אוסטאופורוזיס: גורמים וגורמי סיכון למחלה כוללים בין היתר גיל מבוגר ומגדר נשי. הפרעה זו כרוכה בשבריריות של העצמות המתפתחת לאט ולכן גם נקראת "המחלה השקטה". שבר פתאומי, כאב גב או כאבים בירך או כאבים חריפים בצלעות עלולים לבשר על נזקי המחלה. אין לזלזל בנזקים שמחלה זאת עלולה לגרום. חלק ניכר מהמקרים של נפילה בגיל המבוגר הסובלים מאוסטאופורוזיס מסתיימים בשבירה של האגן או של הירך ובמוות.
אוסטאופורוזיס היא מחלה שבה דחיסות המינרלים בעצמות פוחתת בקצב גדול יותר מבנייתה. תהליך זה מוביל לשינויים מבניים ברקמת העצם וגורם לכך שהעצמות נחלשות ונשברות בקלות. שבר בעמוד השדרה, באגן או בירך מהווים גורם מרכזי לנכויות ואפילו למוות בקרב אנשים מבוגרים. ישנם שיטות לטיפול במחלה זאת אך הטיפול המונע הוא היעיל והמומלץ ביותר. במאמר הזה "אוסטאופורוזיס: גורמים וגורמי סיכון" התמקדתי בפירוט של גורמי הסיכון להתפתחות המחלה. הכרה של גורמים אלו עשויה להועיל במניעתה.
אוסטאופורוזיס: גורמים וגורמי סיכון – רקע
אוסטאופורוזיס היא מחלה שלדית שכיחה המתבטאת בירידה בכמות העצם ובאיכותה (מיקרו־ארכיטקטורה), כך שהעצם נעשית שברירית יותר והסיכון לשברים “שבריריים” (Fragility fractures) עולה, גם לאחר טראומה קלה יחסית כמו נפילה מעמידה (Compston, 2019). המשמעות הקלינית אינה רק “עצם דקה”, אלא תוצאה מערכתית: כאב, ירידה בתפקוד, אובדן עצמאות ואף עלייה בתחלואה ותמותה לאחר שברים מסוימים (במיוחד שבר ירך ושברי חוליות) (Morin, 2025).
במאה ה־21 נבנתה הבנה רחבה יותר לכך שאוסטאופורוזיס אינה נגרמת מסיבה אחת. מדובר בתוצר של אינטראקציה בין ביולוגיה (גנטיקה, הורמונים, גיל), מחלות נלוות, תרופות, אורח חיים, ותהליכים מערכתיים כמו דלקת כרונית, הזדקנות תאים ושינויים במיקרוביום (Föger-Samwald, 2020). מטרת המאמר היא לפרק בצורה שיטתית את הגורמים (causes) ואת גורמי הסיכון (risk factors), תוך דגש על מה ניתן לשינוי ומה לא וכיצד לחשוב על “סיכון לשבר” כמושג רחב יותר מסיכון ל־BMD נמוך בלבד (Morin, 2025).
1) הגדרות, אפידמיולוגיה ונטל התחלואה
אוסטאופורוזיס מאופיינת בירידה בצפיפות המינרלים בעצם (Bone Mineral Density – BMD) ובפגיעה במיקרו-ארכיטקטורה של רקמת העצם, המובילות לשבריריות מוגברת ולסיכון גבוה לשברים, המכונים "שברי שבריריות" (Fragility Fractures). ארגון הבריאות העולמי (WHO) וארגונים בינלאומיים כגון ה-IOF (International Osteoporosis Foundation) מדגישים כי עם הזדקנות האוכלוסייה, שכיחות המחלה עולה באופן אקספוננציאלי. הנתונים האפידמיולוגיים מצביעים על כך שאחת מכל שלוש נשים ואחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50 יחוו שבר אוסטאופורוטי במהלך חייהם (Kanis et al., 2000).
ההשלכות הקליניות של שברים אלו הן מרחיקות לכת. שבר ראשוני מהווה גורם סיכון מובהק לשברים עתידיים, תופעה המכונה "מפל השברים" (Fracture Cascade). מעבר לכאב ולמוגבלות הפיזית, שברי ירך וחוליות קשורים בעלייה משמעותית בתמותה ובתחלואה נלווית. הספרות העדכנית מדגישה כי אוסטאופורוזיס אינה רק מחלה של נשים פוסט-מנופאוזליות, אלא בעיה רב-מערכתית המושפעת ממגדר, מוצא אתני, גורמים סביבתיים ומחלות רקע.
2) פיזיולוגיה קצרה: למה העצם בכלל נחלשת?
העצם היא רקמה חיה הנמצאת ברימודלינג מתמיד: פירוק עצם ישנה על ידי אוסטאוקלסטים ובנייה מחדש על ידי אוסטאובלסטים. בתנאים תקינים מתקיים איזון. באוסטאופורוזיס קצב הספיגה (resorption) עולה על קצב הבנייה, או שקצב הבנייה יורד ובשני המקרים נוצר “מאזן שלילי” מצטבר (Föger-Samwald, 2020).
שני רעיונות מרכזיים מסבירים מדוע זה מתרחש:
- שיא מסת עצם (Peak bone mass): רובנו מגיעים לשיא מסת העצם בשנות ה־20-30. מי שמתחיל “מנקודת פתיחה” נמוכה יותר (למשל בגלל גנטיקה, תת־תזונה בגיל צעיר, או חוסר פעילות) יגיע מוקדם יותר לסף שבו העצם שברירית.
- קצב אובדן עצם עם הזמן: מגיל ~40 יש נטייה טבעית לאובדן עצם, אך אצל נשים סביב גיל המעבר האובדן מואץ משמעותית בשל שינוי הורמונלי ובעיקר ירידה באסטרוגן (Compston, 2019; Föger-Samwald, 2020).
כלומר, אוסטאופורוזיס נובעת מהצטברות ארוכת שנים של “קצת פחות בנייה” ו/או “קצת יותר פירוק”, כאשר גורמי סיכון שונים דוחפים את המערכת לכיוון הזה.
3) גורמים ראשוניים (Primary osteoporosis): גיל, מין והורמונים
א) אוסטאופורוזיס אחרי גיל המעבר (Postmenopausal)
אצל נשים, הירידה באסטרוגן לאחר גיל המעבר היא אחד הגורמים הביולוגיים המרכזיים לאובדן עצם מואץ, במיוחד בעצם טרבקולרית (למשל חוליות) (Compston, 2019). אסטרוגן “מרסן” פירוק עצם ומווסת מסלולי דלקת ותפקוד תאי עצם. כאשר רמתו יורדת פעילות אוסטאוקלסטית עולה והאיזון נשבר (Föger-Samwald, 2020).
ב) אוסטאופורוזיס הקשורה להזדקנות (Age-related)
בגיל מבוגר מתווספים תהליכים שאינם הורמונליים בלבד: ירידה בתפקוד אוסטאובלסטים, שינויים באיכות הקולגן והצטברות מיקרו־נזקים, נטייה לתת־ספיגה של סידן/ויטמין D, והפחתה בעומס מכני (פחות פעילות) (Föger-Samwald, 2020; Morin, 2025). לכן גם גברים מבוגרים למרות שאין “גיל מעבר” חד עלולים לפתח אוסטאופורוזיס משמעותית.
ג) אוסטאופורוזיס בגברים
אצל גברים יש לעיתים אבחון מאוחר יותר, אך שברים בגיל מבוגר יכולים להיות חמורים. גורמים שכיחים כוללים ירידה בטסטוסטרון, מחלות נלוות ושימוש בתרופות מסוימות (Morin, 2025). בפועל, אצל גברים שיעור “אוסטאופורוזיס משנית” גבוה יותר (כלומר קשורה למחלה/תרופה) לעומת נשים (LeBoff, 2022).
4) אוסטאופורוזיס משנית (Secondary osteoporosis)
בעוד שאוסטאופורוזיס ראשוני (Primary Osteoporosis) קשור לגיל ולמנופאוזה, חלק ניכר מהמקרים, בפרט בגברים ובנשים לפני גיל המעבר, נובע מגורמים משניים. אוסטאופורוזיס משנית מתייחסת למצב שבו גורם רפואי ברור (מחלה או תרופה) תורם משמעותית לירידה במסת עצם או לעלייה בסיכון לשבר. חשיבות הקטגוריה הזאת עצומה, כי זיהוי הגורם עשוי לשנות את הגישה (למשל טיפול במחלת רקע, שינוי תרופתי, או ניטור הדוק יותר) (LeBoff, 2022; Camacho, 2020).
א) מחלות אנדוקריניות ומטבוליות
- היפרפאראתירואידיזם: PTH גבוה לאורך זמן מגביר ספיגת עצם.
- היפרתירואידיזם (כולל עודף טיפול ב־T4): האצה של חילוף החומרים מזרזת גם רימודלינג עצם.
- היפוגונדיזם (נשים וגברים): חסר באסטרוגן/טסטוסטרון פוגע באיזון בנייה־פירוק.
- סוכרת: מעלה סיכון לשברים גם כש־BMD לא תמיד נמוך במיוחד, כנראה דרך איכות עצם/סיכון לנפילות ומנגנוני גליקציה (Morin, 2025).
ב) מחלות דלקתיות כרוניות
דלקת מערכתית (למשל דלקת מפרקים שגרונית או מחלות מעי דלקתיות) עשויה להעלות פירוק עצם, לשבש מסלולי RANKL/OPG ולהפחית פעילות גופנית עקב כאב (Morin, 2025; Föger-Samwald, 2020). לכך מצטרפת לעיתים חשיפה ממושכת לסטרואידים.
ג) ציר המעי-עצם (Gut-Bone Axis) והשפעות גסטרואינטסטינליות
המחקר המודרני מזהה את מערכת העיכול לא רק כאתר ספיגה, אלא כאיבר רגולטורי המשפיע על העצם דרך המיקרוביום ומערכת החיסון.
מחלת הצליאק (Celiac Disease):
צליאק פוגעת בעצם בשני אופנים עיקריים, המשתלבים זה בזה:
- תת-ספיגה: ניוון סיסי המעי (Villous Atrophy) מוביל לספיגה לקויה של סידן וויטמין D, הגורמת להיפרפראתירואידיזם משני ולהגברת פירוק העצם כדי לשמור על רמות סידן בדם (Larussa et al., 2012).
- מנגנון אוטואימוני-דלקתי: התגובה החיסונית לגלוטן משחררת ציטוקינים פרו-דלקתיים סיסטמיים המעודדים שפעול אוסטאוקלסטים באופן ישיר, ללא תלות ברמות הסידן. בנוסף, חולים אלו סובלים לעיתים מתת-משקל, המהווה גורם סיכון בפני עצמו.
המיקרוביום והשפעתו על העצם
הרכב חיידקי המעי משפיע באופן ישיר על בריאות השלד, מנגנון המכונה "ציר המעי-עצם":
- חומצות שומן קצרות שרשרת (SCFAs): חיידקים ידידותיים מתסיסים סיבים תזונתיים ומייצרים SCFAs (כגון בוטיראט). מולקולות אלו מעודדות את יצירתם של תאי T רגולטוריים (Tregs), המדכאים דלקת ומעכבים ספיגת עצם, ובמקביל מעודדים יצירת עצם על ידי העלאת רמות IGF-1 .
- דיסביוזה (Dysbiosis): חוסר איזון בחיידקי המעי ופגיעה במחסום המעי ("Leaky Gut") מאפשרים חדירה של תוצרים חיידקיים (כמו LPS) לזרם הדם. אלו מעוררים תגובה דלקתית סיסטמית כרונית (Low-grade inflammation), המפעילה את ציר ה-RANKL וגורמת לאובדן עצם.
מחלות מעי דלקתיות
מחלות מעי דלקתיות וניתוחים בריאטריים עלולים לגרום לתת־ספיגה של סידן/ויטמין D וחלבון שילוב שמקשה על שמירה על מסת עצם (LeBoff, 2022).
ד) מחלות כליה וכבד
במחלת כליה כרונית יש הפרעה מורכבת במטבוליזם של מינרלים (סידן/זרחן/ויטמין D/PTH) שיכולה להשפיע על העצם ועל איכותה (Morin, 2025).
5) תרופות כמקור סיכון: “אוסטאופורוזיס שמקבלים עם המרשם”
תרופות הן מהגורמים המשניים החשובים ביותר בעיקר כי מדובר בסיכון שכיח, לפעמים סמוי, ולעיתים ניתן לצמצום.
א) גלוקוקורטיקואידים (סטרואידים)
שימוש ממושך בסטרואידים סיסטמיים (כגון פרדניזון) הוא אחד מגורמי הסיכון הבולטים. הסיכון תלוי מינון ומשך, אך עשוי לעלות גם מוקדם יחסית. המנגנון ייחודי בכך שהוא פוגע בו-זמנית בשני צדי המשוואה (LeBoff, 2022; Camacho, 2020):
- דיכוי בנייה: עיכוב התמיינות תאי גזע לאוסטאובלסטים והסטתם למסלול של יצירת שומן (Adipogenesis), לצד הגברת המוות התאי של אוסטאובלסטים ואוסטאוציטים (החיישנים המכניים של העצם).
- הגברת פירוק: הפחתת ייצור OPG והגברת ביטוי RANKL, המובילים להארכת חיי האוסטאוקלסטים.
- הסיכון לשברים ב-GIOP קיים בצפיפות עצם גבוהה יותר מאשר באוסטאופורוזיס רגיל, עקב הפגיעה הקשה באיכות העצם ובמבנה הטרבקולרי.
ב) טיפולים אונקולוגיים/הורמונליים
- מעכבי ארומטאז בנשים (סרטן שד) מפחיתים אסטרוגן ומעלים סיכון לאובדן עצם.
- דיכוי אנדרוגני בגברים (סרטן ערמונית) מפחית טסטוסטרון ומעלה סיכון (Morin, 2025).
ג) תרופות נוספות (בהקשרים מסוימים)
ישנן עדויות והקשרים קליניים לגבי תרופות נוספות (למשל חלק מהאנטיאפילפטיות, חלק מהטיפולים המדכאים חומצה בקיבה, ועוד), אך עוצמת הקשר תלויה באוכלוסייה ובמינון. בהנחיות קליניות מקובל להתייחס לרשימת תרופות “מעלות סיכון” כחלק מהערכת סיכון כוללת ולא כסיבה יחידה (LeBoff, 2022; Gregson, 2025).
6) גנטיקה ותורשה
לאוסטאופורוזיס יש רכיב תורשתי משמעותי: מחקרי תאומים ומשפחות מראים שמסת עצם ומאפייני שלד מסוימים הם בעלי תורשתיות גבוהה, אך ההשפעה הגנטית מתבטאת דרך וריאנטים רבים, כל אחד בעל אפקט קטן יחסית, ובשילוב עם סביבה (Ralston, 2010).
מחקרי GWAS רחבי היקף זיהו עשרות לוקוסים הקשורים ל־BMD ולסיכון לשבר, מה שמדגיש שמדובר בפוליגניות ולא “גן אחד לאוסטאופורוזיס” (Estrada, 2012). מבחינה קלינית, היסטוריה משפחתית של שבר ירך אצל הורה היא גורם סיכון חשוב, ונכנסת גם למודלים של הערכת סיכון (Morin, 2025; Gregson, 2025).
7) גורמי סיכון לא־ניתנים לשינוי
אלה גורמים שלא ניתן “לתקן”, אך ניתן להשתמש בהם לזיהוי מוקדם ולהחלטה על בדיקות:
- גיל: ככל שהגיל עולה, כך עולה הסיכון לשבר, גם מעבר לירידה בצפיפות העצם (BMD ) (Morin, 2025).
- מין: נשים בסיכון גבוה יותר לאורך החיים, במיוחד לאחר גיל המעבר (Compston, 2019).
- התורשתיות של צפיפות העצם מוערכת ב-50% עד 85%. המחקר הגנטי זיהה וריאנטים רבים המשפיעים על הסיכון (Ralston & Uitterlinden, 2010).
- שבר שברירי קודם: אחד המנבאים החזקים לשבר נוסף (Morin, 2025).
- נפילות קודמות: מעידות על סיכון תפקודי/נוירולוגי/סביבתי שמעלה שברים (Morin, 2025).
- מבנה גוף קטן/משקל נמוך: קשור הן למסת עצם נמוכה והן לפחות “ריפוד” בנפילה (Morin, 2025).
- מצבים נוירולוגיים/תפקודיים מסוימים: חלק מההנחיות החדשות מדגישות מצבים מסוימים (כגון פרקינסון) כמרכיב בהערכת סיכון, בעיקר דרך נפילות ושבריריות כללית (Gregson, 2025).
8) גורמי סיכון ניתנים לשינוי
כאן נמצאות נקודות המפתח למניעה ראשונית ושניונית.
א) עישון
עישון קשור ל־BMD נמוך יותר ולסיכון גבוה יותר לשברים, דרך מנגנונים הורמונליים, השפעה על תאי עצם ומטבוליזם של ויטמין D (Pouresmaeili, 2018; Morin, 2025).
ב) אלכוהול
צריכה גבוהה של אלכוהול נקשרת לעלייה בסיכון לשבר גם דרך השפעה על העצם וגם דרך נפילות (Morin, 2025; Pouresmaeili, 2018).
ג) תזונה: סידן, ויטמין D וחלבון
חסר כרוני בסידן ו/או ויטמין D פוגע ביכולת לבנות ולשמר עצם. ההשפעה אינה רק “כמות סידן”, אלא גם ספיגה, חשיפה לשמש, ותזונה כללית (LeBoff, 2022; Morin, 2025). תת־תזונה וחסר חלבון בגיל מבוגר קשורים גם לירידה במסת שריר וכך מעלים נפילות ושברים.
ד) פעילות גופנית: אפקט העומס המכני
מטא-אנליזות משנת 2023 משוות בין סוגי אימון ומצביעות על כך שאימון התנגדות (Resistance Training) בעצימות בינונית עד גבוהה הוא היעיל ביותר לשיפור צפיפות העצם בנשים בגיל המעבר. העומס המכני יוצר דפורמציה זעירה בעצם, הנקלטת על ידי האוסטאוציטים ומתורגמת לאותות ביוכימיים המעכבים סקלרוסטין ומעודדים בנייה. חוסר פעילות לאורך זמן גורם לירידה במסת עצם ובכוח, ומגדיל סיכון לנפילות (Morin, 2025; Pouresmaeili, 2018).
ה) זיהום אוויר: הגורם הסמוי
מחקרים אפידמיולוגיים וביולוגיים מהשנים האחרונות (2020-2024) זיהו את זיהום האוויר, ובפרט חלקיקים נשימים עדינים (PM2.5), כגורם סיכון חדש ומשמעותי לאוסטאופורוזיס.
המנגנון: חשיפה ל-PM2.5 גורמת לעקה חמצונית (Oxidative Stress) בריאות, המעוררת תגובה דלקתית סיסטמית. ציטוקינים דלקתיים המשתחררים לזרם הדם מגיעים לעצם ומפעילים את האוסטאוקלסטים, תוך דיכוי האוסטאובלסטים. מחקרים הראו קורלציה חיובית בין חשיפה לזיהום אוויר לבין ירידה ב-BMD ועלייה בסיכון לשברים (Prada et al., 2024).
ו) תת־משקל, הפרעות אכילה ומצבי חסר אנרגטי
BMI נמוך, ירידה לא מכוונת במשקל, והפרעות אכילה מעלים סיכון לאוסטאופורוזיס דרך חסר תזונתי וחסר הורמונלי (LeBoff, 2022; Morin, 2025). זו נקודה חשובה במיוחד בקרב נשים צעירות עם אמנוריאה פונקציונלית או עומס אימונים גבוה ללא התאמה קלורית.
ז) מיתוסים ועובדות בתזונה
השערת ה"חומצה-אפר" (Acid-Ash Hypothesis): בעבר נטען כי תזונה עתירת חלבון גורמת לחמצת מטבולית המאלצת את הגוף "ללוות" סידן מהעצם לנטרול החומציות. מטא-אנליזות עדכניות ומחקרים קליניים הפריכו תיאוריה זו באופן גורף. הראיות מצביעות על כך שצריכת חלבון נאותה דווקא חיונית לשמירה על מסת העצם, שכן החלבון מהווה כ-50% מנפח העצם ומעודד הפרשת IGF-1, גורם גדילה אנאבולי לעצם. הקלציוריה (הפרשת סידן בשתן) הנצפית לאחר צריכת חלבון נובעת ככל הנראה מספיגה מוגברת של סידן במעי ולא מפירוק עצם (Fenton et al., 2009; Shams-White et al., 2017).
תוספי סידן: קיים ויכוח מדעי לגבי בטיחות תוספי סידן במינון גבוה והקשר שלהם להסתיידות עורקים וסיכון קרדיו-וסקולרי. בעוד שחלק מהמחקרים הראו עלייה קלה בסיכון להתקפי לב, מטא-אנליזות אחרות לא מצאו קשר סיבתי מובהק. הקונצנזוס הנוכחי ממליץ על השגת רוב הסידן ממקורות תזונתיים ושימוש בתוספים רק להשלמת החסר, תוך הימנעות ממינוני יתר (Yang et al., 2021).
9) גורמי סיכון לשבר אינם רק BMD: נפילות, שריר ומוח
אחת ההתפתחויות החשובות בתפיסה העדכנית היא שהסיכון לשבר הוא סכום של:
חוזק העצם, ו־2) ההסתברות ליפול/להיפגע.
לכן, גם אדם עם ירידה מתונה ב־BMD עשוי להיות בסיכון גבוה אם יש לו נפילות חוזרות, בעיית ראייה, שימוש בתרופות מרדימות, חולשת שרירים, או הפרעה בשיווי המשקל (Morin, 2025). חלק מההנחיות מדגישות הערכת “שבריריות כללית” והקשרים נוירולוגיים־תפקודיים כמרכיב בהגדרת סיכון גבוה/מאוד גבוה (Gregson, 2025).
10) מודלים להערכת סיכון: למה משתמשים בהם ומה הם “קולטים” בפועל?
בקליניקה מקובל לשלב גורמי סיכון קליניים יחד עם (או בלי) מדידת BMD כדי להעריך סיכון לשבר בטווח 10 שנים. מודלים כאלה נועדו לתרגם גורמים כמו גיל, שבר קודם, משקל נמוך, עישון, סטרואידים ומחלות נלוות להסתברות מספרית (Morin, 2025).
החשיבות בהקשר של מאמר זה: עצם העובדה שמודלים מודרניים מסתמכים על גורמי סיכון רבים מלמדת שאוסטאופורוזיס היא “רב־גורמית”, ושאבחון/מניעה לא יכולים להסתפק רק במדד אחד.
סיכום: איך לחשוב נכון על גורמים וגורמי סיכון?
אוסטאופורוזיס היא תוצאה של מסלול חיים שלם: השיא שאליו הגענו בבניית העצם, השחיקה הטבעית עם הגיל, ההשפעה ההורמונלית (במיוחד אחרי גיל המעבר), הגנטיקה, ומעל הכול מחלות, תרופות ואורח חיים שמטים את האיזון (Compston, 2019; Föger-Samwald, 2020; Morin, 2025).
- במישור הפרקטי, ניתן לחלק את העבודה הקלינית לשלושה צעדים:
- לזהות גורמי סיכון לא־ניתנים לשינוי ולהבין מי בקבוצת בסיס בסיכון גבוה,
- לחפש באופן אקטיבי גורמים משניים (מחלה/תרופה),
- להשקיע בגורמים ניתנים לשינוי: הפסקת עישון, הפחתת אלכוהול, שיפור תזונה (כולל ויטמין D לפי צורך), פעילות גופנית מותאמת וחיזוק מניעת נפילות (LeBoff, 2022; Gregson, 2025).
References:
Camacho, P. M., Petak, S. M., Binkley, N., Diab, D. L., Eldeiry, L. S., Farooki, A., Harris, S. T., Hurley, D. L., Kelly, J., Lewiecki, E. M., Pessah-Pollack, R., McClung, M., Wimalawansa, S. J., & Watts, N. B. (2020). American Association of Clinical Endocrinologists/American College of Endocrinology clinical practice guidelines for the diagnosis and treatment of postmenopausal osteoporosis – 2020 update. Endocrine Practice, 26(Suppl 1), 1-46.
Compston, J. E., McClung, M. R., & Leslie, W. D. (2019). Osteoporosis. The Lancet, 393(10169), 364-376.
Estrada, K., Styrkarsdottir, U., Evangelou, E., Hsu, Y.-H., Duncan, E. L., Ntzani, E. E., Oei, L., Albagha, O. M. E., Amin, N., Kemp, J. P., Koller, D. L., Li, G., Liu, C.-T., Minster, R. L., Moayyeri, A., Vandenput, L., Willner, D., Xiao, S.-M., Yerges-Armstrong, L. M., … Rivadeneira, F. (2012). Genome-wide meta-analysis identifies 56 bone mineral density loci and reveals 14 loci associated with risk of fracture. Nature Genetics, 44(5), 491-501.
Fenton TR, Lyon AW, Eliasziw M, Tough SC, Hanley DA. Phosphate decreases urine calcium and increases calcium balance: a meta-analysis of the osteoporosis acid-ash diet hypothesis. Nutr J. 2009 Sep 15;8:41.
Föger-Samwald, U., Dovjak, P., Azizi-Semrad, U., Kerschan-Schindl, K., & Pietschmann, P. (2020). Osteoporosis: Pathophysiology and therapeutic options. EXCLI Journal, 19, 1017-1037.
LeBoff, M. S., Greenspan, S. L., Insogna, K. L., Lewiecki, E. M., Saag, K. G., Singer, A. J., Siris, E. S., & The Clinician’s Guide Work Group. (2022). The clinician’s guide to prevention and treatment of osteoporosis. Osteoporosis International, 33(10), 2049-2102.
Kanis, J.A., et al., Long-term risk of osteoporotic fracture in Malmo. Osteoporos Int, 2000. 11(8): p. 669-74.
Morin, S. N., Leslie, W. D., & Schousboe, J. T. (2025). Osteoporosis: A review. JAMA, 334(10), 894-907.
Nicholson, W. K., Silverstein, M., & US Preventive Services Task Force. (2025). Screening for osteoporosis to prevent fractures: US Preventive Services Task Force recommendation statement. JAMA.
Prada, D., Zhong, J., Colicino, E., Zanobetti, A., Schwartz, J., Dagincourt, N., Fang, S. C., Kloog, I., Zmuda, J. M., & Holick, M. (2017). Association of air particulate pollution with bone loss over time and bone fracture risk: analysis of data from two independent studies. The Lancet Planetary Health, 1, e337-e347.
Pouresmaeili, F., Kamalidehghan, B., Kamarehei, M., & Goh, Y. M. (2018). A comprehensive overview on osteoporosis and its risk factors. Therapeutics and Clinical Risk Management, 14, 2029-2049.
Ralston, S. H., & Uitterlinden, A. G. (2010). Genetics of osteoporosis. Endocrine Reviews, 31(5), 629-662.
Shams-White MM, Chung M, Du M, Fu Z, Insogna KL, Karlsen MC, LeBoff MS, Shapses SA, Sackey J, Wallace TC, Weaver CM. Dietary protein and bone health: a systematic review and meta-analysis from the National Osteoporosis Foundation. Am J Clin Nutr. 2017 Jun;105(6):1528-1543.
