פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען

פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען מהווים מידע חשוב. מפרקי הלסת פועלים באופן מסונכרן תוך ביצוע תנועת גלישה וסיבוב. ליקוי מבני או תפקודי של המפרק והרקמות סביבו מהווים גורם סיכון להתפתחות הפרעה תפקודית. מיליוני בני אדם עם רוב נשי מובהק פוצעים כול שנה את מפרקי הלסתות. פציעות שכיחות כוללות החל מפגיעה קלה בשרירי הלעיסה ועד פריקת מפרק הלסת או שבר בלסת.

עומס חוזרני בשילוב מנשך לקוי או חריקת שיניים גורמים לרוב לפציעות קלות במפרק הלסת. פציעות לסת קשות יותר כמו פריקה או שבר נגרמות לרוב בגלל חבלה. פציעה ותפקוד לקוי של מפרק הלסת מאיצים תהליכים ניווניים וגורמים להתפתחות מוקדמת של דלקת פרקים ניוונית. אבחון וטיפול מהירים מונעים נזקים כרוניים ופגיעה באיכות חיי החולה. במאמר פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען נדון בנושא.

פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען – רקע

מפרקי הלסת (TMJs) מאפשרים תנועות מורכבות, כולל תנועות החלקה וסיבוב החיוניות ללעיסה, דיבור והבעות פנים. תפקוד לקוי או פגיעה ב-TMJ וברקמות הסובבות אותו עלולים להוביל לכאב, מגבלות תפקודיות וסיבוכים ארוכי טווח כמו דלקת מפרקים ניוונית. בעוד שפציעות לסת קלות נובעות לרוב ממתח, ברוקסיזם או מנשך לקוי, טראומה חמורה עלולה להוביל לפריקה או שבר.

מצבים אלה משפיעים על מיליוני אנשים ברחבי העולם. נשים רגישות יותר מגברים להפרעות אלה בשל הבדלים הורמונליים ואנטומיים (Murphy et al., 2013). אבחון והתערבות מהירים יכולים להפחית סיכונים, אך מניעה נותרה קריטית. מודעות לגורמי סיכון, תסמינים מוקדמים ואמצעי מניעה יכולים להפחית את השכיחות והחומרה של הפרעות TMJ. מאמר זה בוחן פציעות לסת נפוצות, הגורמים להן, הסימפטומים ואסטרטגיות מניעה מבוססות ראיות, תוך שימת דגש על הערך של טיפול מוקדם ושינוי התנהגותי.

רקע ואפידמיולוגיה

הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMD) הן קבוצה של מצבים המשפיעים על ה-TMJ, השרירים הסובבים והמבנים הנלווים. הם נעים בין כאב חריף לתפקוד לקוי כרוני ויכולים לפגוע משמעותית באיכות החיים. נתונים אפידמיולוגיים חושפים שונות גיאוגרפית ודמוגרפית משמעותית בשכיחות. לדוגמה, מחקרים מעריכים כי שכיחות TMD בקרב מבוגרים נעה בין 4.6% ל-31% ברחבי העולם, עם שיעורים גבוהים יותר באוכלוסיות עירוניות ובקרב נשים (Figueiredo et al., 2020; Gauer & Semidey, 2015).

בערב הסעודית ובלבנון השכיחות בקרב צעירים יכולה להגיע ל-37% ואף ל-59% בהתאמה (Wadhwa & Kapila, 2008). שיעורי השכיחות של הפרעות TMJ גבוהים יותר בקרב אנשים צעירים ואצל נשים לעומת גברים. הפרעות אלו לא רק גורמות לתסמינים גופניים אלא גם  לנטל כלכלי. פציעות שכיחות בלסת אחראיות למיליוני ימי עבודה אבודים מדי שנה בארה"ב (Yost et al., 2020).

חלק מההפרעות הללו במפרק הלסת נפתרות עם טיפול שמרני. עם זאת, תפקוד לקוי מתמשך שאינו מטופל יוביל למחלת מפרקים ניוונית ו/או יחייב התערבות כירורגית. אבחון וטיפול מהירים יצמצמו הסיכון להתפתחות נזקים בלתי הפיכים בלסת. כאן במאמר "פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען" נפרט על כך.

תסמינים של פציעות שכיחות בלסת

פציעות TMJ מתבטאות במגוון רחב של תסמינים, החל מאי נוחות עדינה ועד כאב מתיש. סימנים נפוצים כוללים:

• כאבי לסת, רגישות בפנים, תנועה מוגבלת, רעשי מפרקים (לחיצה, קפיצה) ועייפות שרירים (Derwich et al., 2021).

חולים עלולים לחוות גם תסמינים משניים כגון:

• כאבי אוזניים, טנטון או צפצופים, סחרחורת, כאבי ראש וכאבי צוואר עקב קשרים שריריים ועצביים.

במקרים מסוימים:

• הלסת עלולה להינעל או לסטות במהלך התנועה. דבר זה מעיד על פריקת דיסק פוטנציאלית או נזק תוך מפרקי (Tesch et al., 2010).

תסמינים אלה מחמירים לעתים קרובות עם לעיסה, דיבור או מתח רגשי. זיהוי מוקדם של תסמינים כאלה יכול להוביל לניהול שמרני, בעוד שטיפול מאוחר עלול להסלים את המצב לנזק מבני למפרקים. הדמיה אבחנתית, כגון MRI או CT, מסייעת בזיהוי מיקום דיסק, דלקת ושינויים בעצמות במקרים כרוניים או טראומטיים (Patel et al., 2023).

פציעות לסת שכיחות

פציעות של שרירי הלעיסה

שימוש חוזר, יישור נשיכה לקוי וברוקסיזם עלולים להעמיס על שרירי לעיסה. עומס זה מוביל לדלקת וכאבים מיופאשיאליים (Perez & Liddell, 2015).

הפרעות פנימיות במפרק הלסת

שימוש חוזרני או טראומה עלולים לפצוע רקמות בתוך מפרק הלסת כגון מיניסקוס, סחוס, רצועות, מעטפת המפרק ועוד. הפרעה פנימית כרוכה בתזוזה של הדיסק המפרקי או נזק למבנים תוך-מפרקיים כגון סחוס או רצועות, וכתוצאה מכך כאב, תפקוד לקוי וניוון מפרקים מתקדם (Murphy et al., 2013).

פריקה של מפרק הלסת

חבלה בלסת עלולה לגרום בין היתר גם לפריקה של מפרק הלסת. עם זאת, כאשר ישנם נזקים מבניים מוקדמים הפריקה של הלסת יכולה להתרחש גם בגלל פתיחה רחבה של הפה. פריקת לסת מתרחשת לעתים קרובות עקב פתיחת פה רחבה במהלך פיהוק, טיפולי שיניים או טראומה. זה מתבטא בחוסר יכולת לסגור את הפה וכאב חד (Liu & Steinkeler, 2013).

שברים בעצמות הלסת

חבלה בלסת כמו זו שעלולה להתרחש בגלל חבטת אגרוף בפנים עלולה לגרום לשבר בלסת. שברי TMJ, בדרך כלל מטראומה קהה, הם השברים השניים בשכיחותו בפנים אחרי שברים באף. אלה דורשים הערכה רדיוגרפית ולעיתים התערבות כירורגית (Bhatti et al., 2021). תסמינים אפשריים כגון, כאב, נפיחות, עיוות של הפה והפנים, מגבלות תנועה ותפקוד קשים, כאב ראש ועוד.

דלקת מפרקים ניוונית במפרק הלסת

פציעות כרוניות או לא מטופלות עלולות להוביל לדלקת מפרקים ניוונית TMJ. דלקת זאת מאופיינת בפירוק סחוס, הרס הדרגתי של העצם ונוקשות מפרקים. שכיחותה נעה בין 8% ל-16% ברחבי העולם, ונשים עדיין מושפעות באופן לא פרופורציונלי (Al-Ani, 2021). תסמינים נפוצים כוללים כאבי מפרקים, קרפיטוס ומגבלות תפקודיות.

אבחון של פציעות שכיחות בלסת

הליך האבחון של פציעות לסת שכיחות יכלול:

• היסטוריה קלינית
• בדיקה גופנית
• במידת הצורך שימוש באמצעי הדמיה ובדיקות מעבדה

היסטוריה הקלינית

האבחנה של האבחון מתחיל בהיסטוריה קלינית מפורטת. זאת, מתמקדת בתסמינים, היסטוריה של טראומה, הרגלים אוראליים ורמות לחץ.

בדיקה גופנית

במהלך הבדיקה הגופנית נעריך רגישות, צלילי מפרקים, תנועת לסת תחתונה ואסימטריה.

הדמיה

שיטות הדמיה כמו CT ו-MRI חיוניות לאבחון תזוזות דיסק, שברים ושינויים אוסטאוארטריטיים (Bhatti et al., 2021; Yeh et al., 2024).

אבחנה מבדלת

אבחון של פציעות לסת אינו שלם בלי ביצוע הליך של אבחנה מבדלת. הליך זה כולל בחינה של כלל ההפרעות הבריאותיות שעלולות לגרום לתסמיני החולה. אבחנות מבדלות חייבות לשלול בין היתר:

• מיגרנות, דלקת אוזן תיכונה, מורסות שיניים, בעיות בעמוד השדרה הצווארי ועצבים (Gauer & Semidey, 2015).

ההתקדמות האחרונה כוללת הדמיה תלת מימדית ומודלים ביומכניים, המאפשרים הבנה טובה יותר של דינמיקה ופתולוגיה של הלסתות (MacBarb et al., 2013). סיווג ואבחון נכונים לא רק קובעים את הטיפול אלא גם מונעים התערבויות מיותרות.

אסטרטגיות מניעה לפציעות בלסת

בריאות הפה והשיניים

שמירה על היגיינת פה טובה ומנשך נכון היא חיונית לבריאות הלסת. בדיקות שיניים קבועות, טיפול אורתודונטי נכון ומודעות לחוסר איזון סגרי מסייעים במניעת עומס TMJ (Klasser et al., 2023). הרגלי מניעה כוללים לעיסה משני הצדדים, הימנעות מכסיסת ציפורניים, אי כיווץ הלסת והימנעות מלעיסת פריטים קשים כמו קרח או סוכריות (אל-אני, 2021). מומלץ מאוד להשתמש במגני פה לספורטאים ובמגני לילה לסובלים מהידוק לסתות או חריקת שיניים (Delpachitra & Dimitroulis, 2022).

הגנה פסיכולוגית ופיזית

מתח וחרדה הם תורמים עיקריים להרגלים פרה-פונקציונליים כמו ברוקסיזם. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מיינדפולנס וטכניקות להפחתת מתח יכולים להפחית משמעותית תסמינים הקשורים ל-TMD (Tesch et al., 2010). בנוסף, הגנה על הפנים במהלך ספורט מגע או עבודה בסיכון גבוה באמצעות קסדות ומגני פנים היא חיונית. חגירת חגורות בטיחות והקפדה על בטיחות סביבתית מפחיתה פציעות TMJ הקשורות לטראומה (Arzi, 2023).

מסקנה

פציעות מפרק הלסת מגוונות בהצגתן, החל ממתיחות שרירים ועד נקעים ושברים חמורים. אם לא מטפלים, פציעות אלו עלולות להוביל לתפקוד לקוי כרוני, כאבים ודלקת מפרקים ניוונית, ולהשפיע לרעה על איכות החיים. אבחון מוקדם, טיפול מבוסס ראיות וטיפול מונע הם חיוניים. אסטרטגיות כמו שמירה על היגיינת שיניים, ניהול מתח ושימוש בציוד מגן יכולות להפחית משמעותית את התרחשות פציעות TMJ. ככל שהאפשרויות האבחנתיות והטיפוליות מתקדמות, שילוב טיפול בין-תחומי – מרפואת שיניים ועד פיזיותרפיה ופסיכולוגיה – מבטיח תוצאות טובות יותר לטווח ארוך עבור אנשים שנפגעו מהפרעות בלסת.

References:

Al-Ani, Z. (2021). Temporomandibular joint osteoarthrosis: A review of clinical aspects and management. Primary Dental Journal, 10(4), 23–30.

Arzi, B. (2023). Contemporary management of temporomandibular joint fractures. Journal of the American Veterinary Medical Association, 261(S2), 1429–1437.

Bhatti, F. U. R., Karydis, A., Lee, B. S., & Deguchi, T. (2021). Understanding early-stage posttraumatic osteoarthritis: From knee to TMJ. Current Osteoporosis Reports, 19(5), 538–547.

Delpachitra, S. N., & Dimitroulis, G. (2022). Osteoarthritis of the temporomandibular joint: A review. British Journal of Oral and Maxillofacial Surgery, 60(4), 399–406.

Figueiredo, C. P., Teixeira, H. M., & Afonso, A. S. (2020). Prevalence of and disability approaches to TMJ trauma. Dental Traumatology, 36(6), 590–598.

Gauer, R. L., & Semidey, M. J. (2015). Diagnosis and treatment of temporomandibular disorders. American Family Physician, 91(6), 378–386.

Klasser, G. D., Goulet, J. P., & Moreno-Hay, I. (2023). Classification and diagnosis of temporomandibular disorders. Dental Clinics of North America, 67(1), 15–29.

Liu, F., & Steinkeler, A. (2013). Epidemiology and treatment of temporomandibular disorders. Dental Clinics of North America, 57(3), 465–479.

MacBarb, R. F., Wong, M. E., & Murphy, M. K. (2013). TMJ disorders: Etiology and tissue engineering strategies. Journal of Oral and Maxillofacial Surgery, 71(9), 1544–1554.

Tesch, R. S., Maydana, A. V., & Denardin, O. V. P. (2010). Etiological factors in temporomandibular disorders. Dental Press Journal of Orthodontics, 15(1), 134–140.