מתי ולמה צריך דימות MRI? דימות MRI נחשב לאחת הבדיקות החשובות והמדויקות ביותר ברפואה המודרנית, אך לא בכל מצב רפואי יש צורך לבצע אותו. אנשים רבים שואלים מתי צריך MRI, למה צריך MRI, והאם כל כאב גב, כאב צוואר, פגיעה בברך או תסמין נוירולוגי מחייבים בדיקת תהודה מגנטית. בפועל, ההחלטה להפנות ל-MRI תלויה בשילוב בין התסמינים, הבדיקה הגופנית, החשד הקליני והשאלה הרפואית שרוצים לפתור.
במאמר זה נבחן לעומק מתי דימות MRI באמת נחוץ, באילו מצבים הוא עשוי לשנות אבחנה או טיפול, ומתי דווקא אין צורך לבצע את הבדיקה בשלב מוקדם. בנוסף, נסקור את השימוש ב-MRI בעמוד השדרה, במוח ובמערכת השריר-שלד, נתייחס לשכיחות השימוש בהדמיה ונבחן את מקומה של כירופרקטיקה בטיפול שמרני במקרים מתאימים.
1) מתי ולמה צריך דימות MRI – רקע
MRI הוא אחד מכלי ההדמיה החשובים ביותר ברפואה המודרנית, אבל דווקא משום שהוא מתקדם, רגיש ומרשים מבחינה טכנולוגית, חשוב להבין שלא כל כאב, נימול או ממצא בבדיקה גופנית מצדיקים הפניה אליו. MRI אינו “צילום טוב יותר”, אלא בדיקה שנועדה לענות על שאלות קליניות מסוימות, בעיקר כאשר יש צורך להדגים רקמות רכות, מוח, חוט שדרה, עצבים, מח עצם, סחוס, רצועות, גידים ומבנים שאינם נראים היטב בצילום רנטגן רגיל.
יתרון מרכזי של MRI הוא היעדר קרינה מייננת, אך היתרון הזה אינו הופך אותו לבדיקה שצריכה להיעשות באופן שגרתי. במצבים רבים, שימוש לא מדויק ב-MRI עלול לייצר אבחנות יתר, חרדה, עיכוב בטיפול המתאים והוצאות מיותרות, בעוד שבמצבים אחרים הוא עשוי לשנות מהותית את האבחנה, את הדחיפות ואת דרך הטיפול (Flynn, 2011; Wáng, 2018; Elawad, 2021).
2) מה MRI יודע לעשות טוב במיוחד
MRI מבוסס על שדה מגנטי וגלי רדיו, ולכן הוא מתאים במיוחד להדמיית מים, בצקת, דלקת, פגיעה עצבית ושינויים ברקמות רכות. כאשר הרופא צריך להבחין בין דיסק לוחץ לבין רקמת צלקת, בין בצקת מח עצם לשבר סמוי, בין דלקת פעילה לבין תהליך כרוני, או בין נגע מוחי חדש לישן, MRI לרוב עדיף על פני בדיקות אחרות. הוא גם שימושי מאוד כאשר מבקשים להבין לא רק אם יש “ממצא”, אלא האם הממצא מערב מבנה אנטומי שחשוב להחלטה טיפולית, למשל חוט השדרה, שורש עצב, מניסקוס, גיד מסוים או לשד העצם. לכן, השאלה הנכונה איננה “האם MRI הוא בדיקה טובה”, אלא “האם MRI יענה על שאלה קלינית שכרגע אי אפשר לענות עליה בדרך פשוטה יותר, והאם התשובה תשנה טיפול” (Wáng, 2018; Rovira, 2025).
3) העיקרון המנחה: MRI צריך לשנות החלטה
העיקרון החשוב ביותר בשימוש נכון ב-MRI הוא התאמה בין הסיפור הקליני, הבדיקה הגופנית והשאלה האבחנתית. אם התוצאה לא צפויה לשנות טיפול, לעיתים אין טעם אמיתי לבצע את הבדיקה בשלב זה. כך למשל, במצב של כאב גב תחתון לא ספציפי שנמשך ימים ספורים ללא חולשה נוירולוגית, ללא חום, ללא טראומה משמעותית וללא חשד לגידול או זיהום, MRI מוקדם בדרך כלל אינו משפר תוצאות קליניות.
לעומת זאת, כאשר יש חשד ללחץ משמעותי על מבנים עצביים, לזיהום, לממאירות, לשבר סמוי, למחלה דמיאלינטיבית או לשבץ מוחי, MRI עשוי להיות בדיקה מכרעת. במילים אחרות, MRI נדרש כאשר הוא צפוי להכריע בין אפשרויות אבחנתיות או לכוון החלטה טיפולית דחופה, ולא רק כדי “לוודא שאין כלום” (Flynn, 2011; Wáng, 2018).
4) מתי MRI באמת נדרש בעמוד השדרה
התחום השכיח ביותר שבו עולה השאלה על MRI הוא כאבי גב וצוואר. כאן חשוב להבחין בין כאב שכיח ולא מסוכן לבין מצב שמחייב בירור מהיר. MRI של עמוד השדרה נחוץ במיוחד כאשר יש חולשה מתקדמת, הפרעה חדשה בשליטה על סוגרים, הרדמה באזור האוכף, חשד לתסמונת זנב הסוס, חום או סימנים המעוררים חשד לזיהום, ירידה לא מוסברת במשקל או סיפור אונקולוגי שמעלה חשד לגרורות, טראומה עם חשד לשבר שאינו נראה היטב, או כאב רדיקולרי משמעותי ומתמשך כאשר נשקלת הזרקה או ניתוח.
במצבים אלה MRI אינו “מותרות”, אלא כלי שמאפשר לזהות לחץ עצבי, דלקת, מורסה, מעורבות גרמית או פגיעה בחוט השדרה, ולעיתים לקבוע דחיפות התערבות (Flynn, 2011; Wáng, 2018).
5) מתי MRI בדרך כלל אינו נדרש מיד בכאב גב
ברוב המקרים של כאב גב תחתון חריף, במיוחד בשבועות הראשונים, אין הצדקה ל-MRI מיידי. ההיגיון לכך אינו כלכלי בלבד אלא קליני: ברוב המטופלים מדובר בכאב מכני לא ספציפי שמשתפר עם הזמן, עם חזרה הדרגתית לתנועה, טיפול שמרני מותאם, ולעיתים שילוב של פיזיותרפיה, טיפול מנואלי או ניהול כאב.
ביצוע MRI מוקדם עלול לזהות בלטים, שחיקה או בקעים שאינם בהכרח מקור הכאב, ואז להסיט את תשומת הלב ממסלול ההחלמה הטבעי אל מסלול של חרדה, הגבלות מיותרות או התערבויות שלא נדרשו. לכן, ההחלטה הנכונה במקרים רבים היא לא “כמה מהר לעשות MRI”, אלא “האם יש סימנים שמצדיקים סטייה מהטיפול השמרני הראשוני” (Flynn, 2011; Downie, 2020).
6) שכיחות השימוש בהדמיה בכאב גב: למה זה חשוב
הדיון על MRI אינו תיאורטי, משום שהדמיה בכאבי גב שכיחה מאוד. מטה-אנליזה רחבת היקף שכללה יותר מארבעה מיליון בקשות הדמיה הראתה כי במסגרת רפואת משפחה, שיעור ההדמיה הכולל בכאב גב עמד על כ-24.8%, כאשר הדמיה מורכבת, הכוללת CT או MRI, בוצעה בכ-9.2% מהמקרים. במסגרות דחופות שיעור ההדמיה הכולל הגיע לכ-35.6%.
נתונים אלה מלמדים שהשאלה איננה האם משתמשים בהדמיה, אלא האם משתמשים בה נכון. כאשר הדמיה ניתנת למטופלים לא מתאימים, היא עלולה להעמיס על המערכת, לעכב תורים למטופלים שבהם MRI באמת נחוץ, וליצור שרשרת של בדיקות או טיפולים שמבוססים על ממצאים מקריים ולא על צורך אמיתי (Downie, 2020; Marion-Moffet, 2023).
7) למה MRI עלול להטעות אם מפרשים אותו בלי הקשר קליני
אחת הבעיות המוכרות ב-MRI של עמוד השדרה היא שכיחות גבוהה של ממצאי “שחיקה” גם אצל אנשים ללא כאב כלל. סקירה שיטתית ידועה הראתה שסימני ניוון דיסקלי שכיחים מאוד באוכלוסייה א-תסמינית: שכיחות של ניוון דיסק עלתה מכ-37% בגיל 20 לכ-96% בגיל 80, ושכיחות של בלט דיסק מכ-30% בגיל 20 לכ-84% בגיל 80.
המשמעות היא שממצא ב-MRI אינו שווה בהכרח למחלה פעילה, ובוודאי לא תמיד מסביר את התסמינים. בדיקה רגישה מאוד עלולה לזהות “משהו”, אך הקלינאי צריך להחליט אם אותו משהו רלוונטי לסיפור של המטופל. ללא ההקשר הזה, MRI עלול להוביל לאבחנת יתר או לייחס כאב לממצא שהוא למעשה חלק מהזדקנות תקינה יחסית (Brinjikji, 2015).
8) MRI במוח: מתי הוא קריטי
בנוירולוגיה, ל-MRI יש ערך גבוה במיוחד. בשבץ מוחי איסכמי חד, ובייחוד כאשר הסיפור הקליני אינו חד-משמעי, כאשר יש מעורבות של גומה אחורית, או כאשר נדרש מידע מדויק על גיל הנגע והיקפו, MRI עשוי להיות עדיף על פני בדיקות אחרות. רצפי דיפוזיה מאפשרים לזהות איסכמיה חדה ברגישות ובספציפיות גבוהות מאוד, ולכן MRI יכול לסייע הן באבחנה והן בבחירת טיפול.
מעבר לכך, כאשר יש תסמינים נוירולוגיים מוקדיים שאינם מוסברים, פרכוס חדש, חשד לתהליך דלקתי, דמיאלינטיבי או גידולי, MRI מוח הוא לעיתים בדיקת הבחירה. בניגוד למצבים שכיחים של כאב גב מכני, כאן מדובר לעיתים בהחלטות טיפוליות בעלות חלון זמן משמעותי, ולכן סף הביצוע נמוך יותר כאשר השאלה הקלינית ממוקדת היטב (Kim, 2014).
9) MRI בטרשת נפוצה ובמחלות דמיאלינטיביות
בחשד לטרשת נפוצה, MRI הוא אבן יסוד של האבחון והמעקב. הבדיקה מסייעת לזהות פיזור של נגעים במרחב ובזמן, להעריך אם יש האדרה המעידה על פעילות, ולהבחין בין דפוסים טיפוסיים של המחלה לבין אבחנות חלופיות. בספרות העדכנית MRI מתואר ככלי הפרא-קליני הרגיש ביותר לאיתור נגעים דמיאלינטיביים, והוא חיוני לא רק לאישור האבחנה אלא גם לתכנון טיפול מוקדם ולמעקב אחר תגובה לטיפול.
כאן הסיבה לביצוע MRI אינה “למצוא כל חריגה”, אלא לאפיין מחלה שמהותה היא פגיעה ברקמת מערכת העצבים המרכזית. לכן, כאשר יש אירוע נוירולוגי מתאים, כמו ירידה בראייה, נימול מתמשך, חולשה מוקדית או סימנים אחרים למעורבות מרכזית, MRI הוא בדיקה בעלת תשואה קלינית גבוהה מאוד (Rovira, 2025).
10) MRI במערכת השריר-שלד
במערכת השריר-שלד MRI נדרש כאשר יש צורך להבין את מצב הרקמות הרכות או מח העצם ברזולוציה גבוהה. הוא מועיל במיוחד בחשד לקרע גידי משמעותי, פגיעה ברצועות, נזק מניסקלי מורכב, אוסטאונקרוזיס, אוסטאומיאליטיס, גידולים, בצקת מח עצם, שבר סמוי שאינו נראה בצילום רגיל, או כאשר התלונות נמשכות למרות טיפול מתאים ויש צורך לשנות את מסלול הטיפול.
בברך, בכתף, בירך ובקרסול, MRI יכול להבחין בין פגיעה מבנית שניתנת לשיקום שמרני לבין מצב שמצריך ניתוח או הזרקה. עם זאת, גם כאן לא כל כאב מפרקי או גידי מצדיק MRI, ולעיתים בדיקה גופנית טובה, אולטרסאונד או צילום פשוט נותנים תשובה מספקת בשלב הראשון (Elawad, 2021).
11) האם תמיד צריך חומר ניגוד?
לא. אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב ש-MRI “טוב יותר” אם מוסיפים חומר ניגוד. במציאות, במקרים רבים של הדמיית שריר-שלד אפשר להסתפק ב-MRI ללא גדוליניום, במיוחד כשמדובר בשאלה של קרע, בצקת, שחיקה, בלט דיסק או נזק מניסקלי. חומר ניגוד נשקל כאשר יש חשד לזיהום, לגידול, למעורבות דלקתית מסוימת, להערכה לאחר ניתוח, או כאשר יש צורך להבחין בין רקמת צלקת לבין פתולוגיה פעילה.
כלומר, גם בתוך עולם ה-MRI עצמו קיימת דרישה להתאמה מדויקת של הפרוטוקול לשאלה הקלינית. בדיקה “מלאה יותר” אינה תמיד בדיקה נכונה יותר, ודיוק בבחירת הפרוטוקול חשוב ממש כמו ההחלטה אם לבצע את ההדמיה מלכתחילה (Elawad, 2021).
12) MRI ברפואת שד ואונקולוגיה
בתחום האונקולוגי MRI נדרש כאשר יש צורך ברגישות גבוהה במיוחד, או כאשר בדיקות אחרות אינן עונות במלואן על השאלה. ברפואת שד, למשל, MRI נחשב בדיקה רגישה מאוד לגילוי סרטן שד ומשמש בעיקר בנשים בסיכון גבוה, בהערכת היקף מחלה ידועה, ובמצבים שבהם צפיפות רקמת השד או שאלות טרום-ניתוחיות מצדיקות בירור מעמיק יותר.
גם כאן אין הכוונה שכל אישה צריכה MRI שד, אלא שבקבוצות נבחרות הבדיקה משנה משמעותית את יכולת הגילוי ואת תכנון הטיפול. באופן רחב יותר, MRI נפוץ באונקולוגיה גם להערכת גרורות לעצם, למוח, לכבד, לאגן ולרקמות רכות, במיוחד כאשר יש צורך להכריע בין נגע שפיר לממאיר או להגדיר במדויק את היקף המחלה (Samreen, 2021; Houser, 2021).
13) MRI אצל מי שכבר סובל מכאב ממושך
כאשר כאב נמשך שבועות ארוכים או חודשים, השאלה על MRI נעשית מורכבת יותר. מצד אחד, משך כאב כשלעצמו אינו הוכחה לצורך בהדמיה. מצד אחר, אם לאחר טיפול שמרני מסודר יש כשל שיקומי, אם מופיעים סימנים נוירולוגיים, אם יש חשד לפגיעה מבנית משמעותית או אם נשקלת התערבות פולשנית, MRI נעשה מוצדק יותר.
במילים אחרות, הזמן אינו הקריטריון היחיד; השילוב בין זמן, חומרת התסמינים, הבדיקה הגופנית וההשפעה על קבלת החלטות הוא שקובע. אחת הדרכים השגויות להשתמש ב-MRI היא לבצע אותו רק מפני ש”כבר עבר מספיק זמן”, בלי להגדיר מה בדיוק מחפשים ואיך התשובה תשנה את הטיפול (Wáng, 2018; Marion-Moffet, 2023).
14) הקשר בין MRI, שימוש יתר ועלויות בריאות
שימוש לא מבוקר ב-MRI אינו רק סוגיה כספית. הוא קשור גם להשלכות טיפוליות. במחקרים על כאב גב רדיקולרי מוקדם הודגש כי MRI מוקדם נקשר לעיתים ליותר בדיקות נוספות, יותר הזרקות, שימוש מוגבר באופיואידים, יותר ניתוחים, יותר היעדרות מעבודה ועלויות גבוהות יותר.
אין פירוש הדבר שה-MRI “גורם” בהכרח לכל התוצאות הללו, אבל יש בכך אזהרה: כאשר בדיקה נעשית לפני שהאינדיקציה התגבשה, היא עלולה לייצר מסלול רפואי אגרסיבי יותר בלי לשפר תוצאה תפקודית. לכן, במצבים שכיחים ולא דחופים, איפוק קליני מבוסס-ראיות עשוי להיות טיפול טוב יותר מרפלקס של הפניה מהירה להדמיה (Trager, 2022; Flynn, 2011).
15) היכן כירופרקטיקה יכולה להועיל
כאשר אין “דגלים אדומים” ואין חשד למצב שמחייב הדמיה דחופה, חלק מהמטופלים עם כאב גב תחתון מכני עשויים להפיק תועלת מטיפול שמרני הכולל גם כירופרקטיקה. מחקר פרגמטי אקראי הראה שהוספת טיפול מניפולטיבי כירופרקטי לטיפול רפואי סטנדרטי בכאב גב תחתון חריף הייתה קשורה לשיפור טוב יותר בכאב ובתפקוד לעומת טיפול רפואי סטנדרטי בלבד.
גם הנחיות מקצועיות בתחום מצביעות על כך שלכירופרקטורים עשוי להיות תפקיד באבחון, טיפול וניהול משולב של כאב גב תחתון, כל עוד הטיפול נעשה במסגרת הערכה קלינית מסודרת ותוך זיהוי מצבים שבהם נדרש בירור אחר או הפניה להדמיה (Goertz, 2013; Globe, 2016).
א. כירופרקטיקה ו-MRI: לא במקום, אלא לפניו או לצדו במקרים מתאימים
הקשר בין כירופרקטיקה ל-MRI חשוב דווקא משום שהוא מדגים גישה טיפולית נכונה. מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מצא שבמטופלים עם כאב גב רדיקולרי שקיבלו טיפול מניפולטיבי כירופרקטי, שיעור ה-MRI המוקדם בתוך שישה שבועות היה נמוך מעט לעומת מטופלים שקיבלו סוגי טיפול אחרים, מה שעשוי להעיד על התאמה טובה יותר להנחיות בחלק מהמקרים.
עם זאת, המחקר גם מזכיר שאין לראות בטיפול זה חלופה מוחלטת להדמיה, משום שכאשר קיימים חסר נוירולוגי מתקדם, חשד לזיהום, גידול, שבר או תסמונת זנב הסוס, MRI צריך להיעשות ללא דיחוי. לפיכך, תרומתה של הכירופרקטיקה היא בעיקר בחלק מהמצבים השמרניים, לא במצבים מסכני תפקוד או חיים, ולא במקום אבחון רפואי מלא (Trager, 2022; Globe, 2016).
ב. מתי כירופרקטיקה אינה מספיקה
חשוב להדגיש שטיפול כירופרקטי, כמו כל טיפול שמרני אחר, אינו מתאים כאשר מופיעים סימנים שמרמזים על פתולוגיה משמעותית. אדם עם חולשה מתקדמת ברגל, עם אובדן שליטה על סוגרים, עם חום וכאב גב עז, עם כאב לילה בלתי מוסבר, עם סיפור של ממאירות או עם טראומה משמעותית זקוק קודם כול להערכה רפואית ולעיתים גם ל-MRI דחוף.
גם במצבים של חשד למיאלופתיה צווארית, לחץ על חוט השדרה או תהליך תופס מקום, ההחלטה אינה בין כירופרקטיקה לבין MRI, אלא בין התערבות מהירה לבין סיכון לעיכוב באבחנה. לכן, התועלת האפשרית של כירופרקטיקה קיימת בתוך גבולות ברורים של סלקציה קלינית נכונה (Flynn, 2011; Wáng, 2018; Globe, 2016).
16) השאלה על “שכיחות” אינה רק כמה MRI עושים, אלא גם מה מוצאים
שכיחות היא מושג מרכזי כשמדברים על MRI. מצד אחד, שכיחות גבוהה של הדמיה בכאב גב מלמדת על שימוש נרחב במערכת הבריאות. מצד אחר, שכיחות גבוהה של ממצאים ניווניים גם אצל אנשים ללא כאב מלמדת מדוע אסור לפרש את הבדיקה בניתוק מהקליניקה. למעשה, שתי השכיחויות הללו נפגשות: ככל שמבצעים יותר MRI במצבים שבהם ההסתברות למחלה מסוכנת נמוכה, כך עולה הסיכוי לגלות ממצאים מקריים שכיחים ולהסביר באמצעותם תסמינים שאולי נובעים ממנגנון אחר.
זהו אחד היסודות החשובים ברפואה מבוססת-ראיות: בדיקה רגישה מאוד אינה בהכרח בדיקה מועילה בכל מצב, והתועלת האמיתית שלה תלויה בהסתברות המוקדמת למחלה הרלוונטית ובשאלה אם תוצאתה תשנה טיפול (Downie, 2020; Brinjikji, 2015).
17) איך נכון לחשוב על הפניה ל-MRI בפועל
הדרך הנכונה לחשוב על MRI היא דרך ארבע שאלות פשוטות:
- ראשית, מהי האבחנה המסוכנת או המשמעותית שאני מנסה לשלול או לאשר.
- שנית, האם קיימת בדיקה פשוטה יותר שיכולה לענות על השאלה, למשל צילום, אולטרסאונד או בדיקה נוירולוגית מדויקת.
- שלישית, האם תוצאת ה-MRI תשנה טיפול עכשיו, ולא רק תוסיף מידע מסקרן.
- רביעית, האם העיתוי נכון, כלומר האם מדובר במצב שמצריך הדמיה מיידית או שאפשר להתחיל טיפול שמרני ולעקוב.
כאשר ארבע השאלות הללו נענות באופן מסודר, השימוש ב-MRI נעשה מדויק יותר, והבדיקה חוזרת למקומה הטבעי: כלי רב-עוצמה שמשרת החלטה קלינית, ולא תחליף לחשיבה קלינית (Flynn, 2011; Wáng, 2018; Marion-Moffet, 2023).
18) מתי ולמה צריך דימות MRI – סיכום
MRI הוא בדיקה מצוינת כאשר משתמשים בו מהסיבות הנכונות. הוא חיוני במיוחד בנוירולוגיה, בחשד למחלות חוט שדרה, שבץ, טרשת נפוצה, בזיהומים, בגידולים, בשברים סמויים ובחלק מפגיעות השריר-שלד שבהן נדרשת הדגמה מדויקת של רקמות רכות ומח עצם. מנגד, בכאבי גב וצוואר שכיחים ללא סימני אזהרה, MRI מוקדם הוא לעיתים קרובות מיותר ואף עלול להזיק דרך אבחנת יתר, חרדה ויצירת מסלול טיפולי אגרסיבי שלא לצורך. כירופרקטיקה יכולה להועיל בחלק מהמטופלים עם כאב גב מכני כחלק מטיפול שמרני מושכל, אך אינה תחליף להדמיה כאשר עולה חשד למצב משמעותי. בסופו של דבר, MRI צריך להיעשות לא מפני שהוא זמין או מתקדם, אלא מפני שהוא הבדיקה הנכונה בזמן הנכון עבור השאלה הנכונה (Flynn, 2011; Goertz, 2013; Rovira, 2025).
References:
Brinjikji, W., Luetmer, P. H., Comstock, B., Bresnahan, B. W., Chen, L. E., Deyo, R. A., Halabi, S., Turner, J. A., Avins, A. L., James, K., Wald, J. T., Kallmes, D. F., & Jarvik, J. G. (2015). Systematic literature review of imaging features of spinal degeneration in asymptomatic populations. American Journal of Neuroradiology, 36(4), 811-816. https://doi.org/10.3174/ajnr.A4173
Downie, A., Hancock, M. J., Jenkins, H. J., Buchbinder, R., Harris, I. A., Underwood, M., Goergen, S. K., & Maher, C. G. (2020). How common is imaging for low back pain in primary and emergency care? Systematic review and meta-analysis of over 4 million imaging requests across 21 years. British Journal of Sports Medicine, 54(11), 642-651. https://doi.org/10.1136/bjsports-2018-100087
Elawad, A., Shah, A., Davies, M., & Botchu, R. (2021). The use of gadolinium in musculoskeletal MRI-Time to rethink? Indian Journal of Radiology and Imaging, 31(3), 635-643. https://doi.org/10.1055/s-0041-1735500
Flynn, T. W., Smith, B., & Chou, R. (2011). Appropriate use of diagnostic imaging in low back pain: A reminder that unnecessary imaging may do as much harm as good. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 41(11), 838-846. https://doi.org/10.2519/jospt.2011.3618
Gatto, A., Liu, K., Milan, N., & Wong, S. (2025). The effects of GLP-1 agonists on musculoskeletal health and orthopedic care. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 18, 469-480. https://doi.org/10.1007/s12178-025-09978-3
Globe, G., Farabaugh, R. J., Hawk, C., Morris, C. E., Baker, G., Whalen, W. M., Walters, S., Kaeser, M., Dehen, M., & Augat, T. (2016). Clinical practice guideline: Chiropractic care for low back pain. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 39(1), 1-22. https://doi.org/10.1016/j.jmpt.2015.10.006
Goertz, C. M., Long, C. R., Hondras, M. A., Petri, R., Delgado, R., Lawrence, D. J., Owens, E. F., & Meeker, W. C. (2013). Adding chiropractic manipulative therapy to standard medical care for patients with acute low back pain: Results of a pragmatic randomized comparative effectiveness study. Spine, 38(8), 627-634. https://doi.org/10.1097/BRS.0b013e31827733e7
Houser, M., Barreto, D., Mehta, A., & Brem, R. F. (2021). Current and future directions of breast MRI. Journal of Clinical Medicine, 10(23), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm10235668
Kim, B. J., Kang, H. G., Kim, H.-J., Ahn, S. H., Kim, N.-Y., Warach, S., & Kang, D.-W. (2014). Magnetic resonance imaging in acute ischemic stroke treatment. Journal of Stroke, 16(3), 131-145. https://doi.org/10.5853/jos.2014.16.3.131
Marion-Moffet, H., Bocti, C., & Evoy, F. (2023). Appropriateness of MRI requests for low back pain and neck pain. Canadian Journal of Neurological Sciences, 50(2), 262-265. https://doi.org/10.1017/cjn.2021.527
Rovira, À., Auger, C., Sceppacuercia, S., & Torres, C. (2025). Typical and emerging diagnostic MRI features in multiple sclerosis. Canadian Association of Radiologists Journal, 76(1), 122-144. https://doi.org/10.1177/08465371241261847
Samreen, N., Mercado, C., Heacock, L., Chacko, C., Partridge, S. C., & Chhor, C. (2021). Screening breast MRI primer: Indications, current protocols, and emerging techniques. Journal of Breast Imaging, 3(3), 387-398. https://doi.org/10.1093/jbi/wbaa116
Trager, R. J., Anderson, B. R., Casselberry, R. M., Perez, J. A., & Dusek, J. A. (2022). Guideline-concordant utilization of magnetic resonance imaging in adults receiving chiropractic manipulative therapy vs other care for radicular low back pain: A retrospective cohort study. BMC Musculoskeletal Disorders, 23, 554. https://doi.org/10.1186/s12891-022-05462-y
Wáng, Y. X. J., Wu, A.-M., Ruiz Santiago, F., & Nogueira-Barbosa, M. H. (2018). Informed appropriate imaging for low back pain management: A narrative review. Journal of Orthopaedic Translation, 15, 21-34. https://doi.org/10.1016/j.jot.2018.07.009
Zhang, X., Chi, R., Xu, J., Meng, C., Wang, Z., Ruo, W., Xin, F., Xu, T., Guo, F., Wang, G., & Ye, Y. (2026). GLP-1 receptor agonist liraglutide facilitates rotator cuff healing by reducing tendon cell inflammation and endoplasmic reticulum stress through the GLP-1R-AMPK/SIRT1 pathway. International Immunopharmacology, 169, 116010. https://doi.org/10.1016/j.intimp.2025.116010