פציעות שכיחות בברך וכיצד למנען

פציעות שכיחות בברך וכיצד למנען מהווים מידע חשוב עבור כולנו. פציעה של אחת או יותר מהרקמות המפעילות ומרכיבות את מפרק הברך תגרום לכאבים. על פי מחקרים רבים מעל מחצית מכלל האוכלוסייה הבוגרת סובלת מפציעות וכאבים בברכיים. התופעה הזאת של פציעות ברכיים שכיחה יותר בקרב נשים ובעיקר בקרב נשים מבוגרות. בחלק ניכר מהמקרים הפציעות הללו ניתנות לטיפול בבית. כל מה שצריך לשם כך הם צעדים בסיסיים כמו מנוחה והימנעות מפעולות ומנחים הגורמים לכאב.

בחלק קטן יותר מאותן פציעות שכיחות בברך נדרשים אבחון וטיפול מקצועי. אלה כוללות פציעות כגון:

• קרע רצועות בברך.
• קרע מיניסקוס.
• פציעת סחוסים ועוד.

ברך שנפצעה גם אם טופלה באופן מוצלח תותיר את הברך פגיעה מעט יותר לפציעות חוזרות. מסיבה זאת למניעת פציעות בברך יש הגיון רב. טיפול שמרני הוא ברוב המקרים הטיפול היעיל והבטוח ביותר עבור פציעות ברכיים. הטיפול השמרני אינו כולל ניתוחים וברוב המקרים גם אינו כולל תרופות. בחלק קטן מאוד מהמקרים הטיפול השמרני אינו מספיק ונדרשת התערבות כירורגית. המאמר הנוכחי "פציעות שכיחות בברך וכיצד למנען" עוסק בדיוק בזה.

פציעות שכיחות בברך וכיצד למנען – רקע

פציעות ברכיים הן בין בעיות השרירים והשלד הנפוצות ביותר ברחבי העולם. הפציעות הללו שמשפיעות על אנשים בכל הגילאים נובעות מטראומה, מתח חוזר או שינויים ניווניים המשפיעים על עצמות, רצועות, גידים וסחוס. מחקרים מראים כי למעלה מ-25% מהמבוגרים חווים כאבי ברכיים בשלב מסוים, והשכיחות גבוהה משמעותית בקרב נשים ומבוגרים (Chia et al., 2022).

פתולוגיות בברך נעות בין נקעים קלים לקרעים ושברים חמורים ברצועות, ולעתים קרובות פוגעים בניידות ובאיכות החיים. למרות שפציעות רבות ניתנות לניהול בשיטות שמרניות כמו מנוחה וכירופרקטיקה, אחרות עשויות לדרוש ניתוח. פציעות חוזרות גם מגבירות את הפגיעות לנזק עתידי, מה שהופך את המניעה לקריטית.

השיעורים העולים של פעילות גופנית, במיוחד בקרב מבוגרים וספורטאים, הפכו את מניעת הפציעות לחיונית מתמיד. מאמר זה בוחן פציעות ברכיים נפוצות, הגורמים להן, הסימנים והתסמינים שלהן, ואסטרטגיות מניעה מבוססות ראיות.השכיחות של כאבי ברכיים היא דאגה גוברת, כאשר מחקרים מראים עלייה משמעותית לאורך השנים. מחקרים מצביעים על כך שכאבי ברכיים משפיעים על כ-25% מהמבוגרים, מגבילים את התפקוד והניידות ומשפיעים על איכות החיים. בקרב אנשים עם דלקת מפרקים ניוונית בברך, כאבי ברכיים הם סיבה מרכזית להחלפת ברכיים, אשר ראו זינוק בשנים האחרונות.

אפידמיולוגיה וגורמי סיכון

כאבי ברכיים הם דאגה הולכת וגוברת לבריאות הציבור. לפי Chia et al. (2022), השכיחות של פציעות ברכיים הדרגתיות, כולל טנדינופתיה ותסמונת כאב פטלו-פמורלי, עלתה משמעותית בספורט קבוצתי. הגורמים התורמים כוללים ניוון הקשור לגיל, מדד מסת גוף גבוה (BMI) והשתתפות מוגברת בפעילויות גופניות בעלות השפעה גבוהה. גם פציעות קודמות, ביומכניקה לקויה ושרירים חלשים מעלים את הסיכון (Hegmann et al., 2019).

פציעות אקוטיות, כגון ACL או קרעים במניסקוס, נובעות לרוב מספורט מגע או משינויים פתאומיים בכיוון. פציעות שימוש יתר, כולל גיד הפיקה ותסמונת הרצועה האיליוטיביאלית (ITBS), מתפתחות ממאמץ חוזר. חשוב לציין, נשים מועדות יותר לפציעות מסוימות עקב הבדלים אנטומיים והשפעות הורמונליות (Delport, 2015). זיהוי גורמי סיכון אלה מאפשר תוכניות מניעה ממוקדות יותר ואסטרטגיות התערבות מוקדמות יותר.

פציעות ברכיים נפוצות: סקירה כללית

קרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL)

פציעות ACL הן מהחמורות והנפוצות ביותר בקרב ספורטאים. עצירה פתאומית, פיתול או פגיעה ישירה עלולים לגרום לקרע חלקי או מלא. התסמינים כוללים צליל קפיצה, נפיחות, חוסר יציבות ואובדן תפקוד. ניתוח שחזור ACL נדרש לעתים קרובות אצל אנשים פעילים, ואחריו שיקום נרחב (Carek, 2020).

קרע במניסקוס

מניסקים מספקים בלימת זעזועים בברך. טוויסט בזמן נשיאת משקל או בלאי ניווני עלול להוביל לקרעים. התסמינים כוללים כאבים בקו המפרקים, נפיחות ונעילה. בעוד שקרעים קטנים עשויים להחלים במנוחה, קרעים גדולים יותר דורשים לעתים קרובות ארתרוסקופיה (Delport, 2015).

טנדינופתיה של הפיקה

פציעה זו, הידועה גם בשם "ברך קופצים" (Jumper’s knee), משפיעה על ספורטאים העוסקים בספורט קפיצות. זה נובע ממאמץ חוזר ונשנה ומתבטא בכאבי ברכיים קדמיים במהלך הפעילות. הניהול כולל חיזוק אקסצנטרי ושינוי עומסים (Safran & Fu, 1995).

פציעות ברכיים בולטות אחרות

תסמונת הרצועה האיליוטיביאלית (ITBS)

תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית נובעת מחיכוך חוזרני בין הרצועה האיליוטיביאלית לקונדיל הירך הרוחבי. זה משפיע בדרך כלל על רצים ורוכבי אופניים. תסמינים כוללים לרוב כאבים בצד החיצוני של הברך, מגבלות תנועה ותפקוד. התסמינים מחמירים אם ממשיכים לבצע פעילויות חוזרניות כמו ריצה. הטיפול כולל שינוי פעילות, מתיחות ITB וחיזוק מפרק הירך (Cunill-De Sautu & Gereige, 2014).

בורסיטיס

דלקת בבורסה – שקים מלאים בנוזל המרפדים את הברך – יכולה להתרחש מטראומה או כריעה ממושכת. בורסיטיס קדם-פטלרית ופס אנסרין הם הנפוצים ביותר. התסמינים כוללים נפיחות מקומית, אדמומיות וחום. מנוחה, NSAIDs ופיזיותרפיה הם טיפולים ראשוניים (Martinez & Koay, 2022).

פציעות ברצועה הצולבת האמצעית (MCL) והרצועה הצולבת האחורית (PCL)

ה-MCL נפגע לעתים קרובות ממכות בברך החיצונית, בעוד שה-PCL נפגע באירועי גמישות יתר. התסמינים כוללים נפיחות, כאב כולל כאבים בברך מאחור וחוסר יציבות. הטיפול מתחיל בדרך כלל באופן שמרני אלא אם כן חוסר היציבות נמשך (McTimoney, 2018).

אסטרטגיות מניעת פציעות ברכיים מבוססות ראיות

אי אפשר למנוע לחלוטין פציעות ברכיים אך אפשר לצמצם את הסיכוי להתרחשותן. מניעת פציעות ברכיים כרוכה בטיפול בגורמי סיכון הניתנים לשינוי ואופטימיזציה של הביומכניקה של המפרקים. גורמי סיכון אלה כוללים בין היתר:

• שמירה על משקל גוף בריא מפחיתה את הלחץ על המפרקים. במיוחד זה חיוני במפרקים נושאי משקל כמו הברכיים (Morelli & Braxton, 2013).
• תוכניות אימון מובנות – כגון אימון עצבי-שרירי ותרגילי שיווי משקל. אלה יעילים ביותר בהפחתת שיעורי הפציעות של הרצועה הצולבת הקדמית.
• חימום נכון, התקדמות הדרגתית בעוצמה ומנוחה מספקת הם בסיסיים למניעת פציעות.
• נעילת הנעלה מתאימה.
• בעת הצורך, שימוש בתומכי ברכיים.
• תיקון דפוסי תנועה לקויים.
• חיזוק שרירי הארבע ראשי, שרירי הירך האחורי ושרירי הליבה. החיזוק הזה משפר את יציבות המפרקים וספיגת הזעזועים (Hegmann et al., 2019).
• פעילויות כמו שחייה או רכיבה על אופניים יכולות להשלים ריצה כדי להפחית את העומס החוזר. לעיתים ניתן לעשות שימוש גם במכשיר אליפטי ועוד.
• חינוך לזיהוי מוקדם של תסמינים, להקפדה על הנחיות האימון.

מסקנה

פציעות ברכיים נעות בחומרתן ממצבי שימוש יתר קלים ועד לנזק רצועה ומיניסקוס הדורש ניתוח. עם הפופולריות הגוברת של ספורט וכושר, שכיחות פציעות הברכיים ממשיכה לטפס. בעוד שפציעות רבות ניתנות למניעה באמצעות אימון מובנה, ביומכניקה נכונה וניהול עומסים, מודעות ואבחון מוקדם נותרו קריטיים לטיפול יעיל.

לתוכניות מניעה המשלבות אימוני כוח, שליטה עצבית-שרירית וחינוך יש יתרונות מוכחים, במיוחד בקבוצות בסיכון גבוה. מכיוון שמפרק הברך ממלא תפקיד מרכזי בניידות ובתפקוד היומיומי, אסטרטגיות פרואקטיביות המגנות על שלמות הברך לא רק משפרות את הביצועים הספורטיביים אלא גם משפרות את איכות החיים לטווח הארוך.

References:

Carek, S. M. (2020). Hip and knee injuries. Primary Care: Clinics in Office Practice, 47(4), 665–678.

Chia, L., Silva, D. O., Whalan, M., & McKay, M. J. (2022). Epidemiology of gradual-onset knee injuries in team ball-sports. Journal of Science and Medicine in Sport, 25(6), 460–467.

Cunill-De Sautu, B., & Gereige, R. S. (2014). Knee conditions. Pediatrics in Review, 35(9), 359–370.

Delport, H. P. (2015). Injuries of the Knee. In Sports Injuries and Radiologic Imaging (pp. 479–495). Springer.

Hegmann, K. T., Biggs, J. J., Hughes, M. A., & Lichtblau, E. (2019). ACOEM Guideline for Knee Disorders. American College of Occupational and Environmental Medicine.

Martinez, E., & Koay, I. (2022). Physical therapy as nonsurgical and presurgical management of common knee pathologies. Journal of Urgent Care Medicine, 16(3), 21–29.

McTimoney, M. (2018). Knee Injuries. In The Adolescent Athlete: A Practical Approach (pp. 225–240). Springer.

Morelli, V., & Braxton, T. M. (2013). Meniscal, plica, patellar, and patellofemoral injuries of the knee. Primary Care: Clinics in Office Practice, 40(4), 865–880.

Safran, M. R., & Fu, F. H. (1995). Uncommon causes of knee pain in the athlete. Orthopedic Clinics of North America, 26(3), 545–553.