פריקת כתף תסמינים

פריקת כתף תסמינים וממצאים אופייניים זהו נושא המאמר הנוכחי. פריקת כתף היא פגיעה נפוצה בשרירים ובשלד המשפיעה על אנשים בגילאים שונים וברמות פעילות שונות. מפרק הכתף הוא המפרק בעל שיעור הפריקות הגבוה ביותר בגוף האדם. במהלך פריקת כתף ראש עצם הזרוע העליונה יוצא מהשקע הגלונואידי. הפריקה של הכתף עלולה לגרום כאב מגבלות תנועה ותפקוד, חוסר יציבות ופריקות חוזרות ונשנות.

סיבוכים אפשריים של פריקות כאב כוללות נזק לרקמות שמסביב, כגון שרירים, רצועות, עצבים וכלי דם. נזקים נלווים אלה גורמים לסימנים ותסמינים נוספים שיש להיות מודע להם. אבחון מהיר יאפשר ניהול וטיפול יעילים ויצמצם את הסיכון לנזקים ותסמינים כרוניים. לאחר החזרת הכתף למקומה מטרת הטיפול הכירופרקטי בפריקת כתף תכלול ריפוי הרקמות והחזרתן לתפקוד תקין. במאמר הנוכחי "פריקת כתף תסמינים" נדון בנושא בהרחבה.

1) פריקת כתף תסמינים – רקע

פריקת כתף (Glenohumeral dislocation) היא מצב שבו ראש עצם הזרוע יוצא ממקומו במכתש השכמה, כך שמשטחי המפרק מאבדים מגע תקין. זהו מפרק בעל טווח תנועה גדול במיוחד, ולכן גם פגיע יחסית לחוסר יציבות ולפריקה, בעיקר לאחר טראומה (Abrams, 2023). רוב הפריקות הן קדמיות, אך קיימות גם פריקות אחוריות ותחתונות (Kammel, 2022). למרות שהאבחנה הסופית נעשית בבדיקה רפואית ובהדמיה, זיהוי נכון של התסמינים חשוב מאוד: גם כדי להבין שמדובר בפריקה ולא ב”מתיחה”, וגם כדי לא לפספס פגיעות נלוות כמו פגיעה עצבית, קרע בגידי השרוול המסובב או סיבוך כלי דם (Robinson, 2012; Lorente, 2023).

המאמר מתמקד בתסמינים ובדפוסים הקליניים של פריקת כתף, כולל ההבדלים בין סוגי הפריקה, התסמינים שמרמזים על סיבוכים, ומה תפקידו של טיפול שמרני ושיקומי – ובכלל זה כירופרקטיקה – לאחר שהפריקה טופלה באופן רפואי.

2) התסמינים הבסיסיים של פריקת כתף חריפה

למרות שונות בין אנשים וסוגי פריקה, קיימת “שלישייה” שכיחה:

א) כאב חד ומיידי

ברוב הפריקות הטראומטיות הכאב חד, חזק, ולעיתים מלווה בתחושת “משהו יצא מהמקום”. הכאב עלול להחמיר בכל ניסיון להזיז את הכתף, ולעיתים גם בנשימה עמוקה אם קיימת מעורבות של שרירי חגורת הכתפיים.

ב) הגבלה תפקודית כמעט מלאה

מטופלים רבים מדווחים שהם “לא יכולים להזיז את היד” או שהגוף “לא נותן” להזיז. בפועל מדובר בשילוב של כאב, ספאזם שרירי, ושינוי ביומכני של המפרק.

ג) תחושת עיוות/שינוי צורה והחזקה בתנוחה מגוננת

היד מוחזקת לעיתים בתנוחה אופיינית (תלוי סוג הפריקה), מתוך ניסיון אינסטינקטיבי להפחית כאב ולהימנע מתנועה שמגבירה אותו. לעיתים ניתן להרגיש “בליטה” של ראש הזרוע באזור קדמי או אחר (Pak, 2023).

3) תסמינים לפי סוג הפריקה: קדמית, אחורית ותחתונה

א. פריקה קדמית (הנפוצה ביותר)

פריקה קדמית מתרחשת לרוב במנגנון של הרחקה (abduction) וסיבוב חיצוני של הזרוע, ולעיתים עם טראומה ישירה. בהקשר תסמיני, מאפיינים שכיחים כוללים:

• כאב חד מאוד ומגבלה בתנועה.
• נטייה להחזיק את היד בהרחקה קלה וסיבוב חיצוני, כשהמטופל “שומר” על הכתף ולא מאפשר החזרה פנימה (Pak, 2023).
• לעיתים תחושת “תפוס” סביב הכתף והשרירים, בגלל ספאזם מגונן.

חשוב לזכור: חלק מהמטופלים מגיעים לאחר שהכתף כבר חזרה למקום מעצמה (self-reduction). במקרה כזה, התסמינים יכולים להיות “רכים” יותר – כאב, חשש מתנועה, תחושת אי־יציבות – אך עדיין קיימת אפשרות לפגיעות נלוות ולכן נדרשת הערכה מסודרת (Brownson, 2015; Nazzal, 2023).

ב. פריקה אחורית (נדירה יותר, ולעיתים מוחמצת)

פריקה אחורית מהווה אחוז קטן מכלל פריקות הכתף, ובגלל שהתמונה החיצונית יכולה להיות פחות ברורה, היא עלולה להתפספס (Kammel, 2022). תסמינים אופייניים:

• כאב כתף משמעותי עם קושי בהזזה.
• תנוחה “נעולה” יחסית של היד בקירוב לגוף עם סיבוב פנימי, וחוסר יכולת לבצע סיבוב חיצוני (Kammel, 2022).
• לעיתים הטווח נראה מוגבל בצורה לא פרופורציונלית בסיבוב חיצוני, יותר מאשר בהרחקה.
• קלינית, כשיש כאב כתף לאחר טראומה והמטופל “לא מצליח לפתוח את הכתף החוצה”, פריקה אחורית צריכה להיכלל באבחנה המבדלת, גם אם אין עיוות בולט לעין (Kammel, 2022).

ג. פריקה תחתונה (Luxatio erecta) – נדירה, עם סיכון לסיבוכים

זהו סוג נדיר יותר שבו הזרוע יכולה להיתקע במנח הרחקה משמעותי (“יד למעלה”), ולעיתים קיימת שכיחות גבוהה יחסית לפגיעה עצבית/כלי דם עקב המתיחה באזור בית השחי (Ntourantonis, 2023). התסמין הבולט הוא מנח חריג וקושי קיצוני להוריד את היד.

4) תסמינים שמרמזים על פגיעות נלוות – מה חשוב לא לפספס

בפריקת כתף, הבעיה אינה תמיד “רק” יציאת המפרק. הסכנה הקלינית היא פגיעה נלווית שמסבירה למה לאחר החזרה למקום יש עדיין כאב חריג, חולשה או חוסר תחושה.

א. פגיעה עצבית – במיוחד העצב האקסילרי (Axillary nerve)

העצב האקסילרי הוא הנפגע השכיח ביותר בהקשר פריקות כתף. התסמינים האפשריים כוללים:

• ירידה בתחושה בצד החיצוני של הכתף (האזור שמכונה לעיתים “רגימנטל באדג’”).
• חולשה בהרחקת הזרוע (בעיקר מעל 15 מעלות) עקב מעורבות הדלתואיד.
• לעיתים כאב נוירופתי/שורף או תחושת זרמים (Avis, 2018).

שכיחות פגיעה עצבית משתנה מאוד בין מחקרים, ולכן החשיבות היא לא “המספר”, אלא עצם ההבנה שזה אפשרי גם בפריקה שנראית פשוטה (Lorente, 2023). פגיעה עצבית היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהערכת תחושה וכוח לפני ואחרי החזרה למקום היא סטנדרט קליני (Brownson, 2015).

ב. קרע בשרוול המסובב (Rotator cuff tear) – בעיקר מעל גיל 40-50

בצעירים, הפגיעה הנלווית השכיחה יותר היא קרע לברום (כגון Bankart), בעוד שבמבוגרים עולה שכיחות של קרע בשרוול המסובב, ולעיתים זהו ההסבר המרכזי לכאב מתמשך וחולשה לאחר שהכתף “חזרה למקום” (Prasetia, 2022). תסמינים שמעלים חשד:

• כאב משמעותי שממשיך לאחר ההחזרה, במיוחד בלילה.
• חולשה בולטת בהרמה קדמית/צידית של היד (לעיתים “לא מצליח להתחיל להרים”).
• תחושת “קריעה” או ירידה חדה בכוח שלא מתאימה רק לכאב (Robinson, 2012; Prasetia, 2022).

במחקר גדול על פריקות קדמיות טראומטיות תוארו שיעורים משמעותיים של פגיעות נלוות, כולל קרעים בשרוול המסובב והפרעות נוירולוגיות, והודגשה התלות בגיל ובמאפייני הפציעה (Robinson, 2012).

ג. שבר נלווה (למשל של גבשושית גדולה/מכתש)

שבר יכול להתלוות לפריקה ולשנות את התסמינים:

• כאב חזק במיוחד, רגישות נקודתית.
• חריקות/תחושת “לא יציב” חריגה.
• הגבלה תנועתית שמתמשכת גם לאחר החזרה למקום.

ד. סיבוך כלי דם (נדיר אך מסוכן)

פגיעה בעורק האקסילרי היא נדירה, אך כשהיא מתרחשת זה מצב חירום. תסמינים/סימנים שעשויים להופיע:

• קור ביד, חיוורון, ירידה במילוי קפילרי.
• חולשה חריגה ביד שאינה מוסברת בכאב בלבד.
• דופק חלש/לא מורגש בהשוואה לצד השני.
• נפיחות/המטומה בבית השחי (HaengJin, 2020).

במצב כזה אין מקום לטיפול שמרני או המתנה – נדרש בירור דחוף.

5) תסמינים של חוסר יציבות לאחר פריקה: “הכתף יוצאת לי” גם בלי לצאת

אחרי פריקה, חלק מהאנשים מפתחים חוסר יציבות חוזרת (recurrent instability). התסמינים כאן שונים מפריקה חריפה:

• תחושת “בריחה” של המפרק בתנועות מסוימות (למשל זריקה/הרמה מאחורי הראש).
• פחד מתנועה (apprehension) במנחים מסוימים.
• תת־פריקה (subluxation): תחושה שהכתף זזה “חצי החוצה” וחוזרת.
• כאב עמום או חד שמופיע בעיקר בפעילויות ספורט/עומס.

בצעירים פעילים, הסיכון לחזרת חוסר יציבות גבוה יותר, ולכן חשיבה על מניעה ושיקום אינה רק “להוריד כאב”, אלא גם לייצב תפקודית את המפרק (Nazzal, 2023).

6) תסמינים לפי שלב הזמן: מיידי, ימים-שבועות, ולאחר מכן

א. שלב מיידי (שעות ראשונות)

• כאב חריף, חוסר יכולת להזיז, מנח מגונן.
• לעיתים נימול/תחושת זרמים (חשוב לתעד).
• חרדה ותפיסה שרירית משמעותית.

ב. ימים-שבועות לאחר החזרה למקום

כאן יש שתי תבניות:

• שיפור הדרגתי בכאב ובטווח תנועה, עם רגישות סביבתית ונוקשות קלה.
• ”משהו לא מסתדר”: כאב לילה, חולשה בולטת, נימול מתמשך, או תחושת אי־יציבות מוקדמת – תבנית שמעלה חשד לפגיעה נלווית (Robinson, 2012; Avis, 2018; Prasetia, 2022).

ג. חודשים לאחר הפריקה

אם מופיעים:

• אירועים חוזרים של “יציאה/כמעט יציאה”,
• ירידה מתמשכת בכוח,
• כאב שמגביל תפקוד למרות שיקום,

נדרש בירור מסודר של מבנים רכים/גרמיים ואסטרטגיית טיפול מותאמת (Nazzal, 2023; Wong, 2026).

7) איך תסמינים משפיעים על ההחלטות בשיקום

הגישה העדכנית בשיקום כתף לאחר פריקה מדגישה חזרה מדורגת לתנועה ולכוח, תוך ניהול עומסים, שליטה עצבית־שרירית והדרכה לגבי מנחים מסוכנים בתחילת הדרך (Wong, 2026). במחקר מבוקר שנערך על פריקה טראומטית ראשונה, נבחן ערך של תכנית פיזיותרפיה נוספת מעבר לטיפול הרגיל, והודגש הצורך להתאים תכנית שיקום למאפייני המטופל ולא רק “פרוטוקול אחד לכולם” (Kearney, 2024).

במילים פשוטות: התסמינים מהווים את המדד המרכזי לקביעת קצב ההתקדמות והמעבר בין שלבי השיקום לאחר פריקת כתף. במקום להסתמך רק על לוחות זמנים קשיחים, פרוטוקולים מודרניים (Criterion-based) משתמשים בתגובות המטופל – במיוחד כאב, חשש (Apprehension) וטווחי תנועה – כדי להחליט מתי להעלות את עצימות הטיפול. להלן פירוט הדרכים בהן תסמינים משפיעים על החלטות השיקום (Olds et al., 2024):

א. ניהול כאב ודלקת כחסם ראשוני

שלב ההגנה (0-2 שבועות): המטרה המרכזית היא הפחתת כאב ונפיחות. אם הכאב חריף או גורם לעוויתות שרירים (Muscle Spasms), ההחלטה תהיה להאריך את תקופת הקיבוע בסד (Sling) ולהתמקד בטכניקות להקלה על כאב כמו גירוי חשמלי (E-stim).

התחלת תנועה: המעבר מתרגילים פסיביים לאקטיביים מותנה בירידה ברמת הכאב. מחקרים מצביעים על כך שאין יתרון קליני בהשגת טווח תנועה מלא מוקדם מדי אם הוא מלווה בכאב משמעותי.

ב. "תחושת חשש" (Apprehension) כקריטריון התקדמות

מגבלת תנועה: תסמין ה"חשש" – תחושה שהכתף עומדת לצאת ממקומה בתנוחות מסוימות – מכתיב את גבולות התרגול. בשיקום פריקה קדמית, נמנעים מתנועות של סיבוב חיצוני (External Rotation) ב-90 מעלות כל עוד קיים חשש (Marianne et al., 2024).

מעבר לשלב חיזוק: המעבר לשלבי חיזוק מתקדמים וחזרה לספורט מותנה בביטול תסמין זה (Absent apprehension sign). מחקרים חדשים מ-2024 (REGUIDE) מדגישים את הצורך בשילוב ביופידבק וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי כדי לטפל ב"צלקת מוחית" של חשש מתנועה, מעבר לתרגול הפיזי.

ג. טווחי תנועה וחוסר יציבות (Instability)

קצב ההתקדמות: החלטות על הגדלת טווחי התנועה מבוססות על נוחות המטופל. אם יש עלייה בכאב או נפיחות בעקבות תרגול, העצימות מופחתת מיד.

שיקום ספציפי לכיוון הפריקה: התסמינים מכתיבים את מישורי התנועה הבטוחים בתחילת השיקום. בפריקה אחורית, המטופלים יתחילו תרגול במישור הסקפולרי (Scapular plane), בעוד בפריקה קדמית המוקד יהיה במישור הסגיטלי (Sagittal plane).

ד. החלטה על התערבות ניתוחית

חוסר הצלחה שמרני: אם במהלך השיקום המטופל ממשיך לדווח על חוסר יציבות סימפטומטית תחת עומס מבוקר, זוהי אינדיקציה קלינית לשלוח את המטופל להערכת MRI וקילוח על ניתוח (כמו ניתוח Bankart או Latarjet). אצל מטופלים צעירים (מתחת לגיל 30) או ספורטאים, הנטייה לניתוח מוקדם גוברת בשל שיעורי הישנות גבוהים (עד 72%-80%).

סיכום קריטריונים למעבר שלבים (Criteria to Advance):

• כאב: רמה מינימלית או אפסית במנוחה ובמהלך תרגילים בסיסיים.
• טווחי תנועה: השגת טווחים פסיביים ואקטיביים מלאים ללא כאב בהשוואה לצד הבריא.
• כוח: החלטה על חזרה לפעילות מלאה מתקבלת לרוב כאשר כוח השריר מגיע ל-75%-90% מהצד השני.

8) כירופרקטיקה בהקשר של פריקת כתף: מתי יש מקום, ומתי לא

חשוב להבחין בין ניהול פריקה חריפה לבין שיקום לאחר שהכתף הוחזרה למקום ונבדקה רפואית.

א. בשלב החריף: תפקיד מרכזי הוא זיהוי והפניה

בחשד לפריקת כתף חריפה, הטיפול הנכון הוא הערכה רפואית, הדמיה לפי צורך והחזרה למקום בתנאים מתאימים. בשל הסיכון לפגיעות נלוות (עצבים/כלי דם/שברים), אין מקום ל”ניסיון להחזיר לבד” או לטיפול ידני לא מבוקר (Brownson, 2015; Lorente, 2023).

ב. לאחר החזרה למקום: שילוב אפשרי כחלק משיקום שמרני

בשלב השיקומי, כירופרקטיקה עשויה להשתלב במקרים מתאימים בתוך מסגרת שמרנית הכוללת תרגול וחיזוק:

• הפחתת כאב ושיפור תנועה באמצעות טכניקות ידניות עדינות ומדודות לרקמות סביב הכתף/חגורת כתפיים, כדי לאפשר תרגול איכותי.
• עבודה על תפקוד חגורת הכתפיים והשכמה (שליטה, תזמון שרירים), מרכיב חשוב ביציבות כתף.
• הדרכה עומסית: הימנעות זמנית ממנחים מעוררי חוסר יציבות (בפריקה קדמית: הרחקה + סיבוב חיצוני קיצוני) והתקדמות מדורגת.

הספרות בשיקום לאחר ניתוחי יציבות ובמצבי אי־יציבות מדגישה עקרונות של התקדמות מדורגת, ציפיות ריאליות, וניהול עומסים – עקרונות שניתנים ליישום גם בשיקום שמרני לאחר פריקה (Willmore, 2024; Wong, 2026).

ג. מתי כירופרקט חייב לעצור ולהפנות

• נימול/חוסר תחושה מתמשך או חדש.
• חולשה משמעותית שלא משתפרת, במיוחד בהרמה.
• כאב לילה חזק ומתמשך (חשד לשרוול מסובב במבוגרים).
• דופק חלש/קור ביד/שינוי צבע משמעותי (חשד וסקולרי).
• חשד לאירוע חוזר של פריקה/תת־פריקה בזמן טיפול או פעילות.

9) סיכום: “תסמינים נכונים” הם כלי בטיחות

פריקת כתף מתאפיינת בכאב חד, הגבלה תפקודית ומנח מגונן, אך ערכה האמיתי של הבנת התסמינים הוא בזיהוי מה לא אופייני: חוסר תחושה באזור הכתף הצדדי, חולשה בולטת, כאב לילה שלא נרגע, או סימני בעיה וסקולרית. מאחר שפריקה יכולה להיות מלווה בפגיעות נלוות משמעותיות, הסף להערכה רפואית הוא נמוך. לאחר טיפול רפואי מתאים והחזרה למקום, שיקום פעיל מדורג הוא אבן יסוד למניעת הישנות ולשיפור תפקוד, וטיפול ידני – כולל כירופרקטיקה – יכול להשתלב במקרים מתאימים כחלק מתכנית שיקומית רחבה, אך לא כתחליף לאבחון ולבקרת סיבוכים (Robinson, 2012; Lorente, 2023; Wong, 2026).

References:

Abrams, R., & colleagues. (2023). Shoulder Dislocations Overview. Abrams R, Akbarnia H. Shoulder Dislocations Overview. [Updated 2023 Aug 8]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Avis, D., Power, D., & colleagues. (2018). Axillary nerve injury associated with glenohumeral dislocation: A review and algorithm for management. EFORT Open Reviews, 3(3), 70-77.

Brownson, P., Donaldson, O., Fox, M., & Kulkarni, R. (2015). BESS/BOA Patient Care Pathways: Traumatic anterior shoulder instability. Shoulder & Elbow, 7(4), 214-226.

HaengJin, O. H. E., & colleagues. (2020). Axillary artery rupture after shoulder dislocation that was treated with stent graft: A case report and review. Journal of the Korean Fracture Society, 33(4), 217-222.

Kammel, K. R., & colleagues. (2022). Posterior Shoulder Dislocations. [Updated 2022 Sep 12]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Kearney, R. S., & colleagues. (2024). Acute rehabilitation following traumatic anterior shoulder dislocation: Randomised controlled trial. BMJ, 384, e076925.

Lorente, A., & colleagues. (2023). Nerve injuries after glenohumeral dislocation: A systematic review of incidence and risk factors. Journal of Clinical Medicine, 12(13), 4305.

Nazzal, E. M., & colleagues. (2023). First-time traumatic anterior shoulder dislocation: Current concepts and management. Orthopedic Clinics of North America, 54(2), 177-190.

Ntourantonis, D., & colleagues. (2023). Traumatic bilateral luxatio erecta: A systematic review. Archives of Orthopaedic and Trauma Surgery.

Marianne Larsen van Gastel, Theodore Paul van Iersel, Eric Danjel Tutuhatunewa, Ann M. Cools, Michel Pieter Jozef van den Bekerom, Karin Marie Christine Hekman, and International Shoulder Instability Group. (2024). Developing a Rehabilitation Guideline (REGUIDE) for Patients Undergoing an Arthroscopic Bankart Repair After Traumatic Anterior Shoulder Dislocation, Focusing on Managing Apprehension: An International Delphi-Based Consensus Study. Journal of Orthopaedic & Sports Physical Therapy 2024 54:5, 289-301

Olds M, Uhl TL. Current Clinical Concepts: Nonoperative Management of Shoulder Instability. J Athl Train. 2024 Mar 1;59(3):243-254.

Pak, T., & colleagues. (2023). Anterior Glenohumeral Joint Dislocation. [Updated 2023 May 1]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Prasetia, R., & colleagues. (2022). Primary traumatic shoulder dislocation associated with rotator cuff tear in the elderly: A review. International Journal of Surgery Case Reports, 95, 107207.

Robinson, C. M., Shur, N., Sharpe, T., Ray, A., & Murray, I. R. (2012). Injuries associated with traumatic anterior glenohumeral dislocations. The Journal of Bone and Joint Surgery. American Volume, 94(1), 18-26.

Willmore, E., & colleagues. (2024). Rehabilitation guidelines following arthroscopic shoulder stabilisation surgery: Expert recommendations. Physiotherapy, 124, 1-10.

Wong, C., & colleagues. (2026). Critical evidence synthesis on rehabilitation following anterior shoulder stabilisation surgery. British Journal of Sports Medicine, 60(2), 98-108.