סיבוב אגן לפנים

סיבוב אגן לפנים או לאחור מוציאה מאיזון שורה שלמה של מבנים ופוגעת בתפקודם. חוסר האיזון הזה גורם לחלקי גוף מסוימים להיות חשופים לעומסי יתר ולסיכון גבוה לפציעות. דוגמאות לשינויים מבניים ותפקודיים משניים לאגן מסובב לפנים (Anterior Pelvic Tilt) כוללים בין היתר:

• העמקת הקשת בגב התחתון – היפר לורדוזיס (hyper lordosis).
• התקצרות השרירים מכופפי הירך.
• נעילת יתר של הברכיים ועוד.

נציין שגם אגן מסובב לאחור (posterior pelvic tilt) יוצר שינויים כגון יישור הלורדוזיס המותני (hypo lordosis) ועוד. סיבוב אגן לפנים מהווה גורם סיכון לפציעות ובכלל זה:

• פציעות בגב תחתון הגורמות לכאבי גב תחתון.
• מתיחה או קרע של שרירי ההמסטרינג.
• פציעת מפרקי ירך.
• פגיעות בברכיים ועוד.

עם זאת, מנח לקוי של האגן לא גורם בהכרח לפציעות וסימפטומים. הגוף שלנו הוא כידוע אלוף בהסתגלות. בחלק מהמקרים הגוף מבצע שינויים מבניים אחרים המפצים על ליקוי היציבה הזה. בשל כך נוצרת יציבה חדשה המאורגנת בצורה אופטימאלית ביחס לאפשרויות. נדגיש, אופטימאלית ביחס לאפשרויות אבל לא אידיאלית. אין ספק שגם כאשר ליקוי יציבה זה אינו גורם לכאב הוא משבש את התפקוד הגופני. צירי העומס והתנועה של הגוף משתנים ונעשים בזבזניים מבחינה אנרגטית ופחות יעילים מבחינה ביומכנית.

סיבוב אגן לפנים – רקע

“סיבוב אגן לפנים” הוא מונח נפוץ בקליניקה. ברוב ההקשרים הכוונה היא הטיית אגן קדמית דו־צדדית (Anterior Pelvic Tilt, APT). זהו מצב שבו החלק הקדמי של האגן יורד קדימה ומטה ביחס לחלק האחורי, סביב ציר רוחבי במישור הסגיטלי. בהקשרים אחרים (ובעיקר בשיח מנואלי/כירופרקטי) “סיבוב אגן לפנים” עלול לתאר גם רוטציה קדמית חד־צדדית של עצם הכסל (innominate) ביחס לעצה.

שתי התופעות שונות: הראשונה היא דפוס יציבה/שליטה מוטורית גלובלי. השנייה מתייחסת לתנועה זעירה במפרק העצה־כסל (SIJ) ולפרשנות קלינית של אסימטריה. ההבחנה הזו קריטית משום שהיא משפיעה על אופן האבחון, על המטרות הטיפוליות ועל ההיגיון מאחורי ההתערבות (Suits, 2021). עוד נקודה בסיסית: הטיית אגן קדמית איננה בהכרח בעיה. לרוב האנשים יש מידה מסוימת של APT בעמידה. השאלה הקלינית אינה “האם יש APT”, אלא האם הדפוס קשור לתסמינים, להגבלת תפקוד, לעומסים חוזרים, או לתנועתיות/שליטה לקויה (Herrington, 2011; Suits, 2021).

מאמר זה סוקר את הספרות המחקרית העדכנית (2000-2025) בנוגע לאפידמיולוגיה, לפתופיזיולוגיה ("תסמונת הצלב התחתון"), לכלי האבחון הרדיוגרפיים והקליניים, ולגישות הטיפול השונות, בדגש על ניהול כירופרקטי ושיקום אקטיבי.

הגדרה ואנטומיה תפקודית

האגן הוא חוליה מרכזית בין עמוד השדרה לגפיים התחתונות. במודל מכני בסיסי, הטיה קדמית מתרחשת כשכוחות מושכים את החלק הקדמי של האגן מטה: מכופפי ירך (בעיקר iliopsoas ו-rectus femoris) ומיישרי גב מותניים (erector spinae). מנגד, שרירי ישבן (בעיקר gluteus maximus) והמסטרינגס, יחד עם שרירי בטן, תורמים לנטייה אחורית/הפחתת APT. בפועל זה לא קרב בין שריר אחד לשני, אלא מערכת של שליטה מוטורית, טונוס, סבולת, תזמון, אורך־מתח, והרגלי תנועה/ישיבה/אימון. מחקר EMG עדכני מצביע על כך שאנשים שונים משתמשים באסטרטגיות שונות כדי לאזן את מנח האגן, אך שריר עכוז גדול נוטה להיות רכיב עקבי ומשמעותי בתהליך (Herrington, 2011; Ludwig et al., 2024).

הטיית אגן קדמית מלווה לעיתים בהתפתחות היפר לורדוזיס, אך הקשר אינו חד־משמעי ותלוי באנטומיה האישית ובאסטרטגיית היציבה. לכן, להסתכל רק על הקשת בגב או רק על האגן הוא לרוב פישוט יתר. עדיף להסתכל על כל המערכת: בית חזה, נשימה, תנועת ירך, ועומסים יומיומיים. ההבנה המודרנית של APT דורשת הבחנה בין מנח מבני (Structural), הנובע ממורפולוגיה גרמית קבועה (כגון Pelvic Incidence גבוה), לבין מנח תפקודי (Functional), הנובע מחוסר איזון שרירי וניתן לשינוי שמרני.

אפידמיולוגיה: הגדרת הנורמה

אחת התובנות החשובות במחקר העדכני היא השכיחות הגבוהה של APT באוכלוסייה בריאה לחלוטין (א-סימפטומטית):

שכיחות באוכלוסייה: מחקר מכונן של Herrington (2011) מצא כי 85% מהגברים ו-75% מהנשים הבריאים מציגים סיבוב אגן לפנים. המנח ה"נייטרלי" (0 מעלות) כמעט ואינו קיים במציאות הקלינית.

הבדלים מגדריים: נשים מציגות באופן עקבי זווית סיבוב אגן גדולה יותר מגברים. מחקרים מצביעים על ממוצע של כ-12 מעלות בנשים לעומת כ-8-9 מעלות בגברים, הבדל המיוחס למורפולוגיה האנטומית של האגן הנשי ולפרמטרים ספינו-אגניים (Spinopelvic Parameters) מולדים (Herrington, 2011; Preece et al., 2008).

גורמים משפיעים: נמצא מתאם חיובי בין גיל ומשקל גוף (BMI) לבין זווית סיבוב האגן, כאשר חולשת שרירי בטן והצטברות שומן ויסרלי תורמים למשיכת האגן לפנים (Malarvizhi et al., 2024).

משמעות קלינית: מתי APT חשוב ומתי הוא רעש רקע?

יש שלושה מצבים נפוצים בקליניקה:

1. APT כווריאציה תקינה – אין כאב/מגבלה, והאדם מתפקד היטב. כאן לרוב אין צורך “לתקן זווית”.
2. APT כמרכיב בדפוס עומס – לדוגמה: ישיבה ממושכת, אימוני היפר לורדוזיס, או דפוס squat/hinge שמייצר עומס מותני במקום עומס ירך. כאן טיפול מכוון־תפקוד (שליטה, סבולת, העברת עומסים) הגיוני גם אם הזווית לא משתנה דרמטית.
3. APT קשור לפתולוגיה מסוימת – במיוחד בהקשר ירך/מפשעה. שינויי הטיית אגן יכולים להשפיע על טווחי תנועה פונקציונליים של הירך, ולכן עשויים להיות רלוונטיים בתסמונות כמו FAIS (Femoroacetabular Impingement Syndrome) (Patel et al., 2020).

גם בהקשר כאב גב תחתון, ספרות קלינית מצביעה על קשרים אפשריים בין חוסר איזון בהטיית אגן למדדי מוגבלות ותפקוד באוכלוסיות מסוימות (למשל עובדי משרד עם כאב גב לא ספציפי), אך זה עדיין לא מוכיח סיבתיות, ולכן הגישה הטובה היא לא לצוד יציבה, אלא לטפל במה שמייצר עומס/תסמין אצל אותו אדם (Kim & Shin, 2023).

פתופיזיולוגיה: תסמונת הצלב התחתון (Lower Crossed Syndrome)

הבסיס התיאורטי לטיפול ב-APT נשען רבות על עבודתו של ולדימיר יאנדה (Vladimir Janda), אשר טבע את המונח "תסמונת הצלב התחתון" (Lower Crossed Syndrome – LCS). מודל זה שתואר במקור על ידי ולדימיר יאנדה מתאר חוסר איזון שרירי בתבנית צולבת (Janda, referenced within Key, 2010):

1. השרירים המקוצרים/היפראקטיביים: כוללים את כופפי הירך (Iliopsoas, Rectus Femoris, TFL) ואת זוקפי הגב המותניים (Erector Spinae). אורח חיים יושבני גורם לקיצור אדפטיבי של כופפי הירך, המושכים את האגן לפנים וגורמים להתפתחות היפר לורדוזיס (Key, 2010).
2. השרירים המוחלשים/אינהיביטוריים: כוללים את שרירי הבטן (בעיקר ה-Rectus Abdominis) ואת שרירי העכוז (Gluteus Maximus). על פי עקרון האינהיביציה הרציפרוקלית, מתח כרוני בכופפי הירך מדכא את הפעילות העצבית של הגלוטאוס, מצב המכונה לעיתים אמנסיה גלוטאלית (Gluteal Amnesia) (Kaushika et al., 2024).

חוסר איזון זה מוביל לשינוי בחלוקת העומסים: המפרקים הפאצטליים (Facet joints) בעמוד השדרה המותני נושאים עומס דחיסה מוגבר, בעוד שהיכולת לייצב את האגן בזמן תנועה דינמית נפגעת.

אבחון: בין קליניקה לרדיולוגיה

 הערכה קלינית

אנמנזה וסימנים אדומים:מתחילים מהשאלה מה כואב, מתי, ומה מפחית/מחמיר? האם יש הקרנה נוירולוגית, ירידה בכוח, הפרעות סוגרים, חום/ירידה במשקל, טראומה משמעותית, או כאב לילה לא מוסבר? סימנים כאלה מכוונים להערכת רופא/ה והדמיה לפי צורך, ולא לדיון ביציבה.

הסתכלות ותפקוד לפני זווית

התבוננות בעמידה נותנת רמזים, אבל ערכה מוגבל. חשוב יותר לראות תפקוד:

• hinge/הרמת חפץ: האם יש בריחה ללורדוזיס והיעדר תנועת ירך?
• squat/עלייה במדרגות: האם הברכיים/ירכיים “בורחות” והאגן מתקבע?
• הליכה/ריצה: האם יש עומס־יתר מותני במקום ירך?

ההקשר הזה מאפשר להחליט אם APT הוא משמעותי או לא.

מדידה: מה אפשר למדוד, ומה לא

בקליניקה משתמשים לרוב בקו ASIS-PSIS כדי להעריך הטיית אגן. סקירה קלינית מדגישה שיש מגוון שיטות, כולן עם מגבלות (Suits, 2021).

זווית ASIS-PSIS: המדד הקליני הנפוץ ביותר. זווית הנוצרת בין ה-ASIS (הזיז הקדמי) ל-PSIS (הזיז האחורי) ביחס לאופק. בספרות, זווית של עד 10 מעלות בגברים ועד 15 מעלות בנשים נחשבת לרוב בטווח הנורמה (Preece et al., 2008).

מבחן תומאס (Thomas Test): משמש לאבחנה מבדלת בין קיצור ב-Iliopsoas (ירך מתרוממת) לבין קיצור ב-Rectus Femoris (ברך מתיישרת) התורמים למנח האגן (Czaprowski et al., 2018).

הערכה רדיוגרפית (צילום רנטגן) – סטנדרט הזהב

האבחון המדויק ביותר מסתמך על מדדים עמוד שדרה-אגן (Spinopelvic Parameters), המבדילים בין מנח מבני למנח תפקודי. מדידה מדויקת של מנח האגן מתבצעת בצילום צד (Lateral View) בעמידה:

• Pelvic Incidence (PI): זווית מורפולוגית קבועה שאינה משתנה עם הגיל או היציבה. ערך ממוצע הוא כ-50 מעלות. אנשים עם PI גבוה יציגו באופן טבעי ותקין היפר לורדוזיס (Hyperlordosis) ושיפוע סקרלי (Sacral Slope) גבוה יותר, ואין לנסות "לתקן" זאת למנח שטוח (Vrtovec et al., 2012).
• Sacral Slope (SS): זווית השיפוע של הסקרום. SS גבוה (>40 מעלות) מעיד על אגן מסובב לפנים.

השלכות קליניות: כאב ושרשרת קינטית

כאבי גב תחתון (LBP)

הקשר בין APT להתפתחות כאבי גב הוא מורכב. סקירה שיטתית מ-2014 לא מצאה קשר גורף באוכלוסייה הכללית (Laird et al., 2014). אולם, מחקרים עדכניים יותר וממוקדים מראים תמונה שונה: מטא-אנליזה משנת 2024 מצאה כי בקרב מטופלים עם כאבי גב תחתון סימפטומטיים, זווית סיבוב האגן הייתה גבוהה יותר באופן מובהק סטטיסטית בהשוואה לקבוצת ביקורת (Malarvizhi et al., 2024; Su et al., 2024). המנגנון הוא ככל הנראה דחיסה של המפרקים הפאצטליים (Facet Joints) האחוריים.

השפעה על הגפיים התחתונות (הברך וכף הרגל)

סיבוב אגן לפנים משפיע על כל השרשרת הקינטית כולל על כל הגפה התחתונה:

קריסת ברך (Knee Valgus): APT מלווה לרוב ברוטציה פנימית של הירך (Femoral Internal Rotation). זהו גורם סיכון משמעותי להתפתחות:

• כאב פטלו-פמורלי (PFPS) – ברך רצים: סיבוב אגן לפנים מלווה לרוב ברוטציה פנימית של הירך. מצב זה מגביר את זווית ה-Q וגורם לעומס לא תקין על מפרק הפיקה, מה שנמצא במתאם לעוצמת הכאב בקרב סובלים מברך רצים (PFPS) (Al-Khlaifat et al., 2020)
• פציעות ACL, במיוחד אצל ספורטאיות: קריסת הברך יוצרת עומסים חוזרניים על הרצועות בברך וחושפת אותן לפציעות.

פרונציה בכף הרגל: קיים קשר ביומכני בין APT לבין קריסה פנימית של כף הרגל (Hyperpronation), כחלק משרשרת פיצוי הכוללת רוטציה פנימית של הטיביה. הרוטציה הפנימית של הירך גורמת לרוטציה פנימית של הטיביה ולפרונציה מפצה בכף הרגל ("Pronation Distortion Syndrome"). מחקרים מצאו קשר בין APT לבין:

• יציבות דינמית ירודה וסיכון לפציעות שימוש יתר בכף הרגל (Khamis & Yizhar, 2007).

אבחנה מבדלת שכיחה

APT מוגבר יכול להיות קשור או להיראות כמו:

• קיצור מכופפי ירך/הגבלת פשיטת ירך
• היפר לורדוזיס / תסמונת כאב פצטלי (facet loading)
• מגבלות ירך (תסמונת הצביטה בירך – FAIS/מוגבלות סיבוב פנימי, כאב מפשעה) (Patel et al., 2020)
• כאב/ליקוי תפקודי של מפרקי הסקרואיליאק (כאשר מבחני פרובוקציה חיוביים) (Laslett et al., 2005)
• דפוסי עומס של ישיבה ממושכת וחולשת סבולת ליבה/ירך (Kim & Shin, 2023)

טיפול: עקרונות, ולא לתקן אגן

הטיפול הטוב ביותר בדרך כלל מבוסס על שלושה עוגנים:

• הפחתת רגישות/כאב (אם קיימים)
• שינוי עומסים והרגלים
• שיפור שליטה מוטורית, סבולת וכוח

והכול בהקשר של מטרות המטופל/ת: כאב פחות, תנועה טובה יותר, חזרה לספורט/עבודה.

חינוך וניהול עומסים

• להפחית זמן ישיבה רציף, לשלב הפסקות תנועה קצרות.
• להבדיל בין כאב מסוכן לבין רגישות עומסית ולהתקדם בהדרגה.
• להבהיר שהמטרה אינה יציבה מושלמת, אלא יכולת לשאת עומס בלי כאב.

תרגול ממוקד – מה בדרך כלל עובד ולמה

אין “סט אחד” שמתאים לכולם, אבל הרבה תוכניות טובות כוללות:

א. שליטה במנח אגן וצלעות (“stack”)

• תרגילי pelvic tilt בעמידה/שכיבה לא כיעד אסתטי אלא כדי ללמד טווח ושליטה.
• נשימה/שליטה בבית חזה כדי לא לייצר לורדוזה בכל מאמץ.

ב. חיזוק וסבולת של שרשרת אחורית

• hip hinge הדרגתי, גשר/hip thrust, דדליפט רומני קל־בינוני לפי יכולת.
• דגש על להרגיש ירך ולא להקשת מותן.

מחקר על אסטרטגיות שריריות מציע ש-gluteus maximus הוא לעיתים רכיב מפתח בהפחתת הטיה קדמית בעת תנועה רצונית (Ludwig et al., 2024).

ג. חיזוק ליבה פונקציונלי

dead bug, side plank, carry variations.

פחות כפיפות בטן ויותר שליטה נשימתית+ייצוב תחת עומס.

ד. ניידות/מתיחה – לפי הצורך

מתיחות מכופפי ירך עשויות להיות רלוונטיות כאשר יש הגבלת בפשיטת ירך או תחושת “משיכה” קדמית בירך, אך כדאי לבחור אותן ככלי להשגת תנועה ותפקוד ולא כטקס קבוע לכולם.

הגישה הטיפולית: כירופרקטיקה ושיקום

טיפול ידני וכירופרקטיקה: איפה זה נכנס?

טיפול מנואלי/כירופרקטי יכול לשמש בעיקר כדי:

• להפחית כאב/רגישות קצר־טווח,
• לשפר תחושת תנועה ומוכנות לתרגול,
• לטפל במגבלות ניידות בעמוד שדרה/ירך במידת הצורך.

עם זאת, חשוב להחזיק שתי אמיתות במקביל:

• יש להיזהר מקביעה נחרצת ש“האגן יצא מהמקום” כגורם יחיד (Klerx et al., 2020; Nolet et al., 2021; Ribeiro et al., 2021).
• טיפול מנואלי יכול להיות חלק מתוכנית רב־רכיבית כאשר הוא משולב עם תרגול מתקדם וניהול עומסים, ובפרט כשמדובר בכאב גב תחתון לא ספציפי לפי המלצות כלליות של הנחיות קליניות שונות (Zhou et al., 2024).

במילים פשוטות: כירופרקטיקה יכולה להיות דלת כניסה להפחתת כאב ולשיפור תנועה – אבל לרוב התרגול הוא שמייצר שינוי יציב בהרגלי עומס ותפקוד.

טיפול כירופרקטי ומנואלי

הטיפול היעיל ביותר משלב טכניקות מנואליות לשחרור מגבלות ושיקום אקטיבי לשינוי דפוסי גיוס שרירים ועשוי לכלול:

כיוונון מפרקי (Adjustment): מניפולציה של מפרקי האגן (SIJ) והגב התחתון נועדה לשפר תנועתיות ולהפחית כאב, מה שמאפשר ביצוע יעיל יותר של תרגילים מתקנים (Gong, 2014).

שיקום מבני (CBP): שיטת Chiropractic BioPhysics משתמשת במתיחות (Traction) ייחודיות לשינוי עקומות עמוד השדרה. תיאורי מקרה הראו כי טיפול זה יכול להפחית היפר לורדוזיס ו-APT סימפטומטיים בילדים ובמבוגרים (Fedorchuk et al., 2022).

שחרור רקמות רכות: לפני חיזוק השרירים, חיוני לשחרר את השרירים המקוצרים שגורמים לאינהיביציה. שחרור ממוקד של שריר ה-Iliopsoas ("שריר הנשמה") נחשב קריטי. טכניקות מתיחה ושחרור מנואלי של שריר זה הראו שיפור מידי בטווח התנועה והפחתת המשיכה הקדמית על האגן (Boyle et al., 2013).

פרוטוקול תרגול אקטיבי (Evidence-Based)

מחקרים קליניים מבוקרים זיהו את ההתערבויות היעילות ביותר:

חיזוק גלוטאלי מבודד: מחקר משנת 2024 (Kaushika et al.) הוכיח כי פרוטוקול התמקדות ב"העוררות" (Activation) של שריר העכוז הגדול (Gluteus Maximus) היה יעיל יותר באופן מובהק בתיקון זווית האגן ובהפחתת כאב גב מאשר תרגילי גב כלליים.

חיזוק גלוטאלי: תרגילים כמו Glute Bridges (גשר אגן) ו-Hip Thrusts חיוניים להתגברות על האינהיביציה של שרירי העכוז. מחקר של קאושיקה (Kaushika et al., 2024) הראה כי פרוטוקול המשלב "אקטיבציה" מבודדת של הגלוטאוס היה יעיל יותר בתיקון זווית האגן ובהפחתת כאב מאשר חיזוק גב כללי.

Posterior Pelvic Tilt Exercises: לימוד המטופל לבצע סיבוב אגן לאחור באופן רצוני (גיוס שרירי בטן תחתונה) בעמידה ובשכיבה. תרגול זה משפר את המודעות הפרופריוצפטיבית (Mind-Muscle Connection) ומאפשר למטופל לשלוט במנח האגן בפעולות יומיומיות (Yoon et al., 2015).

תרגילי ליבה (Core): חיזוק ה-Transversus Abdominis ו-Obliques באמצעות תרגילים כמו Dead Bug או Plank, המייצבים את האגן מבלי ליצור עומס דחיסה על הגב (Key, 2010)

מתיחות כופפי ירך: מחקר של Preece et al. (2021) הראה כי מתיחות אינטנסיביות של כופפי הירך הובילו להפחתה ב-APT, אך הדגיש את הצורך בביצוע טכני מדויק (כיווץ ישבן בזמן המתיחה) כדי למנוע פיצוי מהגב.

סיכום ומסקנות

סיבוב אגן לפנים הוא מצב נפוץ המושפע משילוב של גורמים מבניים (PI) והתנהגותיים (ישיבה ממושכת). בעוד שהוא אינו בהכרח פתולוגי, הקצנה שלו בהקשר של כאב או חוסר תפקוד דורשת התערבות. הטיפול האופטימלי בשנת 2025 הוא רב-ממדי: הוא מתחיל באבחון המבדיל בין מבנה לתפקוד, ממשיך בטיפול מנואלי/כירופרקטי לשחרור מגבלות מפרקיות ורקמות רכות, ומסתיים בשיקום אקטיבי לחיזוק השרשרת האחורית ושיפור השליטה המוטורית. שילוב זה מאפשר לא רק הקלה בכאב אלא גם מניעת הישנות ושיפור הביצועים הספורטיביים.

References:

Al-Khlaifat, L., et al. (2020). Anterior pelvic tilt angle affects the pain intensity in patients with Patellofemoral Pain. Journal of Musculoskeletal Disorders and Treatment.

Boyle, J. J., et al. (2013). The clinical application of manual therapy techniques for the psoas major muscle. International Journal of Athletic Therapy and Training, 18(5).

Fedorchuk, C., et al. (2022). Reduction of lumbar hyperlordosis and anterior sagittal balance… utilizing Chiropractic BioPhysics®. Journal of Physical Therapy Science.

Gong, W. (2014). The influence of pelvic adjustment on the asymmetry of the pelvis in patients with low back pain. Journal of Physical Therapy Science, 26(4).

Herrington, L. (2011). Assessment of the degree of pelvic tilt within a normal asymptomatic population. Manual Therapy, 16(6), 646-648.

Kaushika, E., et al. (2024). Effectiveness of Gluteus Maximus Activation in Correcting Pelvic Tilt for People with Mechanical Low Back Pain. Indian Journal of Physiotherapy and Occupational Therapy, 18.

Key, J. (2010). The 'pelvic crossed syndromes': a reflection of imbalanced function… Journal of Bodywork and Movement Therapies, 14(3).

Khamis, S., & Yizhar, Z. (2007). Effect of feet hyperpronation on pelvic alignment in a standing position. Gait & Posture, 25(1).

Klerx, S. P., Pool, J. J. M., Coppieters, M. W., Mollema, E. J., & Pool-Goudzwaard, A. L. (2020). Clinimetric properties of sacroiliac joint mobility tests: A systematic review. Musculoskeletal Science and Practice, 48, 102090.

Laird, R. A., et al. (2014). The association between specific measures of lumbo-pelvic symmetry and low back pain: a systematic review. BMC Musculoskeletal Disorders, 15.

Laslett, M., Aprill, C. N., McDonald, B., & Young, S. B. (2005). Diagnosis of sacroiliac joint pain: Validity of individual provocation tests and composites of tests. Manual Therapy, 10(3), 207-218.

Ludwig, O., Dindorf, C., Kelm, S., Kelm, J., & Fröhlich, M. (2024). Muscular strategies for correcting the pelvic position to improve posture-An exploratory study. Journal of Functional Morphology and Kinesiology, 9(1), 25.

Malarvizhi, D., et al. (2024). Measurement of Anterior Pelvic Tilt in Low Back Pain – An Observational Study. Journal of Clinical and Diagnostic Research.

Nolet, P. S., Yu, H., Côté, P., Meyer, A.-L., Kristman, V. L., Sutton, D., Murnaghan, K., & Lemeunier, N. (2021). Reliability and validity of manual palpation for the assessment of patients with low back pain: A systematic and critical review. Chiropractic & Manual Therapies, 29, 33.

Patel, R. V., Han, S., Lenherr, C., Harris, J. D., & Noble, P. C. (2020). Pelvic tilt and range of motion in hips with femoroacetabular impingement syndrome. Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons, 28(10), e427-e432.

Preece, S. J., et al. (2008). Variation in pelvic morphology and its effect on standing posture. Journal of Biomechanics, 41.

Preece, S. J., et al. (2021). Comparison of pelvic tilt before and after hip flexor stretching in healthy adults. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 44.

Ribeiro, R. P., Guerrero, F. G., Camargo, E. N., Beraldo, L. M., & Candotti, C. T. (2021). Validity and reliability of palpatory clinical tests of sacroiliac joint mobility: A systematic review and meta-analysis. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 44(4), 307-318.

Su, et al. (2024). Correlation of pelvic tilt with low back pain: A systematic review and meta-analysis. Disability and Rehabilitation.

Suits, W. H. (2021). Clinical measures of pelvic tilt in physical therapy. International Journal of Sports Physical Therapy, 16(5), 1366-1375.

Vrtovec, T., et al. (2012). Analysis of spinopelvic parameters. European Spine Journal.

Yoon, J. Y., et al. (2015). Effect of initial position on the muscle activity of the hip extensors and amount of pelvic tilt. Journal of Physical Therapy Science.

Zhou, T., Salman, D., & McGregor, A. H. (2024). Recent clinical practice guidelines for the management of low back pain: A global comparison. BMC Musculoskeletal Disorders, 25(1), 344.