המרפק בחיי היומיום והספורט מפרט את המקום של המפרק החשוב הזה בחיינו. הנוף הקליני של פתולוגיות בגפה העליונה, ובפרט במפרק המרפק, עבר תמורות משמעותיות בעשורים האחרונים. בעבר הספרות הרפואית התמקדה בעיקר בפציעות שימוש-יתר (Overuse Injuries) הקשורות לענפי ספורט ספציפיים כגון "מרפק טניס" (Lateral Epicondylitis) ו"מרפק גולף" (Medial Epicondylitis). כיום אנו עדים לעלייה חדה בשיעור ההפרעות השריריות-שלדיות (MSDs) הנובעות מאורח החיים הדיגיטלי.
החדירה המסיבית של טלפונים חכמים ומכשירים ניידים לחיי היום-יום יצרה קטגוריה חדשה של עומסים ביומכניים, המאופיינים לאו דווקא בעצימות גבוהה, אלא במנחים סטטיים ממושכים ובתנועות מוטוריות עדינות וחוזרניות (Gelberman et al., 1998). מאמר זה סוקר בצורה מעמיקה וממצה את הספרות המחקרית העדכנית ביותר מהשנים 2023- 2025, תוך התמקדות במנגנונים הפתופיזיולוגיים של "מרפק סלולרי" (Cubital Tunnel Syndrome), יעילותן של טכניקות טיפול ידניות (Manual Therapy), והשוואה מבוססת-ראיות בין טכנולוגיות שיקום מתקדמות והזרקות אורתו-ביולוגיות.
1.0 המרפק בחיי היומיום והספורט – רקע
המרפק הוא “צומת” מכני-עצבי קריטי בין הכתף (שממקמת את היד במרחב) לבין כף היד (שמבצעת אחיזה, דיוק וכוח). הוא חייב להיות בו-זמנית יציב מאוד (כדי להעביר עומסים) ונייד מאוד (כדי לאפשר הגעה לפה, לראש, למקלדת, לכדור או למוט). הייחוד של המרפק הוא שהוא איננו רק מפרק כיפוף-יישור אלא גם חלק ממערכת הסיבוב של האמה (פרונציה/סופינציה). לכן כל פעולה יומיומית-סיבוב מפתח, החזקת טלפון לאוזן, הרמת סיר, הקלדה, לחיצת יד-נשענת על שילוב מדויק של כיפוף, יישור וסיבוב.
מגבלות קטנות יחסית בטווח תנועה או כאב מקומי עלולות “לזלוג” לכל השרשרת הקינמטית: כתף מפצה, שורש כף היד מתאמץ, אחיזה נחלשת, וקצב תנועה משתנה. זו הסיבה שפגיעות מרפק נפוצות הן באוכלוסייה הכללית (עבודה ידנית/משרדית, תחביבים) והן בספורט, בעיקר בענפי זריקה, מחבט, התעמלות וספורט מגע.
במאמר זה נעמיק בתפקוד המרפק בחיי היומיום ובספורט דרך עדשה ביומכנית-קלינית: מה באמת צריך המרפק כדי “לעבוד” טוב, אילו עומסים מאיימים עליו, אילו פציעות שכיחות, ואיך מאבחנים, משקמים ומונעים בצורה מודרנית ומבוססת ראיות (Vaquero-Picado, 2017; Fan, 2025).
1.1 אנטומיה וביומכניקה תפקודית: למה המרפק כל כך “רגיש” לשינוי קטן?
המרפק מורכב למעשה משלושה מפרקים באותה קפסולה: הומרו-אולנרי (ציר כיפוף-יישור), הומרו-רדיאלי (מגע חשוב להעברת עומסים ויציבות), ורדיואולנרי פרוקסימלי (סיבוב האמה). יציבות המרפק נשענת על “שילוב מנצח” של גורמים סטטיים ודינמיים: התאמה גרמית, קפסולה, קומפלקסי רצועות מדיאלי ולטרלי, וכן שרירים שחוצים את המפרק ויוצרים דחיסה וייצוב פעיל (de Haan, 2011). במצבים של עומס גבוה או עייפות, הייצוב הדינמי יורד-ואז הרצועות והקפסולה נדרשות לספוג יותר, מה שמעלה סיכון לכאב, גירוי עצבי או פגיעה רצועתית.
בספורט זריקה מעל-הראש (כמו בייסבול/סופטבול), המרפק חווה מומנטים משמעותיים. עומסים אלה נוצרים בשילוב מהירות גבוהה, תאוצה, ותזמון קצר מאוד-ולכן פער קטן בטכניקה, בטווח כתף, או בהכנת שרירי ליבה/רגליים יכול “להיתרגם” לעומס יתר במרפק (Kaizu, 2018; Bullock, 2021).
1.2 המרפק בפעולות יומיומיות: טווחי תנועה “תפקודיים” ומה השתנה בעידן הדיגיטלי
קלאסית, נהוג לדבר על “קשת תפקודית” של בערך 30° יישור עד 130° כיפוף, ובערך 50° פרונציה עד 50° סופינציה-כדי לבצע את רוב פעולות היומיום (de Haan, 2011; Kholinne, 2023). אבל חיי היומיום של 2025 אינם חיי היומיום של 1981: היום אנחנו מקלידים על לפטופ, מחזיקים סמארטפון בגבהים שונים, משתמשים בעכבר, באוזניות אלחוטיות, בשעון חכם ובטאבלט-פעולות שמייצרות דפוסי כיפוף שונים, לעיתים עם כיפוף גבוה יחסית לאורך זמן (Buhač, 2025).
מחקר עדכני שבדק ביצוע עשרות משימות “מודרניות” תחת הגבלת זווית מרפק (באמצעות סד מתכוונן) מצא שעמדה סביב 90° כיפוף אפשרה את שיעור השלמת המשימות הגבוה ביותר בממוצע, וגם קיבלה את הציונים הטובים ביותר בביצוע משימות יומיומיות ומודרניות (Buhač, 2025). המשמעות המעשית אינה ש”90° היא הזווית הנכונה לכולם”, אלא שהמרפק מתפקד היטב סביב אמצע הטווח, ושפגיעה שמקבעת את המרפק (או שמייצרת נוקשות סביב קצה הטווח) עלולה לפגוע במיוחד בשימושים יומיומיים חדשים-למשל הקלדה והחזקה ממושכת של מכשירים.
1.3 עומסים יומיומיים: לא רק “כואב לי כשאני מרימים משהו”
בפעולות יומיומיות יש שילוב חוזר של אחיזה, סטטיות (החזקה ממושכת), ותנועות קטנות חוזרות של שורש כף היד והאמה. זהו “מתכון” קלאסי לבעיות גידים באזור המרפק (למשל לטרל אפיקונדיליטיס/לטרל אלבו טנדינופתיה), במיוחד כאשר יש עבודה ידנית, הקלדה ממושכת, נגינה, או שימוש בכלים רוטטים-והכול בלי התאוששות מספקת (Vaquero-Picado, 2017; Stasinopoulos, 2022). במקביל, יש מצבים יומיומיים שמעמיסים על העצב האולנרי (למשל הישענות על המרפק בזמן עבודה/נהיגה, או כיפוף ממושך בשינה), ויכולים להחמיר תסמיני תעלה קוביטלית (Anderson, 2022).
1.4 המרפק בספורט: דרישות קיצון, עומס מצטבר, ו”נקודות תורפה” לפי ענף
ספורט הופך את המרפק ממפרק “שירותי” למפרק “תחרותי”: הוא נדרש להעביר כוח במהירות, שוב ושוב, לעיתים תחת עייפות ומגע. בהשוואה לחיי היומיום, ההבדל המרכזי הוא לא רק גובה העומס אלא גם קצב העלייה שלו (rate of loading), תדירות, וספציפיות תנועה.
1.4.1 זריקה מעל-הראש: מהירות מול עומס
במחקר בקרב שחקני בייסבול צעירים נמצא שכאשר משתמשים בכדורים באותו משקל אך בקוטר שונה, משתנים קינמטיים ומומנט המרפק יכולים להשתנות-מה שמציע שכדור “קטן” עשוי לשנות דפוס תנועה ולהשפיע על העומס במרפק (Tanaka, 2022). בנוסף, מחקרים בבייסבול חובבני מצאו קשרים בין מאפייני תאוצה/מכניקה לבין עומסי כתף ומרפק, ומדגישים את החשיבות של הבנת מתי בתוך תנועת הזריקה נוצר העומס הגדול (Kaizu, 2018). בהקשר של אימוני כדורים קלים/כבדים, נמצא שבזריקה עם כדור קל במיוחד לעומת סטנדרטי יכולים להופיע שינויים במכניקה ובפרמטרים הקשורים לעומס-שיקול חשוב כשמשתמשים בכלי אימון כמו כדורים קלי-משקל כדי “לרדוף” אחרי מהירות (Kaizu, 2020).
בקרב מתבגרים, השוואה בין שחקנים שמזדהים כ”פיצ’רים” לבין כאלה שזורקים רק מדי פעם הראתה שה”פיצ’רים” זורקים במהירות גבוהה יותר, אך במקרים רבים ההבדלים הביומכניים אינם דרמטיים כפי שמקובל לחשוב-ממצא שמחזק את הצורך בניהול עומסים ואימוץ פרוטוקולי הכנה גם לשחקנים שאינם “פיצ’רים במשרה מלאה” (Bullock, 2021).
1.4.2 ספורט קבוצתי וספורט מגע: כאב מרפק כחלק מ”תסמונת גפה עליונה”
בענפי קבוצות (כדורגל/הוקי/פלורבול) נמדדה שכיחות לא מבוטלת של כאב ומוגבלות בגפה העליונה בקרב ספורטאים עילית, כולל מדדים ייעודיים למרפק. למרות שהמרפק אינו תמיד “הכוכב” בענפים אלו, נפילות, חבטות, חסימות, והעברת עומסים דרך היד בזמן מאבק-כולם יכולים להציף בעיות במרפק, במיוחד במי שכבר סוחב עומס מצטבר או פגיעות עבר.
פציעות מרפק שכיחות בחיי היומיום ובספורט: מה קורה באמת ברקמות?
1)אפיקונדיליטיס לטרלית: לא רק לטניסאים
אפיקונדיליטיס לטרלית (Lateral Epicondylitis), המוכרת כ"מרפק טניס", היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים במרפק, המשפיעה על כ-1% עד 3% מהאוכלוסייה מדי שנה. למרות שמה, הרוב המכריע של הסובלים ממנה אינם ספורטאים, אלא אנשים העוסקים בפעולות יומיומיות הדורשות אחיזה חוזרנית ויישור של שורש כף היד, כגון הקלדה, שימוש בעכבר מחשב ("Computer Elbow"), הברגה, או עבודות מטבח.
הפתולוגיה אינה דלקתית כפי שסברו בעבר, אלא ניוונית (Tendinosis). זה מסביר למה טיפול שמבוסס רק על “להוריד דלקת” אינו תמיד מספיק, ולמה עומס מדורג ושיקום כוח-סבולת לגיד חשובים (Vaquero-Picado, 2017). בשנים האחרונות יש דגש גם על הדיוק המינוחי: כאשר הכאב מתמיד לאורך זמן, ייתכן שהבעיה איננה רק “גיד במרפק”, אלא תסמונת מורכבת עם תרומה עצבית/מיופסיאלית/צווארית אצל חלק מהמטופלים-ולכן המונח “לטרל אלבו טנדינופתיה” עשוי להיות רחב מדי במקרים כרוניים (Stasinopoulos, 2022).
עומס יתר על מוצא הגיד המשותף (בעיקר שריר ה-ECRB) מוביל למיקרו-קרעים ולניסיון ריפוי כושל של הגוף, המאופיין ברקמה צלקתית וכלי דם לא תקינים. מחקר מטא-אנליזה נרחב שפורסם ב-2024 הראה כי בעוד שזריקות סטרואידים מספקות הקלה מהירה לטווח הקצר, הן עלולות לפגוע בהחלמה לטווח הארוך. לעומת זאת, טיפולים ביולוגיים כמו PRP (פלזמה עשירה בטסיות) וטיפולים שמרניים (כגון, גלי הלם) מראים תוצאות טובות יותר בשיקום התפקוד היומיומי לטווח של מעל 6 חודשים (Xu et al., 2024). סקירה ומטה-אנליזה מצאו שתרגול אקסצנטרי יכול להועיל כחלק מטיפול קו ראשון בהפרעה זאת, במיוחד כשמשלבים אותו בתכנית שיקום מסודרת ולא כתרגיל בודד (Yoon, 2021).
2) "מרפק סלולרי": המגפה השקטה של תסמונת התעלה הקוביטלית
אחת התופעות הבולטות ביותר בספרות הרפואית של 2024-2025 היא העלייה הדרמטית בשכיחות תסמונת התעלה הקוביטלית (Cubital Tunnel Syndrome), המכונה כיום לעיתים קרובות "Cell Phone Elbow. תסמונת זו נגרמת מלחץ על עצב הגומד (Ulnar Nerve) העובר בחלק הפנימי-אחורי של המרפק ("עצם הזרם"). מחקרים אנטומיים הראו כי כאשר המרפק מכופף מעל 90 מעלות – תנוחה האופיינית לאחיזת טלפון צמוד לאוזן או מול הפנים בזמן גלישה – מתרחשים שני תהליכים הרסניים:
מתיחה: העצב נמתח ומתארך ב-4.5 עד 8 מ"מ.
לחץ: נפח התעלה הקוביטלית קטן, והלחץ התוך-עצבי עולה פי 7 עד פי 20 לעומת מצב יישור (Gelberman et al., 1998).
מחקר קליני שנערך לאחרונה בקרב צעירים הראה ממצאים מדאיגים: כ-70% מהנבדקים דיווחו על סימפטומים של נימול והירדמות באצבעות (זרת וקמיצה) בזמן שימוש בטלפון, למרות שבדיקות קליניות קלאסיות (כמו מבחן Froment) היו תקינות. יתרה מכך, נמצא מתאם ישיר בין משך השימוש בטלפון לבין האטה במהירות ההולכה העצבית (Ukkirapandian et al., 2024). משמעות הדבר היא ששימוש יומיומי בטכנולוגיה יוצר נזק עצבי תת-קליני מצטבר, שעלול להפוך לכרוני ולגרום לחולשה מוטורית בכף היד.
סקירה מקיפה מדגישה מגוון גורמים-אנטומיה, כיפוף ממושך, לחץ ישיר, ושינויים ברקמות-וכן מגוון אפשרויות טיפול שמתחילות בשינוי פעילות, סדים ליליים והפחתת לחץ, ומגיעות לניתוחים לפי חומרה והתמדה (Anderson, 2022). לספורטאים חשוב גם לדעת מה הסיכוי לחזור לפעילות לאחר ניתוח “מבודד” של העצב האולנרי (ללא פתולוגיה נלווית של רצועת ה-UCL): סקירה שיטתית מצאה שיעור חזרה לפעילות של כ-84.6% במצטבר, עם הבדלים בין טכניקות ניתוחיות שונות (Akins, 2024).
3) פציעות הרצועה הקולטרלית המדיאלית (UCL): המגפה של ענפי הזריקה
קרע ב-UCL, הפציעה שהובילה לניתוח המפורסם "Tommy John", הפכה לנפוצה באופן מדאיג גם בקרב ספורטאים צעירים. הפציעה נובעת ממיקרו-טראומה חוזרת (Repetitive Microtrauma) הגורמת להידלדלות הרצועה, או מאירוע אקוטי של "פופ" בזמן זריקה.
בזריקות מעל-הראש, הרצועה הקולטרלית האולנרית (UCL) היא אחד המבנים המרכזיים להתנגדות לעומסי ולגוס. בעשור האחרון נצפתה עלייה בביצוע ניתוחי UCL ושחזוריהם, לצד עניין גובר בטכניקות שמנסות לשלב יציבות גבוהה עם שיקום יעיל. “שחזור היברידי” עם שתל עצמי והגברה בסגנון internal brace מוצג כגישה שמטרתה לשלב יתרונות של שחזור עם תמיכה מכנית נוספת (Meister, 2025). בהיבט השיקומי, מודגש כי ההצלחה תלויה בתכנית הדרגתית ומבוקרת, ושחזרה מלאה לרוב דורשת כ-12-14 חודשים בהתאם לרמת הספורטאי (Meister, 2025).
4)בורסיטיס של האולקרנון: גורמי סיכון מטבוליים חדשים
בורסיטיס של האולקרנון ("מרפק סטודנטים") היא דלקת ונפיחות של שק הבורסה הממוקם בקצה המרפק. באופן מסורתי, מצב זה נקשר לטראומה ישירה או ללחץ ממושך (למשל, הישענות על שולחן). עם זאת, מחקר עוקבה רחב היקף שפורסם בסוף שנת 2024 שופך אור על גורמי סיכון סיסטמיים חדשים.
דלקת/גירוי של הבורסה מעל האולקרנון יכולה להיות אספטית (לרוב טראומה/לחץ חוזר) או ספטית. במחקר תצפיתי על כריתה פתוחה של הבורסה במקרים עקשניים נמצאה הטבה במדד בריאות גופנית לאחר ניתוח, אך גם שיעור סיבוכים לא מבוטל-מה שמדגיש את הצורך בבחירה נכונה של מטופלים ובמעקב לאחר ניתוח (Pohl, 2023).
5) נוקשות מרפק לאחר טראומה: כשהמפרק “נסגר”
נוקשות לאחר שבר/פריקה/ניתוח היא אחת הבעיות הקשות במרפק, כי גם אובדן טווח “קטן” מורגש ביומיום ובספורט. סקירה עדכנית מציעה מסגרת להבנת הפתוגנזה (שינויים קפסולריים, היצמדויות, הסתיידויות ועוד), ומדגישה אבחון מוקדם ושיקום שמאזן בין הגנה על רקמות לבין תנועה מוקדמת ומבוקרת (Fan, 2025).
עקרונות אבחון: לחשוב מערכתי ולא רק נקודת כאב
אבחון נכון במרפק מתחיל בהבנה שמקור הכאב יכול להיות: גיד, רצועה, סחוס/עצם, בורסה, עצב, או שילוב. בנוסף, לעיתים “המרפק משלם את המחיר” על מגבלה בכתף/שכמות או חולשה ברגליים וליבה, במיוחד בזריקה (Kaizu, 2018; Meister, 2025). לכן, בדיקה טובה כוללת:
מיפוי כאב ותפקוד (מה כואב? מתי? באיזה עומס/תנועה?).
- בדיקת טווחי כיפוף/יישור וסיבוב אמה בהשוואה לצד שני (de Haan, 2011; Buhač, 2025).
- בדיקות פרובוקציה ייעודיות כגון Cozen’s Test ו-Mill’s Test (לטנדינופתיה לטרלית/מדיאלית, לעצב אולנרי וכו’) (Vaquero-Picado, 2017; Anderson, 2022).
- בדיקת “השרשרת כולה”: כתף, שכמות, שורש כף יד, אחיזה, וקואורדינציה (Bullock, 2021; Meister, 2025).
טיפול שמרני וכירופרקטי לאפיקונדיליטיס לטרלית (Lateral Epicondylitis)
אפיקונדיליטיס לטרלית (Lateral Epicondylitis – LE), מייצגת את אחד האתגרים הקליניים המשמעותיים ביותר ברפואת שלד-שריר. מחקרים היסטולוגיים עדכניים מאששים כי הרקמה הפגועה במרפק טניס כרוני כמעט ואינה מכילה תאי דלקת אקוטית, אלא מאופיינת ב"היפרפלזיה אנגיופיברובלסטית" – ריבוי כלי דם לא תקינים וסיבי קולגן לא מאורגנים (Buchanan & Varacallo et al., 2023 ). הבנה זו מחייבת מעבר מטיפול נוגד דלקת (כמו סטרואידים) לטיפול המעודד רגנרציה (כמו גלי הלם ולייזר).
תסמונת המעיכה הכפולה (Double Crush Syndrome)
המודל הכירופרקטי מדגיש את הקשר בין הצוואר למרפק. תיאוריית ה-Double Crush גורסת כי לחץ פרוקסימלי על שורשי העצבים C6-C7 בצוואר מפחית את עמידות העצב לעומסים דיסטליים במרפק, ובכך חושף את הגיד לפציעה. מחקרים מראים מתאם גבוה בין רדיקולופתיה צווארית לבין אפיקונדיליטיס לטרלית עמידה לטיפול.
מניפולציית Mill ומוביליזציה עם תנועה (MWM)
מניפולציית Mill, הכוללת יישור מהיר של המרפק בזמן שהיד במנח מתיחה, נועדה לשבור הידבקויות ולשפר טווח תנועה. מחקר מקרה עדכני הראה כי שילוב של מניפולציה זו עם עיסוי Cyriax הוביל לירידה דרמטית בכאב מ-8/10 ל-2/10 בתוך שבועיים. במקביל, טכניקת MWM (מוביליזציה עם תנועה) של מוליגן, הכוללת החלקה לטרלית של המרפק בזמן פעולה, נמצאה יעילה בשיפור כוח האחיזה והפחתת כאב מיידית (Reyhan , 2020).
מניפולציות לעמוד השדרה
טיפול כירופרקטי הכולל מניפולציות לעמוד השדרה הצווארי והטוראקלי נמצא כמשפר את סף הכאב במרפק ומפחית רגישות עצבית, כחלק מהטיפול בשרשרת הקינטית (Zunke et al., 2020).
פוטו-ביו-מודולציה (לייזר רך – LLLT/HILT)
הכירופרקט עושה שימוש במכשור מתקדם לריפוי פציעות וכאב כולל בלייזר רך. טיפול בלייזר (Photobiomodulation) פועל ברמה המיטוכונדריאלית להגברת ייצור ATP והפחתת עקה חמצונית. מטא-אנליזה שפורסמה ב-2025 השוותה בין לייזר בעוצמה גבוהה (HILT) ללייזר רך (LLLT) ומצאה ששניהם יעילים להפחתת כאב, אך HILT הראה יתרון בשיפור כוח האחיזה (Şen SB et al., 2025). סקירות נוספות תומכות בשימוש באורכי גל של 904nm להשגת אפקט מקסימלי.
גלי הלם חוץ-גופיים (ESWT)
מכשור נוסף בשירות הכירופרקט כולל גלי הלם. גלי הלם פועלים באמצעות מכנו-טרנסדוקציה, המעודדת יצירת כלי דם חדשים (Neovascularization) וגיוס פקטורי גדילה לגיד הניווני. הטיפול נחשב כיום לאחת האלטרנטיבות היעילות ביותר לניתוח.
מטא-אנליזה מקיפה שפורסמה ב-2025 מצאה כי גלי הלם (ESWT) יעילים משמעותית יותר מאולטרסאונד טיפולי בהפחתת כאב בקרב מטופלי מרפק טניס (Zhu et al., 2025). מחקר נוסף הראה כי גלי הלם ממוקדים (Focused) עדיפים על רדיאליים בשיפור תפקוד והפחתת כאב בטווח הבינוני (Kaplan et al., 2023). בהשוואה לזריקות קורטיקוסטרואידים, גלי הלם הראו תוצאות נחותות בטווח הקצר אך עדיפות מובהקת בטווח הארוך, ללא תופעות הלוואי של הזריקות (Zhang et al., 2024).
מניעה ושיקום: העקרונות שעובדים גם ביומיום וגם בספורט
ניהול עומסים הוא המלך
הכשל הנפוץ ביותר הוא קפיצת עומס: יותר הקלדה/כלי עבודה, יותר אימוני זריקה, מעבר פתאומי לכדורים קלים/כבדים, או חזרה מהירה מדי אחרי כאב. מחקרים המדגימים שינויי מכניקה ועומסים תחת שינוי כדור או דפוס זריקה מחזקים את הצורך בהדרגתיות ובבקרה (Kaizu, 2020; Tanaka, 2022).
כוח-סבולת מקומית + שליטה מוטורית
בטנדינופתיות, הדגש הוא לא רק “לחזק”, אלא לבנות יכולת ספיגה של רקמה תחת עומס חוזר. תרגול אקסצנטרי הוא כלי יעיל בתוך תכנית רחבה יותר (Yoon, 2021). בספורט זריקה, יש יתרון לשילוב אימון כתף-שכמות, אחיזה/אמה, ליבה ורגליים כדי להפחית “זליגה” של עומס למרפק (Bullock, 2021; Meister, 2025).
עצב אולנרי: להפחית לחץ ולנהל כיפוף ממושך
בחשד לתעלה קוביטלית, התערבות התנהגותית פשוטה (פחות הישענות על מרפק, שינוי מנח בשינה, סד לילה להפחתת כיפוף ממושך) היא לעיתים בסיס משמעותי, לפני שמתקדמים לטיפול מתקדם (Anderson, 2022). כשנדרשת התערבות כירורגית, נתוני חזרה לפעילות יכולים לסייע בבניית ציפיות ותכנון חזרה מדורגת (Akins, 2024).
שיקום אחרי UCL: אורך רוח ודיוק
בתכניות שיקום אחרי ניתוחי UCL, הצלחה תלויה פחות ב”להאיץ” ויותר בלהתקדם לפי אבני דרך: טווח תנועה, שליטה, כוח, סבולת, ואז תכנית זריקה מדורגת. חלון 12-14 חודשים לחזרה מלאה מזכיר לנו שהרקמות צריכות זמן אמיתי להסתגל (Meister, 2025).
שיקום אקטיבי ואינטגרציה
הספרות תומכת באופן גורף בשילוב תרגול אקסצנטרי כחלק קריטי מהשיקום. מחקר מ-2023 מצא כי תרגול אקסצנטרי היה יעיל יותר באופן מובהק (p<0.0001) מתרגול קונצנטרי בשיפור כוח ובהפחתת נכות תפקודית.
סיכום ומסקנות
המרפק הוא מפרק קטן יחסית עם אחריות עצומה: הוא מאפשר דיוק עדין לצד העברת כוח גדולה. בחיי היומיום הוא חייב לתת מענה לטווחי תנועה תפקודיים-שכיום כוללים גם “פעולות דיגיטליות”-ולסבול עומסים חוזרים של אחיזה וסטטיות (Buhač, 2025; Vaquero-Picado, 2017). בספורט, ובעיקר בזריקה מעל-הראש, הוא פועל בקצה היכולת הביומכנית שלו, ולכן ניהול עומסים, טכניקה, ושיקום מבוסס-שלבים קריטיים להפחתת פציעות ולהבטחת חזרה בטוחה (Kaizu, 2018; Meister, 2025).
הטיפול הכירופרקטי המודרני באפיקונדיליטיס לטרלי משלב טיפול ידני לשיפור ביומכני, טכנולוגיות (לייזר/גלי הלם) לשיפור ביולוגי, ושיקום אקטיבי. גישה משולבת זו נתמכת על ידי המחקרים העדכניים ביותר כדרך היעילה והבטוחה ביותר לניהול המצב לטווח הארוך. המסר הפרקטי: לחשוב על המרפק כחלק ממערכת, לזהות מוקדם כאב/נימול/ירידת תפקוד, ולהעדיף תכניות עומס מדורג ושיקום איכותי על פני פתרונות מהירים.
References:
Akins, X. A., Javid, K., Will, C. M., Meyers, A. L., & Stone, A. V. (2024). Return to activity following isolated ulnar nerve surgery: A systematic review. Cureus, 16(7), e65854.
Ukkirapandian K, Vp S, Pawar AS, Udaykumar KP, Rangasmy M. Ulnar Nerve Entrapment Among Cell Phone Users: Cell Phone Elbow (Cubital Tunnel Syndrome). Cureus. 2024 Mar 4;16(3):e55500.
Buchanan BK, Varacallo MA. Lateral Epicondylitis (Tennis Elbow) [Updated 2023 Aug 4]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.
Gelberman RH, Yamaguchi K, Hollstien SB, Winn SS, Heidenreich FP Jr, Bindra RR, Hsieh P, Silva MJ. Changes in interstitial pressure and cross-sectional area of the cubital tunnel and of the ulnar nerve with flexion of the elbow. An experimental study in human cadavera. J Bone Joint Surg Am. 1998 Apr;80(4):492-501.
Anderson, D., Woods, B., Abubakar, T., Ng, L. M., Wilson, D., & Field, R. (2022). A comprehensive review of cubital tunnel syndrome. Orthopedic Reviews, 14(3), 38239.
Xu Y, Li T, Wang L, Yao L, Li J, Tang X. Platelet-Rich Plasma Has Better Results for Long-term Functional Improvement and Pain Relief for Lateral Epicondylitis: A Systematic Review and Meta-analysis of Randomized Controlled Trials. Am J Sports Med. 2024 Aug;52(10):2646-2656.
Buhač, I., Dimnjaković, D., Knežević, I., & Bojanić, I. (2025). An optimal position for elbow arthrodesis to accommodate modern daily living activities. Croatian Medical Journal, 66, 273-281.
Bullock, G., Hulburt, T. C., Collins, G., Waterman, B. R., & Nicholson, K. F. (2021). Comparative pitching biomechanics among adolescent baseball athletes: Are there fundamental differences between pitchers and non-pitchers? International Journal of Sports Physical Therapy, 16(2).
Zhu P, Tang P, Su J, Yang Y, Yang S, Zhang C, Xiao W, Zhou Y, Li Y, Deng Z. Comparison of extracorporeal shockwave therapy, ultrasound therapy, and corticosteroid injections for treatment of lateral epicondylitis: an umbrella review of meta-analyses. J Orthop Traumatol. 2025 Aug 18;26(1):55.
Zunke, P., Auffarth, A., Hitzl, W. et al. The effect of manual therapy to the thoracic spine on pain-free grip and sympathetic activity in patients with lateral epicondylalgia humeri. A randomized, sample sized planned, placebo-controlled, patient-blinded monocentric trial. BMC Musculoskelet Disord 21, 186 (2020).
Kaplan, şeyhmus & Şah, Volkan & Ozkan, Sezai & Adanas, Cihan & Delen, Veysel. (2023). Comparative Effects of Focused and Radial Extracorporeal Shock Wave Therapies on Lateral Epicondylitis: A Randomised Sham-controlled Trial. Journal of the College of Physicians and Surgeons-Pakistan: JCPSP. 33. 554-559. 10.29271/jcpsp.2023.05.554.
Şen SB, Koçyiğit BF, Ortaç EA, Kösehasanoğulları M, Bilecik NA. Comparison of the effects of high-intensity laser therapy and low-level laser therapy in knee osteoarthritis. Clin Rheumatol. 2025 Nov;44(11):4661-4669.
de Haan, J., Schep, N. W. L., Eygendaal, D., Kleinrensink, G.-J., Tuinebreijer, W. E., & den Hartog, D. (2011). Stability of the elbow joint: Relevant anatomy and clinical implications of in vitro biomechanical studies. The Open Orthopaedics Journal, 5, 168-176.
Fan, S., Wang, Y., Fan, T., Liu, X., Zhang, Y., Wang, X., & Chen, W. (2025). Post-traumatic elbow stiffness: Pathogenesis, diagnosis, and management. Frontiers in Surgery, 12, 1643326.
Kaizu, Y., Watanabe, H., & Yamaji, T. (2018). Correlation of upper limb joint load with simultaneous throwing mechanics including acceleration parameters in amateur baseball pitchers. Journal of Physical Therapy Science, 30, 223-230.
Kaizu, Y., Sato, E., & Yamaji, T. (2020). Biomechanical analysis of the pitching characteristics of adult amateur baseball pitchers throwing standard and lightweight balls. Journal of Physical Therapy Science, 32, 816-822.
Kholinne, E., Jeon, I.-H., & Kwak, J.-M. (2023). The recent surgical treatment of elbow pain. Ewha Medical Journal, 46(4), e15.
Meister, K. M., Evans, D., Wilk, K. E., & Arrigo, C. A. (2025). Ulnar collateral ligament hybrid reconstruction surgery & rehabilitation in the overhead athlete. International Journal of Sports Physical Therapy, 20(2).
Pohl, N. B., Brush, P. L., Toci, G. R., Heinle, J. T., Thomas, A., Hornstein, J., Aita, D., Beredjiklian, P., Katt, B., & Fletcher, D. (2023). Clinical outcomes following open olecranon bursa excision for septic and aseptic olecranon bursitis: An observational study. Cureus, 15(8), e43696.
Stasinopoulos, D., & Papadopoulou, M. (2022). Is lateral elbow tendinopathy an appropriate clinical diagnostic term when the condition is persistent? Journal of Clinical Medicine, 11(9), 2290.
Tanaka, N., Sakai, Y., Maruyama, Y., Hirayama, T., Iwamoto, W., & Wagatsuma, K. (2022). Throwing kinematics and elbow varus torque relative to ball size in junior baseball players. Journal of Physical Therapy Science, 34, 22-25.
Vaquero-Picado A, Barco R, Antuña SA. (2017). Lateral epicondylitis of the elbow. EFORT Open Rev. 1(11):391-397.
Yoon, S. Y., Kim, Y. W., Shin, I. S., Kang, S., Moon, H. I., & Lee, S. C. (2021). The beneficial effects of eccentric exercise in the management of lateral elbow tendinopathy: A systematic review and meta-analysis. Journal of Clinical Medicine, 10(17), 3968.
Reyhan AC, Sindel D, Dereli EE. The effects of Mulligan's mobilization with movement technique in patients with lateral epicondylitis. J Back Musculoskelet Rehabil. 2020;33(1):99-107.
