נעילת לסתות

נעילת לסתות היא מצב המשפיע על מפרק הלסת (TMJ) המחבר את הלסת התחתונה אל הגולגולת. בהפרעה זאת הלסת התחתונה נתקעת וקיים קושי או שלא ניתן להניע אותה. נעילת לסתות יכולה להיות מסווגת כנעילה סגורה (לא ניתן לפתוח את הפה במלואו) או כנעילה פתוחה (לא ניתן לסגור את הפה במלואו). הפרעה זאת בתפקוד מפרקי הלסת יכולה להיגרם על ידי גורמים שונים, כגון טראומה, דלקת ניוונית, דלקת זיהומית, התכווצות שרירים ועוד. מלבד הקושי להניע את מפרק הלסת החולה יכול להתלונן על קושי בלעיסה, כאבי לסתות המושלכים לראש ועוד.

אפשרויות הטיפול תלויות בגורם להפרעה ובחומרת המצב. הטיפול השמרני עשוי לכלול מנוחה מפעולות מחמירות כאב, שינויי הרגלים, תרגילים, עיסוי, מגיני פה, טיפולי כירופרקטיקה ועוד. טיפול רפואי השמור למקרים חריגים עשוי לכלול תרופות נוגדות דלקת, זריקות סטרואידים ו/או ניתוח.

נעילת לסתות – רקע

דוח מחקר זה מציג סקירה מקיפה ומעמיקה של תופעת "נעילת לסתות" (Locked Jaw), מצב קליני המוגדר כהפרעה תפקודית חמורה במפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ). המסמך סוקר את הספרות המדעית העדכנית ביותר, עם דגש על מחקרים שפורסמו בין השנים 2000-2026, ומתמקד באטיולוגיה, בפתופיזיולוגיה, ובפרוטוקולי האבחון המתקדמים ביותר (DC/TMD). חלק ניכר מהדוח מוקדש לניתוח הגישה הכירופרקטית והטיפול המנואלי, תוך השוואה לטיפולים שמרניים אחרים כגון סדים דנטליים (Splints) והתערבויות זעיר-פולשניות. הממצאים מצביעים על כך שגישה מולטי-דיסציפלינרית, המשלבת מניפולציות של עמוד השדרה הצווארי, שחרור רקמות רכות תוך-אוראלי ושיקום תנועתי, מניבה תוצאות קליניות משמעותיות בשיפור טווח הפתיחה והפחתת הכאב במטופלים הסובלים מנעילה סגורה (Closed Lock).

פרק 1: הגדרת הבעיה ואפידמיולוגיה

1.1 הגדרת הבעיה

הפרעות במפרק הלסת (Temporomandibular Disorders – TMD) מהוות את הגורם השני בשכיחותו לכאב אורופציאלי (פנים ולסתות) לאחר כאב ממקור דנטלי. בתוך הקשת הרחבה של הפרעות אלו, "נעילת לסת" מייצגת מצב חירום תפקודי ולעיתים קרובות מפחיד עבור המטופל. הספרות המקצועית מבחינה בין שני מצבי קיצון עיקריים של נעילה:

נעילה סגורה (Closed Lock): מוגדרת קלינית כהעתקת דיסק ללא החזרה (Disc Displacement without Reduction – DDwoR). במצב זה, הדיסק המפרקי חוסם פיזית את תנועת הקונדיל, והמטופל אינו מסוגל לפתוח את פיו מעבר לטווח מוגבל (לרוב 20-30 מ"מ).

נעילה פתוחה (Open Lock): מצב של סובלוקסציה (Subluxation) או דיסלוקציה, בו הקונדיל עובר את השיא של הבליטה המפרקית (Articular Eminence) ונתקע בפוזיציה קדמית, מה שמונע מהמטופל לסגור את פיו (Schiffman et al., 2014).

1.2 שכיחות ואפידמיולוגיה

על פי נתונים אפידמיולוגיים עדכניים, הפרעות TMD משפיעות על כ-5% עד 12% מהאוכלוסייה הכללית. בעוד ש"קליקים" במפרק (Disc Displacement with Reduction) הם תופעה נפוצה המופיעה בקרב כ-30%-40% מהאוכלוסייה הבוגרת, נעילה סגורה (Closed Lock) היא נדירה יותר ומופיעה בקרב 2%-8% מהסובלים מ-TMD. ההפרעה שכיחה יותר בקרב נשים ביחס של כ-3:1 לעומת גברים, עם שיא הופעה בגילאי הפריון (20-40) (Poluha et al., 2019; Schiffman et al., 2014).

פרק 2: אנטומיה תפקודית וביומכניקה של הקומפלקס הטמפורומנדיבולרי

הבנה מעמיקה של האנטומיה היא קריטית להבנת המנגנון של נעילת הלסת וליישום טכניקות כירופרקטיות מדויקות.

2.1 המבנה הגרמי והמפרקי

מפרק ה-TMJ הוא מפרק סינוביאלי מסוג Ginglymoarthrodial, המאפשר הן תנועת ציר (רוטציה) והן תנועת החלקה (טרנסלציה). המפרק מחבר בין הקונדיל של המנדיבולה (Mandibular Condyle) לבין הפוסה הגלנואידית (Glenoid Fossa) של העצם הטמפורלית בגולגולת.

2.2 הדיסק המפרקי (Articular Disc)

הדיסק הוא המבנה המרכזי בפתולוגיה של נעילת לסתות. הוא מורכב מרקמת חיבור פיברו-סחוסית דחוסה וחסרת כלי דם ועצבים במרכזה, מה שמאפשר לה לעמוד בעומסי דחיסה גבוהים. הדיסק מחלק את חלל המפרק לשני מדורים:

• מדור תחתון: אחראי על תנועת הרוטציה הראשונית (פתיחת פה של כ-20 מ"מ ראשונים).
• מדור עליון: אחראי על תנועת הטרנסלציה, בה הקונדיל והדיסק נעים יחד קדימה על גבי ה-Articular Eminence (Bordoni et al., 2020).

2.3 שרירי הלעיסה והשפעתם על הנעילה

תפקוד לקוי של השרירים הוא גורם ראשוני ברוב מקרי ה-TMD:

שריר הפטריגואיד הלטרלי (Lateral Pterygoid): זהו השריר הקריטי ביותר בהקשר של נעילת לסתות. הוא מחולק לשני ראשים:

• הראש התחתון: אחראי לפתיחת הפה, קידום הלסת (Protrusion) ותנועה לצדדים.
• הראש העליון: מתחבר בחלקו לקפסולה המפרקית ולדיסק עצמו. כיווץ יתר או ספאזם של ראש זה מושך את הדיסק קדימה ומדיאלית, מה שמהווה את המנגנון המכני העיקרי ליצירת "נעילה סגורה" (Derwich et al., 2020).

שריר המאסטר (Masseter) והטמפורליס (Temporalis): שרירי הסגירה העיקריים.

• היפרטרופיה או טריגר פוינטס (Trigger Points) בשרירים אלו גורמים לעומס דחיסה מתמיד על המפרק, המקשה על הדיסק לחזור למקומו (Wieckiewicz et al., 2024).

פרק 3: פתופיזיולוגיה של נעילת לסתות

3.1 מנגנון העתקת הדיסק ללא החזרה (DDwoR)

התהליך הפתולוגי מתחיל לרוב בהתארכות או קריעה של הרצועות הקולטרליות והרצועה הרטרו-דיסקלית. במצב תקין, רצועות אלו פועלות כ"רסן" המחזיר את הדיסק אחורה בעת סגירת הפה.

כאשר האלסטיות של הלמינה הרטרו-דיסקלית העליונה נפגעת (עקב טראומה או מיקרו-טראומה מצטברת מברוקסיזם), היא אינה מסוגלת למשוך את הדיסק חזרה לאחור בעת סגירת הפה. כתוצאה מכך, הדיסק נשאר "תקוע" במיקום קדמי לקונדיל.

בעת ניסיון פתיחת הפה הבא, הקונדיל נתקל בחלק האחורי והעבה של הדיסק המועתק, המשמש כמעצור מכני (Mechanical Obstruction). זהו המצב המוגדר כ"נעילה סגורה". בניגוד למצב של "קליק" בו הקונדיל מצליח לדלג על הדיסק, כאן הקונדיל נותר כלוא מאחור, ותנועת הטרנסלציה נמנעת (Bordoni et al., 2020; Merck Manuals, 2024).

3.2 שינויים ביוכימיים ודלקתיים

המחקר המודרני מדגיש כי נעילת לסת אינה אירוע מכני בלבד. אנליזה של הנוזל הסינוביאלי במפרקים נעולים (DDwoR) מגלה רמות גבוהות של ציטוקינים פרו-דלקתיים, כגון IL-6, TNF-alpha ו-IL-1beta. חומרים אלו גורמים לפירוק של המטריקס הסחוסי, מגבירים את הצמיגיות של הנוזל (מה שמקשה על תנועת הדיסק – תופעת ה-Suction Cup) ומעוררים את קולטני הכאב ברקמה הרטרו-דיסקלית (Kaneyama et al., 2016).

פרק 4: קריטריונים לאבחנה קלינית: פרוטוקול DC/TMD

בשנת 2014 פורסם ה-DC/TMD (Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders), שהפך לסטנדרט הזהב העולמי לאבחון ומחקר. הפרוטוקול מחליף את ה-RDC/TMD הישן ומציע אלגוריתם מדויק לאבחון נעילת לסתות (Schiffman et al., 2014).

4.1 אלגוריתם אבחון ל-Disc Displacement without Reduction with Limited Opening

על פי ה-DC/TMD, האבחנה דורשת את קיום כל התנאים הבאים:

היסטוריה רפואית:

דיווח חיובי על נעילת לסת המפריעה לאכילה (Positive history of jaw lock).

בדיקה פיזיקלית:

• פתיחת פה מקסימלית ללא עזרה (Unassisted Maximum Opening) של פחות מ-40 מ"מ (כולל Overbite).
• פתיחה מקסימלית עם עזרה (Assisted Maximum Opening) שאינה מגדילה את הטווח ביותר מ-5 מ"מ.
• היעדר רעשי מפרק: בניגוד למצבים הקלים יותר, בנעילה סגורה לרוב אין קליק (Click), מכיוון שהדיסק אינו חוזר למקומו. היעלמות פתאומית של קליקים שהיו קיימים בעבר, המלווה בהגבלה בפתיחה, היא סימן פתוגנומוני (Pathognomonic) לנעילה חריפה (Schiffman et al., 2014; Ohrbach et al., 2013).

4.2 רגישות וסגוליות

האלגוריתם הקליני של DC/TMD עבור DDwoR עם הגבלה בפתיחה מציג רגישות (Sensitivity) של כ-80% וסגוליות (Specificity) של כ-97% כאשר ההשוואה נעשית מול MRI (Schiffman et al., 2014). המשמעות היא שהבדיקה הקלינית אמינה מאוד בשלילת המצב, אך לעיתים מפספסת מקרים גבוליים, ולכן יש חשיבות לדימות במקרים לא ברורים.

פרק 5: דימות מתקדם

5.1 MRI: תקן הזהב (Gold Standard)

• בדיקת MRI היא האמצעי היחיד המאפשר הדגמה ישירה של הדיסק המפרקי ומצבו.
• אינדיקציות: כאשר יש ספק באבחנה הקלינית, לפני התערבות כירורגית, או כאשר הטיפול השמרני נכשל.
• ממצאים בנעילה: בחתכים סגיטליים (Sagittal view) בפה סגור, הדיסק נראה קדמית לראש הקונדיל (במקום בשעה 12:00 מעליו). בפה פתוח, הדיסק נותר מעוות קדמית לקונדיל ואינו חוזר למקומו. כמו כן, ניתן לראות תפליט (Effusion) המעיד על דלקת פעילה (Li et al., 2021).

5.2 Cone Beam CT (CBCT)

בעוד ש-MRI מתמקד ברקמות רכות, ה-CBCT הוא הכלי המועדף להערכת הנזק הגרמי. בנעילה כרונית, ניתן לראות ב-CBCT שינויים ניווניים (Osteoarthritis), כגון שיטוח של הקונדיל (Flattening), היווצרות אוסטאופיטים וציסטות סב-כונדרליות. מחקרים עדכניים הראו כי יחסים מסוימים במרווח המפרקי (Joint Space Ratios) הנמדדים ב-CBCT יכולים לנבא העתקת דיסק ברמת דיוק גבוהה, אם כי אינם מראים את הדיסק ישירות (Khairallah et al., 2024).

5.3 המלצות ACR (American College of Radiology)

על פי הקריטריונים המעודכנים של ה-ACR לשנת 2024, MRI הוא בדיקת הבחירה הראשונה לחשד להפרעה פנימית (Internal Derangement) במפרק הלסת. CT מומלץ רק כאשר יש חשד לטראומה גרמית (שברים) או אנקילוזיס גרמי (ACR Appropriateness Criteria, 2022).

פרק 6: הגישה הכירופרקטית והטיפול המנואלי

הטיפול הכירופרקטי בנעילת לסתות מייצג גישה הוליסטית וביו-מכנית, המבוססת על הקשר הנוירולוגי והקינמטי שבין הצוואר העליון, הגולגולת ומערכת הלעיסה.

6.1 הקשר הצווארי-לסת (The Cervico-Mandibular Connection)

קיימת חפיפה נוירו-אנטומית משמעותית בין העצב הטריגמינלי (CN V), המעצבב את שרירי הלעיסה ומפרק ה-TMJ, לבין העצבים הספינליים הצוואריים העליונים (C1-C3). גרעין הטריגמינו-סרביקלי (Trigeminocervical Nucleus) בגזע המוח מקבל קלט תחושתי משני המקורות הללו. משמעות הדבר היא שכאב או דיספונקציה בצוואר העליון עלולים "להשליך" כאב ללסת ולגרום לכיווץ רפלקסיבי של שרירי הלעיסה, מה שמחמיר את תופעת הנעילה (Chu et al., 2023).

6.2 טכניקות מניפולטיביות ספציפיות

6.2.1 כיוונון עמוד שדרה צווארי (Upper Cervical Adjustment)

כירופרקטים משתמשים במניפולציות (High Velocity Low Amplitude – HVLA) לחוליות האטלס (C1) והאקסיס (C2) כדי לשחזר תנועתיות תקינה ולהפחית את האימפוט הנוציצפטיבי (Nociceptive Input) לגרעין הטריגמינלי. מחקרים הראו ששיפור בטווח תנועת הצוואר מתורגם ישירות לשיפור בפתיחת הפה (Pavia et al., 2015).

6.2.2 מניפולציית של המנדיבולה (Mandibular Manipulation)

זוהי הטכניקה המרכזית לשחרור נעילה סגורה חריפה.

תיאור הטכניקה:

1. המטופל יושב או שוכב רגוע.
2. הכירופרקט עוטה כפפות ומניח את האגודלים על השיניים הטוחנות התחתונות (Molars) של המטופל, כאשר האצבעות אוחזות את הלסת התחתונה מלמטה.
3. מבוצעת משיכה (Traction) כלפי מטה (Caudal) כדי ליצור מרווח בין הקונדיל לדיסק.
4. בשלב השני, מבוצעת תנועה משולבת של משיכה קדימה (Anterior) והצידה (Contralateral) כדי "לעקוף" את הדיסק התקוע ולאפשר לו לחזור למקומו או לאפשר לקונדיל לנוע תחתיו (Simmons et al., 2020; Schiffman et al., 2014).

6.2.3 טכניקת Activator Methods

עבור מטופלים החוששים ממניפולציות ידניות או במצבים של דלקת חריפה, נעשה שימוש במכשיר ה-Activator. מכשיר זה נותן אימפולס מכני מהיר ומדויק לקונדיל או לחוליות הצוואר. מחקר רטרוספקטיבי הראה שיפור של כ-80% ברמות הכאב ופתרון הנעילה במטופלים שטופלו בפרוטוקול Activator ייעודי ל-TMJ (Pavia et al., 2015).

6.3 שחרור רקמות רכות (Myofascial Release)

הטיפול בשריר הפטריגואיד הלטרלי הוא קריטי.

שחרור תוך-אוראלי (Intraoral Release): הכירופרקט מחדיר אצבע לתוך פה המטופל, לאורך הכיס שבין הלחי לשיניים העליונות, עד למגע עם ה-Pterygoid Pocket. מופעל לחץ איסכמי עדין או עיסוי לכיוון הסיבים כדי לשחרר את הספאזם בשריר הפטריגואיד הלטרלי. שחרור זה מפחית את המשיכה הקדמית על הדיסק ומאפשר החזרה ספונטנית במקרים רבים (Abelson, 2022).

Dry Needling (דיקור יבש): שימוש במחטים דקות לשחרור נקודות טריגר בשרירי המאסטר והטמפורליס, הוכח כיעיל בהפחתת כאב מיופציאלי נלווה לנעילה (Fernández-de-las-Peñas et al., 2021).

פרק 7: השוואת יעילות: רפואה מנואלית מול טיפולים אחרים

אחת השאלות המרכזיות בקבלת החלטות קליניות היא הבחירה בין טיפול מנואלי/כירופרקטי לבין השימוש הנפוץ בסדים דנטליים (Splints).

7.1 ממצאי המטה-אנליזה של Vieira et al. (2023)

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה פורצת דרך שפורסמה בכתב העת Life בשנת 2023, ניתחה 20 מחקרים מבוקרים (RCTs) שהשוו בין טיפול מנואלי (Manual Therapy – MT) לבין סדים דנטליים (Occlusal Splint Therapy – OST).

הממצאים המרכזיים:

• טווח תנועה: טיפול מנואלי נמצא יעיל יותר באופן מובהק סטטיסטית מסדים דנטליים בשיפור פתיחת הפה המקסימלית (MMO). ה-Standardized Mean Difference (SMD) עמד על 0.52 לטובת הטיפול המנואלי.
• מוגבלות תפקודית: טיפול מנואלי הראה יתרון מובהק בהפחתת רמת המוגבלות (Disability) בחיי היומיום.
• כאב: לא נמצא הבדל מובהק בין שתי השיטות בהפחתת עוצמת הכאב הכללית, אך ניתוח תת-קבוצות הראה כי סדים עשויים להיות יעילים יותר ספציפית לכאב ממקור שרירי (Myogenic pain), בעוד טיפול מנואלי יעיל יותר לבעיות מפרקיות ומגבלות תנועה (Vieira et al., 2023; Villar-Aragón et al., 2024).

7.2 ארתרוצנטזיס (שטיפת מפרק) מול טיפול שמרני

במקרים של נעילה חריפה ("Acute Closed Lock"), הזמן הוא גורם קריטי. מחקרים מראים כי התערבות מוקדמת (תוך שבועיים מהנעילה) באמצעות מניפולציה ידנית או ארתרוצנטזיס מניבה תוצאות מצוינות. ארתרוצנטזיס מראה אחוזי הצלחה של כ-75%-95% בשחרור הנעילה הפיזית באמצעות לחץ הידראולי (Lavage and Lysis), במיוחד במקרים בהם נוצרו הידבקויות (Adhesions) בחלל המפרק (Al-Moraissi et al., 2015; Bouchard et al., 2025).

פרק 8: גורמים פסיכוסוציאליים וכאב כרוני

הגישה הביופסיכוסוציאלית היא הכרחית לטיפול ב-TMD. מחקרים מהשנים 2020-2025 מחזקים את הקשר בין מתח נפשי לבין נעילת לסתות.

8.1 ציר ה-Brain-Jaw

סטרס, חרדה ודיכאון מובילים להפעלת יתר של מערכת העצבים הסימפתטית ולעלייה בפעילות שרירי הלעיסה (ברוקסיזם), גם בזמן עירות. תופעה זו יוצרת מעגל קסמים של כאב-מתח-כיווץ (Pain-Tension Cycle). במטופלים עם נעילה כרונית, מתפתחת לעיתים רגישות מרכזית (Central Sensitization), בה מערכת העצבים המרכזית הופכת לרגישה יתר על המידה לגירויים, וכאב קל נתפס כחמור ביותר (Staniszewski et al., 2015).

8.2 ברוקסיזם כגורם מנבא

ברוקסיזם בערות (Awake Bruxism) נמצא בקורלציה גבוהה יותר לכאבי פנים ולנעילות מאשר ברוקסיזם בשינה. הטיפול הכירופרקטי והפיזיותרפי כולל לרוב אלמנטים של ביו-פידבק וחינוך למודעות (Cognitive Behavioral Awareness) כדי להפסיק את הרגל הידוק השיניים במהלך היום (Manfredini et al., 2023).

פרק 9: תיאורי מקרה (Case Studies)

9.1 מקרה של נעילה כרונית שטופלה בכירופרקטיקה

Chu et al. (2023) תיארו מקרה של אישה בת 39 עם היסטוריה של 6 חודשים של כאב דו-צדדי ונעילות חוזרות. בדיקה גילתה פתיחה של 30 מ"מ ויציבה לקויה של הצוואר (Forward Head Posture). הטיפול כלל כיוונונים עדינים של חוליות הצוואר, שחרור רקמות רכות של שרירי הפטריגואיד, ותרגילים מתקנים. לאחר 4 שבועות של טיפול אינטנסיבי, המטופלת הגיעה לפתיחה של 50 מ"מ וללא כאב, תוצאה שנשמרה במעקב של חצי שנה. מקרה זה מדגים את היעילות של הגישה הלא-פולשנית גם במקרים כרוניים.

9.2 נעילה חריפה וטיפול משולב

במקרה שתואר על ידי Nourish Dental Care (2024), מטופל הגיע עם נעילה חריפה ("Acute Lock") שהתרחשה בבוקר. בוצעה מניפולציה מיידית להסחת הלסת (Distraction Manipulation) שהצליחה לשחרר את הנעילה במקום. לאחר מכן הותאם למטופל סד לילה למניעת הישנות, והוא הופנה לטיפול מנואלי להמשך שיקום הרצועות. השילוב בין הפעולה המיידית (שחרור מכני) לבין התחזוקה ארוכת הטווח (סד ופיזיותרפיה) הוא המפתח למניעת הפיכת המצב לכרוני.

פרק 10: כיוונים עתידיים (2025-2026)

העתיד של הטיפול בנעילת לסתות צועד לכיוון רפואה מותאמת אישית וטכנולוגית:

• ייצור סדים דיגיטלי (CAD/CAM): סדים המיוצרים בסריקה דיגיטלית מדויקים יותר ומראים יעילות משופרת בהשוואה לסדים קונבנציונליים (Langaliya et al., 2024).
• רפואה רגרנטיבית: שימוש בהזרקות PRP (פלזמה עשירה בטסיות) לתוך המפרק כדי לעודד ריפוי של הדיסק והרצועות קרועות, כתחליף לניתוחים פולשניים.
• טל-מדיסין ובינה מלאכותית: אפליקציות לניטור ברוקסיזם בזמן אמת ומתן ביו-פידבק למטופל, וכן שימוש ב-AI לפיענוח אוטומטי של MRI לזיהוי שינויים מיקרוסקופיים בדיסק (Artisan Dental, 2025).

סיכום

נעילת לסתות היא הפרעה מורכבת הדורשת אבחון מדויק וטיפול רב-מערכתי. הראיות המדעיות העדכניות ביותר תומכות בשינוי פרדיגמה: ממעבר מטיפול כירורגי ודנטלי בלעדי, לגישה שמרנית יותר המציבה את הרפואה המנואלית והכירופרקטית במרכז. היכולת של כירופרקטים לאבחן ולטפל הן במפרק הלסת והן בעמוד השדרה הצווארי מעניקה להם יתרון ייחודי בטיפול בפתולוגיה זו. השילוב של מניפולציות מפרקיות, שחרור שרירי מדויק (בדגש על הפטריגואיד הלטרלי) והתייחסות לגורמים פסיכוסוציאליים, מהווה כיום את ה-Best Practice לטיפול בנעילה סגורה ולשיפור איכות חיי המטופלים.

References:

Abelson, B. (2022). TMD/TMJ Pain – MSR Lateral Pterygoid Release. Kinetic Health.

Al-Moraissi, E. A., & Wolford, L. M. (2015). Arthrocentesis versus arthroscopy in the management of temporomandibular joint dysfunction: a systematic review and meta-analysis. International Journal of Oral and Maxillofacial Surgery, 44(1), 104-112.

American College of Radiology (ACR). (2022). ACR Appropriateness Criteria® Head and Neck Masses.

Bordoni, B., & Varacallo, M. (2020). Anatomy, Head and Neck, Temporomandibular Joint. StatPearls Publishing.

Bouchard, C., et al. (2025). Early arthrocentesis in disc displacement without reduction. Journal of Clinical and Experimental Dentistry, 17(6), e746-51.

Chu, E. C. P., et al. (2023). Temporomandibular Disorder Treated With Chiropractic Therapy. Cureus, 15(3), e36377.

Derwich, M., et al. (2020). Mechanisms of temporomandibular joint disc displacement. Journal of Clinical Medicine, 9(5), 1541.

Fernández-de-las-Peñas, C., et al. (2021). Effectiveness of dry needling for temporomandibular disorders: A systematic review. Pain Medicine, 22(5), 1056-1067.

Kaneyama, K., et al. (2016). Cytokine profile in the synovial fluid of patients with temporomandibular joint disorders: A systematic review. Cytokine, 77, 98-106.

Khairallah, S., et al. (2024). Diagnostic reliability of CBCT in TMJ disc displacement. Diagnostics, 14(1), 44.

Li, C., et al. (2021). MRI vs CBCT in the diagnosis of TMD. Journal of Oral Rehabilitation, 48, 120-130.

Manfredini, D., et al. (2023). Awake bruxism and psychosocial factors. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 37(1).

Merck Manuals. (2024). Internal Temporomandibular Joint (TMJ) Derangement. Merck Sharp & Dohme Corp.

Pavia, S., Fischer, R., & Roy, R. (2015). Chiropractic Treatment of Temporomandibular Dysfunction: A Retrospective Case Series. Journal of Chiropractic Medicine, 14(4), 279-284.

Poluha, R. L., et al. (2019). Temporomandibular joint disc displacement with reduction: a review. Journal of Applied Oral Science, 27.

Schiffman, E., et al. (2014). Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (DC/TMD) for Clinical and Research Applications. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 28(1), 6-27.

Silva, N., et al. (2019). Disc displacement with reduction: A review of mechanisms. Journal of Applied Oral Science.

Simmons, H. C., et al. (2020). Mandibular manipulation for acute closed lock. Journal of Craniomandibular Practice.

Staniszewski, K., et al. (2015). The role of stress and personality in TMD. Journal of Oral Rehabilitation.

Vieira, L. S., et al. (2023). The Efficacy of Manual Therapy Approaches on Pain, Maximum Mouth Opening and Disability in Temporomandibular Disorders: A Systematic Review of Randomised Controlled Trials. Life, 13(2), 292.

Villar-Aragón, A., et al. (2024). Manual Therapy Techniques Versus Occlusal Splint Therapy for Temporomandibular Disorders: A Systematic Review with Meta-Analysis. Applied Sciences, 14.

Wieckiewicz, M., et al. (2024). Diagnostic Criteria for TMD: Polish assessment instruments. Dental and Medical Problems, 61(1), 5-8.