ירידה במשקל ואוסטאופורוזיס: האם יש קשר?

ירידה במשקל ואוסטאופורוזיס: האם יש קשר? תהליך של ירידה במשקל נתפס כמעט תמיד כצעד חיובי ורצוי לשיפור הבריאות המטבולית, להקלה על המפרקים ולמניעת מחלות לב. עם זאת, בעולם הרפואה והאנדוקרינולוגיה מסתתר צד פחות מוכר ומורכב לתהליך זה: הקשר הישיר והמדאיג שבין צמצום קלורי והרזיה לבין פגיעה בצפיפות העצם והאצת הסיכון לפתח אוסטאופורוזיס (מחלת דלדול העצם).

כאשר אנו משילים קילוגרמים ממשקלנו, הגוף אינו משנה רק את רקמת השומן. מחקרים קליניים מראים כי גירעון קלורי עמוק, ירידה מהירה מדי במשקל או מחסור ברכיבי תזונה קריטיים, עלולים לגרום לגוף לפרק גם מינרלים חיוניים מתוך השלד ולשבש את האיזון ההורמונלי המגן על העצמות. מאמר זה נועד לשפוך אור על המנגנונים הפיזיולוגיים המקשרים בין השניים. נבחן כיצד ניתן לרדת במשקל בצורה חכמה ומבוקרת, תוך הגנה מלאה על שלמות השלד ומניעת שברים, באמצעות שילוב מדויק של אימוני התנגדות, צריכת חלבון נאותה ותיסוף ויטמינים ייעודיים.

ירידה במשקל ואוסטאופורוזיס: האם יש קשר? – רקע

ירידה במשקל נחשבת בדרך כלל לצעד בריאותי חיובי אצל אנשים עם עודף משקל או השמנה. היא יכולה לשפר איזון סוכר, לחץ דם, ניידות, כאבי מפרקים, כושר גופני ומדדים קרדיו־מטבוליים. אלא שלצד היתרונות האלה קיימת שאלה חשובה שפחות זוכה לתשומת לב: מה קורה לעצמות בזמן ירידה במשקל, והאם תהליך הרזיה עלול להגדיל את הסיכון לאוסטאופורוזיס?

התשובה היא שקיים קשר, אך הוא אינו פשוט. ירידה במשקל אינה גורמת בהכרח לאוסטאופורוזיס, ואצל רוב האנשים אין סיבה להימנע מירידה במשקל כאשר היא נחוצה מבחינה בריאותית. עם זאת, מחקרים מראים כי ירידה משמעותית במשקל, בעיקר באמצעות הגבלה קלורית, יכולה להיות מלווה בירידה בצפיפות המינרלים בעצם ובעלייה בקצב פירוק העצם. התופעה בולטת במיוחד בגיל המבוגר, בנשים לאחר גיל המעבר ובמצבים שבהם הירידה מהירה, מסת השריר יורדת במידה משמעותית או שהצריכה התזונתית אינה מספקת (Zibellini et al., 2015; Soltani et al., 2016; Wherry et al., 2021).

חשוב לא פחות להבחין בין ירידה מכוונת במשקל לבין ירידה לא רצונית. ירידה בלתי מוסברת במשקל אצל אדם מבוגר אינה "דיאטה מוצלחת" אלא סימן רפואי שמצריך בירור. מחקרים מצאו כי ירידה לא מכוונת במשקל קשורה לאובדן עצם ולסיכון מוגבר לשברי שבריריות, ובנשים לאחר גיל המעבר אף לעלייה בסיכון לשברים בשנים שלאחר מכן (Ensrud et al., 2003; Compston et al., 2016).

המטרה אינה אפוא לבחור בין "משקל תקין" ל"עצמות חזקות". כאשר יש אינדיקציה להפחתת משקל, ניתן לבנות תהליך ששומר ככל האפשר על מסת השריר ועל בריאות השלד באמצעות קצב ירידה מתאים, אימוני התנגדות, פעילות נושאת משקל, צריכה תזונתית מספקת ובמקרים המתאימים מעקב רפואי אחר צפיפות העצם.

מהי אוסטאופורוזיס ולמה משקל הגוף בכלל קשור לעצם?

אוסטאופורוזיס היא מחלת שלד שבה חוזק העצם יורד והסיכון לשברי שבריריות עולה. צפיפות מינרלים בעצם, BMD, היא אחד המדדים המרכזיים בהערכת הסיכון, אך חוזק העצם תלוי גם במבנה המיקרוסקופי שלה, בגיאומטריה, באיכות הרקמה ובגורמי סיכון שאינם נמדדים בבדיקת צפיפות בלבד (LeBoff et al., 2022).

העצם היא רקמה חיה. לאורך כל החיים מתקיימים בה תהליכי פירוק ובנייה. עומס מכני הוא אחד הגירויים החשובים למערכת הזו. כאשר שרירים מושכים בעצם וכאשר הגוף נושא משקל בזמן הליכה, ריצה או אימון התנגדות, העצם מקבלת אותות מכניים המעודדים התאמה.

מסיבה זו אנשים בעלי משקל גוף גבוה מציגים לעיתים קרובות צפיפות עצם גבוהה יותר בממוצע בהשוואה לאנשים רזים מאוד. אולם עודף משקל אינו "טיפול" נגד אוסטאופורוזיס. להשמנה יש גם השפעות דלקתיות, הורמונליות ומטבוליות, ואנשים עם השמנה עדיין יכולים לסבול מאוסטאופורוזיס ומשברים (Wherry et al., 2021).

למה ירידה במשקל יכולה לגרום לירידה בצפיפות העצם?

כאשר אדם יורד במשקל, יורד גם העומס המכני שהשלד צריך לשאת. אם אדם שוקל 100 קילוגרם ויורד ל־85 קילוגרם, עצמות הירך והאגן נושאות פחות עומס בכל צעד ובכל קימה מכיסא. מבחינה מטבולית זה יכול להיות מצוין למפרקים ולמערכת הלב וכלי הדם, אך מבחינת העצם חלק מהגירוי המכני הקודם נעלם.

זהו רק חלק מהתהליך. הגבלה קלורית יכולה לשנות הורמונים הקשורים לחילוף החומרים בעצם ולהפחית מסת שריר. בנוסף, אם הדיאטה אינה מתוכננת היטב, צריכת החלבון, הסידן, ויטמין D ומיקרונוטריינטים נוספים עלולה לרדת.

בניסוי אקראי של Villareal ועמיתיו נמצא כי ירידה במשקל באמצעות הגבלה קלורית הייתה מלווה בירידה בצפיפות העצם באתרים מסוימים, בעוד ירידה שנוצרה בעיקר באמצעות פעילות גופנית הציגה דפוס שונה (Villareal et al., 2006). מחקרים מאוחרים יותר חיזקו את ההבנה שהשילוב בין כמות הירידה, גיל המטופל ואופן הירידה חשוב יותר מעצם המספר על המשקל.

המנגנונים המרכזיים המקשרים ירידה במשקל לבריאות העצם

כמה עצם אפשר לאבד בזמן ירידה במשקל?

ההשפעה משתנה מאוד בין אנשים ובין מחקרים. סקירה של Wherry ועמיתיו מצאה כי הגבלה קלורית ממושכת בגיל המבוגר קשורה באופן עקבי לירידה קטנה אך משמעותית בצפיפות העצם של הירך. במחקרים שנכללו בסקירה, ירידה של כ־10% ממשקל הגוף הייתה קשורה לעיתים לירידה של כ־1% – 3% ב־BMD באתרים של השלד המרכזי (Wherry et al., 2021). לכאורה מדובר באחוז קטן, אך בגיל שבו ממילא מתרחש אובדן עצם הקשור להזדקנות ולשינויים הורמונליים, גם שינוי קטן יכול להיות משמעותי לאורך שנים.

מטא־אנליזות של התערבויות לירידה במשקל מצאו אף הן ירידה בצפיפות העצם בעקבות דיאטה, כאשר ההשפעה בולטת יותר בירך מאשר בחלק מהאתרים האחרים (Zibellini et al., 2015; Soltani et al., 2016). אין להסיק מכך שכל ירידה של 10% במשקל מובילה בהכרח לאובדן של כמות קבועה של עצם. גיל, מין, מסת גוף ראשונית, פעילות גופנית, קצב הירידה, תזונה וטיפול תרופתי משנים את התוצאה.

האם ירידה במשקל מעלה גם את הסיכון לשברים?

צפיפות עצם היא מדד ביניים; התוצאה החשובה באמת היא שבר. גם כאן יש ראיות שמצדיקות תשומת לב, במיוחד בקרב מבוגרים. במחקר Look AHEAD נבדקה התערבות אינטנסיבית לשינוי אורח החיים אצל אנשים עם עודף משקל או השמנה וסוכרת מסוג 2. הירידה המכוונת במשקל הייתה מלווה ביתרונות בריאותיים רבים, אך במהלך המעקב נצפתה עלייה בסיכון לשברי שבריריות בקבוצת ההתערבות (Johnson et al., 2017).

במקביל, מחקרים תצפיתיים מצאו קשר משמעותי בין ירידה במשקל לבין שברים בקרב נשים מבוגרות. Ensrud ועמיתיו מצאו שגם ירידה מכוונת וגם ירידה לא מכוונת במשקל נקשרו לאובדן עצם ולסיכון מוגבר לשבר בירך בקרב נשים מבוגרות (Ensrud et al., 2003). הממצא אינו אומר שצריך להימנע מטיפול בהשמנה. הוא אומר שטיפול בהשמנה בגיל המבוגר צריך לכלול גם תכנית להגנה על העצם והשריר.

ירידה לא מכוונת במשקל ואוסטאופורוזיס: סימן אזהרה שונה לחלוטין

ירידה לא מכוונת במשקל ראויה להתייחסות נפרדת. אדם שלא שינה תזונה או פעילות ובכל זאת מאבד משקל באופן משמעותי צריך להיבדק כדי לברר מדוע. ירידה כזו יכולה להופיע כתוצאה ממחלות מערכתיות, בעיות במערכת העיכול, הפרעות הורמונליות, מחלות ממאירות, דיכאון, תרופות, בעיות שיניים, ירידה בתיאבון ומצבים רבים נוספים. אצל אנשים מבוגרים היא מלווה לעיתים גם באובדן מסת שריר ובשבריריות.

מחקר GLOW בקרב נשים לאחר גיל המעבר מצא שירידה לא מכוונת במשקל נקשרה לעלייה בסיכון לשברים, גם לאחר התחשבות בחלק מגורמי הסיכון האחרים (Compston et al., 2016). לכן ירידה בלתי מתוכננת של מספר קילוגרמים, במיוחד יחד עם חולשה, כאבים, עייפות או ירידה בתיאבון, אינה מצב שבו נכון פשוט "לחגוג את ההרזיה". היא דורשת הערכה רפואית.

נשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון מיוחד

לאחר גיל המעבר קיימת ירידה משמעותית ברמות האסטרוגן, הורמון בעל תפקיד מרכזי בשמירה על איזון חילוף החומרים בעצם. כתוצאה מכך קצב פירוק העצם עולה, במיוחד בשנים הראשונות לאחר הפסקת הווסת. כאשר באותה תקופה מתרחשת גם ירידה משמעותית במשקל, יכולים להצטבר שני גורמים הפועלים בכיוון דומה: אובדן עצם הקשור לגיל המעבר וירידה בגירוי המכני הקשור למשקל הגוף.

מחקרים בנשים לאחר גיל המעבר מצאו שירידה במשקל קשורה לירידה בצפיפות העצם ולעיתים לעלייה בשברים, כאשר השפעת הירידה תלויה במצב ההתחלתי ובסוג ההתערבות (Crandall et al., 2015; Compston et al., 2016). לכן אישה לאחר גיל המעבר שמתכננת ירידה משמעותית במשקל צריכה לחשוב לא רק על קלוריות אלא גם על אימוני התנגדות, חלבון, סידן, ויטמין D והערכת הסיכון לאוסטאופורוזיס.

ירידה במשקל בגיל 65 ומעלה: תועלת מול סיכון

עודף משקל בגיל המבוגר יכול להקשות על הליכה, להחמיר כאבי ברכיים ולהשפיע לרעה על מחלות מטבוליות. מצד שני, ירידה לא מבוקרת במשקל עלולה להאיץ אובדן שריר ועצם. זו אחת הדילמות המרכזיות ברפואת השמנה בגיל המבוגר. המטרה אינה בהכרח להגיע למשקל הנמוך ביותר האפשרי אלא לשפר את הרכב הגוף והתפקוד.

בניסוי של Villareal ועמיתיו בקרב מבוגרים עם השמנה, שילוב של ירידה במשקל ופעילות גופנית הביא לשיפור משמעותי בתפקוד, אך הירידה במשקל עצמה הייתה קשורה גם לשינויים בעצם (Villareal et al., 2008; Villareal et al., 2011). הדגש בגיל הזה צריך להיות על איבוד שומן תוך צמצום ככל האפשר של אובדן שריר ועצם. זו הסיבה שאימוני כוח הופכים לחלק מרכזי ולא ל"תוספת אופציונלית" לתכנית.

האם אימוני כוח יכולים להגן על העצם בזמן ירידה במשקל?

אימוני התנגדות הם אחד הכלים החשובים ביותר לשמירה על מערכת השריר והשלד. הם מספקים עומס מכני לעצמות ובמקביל מסייעים לשמור על מסת שריר וכוח. מטא־אנליזה של Massini ועמיתיו מצאה שאימוני התנגדות במבוגרים מסוגלים ליצור השפעה חיובית קטנה על צפיפות העצם באתרים כמו הירך ועמוד השדרה, או לפחות להאט את הירידה הצפויה עם הגיל (Massini et al., 2022).

כאשר אימוני כוח משולבים עם הגבלה קלורית, התמונה מורכבת יותר. לא כל המחקרים הצליחו למנוע לחלוטין אובדן BMD, אך חלקם הראו הפחתה בעוצמת הירידה. Shah ועמיתיו מצאו כי פעילות גופנית אצל מבוגרים עם השמנה החלישה את העלייה בפירוק העצם ואת הירידה בצפיפות הירך שנצפו בעקבות ירידה במשקל (Shah et al., 2011). לכן המטרה המציאותית אינה להבטיח שאימון כוח יבטל לחלוטין כל אובדן עצם, אלא להשתמש בו כאחת מאסטרטגיות ההגנה המרכזיות.

האם הליכה מספיקה כדי להגן על העצם?

הליכה היא פעילות מצוינת לבריאות כללית, כושר, עצמאות ותפקוד, אך הגירוי האוסטאוגני שלה מוגבל יחסית. העצם מגיבה במיוחד לעומסים מכניים שהיא אינה מורגלת אליהם ולכוחות בעוצמה מספקת. מסיבה זו המלצות לאנשים עם אוסטאופורוזיס או סיכון מוגבר משלבות בדרך כלל אימוני התנגדות יחד עם תרגילי שיווי משקל, ובמקרים המתאימים גם פעילות נושאת משקל ותרגילי impact מותאמים (Giangregorio et al., 2014; Zheng et al., 2025).

אצל אדם עם אוסטאופורוזיס מתקדם או שברי חוליות קודמים, קפיצות אינן בהכרח מתאימות. התכנית צריכה להיות מותאמת לרמת הסיכון. לעומת זאת, אצל אדם ללא שברים ובעל יכולת גופנית טובה ניתן במקרים מסוימים לבנות בהדרגה עומסים משמעותיים יותר.

תכנית פעילות לשמירה על עצם ושריר בזמן הרזיה

לא כל אדם צריך לבצע את כל המרכיבים. אדם עם שבר חוליה, שיווי משקל ירוד או אוסטאופורוזיס קשה דורש התאמה שונה לחלוטין מאדם בן 50 ללא שברים.

למה מסת השריר חשובה כל כך לבריאות העצם?

הקשר בין שריר לעצם הוא מכני וביולוגי. שריר חזק מפעיל עומס על העצמות, מאפשר לבצע פעילות בעצימות גבוהה יותר ומפחית את הסיכון לנפילה באמצעות שיפור כוח, תגובה ושיווי משקל. כאשר ירידה במשקל גורמת לאובדן משמעותי של מסת גוף רזה, האדם עלול לרדת אמנם במספר על המשקל אך גם להפוך לחלש יותר. בגיל המבוגר השילוב של ירידה במסת שריר ובצפיפות עצם עלול ליצור מצב של osteosarcopenia – שילוב של חולשת עצם ושריר.

זו אחת הסיבות לכך שמדדי הצלחה בהרזיה אינם צריכים להסתכם במשקל הגוף. היקפים, כוח, יכולת לקום מכיסא, מהירות הליכה והרכב הגוף יכולים לספר סיפור חשוב לא פחות. מחקרים עדכניים על ירידה משמעותית במשקל מדגישים את החשיבות של אימוני התנגדות וצריכת חלבון מספקת כדי לצמצם אובדן מסת גוף רזה (Wilkinson et al., 2024; Mechanick et al., 2024).

חלבון בזמן ירידה במשקל: לא רק בשביל השרירים

חלבון מספק חומצות אמינו הדרושות לבניית רקמות, כולל שריר ומרכיבי מטריצת העצם. בעת גירעון קלורי, צריכת חלבון מספקת הופכת חשובה במיוחד משום שהגוף נמצא בסביבה שבה קיים סיכון מוגבר לפירוק רקמה. אין מספר חלבון אחד שמתאים לכל אדם. הצורך משתנה לפי גיל, משקל, מחלות כליה או מצבים רפואיים אחרים, רמת הפעילות והיקף הגירעון הקלורי.

אצל אנשים מבוגרים ופעילים צריכה גבוהה יותר מה־RDA הבסיסי עשויה להיות רלוונטית לשמירת מסת השריר, במיוחד יחד עם אימוני התנגדות. עם זאת, תוספי חלבון אינם תחליף לתזונה מלאה ואינם טיפול באוסטאופורוזיס בפני עצמם. התכנית צריכה לכלול גם אנרגיה מספקת, סידן, ויטמין D ורכיבים נוספים הנדרשים לבריאות העצם.

סידן וויטמין D בזמן ירידה במשקל

סידן הוא מרכיב מבני מרכזי בעצם, וויטמין D חשוב לספיגת סידן ולתפקוד מערכת השריר והשלד. כאשר מפחיתים בצורה משמעותית את כמות המזון, קל יותר להגיע לצריכה לא מספקת של רכיבים אלה. עם זאת, "יותר" אינו תמיד "טוב יותר". נטילת מינונים גבוהים ללא צורך אינה אסטרטגיה נכונה, ויש להתייחס לצריכה הכוללת מהמזון ומתוספים, לתוצאות בדיקות הדם ולמצב הרפואי.

הנחיות קליניות לאוסטאופורוזיס ממליצות לוודא צריכה מספקת של סידן וויטמין D כחלק מתכנית רחבה למניעת שברים, לצד פעילות גופנית וטיפול תרופתי כאשר הוא נדרש (LeBoff et al., 2022). אצל אדם שעבר ניתוח בריאטרי או סובל מבעיה בספיגה, הצרכים והמעקב יכולים להיות שונים משמעותית.

האם ירידה מהירה במשקל מסוכנת יותר לעצמות?

ככל שהגירעון הקלורי גדול יותר, כך עולה בדרך כלל הסיכון לאבד בנוסף לשומן גם מסת גוף רזה. אין קצב אחד שמוכח כ"בטוח לעצם" אצל כולם, אך דיאטות קיצוניות מקשות יותר לשמור על תזונה מלאה ועל אימוני התנגדות איכותיים.

הבעיה אינה רק מספר הקילוגרמים בשבוע. אדם שיורד מהר מאוד משום שהוא מפחית בצורה דרסטית אכילה ובמקביל מפסיק להתאמן נמצא במצב שונה מאדם שמשיג ירידה דומה לזמן קצר תוך השגחה, תזונה עשירה בחלבון ואימוני כוח. סקירות של מחקרי הגבלה קלורית מדגישות כי כמות אובדן העצם נוטה במידה מסוימת לעקוב אחרי כמות הירידה במשקל (Wherry et al., 2021). לכן אצל אנשים בעלי סיכון גבוה לאוסטאופורוזיס כדאי להתייחס לאיכות הירידה ולא רק למהירותה.

דיאטות יו־יו: האם העלייה בחזרה מחזירה גם את העצם?

אינטואיטיבית אפשר לחשוב שאם ירידה במשקל הפחיתה BMD, עלייה בחזרה במשקל תחזיר את העצם. המחקר מראה שזה אינו בהכרח כך. מחקרים בנשים לאחר גיל המעבר מצאו שאובדן עצם שהתרחש בזמן ירידה במשקל לא תמיד התאושש כאשר המשקל עלה מחדש. לעיתים השומן חזר מהר יותר מאשר מסת השריר והעצם (Wherry et al., 2021).

משמעות הדבר היא שמחזורים חוזרים של ירידה ועלייה יכולים להיות בעייתיים במיוחד אצל אדם מבוגר שנמצא ממילא בסיכון לאובדן שריר ועצם. זו עוד סיבה להעדיף תהליך שניתן לשמר לטווח ארוך על פני דיאטה קיצונית וקצרת מועד.

ניתוח בריאטרי ואוסטאופורוזיס: קשר שדורש מעקב מיוחד

ניתוחים בריאטריים יכולים להביא לירידה גדולה במשקל ולשיפור דרמטי בסוכרת, לחץ דם ומחלות הקשורות להשמנה. במקביל, הם יוצרים שינוי משמעותי מאוד בסביבה המכאנית והמטבולית של העצם. לאחר ניתוחים מסוימים קיימים גם שינויים בספיגת סידן וויטמין D ובמערכת ההורמונלית של מערכת העיכול. ירידה בצפיפות העצם בולטת במיוחד בשנים הראשונות לאחר הניתוח, והיא יכולה להיות משמעותית יותר לאחר הליכים בעלי רכיב תת־ספיגה מאשר לאחר הליכים מגבילים יותר.

סקירות בתחום מצביעות על ירידה בצפיפות העצם לאחר ניתוחים בריאטריים ועל עלייה אפשרית בסיכון לשברים לאורך זמן. לכן מטופלים אלה צריכים לקבל תכנית מעקב תזונתית ורפואית מותאמת, ולא להסתפק בכך שהמשקל יורד.

תרופות לירידה במשקל ו־GLP-1: האם הן גורמות לאוסטאופורוזיס?

התרופות החדשות להשמנה, ובהן אגוניסטים לקולטן GLP-1, מאפשרות ירידה משמעותית במשקל אצל חלק מהמטופלים. השפעתן הישירה והארוכת־טווח על הסיכון לאוסטאופורוזיס עדיין נחקרת. חשוב להפריד בין שני דברים: השפעה ישירה אפשרית של התרופה על חילוף החומרים בעצם והשפעה עקיפה של הירידה הגדולה במשקל. המחקר הקיים אינו מצדיק כיום אמירה גורפת שלפיה semaglutide או תרופות דומות "גורמות לאוסטאופורוזיס".

עם זאת, ירידה משמעותית במשקל באמצעות תרופות יכולה לכלול גם ירידה במסת גוף רזה. לכן גם בעידן הטיפול התרופתי, אימוני התנגדות, תזונה מספקת וחלבון נשארים חלק חשוב מתכנית ניהול המשקל (Tinsley & Heymsfield, 2024; Mechanick et al., 2024). אצל מטופל מבוגר או אדם עם אוסטאופורוזיס ידוע יש היגיון במעקב הדוק יותר אחר כוח, תפקוד ובריאות העצם במהלך ירידה משמעותית במשקל.

האם השמנה מגינה מאוסטאופורוזיס?

לא. בעבר הייתה תפיסה שמשקל גבוה "מגן" על העצמות בשל עומס מכני גבוה וצפיפות עצם ממוצעת גבוהה יותר. כיום ברור שהקשר מורכב יותר.שומן ויסצרלי קשור לסביבה פרו־דלקתית, ולהשמנה יכולות להיות השפעות שליליות על איכות העצם, השריר, שיווי המשקל וסיכון לנפילות. בנוסף, אנשים עם השמנה יכולים לסבול מחסר ויטמין D וממצבים מטבוליים המשפיעים על העצם.

לכן המטרה אינה לשמור בכוונה על משקל גבוה כדי "להגן" מפני שברים. כאשר ירידה במשקל נחוצה, נכון לבצע אותה תוך הגנה על מערכת השריר והשלד. הדיון הוא על איך לרדת במשקל, לא האם עודף משקל צריך להישאר כטיפול לאוסטאופורוזיס.

מי נמצא בסיכון גבוה במיוחד לאובדן עצם בזמן ירידה במשקל?

מתי כדאי לבדוק צפיפות עצם במהלך תהליך ירידה במשקל?

לא כל אדם שמתחיל דיאטה צריך לבצע DXA. ההחלטה מבוססת על גיל, מין, היסטוריה של שברים וגורמי סיכון נוספים. נשים בגיל שבו מומלץ סקר אוסטאופורוזיס, אנשים עם שבר לאחר טראומה קלה, מטופלים בסטרואידים לאורך זמן ואנשים בעלי גורמי סיכון משמעותיים עשויים להזדקק לבדיקת צפיפות עצם ללא קשר להרזיה (LeBoff et al., 2022).

ירידה גדולה ולא מכוונת במשקל היא סיבה להערכה רפואית רחבה ולא רק ל־DXA. בקרב אנשים שעוברים ניתוח בריאטרי או ירידה משמעותית מאוד במשקל בגיל המבוגר, הרופא עשוי להמליץ על מעקב מותאם אחר צפיפות העצם ובדיקות מעבדה רלוונטיות.

תסמינים של אוסטאופורוזיס: למה אי אפשר "להרגיש שהעצם נחלשת"?

אוסטאופורוזיס מכונה לעיתים מחלה שקטה משום שירידה בצפיפות העצם עצמה אינה בהכרח כואבת. האדם יכול להרגיש מצוין עד שמתרחש שבר. שברי חוליות אוסטאופורוטיים יכולים להתבטא בכאב גב חדש וחד, אובדן גובה או שינוי ביציבה, אך חלקם מתרחשים ללא כאב דרמטי.

שבר בירך או בשורש כף היד יכול להיות האירוע הראשון שמעלה את החשד. לכן בדיקה של "כמה כואב לי" אינה דרך להעריך את צפיפות העצם. אצל אדם בסיכון יש להשתמש בהערכה רפואית מסודרת, ובמידת הצורך ב־DXA ובכלים להערכת סיכון לשבר.

כירופרקטיקה, ירידה במשקל ואוסטאופורוזיס: מה יכול להיות התפקיד?

כירופרקטיקה המתמחה בכאב, פציעות ספורט ושיקום יכולה להשתלב בניהול מערכת השריר והשלד אצל אנשים שיורדים במשקל או מתמודדים עם אוסטאופורוזיס. התפקיד אינו "לרפא אוסטאופורוזיס באמצעות מניפולציה" ואינו להעלות צפיפות עצם באמצעות כיוונון עמוד השדרה.

כירופרקט יכול להעריך כאבי גב, מפרקים ושרירים, תנועה, כוח, שיווי משקל ותפקוד; לזהות סימנים שמצריכים הפניה לבירור רפואי; ולעזור בבניית תכנית תרגול והעמסה שמתאימה לבריאות העצם ולמצב המטופל.

באנשים עם אוסטאופורוזיס מוכח יש חשיבות מיוחדת להיכרות עם היסטוריית השברים, תוצאות DXA, טיפול תרופתי וסיכון לנפילה. בגישה כזו הכירופרקטיקה משתלבת כחלק ממערך רחב של טיפול, תנועה ושיקום.

טיפול כירופרקטי באדם עם אוסטאופורוזיס חייב להיות מותאם

מניפולציה בעוצמה גבוהה אינה טיפול באוסטאופורוזיס, ובמצב של עצם שברירית או חשד לשבר יש צורך בזהירות משמעותית. הנחיות בתחום הטיפול המניפולטיבי מתייחסות לפתולוגיה משמעותית, כולל שבר, כמצב שמצריך הימנעות ממניפולציה באזור ופנייה לבירור מתאים (Trager et al., 2024).

אצל אדם בעל צפיפות עצם נמוכה ניתן לבחור, בהתאם למצב, בטכניקות עדינות יותר, טיפול ברקמות רכות, תנועה אקטיבית ותרגילים במקום כוח מניפולטיבי גבוה. כאשר אדם מבוגר מדווח על כאב גב חד לאחר נפילה, הרמת משקל או אפילו אירוע קטן יחסית, אין להניח שמדובר רק ב"שריר תפוס". שבר דחיסה של חוליה צריך להיות חלק מהאבחנה המבדלת. היכולת לזהות מתי לא לבצע טיפול ידני היא חלק חשוב מטיפול בטוח.

כירופרקטיקה ושיקום כאבים במהלך ירידה במשקל

אצל אנשים עם השמנה קיימת שכיחות גבוהה של כאבי גב, ברכיים, ירכיים וכפות רגליים. הירידה במשקל יכולה לשפר חלק מהתסמינים, אך כדי להפוך את השיפור ליכולת תפקודית יש צורך לעיתים בשיקום. כירופרקט המתמחה בכאב ובפציעות ספורט יכול להשתמש בטיפול ידני כאשר הוא מתאים כדי להפחית כאב ולאפשר תנועה, ולאחר מכן לשלב תרגילי כוח, שיווי משקל ופעילות נושאת משקל.

הגישה חשובה במיוחד אצל אדם שנמנע מפעילות במשך שנים. ירידה מהירה במשקל ללא בנייה מחדש של כוח עלולה להשאיר אותו קל יותר אך עדיין חלש ופגיע לנפילות. מטרת השיקום היא אפוא לשפר את הרכב הגוף והיכולת, ולא רק להפחית את המספר על המשקל.

כיצד כירופרקטיקה יכולה לתרום למניעת שברים?

כירופרקטיקה אינה טיפול תרופתי לאוסטאופורוזיס, אך מטפל המתמחה בשיקום יכול לתרום לכמה מהגורמים המשפיעים על הסיכון לשבר. אחד החשובים שבהם הוא סיכון לנפילות. תרגול כוח ושיווי משקל הוא מרכיב מרכזי במניעת נפילות אצל מבוגרים. בנוסף ניתן להעריך הליכה, קימה מכיסא, יכולת לעלות מדרגות, כוח חד־רגלי והיסטוריה של נפילות.

הכירופרקט יכול גם לסייע בהתאמת תכנית אימוני התנגדות, במיוחד אצל אדם שחושש להתאמן בגלל אבחנת אוסטאופורוזיס. המסר אינו "אל תרים משקולות כי העצמות חלשות". במקרים רבים דווקא חשיפה מבוקרת לעומס היא חלק מהטיפול, תוך התאמת העצימות למצב העצם ולהיסטוריית השברים (Giangregorio et al., 2014; Massini et al., 2022).

כיצד לרדת במשקל ולשמור ככל האפשר על העצמות?

תכנית טובה מתחילה בכך שהמטרה אינה אובדן המשקל המהיר ביותר האפשרי. היא צריכה להתמקד באובדן שומן תוך שמירה על שריר, כוח ותפקוד.

עקרונות מרכזיים

תכנית אימוני כוח אפשרית בזמן ירידה במשקל

אין תכנית אחת שמתאימה לכולם, אך ברוב המקרים כדאי לשאוף לעבוד על קבוצות השרירים הגדולות פעמיים או יותר בשבוע, בהתאם ליכולת ולמצב הרפואי. אפשר להשתמש ב־sit-to-stand או squat, תרגילי חתירה, לחיצה, step-up, hip hinge, calf raises ותרגילי נשיאה. אצל אדם מבוגר מתחילים ברמה שבה ניתן לשמור על טכניקה וביטחון ומעלים בהדרגה את ההתנגדות.

סקירות של אימוני התנגדות במבוגרים מצביעות על כך שעומסים מתקדמים יכולים לעזור לשמר ואף לשפר מעט BMD בחלק מאתרי השלד, לצד שיפור ברור יותר בכוח ובתפקוד (Massini et al., 2022). במצב של שברי חוליות אוסטאופורוטיים יש להימנע מתרגילים לא מתאימים ולהתאים את התכנית באופן אישי.

האם אדם עם אוסטאופורוזיס צריך להימנע מהרזיה?

לא באופן גורף. אם קיימת השמנה המשפיעה על סוכרת, תפקוד, לב וכלי דם או מפרקים, יכולה להיות תועלת משמעותית בירידה במשקל. השאלה היא כיצד לבצע אותה. אצל אדם בעל סיכון גבוה לשבר צריך לשלב את הטיפול בהשמנה עם הטיפול בעצם, ולא להתייחס לשני הנושאים בנפרד. ייתכן שהיעד יהיה ירידה מתונה יותר, עם דגש משמעותי על אימוני כוח ותזונה. אם קיימת אוסטאופורוזיס המצדיקה טיפול תרופתי, הירידה במשקל אינה מחליפה אותו. החלטות כאלה צריכות להיות מותאמות לפי הסיכון הכולל ולא לפי BMI בלבד.

האם טיפול באוסטאופורוזיס יכול לאפשר ירידה בטוחה יותר במשקל?

טיפול תרופתי באוסטאופורוזיס מיועד להפחית סיכון לשברים אצל אנשים שעומדים בקריטריונים לכך. ביספוספונטים, denosumab וטיפולים אנאבוליים הם חלק מהאפשרויות הרפואיות בהתאם לרמת הסיכון ולמצב המטופל (Ayers et al., 2023). אין לראות בתרופות "ביטוח" שמאפשר לבצע דיאטה קיצונית. גם אדם שמקבל טיפול תרופתי זקוק לפעילות גופנית, תזונה מספקת והפחתת סיכון לנפילות. מצד שני, אין להסתמך רק על אימון או כירופרקטיקה אצל אדם בסיכון גבוה מאוד לשבר כאשר קיימת אינדיקציה לטיפול רפואי. הגישה המועילה ביותר היא שילוב תחומים.

ירידה במשקל אחרי שבר אוסטאופורוטי

לאחר שבר בירך, חוליה או שבר שבריריות אחר, העדיפות הראשונה היא התאוששות, שיקום, מניעת שבר נוסף ושמירה על מסת שריר. ירידה אגרסיבית במשקל בתקופה זו עלולה להיות בעייתית אם היא מקשה על צריכת אנרגיה וחלבון הדרושים להחלמה.

אצל אדם עם השמנה ייתכן שבעתיד תהיה הצדקה להפחתת משקל, אך התזמון חשוב. בשלב השיקומי יש להחזיר הליכה, כוח ושיווי משקל ולוודא שקיימת תמיכה תזונתית. לאחר שהמצב מתייצב ניתן לבנות יחד עם אנשי המקצוע הרלוונטיים תכנית לניהול משקל. המטרה היא למנוע מצב שבו הירידה במשקל באה על חשבון היכולת לקום, ללכת ולהימנע מנפילה נוספת.

ירידה במשקל אצל ספורטאים: מקרה שונה

אצל ספורטאים, בעיקר בענפים שבהם משקל גוף נמוך נתפס כיתרון, ירידה במשקל יכולה ליצור סיכון אחר: זמינות אנרגטית נמוכה. כאשר כמות האנרגיה שנותרת לגוף לאחר האימון אינה מספקת לתפקודים פיזיולוגיים תקינים, יכולים להיפגע הורמוני המין, מחזור הווסת ובריאות העצם. מצב זה מוכר במסגרת Relative Energy Deficiency in Sport.

אצל ספורטאית שמפתחת הפסקת וסת, שברי מאמץ חוזרים וירידה משמעותית במשקל, הגדלת אימוני עצם בלבד אינה פותרת את הבעיה. צריך לטפל בזמינות האנרגטית ובתזונה. כירופרקט או איש שיקום העובד עם ספורטאים צריך לזהות דפוס כזה ולהפנות להערכה רפואית ותזונתית מתאימה ולא להסתפק בטיפול מקומי בכאב.

טעויות נפוצות בירידה במשקל כשיש חשש לאוסטאופורוזיס

להתמקד רק במשקל

ירידה של עשרה קילוגרמים אינה בהכרח הצלחה מלאה אם חלק גדול ממנה הגיע משריר והאדם נעשה חלש יותר.

לבצע רק פעילות אירובית

פעילות אירובית חשובה, אך אימוני התנגדות מספקים גירוי משמעותי יותר לשימור השריר ולעצם.

לצמצם מזון בלי לבדוק איכות תזונתית

גירעון קלורי יכול להפוך בקלות לגירעון בחלבון, סידן ורכיבים נוספים.

להניח שמשקל גבוה מגן מאוסטאופורוזיס

אדם עם השמנה יכול לסבול מעצם שברירית ומשברים.

לחשוב שאוסטאופורוזיס פירושה שאסור להרים משקולות

ברוב המקרים יש מקום לפעילות התנגדות מותאמת. דווקא הימנעות מוחלטת מעומס יכולה להחליש עוד יותר.

לבצע מניפולציה חזקה ללא בירור

כאב חד חדש אצל אדם עם אוסטאופורוזיס מחייב לשלול שבר לפני טיפול מכני משמעותי.

שאלות נפוצות על ירידה במשקל ואוסטאופורוזיס

האם ירידה של 5 – 10 קילוגרמים גורמת לאוסטאופורוזיס?

לא בהכרח. הסיכון תלוי בגיל, מצב העצם לפני ההרזיה, קצב הירידה, מסת השריר, התזונה והפעילות. אדם צעיר ובריא אינו דומה לאישה בת 75 עם osteopenia ושבר קודם.

האם ירידה של 10% ממשקל הגוף פוגעת בעצמות?

מחקרים מצאו שירידה בסדר גודל כזה יכולה להיות מלווה בירידה קטנה בצפיפות העצם, במיוחד בגיל המבוגר, אך אין יחס קבוע בין אחוז הירידה לבין אובדן העצם אצל כל אדם (Wherry et al., 2021).

האם אימוני כוח מונעים לחלוטין אובדן עצם בזמן דיאטה?

לא תמיד. הם יכולים לצמצם אובדן ולשמור על שריר וכוח, אך במחקרים מסוימים עדיין נצפתה ירידה מסוימת ב־BMD למרות פעילות גופנית (Shah et al., 2011; Wherry et al., 2021).

האם כדאי לקחת סידן בזמן דיאטה?

יש לוודא צריכה מספקת, אך הצורך בתוסף תלוי בכמות שמתקבלת מהמזון, בגיל ובמצב הרפואי. אין צורך להתחיל מינונים גבוהים ללא הערכה.

האם semaglutide גורמת לאוסטאופורוזיס?

אין כיום בסיס לקביעה גורפת כזו. המחקר על השפעת תרופות GLP-1 על העצם ממשיך להתפתח. ירידה משמעותית במשקל באמצעותן כן מחייבת תשומת לב לשמירת שריר, תזונה ופעילות גופנית.

האם כירופרקטיקה מטפלת באוסטאופורוזיס?

כירופרקטיקה אינה טיפול שמעלה באופן מוכח צפיפות עצם ואינה מחליפה טיפול רפואי לאוסטאופורוזיס. כירופרקט המתמחה בכאב ושיקום יכול לסייע בכאב שריר־שלד, תפקוד, כוח, שיווי משקל ותכנון פעילות בטוחה.

האם מותר לקבל טיפול ידני כשיש אוסטאופורוזיס?

לעיתים כן, אך הטכניקה חייבת להתאים לחוזק העצם ולהיסטוריית השברים. חשד לשבר או שבר אוסטאופורוטי פעיל משנה לחלוטין את הגישה.

אז האם באמת יש קשר בין ירידה במשקל לאוסטאופורוזיס?

כן. המחקר מצביע באופן עקבי על כך שירידה במשקל, בעיקר כאשר היא נגרמת מהגבלה קלורית ובמיוחד אצל מבוגרים, יכולה להיות מלווה בירידה בצפיפות מינרלים בעצם (Villareal et al., 2006; Zibellini et al., 2015; Soltani et al., 2016). הקשר אינו אומר שירידה במשקל היא בהכרח מזיקה. אצל אדם עם השמנה היא יכולה להביא לשיפור גדול מאוד בבריאות ובתפקוד. האתגר הוא למנוע מצב שבו אנחנו מורידים שומן אבל מאבדים יחד איתו יותר מדי שריר ועצם.

נשים לאחר גיל המעבר ומבוגרים דורשים תשומת לב מיוחדת. אצל אוכלוסיות אלה, הגבלה קלורית מתרחשת על רקע אובדן עצם ושריר שכבר קיים עם הגיל. מחקרי Look AHEAD ומחקרי עוקבה אף מצביעים על קשר בין ירידה משמעותית במשקל לבין סיכון מוגבר לשברי שבריריות באוכלוסיות מסוימות (Ensrud et al., 2003; Johnson et al., 2017). ירידה לא מכוונת במשקל היא סוגיה נפרדת וחשובה עוד יותר. היא עשויה להיות סמן לשבריריות או למחלה אחרת ונקשרה לסיכון מוגבר לשברים בנשים לאחר גיל המעבר (Compston et al., 2016).

סיכום: המטרה היא לרדת בשומן ולא ביכולת של הגוף

ירידה במשקל ואוסטאופורוזיס אכן קשורות, אך אין צורך לבחור בין בריאות מטבולית לבריאות העצם. התהליך הנכון הוא כזה שמטפל בשתיהן במקביל. הפחתת משקל יכולה להקטין עומס על מפרקים, לשפר ניידות ולהפחית סיכון למחלות רבות. במקביל, היא מפחיתה את העומס המכני על העצם ועלולה לגרום לאובדן מסת שריר, במיוחד כאשר הירידה מהירה או מבוססת על הגבלה קלורית משמעותית.

אימוני התנגדות הם אחד הכלים החשובים ביותר לצמצום הסיכון הזה. הם אינם מבטיחים למנוע כל ירידה ב־BMD, אך הם מסייעים לשמור על כוח ושריר, יוצרים גירוי מכני לעצם ומשפרים תפקוד ושיווי משקל (Massini et al., 2022). לצד זאת יש לוודא תזונה מספקת, כולל חלבון, סידן וויטמין D בהתאם לצורך.

אצל אנשים עם סיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס יש מקום להערכה רפואית, DXA במקרים המתאימים וטיפול תרופתי כאשר הוא נדרש. ירידה במשקל אינה מחליפה טיפול באוסטאופורוזיס, וטיפול באוסטאופורוזיס אינו מבטל את הצורך בתהליך הרזיה איכותי. כירופרקטיקה המתמחה בכאב, פציעות ספורט ושיקום יכולה להשתלב בתהליך דרך הערכה של מערכת השריר והשלד, ניהול כאב, בניית כוח ושיווי משקל, התאמת פעילות והפחתת הסיכון לנפילות. אצל אנשים עם עצם שברירית הטיפול הידני חייב להיות מותאם, ומניפולציות בעוצמה גבוהה אינן מתאימות כאשר קיים חשד לשבר או סיכון גבוה לפגיעה.

בסופו של דבר, יעד מוצלח של ירידה במשקל אינו רק מספר נמוך יותר על המשקל. המטרה היא אדם שיש לו פחות שומן עודף, אך נשאר חזק, פעיל, יציב ועצמאי – עם שרירים ועצמות שמסוגלים להמשיך לשאת אותו לאורך שנים.

References:

Ayers, C. K., Kansagara, D., Lazur, B. I., Fu, R., Kwon, A., & Harrod, C. S. (2023). Effectiveness and safety of treatments to prevent fractures in people with low bone mass or primary osteoporosis: A living systematic review and network meta-analysis for the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 176(2), 182-195. https://doi.org/10.7326/M22-0684

Beavers, D. P., Beavers, K. M., Loeser, R. F., Walton, N. R., Lyles, M. F., Nicklas, B. J., Shapses, S. A., Newman, J. J., & Messier, S. P. (2014). The independent and combined effects of intensive weight loss and exercise training on bone mineral density in overweight and obese older adults with osteoarthritis. Osteoarthritis and Cartilage, 22(6), 726-733. https://doi.org/10.1016/j.joca.2014.04.002

Compston, J. E., Wyman, A., FitzGerald, G., Adachi, J. D., Chapurlat, R. D., Cooper, C., Díez-Pérez, A., Gehlbach, S. H., Greenspan, S. L., Hooven, F. H., LaCroix, A. Z., March, L., Netelenbos, J. C., Pfeilschifter, J., Rossini, M., Roux, C., Saag, K. G., Silverman, S., Siris, E. S., & Watts, N. B. (2016). Increase in fracture risk following unintentional weight loss in postmenopausal women: The Global Longitudinal Study of Osteoporosis in Women. Journal of Bone and Mineral Research, 31(7), 1466-1472. https://doi.org/10.1002/jbmr.2810

Crandall, C. J., Yildiz, V. O., Wactawski-Wende, J., Johnson, K. C., Chen, Z., Going, S. B., Wright, N. C., Cauley, J. A., & Wassertheil-Smoller, S. (2015). Postmenopausal weight change and incidence of fracture: Post hoc findings from Women’s Health Initiative observational study and clinical trials. BMJ, 350, h25. https://doi.org/10.1136/bmj.h25

Ensrud, K. E., Ewing, S. K., Stone, K. L., Cauley, J. A., Bowman, P. J., & Cummings, S. R. (2003). Intentional and unintentional weight loss increase bone loss and hip fracture risk in older women. Journal of the American Geriatrics Society, 51(12), 1740-1747.

Giangregorio, L. M., Papaioannou, A., Macintyre, N. J., Ashe, M. C., Heinonen, A., Shipp, K., Wark, J., McGill, S., Keller, H., Jain, R., Laprade, J., & Cheung, A. M. (2014). Too Fit To Fracture: Exercise recommendations for individuals with osteoporosis or osteoporotic vertebral fracture. Osteoporosis International, 25(3), 821-835. https://doi.org/10.1007/s00198-013-2523-2

Johnson, K. C., Bray, G. A., Cheskin, L. J., Clark, J. M., Egan, C. M., Foreyt, J. P., Franks, P. W., Gaussoin, S. A., Gay, J. L., Hazuda, H. P., Hill, J. O., Horton, E. S., Jakicic, J. M., Jeffery, R. W., Johnson, K. C., Kahn, S. E., Killean, T., Kitabchi, A. E., Knowler, W. C., … Look AHEAD Research Group. (2017). The effect of intentional weight loss on fracture risk in persons with diabetes: Results from the Look AHEAD randomized clinical trial. Journal of Bone and Mineral Research, 32(11), 2278-2287. https://doi.org/10.1002/jbmr.3214

LeBoff, M. S., Greenspan, S. L., Insogna, K. L., Lewiecki, E. M., Saag, K. G., Singer, A. J., & Siris, E. S. (2022). The clinician’s guide to prevention and treatment of osteoporosis. Osteoporosis International, 33(10), 2049-2102. https://doi.org/10.1007/s00198-021-05900-y

Massini, D. A., Nedog, F. H., de Oliveira, T. P., Almeida, T. A. F., Santana, C. A. A., Neiva, C. M., Macedo, A. G., Castro, E. A., Espada, M. C., Santos, F. J., & Pessôa Filho, D. M. (2022). The effect of resistance training on bone mineral density in older adults: A systematic review and meta-analysis. Healthcare, 10(6), 1129. https://doi.org/10.3390/healthcare10061129

Mechanick, J. I., Butsch, W. S., Christensen, S. M., Hamdy, O., Li, Z., Prado, C. M., & Heymsfield, S. B. (2024). Strategies for minimizing muscle loss during use of incretin-mimetic drugs for treatment of obesity. Obesity Reviews, 26, e13841. https://doi.org/10.1111/obr.13841

Shah, K., Armamento-Villareal, R., Parimi, N., Chode, S., Sinacore, D. R., Hilton, T. N., Napoli, N., Qualls, C., & Villareal, D. T. (2011). Exercise training in obese older adults prevents increase in bone turnover and attenuates decrease in hip bone mineral density induced by weight loss despite decline in bone-active hormones. Journal of Bone and Mineral Research, 26(12), 2851-2859.

Soltani, S., Hunter, G. R., Kazemi, A., & Shab-Bidar, S. (2016). The effects of weight loss approaches on bone mineral density in adults: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Osteoporosis International, 27(9), 2655-2671.

Tinsley, G. M., & Heymsfield, S. B. (2024). Fundamental body composition principles provide context for fat-free and skeletal muscle loss with GLP-1 RA treatments. Journal of the Endocrine Society, 8, bvae164. https://doi.org/10.1210/jendso/bvae164

Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668

Villareal, D. T., Fontana, L., Weiss, E. P., Racette, S. B., Steger-May, K., Schechtman, K. B., Klein, S., & Holloszy, J. O. (2006). Bone mineral density response to caloric restriction-induced weight loss or exercise-induced weight loss: A randomized controlled trial. Archives of Internal Medicine, 166(22), 2502-2510. https://doi.org/10.1001/archinte.166.22.2502

Villareal, D. T., Shah, K., Banks, M. R., Sinacore, D. R., & Klein, S. (2008). Effect of weight loss and exercise therapy on bone metabolism and mass in obese older adults: A one-year randomized controlled trial. The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, 93(6), 2181-2187.

Villareal, D. T., Chode, S., Parimi, N., Sinacore, D. R., Hilton, T., Armamento-Villareal, R., Napoli, N., Qualls, C., & Shah, K. (2011). Weight loss, exercise, or both and physical function in obese older adults. The New England Journal of Medicine, 364(13), 1218-1229. https://doi.org/10.1056/NEJMoa1008234

Wherry, S. J., Miller, R. M., Jeong, S. H., & Beavers, K. M. (2021). The ability of exercise to mitigate caloric restriction-induced bone loss in older adults: A structured review of RCTs and narrative review of exercise-induced changes in bone biomarkers. Nutrients, 13(4), 1250. https://doi.org/10.3390/nu13041250

Wilkinson, T. J., Papamargaritis, D., King, J. A., Sargeant, J. A., Sutcliffe, C., Baker, L. A., Taheri, S., Yates, T., & Davies, M. J. (2024). Preservation of healthy lean body mass and function during weight loss. Clinical Obesity, 14, e12683. https://doi.org/10.1111/cob.12683

Zheng, B., Chen, J., & Li, Y. (2025). Recent advances in the mechanisms and rehabilitation strategies of exercise interventions for osteoporosis in older adult women. Frontiers in Physiology, 16, 1631817. https://doi.org/10.3389/fphys.2025.1631817

Zibellini, J., Seimon, R. V., Lee, C. M. Y., Gibson, A. A., Hsu, M. S. H., Shapses, S. A., Nguyen, T. V., & Sainsbury, A. (2015). Does diet-induced weight loss lead to bone loss in overweight or obese adults? A systematic review and meta-analysis of clinical trials. Journal of Bone and Mineral Research, 30(12), 2168-2178.