פציעה של חוט השדרה

פציעה של חוט השדרה עלולה לגרום לשיתוק הגוף ואף למוות. מערכות העצבים המרכזית והפריפרית בגוף מנהלות ומוליכות את המידע הנדרש לתפקודו התקין של הגוף. בארצות הברית חיים מאות אלפי בני אדם עם פגיעות בחוט שדרה. כל שנה מצטרפים למעגל נפגעי חוט השדרה בארצות הברית עוד 17,000 בני אדם. פגיעה בחוט השדרה משבשת את היכולת של המוח לנהל את מערכות הגוף השונות.

הגורם לפגיעה בעמוד השדרה ובחוט שדרה בקרב צעירים הוא בעיקר תאונות דרכים. בקרב מבוגרים מעל גיל 65 הגורם הם נפילות. פגיעה בחוט שדרה עלולה להתרחש גם בגלל פציעות ספורט ונזקי אלימות. פגיעה כזאת מוגדרת כפציעה קשה שעלולה לגרום לשיתוק ומוות. מדובר על כן בבעיה חמורה שיש לעשות הכול כדי להימנע ממנה.

פציעה של חוט השדרה – רקע

פציעה של חוט השדרה (SCI) היא אחת הפציעות הנוירולוגיות ההרסניות ביותר. פציעה זאת עלולה לגרום לשיתוק חלקי או מלא של הגפיים, לפגיעה בתפקודים אוטונומיים חיוניים, ואף לסכן חיים. חוט השדרה הוא נתיב התקשורת הראשי בין המוח למערכות ולגפיי הגוף. לכן, כל פגיעה בשלמותו משבשת את יכולת המוח “לנהל” תחושה, תנועה והומאוסטזיס מתחת לגובה הנגע (Alizadeh, 2019).

עומס הפציעה והשכיחות

בעשורים האחרונים התרחב הידע האפידמיולוגי הודות לניתוחי נטל עולמי רחבי-היקף. ממצאי GBD-2019 מעידים שפגיעות חוט שדרה גורמות לעומס ניכר של תחלואה, נכות ושנות חיים עם מוגבלות (YLDs), עם שונות בין-אזורית ברורה לפי רמת הכנסה, גיל ומין (Ding, 2022; Kang, 2018). להלן נתונים סטטיסטיים בנושא (Kang, 2018; Ding, 2022):

• במדינות עתירות הכנסה שיעור הפגיעה גבוה יותר.
• באפריקה שמדרום לסהרה השיעור נמוך יחסית.
• גברים נפגעים יותר מנשים.
• הפגיעה הצווארית היא השכיחה ביותר .

בארצות הברית, ניתוח נתונים ארצי רחב לשנים 1993-2012 הראה כי (Jain, 2015):

• תאונות דרכים הן גורם עיקרי בקרב צעירים.
• בקבוצות גיל מבוגרות ובעיקר מעל 65 נפילות הופכות לגורם מרכזי.
• שיעור הפגיעות בקרב צעירים נטה לרדת לאורך זמן, ככל הנראה בזכות אמצעי בטיחות מתקדמים ואכיפה
• בעוד שבקרב מבוגרים נצפתה עלייה.

במדינות שונות מחוץ לארה״ב נצפו תבניות מעט שונות:

• במדינות אסיאתיות ובחלק מהמדינות המתפתחות נפילות תורמות לעיתים ליותר ממחצית מהמקרים, בעיקר בקרב אוכלוסיות כפריות ובני גיל מתקדם (Chiu, 2010; Parajuli, 2020).
• ברוב האזורים תיוותר “חתימת סיכון” גברית מובהקת יותר גברים נפגעים מנשים (Kang, 2018).

אנטומיה תמציתית ורגישות אזורית

חוט השדרה יורד מגזע המוח לאורך תעלת השדרה עד לגובה המותני. מכל מרווח בין חוליות יוצאים זוג שורשים ספינליים המובילים תחושה ופיקוד מוטורי לאיברי המטרה. פציעה בכל גובה תגרום לחסר נוירולוגי ובכלל זה חולשה, נימול או הירדמות ופגיעה בתפקוד של הגוף “מתחת” למקום הנגע. הנזק חמור יותר ככל שהנגע גבוה יותר. נגעים צוואריים מקושרים לעתים קרובות יותר לנכות קשה, פגיעה נשימתית ואי-יציבות אוטונומית (Anjum, 2020).

למה מיקום הנגע משנה הכול?

נגעים צוואריים עלולים לערב את דיאפרגמה והשרירים הבין-צלעיים, לגרום לקשיי נשימה, לאי-יציבות האוטונומית ולתסמונת דיסרפלקסיה אוטונומית. נגעים טורקאליים לרוב שומרים על תפקוד נשימתי בסיסי אך פוגעים בשיווי משקל של לחץ דם ובתפקוד מעיים/שלפוחית. נגעים מותניים ופחות מזה סקרליים גורמים להפרעות מוטוריות-חושיות של הגפיים התחתונות ולדיספונקציה אורוגניטלית. ההבנה המדויקת של הסגמנט הפגוע היא שמכוונת הן את הניתוח והן את השיקום (Anjum, 2020; Kim, 2021).

מה עלול לגרום לפגיעות חוט שדרה

ברוב המקרים נזקים טראומתיים בחוט השדרה הם אלו שמשבשים את יכולתה לשלוח ולקבל הנחיות מהמוח אל חלקי הגוף השונים. פגיעה זאת מפריעה למוח לשלוט בניהול התחושות, המוטוריקה והפעילות האנטומית מתחת לנקודת הפגיעה. גורמים ושונות לפי גיל:

• תאונות דרכים: דומיננטיות בקרב צעירים (Jain, 2015).
• נפילות: מובילות בקרב בני 65+ (Jain, 2015; Chiu, 2010).
• אלימות ופציעות ספורט: תרומה לא מבוטלת בהתאם לקונטקסט החברתי-אזורי (Chiu, 2010; Kang, 2018).

פתופיזיולוגיה: פגיעה ראשונית ומשנית

מקובל להבחין בין שני שלבים:

פגיעה ראשונית

האנרגיה המכאנית (דחיסה/חתך/מתיחה) גורמת לנזק מיידי לאקסונים, לכלי דם ולנוירונים.

פגיעה משנית

דקות עד שבועות לאחר האירוע נפרשים תהליכים של איסכמיה, בצקת, דלקת, סטרס חמצוני, אפופטוזיס וצלקת גליאלית שמעמיקים את הנזק (Alizadeh, 2019; Anjum, 2020; Lima, 2022). הבנה זו מסבירה מדוע התערבות מוקדמת להפחתת לחץ, שמירה על פרפוזיה והפחתת דלקת עשויה לשפר תוצאים.

 סיווגים, מונחים ותמונת חסר

1. הפגיעה יכולה להיות מלאה (Complete): אובדן מלא של תחושה ותפקוד מוטורי מתחת לנגע
2. או בלתי-מלאה (Incomplete): כאשר שרידי מסלולים מאפשרים תחושה/תנועה חלקית.

לפי דפוס התסמינים:

• פרפלגיה: שיתוק הגפיים התחתונות והאגן, כשלעיתים הגפיים העליונות תקינות.
• טטרפלגיה / קוודריפלגיה: שיתוק ארבע הגפיים והגוף, אופייני לנגעים צוואריים.

מדדי ASIA/ISNCSCI משמשים סטנדרט לתיעוד חומרה ותפקוד (Alizadeh, 2019).

תסמינים וסיבוכים

סימנים ותסמינים אפשריים עקב פציעת חוט השדרה משתנים בהתאם לחומרת הפגיעה וכמובן המיקום המדויק שלה. פגיעה בחוט השדרה מתרחשת לרוב בעמוד השדרה הצווארי או בעמוד השדרה המותני. מעבר לחולשה/שיתוק ואובדן תחושה, נפגעים רבים מפתחים:

• פגיעה אוטונומית: שליטה על סוגרים, לחץ דם, קצב לב, תרמורגולציה ונשימה (Alizadeh, 2019).
• כאב כרוני ונוירופתי: אחד האתגרים הקשים ביותר בשיקום; שכיחותו גבוהה ופוגע בניידות, שינה ובריאות נפש (Van de Winckel, 2023).
• זיהומים בדרכי שתן, פקקת ורידים, סיבוכים נשימתיים: בעיקר בנגעים גבוהים (Du, 2025).
• בריאות נפש: דיכאון, חרדה ו-PTSD שכיחים יותר מאשר באוכלוסייה הכללית (Al Shamari, 2024).

אבחון והערכה מוקדמים

ניהול מוקדם במיון כולל:

1. קיבוע עמוד שדרה.
2. הערכה נוירולוגית שיטתית (ASIA).
3. הדמיה (CT לזיהוי שברים ודחיסה MRI להערכת חוט השדרה, הדיסקים והרצועות).
4. מעקב דימות לאחר ניתוח חשוב לזיהוי סיבוכי כלי-דם, זיהום או אי-יציבות (Corona-Cedillo, 2021).
5. שמירה על MAP >85 מ״מ כספית ב-5-7 הימים הראשונים מקובלת במרכזים רבים במטרה לשמר פרפוזיה לחוט השדרה (Brommeland, 2024).

שיקום רב-מקצועי: הליבה של ההחלמה

לאחר הייצוב האקוטי, שיקום אינטנסיבי ורב-תחומי הכולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ניהול לחץ ישיבה/שכיבה, אימון נשימתי, וייעוץ מיני. שיקום כזה הוא המפתח להחזרת עצמאות, למניעת כיבי לחץ, קונטרקטורות, אוסטאופורוזיס וסיבוכים פסיכו-חברתיים (Kim, 2021; Mohammadi, 2022). תוכניות ממוקדות כאב כרוני ונוירופתי, לצד תמיכה נפשית, נחוצות לשיפור איכות החיים (Van de Winckel, 2023; Al Shamari, 2024). 

התקדמות עדכנית בטיפולים ביולוגיים, טכנולוגיים ושילוביים

לצד הסטנדרט הטיפולי המסורתי, העשור האחרון ראה התקדמות משמעותית בכמה חזיתות:

תאי גזע והנדסה רקמתית:

ניסויים פרה-קליניים וקליניים מוקדמים בוחנים תאי גזע מזנכימליים, תאי עצב נגזרים מ-iPSC, ושתלים ביומימטיים כהידרוג’לים “חכמים” לשיפור הישרדות תאים, הנחיית צמיחת אקסונים ושחרור מבוקר של גורמי גדילה (Lima, 2022; Flack, 2022; Nazerian, 2023; Ye, 2024; Fan, 2025). אף שהבטיחות הראשונית סבירה בחלק מהגישות, היעילות התפקודית בבני אדם עדיין מוגבלת ודורשת מחקרים רחבי-היקף (Flack, 2022).

שלפוחיות חוץ-תאיות/אקסוזומים

אקסוזומים ממקורות שונים (למשל MSC) עשויים לווסת דלקת, להפחית צלקת גליאלית ולעודד רגנרציה. שילובם במערכות נשא (כגון הידרוג’לים) שיפר התאוששות בת Modelle חיה (Cha, 2025; Nazerian, 2023; Costachescu, 2022). עדיין מדובר בשלב מוקדם המחייב סטנדרטיזציה של בידוד, מינון ונתיב מתן (Cha, 2025).  

קידוד מולקולרי ו-ncRNA

לונג-נון-קודינג, circRNA ומיקרו-RNA מהווים רגולטורים מרכזיים בדלקת, צלקת ופלסטיות. מיקוד צירי איתות מסוימים עשוי להפחית צלקת ולעודד צמיחה מחדש (Guo, 2025).

גירוי חשמלי

גירוי אפידורלי של חוט השדרה (eSCS) מדגים שיפור נבחר במדדים מוטוריים/אוטונומיים אצל תת-קבוצות של נפגעים כרוניים, כחלק מפרוטוקולי שיקום מתקדמים; עם זאת, קיים הטרוגניות גבוהה במחקרים ודרוש מיקוד פרופילי-מטופל (Benzon, 2024 – סקירת eSCS).

אסטרטגיות קומבינציה

שילוב תאי גזע, ביומטריאלס, מודולציה חיסונית וגירוי חשמלי נחשב מבטיח ל”פתרון מערכתי” המכוון גם לנזק המשני וגם לרגנרציה (Sousa, 2025; Du, 2025). 

מניעה: היכן ניתן להשיג הרווח הגדול?

בשל נטל הנכות הגבוה ויעילות מוגבלת של רגנרציה בבני אדם, מניעה ממוקדת היא האסטרטגיה היעילה ביותר ברמת האוכלוסייה:

• בטיחות בדרכים: כריות אוויר, חגורות, מערכות עזר לנהג, מהירות ואכיפה – מקטינות פגיעות בקרב צעירים (Jain, 2015).
• מניעת נפילות: תוכניות לאיזון וחוזק, שיפור תאורה והסרת מכשולים, התאמות בית לקשישים (Chiu, 2010; Kang, 2018).
• מניעת אלימות ותאונות עבודה/ספורט: רגולציה, ציוד מגן והדרכה (Chiu, 2010).
• קידום פעילות גופנית: מעבר לרווחי הבריאות הגנריים, פעילות עשויה לווסת תגובות נוירו-אימוניות ולצמצם סיבוכים עתידיים (Xiao, 2025; סקירה על “Pre-habilitation”).  

אתגרי כאב כרוני ואיכות חיים

כאב נוירופתי לאחר SCI שכיח וקשה לטיפול, ומצריך גישה משולבת של תרופות (למשל SNRI, גאבפנטינואידים), טיפולי פיזיותרפיה, התערבויות נוירומודולטוריות וטיפול פסיכולוגי-התנהגותי. גם כאן, נדרשים מדדי תוצא הוליסטיים שמשקללים שינה, תפקוד, מצב רוח, השתתפות חברתית ורמת פעילות (Van de Winckel, 2023; Fuller, 2023). במקביל, מחקר איכותני מצביע על מאבקי הסתגלות מורכבים – מה שמחייב שירותים פסיכו-חברתיים מתמשכים והנגשת שיקום בקהילה (Mohammadi, 2022).

מבט קדימה

למרות פריצות הדרך המדעיות, החל מהידרוג’לים מוליכי-חשמל ועד אקסוזומים ו-ncRNA, הטיפול ה”מרפא” עדיין איננו כאן. הראיות החזקות ביותר כיום תומכות בשרשרת טיפולים מסודרת (Aarhus, 2024; Flack, 2022; Lima, 2022):

1. זיהוי מוקדם, דקומפרסיה בזמן, אופטימיזציה המודינמית, מניעת סיבוכים ושיקום אינטנסיבי מותאם-אישית.
2. תוך שילוב מדוד של טכנולוגיות מתקדמות במסגרת ניסויים ופרוטוקולים מבוקרים.

לצד זאת, השקעה במניעה בכבישים, בבתים ובקהילותתעניק את התשואה הבריאותית והחברתית הגבוהה ביותר (Jain, 2015; Chiu, 2010).

References:

Alizadeh, A., Dyck, S. M., & Karimi-Abdolrezaee, S. (2019). Traumatic spinal cord injury: An overview of pathophysiology, models and acute injury mechanisms. Frontiers in Neurology, 10, 282.

Anjum, A., Yazid, M. D., Daud, M. F., Idris, J., et al. (2020). Spinal cord injury: Pathophysiology, multimolecular interactions, and underlying recovery mechanisms. Cell and Tissue Research, 381, 55-75.

Aarhus, M., Rønning, P., Halvorsen, C. M., et al. (2024). Time from injury to acute surgery for patients with traumatic cervical spinal cord injury. Frontiers in Neurology, 15, 1371625.

Brommeland, T., et al. (2024). Traumatic cervical spinal cord injury in southeastern Norway – Incidence and acute management. Frontiers in Neurology, 15, 1401631.

Cha, Z., et al. (2025). Exosome-mediated repair of spinal cord injury. Neural Regeneration Research, 20(xx), xxx-xxx.

Chiu, W.-T., Lin, H.-C., Lam, C., Chu, S.-F., Chiang, Y.-H., & Tsai, S.-H. (2010). Epidemiology of traumatic spinal cord injury: Comparisons between developed and developing countries. Asia Pacific Journal of Public Health, 22(1), 9-18.

Corona-Cedillo, R., et al. (2021). Imaging assessment of the postoperative spine. Radiology Research and Practice, 2021, 6656647.

Ding, W., Hu, S., Wang, P., et al. (2022). Spinal cord injury: The global incidence, prevalence, and disability from the Global Burden of Disease Study 2019. Spine, 47, 1532-1540.

Du, H., et al. (2025). Recent progress and challenges in the treatment of spinal cord injury. Neural Regeneration Research, 20(5), 1324-1335.

Flack, J. A., Sharma, K. D., & Xie, J. Y. (2022). Delving into the recent advancements of spinal cord injury treatment: A review of recent progress. Neural Regeneration Research, 17(2), 283-291.

Guo, C., et al. (2025). Non-coding RNAs: A potential treatment for spinal cord injury. Frontiers in Molecular Neuroscience, 18, xxxx.

Jain, N. B., Ayers, G. D., Peterson, E. N., et al. (2015). Traumatic spinal cord injury in the United States, 1993-2012. JAMA, 313(22), 2236-2243.

Kang, Y., Ding, H., Zhou, H.-X., et al. (2018). Epidemiology of worldwide spinal cord injury: A literature review. Journal of Neurorestoratology, 6, 1-9.

Kim, H.-S., et al. (2021). Epidemiology of spinal cord injury. Neurospine, 18(1), 20-29.

Lima, R., Monteiro, A., Salgado, A. J., Monteiro, S., & Silva, N. A. (2022). Pathophysiology and therapeutic approaches for spinal cord injury. International Journal of Molecular Sciences, 23, 13833.

Mohammadi, F., Oshvandi, K., Bijani, M., et al. (2022). Perception of facing life’s challenges in patients with spinal cord injury in Iran: A qualitative study. BMC Psychology, 10, 202.

Nazerian, Y., et al. (2023). Hydrogel-encapsulated extracellular vesicles for neuroprotection and regeneration. Bioactive Materials, 27, 1-19.

Parajuli, B., et al. (2020). Epidemiology of traumatic spinal cord injury in Nepal: A systematic review. Asian Journal of Medical Sciences, 11(x), 1-10.

Sousa, C. S., et al. (2025). Combinatorial therapies for spinal cord injury repair. Biomaterials & Biosystems, 8, 100123.

Van de Winckel, A., et al. (2023). Feasibility of remotely delivered mind-body intervention for neuropathic pain after SCI. Frontiers in Neurology, 14, 1203451.

Benzon, H. T., et al. (2024). Epidural spinal cord stimulation for spinal cord injury in the chronic stage: A systematic review. Journal of Clinical Medicine, 13(4), 1007.