כירופרקטיקה: עקרונות יסוד של המקצוע באים לדי ביטוי בשמו: כירו – ידיים, פרקטיקה – ביצוע. הכירופרקטיקה המודרנית היא שיטת טיפול מערבית הנשענת על עקרונות המדע והמחקר המערביים. הכירופרקט המודרני עושה שימוש במכשור ובידע מתקדמים שהמחקר מספק לה. יחד עם זאת, במהותה הכירופרקטיקה נותרה בעלת גישה ידנית ביומכנית.
הכירופרקט תופס את האדם באופן שונה בתכלית מהאופן שהוא נתפס על ידי הרפואית המדיצינית. הכשרת הכירופרקט מאפשרת לו לאתר ולזהות ליקויים בתפקוד עמוד השדרה ומערכות עצב-שריר-ושלד. לאחר שאובחנה הבעיה והוסברה מהותה לחולה יש ביכולתו של הכירופרקט לטפל בה ולשקמה. כמובן, שאין הכירופרקט יכול לתת מענה לכל הבעיות הרפואיות. במידת הצורך, כאשר אין ביכולתנו לעזור לבעיה מסוימת נפנה החולה לגורמים המתאימים. כאן במאמר "כירופרקטיקה: עקרונות יסוד" נדון בנושא בהרחבה.
כירופרקטיקה: עקרונות יסוד – רקע
כירופרקטיקה הינה מקצוע בריאות ראשוני (Primary Health Care) המתמקד באבחון, טיפול ומניעה של הפרעות במערכת הנוירו-מוסקולוסקלטלית (עצבים, שרירים ושלד), ובהשפעות של הפרעות אלו על הבריאות הכללית (WFC, 2024). הפרקטיקה הכירופרקטית מתייחדת בגישה שמרנית (לא-כירורגית ולא-תרופתית), כשהכלי הטיפולי המרכזי הוא מניפולציה של עמוד השדרה (Spinal Manipulative Therapy – SMT), המוכרת גם כ"כיוונון" (Adjustment).
בשנת 2024, הפדרציה העולמית לכירופרקטיקה (WFC) אשררה את עקרונות המקצוע, תוך התחייבות לעתיד המוגדר כ-"EPIC": מבוסס-ראיות (Evidence-based), ממוקד-מטופל (People-centered), בין-מקצועי (Interprofessional) ושיתופי (Collaborative) (Brown, 2024). הצהרה זו משקפת את המעבר ההדרגתי של המקצוע משורשים ויטליסטיים-מטפיזיים לעבר פרקטיקה המעוגנת במדעים ביו-רפואיים ובמודל הביו-פסיכו-סוציאלי.
התפתחות היסטורית ופילוסופית
לידת המקצוע
הכירופרקטיקה נוסדה ב-18 בספטמבר 1895, באיווה, ארה"ב, על ידי דניאל דיוויד (ד.ד.) פאלמר. האירוע המכונן כלל כיוונון שביצע פאלמר לחוליה בגבו של שרת חירש בשם הארווי לילארד, אשר שמיעתו שבה אליו לאחר הטיפול (Martin, 2021).
הדיכוטומיה: ויטליזם מול מדע
ההיסטוריה של המקצוע מאופיינת במתח בין שתי גישות:
הגישה הוויטליסטית: גורסת כי החיים מונעים על ידי "אינטליגנציה מולדת" (Innate Intelligence). ה"תת-נקע" (Subluxation) נתפס כהפרעה לזרימת כוח החיים הזה, והטיפול נועד להסיר את ההפרעה (Senzon, 2019).
הגישה המבוססת-ראיות: רואה בגוף מערכת ביו-מכנית ונוירולוגית. הכירופרקטים בזרם זה מתמקדים באבחון הפרעות תפקודיות במפרקים (Joint Dysfunction), כאב ומוגבלות תנועה, ומבססים את הטיפול על מחקרים קליניים עדכניים (Innes et al., 2020).
כיום, הזרם המרכזי באקדמיה ובארגוני הבריאות נוטה בבירור לכיוון המודל המבוסס-ראיות.
העיקרון הראשון: המיקוד הקליני הוא נוירו־שריר־שלדי
הבסיס המודרני של כירופרקטיקה מציב את עמוד השדרה כחלק מרכזי – אך לא כ“שורש כל מחלה”. מרבית הראיות התומכות בטיפול כירופרקטי מתייחסות לכאב גב תחתון, כאבי צוואר, וחלק מתסמונות כאב ראש ממקור שריר־שלד (Qaseem et al., 2017; Gross et al., 2015; Rubinstein et al., 2019).
לעומת זאת, כאשר כירופרקטיקה מוצגת כטיפול ראשי למצבים שאינם שריר־שלדיים (למשל אסתמה, יתר לחץ דם, זיהומים חוזרים וכד’), הספרות המחקרית מצביעה בדרך כלל על ראיות חלשות, לא עקביות או לא מספקות (Hawk et al., 2007). זו נקודה יסודית: “מה אנחנו מטפלים” אינו עניין שיווקי אלא שאלה של הסתברות קלינית, מנגנון סביר, ואיכות ראיות.
העיקרון השני: “דיספונקציה מפרקית” היא מושג תפקודי – והוויכוח סביב “סובלוקסציה”
במישור התפקודי, כירופרקטים רבים משתמשים במושגים כמו הגבלה בתנועה, רגישות מפרקית, שינוי בבקרת תנועה, וכאב מושרה – כדי לתאר דפוס של “דיספונקציה” שניתן לנסות להשפיע עליו ידנית ובאמצעות תרגול. אולם בתוך המקצוע קיימת מחלוקת היסטורית סביב המושג “סובלוקסציה” במובנו הכירופרקטי – מושג שחלק מהזרמים רואים בו עיקרון־על, בעוד אחרים רואים בו מונח היסטורי שאינו עומד בסטנדרט מדעי מודרני (Mirtz & Perle, 2011; Funk et al., 2018). מחקרי תוכן על תוכניות לימודים מצביעים על שימוש משתנה במונח בין מוסדות ובין מדינות, עם מגמה ברורה: מחוץ לצפון אמריקה יש נטייה ללמד את “סובלוקסציה” בעיקר בהקשר היסטורי ולא כבסיס מסביר־מחלה (Funk et al., 2018).
למה זה “יסודי”? כי זה משנה את התקשורת עם המטופל ואת מטרות הטיפול: לא “תיקון חוליה כדי לרפא גוף”, אלא טיפול שמטרתו להפחית כאב, לשפר תפקוד, להחזיר יכולת תנועה ולתמוך בחזרה לפעילות – במסגרת הערכה קלינית סדורה (World Federation of Chiropractic, 2023).
העיקרון השלישי: הערכה קלינית שיטתית – סינון סיכונים לפני טיפול ידני
כירופרקטיקה מודרנית נשענת על מודל הערכה דומה לשאר מקצועות הטיפול הידני: אנמנזה מפורטת, איתור דגלים אדומים (כמו חשד לשבר, זיהום, גידול, תסמונת זנב־סוס, חסר נוירולוגי מתקדם), בדיקה נוירולוגית לפי צורך, הערכת תנועה, ומיפוי גורמים ביופסיכוסוציאליים (למשל פחד מתנועה, סטרס, דפוסי הימנעות). ההיגיון פשוט: מניפולציה אינה “טכנית בלבד”; היא החלטה קלינית המבוססת על סיכון־תועלת ועל התאמה למצב המטופל.
הנחיות קליניות מובילות בכאב גב תחתון מדגישות שמרבית המקרים הם לא־ספציפיים, ושאבחון יתר והדמיה לא הכרחית עלולים להזיק (NICE, 2020). לכן “עיקרון יסוד” הוא להבחין בין כאב גב לא־ספציפי, לבין מצבים שבהם צריך להפנות לרופא/מיון. זה גם הבסיס לאמון מקצועי ולאינטגרציה במערכת הבריאות.
המודל הביו-פסיכו-סוציאלי בכירופרקטיקה
הכירופרקטיקה המודרנית אימצה את המודל הביו-פסיכו-סוציאלי לטיפול בכאב. מודל זה מכיר בכך שכאב מושפע לא רק מנזק פיזי, אלא גם מגורמים רגשיים וסביבתיים (Pincus et al., 2013).
זיהוי "דגלים צהובים" (Yellow Flags):
כירופרקטים מוכשרים לזהות גורמים פסיכו-סוציאליים העלולים לגרום לכאב להפוך לכרוני, כגון:
- פחד מתנועה (Kinesiophobia).
- מחשבות קטסטרופליות ("הגב שלי שבור").
- לחץ נפשי וחרדה.
- הטיפול כולל חינוך לכאב, הרגעה ועידוד לחזרה לפעילות (Kamper et al., 2016).
העיקרון הרביעי: המדע שמאחורי השפעות המניפולציה
המחקר המודרני מבקש להסביר כיצד מניפולציה עמוד שדרה משפיעה על הגוף. הספרות העדכנית מצביעה על שני נתיבי השפעה עיקריים:
נוירופלסטיות ואינטגרציה סנסו-מוטורית
מחקרים המשתמשים בטכנולוגיות כגון EEG הראו כי מניפולציה של עמוד השדרה גורמת לשינויים מדידים בפעילות המוחית. קבוצת חוקרים בראשות היידי האביק הראתה כי כיוונון כירופרקטי משפיע על הקורטקס הפרה-פרונטלי ומשפר את היכולת של המוח לנטר את מיקום הגוף במרחב (פרופריוספציה) ולעבד מידע תחושתי (Haavik et al., 2018).
אינהיביציה של כאב (Pain Modulation)
הגירוי המכני המהיר של המניפולציה מפעיל קולטנים במפרק, אשר מעוררים מסלולים עצביים בחוט השדרה ובמוח (כגון החומר האפור המרכזי – PAG). הפעלה זו גורמת לשחרור חומרים משככי כאב טבעיים (כמו אנדורפינים) ומדכאת את תחושת הכאב, תהליך המכונה "סגירת שער הכאב" (Gevers-Montoro et al., 2021).
השפעות מוכחות נוספות:
- השפעות מכאניות מקומיות (למשל שינוי זמני בעומסים, טונוס שרירי, או תחושת תנועה).
- השפעות הקשריות (ציפייה, ברית טיפולית, משמעות שהמטופל נותן לטיפול).
סקירות ומודלים מצביעים על כך שהטיפול הידני עשוי להפעיל “שרשרת תגובות” במערכת העצבים ההיקפית והמרכזית, המתחברת לשינויים בכאב ובתפקוד-אך לא בצורה אחידה בכל המטופלים (Pickar, 2002; Bialosky et al., 2009; Gevers-Montoro et al., 2021). מעבר לכך, סקירת־על עדכנית (“living review”) מדגישה שמנגנוני פעולה הם רב־מערכתיים, משתנים בין אוכלוסיות, ולא בהכרח ייחודיים לטכניקה אחת-מה שמחזק את הצורך בהתאמה אישית ולא בפולחן טכניקה (Keter et al., 2025).
העיקרון החמישי: התערבות כירופרקטית היא “חבילה” – לא רק מניפולציה
גם כשהראיות תומכות במניפולציה, ההנחיות הקליניות נוטות להמליץ עליה כחלק מטיפול רחב יותר-חינוך, עידוד חזרה לפעילות, תרגול מותאם, ולעיתים רכיבים פסיכולוגיים (NICE, 2020; Qaseem et al., 2017). למשל, הנחיות בכאב גב תחתון מייעצות להתחיל בהתערבויות לא־תרופתיות, כולל טיפול ידני, אך לצד פעילות גופנית ושימור תפקוד (Qaseem et al., 2017). בצורה דומה, הנחיות בתוך הקהילה הכירופרקטית עצמה מציגות טיפול כמשולב: מניפולציה/מוביליזציה + תרגול + ייעוץ אורח חיים (Globe et al., 2016).
המשמעות העקרונית: “כירופרקטיקה” אינה פעולה בודדת, אלא תהליך קליני. מטופל עם כאב גב חריף עשוי להרוויח מהפחתה קצרה בכאב ומוגבלות דרך טיפול ידני, שמאפשר לו להתחיל לזוז ולהתאמן-והתרגול הוא זה שמייצב את השיפור לאורך זמן.
שיטות טיפול וטכניקות
הטיפול הכירופרקטי כולל מגוון טכניקות המותאמות למטופל:
- Diversified: הטכניקה הנפוצה ביותר. מניפולציה ידנית מהירה ומדויקת (HVLA) לשחזור תנועה, המלווה לרוב ב"קליק" (Cooperstein et al., 2016).
- Activator: שימוש במכשיר ידני קפיצי הנותן אימפולס עדין. מתאים לילדים וקשישים (Huguet et al., 2015).
- Thompson (Drop Table): שימוש במיטה עם חלקים נופלים לספיגת הכוח ושיפור הנוחות.
- Cox Flexion-Distraction: מתיחה עדינה וריתמית של עמוד השדרה התחתון, יעילה במצבי פריצת דיסק (Gudavalli et al., 2006).
העיקרון השישי: בסיס הראיות – היכן כירופרקטיקה חזקה יותר
כאב גב תחתון (Low Back Pain) חריף ותת חריף
סקירת קוקרן (Cochrane Review) מקיפה ניתחה 47 מחקרים ומצאה כי מניפולציה של עמוד השדרה (SMT) מביאה לשיפור בכאב ובתפקוד הדומה בהיקפו לטיפולים מומלצים אחרים (כמו פעילות גופנית או משככי כאבים). החוקרים המליצו על SMT כקו טיפול ראשוני (Rubinstein et al., 2019). הנחיות קליניות של הקולג' האמריקאי לרופאים (ACP) ממליצות על מניפולציה כטיפול לא-תרופתי מועדף (Qaseem et al., 2017).
כאבי צוואר
- סקירה שיטתית (Cochrane) מצאה כי מניפולציה/מוביליזציה עשויות לסייע בחלק מסוגי כאבי הצוואר, אך הבחירה בין טכניקות והיקף ההשפעה תלויים בסוג הכאב, משך התלונה, ושילוב עם תרגול (Gross et al., 2015). כאן “עיקרון יסוד” הוא זהירות בבחירת מטופלים ובשימוש בטכניקות צוואריות, במיוחד כאשר קיימים סימנים נוירולוגיים או כאב חריג. מחקרים מראים כי שילוב של מניפולציה עם תרגילים יעיל יותר מטיפול תרופתי להפחתת כאב צוואר מכני (Coulter et al., 2016).
כאבי ראש (מיגרנה ועוד)
בנושא זה, הראיות צנועות יותר. סקירה שיטתית על מניפולציות לטיפול במיגרנה הצביעה על מספר מצומצם של ניסויים, עם איכות משתנה ומסקנות זהירות (Posadzki & Ernst, 2011). לכן עקרון יסוד הוא להימנע מהבטחות גדולות, ולמקם טיפול ידני בכאבי ראש בתוך מסגרת רב־תחומית, אחרי שלילת גורמי סיכון והבנת דפוס הכאב. מניפולציה צווארית נמצאה יעילה לטיפול בכאב ראש ממקור צווארי (Cervicogenic Headache) ומיגרנה, עם הפחתה בתדירות ובעוצמת ההתקפים (Rist et al., 2019).
העיקרון השביעי: בטיחות, תופעות לוואי, והסכמה מדעת
סוגיית הבטיחות נחקרה רבות, במיוחד הקשר לדיסקציה של עורק החוליות (VAD) ושבץ. טיפול במניפולציה נחשב בדרך כלל בטוח כאשר הוא מבוצע במיומנות ובבחירת מטופלים נכונה. עם זאת, יכולות להיות לו תופעות לוואי קלות (כאב מקומי, נוקשות, עייפות) ובאופן נדיר גם סיבוכים חמורים יותר (World Health Organization, 2005). מחקר מפתח של קאסידי בדק נתונים של מיליוני שנות-אדם ומצא כי הסיכון לשבץ לאחר ביקור אצל כירופרקט זהה לסיכון לאחר ביקור אצל רופא משפחה. המסקנה המדעית היא שהקשר הוא נסיבתי ולא סיבתי: מטופלים עם קרע ראשוני בעורק סובלים מכאב צוואר וראש (תסמין של הדיסקציה) ופונים לטיפול. הטיפול אינו הגורם לדיסקציה, אלא ניתן לאדם שכבר נמצא בתהליך פתולוגי (Cassidy et al., 2008; Kosloff et al., 2015).
הסיכון לאירוע חריג חמור מוערך כנדיר ביותר (כ-1 למיליון עד 1 ל-5 מיליון טיפולים). זה אינו “כרטיס חופשי”: עיקרון יסוד הוא הסכמה מדעת – שיחה שקופה על תועלת צפויה, חלופות (למשל תרגול/מוביליזציה/טיפול משולב), ותיאור סיכונים נדירים אך משמעותיים, לצד סימנים שמחייבים הפסקה ופנייה דחופה. בשנים האחרונות יש גם תנועה מקצועית ממוסדת לשיפור בטיחות מטופל בכירופרקטיקה, עם התאמה למסגרות של בטיחות ברפואה (Coleman et al., 2024). זו נקודת מפנה שממקמת בטיחות לא כנספח אלא כעיקרון.
העיקרון השמיני: מדידה, תוצאות ותכנון טיפול
הגישה העכשווית מדגישה מדדי תוצאה: כאב (למשל סולם מספרי), מוגבלות תפקודית, איכות חיים, חזרה לעבודה/ספורט, ושביעות רצון. “עקרון יסוד” הוא להחליט מראש מהו יעד הטיפול: הפחתת כאב כדי לאפשר פעילות? שיפור תפקוד ספציפי? מניעת הישנות? זה משפיע על תדירות ביקורים, שילוב תרגול, והאם יש היגיון בהמשך טיפול.
מחקרי טיפול “כרגיל” בכירופרקטיקה מצביעים על כך שבפועל קלינאים משלבים מגוון כלים (מניפולציה, מוביליזציה, רקמות רכות, ייעוץ), ולכן גם המחקר מתקדם לכיוון הערכת “חבילות טיפול” ולא רק טכניקה יחידה (Walker et al., 2013).
העיקרון התשיעי: אינטגרציה וגבולות מקצועיים
ככל שכירופרקטיקה נשענת על עקרונות של מדע, בטיחות ומדידה-כך היא משתלבת טוב יותר במערכות בריאות. אך האינטגרציה מחייבת גבולות: הכרה במצבים שמצריכים הפניה, עבודה רב־מקצועית עם פיזיותרפיה/רפואה/פסיכולוגיה שיקומית, ויישור קו עם הנחיות קליניות (NICE, 2020; Qaseem et al., 2017). המסמכים הארגוניים העדכניים של גופים מקצועיים מדגישים בדיוק את זה-שקיפות, התבססות על ראיות, ושיפור מתמשך (World Federation of Chiropractic, 2023; Coleman et al., 2024).
רגולציה ומעמד המקצוע בישראל
בישראל, העיסוק בכירופרקטיקה מוסדר בחוק.
- חקיקה: בשנת 2010 נחקק "חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות", המכיר בכירופרקטיקה כמקצוע בריאות.
- רישוי: בשנת 2024 נכנסו לתוקף תקנות חדשות המחייבות רישיון משרד הבריאות לעיסוק במקצוע. כירופרקטים ותיקים ("דור המדבר") נדרשים להסדיר את מעמדם עד יוני 2025 (משרד הבריאות, 2024).
- הכשרה: אין לימודי כירופרקטיקה בישראל; כל המטפלים הוכשרו בחו"ל בתוכניות אקדמיות ממושכות (דוקטור לכירופרקטיקה – D.C).
כירופרקטיקה: עקרונות יסוד – סיכום
הכירופרקטיקה המודרנית עברה כברת דרך משמעותית. מזהות מבודדת המבוססת על פילוסופיה ויטליסטית, היא הפכה למקצוע בריאות מבוסס-ראיות, המשתלב במערכות בריאות מתקדמות. השילוב של טיפול מנואלי, תרגילים שיקומיים והתייחסות לגורמים פסיכו-סוציאליים, מציב את הכירופרקטיקה כפתרון יעיל ובטוח לניהול כאבי שריר-שלד, במיוחד בעידן של צמצום השימוש באופיואידים וניתוחים מיותרים.
עקרונות היסוד של כירופרקטיקה במובנה המודרני הם: מיקוד נוירו־שריר־שלדי, הערכה קלינית וסינון סיכונים, שימוש מושכל בטיפול ידני בתוך חבילה טיפולית רחבה, התבססות על ראיות בעיקר בכאב גב/צוואר, הבנה של מנגנונים כנוירופיזיולוגיים־רב־מערכתיים ולא כ“יישור”, מחויבות להסכמה מדעת ובטיחות מטופל, ומדידה שיטתית של תוצאות. במילים אחרות: כירופרקטיקה כפרקטיקה קלינית אחראית היא פחות “טכניקה” ויותר “שיטה”-של החלטה, תקשורת, התאמה ומעקב-שבה המגע הטיפולי הוא כלי חשוב, אך לא היחיד.
References:
Bialosky, J. E., Beneciuk, J. M., Bishop, M. D., Coronado, R. A., Penza, C. W., Simon, C. B., & George, S. Z. (2018). Unraveling the mechanisms of manual therapy: Modeling an approach. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 48(1), 8-18.
Bialosky, J. E., Bishop, M. D., Price, D. D., Robinson, M. E., & George, S. Z. (2009). The mechanisms of manual therapy in the treatment of musculoskeletal pain: A comprehensive model. Manual Therapy, 14(5), 531-538.
Brown, R. (2024). The EPIC Future of Chiropractic: WFC Strategic Plan 2024-2029. World Federation of Chiropractic.
Cassidy, J. D., Boyle, E., Côté, P., He, Y., Hogg-Johnson, S., Silver, F. L., & Bondy, S. J. (2008). Risk of vertebrobasilar stroke and chiropractic care: Results of a population-based case-control and case-crossover study. Spine, 33(4 Suppl), S176-S183.
Chu, E. C.-P., Trager, R. J., Lee, L. Y.-K., & Niazi, I. K. (2023). A retrospective analysis of the incidence of severe adverse events among recipients of chiropractic spinal manipulative therapy. Scientific Reports, 13, 1254.
Coleman, B. C., Rubinstein, S. M., Salsbury, S. A., Swain, M., Brown, R., & Pohlman, K. A. (2024). The World Federation of Chiropractic Global Patient Safety Task Force: A call to action. Chiropractic & Manual Therapies, 32(1), 15.
Cooperstein, R., Gleberzon, B. J. (2016). Technique Systems in Chiropractic. Elsevier Health Sciences.
Coulter, I. D., Crawford, C., Hurwitz, E. L., Vernon, H., Khorsan, R., Suttorp Booth, M., & Herman, P. M. (2016). Manipulation and mobilization for treating chronic low back pain: a systematic review and meta-analysis. The Spine Journal, 18(5), 866-879.
Funk, M. F., Frisina-Deyo, A. J., Mirtz, T. A., & Perle, S. M. (2018). The prevalence of the term subluxation in chiropractic degree program curricula throughout the world. Chiropractic & Manual Therapies, 26, 24.
Gevers-Montoro, C., Provencher, B., Descarreaux, M., Ortega de Mues, A., & Piché, M. (2021). Neurophysiological mechanisms of chiropractic spinal manipulation for spine pain. European Journal of Pain, 25(7), 1429-1448.
Globe, G., Farabaugh, R. J., Hawk, C., Morris, C. E., Baker, G., Whalen, W. M., Walters, S., Kaeser, M., Dehen, M., & Augat, T. (2016). Clinical practice guideline: Chiropractic care for low back pain. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 39(1), 1-22.
Gorrell, L. M., Brown, B. T., Engel, R., & Lystad, R. P. (2023). Reporting of adverse events associated with spinal manipulation in randomised clinical trials: An updated systematic review. BMJ Open, 13(5), e067526.
Gross, A., Langevin, P., Burnie, S. J., Bédard-Brochu, M.-S., Empey, B., Dugas, E., Faber-Dobrescu, M., Andres, C., Graham, N., Goldsmith, C. H., Brønfort, G., Hoving, J. L., & LeBlanc, F. (2015). Manipulation and mobilisation for neck pain contrasted against an inactive control or another active treatment. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015(9), CD004249.
Gudavalli, M. R., Cambron, J. A., McGregor, M., Jedlicka, J., Keenum, M., Ghanayem, A. J., & Patwardhan, A. G. (2006). A randomized clinical trial and subgroup analysis to compare flexion-distraction with active trunk exercise for chronic low back pain. European Spine Journal, 15(7), 1070-1082.
Haas, M., Vavrek, D., Peterson, D., Polissar, N., & Neradilek, M. B. (2014). Dose-response and efficacy of spinal manipulation for care of chronic low back pain: A randomized controlled trial. The Spine Journal, 14(7), 1106-1116.
Haavik, H., Niazi, I. K., Jochumsen, M., Sherrick, S., Flavel, S., & Türker, K. S. (2018). Impact of spinal manipulation on cortical drive to upper and lower limb muscles. Brain Sciences, 8(5), 90.
Hawk, C., Khorsan, R., Lisi, A. J., Ferrance, R. J., & Evans, M. W. (2007). Chiropractic care for nonmusculoskeletal conditions: A systematic review with implications for whole systems research. Journal of Alternative and Complementary Medicine, 13(5), 491-512.
Huguet, A., Stinson, J. N., & McGrath, P. J. (2015). Measurement of self-reported pain intensity in children and adolescents. Journal of Psychosomatic Research, 68(4), 329-336.
Innes, S. I., Leboeuf-Yde, C., & Walker, B. F. (2020). The relationship between the intensity of chiropractic care and student outcomes. Chiropractic & Manual Therapies, 28(1), 1-10.
Kamper, S. J., Henschke, N., Hestbaek, L., Williams, C. M., & Maher, C. G. (2016). Musculoskeletal pain in children and adolescents. Brazilian Journal of Physical Therapy, 20(3), 275-284.
Keter, B. M., Stiller, J. L., Owen, K. A., Fan, B., Kaeser, M. A., Bialosky, J. E., & Cook, C. E. (2025). The mechanisms of manual therapy: A living review of systematic, narrative, and scoping reviews. PLOS ONE, 20(4), e0319586.
Kosloff, L. S., Elton, D., Tao, J., & Bannister, W. M. (2015). Chiropractic care and the risk of vertebrobasilar stroke: results of a case-control study in US commercial and Medicare Advantage populations. Chiropractic & Manual Therapies, 23(1), 19.
Martin, S. C. (2021). Chiropractic: A History. Johns Hopkins University Press.
Ministry of Health Israel. (2024). Medical Professions Licensing: Chiropractic. Government of Israel. Retrieved from https://www.gov.il/en/departments/guides/licensing-medical-chiropractic
Mirtz, T. A., & Perle, S. M. (2011). The prevalence of the term subluxation in North American English-Language Doctor of chiropractic programs. Chiropractic & Manual Therapies, 19, 14.
National Institute for Health and Care Excellence. (2020). Low back pain and sciatica in over 16s: Assessment and management (NICE guideline NG59; published 2016, last updated 11 December 2020). NICE.
Paige, N. M., Miake-Lye, I. M., Booth, M. S., Beroes, J. M., Mardian, A. S., Dougherty, P., Branson, R., Tang, B., Morton, S. C., & Shekelle, P. G. (2017). Association of spinal manipulative therapy with clinical benefit and harm for acute low back pain: Systematic review and meta-analysis. JAMA, 317(14), 1451-1460.
Pickar, J. G. (2002). Neurophysiological effects of spinal manipulation. The Spine Journal, 2(5), 357-371.
Pincus, T., Kent, P., Bronfort, G., Loisel, P., Pransky, G., & Hartvigsen, J. (2013). Twenty-five years with the biopsychosocial model: low back pain. BMJ, 347, f3159.
Posadzki, P., & Ernst, E. (2011). Spinal manipulations for the treatment of migraine: A systematic review of randomized clinical trials. Cephalalgia, 31(8), 964-970.
Qaseem, A., Wilt, T. J., McLean, R. M., & Forciea, M. A. (2017). Noninvasive treatments for acute, subacute, and chronic low back pain: A clinical practice guideline from the American College of Physicians. Annals of Internal Medicine, 166(7), 514-530.
Rist, P. M., Hernandez, A., Bernstein, C., Kowalski, M., Osypiuk, K., Vining, R.,… & Wayne, P. M. (2019). The impact of spinal manipulation on migraine pain and disability: A systematic review and meta-analysis. Headache: The Journal of Head and Face Pain, 59(4), 532-542.
Rubinstein, S. M., de Zoete, A., van Middelkoop, M., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2019). Benefits and harms of spinal manipulative therapy for the treatment of chronic low back pain: Systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. BMJ, 364, l689.
Rubinstein, S. M., Terwee, C. B., Assendelft, W. J. J., de Boer, M. R., & van Tulder, M. W. (2011). Spinal manipulative therapy for chronic low-back pain: An update of a Cochrane review. Spine, 36(13), E825-E846.
Senzon, S. A. (2019). The chiropractic vertebral subluxation part 1: introduction to the model. Journal of Chiropractic Humanities, 25, 10-21.
Walker, B. F., Hebert, J. J., Stomski, N. J., Losco, B., & French, S. D. (2013). Short-term usual chiropractic care for spinal pain: A randomized controlled trial. Spine, 38(24), 2071-2078.
World Federation of Chiropractic. (2023). 20 principles: Advancing awareness, utilization and integration of chiropractic internationally (Updated October 2023). World Federation of Chiropractic.
World Health Organization. (2005). WHO guidelines on basic training and safety in chiropractic. World Health Organization. (ISBN 92-4-159371-7).
