רגישות גנטית לקרני רנטגן מעלה את הסיכון להיפגע מחשיפה לקרינה מסוג זה. מחקר ישראלי שנערך בבית החולים תל השומר מצא הבדלים ברמת הרגישות של האנשים לקרינה מייננת. אנשים עם רגישות תורשתית לקרינה מייננת (קרני X) מעלים משמעותית את סיכוייהם להתפתחות סרטן.
מחקר פורץ הדרך שזיהה רגישות גנטית שונה לקרינה מייננת עשוי לשנות את השימוש באמצעי הדמיה. היד הקלה שמפנה חולים לצילומי רנטגן או גרוע יותר לצילומי CT חייבת להאט. חולים רבים מידי מופנים לדימות ובדיקות יקרות אחרות שלא לצורך. הליך אבחוני קפדני יכול לחסוך את הצורך ברוב צילומי הרנטגן גם במקרים של:
רגישות גנטית לקרני רנטגן – רקע
השימוש בקרני רנטגן הוא נרחב ביותר. בין השימושים שאנו עושים איתם נציין צילומי רנטגן או דימות CT. אלה מתבצעים בעיקר לצורך אבחון הפרעות בריאותיות שונות ובכללן כאבי גב ועוד. קרינה מייננת רעילה לתאי הגוף ועלולה לגרום לשינויים ומוטציות בחומר הגנטי. השינויים שעלולים להיגרם לחומר התורשתי בשל החשיפה לקרינה מייננת מעלים את הסיכוי להתפתחות סרטן. לקרינה מייננת נחשף האדם:
- בצילומי רנטגן או CT.
- קרינה רדיואקטיבית.
- בקרינה המשמשת לטיפול בחולי סרטן.
- או קרינת UV.
בעשרים שנים האחרונות התברר שבני אדם ויונקים אחרים אינם רגישים לקרינה מייננת באותה מידה. אצל חלק מהאנשים ההשפעה ההרסנית של קרינה מייננת מתחילה כבר לאחר מנת קרינה קטנה יחסית. הנושא הזה זוכה לתשומת לב ומחקרים בגלל הרצון "לתפור" חבילה מותאמת אישית של טיפולים הכוללים הקרנות לחולי סרטן. הרגישות הגנטית הזאת לקרינה מייננת ניתנת למחקר וזאת משום שהחומר הגנטי והפנוטיפ ניתנים למדידה ולמידה. הרגישות הגנטית לקרינה מייננת אינה שכיחה ומקיפה רק חלק קטן מהאוכלוסייה. למרות מספרם הקטן חשוב לזהות את קבוצת האנשים הזאת ולהתאים להם את מנת הקרינה האופטימלית.
מחקרם של פנינה פלינט-ריכטר ופרופ' סיגל סדצקי, שפורסם ב-The Lancet Oncology בשנת 2007, מצא כי רגישות גנטית משפחתית מגבירה את הסיכון לגידולי מנינגיומה לאחר חשיפה לקרני רנטגן. המחקר התבסס על ניתוח אפידמיולוגי של "עוקבת הגזזת" בישראל, שהשוותה שיעורי תחלואה בתוך משפחות בהן חלק מהאחים נחשפו לקרינה בילדותם.
המחקר בנושא
קרינה מייננת (רנטגן) ידועה כגורם סיכון להתפתחות מנינגיומה (Meningeom) – גידול בקרומי המוח או בחוט השדרה. אולם רק פחות מ-1% מאלה שנחשפים לקרינה מייננת מפתחים את הגידול. נדיר מאוד למצוא מנינגיומה-משפחתית.
בסיס הנתונים הישראלי המקיף נתן לחוקרים הזדמנות נדירה לבדוק את ההשערה, שאכן קיימת רגישות תורשתית (מולדת) – משפחתית להתפתחות סרטן בעקבות חשיפה לקרינה מייננת:
- המחקר בדק 525 משפחות גדולות.
- חלק מהפרטים שבהם נחשפו בילדותם לקרינה מייננת (רנטגן).
- וחלק אחר מהפרטים לא נחשפו לקרינה זו.
- חלק מהפרטים פיתחו בבגרותם גידולים שפירים במוח (מסוג מנינגיומה).
- המעקב אחר המשפחות נמשך במשך 50 שנה.
- המחקר התבסס על נתונים שנאספו בשאלונים.
ממצאי המחקר
- בקרב 160 משפחות נמצאו פרטים החולים במנינגיומה הקשורה בקרינה.
- ובקרב 145 משפחות לא התפתח הסרטן הנ"ל.
- בקרב 85 משפחות נמצא הסרטן ללא היסטוריה של קרינה.
- ובקרב 135 משפחות לא היה סרטן ולא הייתה היסטוריה של קרינה (אלה שימשו כקבוצת בקורת).
מניתוח הנתונים עולה באופן ברור כי במשפחות מסוימות יש רגישות לקרינת רנטגן. מסיבה זאת הן נמצאות בסיכון מוגבר לפתח גידול בעקבות החשיפה לקרינת X. המסקנה שיש להסיק מהמחקר הזה היא מאוד פשוטה:
- צילומי רנטגן רק אם אין ברירה!
ולדעתי לרוב יש ברירה. במקרה הצורך יש ללחוץ על הרופא שלכם לקבל הפנייה לביצוע MRI.
המלצות המחקר
קיימת רגישות גנטית לקרני רנטגן! מומלץ לחולים שחלו כבר בסרטן בגלל חשיפה לקרני רנטגן להימנע מחשיפה נוספת לקרינה מייננת. המלצה זאת תקפה גם לגבי בני המשפחה של אותם חולים. לדעתם של מומחים בינלאומיים למחקר עשויות להיות השלכות לגבי פרוטוקול בקרת בטיחות רמות הקרינה הנהוגה כיום לגבי כלל האוכלוסייה.
מה אומרים המחקרים העדכניים בנושא?
מחקרי רדיוגנומיקה (Radiogenomics) מהשנים האחרונות מאששים ומעמיקים את ההבנה לגבי הבסיס הגנטי לרגישות לקרינה. מחקרים אלו מתמקדים הן בשימושים רפואיים של קרינה בעוצמה גבוהה (כמו הקרנות לסרטן) והן בנזקים מצטברים של קרינה אבחנתית נמוכה (כמו צילומי רנטגן ו-CT). מחקר מקיף שפורסם ב-November 2025 בכתב העת PMC National Institutes of Health סקר את השפעתן של מוטציות גנטיות מורשות (Germline variants) על רגישות לקרינה. ממצאי המחקר (Distel et al., 2025):
השפעת מוטציות גנטיות על רגישות לקרינה וסיכון משני
- מוטציות בגנים מדכאי גידולים: נשאים של מוטציות בגנים כמו BRCA1, BRCA2, ו-TP53 מראים רגישות מוגברת לקרינה.
- רמות סיכון משתנות: בעוד שנשאות לגנים אלו מעלה את הרגישות לרמת קרינה ממוצעת בדרגה קלה עד מתונה, היא מעלה משמעותית את הסיכון להתפתחות גידולים משניים בעקבות החשיפה. חולים עם תסמונות מורכבות יותר מציגים רמות רגישות של פי שניים ואף יותר מהנורמה.
שינויים בביטוי גנים (Gene Expression) כתוצאה מקרינת CT נמוכה
במחקר שפורסם ב-December 2025 בכתב העת MDPI, חוקרים (Schmid et al., 2025) בחנו את ההשפעה של קרינת CT נמוכה (הדומה לקרינת רנטגן מצטברת) על הגנום האנושי. על פי המחקר הזה:
- סמנים ביולוגיים רגישים: החוקרים זיהו גנים ספציפיים (כמו EDA2R ו-DDB2) שביטויים משתנה באופן מובהק וליניארי גם בתגובה למינוני קרינה נמוכים ביותר (החל מ-2.6 mGy).
- המחקר מדגיש כי המערכת הגנטית מגיבה באופן אקטיבי ומיידי לנזקי קרינה אבחנתית, והתגובה הזו משתנה מאדם לאדם בהתאם לפרופיל הגנטי שלו.
מחקר (Villalba-Rondón et al., 2026) שפורסם בכתב עת מדעי (Frontiers in Genetics) בדק את ההשפעות הגנטווקסיות (רעילות גנטית) של קרינת רנטגן במינון נמוך על תאים אנושיים. על פי המחקר הזה:
- שברים ושינויים מבניים: המחקר מצא כי חשיפה לקרינת רנטגן במינונים שנחשבים "בטוחים" גרמה לעלייה מובהקת סטטיסטית בשינויים כרומוזומליים מבניים (בעיקר בכרומוזומים 11, 16 ו-17).
- הבדלים מבוססי מגדר וגנטיקה: נצפו הבדלים אינדיבידואליים ברמת הנזק הכרומוזומלי המצטבר, דבר שמצביע על כך שהיכולת להתמודד עם צילומי רנטגן שגרתיים תלויה ברקע הגנטי האישי של המטופל.
רגישות גנטית לקרני רנטגן: סיכום
רגישות גנטית לקרני רנטגן (ולקרינה מייננת בכלל) קיימת בהחלט. בעוד שרוב האוכלוסייה מגיבה לקרינה בצורה ממוצעת וצפויה, קיימים הבדלים גנטיים הגורמים לאנשים מסוימים להיות רגישים בהרבה לנזקי קרינה. קרינת רנטגן פוגעת בחומר הגנטי של התאים. הגוף משתמש בחלבונים מיוחדים כדי לתקן פגעים אלו. אצל אנשים עם רגישות גנטית, קיים פגם (מוטציה) בגנים האחראיים על מנגנוני התיקון הללו. כתוצאה מהפגם, תאי הגוף אינם מצליחים לתקן את נזקי הקרינה ביעילות, מה שמעלה את הסיכון להתפתחות גידולים סרטניים או לנזק רקמתי מוגבר.
ישנן מספר תסמונות גנטיות נדירות שבהן הרגישות לקרינת רנטגן היא קיצונית ומסוכנת. אלה כוללות אטקסיה טלנגיאקטזיה (Ataxia-Telangiectasia – AT), תסמונת ניימגן (Nijmegen Breakage Syndrome) ונשאות לגנים מסוימים (כמו BRCA). ברפואה המודרנית נעשים מאמצים לזהות מטופלים עם רגישות מוגברת כדי להתאים להם בדיקות דימות חלופיות ללא קרינה (כמו MRI או אולטרסאונד) ולנקוט במשנה זהירות במינוני קרינה במידה ואין ברירה אחרת.
References:
Distel LV, Hildebrand LS, Kuhlmann LCF, Vogel RKG. Radiation sensitivity in genetic tumour syndromes and how to test for them. Med Genet. 2025 Nov 8;37(4):313-320. doi: 10.1515/medgen-2025-2041. PMID: 41210219; PMCID: PMC12594447.
Villalba-Rondón LC, Vélez-Lemus L, Jaramillo-Garzón W, Pulido-Medellín M, Rangel N and Rondón-Lagos M (2026) Low-dose X-Ray induced genetic damage in human peripheral blood lymphocytes. Front. Genet. 17:1768485. doi: 10.3389/fgene.2026.1768485