כאבים בקרסול סיבות וטיפולים

כאבים בקרסול סיבות וטיפולים אפשריים זהו נושאו של המאמר הנוכחי. כאבי קרסול הם מצב שכיח המשפיע על חלק ניכר מהאוכלוסייה. מה הן הסיבות להתפתחות כאבים בקרסול? כאבים בקרסול יכולים לנבוע ממגוון סיבות, החל מפציעות אקוטיות כגון נקע בקרסול ושברים וכלה במצבים כרוניים כגון דלקת פרקים ניוונית ושיגדון. תסמינים נלווים נוספים עשויי לכלול, נפיחות, שטפי דם, נוקשות בוקר, קשיי תנועה ותפקוד ועוד. הבנת הגורמים הללו והכרת התסמינים האופייניים חיונית לניהול וטיפול יעילים.

הטיפול בכאב בקרסול משתנה על פי הגורם לו וחומרת הנזק. אפשרויות הטיפול כוללות בין היתר החל מטיפול עצמי שמרני, עבור דרך טיפול מקצועי כירופרקטי וכלה בטיפול רפואי כירורגי. לניהול יעיל של כאבי קרסול, מומלץ לנקוט באסטרטגיות, שכאשר מיושמות נכון, יכולות להקל משמעותית על הכאב ולסייע בתהליך הריפוי. יישום נכון של אסטרטגיות טיפוליות אלה יבטיח חזרה מהירה לפעילות יומיומית. המאמר דן במגוון הגורמים לכאבי קרסול, מתאר את התסמינים המאפיינים, את הליכי האבחון ואפשרויות הטיפול.

כאבים בקרסול סיבות וטיפולים – רקע

כאבים בקרסול הם תלונה שכיחה מאוד בקרב ספורטאים, מתאמנים, ילדים ובני נוער, וגם אצל מבוגרים שאינם עוסקים בספורט. הקרסול הוא “צומת” מכני חשוב: הוא נושא משקל גוף, סופג כוחות נחיתה, ומאפשר מעבר חלק בין הליכה, ריצה, קפיצה ושינויי כיוון. לכן, גם פגיעה “קטנה” יחסית, כמו נקע קל, עלולה להוביל לכאב מתמשך, לחוסר יציבות, להגבלה תפקודית ולעיתים להתפתחות בעיות חוזרות. מצד שני, לא כל כאב בקרסול הוא נקע: כאב בקרסול יכול לנבוע מגידים, מפרקים, עצבים, עצם, מחלה דלקתית או זיהום, ולעיתים אף מכאב שמוקרן מאזור אחר.

הערה בטיחותית קצרה: המאמר מיועד למידע כללי ואינו תחליף לאבחון אישי. אם יש חבלה משמעותית, עיוות, אי-יכולת לדרוך, חום/אודם בולטים, כאב לילי חריג, נימול מתקדם, או כאב שאינו משתפר תוך 1-2 שבועות, חשוב לפנות לרופא/ת משפחה, אורתופד/ית או פיזיותרפיסט/ית להערכה.

1) הבנת הקרסול: למה כל כך קל “להסתבך” שם?

המושג “קרסול” כולל בפועל כמה מפרקים ומבנים:

• המפרק הטיביו-טלרי (tibiotalar) – המפרק המרכזי בין השוקה (tibia) לבין עצם הטלוס, אחראי בעיקר על כפיפה (plantarflexion) ופשיטה (dorsiflexion).
• המפרק הסובטלרי – בין הטלוס לעצם העקב (calcaneus), חשוב במיוחד לתנועות סיבוביות, הסתגלות לשטח והפחתת עומסים.
• רצועות לטרליות (בצד החיצוני) – נפגעות הכי הרבה בנקע היפוך (inversion).
• גידים (אכילס, פרונאליים, טיביאליס פוסטריור ועוד) – יכולים להיפגע מעומס חוזר או מחבלה.
• עצבים וכלי דם – לחץ/כליאה עצבית עלולים לגרום לכאב, נימול ושריפה.

המשמעות הקלינית היא: כאב בקרסול יכול להיות “מקומי” או “מערכתי”, חד או כרוני, ולפעמים מקורו אינו בדיוק במקום שבו מרגישים את הכאב.

2) סיבות שכיחות לכאבי קרסול

א. חבלה חריפה: נקע, קרע רצועה ושבר

נקע לטרלי (היפוך של כף הרגל פנימה) הוא אחת הפציעות הנפוצות ביותר. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על שכיחות גבוהה במיוחד באוכלוסיות פעילות (Doherty, 2014). נקע יכול לנוע מפגיעה מיקרוסקופית ברצועות ועד קרע משמעותי וחוסר יציבות.

שבר בקרסול (כולל שברי פטישון פנימי/חיצוני או שברים סביב המפרק) עשוי להתרחש גם בנפילה “לא דרמטית”, במיוחד אם הייתה סיבוב חזק או נחיתה לא טובה. בשברים, כאב קרסול חד, נפיחות משמעותית ואי-יכולת לדרוך הם שכיחים. פרוגנוזה לטווח ארוך לאחר שבר קרסול משתנה ותלויה בסוג השבר, יישור, ושיקום (Swierstra, 2022).

ב. התפתחות חוסר יציבות כרוני (CAI) אחרי נקע

חלק מהאנשים ממשיכים לסבול מתחושת “בריחה” של הקרסול, מנקעים חוזרים, מכאב וממגבלה תפקודית חודשים ואף שנים אחרי האירוע הראשוני. מודלים עדכניים מציעים שחוסר יציבות כרוני אינו רק “רצועה רופפת”, אלא שילוב של גורמים מכניים (למשל ירידה בטווח פשיטה) וגורמים עצביים-תנועתיים (כמו פרופריוספציה ותגובה שרירית) (Hertel, 2019). במילים פשוטות: גם אם הרצועה החלימה, מערכת השליטה התנועתית יכולה להישאר פחות יעילה, והדבר מגביר סיכון לחזרת הפציעה.

ג. עומס יתר ומחלות גידיות

• כאב בגיד אכילס (Achilles tendinopathy) – לרוב כאב אחורי מעל העקב, מחמיר בהעמסה (ריצה/קפיצה), לעיתים נוקשות בבוקר. קווים מנחים עדכניים מדגישים תרגול הדרגתי ומבוקר כבסיס (Chimenti, 2024).
• דלקת/עומס בגידים הפרונאליים – כאב בצד החיצוני האחורי-צידי של הקרסול, נפוץ אחרי נקעים או בריצה על שטח לא יציב.
• דיספונקציה של גיד שריר הטיבאילי האחורי – יכולה לגרום לכאב בצד הפנימי, תחושת עייפות בכף הרגל ושינוי הדרגתי במנח (קריסה פנימה). לעיתים מתחיל “כקרסול פנימי” ומתקדם לכאב בכף הרגל.

ד. דלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס) ופוסט-טראומה

קרסול הוא מפרק שבו אוסטאוארתריטיס ראשוני נדיר יחסית; לעומת זאת, אוסטאוארתריטיס פוסט-טראומטי נפוץ יותר אחרי שברים ונקעים משמעותיים (Valderrabano, 2006; Valderrabano, 2009). הכאב מתבטא לרוב בעומס, נוקשות, ירידה בטווח תנועה ולעיתים נפיחות.

ה. מחלות דלקתיות ומטבוליות: גאוט/שיגדון ועוד

גאוט (שיגדון) יכול להתבטא בכאב חד, נפיחות וחום מקומי במפרקים שונים ולא רק בבוהן. ניהול גאוט כולל טיפול בהתקף והפחתת חומצה אורית לטווח ארוך לפי הנחיות מבוססות-ראיות (FitzGerald, 2020). כאשר כאב הקרסול מלווה באודם/חום משמעותיים ללא חבלה, חשוב לשקול גם גורמים דלקתיים או זיהומיים.

ו. כליאת עצב ותסמונות כאב נוירופתי

תלונות של שריפה, עקצוץ, נימול או כאב “חשמלי” יכולות להתאים לכליאת עצב (לדוגמה תסמונת התעלה הטרסלית) או לגירוי עצבי עקב נפיחות/צלקת אחרי חבלה.

3) איך ניגשים לאבחון נכון?

אבחון טוב הוא שילוב של:

• סיפור מקרה: האם היה פיתול/נחיתה? האם הכאב הופיע בהדרגה? מה מחמיר/מקל?
• בדיקה גופנית: מנח, נפיחות, נקודות רגישות, טווחי תנועה, יציבות, תפקוד (עמידה על רגל אחת, קפיצה קלה אם מתאים).
• הדמיה לפי צורך: צילום רנטגן לחשד לשבר; אולטרסאונד/‏MRI כשיש חשד לפגיעה גידית/רצועתית משמעותית, כאב מתמשך או תכנון טיפול מתקדם.
• בפועל, חלק גדול מהאנשים עם נקע “רגיל” אינם זקוקים להדמיה מיד, אבל אם אין יכולת לדרוך, יש כאב קרסול נקודתי בעצם, או כאב קרסול לא פרופורציונלי, חשוב לא לפספס שבר.

4) עקרונות טיפול: מה באמת עובד?

א. טיפול מוקדם בפציעות רקמה רכה: מ-RICE ל-PEACE & LOVE

בשנת 2020, מאמר מכונן ב-British Journal of Sports Medicine הציע להחליף את האקרונימים הישנים במודל PEACE & LOVE, המבחין בין הטיפול המיידי לשיקום ההמשכי (Dubois & Esculier, 2020). הרעיון אינו “לשכב שבועיים”, אלא:

• להגן על הרקמה בימים הראשונים,
• להפחית עומס שמחמיר כאב משמעותית,
• ואז להתחיל תנועה והעמסה מדורגת כדי לשפר החלמה ותפקוד.

להלן העקרונות:

שלב ה-PEACE: הטיפול המיידי (0-72 שעות)

P – Protection (הגנה): יש להגביל תנועה כואבת עם הקרסול למשך 1-3 ימים כדי למנוע החמרה, אך להימנע מאי-מוביליזציה ממושכת הגורמת לאטרופיה (Bleakley et al., 2004).

E – Elevation (הגבהה): הגבהת הגפה מעל גובה הלב מסייעת בפינוי נוזל אינטרסטיציאלי (Doherty et al., 2017).

A – Avoid Anti-inflammatories (הימנעות מנוגדי דלקת): דלקת היא שלב ביולוגי הכרחי לתיקון הרקמה. שימוש ב-NSAIDs או קומפרסים של קרח עלול לחסום שחרור גורמי גדילה כמו IGF-1 (Dubois & Esculier, 2020).

C – Compression (חבישה): השתמש בתחבושת אלסטית או סד לתמיכה ולמזעור נפיחות.

E – Education (חינוך): יש לחנך את המטופל להימנע מפתרונות פסיביים ולנהל עומסים בצורה חכמה.

שלב ה-LOVE: הטיפול ההמשכי

L – Load (עומס): עומס מכני מעודד סידור מחדש של סיבי קולגן (Khan & Scott, 2009).

O – Optimism (אופטימיות): גורמים פסיכולוגיים כמו קטסטרופיזציה משפיעים לרעה על ההחלמה (Arvinen-Barrow et al., 2010).

V – Vascularisation (וסקולריזציה): פעילות אירובית ללא כאב מגבירה זרימת דם לרקמה הפגועה.

E – Exercise (תרגול): חזרה הדרגתית לתרגילים ספציפיים למניעת פציעות חוזרות.

ב. שיקום מבוסס תרגול: מניעת חזרת פציעה

אחד הממצאים העקביים הוא ששיקום תרגילי (חיזוק, שיווי משקל, שליטה עצבית-שרירית) מפחית סיכון לפציעה חוזרת אחרי נקע לטרלי (Wagemans, 2022). שיקום איכותי כולל לרוב:

• שיפור טווח פשיטה בקרסול (דורסיפלקשן)
• חיזוק שרירי שוק וכף רגל
• תרגילי שיווי משקל ותגובה מהירה (פרופריוספציה)
• תרגול תנועות ספורט-ספציפיות (שינויי כיוון, נחיתה)

ג. תומכים חיצוניים: חבישה, סד, טייפ

בשלבים הראשונים אחרי נקע, תמיכה חיצונית יכולה להוריד כאב קרסול ולאפשר תנועה בטוחה. אצל מי שסובל מחוסר יציבות, שימוש מושכל בסד/טייפ בזמן פעילות יכול להפחית אירועים חוזרים, לצד עבודה שיקומית.

ד. טיפול תרופתי והזרקות

תרופות נוגדות כאב/דלקת (כמו NSAIDs) עשויות לעזור לטווח קצר, אך אינן “מתקנות” את מקור הבעיה. בהקשרים מסוימים (למשל דלקת מפרקים או התקף גאוט) טיפול תרופתי מכוון-אבחנה הוא מרכזי (FitzGerald, 2020). הזרקות (למשל סטרואידים או טיפולים ביולוגיים/אחרים) נשקלות במצבים ספציפיים ובהנחיית רופא מומחה.

ה. מתי שוקלים ניתוח?

ניתוח אינו קו ראשון ברוב המקרים, אך נשקל כאשר:

• יש חוסר יציבות מכני משמעותי שלא מגיב לשיקום,
• יש פגיעה תוך-מפרקית משמעותית,
• יש שבר עם צורך בקיבוע/יישור,
• או כאשר אוסטאוארתריטיס מתקדם גורם לכאב ותפקוד ירודים מאוד.

5) כירופרקטיקה וטיפול ידני בקרסול: איפה זה נכנס?

כירופרקטיקה (כמו גם פיזיותרפיה מנואלית וטיפול ידני רפואי) כוללת לעיתים טכניקות של מוביליזציה (תנועות מפרקיות עדינות וחוזרות) ולעיתים מניפולציה מהירה-קצרת-טווח (HVLA), בנוסף להדרכה תנועתית ותרגילים.

מה אומרת הספרות?

• מחקר קליני אקראי בקרב שחקני בייסבול מתבגרים עם חוסר יציבות כרוני הראה שתוספת HVLA לתרגילים תרמה לשיפור במדדים כמו כאב, טווח תנועה ושיווי משקל בהשוואה לתרגילים בלבד (Shin, 2020).
• סקירות שיטתיות ומטא-אנליזות מראות שטיפול ידני/מוביליזציות יכולות לשפר טווח פשיטה ותפקוד אצל אנשים עם חוסר יציבות כרוני (Kim, 2022; Jiang, 2026).
• גם בנקע חריף, מחקר מוקדם בפיזיותרפיה מנואלית הדגים שמוביליזציה ממוקדת עשויה לשפר דורסיפלקשן ותבניות הליכה בטווח קצר כחלק מפרוטוקול טיפול (Green, 2001).

איך זה נראה בפרקטיקה טובה?

לרוב, הגישה היעילה ביותר אינה “כוונון בלבד”, אלא שילוב:

• טיפול ידני ממוקד להקטנת כאב/שיפור טווח (למשל טלוס-גלייד לשיפור דורסיפלקשן),
• תרגול פעיל (חיזוק, שליטה עצבית-שרירית, שיווי משקל),
• חינוך והעמסה מדורגת (כמה ללכת/לרוץ, מתי לעצור, איך להתקדם).

בטיחות והתאמה

טיפול כירופרקטי בקרסול נחשב בדרך כלל בטוח כאשר הוא נעשה לאחר אבחון מתאים והחרגה של שבר, זיהום, או מצב נוירולוגי מתקדם. עם זאת, לא כל כאב מתאים למניפולציה מהירה; לפעמים עדיף טיפול עדין, ולפעמים צריך קודם רנטגן/בדיקה רפואית. אם יש נימול מתקדם, חום/אודם משמעותיים, כאב חריג או חשד לשבר – לא מתחילים מניפולציות לפני בירור.

6) מניעה וחזרה לפעילות: מה מפחית סיכון לכאב חוזר?

המסר המרכזי במחקר המודרני הוא שהמטרה אינה רק “להעלים כאב”, אלא להחזיר תפקוד ומיומנות תנועתית. קווים מנחים קליניים לנקעים ולחוסר יציבות מדגישים הערכה תפקודית ושיקום הדרגתי (Martin, 2021). מבחינה מעשית:

• אל תדלגו על אימוני שיווי משקל אחרי נקע, זה אחד המרכיבים שמבדילים בין החלמה מלאה לבין חזרה לנקעים.
• עבדו על טווח פשיטה: פשיטה חסרה קשורה לשינויי עומס ולפיצוי בתנועות.
• חזרו לריצה/קפיצה בהדרגה, לפי תגובת הקרסול ביום האימון וביום שאחריו.
• אם יש נטייה לקריסת כף רגל או עומסים לא סימטריים, שווה בדיקת הליכה/ריצה והתאמת תרגילים, ולעיתים מדרסים.

סיכום

כאבים בקרסול הם סימפטום “רב-מקור”. נקע לטרלי הוא הסיבה השכיחה ביותר, אך כאב יכול לנבוע גם משבר, עומס גידי, כליאת עצב, מחלה דלקתית או אוסטאוארתריטיס פוסט-טראומטי. טיפול יעיל נשען על אבחון נכון, העמסה מדורגת ושיקום פעיל מבוסס תרגול. טיפול ידני, כולל כירופרקטיקה, יכול להיות רכיב מועיל בעיקר לשיפור טווח ותפקוד, במיוחד כשמשלבים אותו עם תכנית תרגול מותאמת (Shin, 2020; Kim, 2022; Jiang, 2026). אם הכאב חריף, מלווה בסימני אזהרה, או מתמשך, פנייה לאיש מקצוע היא הצעד הבטוח והחכם.

References:

Chimenti, R. L., Neville, C., Houck, J., Cuddeford, T., Carreira, D., & Martin, R. L. (2024). Achilles pain, stiffness, and muscle power deficits: Midportion Achilles tendinopathy revision – 2024. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 54(12), CPG1-CPG32.

Doherty, C., Delahunt, E., Caulfield, B., Hertel, J., Ryan, J., & Bleakley, C. (2014). The incidence and prevalence of ankle sprain injury: A systematic review and meta-analysis of prospective epidemiological studies. Sports Medicine, 44(1), 123-140.

Dubois, B., & Esculier, J.-F. (2020). Soft-tissue injuries simply need PEACE and LOVE. British Journal of Sports Medicine, 54(2), 72-73.

FitzGerald, J. D., Dalbeth, N., Mikuls, T., Brignardello-Petersen, R., Guyatt, G., Abeles, A. M., Gelber, A. C., Harrold, L. R., Khanna, D., King, C., Levy, G., Libbey, C., Mount, D., Pillinger, M. H., Rosenthal, A., Singh, J. A., Sims, J. E., Smith, B. J., Wenger, N. S., Bae, S. S., Danve, A., Khanna, P. P., Kim, S. C., Lenert, A., Poon, S., Qasim, A., Sehra, S. T., Sharma, T. S. K., Toprover, M., Turgunbaev, M., Zeng, L., Zhang, M. A., Turner, A. S., & Neogi, T. (2020). 2020 American College of Rheumatology guideline for the management of gout. Arthritis Care & Research, 72(6), 744-760.

Green, T., Refshauge, K., Crosbie, J., & Adams, R. (2001). A randomized controlled trial of a passive accessory joint mobilization on acute ankle inversion sprains. Physical Therapy, 81(4), 984-994.

Gribble, P. A., Bleakley, C. M., Caulfield, B. M., Docherty, C. L., Fourchet, F., Fong, D. T.-P., Hertel, J., Hiller, C. E., Kaminski, T. W., McKeon, P. O., Refshauge, K. M., Verhagen, E. A., Vicenzino, B. T., Wikstrom, E. A., & Delahunt, E. (2016). Evidence review for the 2016 International Ankle Consortium consensus statement on the prevalence, impact and long-term consequences of lateral ankle sprains. British Journal of Sports Medicine, 50(24), 1496-1505.

Grunfeld, R., Aydogan, U., Juliano, P., & Bustillo, J. (2013). Ankle arthritis: Diagnosis and conservative management. OA Musculoskeletal Medicine, 1(4), 32.

Hertel, J. (2000). Functional instability following lateral ankle sprain. Journal of Athletic Training, 35(4), 364-375.

Hertel, J., & Corbett, R. O. (2019). An updated model of chronic ankle instability. Journal of Athletic Training, 54(6), 572-588.

Jiang, Q., Zhou, X., Yan, R., Hong, C., Tang, P., Wu, S., Li, H., Wu, X., & Luo, Q. (2026). Does joint mobilization effectively improve chronic ankle instability? A systematic review and meta-analysis. Frontiers in Medicine, 12 (2025), Article 1711920.

Kim, H., & Moon, S. (2022). Effect of joint mobilization in individuals with chronic ankle instability: A systematic review and meta-analysis. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 7(3), 66. https://doi.org/10.3390/jfmk7030066

Shin, H.-J., Kim, S.-H., Jung, H. J., Cho, H.-Y., & Hahm, S.-C. (2020). Manipulative therapy plus ankle therapeutic exercises for adolescent baseball players with chronic ankle instability: A single-blinded randomized controlled trial. International Journal of Environmental Research and Public Health, 17(14), 4997. 

Swierstra, B. A., & van Enst, M. P. (2022). The prognosis of ankle fractures: A systematic review. EFORT Open Reviews, 7(10), 692-700. https://doi.org/10.1530/EOR-22-0065

Valderrabano, V., Hintermann, B., Horisberger, M., & Fung, T. S. (2006). Ligamentous posttraumatic ankle osteoarthritis. The American Journal of Sports Medicine, 34(4), 612-620.

Valderrabano, V., Horisberger, M., Russell, I., Dougall, H., & Hintermann, B. (2009). Etiology of ankle osteoarthritis. Clinical Orthopaedics and Related Research, 467(7), 1800-1806.

Wagemans, J., Bleakley, C., Taeymans, J., Schurz, A. P., Kuppens, K., Baur, H., & Vissers, D. (2022). Exercise-based rehabilitation reduces reinjury following acute lateral ankle sprain: A systematic review update with meta-analysis. PLOS ONE, 17(2), e0262023.

Weerasekara, I., Deam, H., Bamborough, N., Brown, S., Donnelly, J., Thorp, N., & Rivett, D. A. (2020). Effect of mobilisation with movement (MWM) on clinical outcomes in lateral ankle sprains: A systematic review and meta-analysis. The Foot, 43, 101657.