ישיבה ממושכת מקצרת את החיים

ישיבה ממושכת מקצרת את החיים! הנזקים הנגרמים לגוף מישיבה ממושכת סוקרו ומסוקרים בהרחבה באתר. גם במאמר הזה נצא נגד אורח החיים היושבני הגורם בין היתר לעלייה ברמת הסוכר והכולסטרול בדם, לעודף משקל והשמנה ולמחלות קטלניות כגון מחלות לב וכלי דם, מחלות סרטן ועוד. מומחים בנושא ממליצים לצמצם את הישיבה הממושכת ולעדיף עמידה

לטענת החוקרים הליכה או פעילות גופנית אינה מצמצמת את נזקי הישיבה. פעילות גופנית לא מנטרלת לחלוטין את הסיכונים הבריאותיים הנובעים מישיבה ממושכת.

על פי המחקר המסוקר כאן ומחקרים רבים אחרים עדיף לנו לעמוד ולצמצם את שעות הישיבה שלנו. עם זאת, חשוב לציין שישנם מחקרים שמצאו שגם עבודה בעמידה ממושכת כרוכה בנזקים גופניים. הגוף האנושי נועד לנוע ולא להישאר במנח קבוע אחד לאורך זמן. כול עוד אנו מחוברים לעמדת עבודה צריך לדעתי לגוון במנחי העבודה. לשבת (על כיסא רגיל ואז על כיסא גבוה), לעמוד, ללכת וחוזר חלילה. במאמר "ישיבה ממושכת מקצרת את החיים" נדון בהשלכות הקטלניות של אורח החיים היושבני.

ישיבה ממושכת מקצרת את החיים – רקע

ישיבה ממושכת מקצרת את החיים? מה באמת אומר המחקר העדכני? בעשורים האחרונים הפכה הישיבה הממושכת -בעבודה, ברכב, מול מחשב או טלוויזיה -לחלק מרכזי מסגנון החיים המודרני. הביטוי השיווקי "ישיבה היא הסיגריות החדשות" נשמע דרמטי, אבל מאחוריו עומד גוף מחקר מכובד שמצביע על קשר עקבי בין זמן ישיבה רב לבין תמותה מוקדמת ומחלות כרוניות. יחד עם זאת, התמונה מורכבת יותר: לא כל ישיבה "מקצרת חיים" באותה מידה, וההשפעה תלויה גם בכמות ובאיכות הפעילות הגופנית שמבצעים.

מחקרי אוכלוסייה גדולים ומטה־אנליזות מעודכנות מצביעים על כך שזמן ישיבה גבוה -בעיקר כאשר הוא מצטבר ברצפים ארוכים וללא הפסקות -קשור לעלייה בסיכון לתמותה מכל הסיבות, למחלות לב וכלי דם, לסוכרת מסוג 2, לסוגי סרטן מסוימים ולהחמרת בריאות הנפש (Owen, 2010; Biswas, 2015; Patterson, 2018; Bell, 2023).

מטרת המאמר היא לסקור באופן שיטתי ועדכני את הראיות:

• מהי בכלל "התנהגות יושבנית" וכיצד היא שונה פשוט מחוסר פעילות?
• מה הקשר בין ישיבה ממושכת לתמותה מוקדמת?
• האם מספיק "לפצות" על ישיבה באמצעות אימון פעם ביום?
• ואילו צעדים מעשיים יכולים להפחית את הנזק -ואולי להאריך חיים?

מהי התנהגות יושבנית -ולמה היא לא רק "לא עושה ספורט"

מבחינה מדעית, התנהגות יושבנית מוגדרת כפעילות במאמץ נמוך המבוצעת בישיבה, שכיבה או רכון, בשעות הערות -למשל ישיבה מול מחשב, טלוויזיה, נהיגה או ישיבה פסיבית בפגישות (Owen, 2010; Bell, 2023).

חשוב להבחין בין שני מושגים:

1. חוסר פעילות גופנית (physical inactivity) -אי־עמידה בהמלצות הפעילות הגופנית (למשל פחות מ־150 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה).
2. התנהגות יושבנית (sedentary behavior) -כמות הזמן הממשית בישיבה/שכיבה במאמץ נמוך, ללא קשר לשאלה אם האדם מתאמן.

אדם יכול להיות:

1. "ספורטאי סוף־שבוע" שמתאמן שעה ביום ובשאר הזמן יושב 10-11 שעות -ולהיות גם פעיל גופנית וגם יושבני מאוד.
2. או אדם אחר, שלא עושה ספורט פורמלי אך עומד/הולך הרבה בעבודה, ובפועל מבלה מעט בישיבה.

מחקרי פיזיולוגיה ("inactivity physiology") הראו שעם הירידה בפעילות השרירית בזמן ישיבה חלה האטה חדה בפעילות אנזימים המעורבים בפירוק שומנים ובסילוק גלוקוז מהדם, גם אם האדם עומד בהמלצות הפעילות הגופנית (Hamilton, 2007; Owen, 2010). זוהי אחת הסיבות לכך שהמדע מתייחס לישיבה כאל גורם סיכון ייחודי, ולא רק "היעדר ספורט.

כמה אנחנו יושבים -תמונת מצב עולמית

מדידות מבוססות שאלונים ומד תאוצה (accelerometer) מצביעות על כך שמבוגרים במדינות מתועשות מבלים בממוצע 8-10 שעות ביממה במצב יושבני, כאשר עובדים במשרות משרדיות, נהגים ואנשי הייטק מגיעים לעיתים ל־10-13 שעות ישיבה ביום (Bauman, 2011; Owen, 2020; Bell, 2023).

נתונים ממחקרים רב־מדינתיים מראים כי:

• באירופה, שיעורי ישיבה מעל 7-8 שעות ביום נפוצים במיוחד בקרב עובדים אקדמאים ומקצועות משרדים (Loyen, 2016).
• מחקר יפני המבוסס מד תאוצה מצא כי חלק ניכר מהאוכלוסייה מבלה מעל 9 שעות ביממה בישיבה, עם עלייה חדה בגיל המבוגר (Chen, 2018).

מבחינת בריאות הציבור, זה אומר שמיליוני אנשים נמצאים באזור הסיכון שבו ישיבה ממושכת כבר אינה "תמימה" אלא קשורה לעלייה מדידה בתמותה ובתחלואה.

ישיבה ממושכת ותמותה מוקדמת: מה אומרים מחקרי העוקבה והמטה־אנליזות?

מטה־אנליזות מוקדמות

מטה־אנליזה קלאסית שכללה 6 מחקרי עוקבה גדולים (Chau, 2013) הראתה כי:

• לכל שעה נוספת של ישיבה ביום נצפתה עלייה של כ־2% בסיכון לתמותה (1.02 לכל שעה) לאחר התאמה לגורמי סיכון אחרים ולפעילות גופנית.
• כאשר הישיבה חצתה את סף 7 שעות ביום, כל שעה נוספת לוותה בעלייה של כ־5% בסיכון (HR≈1.05) (Chau, 2013).
• מחקר עוקבה גדול נוסף (Katzmarzyk, 2009) מצא שאנשים שיושבים את רוב שעות היום נמצאים בסיכון מוגבר ב־20-40% לתמותה מכל הסיבות בהשוואה לאלה שיושבים פחות מ־4 שעות ביום.

המטה־אנליזה המקיפה של Biswas:

מטה־אנליזה רחבה יותר, שכללה 41 מחקרי עוקבה (יותר ממיליון משתתפים), הראתה כי בהשוואה לרמת ישיבה נמוכה:

• רמות ישיבה גבוהות היו קשורות לעלייה של כ־24% בסיכון לתמותה מכל הסיבות,
• כ־18% בסיכון לתחלואה/תמותה לבבית,
• וכ־13% בסיכון לסרטן (Biswas, 2015).

גם לאחר התאמה לרמות פעילות גופנית, האפקט אומנם נחלש אך נותר מובהק -כלומר, ישיבה ממושכת "מוסיפה" סיכון מעבר לשאלה אם מתאמנים.

Dose-response ותמונת סף הסיכון

מטה־אנליזה עדכנית יותר שבחנה את עקומת המינון-תגובה (Patterson, 2018) הראתה:

הסיכון לתמותה מתחיל לעלות בצורה מורגשת לאחר כ־6-8 שעות ישיבה ביום. תצפיות עקביות ממספר מחקרים מצביעות על כך שאזור ה"סיכון הגבוה" נמצא מעל 9-10 שעות ישיבה ביום, במיוחד אם חלק גדול מהזמן הוא ישיבה פנאי (למשל צפייה בטלוויזיה) (Patterson, 2018).מטה־רגרסיה שכללה מעל מיליון אנשים ניסתה לזהות נקודת "חיתוך" יומית של זמן ישיבה שממנה הסיכון לתמותה מזנק. החוקרים מצאו שסיכון התמותה נעשה מובהק סטטיסטית כאשר ישיבה יומית עוברת כ־9 שעות (Ku, 2018).

בתרגום מעשי:

• 6-7 שעות ישיבה ביום -אזור סיכון מתון, במיוחד אם קיימת פעילות גופנית מספקת.
• 8-9 שעות -הסיכון עולה באופן מובהק.
• 10+ שעות -הסיכון לתמותה ותחלואה קרדיו-מטבולית גבוה משמעותית.

דפוסי ישיבה: רציפות לעומת הפסקות קצרות

זה לא רק כמה יושבים, אלא גם איך הזמן הזה מצטבר לאורך היום.

מחקר עוקבה לאומי (Diaz, 2017) הראה שאצל מבוגרים בגיל הביניים ובגיל המבוגר:

• מי שצבר את מירב הזמן היושבני שלו ברצפים ארוכים (30 דקות ומעלה) היה בסיכון גבוה יותר לתמותה בהשוואה למי שהישיבה שלו הייתה "מקוטעת", גם אם זמן הישיבה הכולל היה דומה. (Diaz, 2017).

מחקר מבוסס מד תאוצה בקרב מבוגרים בבריטניה מצא כי:

• עלייה של כ־100 דקות בישיבה ביום הייתה קשורה לעלייה של כ־20% בסיכון למחלות לב. אך הגדלת מספר ההפסקות בישיבה (מספר המעברים מישיבה לעמידה/הליכה לשעה) לוותה בירידה של כ־14% בסיכון הקרדיו-וסקולרי (Yerramalla, 2022).
• סקירה עדכנית על ישיבה ומחלות לב סיכמה שמחקרים ניסויים קצרים מראים שבירת ישיבה כל 20-30 דקות באמצעות הליכה קצרה או אפילו עמידה פעילה משפרת מדדים כמו רמת הגלוקוז לאחר הארוחה, רמות אינסולין, לחץ דם ותפקוד האנדותל (Bell, 2023).

המסקנה:

גם אם לא ניתן לצמצם דרמטית את סך זמן הישיבה, יש ערך משמעותי להפיכת הישיבה לרצף מקוטע יותר עם הפסקות תנועה קצרות.

מנגנונים פיזיולוגיים: איך ישיבה ממושכת עלולה לקצר חיים?

1. השפעות מטבוליות: סוכר, שומנים ומשקל

ישיבה ממושכת מפחיתה את פעילות השרירים הגדולים ברגליים ובאגן. הדבר גורם בין השאר (Hamilton, 2007; Healy, 2008):

• ירידה בפעילות ליפופרוטאין ליפאז (LPL), אנזים מרכזי בפירוק טריגליצרידים.
• ירידה בקליטת הגלוקוז בשריר.
• עלייה בעמידות לאינסולין.

מחקרי עוקבה כמו AusDiab ו־NHANES הראו שזמן ישיבה גדול יותר קשור ל:

• היקף מותניים גדול יותר.
• רמות טריגליצרידים גבוהות יותר.
• רמות HDL ("כולסטרול טוב") נמוכות.
• רמות גלוקוז ואינסולין גבוהות יותר בצום ואחרי ארוחת מבחן (Healy, 2011; Bell, 2023).(Semantic Scholar)

אלה כולם גורמי סיכון מוכרים למחלות לב, לשבץ ולסוכרת מסוג 2 -מחלות המגבירות תמותה מוקדמת.

2. תפקוד כלי דם וקרישיות

מחקרים ניסויים שבהם נבדקים ישבו 3-4 שעות ברצף הראו:

• ירידה בתפקוד האנדותל (היכולת של כלי הדם להתרחב).
• עלייה במדדי דלקת וקרישיות.
• החמרת זרימת הדם ברגליים.

במחקר אחד נמצא שאפילו "קפצוני רגליים" (fidgeting) בזמן ישיבה ממושכת מנעו חלק מהפגיעה בתפקוד כלי הדם ברגליים (Restaino, 2015; Morishima, 2016). כלומר, חוסר התנועה המוחלט בחלקי הגוף התחתונים יוצר סביבה שמקדמת טרשת עורקים, היווצרות קרישים, ועלייה בסיכון לאוטם לבבי או לשבץ.

3. השמנה, כבד שומני וסרטן

ישיבה ממושכת תורמת לעלייה ב"עומס קלורי נטו": הוצאה אנרגטית נמוכה לאורך שעות רבות ביממה. לאורך שנים, הדבר מקדם עלייה במשקל, הצטברות שומן בטני וכבד שומני -כולם גורמי סיכון לתמותה מוגברת ומחלות כרוניות (Hamilton, 2007; Owen, 2020).

סקירות שיטתיות מצאו קשר בין זמן ישיבה גבוה (בעיקר צפייה בטלוויזיה) לבין סיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס, השד והרחם -גם לאחר התאמה לפעילות גופנית (Lynch, 2010; Biswas, 2015; Patterson, 2018).

4. בריאות נפש, שינה וחשיבה

מחקרים עדכניים מעידים שלא רק הגוף נפגע. מטה־אנליזה מ־2025 מצאה קשר ברור בין התנהגות יושבנית (לפי מד תאוצה) לבין סיכון גבוה יותר לדיכאון, בעוד פעילות גופנית -במיוחד בעצימות מתונה-גבוהה -מפחיתה את הסיכון (Wang, 2025).

הנתונים מראים ש:

החלפת 30 דקות של ישיבה ב־30 דקות פעילות מתונה-גבוהה הפחיתה את הסיכון לדיכאון,

ואילו החלפת 30 דקות פעילות בישיבה העלתה אותו משמעותית (Wang, 2025).

שינה איכותית, תפקוד קוגניטיבי ותחושת חיוניות כללית קשורים גם הם לרמת הפעילות היומית; אורח חיים ישיבתי נקשר ליותר עייפות, פגיעה בריכוז ותחושת "כבדות" מנטלית.

האם פעילות גופנית יכולה "לבטל" את נזקי הישיבה?

אחת השאלות המעשיות ביותר היא: אם אני עושה הרבה ספורט -האם אני "מוגן" מפני הנזקים של ישיבה ממושכת?

מטה־אנליזה ענקית של נתוני יותר ממיליון משתתפים (Ekelund, 2016) הראתה כי:

• אצל אלו שמבצעים פעילות גופנית מתונה-נמרצת בהיקף של כ־60-75 דקות ביום, הקשר בין ישיבה ממושכת (8+ שעות) לבין תמותה כמעט ונעלם.
• אצל אנשים עם פעילות גופנית נמוכה (פחות מ־5-10 דקות ביום), ישיבה ממושכת העלתה את הסיכון לתמותה בשיעור של עד 40-60% (Ekelund, 2016; Ku, 2018).

כדי להבין את זה פרקטית:

• אימון של 20-30 דקות ביום משפר את המצב, אבל כנראה אינו מספיק כדי לנטרל לחלוטין 9-10 שעות ישיבה "כבדה".

מי שמגיע לרמות פעילות גופנית גבוהות מאוד (כשעה ביום של פעילות מתונה-נמרצת) יכול לצמצם במידה רבה את הסיכון העודף מהישיבה -אבל עדיין נהנה מיתרון נוסף אם גם מצמצם ומקצר את פרקי הישיבה (Patterson, 2018; Bell, 2023).

במילים אחרות:

פעילות גופנית היא "תרופה גדולה" -אבל אינה פטור רשמי מישיבה בלתי מוגבלת. המודל הבריא הוא גם להתאמן מספיק וגם לנוע הרבה במהלך היום ולהימנע מרצפי ישיבה ארוכים.

השלכות ברמת בריאות הציבור והכלכלה

מחקרי נטל מחלה עולמיים הראו שפיזית אי־פעילות אחראית ל־6-10% ממקרי מחלות כרוניות כמו מחלת לב כלילית, סוכרת מסוג 2, סרטן השד והמעי, ולהפסד של מאות אלפי שנות חיים במדינות רבות (Lee, 2012). סקירות עדכניות מדגישות שהתנהגות יושבנית היא חלק משמעותי בפאזל הזה:

1. עלייה בזמן הישיבה מעלה את עלות האשפוז והטיפול במחלות כרוניות.
2. והעלות הכלכלית הכוללת של אי־פעילות ויושבנות נאמדת בעשרות מיליארדי דולרים בשנה בעולם (Ding, 2017; Prodel, 2023).

מנקודת מבט של מערכות בריאות, הפחתת זמן הישיבה והגברת פעילות גופנית נחשבות כיום לאחת מאבני היסוד של מניעת מחלות לא־זיהומיות (NCDs) ולהארכת תוחלת חיים בריאה. בהתאם לכך, הנחיות ארגון הבריאות העולמי (WHO) והנחיות עדכניות של מדינות רבות כוללות כיום לא רק המלצה על מינימום דקות פעילות גופנית בשבוע, אלא גם המלצה מפורשת להפחית זמן ישיבה ולשבור רצפי ישיבה ארוכים (Owen, 2020; WHO, 2020).

מה אפשר לעשות? עקרונות מעשיים לחיים ארוכים יותר עם פחות ישיבה

החדשות הטובות: לא חייבים לעזוב את העבודה המשרדית כדי להפחית את הסיכון. אפילו שינויים קטנים בדפוס היומי יכולים להיות משמעותיים לאורך זמן.

1. לצמצם את סך זמן הישיבה היומי

לכוון לפחות מ־8 שעות ישיבה ביום ככל האפשר, ואם חייבים לשבת יותר -לפצות בעזרת פעילות גופנית מוגברת.

לצמצם במיוחד ישיבת פנאי פסיבית (טלוויזיה/גלילה בטלפון) -היא קשורה לסיכון גבוה יותר מתעסוקה בישיבה, כנראה בגלל שילוב של חוסר תנועה עם אכילה נשנושית ושעות ערב (Grøntved & Hu, 2011; Biswas, 2015).

2. לשבור רצפים ארוכים של ישיבה

המטרה: לקום לפחות כל 20-30 דקות.

• לקבוע תזכורת (שעון, אפליקציה, "עמוד בכל שיחה טלפונית").
• להשתמש בעקרון 30-2: כל 30 דקות ישיבה -לפחות 2 דקות עמידה או הליכה.

מחקרים ניסויים מצביעים על שיפור משמעותי בגלוקוז, אינסולין ולחץ דם כבר מהפסקות קצרות כאלה (Saunders, 2018; Bell, 2023).

3. להגדיל פעילות "קלה" לאורך היום, לא רק אימון

מלבד אימון פורמלי, זמן התנועה היומי (NEAT -Non Exercise Activity Thermogenesis) חשוב מאוד:

• לעלות במדרגות במקום מעלית.
• לגשת ברגל לקולגה במקום לשלוח הודעה.
• להחנות רחוק מעט יותר.
• להשתמש בשולחן עומד/ישיבה (standing desk) בחלק מהזמן.

מודלים של "החלפת זמן" הראו שהחלפת 30 דקות ישיבה ביום בזמן של פעילות קלה (הליכה איטית/עמידה פעילה) קשורה לשיפור מדדים מטבוליים, גם בלי אימון כושר קלאסי (Healy, 2011; Bell, 2023).

4. לעמוד בהמלצות הפעילות הגופנית ואיפה שאפשר גם לעבור אותן

מינימום מומלץ:

1. 150-300 דקות בשבוע של פעילות אירובית מתונה (הליכה מהירה, רכיבה מתונה) או 75-150 דקות בשבוע של פעילות נמרצת.
2. בתוספת אימוני כוח לפחות פעמיים בשבוע.

כנראה שאזור ה"פיצוי המלא" על ישיבה ממושכת נמצא סביב 60 דקות פעילות מתונה-נמרצת ביום (Ekelund, 2016). אבל גם אם לא מגיעים לשם -כל תוספת פעילות היא צעד בכיוון של סיכון נמוך יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר.

5. להתייחס לישיבה גם כהרגל התנהגותי-סביבתי

המחקר מראה שהרגלי ישיבה מושפעים מאוד מסביבה:

• עיצוב מקום העבודה (שולחנות עומדים, חדרי ישיבות ללא כיסאות).
• תרבות ארגונית (האם "מקובל" לקום בפגישות).
• התחבורה (רכב פרטי לעומת הליכה/אופניים/תחבורה ציבורית).

תכניות התערבות במקום העבודה שבהן עודדו עובדים להשתמש בשולחנות עומדים, לקחת "פגישות בהליכה" ולמדוד את זמן הישיבה הפחיתו את זמן הישיבה ב־0.5-2 שעות ביום ושיפרו מדדים קרדיו-מטבוליים (Neuhaus, 2014; Healy, 2016; Bell, 2023).

סיכום: האם ישיבה ממושכת באמת "מקצרת את החיים"?

לסיום, אפשר לחדד את המסר: כן -ישיבה ממושכת מקצרת את החיים בממוצע.

מחקרי עוקבה ומטה־אנליזות מצביעים על כך שזמן ישיבה גבוה קשור לעלייה של 20-30% בסיכון לתמותה מכל הסיבות, ולעלייה בסיכון למחלות לב, סוכרת, חלק מסוגי הסרטן ודיכאון (Biswas, 2015; Patterson, 2018; Wang, 2025). הסיכון עולה במיוחד מעל 8-9 שעות ישיבה ביום, ובעיקר כאשר הישיבה מצטברת ברצפים ארוכים ללא הפסקות (Chau, 2013; Ku, 2018; Diaz, 2017).

פעילות גופנית רבה יכולה לצמצם מאוד -אך לא תמיד לבטל -את הנזק. אלו שמבצעים כ־60-75 דקות פעילות מתונה-נמרצת ביום מצליחים מידה רבה "לאפס" את הסיכון העודף מהישיבה, בעוד רמות פעילות נמוכות אינן מספיקות לכך (Ekelund, 2016; Patterson, 2018).

איכות דפוס הישיבה חשובה לא פחות מהכמות. שבירת ישיבה כל 20-30 דקות באמצעות הליכה/עמידה פעילה משפרת מדדים קרדיו-מטבוליים ומפחיתה סיכון, גם אצל מי שעדיין יושב שעות רבות ביום (Bell, 2023; Yerramalla, 2022).

ישיבה היא חלק בלתי נמנע מחיינו -אבל היקפה ודפוסה בהחלט בשליטתנו. שילוב של תנועה קלה לאורך היום, עמידה לסירוגין, הפסקות קצרות בישיבה ופעילות גופנית סדירה יכול להפוך אורח חיים ישיבתי ומקצר־חיים לסגנון חיים פעיל ובריא יותר, המגדיל את הסיכוי לחיים ארוכים ואיכותיים.

הערה חשובה: כל הנאמר מתבסס על מחקרי אוכלוסייה ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי. מי שסובל ממחלות רקע, כאבים או מגבלות ניידות צריך להיעזר ברופא/פיזיוטרפיסט להתאמת תכנית תנועה אישית.

Reference:

Bell, A. C., Richards, J., Zakrzewski-Fruer, J. K., Smith, L. R., & Bailey, D. P. (2023). Sedentary behaviour: A target for the prevention and management of cardiovascular disease. International Journal of Environmental Research and Public Health, 20(1), 532.

Biswas, A., Oh, P. I., Faulkner, G. E., Bajaj, R. R., Silver, M. A., Mitchell, M. S., & Alter, D. A. (2015). Sedentary time and its association with risk for disease incidence, mortality, and hospitalization in adults: A systematic review and meta-analysis. Annals of Internal Medicine, 162(2), 123-132.

Chau, J. Y., Grunseit, A., Chey, T., Stamatakis, E., Brown, W. J., Matthews, C. E., … van der Ploeg, H. P. (2013). Daily sitting time and all-cause mortality: A meta-analysis. PLOS ONE, 8(11), e80000.

Diaz, K. M., Howard, V. J., Hutto, B., Colabianchi, N., Vena, J. E., Safford, M. M., … Hooker, S. P. (2017). Patterns of sedentary behavior and mortality in U.S. middle-aged and older adults: A national cohort study. Annals of Internal Medicine, 167(7), 465-475.

Ekelund, U., Steene-Johannessen, J., Brown, W. J., Fagerland, M. W., Owen, N., Powell, K. E., … Lee, I.-M. (2016). Does physical activity attenuate, or even eliminate, the detrimental association of sitting time with mortality? A harmonised meta-analysis of data from more than 1 million men and women. The Lancet, 388(10051), 1302-1310.

Hamilton, M. T., Hamilton, D. G., & Zderic, T. W. (2007). Role of low energy expenditure and sitting in obesity, metabolic syndrome, type 2 diabetes, and cardiovascular disease. Diabetes, 56(11), 2655-2667.

Katzmarzyk, P. T., Church, T. S., Craig, C. L., & Bouchard, C. (2009). Sitting time and mortality from all causes, cardiovascular disease, and cancer. Medicine & Science in Sports & Exercise, 41(5), 998-1005.

Ku, P.-W., Steptoe, A., Liao, Y., Hsueh, M.-C., & Chen, L.-J. (2018). A cut-off of daily sedentary time and all-cause mortality in adults: A meta-regression analysis involving more than 1 million participants. BMC Medicine, 16(1), 74.

Lee, I.-M., Shiroma, E. J., Lobelo, F., Puska, P., Blair, S. N., & Katzmarzyk, P. T. (2012). Effect of physical inactivity on major non-communicable diseases worldwide: An analysis of burden of disease and life expectancy. The Lancet, 380(9838), 219-229.

Owen, N., Healy, G. N., Matthews, C. E., & Dunstan, D. W. (2010). Too much sitting: The population-health science of sedentary behavior. Exercise and Sport Sciences Reviews, 38(3), 105-113.

Owen, N., Sugiyama, T., Eakin, E. G., Gardiner, P. A., Tremblay, M. S., & Sallis, J. F. (2020). Sedentary behavior and public health: Integrating the evidence and identifying potential solutions. Annual Review of Public Health, 41, 265-287.

Patterson, R., McNamara, E., Tainio, M., de Sá, T. H., Smith, A. D., Sharp, S. J., … Wijndaele, K. (2018). Sedentary behaviour and risk of all-cause, cardiovascular and cancer mortality, and incident type 2 diabetes: A systematic review and dose response meta-analysis. European Journal of Epidemiology, 33(9), 811-829.

Park, J. H., Moon, J. H., Kim, H. J., Kong, M. H., & Oh, Y. H. (2020). Sedentary lifestyle: Overview of updated evidence of potential health risks. Korean Journal of Family Medicine, 41(6), 365-373.

Wang, D., Zhang, Y., Guo, Z., & Lu, S. (2025). Sedentary behavior and physical activity are associated with risk of depression among adult and older populations: A systematic review and dose-response meta-analysis. Frontiers in Psychology, 16, 1542340.

Yerramalla, M. S., et al. (2022). Objectively measured total sedentary time and pattern of accumulation with incident cardiovascular disease and all-cause mortality in older adults: The Whitehall II study. The Journals of Gerontology Series A: Biological Sciences and Medical Sciences, 77(4), 841-849.