כאב בלסת התחתונה יכול לנבוע מהפרעות שונות במפרק הלסת. בין יתר ההפרעות האפשריות נציין הפרעות בשרירי הלעיסה (Extra-articular) או הפרעות בתוך המפרק עצמו (Intra-articular). הפרעות אלה עלולות להיגרם בגלל גורמים כגון מחלות פרקים, ברוקסיזם, בעיות דנטליות, חבלות וטראומה, עומס על שרירי הלעיסה וכמובן מתח נפשי שמוביל לעיתים קרובות להידוק לא מודע של הלסתות והתפתחות כאב.
ברוב המקרים הכאב הוא זמני וחולף ללא טיפול או עם טיפול עצמי הכולל בעיקר מנוחה ללסת והנחת מגבת חמה על אזור המפרק למשך כ-20 דקות מספר פעמים ביום. במצבים מורכבים יותר ידרשו טיפולים מקצועיים יותר כגון כירופרקטיקה, תרגלי שיקום וסד לילה. אבחון יסודי המתבסס בעיקר על היסטוריה קלינית ובדיקה גופנית הוא המפתח לטיפול יעיל.
1) כאב בלסת התחתונה – רקע
כאב בלסת התחתונה הוא תלונה שכיחה, אך הוא איננו אבחנה בפני עצמה. זהו סימפטום שיכול לנבוע ממקורות שונים מאוד: מפרק הלסת, שרירי הלעיסה, השיניים והחניכיים, עצבים תחושתיים, עצם המנדיבולה, בלוטות רוק, עמוד השדרה הצווארי, ואף כאב מושלך ממקורות שאינם דנטליים כלל. לכן, הגישה הקלינית הנכונה איננה להתחיל בשאלה “איזו חוליה או איזה מפרק זזים לא טוב”, אלא בשאלה רחבה יותר: האם מדובר בכאב דנטלי, בבעיה מוסקולוסקלטלית כמו TMD, בכאב עצבי, בדלקת, בטראומה, או במצב רפואי אחר שמתחפש לכאב בלסת. ההבחנה הזו היא לב לבו של האבחון, מפני שטיפול טוב מתחיל בזיהוי המקור הנכון של הכאב. (Li & Leung, 2021; Kapos et al., 2020; Labanca et al., 2023).
2) מה בעצם כולל המושג “כאב בלסת התחתונה”
כאשר מטופל אומר “כואבת לי הלסת התחתונה”, הוא עשוי להתכוון לכאב בקדמת האוזן מעל מפרק הלסת, לכאב בזווית הלסת, לכאב לאורך גוף המנדיבולה, לכאב באזור השיניים הטוחנות, או לכאב שמופיע בלעיסה ומורגש כעמוק בתוך הפנים. מבחינה אנטומית, הכאב עשוי להגיע מה־temporomandibular joint עצמו, מהדיסק והקפסולה של המפרק, משרירי הלעיסה (המסטר, הטמפורליס והפטריגואידים), מהשיניים והפריודונטיום, מהעצב המנדיבולרי או מענפיו, או מרקמות שכנות. המשמעות המעשית היא שאין “אבחנה אחת של כאב בלסת”, אלא קבוצה של תסמונות שונות שדורשות מיון קליני מדויק. (Li & Leung, 2021; Chan et al., 2022; Labanca et al., 2023).
3) שכיחות והיקף התופעה
הספרות העדכנית מצביעה על כך שכאבים באזור הלסת התחתונה, ובעיקר כאבים השייכים לספקטרום של temporomandibular disorders, שכיחים הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב. במטא־אנליזה גלובלית עדכנית הוערכה שכיחות TMD בכמעט שליש מהאוכלוסייה, עם אומדן כולל של 29.5%, שכיחות של 34.1% בבני 18 ומעלה, ושכיחות גבוהה אף יותר במדגמים של מתחת לגיל 18. באותה עבודה נמצא גם שנשים מושפעות יותר מגברים, בערך פי 1.75. בנוסף, שכיחות של מיאלגיה, ארתרלגיה, קולות מפרק והגבלת פתיחה משתנה בין מחקרים, אך כולן תופעות שכיחות יחסית. חשוב לזכור שהמספרים מושפעים מאוד מהגדרת האבחנה ומהאם נעשה שימוש בקריטריוני DC/TMD או בכלי סקר פשוטים יותר. (Alqutaibi et al., 2025).
4) המשמעות האפידמיולוגית של השכיחות
לצד השכיחות הגבוהה של TMD, חשוב להבחין בין כאב לא דנטלי לבין כאב דנטלי. ברפואת שיניים, כאב שמקורו בשן או ברקמות דנטו־אלבאולריות נשאר אחת הסיבות השכיחות ביותר לפנייה, אך כאשר שוללים מקור שיני, TMD ומיאלגיה של שרירי הלעיסה בולטים כסיבות מרכזיות לכאב אורופציאלי כרוני. סקירה עדכנית הדגישה שמיאלגיה של שרירי הלעיסה היא כנראה הסיבה השכיחה ביותר לכאב אורופציאלי לא־אודונטוגני, וכי שכיחות החיים שלה באוכלוסייה הכללית מוערכת בטווח רחב של כ־3% עד 15%. לכן, מבחינה קלינית, כאב בלסת התחתונה יושב בדיוק על התפר שבין רפואת שיניים, רפואת כאב אורופציאלי, נוירולוגיה ורפואה שרירית־שלדית. (Barjandi et al., 2024; Labanca et al., 2023; Kapos et al., 2020).
5) הסיבה השכיחה ביותר לכאב לא־דנטלי: TMD
הגורם הלא־דנטלי השכיח ביותר לכאב בלסת התחתונה הוא TMD, מונח מטרייה הכולל הפרעות של מפרק הלסת, של שרירי הלעיסה ושל המבנים הסמוכים להם. קלינית, מדובר בקבוצה הטרוגנית: מטופל אחד יציג בעיקר כאב שרירי המוחמר בלעיסה, אחר יסבול מכאב מפרקי עם קליקים או נעילה, ושלישי יתלונן על כאב מעורב עם כאב ראש, כאב צוואר והגבלת פתיחה. זו גם הסיבה שכיום לא מקובל לראות ב־TMD “בעיה מכנית פשוטה של המפרק”, אלא מצב ביופסיכוסוציאלי שבו משתלבים עומס מקומי, רגישות עצבית, התנהגויות אוראליות, שינה, סטרס ותפקוד צווארי. (Kapos et al., 2020; Li & Leung, 2021; Palmer & Durham, 2021).
6) החלוקה הקלינית של TMD
באופן גס, נהוג לחלק TMD לשתי קבוצות עיקריות הפרעות שריריות והפרעות מפרקיות, אם כי בפועל יש חפיפה רבה ביניהן:
א. הפרעות שריריות
בהפרעות השריריות, הכאב נובע בעיקר משרירי הלעיסה ונוטה להיות מושפע מעומס, לעיסה, הידוק שיניים, פיהוק ופתיחה רחבה.
ב. הפרעות מפרקיות
בהפרעות מפרקיות, התמונה עשויה לכלול כאב לפני האוזן, רגישות מעל המפרק, קולות מפרק, סטייה בפתיחה ולעיתים נעילה.
ג. הפרעות נוספות
לצד זאת קיימות גם הפרעות של הדיסק, ארתרלגיה, מחלה ניוונית ושילובים שונים ביניהן.
חלוקה זו חשובה משום שהיא מאפשרת להבין אם המקור העיקרי הוא מיוגני, תוך־מפרקי או מעורב, ובהתאם לכך לכוון את המשך האבחון והטיפול. (Schiffman & Ohrbach, 2016; Li & Leung, 2021; Chan et al., 2022).
7) מקורות אחרים לכאב בלסת התחתונה
לא כל כאב בלסת התחתונה הוא TMD. מקור דנטלי נותר שכיח מאוד, ובפרקטיקה היומיומית יש תמיד לשלול עששת עמוקה, דלקת מוך, פריודונטיטיס, סדק בשן, פריקורוניטיס סביב שן בינה, או זיהום דנטלי עמוק. מעבר לכך, יש לזכור כאב עצבי, כמו neuralgia או painful post-traumatic trigeminal neuropathy, וכן כאב ממקור בלוטות רוק, עצם, ריריות הפה או רקמות רכות. כאב יכול להיות גם מושלך מהצוואר, משרירי הפנים, מכאב ראש צווארי, ולעיתים נדירות יותר ממקור קרדיווסקולרי או אחר. לכן ההגדרה “כאב בלסת” היא רק נקודת ההתחלה, לא הסיום של הבירור. (Labanca et al., 2023; Kapos et al., 2020; Li & Leung, 2021).
8) גורמי סיכון
גורמי הסיכון לכאב כרוני בלסת התחתונה, ובעיקר ל־TMD, הם רב־ממדיים. סקירות שיטתיות עדכניות מצביעות על קשר בין מין נשי, איכות שינה ירודה, דיכאון, חרדה, סטרס נתפס, סומטיזציה, התנהגויות אוראליות כמו הידוק שיניים, ונוכחות של כאבי חפיפה נוספים כגון כאבי ראש, מיגרנה, כאב גב או תסמונת המעי הרגיז. הספרות איננה תומכת ברעיון של גורם יחיד ופשוט; להפך, המודל המקובל כיום הוא ביופסיכוסוציאלי. מבחינה קלינית, המשמעות היא שאבחון טוב חייב לשלב לא רק בדיקת לסת, אלא גם בירור של שינה, סטרס, עומס יומיומי והרגלי לעיסה או הידוק. (Da-Cas et al., 2024; Warzocha et al., 2024; Kapos et al., 2020).
9) התמונה הקלינית הטיפוסית
המאפיינים הקליניים של כאב בלסת התחתונה משתנים לפי המקור. כאב מיוגני יתואר לעיתים קרובות ככאב עמום, לוחץ או עייף, המוחמר בלעיסה, בדיבור ממושך, בהידוק שיניים או בקימה בבוקר לאחר לילה של bracing או bruxism. כאב מפרקי נוטה להיות ממוקם יותר סביב המפרק, עם קליקים, תחושת “תפיסה”, נעילה או קושי בפתיחה. כאב דנטלי לעומת זאת עשוי להיות פועם, רגיש לקור או חום, ולעיתים ממוקד יותר לשן מסוימת. כאב עצבי יתאפיין יותר בתחושת זרם, דקירה, שריפה או רגישות עצבית חריגה. דפוס הכאב, משכו, הטריגרים שלו והקשר שלו לפעולת הלסת הם לכן כלים אבחוניים מרכזיים. (Chan et al., 2022; Li & Leung, 2021; Labanca et al., 2023).
10) האבחון
א. האנמנזה: החלק החשוב ביותר באבחון
האבחון מתחיל כמעט תמיד באנמנזה טובה יותר מאשר בכל בדיקה עזר. יש לברר מיקום מדויק של הכאב, זמן הופעה, משך, האם הוא חד או עמום, קבוע או התקפי, האם הוא מוחמר בלעיסה, בדיבור, בפיהוק, בפתיחה רחבה או במגע, והאם הוא מלווה בקליקים, נעילה, כאבי ראש, כאבי צוואר, חריקת שיניים בלילה, מתח נפשי או הפרעת שינה. במקביל חשוב לשאול על טיפולי שיניים אחרונים, טראומה, ניתוחים, ירידה במשקל, חום, נפיחות, הפרעות תחושה, וחוסר התאמה בין עוצמת הכאב לבין הממצאים. במקרים רבים, כבר בשלב השיחה ניתן להבין אם הכיוון הוא דנטלי, שרירי, מפרקי, עצבי או כזה שמצריך בירור רפואי נוסף. (Schiffman & Ohrbach, 2016; Li & Leung, 2021; Kapos et al., 2020).
ב. הבדיקה הגופנית
בדיקה קלינית טובה כוללת הסתכלות על פתיחת הפה, איכות התנועה, סטייה של המנדיבולה, טווח פתיחה, פרוטרוזיה ותנועות צידיות. בהמשך בודקים רגישות של שרירי הלעיסה, רגישות מעל המפרק, קולות מפרק, כאב פרובוקטיבי בלעיסה או בפתיחה, ולעיתים גם בדיקת סגר ושיניים לפי הצורך. חשוב לא פחות לבדוק את הצוואר, חגורת הכתפיים והשרירים הסוב־אוקסיפיטליים כאשר התמונה מרמזת על מעורבות צווארית. הבדיקה איננה מיועדת “למצוא נקודה כואבת” בלבד, אלא לשחזר את הכאב המוכר למטופל, להבדיל בין מקור שרירי למפרקי, ולזהות ממצאים שאינם מתאימים ל־TMD פשוט. (Schiffman & Ohrbach, 2016; Chan et al., 2022; Cuenca-Martínez et al., 2020).
ג. DC/TMD: מסגרת האבחון המרכזית כיום
קריטריוני DC/TMD נחשבים כיום למסגרת האבחון הקלינית והמחקרית המרכזית להפרעות מפרק הלסת. היתרון שלהם הוא שהם מנסים להפוך תחום שבעבר נשען מאוד על התרשמות קלינית לא מובנית, למערכת שיטתית יותר. המודל כולל ציר של אבחנות פיזיות, כמו מיאלגיה, ארתרלגיה והפרעות דיסק, ולצדו ציר המתייחס למרכיבים של כאב כרוני, תפקוד פסיכולוגי ומידת ההשפעה על החיים. במילים אחרות, DC/TMD מזכיר לקלינאי שכאב בלסת איננו רק בעיה אנטומית, אלא גם חוויית כאב עם רכיבים תפקודיים ונפשיים שיכולים לשנות את חומרת המצב ואת מהלכו. (Schiffman & Ohrbach, 2016; Li & Leung, 2021).
ד. החשיבות של הממד הפסיכולוגי והתפקודי
אחד החידושים החשובים בגישה העדכנית לכאב בלסת התחתונה הוא ההכרה בכך שלא די להחליט אם הכאב “במפרק” או “בשריר”. לעיתים קרובות החומרה הקלינית מושפעת גם ממידת ההימנעות מתנועה, מפחד מכאב, מאיכות השינה, ממידת העומס הנפשי ומקיומם של כאבים חופפים. זו איננה אמירה פסיכולוגיסטית, אלא תובנה קלינית: כאב כרוני בלסת עלול להתמיד גם כאשר הגירוי המכאני המקורי כבר אינו הגורם היחיד. לכן אבחנה טובה בודקת לא רק מה כואב, אלא גם כיצד הכאב מתנהל בתוך חייו של המטופל. (Da-Cas et al., 2024; Warzocha et al., 2024; Tran et al., 2022).
ה. אבחנה מבדלת
האבחנה המבדלת של כאב בלסת התחתונה רחבה ודורשת משמעת קלינית. היא כוללת כאב דנטלי ודלקתי, TMD מיוגני או מפרקי, neuralgia ונוירופתיות, כאב אחרי טראומה, אוסטאוארתרוזיס או שינויים גרמיים, פתולוגיות של בלוטות רוק, זיהומים, ולעיתים כאב מושלך מהצוואר, מהאוזן, מהלוע או ממקורות סיסטמיים. באורופציאל פיין, טעות האבחון הקלאסית היא לייחס כל כאב ללסת או לשיניים רק מפני שהוא מורגש בפה. בפועל, אותו כאב עשוי להיות “ממוקם” בלסת אך שמקורו בכלל במערכת אחרת. בדיוק מסיבה זו ספרות העדכנית מדגישה שוב ושוב את חשיבות ה־differential diagnosis לפני שמתחילים כל טיפול מכוון. (Labanca et al., 2023; Li & Leung, 2021; Kapos et al., 2020).
ו. דגלים אדומים
בכאב בלסת התחתונה יש כמה מצבים שאסור להחמיץ. כאב עם נפיחות, חום, הפרשה, קושי בבליעה או trismus פרוגרסיבי מעלה חשד לזיהום עמוק או לתהליך חריף אחר. כאב לאחר טראומה מחייב לשלול שבר או פגיעה מפרקית. כאב מתמשך שאינו תלוי תנועה, עם ירידה במשקל, עייפות חריגה, אסימטריה חדשה או חסר תחושתי מתמשך, דורש בירור רפואי נוסף. גם כאב המלווה בתחושת נימול בסנטר או בשפה התחתונה איננו מאפיין טיפוסי של TMD פשוט. המטרה איננה להפחיד, אלא להבטיח שמצבים דנטליים, נוירולוגיים, זיהומיים או נדירים יותר לא יקבלו בטעות תווית של “בעיה בלסת” ויישלחו לטיפול שמרני לא מתאים. (Labanca et al., 2023; Palmer & Durham, 2021; Li & Leung, 2021).
ז. הדמיה ומתי היא באמת נחוצה
לא כל מטופל עם כאב בלסת התחתונה צריך הדמיה. כאשר התמונה הקלינית ברורה ומתאימה ל־TMD שרירי או מפרקי פשוט, האבחנה היא בראש ובראשונה קלינית. הדמיה נשקלת כאשר יש חשד לפתולוגיה תוך־מפרקית משמעותית, טראומה, חסר תפקודי בולט, נעילה ממושכת, חשד למחלה גרמית, או כאשר האבחנה אינה ברורה. באופן כללי, MRI נחשב הבדיקה המועדפת להערכת רקמות רכות, דיסק, דלקת ונוזל במפרק, בעוד ש־CBCT מועיל יותר להערכת שינויים גרמיים. החשוב הוא שהדמיה תענה על שאלה קלינית ברורה, ולא תהפוך לתחליף לבדיקה יסודית. (Li & Leung, 2021; Labanca et al., 2023; Chan et al., 2022).
11) הקשר בין הלסת לבין הצוואר
במקרים רבים כאב בלסת התחתונה אינו מתקיים בבידוד. מטופלים רבים עם TMD מדווחים גם על כאב צוואר, כאב ראש צווארי, נוקשות צווארית או רגישות מוגברת באזור הקרניו־צרביקלי. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה על מאפייני הצוואר בחולי TMD מצאה הבדלים עקביים יחסית בתפקוד הצווארי לעומת ביקורת, והדבר מחזק את ההבנה שהמערכת הקרניומנדיבולרית והמערכת הצווארית קשורות זו לזו תפקודית וקלינית. אין פירוש הדבר שכל כאב לסת “בא מהצוואר”, אלא שהאבחון והטיפול לעיתים קרובות צריכים לכלול גם את הצוואר, במיוחד כאשר יש כאבי ראש, יציבה לקויה, או רגישות צווארית ברורה. (Cuenca-Martínez et al., 2020; Reynolds et al., 2020).
12) כירופרקטיקה: מדוע בכלל ייתכן שתועיל
כירופרקטיקה עשויה להועיל בחלק ממקרי כאב הלסת התחתונה, בעיקר כאשר מדובר בכאב מוסקולוסקלטלי לא־דנטלי עם מרכיב צווארי, תנועתי או שרירי מובהק. ההיגיון הקליני איננו בכך שהכירופרקטיקה “מתקנת את הלסת” באופן חד־פעמי, אלא בכך שמטפל מיומן יכול לזהות דפוסי תנועה מכאיבים, לעבוד על אזורים צוואריים וקרניומנדיבולריים, להפחית רגישות שרירית, לשלב mobilization או manipulation במקומות המתאימים, ולהדריך לגבי תרגילים, עומסים והרגלים מזיקים. כאשר המטופל סובל מ־TMD מיוגני עם כאב צוואר נלווה, יש היגיון בכך שהתערבות ידנית תיכלל בתכנית טיפולית רחבה יותר. (Reynolds et al., 2020; Cuenca-Martínez et al., 2020; Tran et al., 2022).
א. מה אומרות הראיות על טיפול ידני וכירופרקטיקה
הספרות על טיפול ידני ב־TMD רחבה יותר מן הספרות הישירה על כירופרקטיקה כקטגוריה נפרדת. סקירות שיטתיות עדכניות מצאו שטיפול ידני עשוי לשפר כאב, תפקוד ופתיחת פה במקרים נבחרים, אך גם הדגישו הטרוגניות גבוהה בין המחקרים ורמת ודאות שאינה תמיד גבוהה. נוסף על כך, מחקר אקראי של Reynolds ועמיתיו הראה כי הוספת thrust צווארי מהיר־קצר לחינוך, טיפול ברקמות רכות ותרגול שיפרה תוצאות אצל מטופלים עם TMD מיוגני. במקביל, סקירה חדשה יותר הצביעה על כך שמטפלים ממקצועות שונים עשויים להשיג שיפור קצר־טווח באמצעות manual therapy, אך הוודאות הראייתית עדיין מוגבלת. כלומר, יש פוטנציאל לתועלת, אך אין בסיס להצגה של הטיפול כפתרון ודאי או יחיד. (Asquini et al., 2022; Reynolds et al., 2020; Chiaramonte et al., 2026).
ב. הראיות הישירות על כירופרקטיקה
קיימים דיווחי מקרה ומאמרים קליניים המעידים על שיפור אפשרי לאחר טיפול כירופרקטי משולב. מאמר המקרה של Chu ועמיתיו מציג שיפור מרשים במטופלת עם TMD לאחר טיפול כירופרקטי. לכן הניסוח המדויק הוא שכירופרקטיקה עשויה לעזור בחלק מהמקרים, בעיקר כחלק מגישה רב־רכיבית ומבוססת אבחנה, אך הספרות אינה תומכת בהצגתה כטיפול הסטנדרטי או הבלעדי לכל כאב בלסת תחתונה. (Chu et al., 2023; Tran et al., 2022; Asquini et al., 2022).
13) מתי אין להסתפק בטיפול ידני
יש מצבים שבהם טיפול ידני, לרבות כירופרקטיקה, אינו אמור להיות קו פעולה יחיד. אם יש חשד למקור דנטלי, זיהומי, טראומטי, נוירופתי מתקדם, גרמי או סיסטמי, יש צורך בהערכה דנטלית או רפואית ייעודית. גם כאשר הכאב איננו משוחזר בבדיקה מוסקולוסקלטלית, כאשר קיימת נפיחות, הגבלה חדה ומתמשכת בפתיחה, חסר תחושתי, או היעדר תגובה סבירה לניסיון טיפולי ראשוני, יש להרחיב את הבירור. התרומה האפשרית של כירופרקטיקה נמצאת במקום שבו האבחנה השרירית־שלדית מבוססת, לא במקום שבו היא מחליפה בירור הכרחי. (Labanca et al., 2023; Li & Leung, 2021; Palmer & Durham, 2021).
14) כאב בלסת התחתונה – סיכום
כאב בלסת התחתונה הוא תחום אבחוני מורכב משום שהוא יושב על המפגש בין רפואת שיניים, כאב אורופציאלי, נוירולוגיה ורפואה שרירית־שלדית. הסיבה הלא־דנטלית השכיחה ביותר היא TMD, ובעיקר מיאלגיה של שרירי הלעיסה והפרעות מפרקיות, אך תמיד יש לשלול מקור שיני, עצבי, דלקתי, טראומטי או מושלך. האבחון נשען על אנמנזה מדויקת, בדיקה קלינית שיטתית ושימוש סלקטיבי בהדמיה כאשר צריך. גישת DC/TMD מספקת כיום מסגרת מסודרת שמחברת בין האבחנה הפיזית לבין ממדי הכאב הכרוני והתפקוד. כירופרקטיקה יכולה להועיל במקרים נבחרים, בעיקר כאשר קיימת תרומה צווארית ושרירית־שלדית ברורה, אך הראיות הישירות עליה מוגבלות יותר מהספרות הרחבה על טיפול ידני. לכן, המפתח הוא אבחנה מבדלת טובה והתאמת הטיפול למקור האמיתי של הכאב. (Schiffman & Ohrbach, 2016; Alqutaibi et al., 2025; Da-Cas et al., 2024; Asquini et al., 2022; Chu et al., 2023).
References:
Alqutaibi, A. Y., Alhammadi, M. S., Hamadallah, H. H., Altarjami, A. A., Malloush, O. T., Aloufi, A. M., Alkahtani, L. M., Alharbi, F. S., Halboub, E., & Almashraqi, A. A. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 39(2), 48-65. https://doi.org/10.22514/jofph.2025.025
Asquini, G., Pitance, L., Michelotti, A., & Falla, D. (2022). The effectiveness of manual therapy applied to craniomandibular structures in temporomandibular disorders: A systematic review. Journal of Oral Rehabilitation, 49(4), 442-455. https://doi.org/10.1111/joor.13299
Barjandi, G., Svedenlöf, J., Jasim, H., Collin, M., Hedenberg-Magnusson, B., Christidis, N., & Ernberg, M. (2024). Clinical aspects of mastication myalgia-An overview. Frontiers in Pain Research, 4, 1306475. https://doi.org/10.3389/fpain.2023.1306475
Chan, N. H. Y., Ip, C. K., Li, D. T. S., & Leung, Y. Y. (2022). Diagnosis and treatment of myogenous temporomandibular disorders: A clinical update. Diagnostics, 12(12), 2914. https://doi.org/10.3390/diagnostics12122914
Chiaramonte, R., Ferrillo, M., de Sire, A., & Vecchio, M. (2026). Efficacy of manual therapy by different healthcare professionals on pain and function in temporomandibular disorders: A systematic review of randomized controlled trials. Journal of Manual & Manipulative Therapy. Advance online publication. https://doi.org/10.1080/10669817.2026.2629282
Cuenca-Martínez, F., Herranz-Gómez, A., Madroñero-Miguel, B., Reina-Varona, Á., La Touche, R., Angulo-Díaz-Parreño, S., & López-de-Uralde-Villanueva, I. (2020). Craniocervical and cervical spine features of patients with temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis of observational studies. Journal of Clinical Medicine, 9(9), 2806. https://doi.org/10.3390/jcm9092806
Da-Cas, C. D., Valesan, L. F., do Nascimento, L. P., Denardin, A. C. S., Januzzi, E., Fernandes, G., Stuginski-Barbosa, J., & Mendes de Souza, B. D. M. (2024). Risk factors for temporomandibular disorders: A systematic review of cohort studies. Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology and Oral Radiology, 138(4), 502-515. https://doi.org/10.1016/j.oooo.2024.06.007
Kapos, F. P., Exposto, F. G., Oyarzo, J. F., & Durham, J. (2020). Temporomandibular disorders: A review of current concepts in aetiology, diagnosis and management. Oral Surgery, 13(4), 321-334. https://doi.org/10.1111/ors.12473
Labanca, M., Gianò, M., Franco, C., & Rezzani, R. (2023). Orofacial pain and dentistry management: Guidelines for a more comprehensive evidence-based approach. Diagnostics, 13(17), 2854. https://doi.org/10.3390/diagnostics13172854
Li, D. T. S., & Leung, Y. Y. (2021). Temporomandibular disorders: Current concepts and controversies in diagnosis and management. Diagnostics, 11(3), 459. https://doi.org/10.3390/diagnostics11030459
Palmer, J., & Durham, J. (2021). Temporomandibular disorders. BJA Education, 21(2), 44-50. https://doi.org/10.1016/j.bjae.2020.11.001
Reynolds, B., Puentedura, E. J., Kolber, M. J., & Cleland, J. A. (2020). Effectiveness of cervical spine high-velocity, low-amplitude thrust added to behavioral education, soft tissue mobilization, and exercise for people with temporomandibular disorder with myalgia: A randomized clinical trial. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 50(8), 455-465. https://doi.org/10.2519/jospt.2020.9175
Schiffman, E., & Ohrbach, R. (2016). Executive summary of the Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders for clinical and research applications. The Journal of the American Dental Association, 147(6), 438-445. https://doi.org/10.1016/j.adaj.2016.01.007
Tran, C., Ghahreman, K., Huppa, C., & Gallagher, J. E. (2022). Management of temporomandibular disorders: A rapid review of systematic reviews and guidelines. International Journal of Oral and Maxillofacial Surgery, 51(9), 1211-1225. https://doi.org/10.1016/j.ijom.2021.11.009
Warzocha, J., Gadomska-Krasny, J., & Mrowiec, J. (2024). Etiologic factors of temporomandibular disorders: A systematic review of literature containing Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (DC/TMD) and Research Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (RDC/TMD) from 2018 to 2022. Healthcare, 12(5), 575. https://doi.org/10.3390/healthcare12050575