גפה עליונה: אנטומיה וביומכניקה

גפה עליונה: אנטומיה ותנועה הם אבני היסוד ביכולת לאבחן כאבים בגפה העליונה. ידע מסוג זה מקנה את האפשרות להבין כיצד באמת מתנהל החלק הזה בגוף. מה עלול להיות מנגנון הפציעה ומקור הסימנים והתסמינים שהתפתחו בה.

בין ברקמות התומכות ומפעילות את היד נציין מפרקים, עצמות גידים ושרירים, רצועות, סחוסים, עצבים ועוד. השכיחות הגבוהה של התפתחות כאבים בידיים נובעת משימוש היתר שאנו עושים בהם. אנו עובדים איתן, אוכלים איתן, מתאמנים ומשחקים איתן. במאמר "גפה עליונה: אנטומיה ותנועה" נרחיב מעט על הנושא. עומסי יתר חוזרניים ופציעות חבלה הם הגורם העיקרי לתסמינים הללו. פגיעה בכל אחת מהרקמות בידיים תגרום לכאבים בידיים.

גפה עליונה: אנטומיה ותנועה – רקע

הגפה העליונה היא מערכת אנטומית־מכאנית מורכבת המשלבת ניידות יוצאת דופן עם דרישות גבוהות לדיוק, מהירות ושליטה עדינה. יכולת זו נשענת על שילוב מדויק בין עצמות, מפרקים, שרירים ורקמות חיבור היוצרים שרשרת קינמטית מהחגורה הכתפית ועד לקצות האצבעות (Brambilla, 2022). כאבים בגפיים העליונות הם בעיה בריאותית משמעותית הדורשת מחקר והתערבות נוספים כדי למנוע, לנהל ולטפל. חשוב על כן, לאבחן את מקור הנזק באופן מהיר ומדויק. אבחון כזה ימנע התפתחות כאבים כרוניים ונזקים בלתי הפיכים ואולי אף צורך עתידי בניתוח. הידע של האנטומיה והביומכניקה של היד עשויים להועיל במלאכת האבחון שעלולה להיות מאתגרת. להלן: גפה עליונה: אנטומיה ותנועה.

שכיחות ההפרעות הבריאותיות בגפה העליונה

שכיחות ההפרעות הבריאותיות בגפה העליונה גבוהה מאוד באוכלוסייה הכללית ובעיקר בקרב עובדים בעבודות צווארון-לבן ועבודות חוזרות. מחקרים תעסוקתיים מראים כי שיעורי כאב והפרעות שריר-שלד בכתף, מרפק, שורש כף היד וכף היד נעים לעיתים תכופות בין 30% ל-70% בשנה, תלוי באוכלוסייה ובסוג העבודה.

בקרב מזכירות בשירות הציבורי בניגריה דווח על:

• 48% כאב כתף ו-28% כאב בכף היד. נתונים שממחישים את העומס על הגפה העליונה בעבודת מחשב ממושכת (Akodu, 2015).

בקרב עובדים בתעשייה הצדפות בברזיל נמצאו:

• 71.3% כאב בצוואר/כתף ו-70.3% עם כאבבגפה העליונה הדיסטלית. נתונים אלה נובעים מעבודה ידנית מאומצת בתנוחות קיצון (Falcão, 2015).

בקרב צעירים משתמשי סמארטפון דווח על שכיחות של:

• 55.8%-89.9%, כאב בכתפיים 37.8%-71.6%, כאב ביד/שורש כף היד 13%- 32%. נתונים אלה מצביעים על תרומת השימוש במכשירים ניידים לעלייה בהפרעות בגפה העליונה (Sirajudeen, 2022).

שכיחויות של פתולוגיות ספציפיות:

• קרעים בגיד שרוול המסובב נמצאו בכ-20% מהאוכלוסייה הבוגרת ומהווים גורם מרכזי לכאב כתף (Yazdani, 2022).
• תסמונת התעלה הקרפלית מדווחת בשכיחות של כ-3.8%-5% באוכלוסייה הכללית (Ibrahim, 2012; Matur, 2023).
• אפיקונדיליטיס לטרלי (“מרפק טניס”) מופיעה בכ-1%-3% מהאוכלוסייה, עם שיעורים גבוהים יותר בעבודות הכוללות הרמה וחזרות מרובות של תנועות שורש כף היד (Putra, 2022).

הגפה העליונה כשרשרת קינמטית

הגפה העליונה נחלקת באופן קלאסי לחגורת הכתף (שכמה וקלביקולה), זרוע (humerus), אמה (ulna, radius) ושורש כף היד והיד (עצמות קרפליות, מטקרפליות ופַּלַנְגוֹת). מבט פונקציונלי רואה בה שרשרת סגורה־למחצה שבה כל מפרק משפיע על שאר המערכת. כך למשל: תנוחת השכמה משנה את מרכז הסיבוב של הכתף, וזה משפיע על עומסים במרפק, בשורש כף היד ובאחיזה.

בסקירות ביומכניות עדכניות של הגפה העליונה מודגש כי גם בפעולות יחסית פשוטות – כמו הושטת יד להרמת חפץ – משתתפים בו־זמנית הכתף, המרפק, האמה, שורש כף היד והאצבעות, תוך תזמון מדויק של מומנטים וכוחות גזירה (Brambilla, 2023).

מודלים קינמטיים תלת־ממדיים של הגפה העליונה מראים כי לפחות שלוש דרגות חופש מרכזיות (כפיפה/יישור ואבדוקציה בכתף, כפיפה/יישור במרפק) נדרשות כדי לתאר תנועה פונקציונלית בסיסית, בעוד שמספר דרגות החופש האמיתי גדול בהרבה, במיוחד בשורש כף היד וביד (Brambilla, 2022).

חגורת הכתף: אנטומיה ויחסי גומלין

בניגוד לתפיסה המקובלת תנועות הכתף אינן מתבצעות רק באמצעות מפרק הזרוע אלא באמצעות ארבעה מפרקים שונים:

1. מפרק הזרוע (Glenohumeral joint) נוצר מהמפגש בין עצם הזרוע לשקע המחבת (Glenoid).
2. המפגש בין עצם הבריח לעצם השכמה (Acromioclavicular joint).
3. והמפגש בין עצם הבריח לעצם החזה (Sternoclavicular joint).
4. מפרק מדומה בין עצם השכמה לבין כלוב הצלעות מאחור (Scapulothoracic joint).

הבנת הכתף חייבת להיות מערכתית, שכן כל שינוי בעמדת השכמה או עצם הבריח מתבטא בשינוי מיידי במכניקת הגלנו-הומרוס (Goetti, 2020). ראש הזרוע גדול באופן משמעותי משטח הגלנואיד, והיציבות הסטטית נשענת על הלברום, הקפסולה והרצועות – בעיקר הרצועה הגלנו-הומרלית התחתונה, שנחשבת ל"מייצב הרך" החשוב ביותר בטווחי קצה של הרחקה וסיבוב חיצוני (Goetti, 2020).

השכמה עצמה נעה ברוטציה מעלה, סיבוב פנימי/חיצוני והטיה קדמית/אחורית. מושג קלאסי הוא "קצב סקפולו־הומרלי" – בערך 1:2 בין תנועת השכמה לתנועת הזרוע מעל 30° הרמה – אם כי מחקרים עדכניים מצביעים על שונות גדולה בין אנשים, בין משימות ובין מצבי פתולוגיה (Goetti, 2021). הקלביקולה מהווה קורת־עומס קדמית: היא מחברת את חגורת הכתף לציר הגולגולת־בית חזה, ומתפקדת כמנוף המעביר עומסים מהגפה העליונה לשלד הצירי, במיוחד במהלך נשיאת משאות והרמות מעל הראש (Goetti, 2021).

ביומכניקה של הכתף

הכתף נחשבת למפרק הנייד ביותר בגוף, עם שש דרגות חופש עיקריות, ושליטה עליו באמצעות לפחות 18 שרירים הפועלים בסינרגיה (Goetti, 2020). השרירים העיקריים כוללים את

שרירים ותנועות הכתף

שרירי השרוול המסובב שהם קריטיים לייצובו ותנועתו של מפרק הכתף כוללים את:

• השרירים המך קוצי, הרום קוצי, העגול הקטן והשריר התת שכמי.

שרירים חשובים נוספים שתורמים לתנועת הכתף כוללים את:

• שרירי הדלתא, טרפז, חזה גדול, מעוינים, גב רחיב ועוד.

עקרונות יציבות־ניידות

1. יציבות סטטית: צורת המשטחים המפרקיים, הלברום, הלחץ התוך־מפרקי השלילי והרצועות.
2. יציבות דינמית: שרירי השרוול המסובב, הדלטואיד, שרירי השכמה והבייספס הארוך.

במודלים חישוביים ובמדידות ישירות עם השתלות מד־כוח הודגם כי כוחות התגובה במפרק הכתף יכולים להגיע ל־2-2.5 ממשקל הגוף בפעולות יומיומיות כמו הרמת משקל בינוני מעל הראש (Goetti, 2021).

השרוול המסובב מייצר כוח דחיסה הממרכז את ראש הזרוע בתוך שקע הגלנואיד, בעוד הדלטואיד מייצר רכיב גזירה סופריורי שנוטה "להרים" את הראש למעלה. האיזון ביניהם הכרחי למניעת צביטת רקמות ולשמירת מרכז סיבוב עקבי (Goetti, 2020).

קינמטיקה פונקציונלית

בתנועות הושטת יד קדימה, המודל הביומכני מתאר רצף:

• תחילה הרחקה/כפיפה בכתף,
• רוטציה מעלה של השכמה,
• "פיצוי" בעמוד השדרה החזי.

במחקרים קינמטיים בתנאי ספורט ועמידה הודגם כי פגיעה בכל אחד מן המרכיבים (למשל דיסקינזיס של השכמה או חולשת דלטואיד) מובילה לדפוסי תנועה חלופיים, לעיתים על חשבון עומסים מוגברים במרפק ובשורש כף היד (Yam, 2021).

המרפק והאמה: אנטומיה ויציבות

מפרקים:

המרפק הוא יחידה מורכבת המשלבת שלושה מפרקים בתוך קפסולה אחת:

• הזרוע והגומד (Ulnar-humeral) ציר ראשי שאחראי על תנועות כפיפה ופשיטה.
• החישור והגומד המקורב (Radio-ulnar) שאחראי על ביצוע רוטציה של האמה.
• והזרוע והחישור (Radio-humeral) המסייע לשני המפרקים האחרים.

ציר התנועה העיקרי של כפיפה־יישור עובר דרך האפיקונדים ההומרליים, בעוד שסיבובי הפרונציה־סופינציה מתרחשים סביב קו המחבר בין ראש הרדיוס לראש האולנה הדיסטלי (Bryce, 2008).

שרירים:

שרירים חשובים בתפקוד של המרפק כוללים את:

• הדו ראשי (Biceps) מלפנים.
• התלת ראשי מאחור (Triceps).
• הפושטים והמכופפים של כף היד והאצבעות (Extensor / Flexor muscles of the hand) המתחילים באזור המרפק.

יציבות:

תנועות המרפק מוגבלות בגלל מעטפת המפרק, רצועות שאוחזות במפרק ועוד. מבחינת יציבות, נהוג לחלק בין:

1. מייצבים ראשוניים – המפרק האולנו־הומרלי עצמו, הרצועה הקולטרלית המדיאלית (MCL) והקומפלקס הקולטרלי הלטרלי;
2. מייצבים משניים – המפרק הרדיוהומרלי, גיד כפפים/פושטים משותפים, קפסולה ואינטרוסאוס ממבריין (de Haan, 2011).

ה־MCL, במיוחד ה־AMCL, מתוח לאורך כל טווח הכפיפה ומספק יציבות בולגוס, בעוד הקולטרל הלטרלי מונע סיבוב פוסטרולטרלי. פגיעה מצטברת ברצועות אלו, כמו אצל זורקי בייסבול, מובילה ליותר עומסי גזירה על השטח הרדיוהומרלי ועלולה להסתיים בחוסר יציבות כרונית (Bryce, 2008).

ביומכניקה של המרפק ופרונציה-סופינציה

המרפק משלב כוח וניידות: הוא מצמצם או מגדיל את מרחק היד מהגוף, ובכך משנה את מומנט הזרוע סביב הכתף. במחקרים על טווחי תנועה תפקודיים נמצא כי רוב פעילויות היום־יום מתבצעות בטווח של כ־30°-130° כפיפה וכ־50° פרונציה ו־50° סופינציה, כלומר "קשת" של 100° תנועה מספיקה לרוב המשימות (de Haan, 2011). במונחי עומסים, בעת נשיאת משקל ביד מכופפת, הרכיב הדחיסתי במפרק האולנו־הומרלי גבוה, בעוד רכיבי גזירה מופיעים בעיקר בקצוות טווח התנועה ובמצבים של דחיפה/משיכה מהירה (Bryce, 2008).

הפרונציה והסופינציה מבוססות על גלגול והחלקה של ראש הרדיוס בטבעת הסיבית ועל תנועת "הצלבה" בין הרדיוס לאולנה בדיסטל פורארם. האינטרוסאוס ממבריין מחלקת את העומס בין שתי העצמות: בעומסים דחיסתיים גבוהים (כמו נחיתה על יד מושטת) חלק משמעותי מהכוח "מועבר" מהראש הרדיוס אל האולנה דרך הממברנה (Bryce, 2008).

שורש כף היד: אנטומיה מורכבת ורצועות

עצמות שורש כף היד:

שורש כף היד הוא מפרק דיארתורזיס מורכב המורכב משמונה עצמות קרפליות המסודרות בשתי שורות, בין רדיוס ואולנה פרוקסימלית לבין חמש העצמות המטקרפליות דיסטלית (Eschweiler, 2022):

1. השורה הפרוקסימלית – סקאפוֹיד, לונטום, טריקווטרום ופיזיפורם – מתפקדת כ"מקטע מתאם" בין האמה לשורה הדיסטלית.
2. השורה הדיסטלית (טרפז, טרפזואיד, קפיטט, המייט) קשורה קשירה הדוקה למטקרפליות ויוצרת יחידה כמעט קשיחה אחת.

רצועות:

מערכת הרצועות נחלקת ל:

1. רצועות חיצוניות – מחברות את הקרפליות לרדיוס/מטקרפליות (וולריות ודורסליות),
2. רצועות פנימיות – בין עצמות הקרפליות עצמן.

רצועות אלו מכוונות ומגבילות את תנועת הקרפליות ומייצרות דפוסי תנועה "מצומדים": למשל, בכיפוף שורש כף היד יש תזוזה יחסית של הסקפואיד והלונטום, בעוד שבסטיות רדיאליות/אולנריות מתרחש "גלגול" מורכב בין השורות (Eschweiler, 2022).

שרירים:

תנועות כף היד והאצבעות מתבצעות ברובן על ידי שרירים המצויים מחוץ לכף היד. חלק מהשרירים מניעי האצבעות וכף היד אחוזים בשני צדי המרפק. השרירים הפנימיים שמפעילים את האגודל נמצאים בבליטת כף היד (Thenar eminence) ואילו השרירים המפעילים את הזרת נמצאים בבליטת תת-כף היד (Hypothenar eminence).

ביומכניקה של שורש כף היד והיד

שורש כף היד מאפשר כיפוף-יישור, סטיה רדיאלית-אולנרית ותנועות מעגליות משולבות (circumduction). מחקרים ביומכניים מראים כי דפוסי התנועה אינם מתוארים היטב על ידי מודלים פשוטים של "שתי שורות" או "שלושה טורים"; בפועל, התנהגות הקרפליות מורכבת יותר, ועדיין אין מודל קינמטי אחד מוסכם (Eschweiler, 2022).

העברת העומס בשורש כף היד אינה אחידה. במנח נייטרלי:

• כ־80% מהעומס עובר דרך המפרק הרדיוקרפלי ורובו דרך הסקפואיד והלונטום,
• כ־20% עוברים דרך האולנה וה־TFCC (triangular fibrocartilage complex).

דפוס זה משתנה עם תנוחה, אחיזה והימצאות פתולוגיה (למשל, shortening של הרדיוס או פגיעה ב־TFCC משנים דרמטית את חלוקת העומס ויכולים להוביל לשחיקה מואצת) (Eschweiler, 2022). ביד עצמה קיימות קשתות אורכיות ורוחביות המאפשרות התאמה של כף היד לצורת החפץ. מנגנוני האחיזה (power grip לעומת precision grip) נשענים על תיאום מורכב בין שרירים אינטרינזיים (לומבריקלים, אינטרוסאוסים) ואקסטרינזיים, כאשר שורש כף היד מקובע לרוב בכ־20-30° אקסטנשן וסטייה אולנרית קלה כדי למקסם מומנטים מכאניים של מכופפי האצבעות (Eschweiler, 2022; Bryce, 2008).

העומסים והתפקוד הדינמי של הגפה העליונה

במעבדה, מודלים אינברס־דינמיים של הגפה העליונה מחשבים מומנטים, כוחות וצריכת אנרגיה במפרקי הכתף, המרפק ושורש כף היד במהלך משימות תפקודיות כמו הושטת יד קדימה בהרמות משקל שונות. נמצא כי מהירות התנועה ומשקל החפץ משפיעים משמעותית על מומנט השריר וכמות האנרגיה המושקעת, ויש "מהירות אופטימלית" ביומכנית שבה האנרגיה המושקעת מינימלית עבור כל רמת עומס (Brambilla, 2022).

במחקרי כוח והתעייפות בתעשייה הודגם כי חזרתיות גבוהה, תנוחות קיצון של כתף ויד, וחוסר הפסקות מספקות מגבירים עומס מכאני על השרירים והמפרקים, וקשורים לעלייה בשכיחות של הפרעות שריר־שלד בגפה העליונה. סקירה שיטתית של הערכות ביומכניות בתעשייה מדגישה כי שימוש במערכות מדידה לבישות (IMU, אלקטרומיוגרפיה) יכול לסייע בזיהוי מוקדם של דפוסי תנועה "מסוכנים" ולתכנן התערבויות ארגונומיות (Brambilla, 2023).

גם בספורט תחרותי נצפתה הסתגלות ביומכנית: במחקר על שחקני טניס שולחן בכיסא גלגלים נמצא שדפוסי התנועה של הכתף, המרפק ושורש כף היד שונים באופן משמעותי מהשחקנים הבריאים, כדי לפצות על מגבלות גזע ויציבות, תוך שמירה על ביצוע טכני יעיל (Yam, 2021).

שילוב המפרקים בגפה העליונה בפעולות ספציפיות

דחיפה ומשיכה

בתרגילי דחיפה (bench press, push-ups) נמצא כי טווחי התנועה בכתף גדולים יותר בתרגילי כבלים לעומת לחיצת חזה במוט, וכי העומסים במפרק הכתף משתנים יותר לאורך התנועה, מה שמציב את שרירי הכתף כמייצבים דינמיים בעלי תפקיד חשוב – אך גם מעלה את הסיכון לעומסי יתר אם התרגול אינו מבוקר (Schütz, 2022).

המרפק והיד משמשים בולמי־זעזועים וה"מייצבים הדיסטליים": כל שינוי בזווית המרפק או שורש כף היד משנה את זרוע המומנט של הכוח החיצוני סביב הכתף, ובכך את דרישות הכוח מהדלטואיד ומהשרוול המסובב (Schütz, 2022).

הושטת יד ואחיזה

במשימת הושטת יד קדימה כדי להגיע לחפץ, המודל הביומכני מראה שלרוב קיימת אסטרטגיה הממעטת צריכת אנרגיה על ידי בחירה בקצב תנועה מסוים ובשילוב מפרקים המקטין מומנטים קיצוניים בכתף ובמרפק (Brambilla, 2022).  בשלב הסופי של התנועה, שורש כף היד והאצבעות מתואמים כך שהיד "תגיע" לאובייקט בזווית המיטבית לאחיזה מדויקת, כאשר תיקוני־מיקרו מהירים מתבצעים על ידי השרירים האינטרינזיים של כף היד.

אינטגרציה עצבית־שרירית

השליטה בגפה העליונה תלויה במערכות סנסו־מוטוריות מורכבות: מידע פרופריוספטיבי מהמפרקים, מהגידים ומהשרירים משולב עם משוב חזותי וטקטילי. בכתף, לדוגמה, שינויים קטנים במיקום השכמה נמדדים על ידי רצפטורים במפרקים ובשרירים ומובילים לתיקון מהיר של דפוסי גיוס השרירים (Goetti, 2020).

בסקירת על לגבי מערכות מדידה ביומכניות בתעשייה מודגש כי ניטור בזמן אמת של זוויות מפרקים, מומנטים ופעילות שרירית מאפשר להבין כיצד מערכת העצבים "מחלקת" עבודה בין מפרקים ושרירים שונים כדי לעמוד בדרישות המשימה תוך מזעור עייפות ופגיעה (Brambilla, 2023).

אלו רקמות בגפה העליונה עלולות להינזק?

כול אחת מהרקמות הנכללות בגפה העליונה עלולה להינזק ולהיות המקור לכאב שאתם חשים בחלק זה או אחר בגפה העליונה. בין הרקמות שעלולות להיפגע נמנה:

• עצמות (שברים, סדקים).
• נקיעה או לעיתים פריקה של מפרקים.
• מתיחה או יתכן קרע חלקי או מלא של גידים.
• קרע או מתיחה של רצועות.
• קריעה חלקית או מלאה של שרירים.
• מתיחה, קריעה או לכידה של עצבים.
• פציעה או שחיקה של סחוסים.
• כלי דם (חסימה, מתיחה, קריעה).
• בלוטות לימפה (הגדלה והתנפחות).
• אמתחת (דלקת – בורסיטיס) ועוד.

תסמינים שכיחים בגפה העליונה כוללים כאב, מגבלות תנועה, מגבלות תפקוד, חסרים נירולוגיים ועוד. תלונות שכיחות כוללות כאבים בכתף, כאבים במרפק וכאבים בכפות הידיים. דוגמאות שכיחות לנזקים ותסמונות כאב בגפה העליונה כוללות:

• קרע חלקי או מלא של הגידים ו/או השרירים מסובבים (Rotator cuff) בכתף.
• פגיעה ודלקת באמתחת במרפק (Olecranon bursitis).
• שבר של עצם הסירה (Navicular) בשורש כף היד.
• קרע חלקי או מלא של גידים בכף היד ועוד.

מנגנון פציעה שכיח כולל בין היתר:

• נפילה על יד מושטת לפנים.
• בגלל סיבות טראומטיות אחרות כגון פציעות ספורט, תאונות דרכים.

סיכום

אנטומיית הגפה העליונה בנויה סביב עיקרון מרכזי: מקסימום חופש תנועה במינימום חומר, תוך שמירה על יציבות מספקת תחת עומסים גבוהים מאוד – החל מהושטת יד קלה ועד זריקת כדור מהירה. חגורת הכתף מאפשרת מיקום חופשי של היד במרחב, המרפק והאמה מווסתים את אורך הזרוע ואת כיוון כף היד, ושורש כף היד והיד מספקים יכולת אחיזה ותנועה עדינה.

מבחינה ביומכנית, הגפה העליונה פועלת כשרשרת קינמטית דינמית שבה עומסים ומומנטים מתפזרים בין המפרקים בהתאם למשימה, למהירות התנועה ולמשקל החיצוני. הבנה עמוקה של האנטומיה והביומכניקה – כפי שמשתקפת בסקירות עדכניות על הכתף, המרפק ושורש כף היד – מהווה בסיס חיוני לאבחון, טיפול, שיקום ותכנון ארגונומי וספורטיבי (Goetti, 2020; Bryce, 2008; Eschweiler, 2022; Brambilla, 2023).

References:

Brambilla, C., Lavit Nicora, M., Storm, F., Reni, G., Malosio, M., & Scano, A. (2023). Biomechanical assessments of the upper limb for determining fatigue, strain and effort from the laboratory to the industrial working place: A systematic review. Bioengineering, 10(4), 445.

Brambilla, C., Malosio, M., Reni, G., & Scano, A. (2022). Optimal biomechanical performance in upper-limb gestures depends on velocity and carried load. Biology, 11(3), 391.

Akodu, A. K., Akinfeleye, A., Atanda, L. A., & Giwa, S. O. (2015). Work-related musculoskeletal disorders of the upper extremity with reference to working posture of secretaries. South African Journal of Occupational Therapy, 45(3), 16-22.

Falcão, I. R., Couto, M. C. B. M., Lima, V. M. C., Pena, P. G. L., Andrade, L. L., Müller, J. S., Alves, I. B., & Viana, W. S. (2015). Prevalence of neck and upper limb musculoskeletal disorders in artisan fisherwomen/shellfish gatherers in Saubara, Bahia, Brazil. Ciência & Saúde Coletiva, 20(8), 2469-2480.

Ibrahim, I., Khan, W. S., Goddard, N., & Smitham, P. (2012). Carpal tunnel syndrome: A review of the recent literature. The Open Orthopaedics Journal, 6, 69-76.

Putra, K. A. W., & Kamayoga, I. D. G. A. (2022). Physiotherapy interventions in lateral epicondylitis. Kinesiology and Physiotherapy Comprehensive, 1(1), 11-13.

Sirajudeen, M. S., Alzhrani, M., Alanazi, A., Alqahtani, M., Waly, M., Manzar, M. D., Hegazy, F. A., Mohd Jamali, M. N. Z., Reddy, R. S., Kakaraparthi, V. N., Unnikrishnan, R., Muthusamy, H., Alrubaia, W., Alanazi, N., Kashoo, F. Z., & Miraj, M. (2022). Prevalence of upper limb musculoskeletal disorders and their association with smartphone addiction and smartphone usage among university students in the Kingdom of Saudi Arabia during the COVID-19 pandemic—A cross-sectional study. Healthcare, 10(12), 2373.

Yazdani, A. N., Rai, V., & Agrawal, D. K. (2022). Rotator cuff health, pathology, and repair in the perspective of hyperlipidemia. Journal of Orthopaedics and Sports Medicine, 4(4), 263-275.

Bryce, C. D., & Armstrong, A. D. (2008). Anatomy and biomechanics of the elbow. Orthopedic Clinics of North America, 39(2), 141-154.

de Haan, J., Schep, N. W. L., Eygendaal, D., Kleinrensink, G.-J., Tuinebreijer, W. E., & den Hartog, D. (2011). Stability of the elbow joint: Relevant anatomy and clinical implications of in vitro biomechanical studies. The Open Orthopaedics Journal, 5, 168-176.

Eschweiler, J., Li, J., Quack, V., Rath, B., Baroncini, A., Hildebrand, F., & Migliorini, F. (2022). Anatomy, biomechanics, and loads of the wrist joint. Life, 12(2), 188.

Goetti, P., Denard, P. J., Collin, P., Ibrahim, M., Hoffmeyer, P., & Lädermann, A. (2020). Shoulder biomechanics in normal and selected pathological conditions. EFORT Open Reviews, 5, 508-518.

Goetti, P., Denard, P. J., Collin, P., Ibrahim, M., Hoffmeyer, P., & Lädermann, A. (2021). Biomechanics of anatomic and reverse shoulder arthroplasty. EFORT Open Reviews, 6, 918-931.

Schütz, P., et al. (2022). Chest exercises: Movement and loading of shoulder, elbow and wrist joints. Sports, 10(2), 19.

Yam, J. W., et al. (2021). Measuring upper limb kinematics of forehand and backhand topspin drives with IMU sensors in wheelchair and able-bodied table tennis players. Sensors, 21(24), 8303.