פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען מהווים מידע חיוני לאבחון, טיפול ומניעת הפרעות במפרק הלסת. מפרק הלסת הוא אחד המפרקים הפעילים והמורכבים ביותר בגוף האדם. הוא פועל ללא הפסקה ומאפשר לנו לדבר, ללעוס, לבלוע ולהביע רגשות. בשל העומס היומיומי הרב המופעל עליו, אזור זה רגיש במיוחד לפגיעות ולנזקים. פציעות וכאבים בלסת, המוכרים לעיתים קרובות כהפרעות במפרק הלסת (TMD), הפכו בשנים האחרונות לתופעה שכיחה ורחבת היקף באוכלוסייה. פציעות אלו נעות בין כאבי שרירים כרוניים, דרך "קליקים" והגבלות בתנועה, ועד לנעילה מלאה של המפרק או שברים הנגרמים מטראומה פיזית.
הגורמים לבעיות אלו הם מגוונים ומשלבים לרוב היבטים פיזיולוגיים ונפשיים כאחד. שחיקת שיניים לילית, הידוק לסתות חזק בזמני לחץ, יציבה לקויה ופגיעות ספורט הם רק חלק מהסיבות השכיחות לשחיקת המפרק. מעבר לאי-הנוחות הפיזית, פציעות לסת פוגעות באופן דרמטי באיכות החיים, בשינה תקינה ובתזונה היומיומית. החדשות הטובות הן שחלק גדול מנזקים אלו ניתן למנוע מראש באמצעות מודעות ושינוי הרגלים. מאמר זה יסקור את פציעות הלסת הנפוצות ביותר, ינתח את גורמי הסיכון המרכזיים, ויעניק כלים מעשיים, תרגילים וטיפים חיוניים לשמירה על בריאות הלסת ומניעת כאבים עתידיים.
פציעות שכיחות בלסת וכיצד למנען – רקע
למה פציעות בלסת חשובות כל כך? פציעות בלסת אינן מסתכמות בכאב מקומי בלבד. הלסת התחתונה, מפרקי הלסת, שרירי הלעיסה, השיניים, הצוואר ומערכת העצבים פועלים יחד בכל פעולה בסיסית: אכילה, דיבור, פיהוק, נשימה, שינה, ספורט והבעה רגשית. כאשר אחד המרכיבים נפגע, התוצאה יכולה להיות כאב, קושי בפתיחת הפה, קליקים במפרק, נעילה זמנית, כאב ראש, כאב אוזניים, כאבי צוואר, קושי בלעיסה או שינוי בתחושת הסגירה של השיניים. חלק מהפציעות הן טראומטיות וברורות, כמו חבלה ישירה או שבר; אחרות מתפתחות בהדרגה, כמו עומס על מפרק הלסת, חריקת שיניים או כאב שרירי־לעיסתי. לכן מניעה, אבחון מוקדם וטיפול שמרני נכון יכולים להפחית סבל ולמנוע החמרה.
שכיחות פציעות וכאבים בלסת
הפרעות במפרק הלסת ובמערכת הלעיסה, המכונות TMD, הן מהבעיות השכיחות באזור הפנים והלסת. מטה־אנליזה עדכנית העריכה שכמעט שליש מהאוכלוסייה העולמית סובלת מסימנים או תסמינים של TMD, עם שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ובקרב צעירים מתחת לגיל 18 בחלק מהניתוחים (Alqutaibi, 2025). לצד זאת, חבלות שיניים ולסת הן בעיה נפוצה בספורט, בנפילות ובתאונות. מטה־אנליזה עולמית העריכה שמספר גדול מאוד של אנשים חוו חבלה דנטלית במהלך חייהם, והדגישה שמדובר בנטל בריאותי עולמי משמעותי (Petti, 2018). שברי לסת נפוצים במיוחד בקרב צעירים, בעיקר בעקבות תאונות, ספורט, נפילות וחבלות ישירות, ובמחקר רחב על 4,143 שברים תוארו דפוסים אפידמיולוגיים ברורים לפי גיל, מין ומנגנון הפגיעה (Morris, 2015).
סוגי פציעות שכיחות בלסת
חבלה ישירה ללסת
חבלה ישירה ללסת יכולה להתרחש בספורט מגע, נפילה, תאונת אופניים, החלקה, תאונת דרכים או מכה לאזור הסנטר. לעיתים החבלה גורמת לכאב זמני בלבד, אך במקרים אחרים היא עלולה לגרום לשבר, פריקה, פגיעה בשיניים, פציעת רירית הפה או שינוי בסגירת השיניים. סימנים שמצריכים בדיקה כוללים קושי לפתוח או לסגור את הפה, כאב חד בזמן לעיסה, נפיחות משמעותית, דימום מהפה, שן שבורה או ניידת, שינוי בתחושה בשפה או בסנטר, או תחושה שהשיניים “לא נסגרות כמו קודם”. במצבים כאלה אין לנסות “להחזיר” את הלסת לבד, ויש לפנות לבדיקה רפואית או דנטלית.
שבר בלסת התחתונה
שבר בלסת התחתונה הוא אחת הפציעות המשמעותיות באזור הפנים. הלסת התחתונה בולטת קדימה יחסית ולכן חשופה לחבלה, במיוחד באזור הסנטר, זווית הלסת והקונדיל הסמוך למפרק. שבר יכול להתבטא בכאב, נפיחות, קושי בלעיסה, שינוי בסגר, הגבלה בפתיחת הפה או תחושת נימול. מחקרים אפידמיולוגיים מצאו ששברי לסת שכיחים יותר בגברים צעירים, אך הדפוס משתנה לפי מדינה, גיל, תחבורה, ספורט וגורמים חברתיים (Morris, 2015; Adik, 2023). מניעה כוללת קסדה מתאימה ברכיבה, חגורת בטיחות, שימוש במגן פה בספורט מסוכן, הימנעות ממשחקים מסוכנים ושמירה על סביבת פעילות בטוחה.
פריקת מפרק הלסת
פריקת מפרק הלסת מתרחשת כאשר ראש הלסת התחתונה נע קדימה מעבר למקומו התקין ואינו חוזר בקלות. היא יכולה להתרחש בזמן פיהוק רחב מאוד, פתיחת פה ממושכת בטיפול שיניים, חבלה, הקאה, פעולה רפואית או אצל אנשים עם גמישות יתר ורקמות רכות רפויות. בפריקה אופיינית האדם מתקשה לסגור את הפה, יש כאב ולעיתים ריור או חרדה בגלל תחושת “נעילה פתוחה”. בסדרת מקרים של פריקות מפרק הלסת נמצא שפיהוק היה אחד הגורמים השכיחים, ורוב המקרים טופלו שמרנית בהצלחה (Agbara, 2014). מניעה אצל אנשים עם נטייה לפריקה כוללת הימנעות מפתיחת פה קיצונית, תמיכה בלסת בזמן פיהוק, והדרכה לפני טיפולי שיניים ממושכים.
הפרעות מפרק הלסת: פציעה או עומס מצטבר?
לא כל כאב בלסת נובע מחבלה. הפרעות TMD כוללות כאב בשרירי הלעיסה, כאב במפרק הלסת, קליקים, הגבלת פתיחת פה, נעילות זמניות ולעיתים כאבי ראש הקשורים ללסת. הסיבה לרוב אינה גורם יחיד, אלא שילוב של עומס לעיסתי, חריקת שיניים, מתח, הרגלי הידוק לסת, שינה לקויה, יציבה ממושכת, כאבי צוואר, גמישות יתר, טראומה קודמת ולעיתים רגישות מוגברת של מערכת העצבים. מערכת אבחון מקובלת, DC/TMD, מדגישה שילוב בין בדיקה גופנית לבין הערכת כאב, תפקוד, התנהגויות והרקע הפסיכו־חברתי של המטופל (Schiffman, 2014).
חריקת שיניים והידוק לסת
חריקת שיניים והידוק לסת יכולים להופיע ביום או בלילה. הידוק ביום קשור לעיתים לריכוז, מתח, לימודים, עבודה מול מחשב או שימוש בטלפון. חריקת לילה קשורה יותר לדפוסי שינה, עוררות מערכתית ולעיתים מצבים רפואיים נוספים. חשוב להבין שלא כל אדם שחורק שיניים יסבול מכאב, ולא כל כאב לסת נגרם מחריקה. עם זאת, כאשר יש כאב בבוקר, רגישות בשרירי הלסת, שחיקת שיניים, כאבי ראש או תחושת עייפות בלעיסה, כדאי להיבדק אצל רופא שיניים או מומחה מתאים. מניעה כוללת מודעות להרגלי הידוק, הפחתת עומסי לעיסה, שיפור שינה, ולעיתים סד לילה מותאם אישית.
פציעות שיניים הקשורות ללסת
פציעות בלסת מלוות לא פעם בפגיעות שיניים: שן שבורה, שן שזזה ממקומה, פגיעה ברקמות סביב השן או אובדן שן קבועה. חבלות כאלה שכיחות בילדים, בני נוער וספורטאים. מטה־אנליזה עולמית על טראומה דנטלית העריכה שמדובר בתופעה רחבת היקף, ולכן מניעה בספורט ובבית הספר חשובה מאוד (Petti, 2018). במקרה של שן קבועה שנפגעה, יש לפנות במהירות לרופא שיניים או מוקד דנטלי. ההנחיות הבינלאומיות בטראומה דנטלית מדגישות שזמן תגובה נכון, שמירה מתאימה על השן ופנייה מהירה לטיפול יכולים להשפיע על סיכויי ההצלחה (Fouad, 2020; Bourguignon, 2020).
פציעות לסת בספורט
ענפי ספורט עם מגע, כדורים מהירים, מקלות, נפילות או קרבות מעלים את הסיכון לפציעות פה ולסת. דוגמאות כוללות כדורסל, כדורגל, הוקי, אומנויות לחימה, רוגבי, פוטבול, סקייטבורד, רכיבה על אופניים, התעמלות ופולו מים. בספורט, הפגיעה יכולה להיות בשיניים, בשפתיים, בלסת, במפרק הלסת או בשילוב שלהם. סקירות על סדי פה מצאו ששימוש במגן פה מפחית את הסיכון לפגיעות אורו־פציאליות ודנטליות בספורט, במיוחד כאשר המגן מותאם ונלבש בפועל בזמן פעילות (Knapik, 2019; Fernandes, 2019). מגן פה אינו מבטל כל סיכון, אך הוא אחד האמצעים היעילים והמעשיים ביותר להפחתת חומרת הפגיעה.
מגן פה: אמצעי המניעה המרכזי בספורט
מגן פה איכותי צריך להיות נוח, יציב, לאפשר נשימה ודיבור סבירים, לא ליפול בזמן פעילות, ולפזר עומסים במקרה של חבלה. קיימים מגני מדף, מגנים שמרככים במים חמים ומעצבים בפה, ומגנים מותאמים אישית אצל רופא שיניים. לפי סקירות עדכניות, מגנים מותאמים אישית נוטים לספק התאמה טובה יותר, נוחות גבוהה יותר והיענות טובה יותר, ולכן הם עדיפים במיוחד בספורט עם סיכון גבוה (Wang, 2025). הנחיות IADT והאקדמיה לרפואת שיניים בספורט מדגישות שמגן פה הוא חלק חשוב ממניעת חבלות דנטליות ואוראליות בספורט (Abbott, 2024). המגן יעיל רק כאשר משתמשים בו באימונים ובתחרויות, לא רק “במשחקים חשובים”.
גורמי סיכון לפציעות בלסת
גורמי סיכון לפציעות טראומטיות כוללים ספורט מגע ללא מיגון, רכיבה ללא קסדה, נפילות, פעילות במהירות גבוהה, טיפוס, תאונות דרכים, חוסר מודעות לסביבה ושימוש לא נכון בציוד. גורמי סיכון לכאב ועומס במפרק הלסת כוללים הידוק לסת, חריקת שיניים, מתח מתמשך, שינה לקויה, לעיסה חד־צדדית, לעיסת מסטיק ממושכת, כאבי צוואר, היסטוריה של חבלה, גמישות יתר והרגלי פתיחת פה קיצונית. במחקרי TMD הודגשה גם השפעתם של גורמים פסיכו־חברתיים כמו חרדה, דיכאון, סטרס וכאב כרוני באזורים נוספים (Busse, 2023). לכן מניעה טובה אינה מסתכמת במגן פה בלבד, אלא כוללת ניהול עומסים, הרגלים, שינה ותנועה.
סימני אזהרה: מתי לפנות לבדיקה?
כאבי לסת קלים לאחר לעיסה מאומצת או מתח יכולים להשתפר עם מנוחה יחסית, אך יש סימנים שלא כדאי להתעלם מהם. יש לפנות לבדיקה כאשר יש חבלה משמעותית, קושי לסגור את הפה, שינוי בסגר השיניים, קושי לפתוח את הפה, נעילה מלאה, נפיחות משמעותית, חום, כאב שמחמיר במהירות, שן שבורה או ניידת, דימום שאינו נפסק, נימול בשפה או בסנטר, כאב לאחר נפילה או פגיעה בספורט, או כאב שמקרין עם חולשה או תסמינים נוירולוגיים. אצל ילדים ובני נוער, שינוי באכילה, הימנעות מלעיסה, כאב אחרי מכה או פתיחת פה מוגבלת מצדיקים בדיקה מוקדמת.
אבחון פציעות וכאבים בלסת
אבחון מתחיל בשיחה: מתי הכאב התחיל, האם הייתה חבלה, האם יש קליקים, נעילה, כאבי ראש, כאבי צוואר, חריקת שיניים, קושי בלעיסה או שינוי בסגר. אחר כך בודקים פתיחת פה, תנועת הלסת לצדדים, רגישות בשרירי הלעיסה, רעשים במפרק, שיניים, חניכיים, סגר, תחושה ותנועת צוואר. במקרים של חבלה או חשד לשבר, נדרשת הדמיה כמו צילום, פנורמי, CT או CBCT לפי שיקול רפואי. במקרים של TMD, לא תמיד צריך הדמיה; לעיתים האבחנה היא קלינית ומבוססת על בדיקה ותסמינים. שימוש מושכל בהדמיה חשוב כדי לא לטפל בממצא מקרי שאינו מקור הכאב.
טיפול ראשוני לאחר חבלה בלסת
לאחר חבלה בלסת או בפה, חשוב לעצור פעילות, להימנע מלעיסה קשה, לשטוף בעדינות אם יש פגיעה בפה ולפנות לבדיקה אם יש סימני אזהרה. אין לנסות להזיז שן או לסדר לסת בכוח. אם יש שן קבועה שנעקרה ממקומה, יש לפעול לפי הנחיות עזרה ראשונה דנטלית ולפנות בדחיפות לרופא שיניים או מוקד מתאים. בטראומה דנטלית, זמן התגובה חשוב במיוחד (Fouad, 2020). כאשר מדובר בכאב ללא חבלה, אפשר להפחית זמנית מזון קשה, להימנע ממסטיק, לשים לב להידוק לסת, לשמור על פתיחת פה מתונה ולפנות לבדיקה אם הכאב נמשך.
טיפול שמרני בהפרעות מפרק הלסת
ברוב מקרי TMD, הטיפול הראשוני הוא שמרני ולא ניתוחי. הנחיה קלינית עדכנית לכאב כרוני הקשור ל־TMD ממליצה על גישה שמרנית, הכוללת חינוך, תרגול, טיפול התנהגותי־קוגניטיבי במקרים מתאימים, טיפול ידני, סדים מותאמים במקרים מסוימים וניהול כאב רב־תחומי (Busse, 2023). טיפול שמרני יכול לכלול תרגילי פתיחה וסגירה מבוקרת, תרגילי הרפיית לשון ולסת, תרגול יציבה צווארית נוחה, הפחתת עומסי לעיסה, שינוי הרגלי הידוק, טיפול בכאב צווארי נלווה ושיפור שינה. המטרה אינה רק “להעלים קליק”, אלא לשפר תפקוד, להפחית כאב ולמנוע החמרה.
כירופרקטיקה: איך היא יכולה להועיל בכאבי לסת?
כירופרקטיקה יכולה להועיל כחלק מטיפול שמרני בכאבי לסת, בעיקר כאשר קיימת מעורבות של הצוואר, בית החזה העליון, שרירי הלעיסה, מגבלות תנועה או דפוסי עומס. הלסת והצוואר קשורים תפקודית: כאב צוואר יכול להשפיע על תנועת הלסת, וכאב לסת יכול לגרום להגנה שרירית בצוואר ובשכמה. סקירה שיטתית של מחקרים אקראיים מצאה שטיפול ידני ב־TMD יכול לשפר כאב, פתיחת פה ותפקוד, אם כי איכות הראיות וההשפעה משתנות בין מחקרים (Vieira, 2023). סקירה רחבה על כירופרקטיקה ומניפולציה שדרתית מדגישה כי טיפול מנואלי עשוי להיות חלק מטיפול שריר־שלד מבוסס ראיות, כאשר הוא מותאם למטופל ומשולב עם תרגול והדרכה (Trager, 2024).
מתי כירופרקטיקה אינה מתאימה?
כירופרקטיקה אינה תחליף לרופא שיניים, כירורג פה ולסת או טיפול חירום לאחר חבלה. אם יש חשד לשבר, פריקה חריפה, שן פגועה, שינוי בסגר, נפיחות משמעותית, זיהום, חום, דימום, נימול או קושי לפתוח/לסגור את הפה – יש לפנות קודם לבדיקה רפואית או דנטלית. גם במצבי כאב כרוני, טיפול כירופרקטי לא צריך להסתכם במניפולציה בלבד. הטיפול הבטוח והיעיל יותר כולל סינון דגלים אדומים, עבודה עדינה על הצוואר והלסת במידת הצורך, תרגילי שליטה בלסת, הדרכה להרגלי לעיסה ושיתוף פעולה עם רופא שיניים או פיזיותרפיסט כאשר מתאים.
מניעת פציעות לסת בבית ובספורט
מניעה מתחילה בהרגלים פשוטים: שימוש במגן פה בספורט בסיכון, קסדה ברכיבה, חגורת בטיחות, הימנעות מפתיחת בקבוקים או חפצים עם השיניים, הימנעות מלעיסת חפצים קשים, והקפדה על סביבת משחק בטוחה. בספורט ילדים ונוער, חשוב שמאמנים והורים ידעו שמגן פה אינו “מיותר” או רק לספורטאים מקצועיים. מחקרים על שימוש במגני פה מצאו שחוסר נוחות, חוסר ידע ותחושה שהמגן לא נחוץ הם חסמים נפוצים, ולכן התאמה נכונה והסברה הן חלק מהמניעה (Knapik, 2019; Wang, 2025). כאשר המגן נוח ומתאים, הסיכוי להשתמש בו בקביעות גבוה יותר.
מניעת עומס־יתר במפרק הלסת
מניעת TMD ועומס בלסת מבוססת על הפחתת עומסים מיותרים. כדאי לשים לב להרגלי הידוק במשך היום: השיניים לא אמורות להיות מהודקות רוב הזמן; מצב מנוחה תקין הוא שפתיים סגורות בעדינות, שיניים מופרדות מעט ולשון נחה. רצוי להפחית לעיסה ממושכת של מסטיק, להימנע ממזון קשה במיוחד בתקופות כאב, לא לפתוח את הפה לקצה הטווח ללא צורך, ולשמור על הפסקות בזמן עבודה ממושכת מול מסך. אם יש כאבי צוואר, כדאי לטפל גם בהם, משום שהצוואר והלסת משפיעים זה על זה. שינה טובה וניהול מתח הם חלק משמעותי ממניעה.
תרגילים עדינים למניעה ולשיקום
תרגילים ללסת צריכים להיות עדינים ומבוקרים. דוגמה בסיסית היא פתיחה וסגירה איטית מול מראה, תוך ניסיון לשמור שהסנטר נע בקו ישר ולא “בורח” לצד. תרגיל נוסף הוא מנוחת לשון: הלשון מונחת בעדינות בחיך, השיניים מופרדות, והלסת אינה מהודקת. אפשר לשלב נשימה איטית והרפיית כתפיים. תרגילים אלה אינם מתאימים לכל מצב, ובמקרה של נעילה, כאב חד, חבלה, פריקה או שבר אין לבצע אותם לפני בדיקה. בתוכנית טיפולית מסודרת, התרגילים מותאמים לפי סוג הבעיה: שרירית, מפרקית, לאחר חבלה או קשורה לצוואר.
תפקיד רופא השיניים, כירורג פה ולסת וצוות רב־תחומי
פציעות לסת דורשות לעיתים שיתוף פעולה בין רופא שיניים, כירורג פה ולסת, רופא משפחה, אורתודונט, פיזיותרפיסט, כירופרקט ואנשי רפואת ספורט. רופא שיניים יכול לבדוק שיניים, סגר, שחיקה, סד לילה ופגיעות דנטליות. כירורג פה ולסת מטפל בשברים, פריקות מסובכות ומצבים כירורגיים. מטפל שריר־שלד יכול לסייע בתנועה, כאב, צוואר, שרירי לעיסה והרגלי עומס. הגישה הטובה ביותר היא לא לבחור “או זה או זה”, אלא להתאים את הצוות לבעיה: חבלה חריפה דורשת בירור רפואי; TMD מכני או שרירי יכול להרוויח מטיפול שמרני רב־תחומי.
סיכום: איך שומרים על לסת בריאה?
פציעות בלסת יכולות להיות טראומטיות, כמו שבר, פריקה או פגיעת שיניים, או הדרגתיות, כמו כאבי מפרק הלסת, עומס שרירי, חריקת שיניים והידוק לסת. השכיחות של כאבי TMD גבוהה, וחבלות פה־לסת נפוצות במיוחד בספורט ובקרב צעירים. מניעה יעילה כוללת מגן פה בספורט, קסדה ורכיבה בטוחה, הימנעות מהרגלים מסוכנים, הפחתת עומסי לעיסה, טיפול בהרגלי הידוק, שינה טובה וניהול מתח. כירופרקטיקה יכולה להשתלב כטיפול תומך בכאבי לסת וצוואר כאשר אין סימני חבלה מסוכנים, אך אינה מחליפה טיפול דנטלי או רפואי במקרי שבר, פריקה או פגיעה בשיניים. המפתח הוא זיהוי מוקדם, טיפול שמרני נכון ומניעה יומיומית.
References:
Abbott, P. V., Tewari, N., & International Association of Dental Traumatology and Academy for Sports Dentistry. (2024). The International Association of Dental Traumatology (IADT) and the Academy for Sports Dentistry (ASD) guidelines for prevention of traumatic dental injuries: Part 3: Mouthguards for the prevention of dental and oral trauma. Dental Traumatology, 40(Suppl. 1), 7-9. https://doi.org/10.1111/edt.12925.
Adik, K., Lamb, P., Moran, M., Childs, D., Francis, A., & Vinyard, C. J. (2023). Trends in mandibular fractures in the USA: A 20-year retrospective analysis. Dental Traumatology, 39(5), 425-436.
Agbara, R., Fomete, B., Obiadazie, A. C., & Idehen, K. (2014). Temporomandibular joint dislocation: Experiences from Zaria, Nigeria. Journal of the Korean Association of Oral and Maxillofacial Surgeons, 40(3), 111-116.
Alqutaibi, A. Y., Alhammadi, M. S., Hamadallah, H. H., Altarjami, A. A., Malosh, O. T., Aloufi, A. M., Alkahtani, L. M., Alharbi, F. S., Halboub, E., & Almashraqi, A. A. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 39(2), 48-65. https://doi.org/10.22514/jofph.2025.025.
Bourguignon, C., Cohenca, N., Lauridsen, E., Flores, M. T., O’Connell, A. C., Day, P. F., Tsilingaridis, G., Abbott, P. V., Fouad, A. F., Hicks, L., Andreasen, J. O., Cehreli, Z. C., Harlamb, S., Kahler, B., Oginni, A., Semper, M., & Levin, L. (2020). International Association of Dental Traumatology guidelines for the management of traumatic dental injuries: 1. Fractures and luxations. Dental Traumatology, 36(4), 314-330. https://doi.org/10.1111/edt.12578.
Busse, J. W., Casassus, R., Carrasco-Labra, A., Durham, J., Mock, D., Zakrzewska, J. M., Palmer, C., Samer, C. F., Coen, M., Guèvremont, B., Hoppe, T., Guyatt, G. H., Crandon, H. N., Yao, L., Sadeghirad, B., Vandvik, P. O., Siemieniuk, R. A. C., Lytvyn, L., Hunskaar, B. S., & Agoritsas, T. (2023). Management of chronic pain associated with temporomandibular disorders: A clinical practice guideline. BMJ, 383, e076227. https://doi.org/10.1136/bmj-2023-076227.
Fernandes, L. M., Neto, J. C. L., Lima, T. F. R., Magno, M. B., Santiago, B. M., Cavalcanti, Y. W., & de Almeida, L. F. D. (2019). The use of mouthguards and prevalence of dento-alveolar trauma among athletes: A systematic review and meta-analysis. Dental Traumatology, 35(1), 54-72. https://doi.org/10.1111/edt.12441.
Fouad, A. F., Abbott, P. V., Tsilingaridis, G., Cohenca, N., Lauridsen, E., Bourguignon, C., O’Connell, A., Flores, M. T., Day, P. F., Hicks, L., Andreasen, J. O., Cehreli, Z. C., Harlamb, S., Kahler, B., Oginni, A., Semper, M., & Levin, L. (2020). International Association of Dental Traumatology guidelines for the management of traumatic dental injuries: 2. Avulsion of permanent teeth. Dental Traumatology, 36(4), 331-342. https://doi.org/10.1111/edt.12573.
Knapik, J. J., Hoedebecke, B. L., Rogers, G. G., Sharp, M. A., & Marshall, S. W. (2019). Effectiveness of mouthguards for the prevention of orofacial injuries and concussions in sports: Systematic review and meta-analysis. Sports Medicine, 49(8), 1217-1232. https://doi.org/10.1007/s40279-019-01121-w.
Morris, C., Bebeau, N. P., Brockhoff, H., Tandon, R., & Tiwana, P. (2015). Mandibular fractures: An analysis of the epidemiology and patterns of injury in 4,143 fractures. Journal of Oral and Maxillofacial Surgery, 73(5), 951.e1-951.e12.
Petti, S., Glendor, U., & Andersson, L. (2018). World traumatic dental injury prevalence and incidence, a meta-analysis – One billion living people have had traumatic dental injuries. Dental Traumatology, 34(2), 71-86. https://doi.org/10.1111/edt.12389.
Schiffman, E., Ohrbach, R., Truelove, E., Look, J., Anderson, G., Goulet, J.-P., List, T., Svensson, P., Gonzalez, Y., Lobbezoo, F., Michelotti, A., Brooks, S. L., Ceusters, W., Drangsholt, M., Ettlin, D., Gaul, C., Goldberg, L. J., Haythornthwaite, J. A., Hollender, L., Jensen, R., John, M. T., De Laat, A., de Leeuw, R., Maixner, W., van der Meulen, M., Murray, G. M., Nixdorf, D. R., Palla, S., Petersson, A., Pionchon, P., Smith, B., Visscher, C. M., Zakrzewska, J., & Dworkin, S. F. (2014). Diagnostic Criteria for Temporomandibular Disorders (DC/TMD) for clinical and research applications: Recommendations of the International RDC/TMD Consortium Network and Orofacial Pain Special Interest Group. Journal of Oral & Facial Pain and Headache, 28(1), 6-27.
Trager, R. J., Bejarano, G., Perfecto, R.-P. T., Blackwood, E. R., & Goertz, C. M. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of research trends, evidence gaps, and guideline recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. https://doi.org/10.3390/jcm13195668.
Wang, K., Liu, Y., Zhang, Z., Song, Z., & Zhang, M. (2025). Mouthguard types, properties and influence on performance in sport activities: A narrative review. Frontiers in Medicine, 12, 1527621. https://doi.org/10.3389/fmed.2025.1527621.