נכון את המטופל שצריך את הצילום. כלומר, מניעת קרינה מיותרת מתחילה בהחלטה הקלינית, עוד לפני שלוחצים על הכפתור. חשוב גם לזכור שהשוואת הסיכון של צילום רנטגן לסיכון של אי-אבחון היא חלק מהחשיבה. כשיש חשד לשבר, דלקת ריאות משמעותית או בעיה מבנית חשובה, אי-ביצוע הצילום עלול להזיק יותר מן הקרינה עצמה. לכן, השאלה הנכונה איננה “האם יש קרינה”, אלא האם התועלת עולה על הסיכון, וברוב המצבים שבהם הצילום באמת נדרש התשובה היא כן (Diederich, 2000; Brower, 2021; Akram, 2022).
11) ילדים, היריון ובדיקות חוזרות
בקבוצות מסוימות צריך להיות זהירים יותר. בילדים יש רגישות גבוהה יותר לקרינה לאורך החיים, ולכן מקפידים עוד יותר לבצע צילום רק כשיש צורך ברור. גם בהיריון, אף שצילומי רנטגן רבים אינם מסוכנים כפי שנהוג לחשוב כאשר האזור המצולם רחוק מהרחם ובשימוש במיגון מתאים לפי נהלים, עדיין יש נטייה מוצדקת לבדוק האם קיימת חלופה ללא קרינה או האם אפשר לדחות את הבדיקה.
בחולים שזקוקים לצילומים חוזרים, כמו מטופלים עם עקמת, שברים במעקב, או מחלה כרונית של מערכת השריר והשלד, השיקול איננו להימנע מהדמיה נחוצה, אלא לבצע אותה בתזמון ובתדירות סבירים, ולבחור בפרוטוקולים חסכוניים בקרינה כאשר אפשר. דווקא ברפואה טובה אין סתירה בין שימוש בהדמיה לבין זהירות בקרינה; להפך, שימוש מושכל בצילום רנטגן הוא הדרך הנכונה גם לאבחן טוב וגם לשמור על בטיחות (Menger, 2023; Brower, 2021; Nguyen, 2023).
12) כירופרקטיקה: איפה היא יכולה להועיל ואיפה לא
בהקשר של צילום רנטגן, לכירופרקטיקה יש מקום אפשרי אך מוגבל ומוגדר היטב. היא עשויה להועיל בעיקר במצבים של כאב גב או צוואר מכני, כאשר אין סימני אזהרה ואין חשד לשבר, זיהום, ממאירות, חסר נוירולוגי מתקדם או פתולוגיה מסכנת חיים. בסקירה גלובלית של קווים מנחים לכאב גב תחתון נמצא שטיפולים לא-תרופתיים, ובהם גם מניפולציה ספינלית, נכללים בחלק מההמלצות למטופלים מתאימים. סקירה מ-2024 על כירופרקטיקה ומניפולציה ספינלית הדגישה שהראיות התומכות חזקות יותר בהפרעות שריר-שלד, ובעיקר בכאב גב וצוואר, מאשר בבעיות לא-מוסקולוסקלטליות. מנקודת מבט של הדמיה, המשמעות היא שכירופרקטיקה יכולה להועיל לעיתים דווקא בכך שהיא מספקת מסלול טיפולי שמרני למטופלים שאינם צריכים צילום מיידי.
עם זאת, היא אינה תחליף לבירור רפואי כאשר יש דגלים אדומים. יתרה מזאת, גם בתוך מקצוע הכירופרקטיקה עצמה קיימת ספרות שמדגישה את הצורך להיצמד להנחיות הדמיה ולא לשלוח צילומי עמוד שדרה באופן שגרתי. מחקרים מקנדה הראו שהידע וההיצמדות להנחיות רדיוגרפיה בכאב גב תחתון משתנים בין מטפלים, ושיש חשיבות להטמעת גישה מבוססת-ראיות כדי לצמצם שימוש מיותר ברנטגן. לכן, כירופרקטיקה יכולה להועיל כאשר היא ממוקמת נכון: כחלק מטיפול שמרני במטופלים מתאימים, לא כתחליף לאבחון כשיש חשד למצב מסוכן, ולא כהצדקה לצילום שגרתי ללא אינדיקציה (Zhou, 2024; Trager, 2024; De Carvalho, 2021; To, 2022).
13) סיכום
צילום רנטגן נדרש כאשר יש לו שאלה ברורה לענות עליה: האם יש שבר, פריקה, תהליך ריאתי, שינוי מבני משמעותי, עקמת, התקדמות של מחלה גרמית, או צורך במעקב אחר מנח וריפוי. הוא אינו נועד “להסתכל סתם”, אלא לשנות החלטה קלינית. במצבים כמו חבלה עם חשד לשבר, דלקת ריאות, עקמת, מעקב אורתופדי ושינויים מבניים מסוימים, רנטגן הוא כלי מצוין.
במצבים אחרים, כמו כאב גב תחתון פשוט ללא דגלים אדומים או חבלות קלות שבהן כללי Ottawa שוללים צורך בהדמיה, הצילום עשוי להיות מיותר. לכן, הסיבה האמיתית לבצע צילום רנטגן איננה זמינותו או פשטותו, אלא הערך המוסף שלו למטופל המסוים. השימוש הנכון ברנטגן הוא לא שימוש מקסימלי, אלא שימוש מדויק: מספיק כדי לא לפספס אבחנה חשובה, ומספיק זהיר כדי לא לבדוק כשאין בכך תועלת. זהו בדיוק האיזון שבין נגישות רפואית, איכות אבחונית ובטיחות (Kjelle, 2024; Chou, 2011; Gomes, 2022; Washington, 2024).
References:
Chou, R., Qaseem, A., Owens, D. K., & Shekelle, P. (2011). Diagnostic imaging for low back pain: Advice for high-value health care from the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 154(3), 181-189. [https://doi.org/10.7326/0003-4819-154-3-201102010-00008](https://doi.org/10.7326/0003-4819-154-3-201102010-00008)
De Carvalho, D., Bussières, A., French, S. D., Wade, D., Brake-Patten, D., O'Keefe, L., Elliott, B., Budgell, K., O'Reilly, S., To, D., & Hall, A. (2021). Knowledge of and adherence to radiographic guidelines for low back pain: A survey of chiropractors in Newfoundland and Labrador, Canada. Chiropractic & Manual Therapies, 29(1), Article 4.[https://doi.org/10.1186/s12998-020-00361-2](https://doi.org/10.1186/s12998-020-00361-2)
Diederich, S., & Lenzen, H. (2000). Radiation exposure associated with imaging of the chest: Comparison of different radiographic and computed tomography techniques. Cancer, 89(11 Suppl), 2457-2460. [https://doi.org/10.1002/1097-0142(20001201)89:11+](https://doi.org/10.1002/1097-0142%2820001201%2989:11+)<2457::AID-CNCR22>3.0.CO;2-7
Ford, B., Dore, E., & Kanne, J. P. (2021). Diagnostic imaging: Appropriate and safe use. American Family Physician, 103(1), 42-50.
Gatto, A., Liu, K., Milan, N., & Wong, S. E. (2025). The effects of GLP-1 agonists on musculoskeletal health and orthopedic care. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 18(10), 469-480. [https://doi.org/10.1007/s12178-025-09978-3](https://doi.org/10.1007/s12178-025-09978-3)
Geng, W. Z. M., Joseph, T., Jeanes, A., & Lui, B. (2018). The value of the erect abdominal radiograph for the diagnosis of mechanical bowel obstruction and paralytic ileus in adults presenting with acute abdominal pain. Journal of Medical Radiation Sciences, 65(4), 259-266. [https://doi.org/10.1002/jmrs.299](https://doi.org/10.1002/jmrs.299)
Girão, M. M. V., & Junior, W. S. (2023). A guide to basic understanding of spine surgical procedures. Radiologia Brasileira, 56(3), 185-194. [https://doi.org/10.1590/0100-3984.2022.0079](https://doi.org/10.1590/0100-3984.2022.0079)
Gomes, Y. E., Chau, M., Banwell, H. A., & Causby, R. S. (2022). Diagnostic accuracy of the Ottawa ankle rule to exclude fractures in acute ankle injuries in adults: A systematic review and meta-analysis. BMC Musculoskeletal Disorders, 23(1), 885. [https://doi.org/10.1186/s12891-022-05831-7](https://doi.org/10.1186/s12891-022-05831-7)
Kazemi, S.-M., Khorram, R., Fayyazi, E., & Farrokhi, M. (2023). Diagnostic accuracy of Ottawa Knee Rule for diagnosis of fracture in patients with knee trauma: A systematic review and meta-analysis. Archives of Academic Emergency Medicine, 11(1), e30. [https://doi.org/10.22037/aaem.v11i1.1934](https://doi.org/10.22037/aaem.v11i1.1934)
Khan, F., Perring, C., Al-Hasan, A., et al. (2024). AI-assisted detection for chest X-rays (AID-CXR): A multi-reader study. BMC Pulmonary Medicine, 24, [details online ahead/issue as indexed].
Kjelle, E., Brandsæter, I. Ø., Andersen, E. R., & Hofmann, B. M. (2024). Cost of low-value imaging worldwide: A systematic review. Applied Health Economics and Health Policy, 22(4), 485-501. [https://doi.org/10.1007/s40258-024-00876-2](https://doi.org/10.1007/s40258-024-00876-2)
Menger, R. P., & Sin, A. H. (2025). Adolescent idiopathic scoliosis. In StatPearls. StatPearls Publishing.
Nelms, D. W., & Pugh, A. M. (2021). Imaging modalities for evaluation of intestinal obstruction. Clinics in Colon and Rectal Surgery, 34(5), 273-285. [https://doi.org/10.1055/s-0041-1732466](https://doi.org/10.1055/s-0041-1732466)
Nguyen, T., McDonald, R. J., & Wei, W. (2023). Malignancy in pregnancy: Multimodality imaging and review of current guidelines. Seminars in Ultrasound, CT and MRI, 44(2), 156-170. [https://doi.org/10.1053/j.sult.2023.02.003](https://doi.org/10.1053/j.sult.2023.02.003)
Rai, C., Woodrow, J., O’Neill, C., et al. (2026). Association of GLP-1 receptor agonists with post-operative outcomes after Achilles tendon repair in obese patients. The Journal of Foot & Ankle Surgery. Advance online publication. [https://doi.org/10.1053/j.jfas.2026.02.007](https://doi.org/10.1053/j.jfas.2026.02.007)
Regunath, H., & Oba, Y. (2025). Community-acquired pneumonia. In StatPearls. StatPearls Publishing.
Roemer, F. W., Kwoh, C. K., Hayashi, D., & Guermazi, A. (2018). The role of radiography and MRI for eligibility assessment in DMOAD trials of knee OA. Nature Reviews Rheumatology, 14(6), 372-380. [https://doi.org/10.1038/s41584-018-0010-z](https://doi.org/10.1038/s41584-018-0010-z)
See, Q. Y., Tan, B. J.-N., & Dinesh, S. K. (2021). Acute low back pain: Diagnosis and management. Singapore Medical Journal, 62(6), 271-275. [https://doi.org/10.11622/smedj.2021086](https://doi.org/10.11622/smedj.2021086)
Smith-Bindman, R., Chu, P. W., Azman Firdaus, H., et al. (2025). Projected lifetime cancer risks from current computed tomography imaging. JAMA Internal Medicine, 185(6), 710-719. [https://doi.org/10.1001/jamainternmed.2025.0505](https://doi.org/10.1001/jamainternmed.2025.0505)
Tafti, A., & Hsieh, B. (2022). X-ray image acquisition. In StatPearls. StatPearls Publishing.
Tay, Y. X., Chan, L. L., Than, S. R., Lim, G. H., Tan, M. B., Mak, M. S., et al. (2023). Appropriateness of lumbar spine radiography and factors influencing imaging ordering patterns: Paving the path toward value-driven health care. International Journal for Quality in Health Care, 35(2), mzad021. [https://doi.org/10.1093/intqhc/mzad021](https://doi.org/10.1093/intqhc/mzad021)
To, D., Hall, A., Bussières, A., French, S. D., Lawrence, R., Pike, A., Patey, A. M., Brake-Patten, D., O'Keefe, L., Elliott, B., & De Carvalho, D. (2022). Exploring factors influencing chiropractors' adherence to radiographic guidelines for low back pain using the Theoretical Domains Framework. Chiropractic & Manual Therapies, 30(1), 23. [https://doi.org/10.1186/s12998-022-00433-5](https://doi.org/10.1186/s12998-022-00433-5)
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. [https://doi.org/10.3390/jcm13195668](https://doi.org/10.3390/jcm13195668)
Truba, O., Dabrowska, M., Grabczak, E. M., Bialek-Gosk, K., Rybka-Fraczek, A., Klimowicz, K., Zukowska, M., & Krenke, R. (2023). Diagnostic yield of chest radiograph in management of adults with difficult-to-treat chronic cough-Retrospective study. Journal of Thoracic Disease, 15(2), 928-939. [https://doi.org/10.21037/jtd-22-111](https://doi.org/10.21037/jtd-22-111)
Washington, L., O’Sullivan-Murphy, B., Christensen, J. D., & McAdams, H. P. (2024). Radiographic imaging of community-acquired pneumonia: A case-based review. Infectious Disease Clinics of North America, 38(1), 19-33. [https://doi.org/10.1016/j.idc.2023.12.008](https://doi.org/10.1016/j.idc.2023.12.008)
Yilmaz, S. Y., Yaka, E., Pekdemir, M., & Akkan, M. (2021). Accuracy of Ottawa ankle rules for midfoot and ankle injuries. Turkish Journal of Emergency Medicine, 21(3), 123-129. [https://doi.org/10.4103/2452-2473.319648](https://doi.org/10.4103/2452-2473.319648)
Zhang, X., Chi, R., Xu, J., Meng, C., Wang, Z., Ruo, W., Xin, F., Xu, T., Guo, F., Wang, G., & Ye, Y. (2026). GLP-1 receptor agonist liraglutide facilitates rotator cuff healing by reducing tendon cell inflammation and endoplasmic reticulum stress through the GLP-1R-AMPK/SIRT1 pathway. International Immunopharmacology, 169, 116010. [https://doi.org/10.1016/j.intimp.2025.116010](https://doi.org/10.1016/j.intimp.2025.116010)
Zhou, T., Salman, D., & McGregor, A. H. (2024). Recent clinical practice guidelines for the management of low back pain: A global comparison. BMC Musculoskeletal Disorders, 25(1), 344. [https://doi.org/10.1186/s12891-024-07468-0](https://doi.org/10.1186/s12891-024-07468-0)