קרע בגיד הכתף: גורמים וגורמי סיכון נדונים במאמר. כאב חד בכתף שמקשה על הרמת היד, לבישת חולצה או אפילו שינה רציפה בלילה הוא תופעה מוכרת ושכיחה, ולעיתים קרובות המקור שלה הוא קרע באחד מגידי השרוול המסובב. מפרק הכתף הוא המפרק בעל טווח התנועה הרחב ביותר בגוף האדם, אך גמישות זו הופכת אותו לפגיע במיוחד לעומסים, שחיקה ופציעות.
קרע בגיד הכתף יכול להתרחש בפתאומיות בעקבות נפילה או הרמת משא כבד, אך במקרים רבים הוא מתפתח בהדרגה לאורך שנים כתוצאה מתהליכי ניוון טבעיים, תנועות חוזרות מעל גובה הראש או חוסר איזון ביומכני. במאמר זה נצלול לעומק המנגנונים שמובילים לפגיעה בגידים, נסקור את הגורמים המרכזיים להיווצרות הקרע ונפרט את גורמי הסיכון האישיים, התעסוקתיים והרפואיים שמעלים את הסיכוי לפציעה. המידע יאפשר לכם להבין טוב יותר את מצב הכתף שלכם ולנקוט צעדים למניעה ולשיקום נכון.
קרע בגיד הכתף: פגיעה חדה או תהליך של שנים
מנגנון רב-גורמי
קרע בגידי השרוול המסובב נוצר לעיתים ברגע אחד של נפילה או משיכה, אך ברוב המקרים הוא מתפתח לאורך שנים. Bedi וחבריו (2024) תיארו את הפתופיזיולוגיה כיחסי גומלין מורכבים בין הגיד, העצם והשריר: הפגיעה מתחילה בשינויים ניווניים בתוך הגיד, עם אי-סדר במטריקס ושינויים דלקתיים, ועשויה להתקדם לקרע חלקי ולקרע מלא. אף גורם בודד אינו מסביר את התמונה כולה.
גורם סיכון, קשר תצפיתי ומנגנון משוער
המאמר מבחין בין שלושה סוגי מידע. גורם סיכון מבוסס הוא גורם שנמצא קשור לקרעים במחקרים רבים ועקביים. קשר תצפיתי הוא ממצא סטטיסטי שעשוי לנבוע גם מגורמי ערבוב. מנגנון משוער הוא הסבר ביולוגי סביר שטרם הוכח באדם. בנוסף, חלק מהגורמים משפיעים על הופעת קרע וחלקם דווקא על התקדמות קרע קיים או על ריפוי לאחר ניתוח. מי שמחפש את סימני הקרע ואת דרכי האבחון ימצא אותם במאמר קרע בגיד הכתף: תסמינים, אבחון ודרגות חומרה.
מה ההבדל בין קרע טראומטי לקרע ניווני?
שני מסלולים לאותה תוצאה
קרע טראומטי נוצר כאשר כוח חיצוני חד עולה על חוזק הגיד. קרע ניווני נוצר כאשר חוזק הגיד עצמו יורד עד שעומס יומיומי רגיל מספיק כדי לפגוע בו. Bedi וחבריו (2024) סיכמו שחלק מהקרעים טראומטיים, אך רוב בעיות השרוול המסובב ניווניות במקורן.
כאשר המנגנונים משתלבים
בפועל, שני המנגנונים פועלים לעיתים יחד. מטופל בן 60 שמרים מזוודה ומרגיש כאב חד וחולשה עשוי לסבול מקרע שהתפתח במשך שנים בגיד מוחלש, והאירוע האחרון רק הרחיב אותו. קונצנזוס המומחים מ-2026 מדגיש שהערכת מנגנון הפגיעה ואיכות הרקמה היא חלק מרכזי באבחון, משום שהיא משפיעה על ההחלטות הטיפוליות (Hurley וחבריו, 2026).
כיצד הגיל משפיע על גידי הכתף?
הגיל כגורם הסיכון החזק ביותר
הגיל הוא הגורם העקבי ביותר בספרות. במטא-אנליזה של Grusky וחבריו (2022) כל עשור נוסף היה קשור לעלייה בסיכוי למחלת שרוול מסובב (OR = 1.20, CI 95%: 1.18–1.21). בהשוואה לבני פחות מ-40, הסיכוי בקרב בני 50 ומעלה היה גבוה פי כמה (OR = 6.97, CI 95%: 4.85–10.01). הערכים הופקו משלושה עד חמישה מחקרים לכל השוואה, ולכן אומדן הגודל המדויק כפוף למגבלות המחקרים המקוריים.
מה משתנה בגיד עם השנים

עם הגיל משתנה סידור סיבי הקולגן, הרקמה מאבדת מהאלסטיות שלה, ויכולת התיקון של תאי הגיד פוחתת. השינויים האלה מסבירים מדוע אותו עומס שגיד צעיר מגיב לו בסתגלות עלול לייצר נזק מצטבר בגיד מבוגר. העלייה בשכיחות קרעים ניווניים עם הגיל מסבירה גם את השכיחות הגבוהה של כאבי כתף בגיל העמידה, כפי שמתואר במאמר כאבים בכתף: גורמים וגורמי סיכון.
האם שחיקה מצטברת מובילה בהכרח לקרע?
קרעים שאינם מתקדמים וקרעים ללא כאב
לא בהכרח. לא כל גיד שעבר שינויים ניווניים נקרע, ולא כל קרע מתקדם. Jeong וחבריו (2017) בחנו קרעים א-תסמיניים באוכלוסייה הכללית ואת הגורמים הקשורים אליהם, ומחקרים כאלה מלמדים שהקרע עצמו שכיח יותר מהתלונות עליו. המשמעות למטופל היא שממצא של שחיקה בפענוח אינו גזר דין.
התקדמות שאינה ליניארית
התקדמות ניוונית מתרחשת לעיתים בקפיצות ולא בקצב קבוע. תקופות של יציבות מתחלפות בתקופות של החמרה, במיוחד סביב שינויים בעומס או אירועים טראומטיים קלים. מסיבה זו קשה לנבא במדויק אצל מי יתפתח קרע ומתי.
כיצד טראומה פתאומית גורמת לקרע בגיד הכתף?
נפילה, משיכה והרמה חריגה

המנגנונים הטראומטיים הנפוצים הם נפילה על יד מושטת, נפילה ישירה על הכתף, משיכה פתאומית של הזרוע, למשל של כלב חזק ברצועה, וניסיון לתפוס חפץ כבד שנופל. במצבים אלה השריר מתכווץ בזמן שהוא נמתח, והעומס על הגיד עולה בחדות מעל יכולתו. הסיכון גבוה יותר כאשר הגיד מוחלש מראש בשל גיל או שינויים ניווניים.
פריקת כתף ופציעות ספורט
פריקת מפרק הכתף עלולה ללוות בקרע בשרוול המסובב, במיוחד במבוגרים. הנושא מפורט במאמר פריקת כתף: גורמים וגורמי סיכון ובמאמר תת פריקה של הכתף: גורמים ותסמינים. בענפי מגע, בריקוד ובענפי קפיצה שכיחות נפילות על היד גבוהה יחסית, והפציעות מתוארות במאמר פציעות כתף בקרב רקדנים. כל חולשה חדשה ומשמעותית לאחר אירוע כזה מחייבת הערכה מוקדמת.
מהו תפקיד העומס החוזר בעבודה ובספורט?
עבודה מעל הראש וספורט זריקה

עבודה ממושכת עם ידיים מעל גובה הכתף, כמו צביעה, חשמל והרכבה, ופעולות ספורטיביות של זריקה, הגשה ושחייה חושפות את הגידים למחזורים רבים של עומס. העומס עצמו אינו מזיק. גידים מסתגלים לעומס שעולה בהדרגה, והבעיה מתעוררת כאשר העומס המצטבר עולה על קצב ההסתגלות. הנחיית JOSPT ממליצה לזהות גורמים תעסוקתיים ולשקול התאמות ארגונומיות במטופלים עם כאב הקשור לשרוול (Desmeules וחבריו, 2025).
קפיצה בנפח האימון והתאוששות לא מספקת
אצל מתאמנים, הסיכון עולה בעיקר כאשר נפח האימון מוגבר בבת אחת, כאשר מתווסף תרגיל חדש מעל הראש במשקל גבוה, וכאשר אין מספיק זמן התאוששות בין האימונים. עקרונות הסיווג של פציעות עומס מופיעים במאמר פציעות ספורט: סוגים וסיווגים. חוסר פעילות ממושך הוא הצד השני של אותו מטבע: הוא מוריד את הכוח ואת הסבילות, וכך הופך עומס רגיל לעומס חריג. הספרות אינה מאפשרת לקבוע שחוסר פעילות לבדו גורם לקרע, והקשר כאן הוא בעיקר תפקודי.
האם מבנה האקרומיון וזווית הכתף משפיעים על הסיכון?
מבנה האקרומיון ו-Critical Shoulder Angle
האקרומיון הוא הבליטה הגרמית של השכמה שמעל גיד הסופרספינטוס. צורתו, אורכו הצדדי ונטיית שקע הגלנואיד נמדדים במדדים כמו Acromial Index ו-Critical Shoulder Angle (CSA). הסברה היא שזווית גדולה משנה את כיוון הכוח של השריר הדלטואידי ומגדילה את העומס שהסופרספינטוס נדרש לאזן.
ראיות סותרות וקשיי מדידה
Rojas Lievano וחבריו (2022) פרסמו מטא-אנליזה שבחנה את מהימנות מדידת ה-CSA ואת הקשר שלה לקרעים ניווניים, ועסקה במפורש בשאלה מדוע מחקרים שונים מגיעים לתוצאות שונות. כבר כותרת המחקר הגדירה את הקשר כשנוי במחלוקת. השונות נובעת, בין היתר, מאיכות צילומי הרנטגן, מזווית הצילום ומהבדלים בתכנון המחקרים. המסקנה המשקלת היא שמבנה הכתף עשוי לתרום לנטייה אישית, אך אינו משמש כרגע כלי לניבוי פרטני. זהו גם גורם שאינו ניתן לשינוי בתרגול.
מהי משמעות המרווח התת-אקרומיאלי ומיתוס הצביטה?
מדוע הסבר הצביטה הפשוט אינו מספיק

במשך שנים רבות הוסבר הקרע כתוצאה של עצם שצובטת את הגיד שוב ושוב עד שהוא נשחק. המודל הזה פשטני. השינויים הראשונים בקרע ניווני מתרחשים במטריקס של הגיד עצמו (Bedi וחבריו, 2024). ניתוח שמרחיב את המרווח עצמו אינו מטפל בשינויים אלה.
מה נשאר נכון ממודל הצביטה
המרווח התת-אקרומיאלי עדיין רלוונטי כמקור כאב וכמקום שבו הבורסה מגיבה לעומס. עם זאת, הראיות מצביעות על שילוב של איכות הגיד, העומס והמצב המטבולי כהסבר מלא יותר. הסקירה המלאה על גורמי הצביטה מופיעה במאמר צביטה בכתף: למה זה קורה ומי נמצא בסיכון?.
כיצד אספקת הדם לגיד משפיעה על הסיכון?
מיקרו-סירקולציה ואזורי פגיעות
לגידים אספקת דם מוגבלת יחסית לשרירים. הרעיון הווסקולרי גורס שאזורים מסוימים בגיד הסופרספינטוס, קרוב למקום אחיזתו, רגישים יותר לפגיעה ולתיקון איטי. Giri, O'Hanlon ו-Jain (2023) הציעו שמחלות כמו סוכרת ודיסליפידמיה עשויות לפגוע בגיד דרך אי ספיקה ווסקולרית, וקראו להקדיש יותר תשומת לב להיבט הזה.
מגבלות ההסבר הווסקולרי
ההסבר הווסקולרי סביר מבחינה ביולוגית, אך רוב הראיות לו עקיפות ומגיעות ממחקרים תצפיתיים. לכן הוא מסווג כאן כמנגנון משוער ולא כסיבה מוכחת.
מה הקשר בין סוכרת, שומני דם וקרעים בגידי הכתף?
סוכרת: קשר אפידמיולוגי ומנגנון ביולוגי אפשרי
בסקירה השיטתית ובמטא-אנליזה של Giri, O'Hanlon ו-Jain (2023) סוכרת נמצאה קשורה למחלת שרוול מסובב, והערכת סיכון ההטיה הצביעה על קשר סביר. מנגנון אפשרי אחד הוא הצטברות תוצרי גליקציה מתקדמים (AGEs) בקולגן, שמקשיחה את הרקמה ומפחיתה את יכולתה לעמוד בעומס. מנגנון נוסף הוא פגיעה בכלי דם קטנים. שני המנגנונים נתמכים במחקר בסיסי, אך טרם הוכחו כסיבה ישירה לקרע באדם.
דיסליפידמיה ויתר לחץ דם
אותה מטא-אנליזה מצאה קשר גם בין היפרליפידמיה ויתר לחץ דם לבין מחלת שרוול מסובב. החוקרים הדגישו שקיימת אפשרות להטיה בכל שלושת המצבים, ושהיא גבוהה במיוחד ביתר לחץ דם. לעומת זאת, הקשר לסוכרת ולהיפרליפידמיה נראה סביר יותר (Giri וחבריו, 2023). המשמעות למטופל סוכרתי אינה שהסוכרת לבדה גרמה לקרע שלו. המשמעות היא שאיזון מטבולי טוב הוא חלק סביר משמירה על בריאות הגידים.
מהו תפקיד ההשמנה והעישון?
מסת גוף ומחלת שרוול מסובב
Herzberg וחבריו (2024) סקרו 248 מאמרים במלואם. 27 מהם כללו נתונים על השמנה ומחלת שרוול מסובב, ו-17 נכללו במטא-אנליזה. הממצא המרכזי היה קשר חיובי בין מדד מסת גוף מוגבר למחלת שרוול מסובב. המנגנונים האפשריים כוללים דלקת מערכתית בדרגה נמוכה, הפרעות מטבוליות נלוות ועומס מכני שונה. מדובר במחקרים תצפיתיים, ולכן הקשר אינו מוכיח סיבתיות.
עישון: ממצאים מעורבים להופעת קרע, ממצא עקבי יותר לריפוי
התמונה של העישון מורכבת. במטא-אנליזה של Grusky וחבריו (2022) עישון שדווח כמשתנה של כן או לא נמצא קשור למחלת שרוול מסובב (OR = 1.94), אך בהשוואה של מעשנים נוכחיים למי שמעולם לא עישנו לא נמצא קשר מובהק (OR = 0.97, CI 95%: 0.87–1.07). הפער מרמז על רגישות של הממצא להגדרת החשיפה ולשונות בין המחקרים. בתחום הריפוי הראיות ברורות יותר: במטא-אנליזה של Fan וחבריו (2022) עישון היה קשור לסיכון מוגבר לקרע חוזר ולניתוח חוזר לאחר תיקון שרוול מסובב.
האם לגנטיקה, למין ולתרופות יש תפקיד?
נטייה משפחתית ופולימורפיזמים
הסקירה השיטתית של Dabija וחבריו (2017) כללה שבעה מחקרים בלבד. באחד מהם נמצא שאחים של אדם עם קרע בשרוול המסובב נטו יותר לפתח קרע בעובי מלא ולסבול מתסמינים. החוקרים סיכמו שקיימות ראיות ראשוניות לנטייה גנטית ומשפחתית. כיום אין בדיקת סקר גנטית שגרתית לסיכון לקרע, וסיפור משפחתי משמש בעיקר כרקע לשיחה.
מין ביולוגי, הורמונים ותרופות
נתוני השכיחות לפי מין משתנים בין אוכלוסיות ובין קבוצות גיל, והם מושפעים מסוג העבודה ומהפעילות הגופנית. לכן הבדל סטטיסטי בין גברים לנשים אינו מלמד בהכרח על מנגנון הורמונלי. לגבי תרופות, אנטיביוטיקה משפחת הפלואורוקווינולונים והזרקות קורטיקוסטרואידים חוזרות נזכרות בקשר לפגיעה בגידים בכלל, אך הראיות הספציפיות לגידי הכתף מוגבלות. אין להפסיק טיפול תרופתי ללא התייעצות עם הרופא המטפל.
מה הקשר בין פציעת כתף קודמת לקרע, והאם הכתף השנייה בסיכון?
פציעה קודמת ושינוי בדפוסי תנועה
פריקות קודמות, חבלות ופגיעות במבנים שכנים עלולות לשנות את הדרך שבה הכתף נועה ומפזרת עומס. שיקום שלא הושלם משאיר לעיתים חולשה או שליטה שכמתית מופחתת, והגידים נדרשים לפצות על כך.
שינויים דו-צדיים
מכיוון שהגיל, המחלות המטבוליות והנטייה המשפחתית משפיעים על שתי הכתפיים, מטופל עם קרע ניווני בצד אחד עשוי להימצא בסיכון מוגבר גם בצד השני. זו סיבה לשלב בתוכנית השיקום גם את הכתף הבריאה.
טבלת גורמי סיכון: חוזק הראיות והמשמעות המעשית
מה ידוע ומה אפשר לעשות
| גורם | מה ידוע | האם ניתן לשנות? | מה אפשר לעשות |
| גיל | הקשר העקבי ביותר בספרות | לא | פעילות מותאמת ומעקב תסמינים |
| חבלה חריפה | גורמת לקרע טראומטי, במיוחד בגיד מוחלש | חלקית | אבחון מוקדם וחזרה מדורגת |
| עומס חוזר | עשוי לתרום באוכלוסיות מסוימות | כן | התאמת עומס, טכניקה והתאוששות |
| סוכרת | קשר תצפיתי סביר ומנגנון ביולוגי אפשרי | חלקית | איזון מטבולי |
| דיסליפידמיה | קשר תצפיתי סביר | חלקית | ניהול גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים |
| יתר לחץ דם | קשר עם סיכון הטיה גבוה | חלקית | טיפול רפואי שגרתי |
| השמנה | קשר חיובי במטא-אנליזה של מחקרים תצפיתיים | כן | פעילות, תזונה וניהול משקל |
| עישון | ממצאים מעורבים להופעת קרע; קשור לקרע חוזר אחרי תיקון | כן | הפסקת עישון |
| מבנה האקרומיון ו-CSA | קשר אנטומי שנוי במחלוקת | לא | אין השפעה של תרגול על המבנה |
| גנטיקה | ראיות ראשוניות לנטייה משפחתית | לא | אין בדיקת סקר שגרתית |
| פגיעה קודמת | עשויה לשנות תפקוד וחשיפה לעומס | חלקית | שיקום מלא והכנה לעומסים |
מה משפיע על התקדמות של קרע קיים?
גודל, רטרקציה ואיכות השריר
השאלה מה גורם לקרע חדש שונה מהשאלה מה מגדיל קרע שכבר קיים. הנחיית AAOS מ-2025 מציינת שבחלק מהמטופלים קרעים גדלים עם הזמן, ולצדם מתקדמים אטרופיה ושינוי שומני בשריר (American Academy of Orthopaedic Surgeons, 2025). קונצנזוס המומחים מ-2026 ממליץ לסווג כל קרע לפי גודל, גידים מעורבים, עובי, שינוי שומני ורטרקציה, משום שמאפיינים אלה משפיעים על הפרוגנוזה (Hurley וחבריו, 2026).
מדוע אין להבטיח שתרגול מונע התקדמות
שיקום משפר כאב ותפקוד אצל רבים מהמטופלים, אך אין ראיות שהוא מונע התקדמות מבנית של כל קרע. במחקר המעקב של Moosmayer וחבריו (2019) ההפרש לטובת תיקון ראשוני בקרעים קטנים עד בינוניים גדל לאורך עשר שנים. מכאן שמעקב אחר כוח ותפקוד, ולעיתים הדמיה חוזרת, הם חלק מניהול אחראי של קרע מלא במטופל צעיר ופעיל.
מה אפשר לשנות כדי להפחית את הסיכון?
גורמים שנמצאים בשליטת המטופל
הפסקת עישון, איזון סוכרת ושומני דם, שמירה על משקל גוף תקין ופעילות גופנית קבועה הם צעדים שתומכים בבריאות הגידים ובבריאות הכללית. בעבודה ובספורט, העלאה הדרגתית של נפח, הקפדה על טכניקה וזמן התאוששות מספיק מפחיתים את הפער בין העומס ליכולת. הנחיות מעשיות מופיעות במאמר מניעת פציעות ספורט: איך להתאמן חכם בלי להיפצע.
ניסוח מסויג של המסר המניעתי
שמירה על כוח, כושר וסבילות לעומס תומכת בתפקוד הכתף. עם זאת, הראיות לכך שחיזוק השרוול מונע כל קרע מבני מוגבלות. הניסוח המדויק הוא שהתרגול מפחית פגיעות ומשפר עמידות, ולא שהוא מבטל את השפעת הגיל והמבנה. הרחבה על תכנית תרגול מסודרת מופיעה במאמר טנדינופתיה בגידי הכתף: טיפול שמרני ושיקום.
מה אי אפשר למנוע לחלוטין?
גיל, גנטיקה ומבנה אנטומי
הגיל, הנטייה המשפחתית ומבנה האקרומיון אינם ניתנים לשינוי. הכרת גורמים אלה אינה מיועדת להפחיד, אלא לעזור להבין מדוע שני אנשים עם אותו עומס מגיבים אחרת, ולכוון את המאמץ לגורמים שכן ניתנים לשינוי.
פציעות שמשנות מסלול ספורטיבי
אצל ספורטאים מקצועיים, קרע משמעותי בשרוול עלול לשנות קריירה, כפי שמתואר במאמר פציעות ספורט שמסיימות קריירה. זו סיבה נוספת לשלב הערכת עומסים קבועה בתכנון האימונים.
מתי יש לחשוד בקרע לאחר חבלה?
סימנים שמחייבים הפניה מוקדמת
חולשה חדשה ומשמעותית בהרמת היד או בסיבוב חיצוני, ירידה חדה בתפקוד וכאב לילי חדש לאחר נפילה או פריקה מחייבים בדיקה מוקדמת. בקרע טראומטי במטופל פעיל, הזמן עד להערכה משפיע על האפשרויות העומדות לרשותו.
כיצד מסייעת מרפאת GAV Clinic בזיהוי גורמי סיכון ובשיקום
מרפאת GAV Clinic מסייעת בזיהוי גורמי סיכון ובשיקום פגיעות בגידי הכתף באמצעות אבחון ביומכני ותנועתי מקיף וטיפול שמרני מותאם אישית. במרפאה, המנוהלת על ידי ד"ר יצחק בכר בתל אביב, הדגש הוא על איתור שורש הבעיה התנועתית ומניעת החמרה או צורך בהתערבות כירורגית.
זיהוי גורמי סיכון ואבחון מקדים
המרפאה מנתחת את מכלול הגורמים המובילים לשחיקה ולפציעות בגידי השרוול המסובב (Rotator Cuff):
- הערכת דפוסי תנועה ויציבה. בדיקה קלינית של אופן הפעלת הכתף, כולל הערכה של עמוד השדרה הצווארי והחזי (טורקלי) המשפיעים ישירות על המכניקה של המפרק.
- סינון גורמי סיכון אישיים ותעסוקתיים. זיהוי עומסי יתר הנובעים מעבודה או ספורט מעל גובה הראש, היסטוריה של חבלות, גמישות יתר או שחיקה תלוית גיל.
- בחינת רקע רפואי ומטבולי. התייחסות למצבים כמו סוכרת, עישון, הפרעות בבלוטת התריס או בעיות בכלי הדם, אשר עלולים לפגוע באספקת הדם לגיד ולהאט את החלמתו.
- שילוב ממצאי דימות. הצלבת הבדיקה הגופנית עם בדיקות אולטרה-סאונד או MRI, תוך הבחנה בין ממצאים ניווניים טבעיים לבין הגורם האמיתי לכאב.
תהליך השיקום והטיפול בגידי הכתף
לאחר מיפוי גורמי הסיכון, נבנית בבמרפאת GAV Clinic ברמת אביב תוכנית שיקום הוליסטית שמטרתה להחזיר את התפקוד המלא:
- טיפול כירופרקטי וכיוונון עדין. שיפור התנועתיות של מפרק הכתף, השכמה ועמוד השדרה כדי להפחית חיכוך (אימפינג'מנט) ועומסים מיותרים מעל הגידים הפגועים.
- במידת הצורך גלי הלם ולייזר רך להאצת הריפוי של הרקמות הפגועות, בלי להציג את הכלים האלה כמאחים קרע.
- שיקום אקטיבי וחיזוק. בניית תוכנית תרגול מדורגת לשיפור השליטה השרירית, ייצוב המפרק והחזרת טווחי התנועה בהתאם ליעדי המטופל.
- התאמה ארגונומית ותחזוקה מונעת. מתן הנחיות לשינוי הרגלי תנועה בעבודה ובאימונים כדי למנוע הישנות של הדלקת או הקרע בעתיד.
עבודת המרפאה בפציעות ספורט כוללת גם שיקום של הגפיים והלסתות, ולא רק של עמוד השדרה. למידע נוסף על גישת הטיפול בפציעות גידים, ניתן לעיין במדריך המלא באתר מרפאת GAV Clinic על קרע בגיד הכתף או לקרוא על גורמי הסיכון לכאבי כתף.
שאלות נפוצות על גורמי קרע בגיד הכתף
מהו הגורם הנפוץ ביותר לקרע בגיד הכתף?
שינויים ניווניים הקשורים לגיל, לעיתים בשילוב עם עומס או חבלה קלה.
האם עבודה פיזית גורמת לקרע?
עבודה ממושכת מעל הראש עשויה לתרום, במיוחד כאשר היא מצטרפת לגיל ולמחלות רקע, אך אינה סיבה בלעדית.
האם סוכרתיים נמצאים בסיכון מוגבר?
מחקרים תצפיתיים מראים קשר סביר, אך אינם מוכיחים שהסוכרת לבדה גורמת לקרע.
האם עישון משפיע על הגידים?
הראיות להופעת קרע מעורבות, אך עישון קשור לסיכון מוגבר לקרע חוזר לאחר תיקון.
האם הקרע תורשתי?
קיימות ראיות ראשוניות לנטייה משפחתית, אך מספר המחקרים קטן.
האם צביטה בכתף מובילה לקרע?

המודל המכני הפשוט אינו מסביר את רוב הקרעים, שמתחילים בשינויים בתוך הגיד.
האם אפשר למנוע קרע בעזרת תרגול?
תרגול תומך בתפקוד ובסבילות לעומס, אך אין ראיות שהוא מונע כל קרע.
האם קרע בכתף אחת מעלה סיכון בשנייה?
גורמי הסיכון המערכתיים משותפים לשתי הכתפיים, ולכן כדאי לשלב גם את הצד הבריא בשיקום.
קרע בגיד הכתף: גורמים וגורמי סיכון – סיכום
הגורם המרכזי והמשמעותי ביותר לקרעים בגידי הכתף הוא תהליכי שחיקה וניוון הקשורים לגיל המתקדם, ומיד אחריו עומס יתר מכני וטראומה חדה. להלן פירוט גורמים וגורמי סיכון מסודרים מהחשוב והנפוץ ביותר ועד לגורמים המשניים:
תהליכי ניוון ושחיקה תלויי-גיל (הגורם השכיח ביותר)
- שכיחות עולה עם הגיל. זהו הגורם המשמעותי ביותר לקרעים שאינם טראומטיים. מעל גיל 50–60 השכיחות עולה דרמטית (כ-25%–30% מהאוכלוסייה), ובגילאי 70–80 השיעור מגיע ליותר מ-50%.
- ירידה באספקת הדם לגיד. עם ההתבגרות, זרימת הדם לאזור החיבור של הגיד לעצם (בעיקר בגיד הסופראספינטוס) פוחתת, מה שפוגע ביכולת הגיד לתקן מיקרו-קרעים יומיומיים.
- קרעים א-סימפטומטיים. חשוב להדגיש במאמר שרבים מהקרעים הניווניים מתרחשים בהדרגה ללא כאב מורגש, ומתגלים רק בבדיקות הדמיה או בעקבות טריגר קל.
עומס יתר ותנועות חוזרות מעל גובה הכתף (Overuse)
- פציעות ספורט. פעילויות הדורשות הנפת יד חוזרת מעל הראש יוצרות חיכוך ושחיקה מתמדת. ענפים בולטים כוללים שחייה, טניס, כדורסל, הרמת משקולות, חתירה וענפי זריקה.
- גורמים תעסוקתיים. מקצועות הכרוכים בעבודה פיזית מאומצת או הרמת ידיים ממושכת מעל גובה השכמה מגבירים משמעותית את הסיכון. דוגמאות נפוצות הן צבעים, נגרים, חשמלאים, סבלים ועובדי בניין.
טראומה וחבלה חדה (הגורם העיקרי אצל צעירים)
- פגיעה אקוטית. בעוד שמבוגרים סובלים לרוב מקרע ניווני, אצל אנשים מתחת לגיל 40 הסיבה העיקרית היא חבלה פתאומית. מנגנוני פציעה נפוצים. נפילה על יד מושטת לבלימה, הרמה פתאומית של משקל כבד מדי, תאונות דרכים או פריקת כתף חריפה עלולים לגרום לנתק מיידי של הגיד מהעצם.
גורמים אנטומיים וביומכניים
- תסמונת הצביטה (Impingement Syndrome). היצרות של המרווח התת-אקרומיאלי (בין עצם השכם לראש עצם הזרוע) גורמת לכך שהגיד נצבט ומשתפשף בכל הרמת יד.
- מבנה עצם מולד או נרכש. מבנה מעוקל או מחודד של עצם האקרומיון, וכן התפתחות של זיזים גרמיים (אוסטאופיטים) בעקבות שחיקת סחוס, מצרים את המרווח ומאיצים את קריעת הגיד.
- יציבה לקויה וחוסר איזון שרירי. כתפיים שמוטות קדימה (קיפוזיס) או חולשה של שרירי השכמה משנות את מנח המפרק ומעלות את העומס המכני על הגידים.
גורמי סיכון מערכתיים ומטבוליים
- עישון. ניקוטין פוגע בזרימת הדם ההיקפית וביצור קולגן, מה שמחליש את רקמת הגיד ומאט משמעותית את יכולת ההחלמה שלה.
- מחלות מטבוליות. סוכרת ורמות גבוהות של שומנים וכולסטרול בדם (היפרליפידמיה) נמצאו במחקרים כקשורות לשינויים מבניים בגידים ולעלייה בסיכון לקרעים.
- יתר לחץ דם והשמנת יתר. מצבים אלו תורמים לפגיעה בכלי הדם הקטנים המזינים את הגיד ומגבירים תהליכי דלקת כרוניים בגוף.
גנטיקה והיסטוריה משפחתית
- נטייה תורשתית. מחקרים מראים כי לאנשים עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מקרע בגידי הכתף יש סיכון גבוה יותר לפתח קרע בעצמם, ככל הנראה בשל איכות מולדת של סיבי הקולגן ורקמות החיבור.
- פגיעה בכתף הנגדית. מטופלים שכבר אובחנו עם קרע בכתף אחת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח קרע דומה גם בכתף השנייה.
סיכום חזותי להבחנה בין סוגי הקרעים
| מאפיין | קרע ניווני (Degenerative) | קרע טראומטי (Traumatic) |
| אוכלוסיית יעד עיקרית | מבוגרים (מעל גיל 50) | צעירים וספורטאים (מתחת לגיל 40) |
| אופן ההופעה | הדרגתי, מצטבר לאורך שנים | פתאומי ומיידי לאחר אירוע חד |
| גורמים מובילים | גיל, שחיקה, תסמונת צביטה, עישון | נפילה על היד, תאונה, הרמת משקל חריג |
אי אפשר לשנות את הגיל, את הגנטיקה או את מבנה האקרומיון, אבל חלק ניכר מגורמי הסיכון, בעיקר מטבוליים, אורח חיים ותעסוקתיים, ניתן לזיהוי, ניטור והשפעה. שילוב של התערבות בגורמים אלה עם אבחון מוקדם ושיקום מותאם עשוי להפחית את שכיחות הקרעים הסימפטומטיים ולהקטין את גודל הקרע בעת האבחון, ובכך לשפר את הפרוגנוזה התפקודית של המטופלים.
References:
American Academy of Orthopaedic Surgeons. (2025). Management of rotator cuff injuries: Evidence-based clinical practice guideline. https://www.aaos.org/rccpg2025
Bedi, A., Bishop, J., Keener, J., Lansdown, D. A., Levy, O., MacDonald, P., Maffulli, N., Oh, J. H., Sabesan, V. J., Sanchez-Sotelo, J., Williams, R. J., & Feeley, B. T. (2024). Rotator cuff tears. Nature Reviews Disease Primers, 10(1), 8. https://doi.org/10.1038/s41572-024-00492-3
Dabija, D. I., Gao, C., Edwards, T. L., Kuhn, J. E., & Jain, N. B. (2017). Genetic and familial predisposition to rotator cuff disease: A systematic review. Journal of Shoulder and Elbow Surgery, 26(6), 1103–1112.
Desmeules, F., Roy, J.-S., Lafrance, S., Charron, M., Dubé, M.-O., Dupuis, F., Beneciuk, J. M., Grimes, J., Kim, H. M., Lamontagne, M., McCreesh, K., Shanley, E., Vukobrat, T., & Michener, L. A. (2025). Rotator cuff tendinopathy diagnosis, nonsurgical medical care, and rehabilitation: A clinical practice guideline. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 55(4), 235–274. https://doi.org/10.2519/jospt.2025.13182
Fan, N., Yuan, S., Du, P., Wu, Q., Li, J., Kong, X., Zhu, W., Hong, G., & Zang, L. (2022). The effects of smoking on clinical and structural outcomes after rotator cuff repair: A systematic review and meta-analysis. Journal of Shoulder and Elbow Surgery, 31(3), 656–667. https://doi.org/10.1016/j.jse.2021.10.026
Giri, A., O'Hanlon, D., & Jain, N. B. (2023). Risk factors for rotator cuff disease: A systematic review and meta-analysis of diabetes, hypertension, and hyperlipidemia. Annals of Physical and Rehabilitation Medicine, 66(1), 101631. https://doi.org/10.1016/j.rehab.2022.101631
Grusky, A. Z., Giri, A., O'Hanlon, D., & Jain, N. B. (2022). The relationship of aging and smoking with rotator cuff disease: A systematic review and meta-analysis. American Journal of Physical Medicine & Rehabilitation, 101(4), 331–340. https://doi.org/10.1097/PHM.0000000000001820
Herzberg, S. D., Garriga, G. A., Jain, N. B., & Giri, A. (2024). Elevated body mass index is associated with rotator cuff disease: A systematic review and meta-analysis. Arthroscopy, Sports Medicine, and Rehabilitation, 6(4), 100953. https://doi.org/10.1016/j.asmr.2024.100953
Hurley, E. T., Droz, L. G., Lorentz, S. G., Glover, M. A., Garrigues, G. E., Millett, P. J., Namdari, S., Rossi, L., Waterman, B. R., Mullett, H., Dickens, J. F., & Klifto, C. S. (2026). Rotator cuff tears part I: Diagnosis, nonoperative management, and repair of posterosuperior tears. An international expert consensus statement. Arthroscopy. Advance online publication. https://doi.org/10.1002/arj.70365
Jeong, J., Shin, D. C., Kim, T. H., & Kim, K. (2017). Prevalence of asymptomatic rotator cuff tear and their related factors in the Korean population. Journal of Shoulder and Elbow Surgery, 26(1), 30–35. https://doi.org/10.1016/j.jse.2016.05.003
Moosmayer, S., Lund, G., Seljom, U. S., Haldorsen, B., Svege, I. C., Hennig, T., Pripp, A. H., & Smith, H.-J. (2019). At a 10-year follow-up, tendon repair is superior to physiotherapy in the treatment of small and medium-sized rotator cuff tears. Journal of Bone and Joint Surgery (American Volume), 101(12), 1050–1060. https://doi.org/10.2106/JBJS.18.01373
Rojas Lievano, J., Bautista, M., Woodcock, S., Fierro, G., & González, J. C. (2022). Controversy on the association of the critical shoulder angle and the development of degenerative rotator cuff tears: Is there a true association? A meta-analytical approach. American Journal of Sports Medicine, 50(9), 2552–2560.
