כאבים במפשעה: אבחון

כאבים במפשעה: אבחון נדרש כדי לזהות את מקור הכאב ולהתאים לו את הטיפול הנכון. כאב באזור המפשעה הוא בעיה נפוצה שיכולה להשפיע על אנשים בכל הגילאים. הכאבים הללו מתפתחים לרוב בגלל נזקים מקומיים, לרוב קלים וברי חלוף. נזקים מקומיים יכולים לכלול מתיחה של שריר או רצועה באזור הירך, מתיחה של שריר או רצועה בגב התחתון או באגן ועוד. לחלופין הכאבים הללו יכולים להיות תוצאה של מחלה או של הקרנת כאב מחלקי גוף מרוחקים יחסית כמו עמוד השדרה המותני או חלל הבטן.

בכל מקרה, נדרש לבצע אבחון מהיר ומדויק של הרקמה שניזוקה ולהתחיל לטפל בבעיה. עיכוב בהליך האבחוני ו/או בטיפול עלול לגרום להחמרת הבעיה ואף להפיכתה לכרונית. אחת הסיבות לכך שאנשים רבים סובלים מכאבים כרוניים במפשעה היא העיכוב בתחילת הטיפול. ולכן, בכל מקרה של כאבים במפשעה: אבחון מדוקדק ובמידת הצורך טיפול מהיר עשויים לחסוך לכם עוגמת נפש רבה.

כאבים במפשעה: אבחון – רקע

אבחון כאבים במפשעה הוא אחד האתגרים המורכבים ביותר ברפואת ספורט ואורתופדיה. האזור המפשעתי הוא "צומת" אנטומי שבו נפגשים שרירים, גידים, עצמות, מפרק הירך, עצבים, כלי דם ואיברי בטן ואגן – ולכן מגוון גדול מאוד של פתולוגיות יכול להתבטא באותו מקום ככאב מפשעה. הטרמינולוגיה ההטרוגנית בעבר יצרה בלבול, עד שב־Doha agreement הוגדר סיווג מוסכם המבוסס על אנמנזה ובדיקה גופנית (Weir, 2015).

בשנים האחרונות פורסמו סקירות שיטתיות, פרוטוקולי בדיקה קלינית והדמיה, ומחקרי מהימנות עדכניים, שמטרתם לשפר את הדיוק האבחנתי ולהפחית אבחנת־יתר ואבחנת־חסר (Thorborg, 2018; Bisciotti, 2024; Heijboer, 2023). להלן סקירה מעמיקה של עקרונות האבחון המודרניים של כאבים במפשעה.

מסגרת מושגית לאבחון: סיווג דוחה ומשולש המפשעה

סיווג דוחה (Doha) (Weir, 2015)

סיווג דוחה מציע לחלק כאבי מפשעה בספורטאים לשלוש קבוצות עיקריות (Weir, 2015):

יישויות קליניות מוגדרות (Defined clinical entities):

• כאב מפשעה בגלל פגיעה בשרירי מקרבי הירך (Adductor-related).
• כאב מפשעה  בגלל פגיעה בשריר איליופסואס (Iliopsoas-related).
• כאב מפשעה שנובע מפגיעה במפשעה/תעלה מפשעתית (Inguinal-related).
• כאב מפשעה שנובע מפגיעה בפוביס/סימפיזיס (Pubic-related).
• כאב מפשעה בגלל פגיעה במפרק הירך (Hip-related groin pain).
• גורמים אחרים לכאב במפשעה – כולל פתולוגיות אורולוגיות/גינקולוגיות, שברי מאמץ, גידולים, זיהומים ועוד.

הסיווג מבוסס במכוון על האנמנזה והבדיקה הקלינית בלבד, ללא תלות בהדמיה, כדי להימנע מהשפעת ממצאים א־סימפטומטיים שכיחים בהדמיה אצל ספורטאים (Dinis, 2024).

מודל "משולש המפשעה" (Falvey, 2009)

Falvey ועמיתיו הציעו גישה פתולוגית/אנטומית שיטתית: משולש המפשעה (The Groin Triangle). שיטה זאת מבוססת על שלושה סמני־עצם המחוברים ביניהם בקווים דמיוניים:

1. קוץ הכסל הקדמי העליון (ASIS – Anterior Superior Iliac Spine).
2. גבשושית החיק (Pubic tubercle).
3. נקודת ייחוס הממוקמת בקו האורך של עצם הירך (Femur), באופן אנטריורי (קדמי) בנקודת האמצע שבין ה-ASIS לקוטב העליון של עצם הפיקה. .

החיבור ביניהם מגדיר משולש אבחנתי המאפשר חלוקה לאזורים במפשעה והכוונת האבחנה (Falvey, 2009). הגישה הזו אינה מחליפה את סיווג דוחה, אלא משלימה אותו: היא מדגישה הסתכלות מרחבית־אנטומית, בעוד דוחה מספק שפה אחידה להגדרת היישות הקלינית.

אנמנזה: אבן היסוד באבחון

היסטוריה קלינית טובה היא הצעד החשוב ביותר באבחון כאבי מפשעה. Thorborg ועמיתיו מדגישים כי כבר מהאנמנזה ניתן לעיתים קרובות לשער את היישות הקלינית העיקרית (Thorborg, 2018).

נקודות מפתח באנמנזה:

• אופי הכאב.
• חד לעומת עמום.
• כואב רק במאמץ או גם במנוחה/בלילה.
• הקרנה לירך, לאשך, לאגן האחורי או לגב תחתון.

מיקום מדויק

המטופל מתבקש להצביע באצבע: קדמת מפשעה, מדיאלית, על עצם הפוביס, עמוק בתוך הירך או "בתוך המפרק". מיקום מדויק מסייע להבחין בין כאב קשור־אדוקטורים, קשור־פוביס או קשור־ירך.

מנגנון הופעה

פציעה חדה (בעיטה חזקה, ספירט פתאומי, החלקה) מרמזת יותר על קרע שריר־גיד.

הופעה הדרגתית לאורך שבועות-חודשים מרמזת יותר על עומס כרוני, אוסטאיטיס פוביס (osteitis pubis), FAI או בקע/חולשה מפשעתית.

פרופיל עומס

שינוי חד בעומס (עלייה חדה בתדירות, עצימות או משך אימונים/משחקים) הוא רמז לפציעת עומס־יתר.

תסמינים נלווים "אדומים"

• חום, ירידה במשקל, כאב לילה – מעלים חשד לזיהום או גידול.
• כאב במנוחה בירך עם קושי נשיאה – מחייב לשלול שבר צוואר הירך או FAI מתקדם.
• תסמיני שתן/מערכת רבייה – מכוונים לצורך בירור אורולוגי/גינקולוגי.

היסטוריה של פציעות מפשעה/ירך קודמות

פציעה קודמת היא גורם סיכון חזק לחזרה, וגם משפיעה על האבחנה – לדוגמה, כאב מתמשך לאחר ניתוח "בקע ספורטאים" יכוון לאפשרויות אחרות כמו נוירופתיה, FAI או אוסטאיטיס פוביס (Bisciotti, 2024).

בדיקה גופנית: מבדיקה כללית לסיווג קליני

סקירה כללית

הבדיקה מתחילה בהסתכלות:

• הליכה ועמידה – צליעה, צמצום עומס על צד אחד, צניחת אגן (Trendelenburg).
• מנח האגן והעמוד המותני – לורדוזה מוגברת, סיבוב אגן, חוסר סימטריה.
• הסתכלות על בטן, מפשעות ואשכים – חיפוש בקע, נפיחות, אטרופיה שרירית.

לאחר מכן נערכת בדיקה אורטופדית ואגנית סיסטמטית, הכוללת תנועות אקטיביות ופסיביות של הירך, כוח שרירים ותרגילי פרובוקציה.

שימוש בסיווג דוחה בבדיקה

סיווג דוחה מגדיר קריטריונים קליניים לכל ישות (Weir, 2015; Thorborg, 2018):

פגיעה בשרירי מקרבי הירך (Adductor-related)

• כאב מדווח במדיאלית־מפשעה/ירך.
• רגישות במישוש גיד/שריר אדוקטור (במיוחד adductor longus).
• כאב בבדיקת התנגדות לאדוקציה (למשל במנח חצי־ישיבה, מבחן squeeze).

פגיעה בשריר איליופסואס (Iliopsoas-related)

• כאב קדמי־מפשעה.
• רגישות במישוש האזור הפמורלי הקדמי/iliopsoas.
• כאב בכיפוף הירך נגד התנגדות ובמתיחת כופפי הירך.

פגיעה במפשעה/תעלה מפשעתית (Inguinal-related)

• כאב באזור תעלת המפשעה, ללא בקע ברור.
• רגישות מעל תעלת המפשעה.
• החמרה בשיעול, התעטשות או מבחני לחץ בטני (Valsalva).

פגיעה בפוביס/סימפיזיס (Pubic-related)

• כאב ממוקד על הסימפיזיס הפוביס.
• רגישות משמעותית במישוש ישיר של הפוביס.
• הבדיקה הקלינית מבוססת על רצף עקבי: מישוש, תנועות פסיביות, בדיקות כוח איזומטרי ובדיקות מתיחה.

פגיעה במפרק הירך (Hip-related groin pain)

• כאב מדווח באזור המפשעה/ירך.
• רגישות במישוש סביב חגורת האגן.
• כאב בבדיקות פרובוקטיביות ובדיקות טווחי תנועה.

גורמים אחרים לכאב במפשעה

• תסמינים של פתולוגיות אורולוגיות/גינקולוגיות, שברי מאמץ, גידולים, זיהומים ועוד.

מהימנות הבדיקה הקלינית

מהימנות כללית

מחקר חלוצי של Hölmich ועמיתיו הראה שבדיקה קלינית סטנדרטית של ספורטאים עם כאב מפשעה יכולה להיות בעלת מהימנות תוך־בודק ובין־בודקים טובה-מצוינת, כאשר היא מבוצעת לפי פרוטוקול מובנה (Hölmich, 2004).

מאז, מספר מחקרים בדקו את מהימנות סיווג דוחה עצמו. Heijboer ועמיתיו מצאו כי מהימנות בין־בודקים של סיווג דוחה משתנה מ"קלה" עד "משמעותית" בהתאם לישות, אך כשהמטופל מסווג לישות יחידה (אדוקטורית, איליופסואס או מפשעתית) – ההסכמה בין הבודקים מגיעה ל־100% (Heijboer, 2023).

בדיקות ספציפיות: אדוקטורים, פוביס ותעלה מפשעתית

מחקר עדכני בחן את מהימנות בדיקות הפרובוקציה לאדוקטורים ולסימפיזיס (palpation, stretch, resistance tests). נמצא ש:

• מהימנות המישוש לאדוקטורים ולפוביס הייתה נמוכה-בינונית (κ≈0.02-0.54).
• בדיקות מתיחה והתנגדות של האדוקטורים הציגו מהימנות טובה יותר (κ עד 0.74) (Heijboer, 2024).
• במחקר נוסף התמקדו בבדיקות לאבחון כאב קשור־מפשעה, כולל מישוש תעלת המפשעה ומבחני פרובוקציה דינמיים. גם כאן נמצאה מהימנות קבילה לשימוש קליני כאשר הפרוטוקול אחיד והבודקים מיומנים (Heijboer, 2023).

המשמעות המעשית: יש להעדיף שילוב של מספר בדיקות (מישוש + מתיחה + כוח) ולא להסתמך על בדיקה בודדת.

הערכת מפרק הירך

כיוון שמפרק הירך הוא מקור שכיח לכאב במפשעה, יש חשיבות לבדיקתו כחלק אינטגרלי מכל בירור.

בדיקות תפקוד ותנועה

בדיקות מקובלות כוללות:

• FADIR – Flexion, ADduction, Internal Rotation: פרובוקציה אופיינית לכאב ב־FAI ונזק בלברום.
• FABER – Flexion, ABduction, External Rotation: בוחן גם את הירך וגם את מפרק ה־SI.
• Log roll test – סיבוב פסיבי של הירך, רגיש במיוחד לפתולוגיה תוך־מפרקית.

במסגרת הערכות אפידמיולוגיות הראו כי טווח רוטציה כולל נמוך של הירך (מתחת ~85°) קשור בסיכון מוגבר לכאב במפשעה, ומרמז על חשיבות הערכת טווחי תנועה כחלק מהאבחון (Tak, 2017).

FAI ו/או קרע לברום

בסקירה עדכנית של FAI, הודגש כי ברוב המקרים ההבחנה הראשונית נעשית על בסיס אנמנזה (כאב במפשעה, מחמיר בכיפוף ורוטציה) ובדיקה גופנית (בדיקות impingement), ורק לאחר מכן מאוששת הדמיתית (Fortier, 2022).

סימנים המעלים חשד ל־FAI ו/או קרע לברום:

• כאב חד בפעילויות שדורשות כיפוף עמוק של הירך.
• קליקים/נשמעים במפרק.
• הגבלה בולטת ברוטציה פנימית במנח כפוף.

הדמיה: מתי, איך ומה המשמעות?

עקרונות כלליים

Thorborg ועמיתיו מדגישים כי ההדמיה היא כלי עזר לאבחון – לא תחליף לאנמנזה ולבדיקה (Thorborg, 2018).
הם מציעים אלגוריתם שבו:

• מתחילים באבחנה קלינית לפי סיווג דוחה.

משתמשים בהדמיה כאשר:

• החשד הוא ל"פתולוגיה מסוכנת" (זיהום, גידול, שבר צוואר הירך).
• הכאב ממושך ואינו מגיב לטיפול שמרני.
• נשקלת התערבות ניתוחית (למשל FAI, בקע, קרע גיד משמעותי).

רנטגן

צילום אגן וירכיים בסיסי יכול לזהות:

• שינויים ניווניים במפרק הירך.
• סימני FAI גרמי (cam/pincer).
• שברים/שברי מאמץ מאוחרים.
• שינויים גרמיים פוביים (sclerosis, osteitis).

אף שהרגישות מוגבלת בשברי מאמץ מוקדמים, זהו כלי התחלתי זול וזמין.

אולטרסאונד

אולטרסאונד משמש בעיקר ל:

• הערכת גידים ושרירים (קרעים, טנדינופתיה).
• זיהוי בקעים מפשעתיים ודינמיים.
• הערכת נוזל במפרק הירך בילדים/צעירים.

Pesquer ועמיתיו מתארים את תרומתו באבחון פציעות אדוקטורים ובהערכת כאב מפשעה, במיוחד כאשר מבוצע על ידי רדיולוג מיומן (Pesquer, 2014). עם זאת, אולטרסאונד רגיש מאוד לשינויים א־סימפטומטיים: במחקר אחד נמצאו ממצאי אולטרסאונד בגיד מקרב הירך הארוך בכל הספורטאים הא־סימפטומטיים שנבדקו (Dinis, 2024). ולכן חייבת להיות קורלציה הדוקה לממצאים הקליניים.

MRI – "סטנדרט הזהב" באבחון כאבי מפשעה

סקירה עדכנית מקיפה מציבה את ה־MRI כטכניקת הדמיה מרכזית בסינדרום כאב מפשעה, במיוחד כשיש צורך לשלול פתולוגיה חלופית או כשאולטרסאונד/רנטגן אינם מספקים (Bisciotti, 2024).

היתרונות העיקריים של MRI:

• הערכה סימולטנית של עצם, סחוס, גידים, שרירים, סימפיזיס ומפרק הירך.
• זיהוי שברי מאמץ מוקדמים (בצקת מח עצם).
• אבחון פתולוגיות כמו אוסטאיטיס פוביס, קרעי גיד, קרעי לברום ועוד.

Branci ועמיתיו פיתחו פרוטוקול MRI סטנדרטי לסימפיזיס הפוביס והשרירים המקרבי הירך (The Copenhagen Standardised MRI Protocol)  הפרוטוקול מגדיר 11 קטגוריות ממצאים (בצקת, סקלרוזיס, cleft signs, טנדינופתיות ועוד) לצורך האבחון (Branci, 2015).

מחקר עדכני יותר הדגים את שיעורם הגבוה של ממצאי MRI גם אצל ספורטאים א־סימפטומטיים, והדגיש שוב את החשיבות של קורלציה בין הדמיה לבין היסטוריה ובדיקה (Ooi, 2025).

MRI דינמי, MRA ו־CT

• Dynamic MRI של האזור המפשעתית מאפשר להדגים חולשות/בליטות בתעלה המפשעתית בזמן מאמץ, ומשווה טוב לסטנדרט הניתוחי (Dallaudière, 2024).
• MR arthrography (MRA) משפר את רגישות האבחון של קרעי לברום בהשוואה ל־MRI רגיל, בעיקר בחשד לתסמונת התפס (הצביטה) בירך (Tejpal, 2019).
• CT משמש בעיקר לתכנון ניתוחי של FAI ולניתוח מורפולוגיה גרמית מדויקת.

בדיקות מעבדה

ממצאים כגון חום, ESR/CRP גבוהים, לויקוציטוזיס, ירידה במשקל או כאב לילה – מחייבים הרחבת בירור מעבר למסגרת האורתופדית, ולעיתים הפנייה דחופה.

אבחנה מבדלת: מעבר למערכת השריר-שלד

אחד הכשלים השכיחים בטיפול בכאבי מפשעה הוא ההתמקדות הבלעדית בשרירים ועצמות. המפשעה היא אזור הקרנה (Referral Zone) למערכות רבות אחרות. אבחון שגוי של פתולוגיה ויסצרלית כפציעת ספורט עלול להיות מסוכן.

גורמים אורולוגיים (Urological Causes)

• אבנים בדרכי השתן (Urolithiasis): אבנים בכליות או בשופכן (Ureter) גורמות לכאב קוליקי (Colic) חריף המקרין מהמותן למפשעה, לאשכים (בגברים) או לשפתיים (בנשים). מנגנון ההקרנה נובע מהעצבוב המשותף (Genitofemoral nerve, T11-L2). תסמינים נלווים: המטוריה, דחיפות במתן שתן.
• זיהומים: דלקת בערמונית (Prostatitis), דלקת באשך (Orchitis) או ב-Epididymis. מתבטאים בכאב, נפיחות, חום ורגישות מקומית באשך.
• תסביב אשך (Testicular Torsion): מצב חירום רפואי המצריך ניתוח דחוף (תוך שעות) להצלת האשך. מתאפיין בכאב פתאומי עז, בחילות, והיעדר רפלקס Cremasteric. שכיח יותר בבני נוער.
• הידרוצלה ווריקוצלה: הצטברות נוזלים או הרחבת ורידים בשק האשכים, הגורמים לתחושת אי-נוחות, כובד וכאב עמום המקרין למפשעה.

גורמים גינקולוגיים (Gynecological Causes)

בנשים הסובלות מכאב מפשעה, האבחנה המבדלת רחבה יותר:

• אנדומטריוזיס (Endometriosis): הימצאות רקמת רחם מחוץ לרחם (על השחלות, חצוצרות, או רצועות הרחם). גורם לכאב מחזורי הקשור לווסת, המקרין למפשעה ולאגן.
• ציסטות שחלתיות (Ovarian Cysts): ציסטות גדולות או כאלו שעברו קרע/תסביב גורמות לכאב חד בבטן התחתונה ובמפשעה.
• תסביב שחלה (Ovarian Torsion): מצב חירום המקביל לתסביב אשך, המחייב התערבות כירורגית.
• דלקות אגן (PID): זיהום של איברי הרבייה, לרוב ממחלות מין, הגורם לכאב כרוני.
• גודש ורידי באגן ("דליות באגן") – Pelvic Venous Insufficiency (PVI): הגורם לכאב כרוני עמום, המחמיר בעמידה ממושכת או לאחר קיום יחסי מין.

בקעים (Hernias)

• בקע אינגוינלי (Inguinal Hernia): בליטה של תוכן בטני (שומן או מעי) דרך התעלה. יש להבדיל בין בקע ישיר (Direct) העובר דרך משולש Hesselbach, לבין בקע עקיף (Indirect) העובר דרך הטבעת האינגוינלית העמוקה. בניגוד ל-"Sports Hernia", כאן יש ממצא נמוש ברור ("Bulge").
• בקע פמורלי (Femoral Hernia): יציאת תוכן דרך התעלה הפמורלית, מתחת לליגמנט האינגוינלי. נדיר יותר אך שכיח יותר בנשים. מסוכן יותר עקב סיכון גבוה לכליאה (Strangulation) ונמק של המעי, ולכן מחייב ניתוח.

גורמים נוירולוגיים (Nerve Entrapment)

לכידה של עצבים פריפריים יכולה לחקות כאב שריר-שלד:

• Obturator Nerve Entrapment: גורם לכאב באזור המדיאלי של הירך, לעיתים מוחמר בפעילות גופנית.
• מרלגיה פרסטטיקה (Meralgia Paresthetica): לכידה של ה-Lateral Femoral Cutaneous Nerve הגורמת לתחושת שריפה/רדימות בירך הצידית-קדמית.
• Ilioinguinal/Genitofemoral Neuralgia: כאב שורף או דוקר המקרין לאיברי המין, לרוב לאחר ניתוחי בקע קודמים או טראומה לדופן הבטן.

אלגוריתמים מודרניים לאבחון: שילוב ידע

Thorborg ועמיתיו (2018) מציעים גישה אינטגרטיבית:

סקר ראשוני:

• שאלוני תסמינים (למשל HAGOS).
• מבחני כוח מהירים (squeeze test).
• סינון "דגלים אדומים" סיסטמיים.

אבחנה קלינית לפי סיווג דוחה:

• מיון: האם הכאב נובע מהמקרבים, איליופסואס, מפרק הירך, פוביס סימפיזיס, תעלה מפשעתית או מופנה מאיבר פנימי אחר.
• זיהוי אם מדובר בישות יחידה או בשילוב ישויות.

החלטה על הדמיה:

• אם האבחנה הקלינית ברורה והכאב חדש/קל-בינוני – ניתן להתחיל בטיפול שמרני ללא הדמיה מיידית.
• במקרה של כאב ממושך, מורכב או חשד לפתולוגיה גרמית/מפרקית – MRI לפי פרוטוקול מתאים (למשל Copenhagen protocol).

דיון רב־תחומי:

• שילוב אורטופד, כירורג בקעים, כירופרקט, פיזיותרפיסט, רדיולוג ואף אורולוג/גינקולוג לפי הצורך – במיוחד במקרים כרוניים או לאחר כישלון טיפולי.
• מודל "משולש המפשעה" משמש ככלי חינוכי בשלב הבדיקה, ועוזר למקם את מקור הכאב בתוך אזור המשולש לפי מישוש ופרובוקציה (Falvey, 2009).

סקירה נרטיבית עדכנית של Bisciotti ועמיתיו על "Groin Pain Syndrome" מדגישה כי לעיתים קרובות מדובר בצירוף פתולוגיות – למשל פגיעה אדוקטורית יחד עם שינויים בסימפיזיס וחולשה מפשעתית – ולכן האבחנה לעולם איננה "חד־ממדית" (Bisciotti, 2024).

אתגרים ומלכודות באבחון

שכיחות גבוהה של ממצאים א־סימפטומטיים בהדמיה

Ooi ועמיתיו הראו שממצאי MRI שונים (בצקת, cleft signs, טנדינופתיות) מופיעים גם אצל ספורטאים ללא כאב מפשעה (Ooi, 2025).
המשמעות: אין "MRI חיובי" או "שלילי" בפני עצמו – ההקשר הקליני הוא הקובע.

חפיפה בין ישויות קליניות

באלפי ספורטאים שנבדקו נמצא שבמקרים רבים החולים מסווגים ליותר מישות אחת (למשל adductor-related + pubic-related), והסכמה בין בודקים נמוכה יותר במצבים משולבים (Heijboer, 2023).

פיתוי להסתמך על שוליים – "אבחון־יתר" של בקעים או FAI

בספרות מתוארים מטופלים שעברו ניתוחים חוזרים לבקע/inguinal disruption כשבסופו של דבר מקור הכאב היה מפרק הירך או הסימפיזיס (Bisciotti, 2024).

התעלמות מפתולוגיה מסכנת חיים

עיכוב באבחון דלקת זיהומית, שבר צוואר הירך או גידולים יכול להיות הרה גורל. לכן כל גישה לאבחון כאב מפשעה חייבת לכלול שלב סקר שיטתי לדגלים אדומים.

סיכום

אבחון כאבים במפשעה דורש שילוב בין:

• אנמנזה מפורטת, הממקמת את הכאב בזמן ובמרחב, בוחנת את דפוסי העומס, ואת נוכחותם של "דגלים אדומים".
• בדיקה גופנית מובנית, המתבססת על סיווג דוחה ועל מודלים פתואנטומיים כמו "משולש המפשעה".
• הבנת מהימנות הבדיקות הקליניות, והעדפת קומבינציות של בדיקות (מישוש, מתיחה, התנגדות) על פני בדיקה יחידה.
• שימוש מושכל בהדמיה, עם העדפת MRI במקרים המתאימים, ופרשנות זהירה על רקע שכיחותם של ממצאים א־סימפטומטיים.
• מודלים אינטגרטיביים ודיון רב־תחומי, המזהים את העובדה שכאב מפשעה כרוני הוא לרוב תוצר של כמה פתולוגיות יחד.

הגישה המודרנית, כפי שמשתקפת בעבודות של Weir, Thorborg, Bisciotti, Heijboer וחוקרים נוספים, מניחה שהבדיקה הקלינית היא לב האבחון, וההדמיה – כלי להעמקת ההבנה, לא תחליף לה.

References:

Bisciotti, G. N., Di Pietto, F., Rusconi, G., Bisciotti, A., Auci, A., Zappia, M., & Romano, S. (2024). The role of MRI in groin pain syndrome in athletes. Diagnostics, 14(8), 814.

Bisciotti, G. N., Volpi, P., Zini, R., Denti, M., Auci, A., & Zappia, M. (2024). Groin pain syndrome in athletes: A structured narrative review. Joints, 12(2), e1288.

Branci, S., Thorborg, K., Bech, B. H., Boesen, M., Magnussen, E., Court-Payen, M., Nielsen, M. B., & Hölmich, P. (2015). The Copenhagen Standardised MRI protocol to assess the pubic symphysis and adductor regions of athletes: Outline and intratester and intertester reliability. British Journal of Sports Medicine, 49(10), 692-699.

Dinis, J., Oliveira, J. R., Choupina, B., Seabra Marques, P., Sá, D., & Sarmento, A. (2024). Athletes with adductor-related groin pain: A narrative review. Cureus, 16(9), e68625.

Falvey, E. C., Franklyn-Miller, A., & McCrory, P. (2009). The groin triangle: A patho-anatomical approach to the diagnosis of chronic groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 43(3), 213-220.

Heijboer, W. M. P., Weir, A., Vuckovic, Z., Fullam, K., Tol, J. L., Delahunt, E., & Serner, A. (2023). Inter-examiner reliability of the Doha agreement meeting classification system of groin pain in male athletes. Scandinavian Journal of Medicine & Science in Sports, 33(2), 189-196.

Heijboer, W. M. P., Vuckovic, Z., Weir, A., Tol, J. L., Hölmich, P., & Serner, A. (2023). Clinical examination for athletes with inguinal-related groin pain: Interexaminer reliability and prevalence of positive tests. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 9(1), e001498.

Heijboer, W. M. P., Weir, A., Vuckovic, Z., Tol, J. L., Hölmich, P., & Serner, A. (2024). Clinical examination tests for adductor- and pubic-related groin pain in athletes with longstanding groin pain: Inter-examiner reliability and prevalence of positive tests. Physical Therapy in Sport, 66, 9-16.

Hölmich, P., Hölmich, L. R., & Bjerg, A. M. (2004). Clinical examination of athletes with groin pain: An intraobserver and interobserver reliability study. British Journal of Sports Medicine, 38(4), 446-451.

Ooi, M. W. X., Marzetti, M., Rowbotham, E., Bertham, D., & Robinson, P. (2025). MRI findings in athletic groin pain: Correlation of imaging with history and examination in symptomatic and asymptomatic athletes. Skeletal Radiology, 54(4), 841-850.

Pesquer, L., Reboul, G., Lintingre, P. F., Silvestre, A., Meyer, P., & Dallaudière, B. (2014). Imaging of adductor-related groin pain. Journal of Ultrasound, 17(3), 177-183.

Tak, I., Engelaar, L., Gouttebarge, V., Barendrecht, M., van den Heuvel, S., Kerkhoffs, G., & Ahmed, H. (2017). Is lower hip range of motion a risk factor for groin pain in athletes? A systematic review with clinical applications. British Journal of Sports Medicine, 51(22), 1611-1621.

Thorborg, K., Reiman, M. P., Weir, A., Kemp, J. L., Serner, A., Mosler, A. B., & Hölmich, P. (2018). Clinical examination, diagnostic imaging, and testing of athletes with groin pain: An evidence-based approach to effective management. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy, 48(4), 239-249.

Weir, A., Brukner, P., Delahunt, E., Ekstrand, J., Griffin, D., Khan, K. M., Lovell, G., Meyers, W. C., Muschaweck, U., Orchard, J., Paajanen, H., Philippon, M., Reboul, G., Robinson, P., Schache, A. G., Schilders, E., Serner, A., Silvers, H., Thorborg, K., Tyler, T., Verrall, G., de Vos, R. J., Vuckovic, Z., & Hölmich, P. (2015). Doha agreement meeting on terminology and definitions in groin pain in athletes. British Journal of Sports Medicine, 49(12), 768-774.