האם הכאב בצוואר קשור ללסת

האם הכאב בצוואר קשור למפרק הלסת? כאבי צוואר מהווים בעיה שכיחה ביותר שכמעט כולם סובלים או יסבלו מהם לעתים. חלק מאותם אנשים חיים עם כאבים כרוניים בצוואר. ברוב המקרים הכאבים הללו בצוואר נובעים מנזק לאחת או יותר מהרקמות בצוואר. נזק כזה ברקמות הצוואר עלול להתפתח בגלל יציבה לקויה, חבלה, חולי ועוד. פציעה של רקמות הצוואר עלולה להיגרם גם בגלל תפקוד לקוי של מפרק הלסת. למעשה, מומחים בתחום טוענים שליקויים תפקודיים של מפרקי הלסת גורמים ל- 70% מהתלונות על כאבי צוואר.

מפרקי הלסת הם מבנים חוץ צוואריים שעלולים להיות מעורבים בסימפטומים צוואריים ובכלל זה כאב. אם אתם סובלים מכאבים בצוואר שמקורו אינו ברור בקשו מהרופא שלכם לבחון את תפקודי הלסת. ללא אבחון מדויק של מקור הסימפטומים בצוואר סביר להניח שהטיפול בהם לא יהיה יעיל. במאמר הנוכחי "האם הכאב בצוואר קשור ללסת" נדון בנושא בהרחבה.

2) האם הכאב בצוואר קשור ללסת – רקע

כאבי צוואר והפרעות בלסת (ובפרט הפרעות במפרק הלסת־רקה, Temporomandibular Disorders – TMD) נוטים להופיע יחד הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. אנשים פונים בגלל “צוואר תפוס”, “קליקים בלסת”, כאבי ראש ברקות, לחץ סביב האוזן, לעיסה כואבת או מגבלת פתיחה – ולעיתים קרובות מתברר שהבעיה אינה “רק צוואר” ואינה “רק לסת”, אלא מערכת משולבת: המערכת הקרניו־צווארית־מנדיבולרית. מערכת זו כוללת את מפרק הלסת, שרירי הלעיסה, עצמות הגולגולת, חוליות הצוואר העליונות, שרירי הצוואר והשכמה, ואת רשת העצבים שמעבירה כאב ומידע תחושתי־מוטורי בין האזורים.

המטרה כאן היא להסביר בצורה עמוקה וממוקדת איך כאב בצוואר יכול להשפיע על הלסת – ולהפך, מהו המנגנון העיקרי שמחבר ביניהם (כולל “כאב מוקרן” ורגישות־יתר מרכזית), אילו ממצאים מחקריים מצטברים תומכים בקשר, ומה המשמעות הקלינית לטיפול – כולל טיפול מנואלי וכירופרקטיקה כחלק מגישה רב־תחומית.

המידע במאמר הוא חינוכי וכללי ואינו תחליף לבדיקה מקצועית. אם יש כאב חריף, נימול/חולשה מתקדמים, טראומה משמעותית, חום, ירידה בלתי מוסברת במשקל, או בעיה פתאומית בפתיחת הפה/נעילה – חשוב לפנות לרופא/ת שיניים/רופא/ת משפחה או למיון לפי חומרה.

2) מה נחשב “כאב לסתי” ומה נחשב “כאב צווארי”?

TMD הוא שם־מטרייה לקבוצת מצבים הכוללים כאב בשרירי הלעיסה, כאב במפרק הלסת עצמו, רעשים במפרק (קליקים/חריקות), מגבלת תנועה/נעילה, ולעיתים כאב מוקרן לאוזן, לרקה או ללסת התחתונה. כיום כלי אבחוני מרכזי במחקר ובקליניקה הוא DC/TMD – קריטריונים מבוססי־ראיות שמסווגים הפרעות לפי ציר ביולוגי (Axis I) וציר פסיכו־חברתי (Axis II) (Schiffman, 2014).

כאב צוואר יכול לנבוע ממפרקי עמוד השדרה, דיסקים, שרירים, רצועות, או עומס תפקודי. לעיתים קרובות מדובר בכאב “מכני” שמושפע מתנוחה, תנועה ועומס. במקרים רבים אין “פגיעה אחת” שניתן להצביע עליה, אלא שילוב של גורמים: שליטה מוטורית, סבילות רקמות, רגישות מערכת העצבים, שינה, לחץ ועוד.

הנקודה החשובה: לסת וצוואר חולקים גם שרירים שמשתתפים בייצוב וגם מסלולים עצביים שמעבדים כאב. לכן תסמינים יכולים “להתערבב” וליצור תמונה קלינית מורכבת.

3) המנגנון העיקרי: “התכנסות עצבית” במתחם הטריגמינו־צווארי

אחד ההסברים החזקים ביותר לקשר בין צוואר ללסת הוא מנגנון עצבי שנקרא התכנסות (convergence) של סיבי כאב מאזורי הפנים/הלסת עם סיבי כאב מהצוואר העליון, אל אזור עיבוד משותף בגזע המוח ובחוט השדרה העליון – המכונה לעיתים המתחם הטריגמינו־צווארי או הגרעין הטריגמינו־צווארי (Bartsch, 2003; Pankrath, 2025). במילים פשוטות:

• כאשר המוח מקבל “אותות כאב” משני אזורים שנפגשים באותה תחנה עצבית, הוא עלול לפרש את המקור בצורה לא מדויקת, ולכן נוצרים:
• כאב מוקרן: בעיה בצוואר יכולה להיחוות ככאב באזור הלסת/הרקה, ולהפך.
• רגישות־יתר: פעילות כאב ממושכת באזור אחד יכולה “לדרוך” את המערכת כך שגם גירויים קטנים באזור השני ירגישו כואבים יותר (Pankrath, 2025).

זה מסביר תופעה שכיחה: אדם עם עומס צווארי ממושך (למשל עבודה מול מסך, מתח שרירי, או כאבי ראש ממקור צווארי) מדווח גם על כאבי לעיסה/לסת, ולעיתים דווקא טיפול בצוואר מפחית תסמינים בלסת, משום שהעומס העצבי המשותף יורד.

4) הקשר הקליני: כמה זה באמת נפוץ?

ספרות המחקר בעשור האחרון הצטברה לכיוון די עקבי: כאבי צוואר, כאבי ראש ממקור צווארי, וגם הפרעות במפרק הלסת (TMD) נוטים להופיע יחד. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה עדכנית מצאה שתסמיני TMD ותוצאות אורופציאליות מסוימות שכיחות יותר בקרב אנשים עם כאבי צוואר ו/או כאב ראש ממקור צווארי, כולל רגישות מוגברת בשרירי לעיסה (Bizzarri, 2026). כלומר, זה לא “צירוף מקרים” נדיר – יש דפוס של חפיפה.

בסקירה שיטתית ומטא־אנליזה שבדקה תפקוד צווארי אצל מטופלים עם TMD, נראו הבדלים במספר מדדים של תפקוד/חישה/שליטה מוטורית בצוואר בהשוואה לאנשים ללא TMD, וכן הוצג קשר בין מוגבלות צווארית למוגבלות לסתית (Cuenca-Martínez, 2020). לא כל המדדים אחידים בכל המחקרים, אך הכיוון הכללי תומך בכך שהצוואר הוא “חלק מהתמונה” ולא אזור נפרד.

עם זאת, חשוב להיזהר מפישוט יתר: לא כל אדם עם TMD יסבול מכאב צוואר, ולא כל כאב צוואר קשור ללסת. ההבדל נעוץ בדפוס תסמינים, משך הבעיה, רמת רגישות מערכת העצבים, והרגלים כמו הידוק שיניים/לעיסה חד־צדדית.

5) לא רק עצבים: שרירים, יציבה, ותיאום תנועה בין לסת לצוואר

א. “בסיס יציב” ללסת – תפקיד הצוואר העליון והשכמה

הלסת היא עצם ניידת שמופעלת על־ידי שרירי לעיסה חזקים, אך היא נשענת על “פלטפורמה” – הגולגולת והצוואר העליון. כדי שללעיסה, דיבור ובליעה תהיה תנועה יעילה, הגוף נדרש לייצוב דינמי של הצוואר והשכמה. מחקרים הראו קשרים בין חומרת TMD לבין מדדים של חולשת שרירי צוואר־שכמה (למשל מכופפי צוואר וטרפז עליון), במיוחד בקבוצות עם כאב צוואר (Pasinato, 2016). הרעיון הקליני הוא “שיתוף עומסים”: כאשר הצוואר לא יציב או עייף, המערכת עשויה לפצות דרך גיוס־יתר של שרירים סמוכים, כולל שרירי לעיסה ושרירים סביב עצם הלשון – מה שיכול להעלות עומס על המפרק ולתרום לכאב.

ב. מנח ראש קדמי (יציבה קדמית של הראש) – מה יודעים ומה לא

נושא היציבה (כמו מנח ראש קדמי forward head posture) נפוץ מאוד בשיח הציבורי, אך במחקר התמונה מורכבת. בחלק מהמחקרים נמצאה חפיפה בין TMD לבין תלונות צוואריות ללא הבדל עקבי ביציבה עצמה; כלומר, ייתכן שהתסמינים קשורים יותר לרגישות־יתר ועיבוד כאב מאשר לשינוי “גיאומטרי” פשוט (Weber, 2012). לכן כיום מקובל להתייחס ליציבה לא כ”אשם יחיד”, אלא כגורם אפשרי אחד מתוך רבים, ובעיקר כמדד לעומס והרגלי תנועה – לא כיעד “לתקן” בצורה נוקשה.

ג. שליטה מוטורית בצוואר והשפעתה על תסמיני לסת

כאשר מערכת העצבים נמצאת בעומס כאב, היא משנה אסטרטגיות תנועה: גיוס שרירים שטחי יותר, פחות דיוק, יותר “החזקה” ופחות זרימה. זה יכול להשפיע על תיאום בין פתיחת פה לבין תנועות ראש־צוואר. לכן לא מפתיע שטיפולים המכוונים לשיפור שליטה מוטורית בצוואר יכולים להשפיע גם על כאב ותפקוד לסת.

6) רגישות־יתר מרכזית, לחץ, והידוק שיניים: למה הכאב “קופץ” בין אזורים?

ב-TMD ובכאב צוואר כרוני יש תת־קבוצה של מטופלים שבהם מערכת העצבים נעשית רגישה יותר: כאב מתפשט, סף כאב יורד, וכאב מופיע גם במישוש שרירים שאינם “פצועים”. במחקר שניתח סימנים צוואריים אצל אנשים עם TMD, הוצע שהחפיפה בין ההפרעות קשורה יותר לעצבוב משותף ורגישות־יתר מאשר לשינוי יציבתי בלבד (Weber, 2012). סקירה עדכנית על עיבוד כאב במתחם הטריגמינו־צווארי הדגישה כיצד פעילות כאב באזורים אורופציאליים/צוואריים יכולה להתמזג ולהוביל לתסמינים חופפים (Pankrath, 2025).

בנוסף, הידוק שיניים/ברוקסיזם ערותי או לילי יכול להעלות עומס על שרירי לעיסה ועל מפרק הלסת, ובמקביל “למשוך” שרשרת שרירית לצוואר. אין צורך להניח שכל ברוקסיזם נובע מהצוואר, אבל קלינית זה משתלב: לחץ, שינה לא טובה וחרדה יכולים להגביר הידוק ולשמר מעגל כאב בין לסת לצוואר.

7) מה אומר המחקר על טיפול? למה גישה משולבת עובדת טוב יותר

א. טיפול ידני + תרגול: עדויות כלליות ל-TMD ולחפיפה הצווארית

סקירת־על קלינית רחבה על טיפול בכאב TMD הצביעה על כך ששילוב של טיפול ידני ותרגול נוטה לשפר כאב ותפקוד, ושלעיתים יש יתרון כאשר עובדים גם באזור האורופציאלי וגם באזור הצווארי, במיוחד כשיש סימנים צוואריים נלווים (Gil-Martínez, 2018). גישה זו מתיישבת עם ההבנה שהמערכת היא “אזורית־משולבת” ולא מפרק יחיד מבודד.

ב. תרגול צווארי מכוון ב-TMD: ניסוי אקראי עדכני

בניסוי אקראי מבוקר, תוכנית של אימון צווארי בן 8 שבועות (מיקוד בשליטה מוטורית/סבולת) הראתה שיפור בכאב, תפקוד לסתי ואיכות חיים הקשורה לבריאות הפה אצל נשים עם TMD כרוני, בהשוואה לקבוצות אחרות בניסוי (Oliveira-Souza, 2024). זה מחזק את הטענה שהצוואר אינו רק “נלווה” אלא יעד טיפולי אפשרי – כאשר התמונה הקלינית תומכת בכך.

ג. טיפול ידני/מוביליזציה ושילובים נוספים

מחקר קליני אקראי נוסף בדק הוספת גירוי חשמלי צווארי דינמי (“אלקטרו־מסאז’”) לטיפול ידני אצל אנשים עם כאב מיופציאלי בלסת, ומצא תוצאות התומכות ביעילות שילובית מסוימת במדדים שנבדקו (Espejo-Antúnez, 2024). גם כאן, עצם ההתערבות בצוואר כחלק מפרוטוקול TMD מצביעה על ההבנה הקלינית של חיבור אזורי.

8) איפה נכנסת כירופרקטיקה?

א. מה כירופרקטים בדרך כלל עושים במצבים כאלה

כורופרקטיקה היא תחום טיפול מנואלי המתמקד בעיקר במערכת השריר־שלד (בעיקר עמוד השדרה), תוך שימוש במניפולציות/מוביליזציות, עבודה על רקמות רכות, תרגול ושיקום תפקודי – בהתאם להכשרה ולרגולציה המקומית. כאשר מטופל מגיע עם תסמיני לסת + צוואר, כירופרקט שמרני ומבוסס־בדיקה אמור:

• לבצע סינון סימני אזהרה (למשל נעילת לסת פתאומית, טראומה, חשד זיהומי, תסמינים נוירולוגיים משמעותיים, ירידה לא מוסברת במשקל, כאב בלתי רגיל ועוד).
• לבצע בדיקה תפקודית לצוואר, שכמה, טווחי תנועה, כאב במישוש, פרובוקציות תנועה, ולעיתים הערכה בסיסית של תנועת הלסת (פתיחה, סטיות, כאב).
• לבחור טיפול שמרני המשלב מנואלי ותרגול, ולשתף פעולה עם רופא שיניים/מומחה לכאבי פנים/כירופרקט/ פיזיותרפיסט לפי הצורך.

ב. מה אומרים המחקרים על מניפולציה שדרתית והשפעה על תפקוד הלסת

מחקר ניסויי (לא באוכלוסיית TMD קלינית גדולה) הראה שמניפולציה כירופרקטית לעמוד השדרה הייתה קשורה לעלייה בכוח נשיכה מקסימלי שנשמרה גם שבוע לאחר ההתערבות, והחוקרים הציעו מנגנון נוירופלסטי אפשרי (Haavik, 2018). זה אינו מוכיח “טיפול ל-TMD”, אך הוא מדגים שיש קשר עצבי־מוטורי אפשרי בין עמוד השדרה (במיוחד הצוואר) לבין שליטה ותפקוד של מערכת הלעיסה.

ג. גבולות הראיות והפרקטיקה הנכונה

חשוב להיות מדויקים: חלק מהספרות הכירופרקטית על TMD כוללת גם דיווחי מקרה, שלרוב אינם יכולים להוכיח יעילות. לכן, גישה אחראית היא לראות בכירופרקטיקה חלק אפשרי ממערך שמרני רב־תחומי, במיוחד כשיש רכיב צווארי ברור, ולא “פתרון יחיד”. המחקר החזק יותר תומך בגישות משולבות (טיפול ידני + תרגול), ולא בהכרח בטכניקה אחת מבודדת (Gil-Martínez, 2018; Oliveira-Souza, 2024).

9) איך נראה אבחון ותכנון טיפול טובים כשיש גם צוואר וגם לסת?

א. שאלות מפתח באנמנזה

• האם הכאב בלסת מופיע בזמן לעיסה/דיבור, או גם במנוחה?
• האם יש קליקים, נעילות או מגבלת פתיחה?
• האם כאב הצוואר מוקרן לרקה/אוזן, או להפך?
• האם יש כאבי ראש תכופים?
• האם יש הידוק שיניים, חריקת שיניים, לעיסה ממושכת (מסטיק), או הרגלים כמו נשיכת שפתיים?
• מה מצב השינה והלחץ?

ב. בדיקה תפקודית משולבת

בקליניקה מבוססת־ראיות נהוג למדוד:

• טווחי תנועה בצוואר, כאב בתנועה, ועומס שרירי.
• רגישות במישוש של שרירי לעיסה (מסטר/טמפורליס) ושל שרירי צוואר (למשל SCM, טרפז עליון).
• דפוס פתיחת פה וסטייה, ומדדי תפקוד (לעיתים לפי שאלונים תקפים).
• הערכת תפקוד פסיכו־חברתי (כאב מתמשך מושפע ממנו), בהתאם לגישת DC/TMD (Schiffman, 2014).

ג. עקרונות טיפול שמרני שעולים בקביעות מהמחקר

• חינוך והפחתת עומסים: הפחתת מסטיק, הפסקות יזומות מול מסך, מודעות להידוק שיניים ביום.
• תרגול צוואר ושכמה: שיפור שליטה מוטורית, סבולת ויכולת לשאת עומס (Oliveira-Souza, 2024).
• תרגול/שיקום לסתי: תנועות מבוקרות, הרפיית שרירי לעיסה, ולעיתים סד לילה לפי רופא שיניים – בהתאם לאבחנה.
• טיפול ידני ממוקד: לצוואר העליון/רקמות רכות/מפרק הלסת לפי התאמה קלינית, לרוב כחלק מתוכנית ולא כטיפול יחיד (Gil-Martínez, 2018; Espejo-Antúnez, 2024).

10) מתי כדאי לערב רופא שיניים/מומחה לכאבי פנים או לבצע הדמיה?

לא כל קליק מצריך MRI של המפרק, ולא כל כאב צוואר מצריך הדמיה. אבל יש מצבים שבהם נכון להעמיק בירור:

• נעילה משמעותית או ירידה חדה בפתיחת פה.
• כאב מפרקי חריף עם חשד לתהליך דלקתי משמעותי או טראומה.
• חשד לפתולוגיה דנטלית/אוזן/סינוסים המדמה TMD.
• כאב נמשך שמגיב חלקית בלבד לטיפול שמרני, או תמונה לא טיפוסית.

הבסיס הוא תיאום בין מקצועות: רופא שיניים (כולל מומחה לכאבי פנים/סגר), פיזיותרפיה, רפואת משפחה/נוירולוגיה במקרה של כאבי ראש מורכבים, וטיפול מנואלי בהתאם לצורך.

11) סיכום

הקשר בין כאב צוואר ללסת אינו “מיסטי” ואינו תלוי רק ביציבה. הוא נשען על שלושה עמודים מרכזיים:

• עיבוד כאב משותף במתחם הטריגמינו־צווארי שמאפשר כאב מוקרן ורגישות־יתר בין אזורי צוואר־ראש־פנים (Bartsch, 2003; Pankrath, 2025).
• קשרים שריריים־תפקודיים: הלסת זקוקה לבסיס צוואר־שכמה מתפקד; כאשר הבסיס חלש/עייף/כואב – העומס מתגלגל למערכת הלעיסה, ולעיתים להפך (Pasinato, 2016).
• עדויות טיפוליות שמצביעות שגישה משולבת (ידני + תרגול, ולעיתים עבודה גם צווארית וגם אורופציאלית) יכולה לשפר כאב ותפקוד, כולל תרגול צווארי ממוקד ב-TMD כרוני (Gil-Martínez, 2018; Oliveira-Souza, 2024; Bizzarri, 2026).

כירופרקטיקה יכולה להשתלב בגישה זו בעיקר כשיש רכיב צווארי ברור, תוך הקפדה על אבחון מבדיל, סינון סימני אזהרה ושיתוף פעולה בין־תחומי. הראיות הישירות הייחודיות לכירופרקטיקה ב-TMD עדיין מוגבלות יחסית, אך קיימות אינדיקציות להשפעות נוירו־מוטוריות אפשריות, ומחקר נוסף נחוץ כדי להגדיר בצורה חדה למי, מתי ואיך זה מיטיב (Haavik, 2018).

References:

Bartsch, T., & Goadsby, P. J. (2003). The trigeminocervical complex and migraine: Current concepts and synthesis. Current Pain and Headache Reports, 7(5), 371-376. https://doi.org/10.1007/s11916-003-0036-y

Bizzarri, P., et al. (2026). Temporomandibular disorders and orofacial outcomes in subjects with neck pain and/or cervicogenic headache: A systematic review with meta-analysis. Journal of Clinical Medicine, 15, 266. https://doi.org/10.3390/jcm15010266

Cuenca-Martínez F, Herranz-Gómez A, Madroñero-Miguel B, Reina-Varona Á, La Touche R, Angulo-Díaz-Parreño S, Pardo-Montero J, Del Corral T, López-de-Uralde-Villanueva I. Craniocervical and Cervical Spine Features of Patients with Temporomandibular Disorders: A Systematic Review and Meta-Analysis of Observational Studies. J Clin Med. 2020 Aug 30;9(9):2806.

Espejo-Antúnez, L., et al. (2024). Effects of adding electro-massage to manual therapy for the treatment of individuals with myofascial temporomandibular pain: A randomized controlled trial. Journal of Applied Oral Science. https://pdfs.semanticscholar.org/cc7f/bec04aad664ababfc08b08f6f0a67f99a526.pdf

Gil-Martínez, A., Paris-Alemany, A., López-de-Uralde-Villanueva, I., La Touche, R., & et al. (2018). Management of pain in patients with temporomandibular disorder (TMD): Challenges and solutions. Journal of Pain Research, 11, 571-587. https://pdfs.semanticscholar.org/a848/c393b8a3d2152c706723585e049d2e843068.pdf

Haavik, H., et al. (2018). Chiropractic manipulation increases maximal bite force in healthy individuals. Brain Sciences, 8(4), 76. https://pdfs.semanticscholar.org/cd51/ac9b895d1808f123b98481ee5c3f2cbf6eb1.pdf

Oliveira-Souza, A. I. S., Sales, L. R. V., Coutinho, A. D. F., Oliveira, D. A., & Armijo-Olivo, S. (2024). Effectiveness of an 8-week neck exercise training on pain, jaw function, and oral health-related quality of life in women with chronic temporomandibular disorders: A randomized controlled trial. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 38(1), 40-51. https://doi.org/10.22514/jofph.2024.005

Pankrath, F., Bizetti Pelai, E., Oliveira-Souza, A. I. S., Baghbaninaghadehi, F., Dennett, L., Svensson, P., et al. (2025). Integration of nociceptive activity from orofacial, cranial and cervical regions in the trigeminocervical nucleus: A scoping review with clinical implications. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 39(3), 1-12. https://doi.org/10.22514/jofph.2025.042

Pasinato, F., Bordin, J., Santos-Couto-Paz, C. C., Souza, J. A., & Corrêa, E. C. R. (2016). Cervical-scapular muscles strength and severity of temporomandibular disorder in women with neck pain. Fisioterapia em Movimento, 29(2), 269-278. https://pdfs.semanticscholar.org/6836/88f95b544b5591dbca6d216d32b90b2c91f7.pdf

Schiffman, E., Ohrbach, R., Truelove, E., Look, J., Anderson, G., Goulet, J.-P., et al. (2014). Diagnostic criteria for temporomandibular disorders (DC/TMD) for clinical and research applications: Recommendations of the International RDC/TMD Consortium Network and Orofacial Pain Special Interest Group. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 28(1), 6-27. https://doi.org/10.11607/jop.1151

Weber, P., Corrêa, E. C. R., Ferreira, F. S., Soares, J. C., Bolzan, G. P., & Silva, A. M. T. (2012). Cervical spine dysfunction signs and symptoms in individuals with temporomandibular disorders. Journal of Applied Oral Science, 20(3), 1-6. https://pdfs.semanticscholar.org/7e99/442a647d15b2b417c58b5e41ef15972e2d97.pdf