אבחון וטיפול בנזקי גוף מעבודה הוא שלב חשוב בדרך לטיפול יעיל. פציעות הקשורות לעבודה מהוות דאגה רצינית הן למעסיקים והן לעובדים. לכן, חשוב למנוע פגיעות הקשורות לעבודה. במקרה של פגיעה בעבודה, על העובד הנפגע לדווח על כך למעסיק ולפנות לטיפול בהקדם האפשרי.
לפציעות הקשורות לעבודה יכולות להיות השפעות מתמשכות על בריאותם ורווחתם של העובדים ובני משפחותיהם. לכן, אבחון וטיפול בפגיעות גופניות הקשורות לעבודה היא היבט חיוני של בריאות ובטיחות תעסוקתית. האבחון של נזקי גוף מעבודה נשען על היסטוריה רפואית בדיקה גופנית ובדיקות מתקדמות. הטיפול בפגיעות אלה משתנה בהתאם מיקום וחומרת הנזק. במאמר הנוכחי "אבחון וטיפול בנזקי גוף מעבודה" נדון בנושא.
אבחון וטיפול בנזקי גוף מעבודה – רקע
נזקי גוף מעבודה מהווים בעיה בריאותית מרכזית. בעיה זאת משפיעה על העובדים אבל גם המעסיקים והמדינה נפגעים. נזקי גוף מעבודה עלולים לגרום לפגיעה פיזית, רגשית וכספית לעובדים הנפגעים ולבני משפחותיהם. הנזקים הללו גם גורמים לירידה בפריון, לעלויות מוגברות ולהתחייבויות משפטיות עבור המעסיקים. על פי ארגון הבריאות העולמי:
- מעל 300 מיליון עובדים סובלים מפציעות תעסוקתיות מדי שנה.
שכיחות פציעות הקשורות לעבודה משתנה לפי עיסוק, תעשייה, אזור, מדינה, איכות שירותי הבריאות ועוד. חלק מהגורמים השכיחים ביותר לפציעות הקשורות לעבודה הם:
האבחנה של כאבים הקשורים לעבודה, במיוחד כאבי שרירים ושלד, כוללת:
- הערכה מקיפה של ההיסטוריה הרפואית של המטופל
- בדיקה גופנית
- ובמידת הצורך בדיקות הדמיה ומעבדה.
הטיפול בעובד עם נזקי גוף מעבודה משתנה בהתאם לרקמה שניזוקה וחומרת הנזק. במאמר הנוכחי "אבחון וטיפול בנזקי גוף מעבודה" נדון בנושא בהרחבה.
שלבי האבחנה של פציעות בקרב עובדים
היסטוריה הרפואית
לקיחת ההיסטוריה הרפואית של עובד עם נזקי גוף מעבודה אינה שונה משמעותית מזאת של חולה רגיל. ההיסטוריה צריכה לכלול את ההיבטים הבאים:
- תאריך ההתחלה וסוג ההתפרצות (פתאום או לאט).
- מיקום הכאב (גב תחתון, צוואר, מפרקים, שרירים, רקמות רכות)
- נוכחות של נפיחות (לפני ועכשיו)
- מצב נוכחי (טוב יותר, זהה או גרוע יותר).
- גורמים המחמירים או מקלים על הכאב (כגון משימות מסוימות בעבודה, יציבה או שימוש בציוד מסוים)
- השפעת כאב על פעילויות יומיומיות, ביצועים בעבודה ואיכות חיים.
- רקע של פציעות קודמות, ניתוחים או טיפולים לאותה בעיה או קשורה?
- היסטוריה של מצבים רפואיים אחרים או תרופות שעלולות להשפיע על מערכת השרירים והשלד.
- רקע משפחתי של הפרעות שרירים ושלד או מחלות גנטיות.
- מקצוע – הערכה מתחילה בדיון על תעסוקתו של האדם ודורשת תיאור מפורט של כל התהליכים הכרוכים ביום עבודה טיפוסי. ניתן משקל לתדירות, אינטנסיביות, משך וסדירות של כל משימה המבוצעת בעבודה.
האבחנה של נזקי גוף מעבודה צריכה לקחת בחשבון גם את ההיבטים הפסיכו-סוציאליים של סביבת העבודה של המטופל. אלה עשויים לכלול שביעות רצון בעבודה, רמת המתח הנפשי, תמיכה חברתית ומיומנויות התמודדות. גורמים אלה עשויים להשפיע על תפיסת הכאב והבעתו, כמו גם על תהליך ההחלמה ותוצאות החזרה לעבודה.
בדיקה גופנית
הבדיקה הגופנית לעובד עם נזקי גוף מעבודה צריכה להתבצע בהקדם האפשרי לאחר הפציעה. מטרת הבדיקה היא לקבוע את היקף וחומרת הפגיעה, את הטיפול והמעקב המתאימים ואת ההשפעה האפשרית על יכולתו של העובד לבצע את תפקידו. הבדיקה עשויה גם לסייע בהגנה על המעביד מפני אחריות אם לעובד יש מצב קיים המשפיע על החלמתו או על מצב הנכות שלו. הבדיקה הגופנית צריכה להעריך את:
- טווח התנועה, כוח, יציבות, יישור, עיוות, רגישות, קריפיטוס וסימנים של דלקת או זיהום באזור הפגוע.
- הערכה נוירולוגית וכלי דם כדי לשלול כל מעורבות עצבית או כלי דם.
- להעריך את טווח התנועה, הכוח, התחושה והרפלקסים של חלק הגוף הפגוע, כמו גם לחפש סימנים של דלקת, עיוות או דחיסה עצבית.
בדיקות מתקדמות
אבחון של נזקי גוף מעבודה עשוי להתבסס גם על ביצוע בדיקות מעבדה ואלקטרוניות הקובעות נזק עצבי או שרירי. בדיקה אחת כזו, אלקטרונוירומיוגרפיה (ENMG), מקיפה שני תחומים: אלקטרומיוגרפיה (EMG) ומהירות הולכה עצבית (NCV). בדיקות הדמיה, כגון סריקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או דימות תהודה מגנטית (MRI), עשויות להיות מסודרות כדי לשלול חריגות מבניות או פציעות שעשויות לדרוש התערבות כירורגית.
טיפול בנזקי גוף מעבודה?
הטיפול בעובדים עם נזקי גוף מעבודה כולל מספר גישות, כגון:
- הגבלת תנועה
- יישום של חום או קור
- פעילות גופנית
- התערבויות ארגונומיות
- טיפול כירופרקטי
- וטיפול פסיכו – סוציאלי
- תרופות וניתוחים
הגבלות תנועה
הגישה הראשונה לטיפול בחולה עם נזקי גוף מעבודה היא להימנע מהפעילויות הגורמות לכאב. זה דורש לעתים קרובות הגבלות עבודה. במקרים מסוימים, יש לשקול העברה לעבודה אחרת. סד יכול לשמש גם כדי להגביל תנועות או לשתק את המפרק הפגוע. עם זאת, השימוש בסד במצבים תעסוקתיים דורש זהירות רבה כדי למנוע נזק.
בהקשר התעסוקתי, אין להשתמש בסד כתמיכה מכנית למפרק. במקום זאת, יש לעצב מחדש את העבודה כדי למנוע את העומס הקיצוני על מפרק העובד מלכתחילה. אם העבודה הפוגענית נמשכת, אז העובד חשוף לסיכון של פגיעה במפרקים אחרים בגלל הקיבוע.
הנחת כריות חום או קור
נראה כי הנחת כריות חום או קור מקלה על הכאב אצל עובדים עם נזקי גוף מעבודה ועשויה להאיץ את ההחלמה:
- קור מפחית כאב ונפיחות ומומלץ לפציעות ודלקות חריפות רק ב- 72 שעות הראשונות לאחר הפציעה. חשוב לזכור שישנם מחקרים שיוצאים נגד השימוש שכריות חימום בטענה שהן משבשות החלמה.
- חום מגביר את זרימת הדם, שמאפשר סילוק של החומצה הלקטית ומאיץ ריפוי. זה לא מומלץ לפציעות עם דלקת משמעותית ונפיחות.
פעילות גופנית
חשוב גם במצב של פציעה לשמור על אורח חיים פעיל מכיוון שהיא מקדמת את זרימת הדם ומקדמת ריפוי. עם זאת, עובדים עם נזקי גוף מעבודה צריכים להתייעץ עם מומחה כגון כירופרקט לפני פעילות גופנית. חשוב לזכור, פעילות גופנית שאינה מתוכננת כראוי עלולה להחמיר את המצב הקיים.
התערבויות ארגונומיות
הטיפול בעובד עם נזקי גוף מעבודה מחייב גם התערבויות ארגונומיות. אלה עשויות לכלול:
- סביבת העבודה, הציוד או המשימות כדי להפחית את הסיכון לפציעה או למנוע הישנות.
- חינוך, הכשרה או ייעוץ לשיפור הידע של העובדים למניעת פציעות וניהולן.
- מדיניות, תוכניות או תמריצים לקידום תרבות של בטיחות ובריאות במקום העבודה
טיפול כירופרקטי
הטיפול הכירופרקטי בחולה עם נזקי גוף מעבודה עשוי לכלול:
- אמצעי עזר חשמליים כגון לייזר מקצועי לריפוי דלקות והפחתת כאב
- טכניקות טיפול ידניות לקיום ריפוי ולשיקום.
טיפול פסיכו – סוציאלי
גישה ביו-פסיכו-סוציאלית לניהול נזקי גוף מעבודה עשויה לכלול טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טכניקות הרפיה, ביופידבק או התערבויות מבוססות מיינדפולנס.
תרופות וניתוחים
טיפול רפואי בעובד עם נזקי גוף מעבודה עשוי לכלול:
- תרופות אנטי דלקתיות שאינם סטרואידים כדי להפחית כאב ודלקת. חשוב להיות מודע לתופעות הלוואי של תרופות אלה
- אם כל הגישות האחרות נכשלות יש לשקול ניתוח.
References:
Talmage JB, Melhorn JM, Hyman MH (eds). Work Ability and Return to Work (Second Edition). AMA Guides to the Evaluation of Work Ability and Return to Work. Chicago: American Medical Association; 2011.
Pransky G, Katz JN, Benjamin K, Himmelstein J. Improving the physician role in evaluating work ability and managing disability: a survey of primary care practitioners. Disabil Rehabil 2002;24:867-74.
Tveito TH, Shaw WS, Huang YH, Nicholas M, Wagner G. Managing pain in the workplace: a focus group study of challenges, strategies and what matters most to workers with low back pain. Disabil Rehabil 2010;32:2035-45.
Loisel P, Buchbinder R, Hazard R et al. Prevention of work disability due to musculoskeletal disorders: the challenge of implementing evidence. J Occup Rehabil 2005;15:507-24.
Chou R, Qaseem A, Snow V, et al. Diagnosis and treatment of low back pain: a joint clinical practice guideline from the American College of Physicians and the American Pain Society [published correction appears in Ann Intern Med. 2008 Feb 5;148(3):247-8]. Ann Intern Med. 2007;147(7):478-491.
Haldeman S, Carroll L, Cassidy JD, et al. The Bone and Joint Decade 2000-2010 Task Force on Neck Pain and Its Associated Disorders: executive summary. J Manipulative Physiol Ther. 2009;32(2 Suppl):S7-S9.
Hegmann KT, Thiese MS; ACOEM Practice Guidelines Committee; American College of Occupational and Environmental Medicine. Diagnosis and treatment of upper extremity musculoskeletal disorders. J Occup Environ Med. 2014;56(1):e1-e20.
Sundstrup, E., Seeberg, K.G.V., Bengtsen, E. et al. A Systematic Review of Workplace Interventions to Rehabilitate Musculoskeletal Disorders Among Employees with Physical Demanding Work. J Occup Rehabil 30, 588–612 (2020).
Cullen KL, et al. Effectiveness of Workplace Interventions in Return-to-Work for Musculoskeletal, Pain-Related and Mental Health Conditions: An Update of the Evidence and Messages for Practitioners. J Occup Rehabil. 2018 Mar;28(1):1-15.
