מפרק הלסת: אנטומיה ותפקוד

מפרק הלסת: אנטומיה ותפקוד של המפרק הזה מהווים נקודת התחלה טובה לאבחון הפרעות שמתפתחות. התפקוד של פרקי הלסתות שלנו הם עניין מורכב להפליא. תפקוד נורמלי של פרקים אלו נשען על תקינות המבנה והשליטה השרירית עצבית. אין ספק ששום מפרק אחר בגוף אינו עומד ברמת העומסים של מפרקי הלסת. מסיבה זאת ריבוי הנזקים במפרקים הללו אינם צריכים להפתיע. עומסים אלו גורמים לשכיחות הגדולה של כאבים בפנים הנגרמים בגלל הפרעות בריאותיות במפרק הלסת.

ישנה חשיבות עצומה באבחון מוקדם של הנזק במפרק הלסת. אבחון כזה יאפשר טיפול יעיל ויכול אף לעצור את המשך הנזק. הכרה של מפרק הלסת מבנה ותנועה תאפשר אבחון נזקים וסימפטומים כגון כאב במפרק הלסת. הכרת האנטומיה והביומכניקה של מפרק הלסת יעזרו לנו לשקם את המפרק ולמנוע את הישנות הבעיה. במאמר "מפרק הלסת: אנטומיה ותפקוד" נרחיב בנושא.

מפרק הלסת: אנטומיה ותפקוד – רקע

מפרק הלסת – המפרק הטמפורומנדיבולרי (Temporomandibular Joint, TMJ) – הוא אחד המפרקים המורכבים והייחודיים בגוף האדם. הוא מחבר בין הקונדיל המנדיבולרי של הלסת התחתונה לבין עצם הטמפורלית של הגולגולת, פועל כמפרק סינוביאלי דו־צדדי, ומאפשר את כל טווח תנועות הדיבור, הלעיסה והבליעה. מבחינה מכאנית מדובר במפרק "גינגלימו־ארתרודיאלי", כלומר משלב תנועה סיבובית (hinge) והחלקתית (sliding) גם יחד (Bordoni, 2024).

הביומכניקה של מפרק הלסת מורכבת במיוחד, משום שכל אחד משני המפרקים אינו יכול לפעול באופן עצמאי: המנדיבולה היא עצם אחת, כך שכל תנועה במפרק אחד מחייבת הסתגלות מיידית במפרק הקונטרה־לטרלי. בנוסף, המפרק נתון לעומסים מחזוריים גבוהים מאוד, מאות ואף אלפי מחזורים ביום, במהלך לעיסה, הידוק, בליעה ודיבור (Tanaka, 2021).

הבנה מעמיקה של האנטומיה והביומכניקה של המפרק חיונית לא רק לאנשי רפואת שיניים וכירורגיה, אלא גם לכירופרקטים, פיזיותרפיסטים, אורתופדים, מומחי כאב ורופאי שיקום. עבודות עדכניות מדגישות את הקשר בין מבנה המפרק, דפוסי עומס ותהליכי ניוון וכאב (Chen, 2025; De Stefano & Ruggiero, 2024).

שכיחות ההפרעות הבריאותיות במפרק הלסת

שכיחות ההפרעות במפרק הלסת (TMD – Temporomandibular Disorders) גבוהה בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב בעבר. מטא־אנליזה גלובלית עדכנית מצאה ששיעור ההימצאות בעולם עומד על:

• כ־34% מהאוכלוסייה, עם שונות בין יבשות (כ־47% בדרום אמריקה, 33% באסיה, 29% באירופה ו־26% בצפון אמריקה) (Zieliński, 2024).

סקירה גלובלית אחרת העריכה:

• שכ־29.5% מהאוכלוסייה בעולם סובלים מ־TMD, עם שכיחות גבוהה יותר בנשים (36.7%) מאשר בגברים (26.7%), יחס סיכון של כ־1.75 לנשים (Alqutaibi, 2025).

בסקירה קלאסית יותר דווח על שכיחות כוללת של:

• כ־31% בקרב מבוגרים וקשישים וכ־11% בילדים ומתבגרים (Valesan, 2021), אך מחקרים ממוקדים בילדים ומתבגרים מצביעים על טווח רחב יותר – כ־20-60% תלוי בכלי האבחון (Minervini, 2023; Minghelli, 2014).

עבודות עדכניות באוכלוסיות מקומיות מדווחות על שכיחות:

• סביב 30-40% במבוגרים, למשל 37% באוכלוסייה בוגרת במזרח אירופה (Gawda, 2025) ו־39% במדגם של "בריאים" בטורקיה (Ahısha, 2024).

בסקירות חדשות מודגש גם מגדר וגיל::

• TMD שכיח יותר בנשים, בשיא בין גילאי 20-40 שנים (Li & Leung, 2021; Pascu, 2025), ומהווה את תלונת הכאב הלא־דנטלית השכיחה ביותר באזור המקסילו־פציאלי.

אנטומיה גרמית: הקונדיל והגומה המנדיבולרית

מפרק הלסת (Temporomandibular Joint) נוצר בין:

• ראש המפרק – עלי (Condyle) של הלסת התחתונה (Mandible) בעל ראש אליפטי המצופה סחוס סיבי  פיברו־קרטילג.
• הגומה המנדיבולרית (mandibular fossa) והאמיננטיה המפרקית (articular eminence) בעצם הטמפורלית.

מפרק הלסת (מפרק לסתי רקתי) הוא בעל שני ראשים (Bi-condylar) מסוג של "כדור ומכתש". הצד העליון של המפרק (המכתש) הוא חלק מהגולגולת ואינו מתנועע. ואילו הצד התחתון של המפרק בלסת התחתונה (עלי) יש יכולת תנועה.

 בניגוד למפרקי נשיאה אחרים, כמו הירך, פני המפרק אינם מכוסים סחוס היאליני אלא רקמת פיברו־סחוס עמידה יותר לגזירה ולחיכוך, המתאימה לעומסים מחזוריים גבוהים (Lee, 2024; Tanaka, 2021).

מחקרי הדמיה תלת־ממדיים הראו שונות מורפולוגית משמעותית בצורת הקונדיל – שטוח, אליפטי, עגול או זוויתי – ובתלילות הבליטה המפרקית, מה שמשפיע על מסלול התנועה ועל חלוקת העומסים (Lappanakokiat et al., 2024). קונדיל גדול יותר, המתאים לגומה עמוקה יותר, מאפשר פיזור עומסים אחיד יותר ומקושר לפחות סיכון לסטיית דיסק, בעוד שמבנים קטנים או שטוחים מלווים בשכיחות גבוהה יותר של דיסק דיספלייסט ועומסים קונצנטריים חריגים.

בנוסף, סורקי CBCT עדכניים אפשרו למדוד במדויק את נפח הגומה, עומקה וזווית הבליטה המפרקית. נמצא כי בליטה תלולה מגבירה את, טווח ההחלקה האנטריורית של הקונדיל אך גם את הסיכון ללכידה ופריקה של הדיסק, בגלל מרכיב אנכי גדול יותר במסלול התנועה (Ma et al., 2021, בציטוט אצל Lappanakokiat et al., 2024). שינויי רימודלינג ניווניים – החלקה, אוסטיאופיטים וציסטות סאב־כונדרליות – משקפים הסתגלות לעומסים לא פיזיולוגיים מתמשכים.

הדיסק המפרקי והחלוקה לשני מדורים

מאפיין מרכזי של מפרק הלסת הוא הדיסק המפרקי – לוחית פיברו־קרטילג דו־קעורה הממוקמת בין הקונדיל לגומה המנדיבולרית. הדיסק מחלק את המפרק לשני מדורים:

1. תחתון – שבו מתבצעת בעיקר תנועה סיבובית של הקונדיל,
2. עליון – שבו מתבצעת ההחלקה של קומפלקס קונדיל־דיסק לאורך האמיננטיה (Lee, 2024).

עוביו של הדיסק אינו אחיד: אזור אינטרמידיארי מרכזי דק יחסית, עם רצועת קדמית ורצועה אחורית עבות יותר. מבחינה פונקציונלית, האזור האינטרמידיארי הוא "אזור העמסה" התקין – שם אמור לשבת ראש הקונדיל בזמן עומס לעיסה.

רצועות רקמוֹת חיבור עבות מאחור מחברות את הדיסק לקפסולה ולרקמה רטרודיסקלית עשירה בכלי דם ועצבים, בעוד שהקדימה הדיסק משויך לראש העליון של השריר הפטריגואידי הלטרלי, אחראי למשיכת הדיסק קדימה בזמן פתיחה ותנועות פרוטרוזיה (Tanaka, 2021; Lai et al., 2020). חיבורים אלו מאפשרים לדיסק לנוע עם ראש עצם הלסת התחתונה ועם הקופסית ובכך להישאר באופן קבוע בין שני חלקי המפרק הגרמיים.

מבחינה חומרית, הדיסק מציג התנהגות ויזקו־אלסטית ופורואלסטית. הוא בנוי מסיבי קולגן אוריינטליים, סיבי אלסטין ותכולת מים גבוהה, מה שמאפשר לו לפזר עומסי דחיסה גבוהים למשטחי גזירה ולטווח את שינויי הצורה לאורך זמן (Beek et al., 2003, בציטוט אצל Lai et al., 2020). תחת עומס מחזורי, הדיסק משמש "בולם זעזועים" שמגביל את ריכוזי העומס על העצם התת־סחוסית.

הקפסולה והרצועות: יציבות פסיבית וכיווניות תנועה

הקפסולה המפרקית מורכבת משכבה סיבית חיצונית מוקפת סינוביום פנימי. היא נאחזת על היקף הגומה והבליטה המפרקית למעלה, ועל צוואר הקונדיל למטה. קפסולה רפויה יחסית מאפשרת תנועות רחבות אך מסתמכת על רצועות כדי לשמור על יציבות. הרצועה הטמפורומנדיבולרית הלטרלית היא העיקרית להגבלת תנועה – מסייעת למעבר חלק מפתיחה סיבובית להחלקתית, ומגבילה תנועת יתר אחורית ותחתונה של הקונדיל (Bordoni, 2024).

הרצועות הספנומנדיבולרית והסטילומנדיבולרית נחשבות רצועות עזר, המגבילות תנועות אקסטרים של פרוטרוזיה ורטרוזיה ומייצבות את המנדיבולה ביחס לבסיס הגולגולת. עבודתם של Lappanakokiat et al. (2024) הראתה כי שונות בזווית הבליטה המפרקית ובמיקום הקונדיל ביחס לגומה קשורה למופעי TMD שונים, מה שמדגיש את הקשר בין יציבות פסיווית לבין עומס דינמי.

הקפסולה עצמה עשירה במכנורצפטורים ונוציספטורים ולכן מהווה מקור חשוב לפרופריוספציה ולכאב. מחקרים היסטולוגיים מראים ריכוזי עצבוב גבוהים במיוחד באזור הרטרו־דיסקלי, שם מתרחש מתיחה בזמן תנועות פתיחה רחבות – ממצא המסביר את רגישות היתר של אזור זה בעומסים חריגים (Tanaka, 2021).

שרירי הלעיסה והבקרה האקטיבית על המפרק

שרירי הלעיסה הם הרכיב האקטיבי המרכזי השולט על תנועת המפרק ועל העומס המועבר אליו.  על שרירי הלסת מוטלים עומסים אדירים והרבה פעמים הם מהווים מקור לכאב. עוד חשוב לזכור שעומסי יתר, אם יש כאלו מועברים בחלקם למפרקים עצמם ולרקמות הסובבות אותם. ארבעה שרירי הלעיסה (Muscles of Mastication) העיקריים שמפעילים את מפרק הלסת כוללים:

• את שריר המלעס (Masseter) החזק במיוחד.
•  שריר הצדע (Temporalis).
• את שריר הכנפה התיכון (Medial Pterygoid).
• ואת השריר הכנפה הצדי (Lateral Pterygoid).

שרירים נוספים כגון:

• שריר המחצצר (Buccinator).
• השריר הדו בטני (Digastric) ועוד.

המסטר והפטריגואידי המדיאלי אחראים בעיקר על סגירת הלסת והעלאתה, בעוד הטמפורליס שולט גם ברכיבי הסגה וסטייה לטרלית. השריר הפטריגואידי הלטרלי, בעיקר הראש העליון, ייחודי בכך שהוא נאחז בדיסק ובקפסולה ותפקידו בהנעת קומפלקס קונדיל־דיסק קדימה במהלך פתיחה ותנועות פרוטרוזיה (Lee, 2024; Polat et al., 2024).

מחקרי MRI ו־CBCT עדכניים הראו כי עובי ומבנה שרירי הלעיסה משתנים בין אנשים בריאים לבין חולי TMD. למשל, נמצא כי חולים עם פריקת דיסק או דלקת פרקים מציגים שינויים בעובי המסטר ובזווית משיכת השריר ביחס לקונדיל, מה שכנראה משקף הסתגלות לעומסים כרוניים ולא תקינים (Polat et al., 2024).

מודלים ביומכניים של המנדיבולה כוללים לרוב וקטורי כוח לכל שריר, פרופילי פעילות אלקטרומיוגרפית (EMG) ותכונות אלסטיות של השריר. עבודות קלאסיות ומודרניות הראו כיצד שינויים בדפוס ההפעלה – למשל הידוק שיניים חד־צדדי – משנים את כיוון וכמות הכוחות על הקונדיל, ומגדילים עומס בצד אחד תוך הקלה בצד השני (De Stefano & Ruggiero, 2024).

קינמטיקה של תנועות המפרק

תנועת פתיחת הפה מתחילה במרכיב סיבובי במפרק התחתון:

1. הקונדיל מסתובב קדימה וסביב ציר מדומה העובר דרך שני הקונדילים. סיבוב זה מאפשר פתיחה ראשונית של כ־20 מ"מ בין החותכות.
2. מעבר לכך, נכנס לפעולה המרכיב ההחלקתי: קומפלקס קונדיל־דיסק נע קדימה ומטה לאורך האמיננטיה במפרק העליון (Lee, 2024).

מחקרי תנועה תלת־ממדיים ומידול ממוחשב הדגימו כי מסלול הקונדיל בעת פתיחה אינו קשת פשוטה אלא מסלול ספירלי מורכב, עם שינויי ציר במהלך התנועה. בעבודתו של Shu (2020) באמצעות מודל אלמנטים סופיים, נמצא כי במהלך פתיחה הדרגתית יש עלייה ליניארית יחסית בעומסי Von Mises על הקונדיל, על הבליטה המפרקית ועל האזור האינטרמידיארי של הדיסק, כשהעומס הגבוה ביותר מתרחש במצב פתיחה מקסימלי (Shu et al., 2020).

תנועות קדימה (פרוטרוזיה) ואחורה (רטרוזיה) מבוססות על שילוב של סיבוב והחלקה: בצד העובד הקונדיל נע אחורה־פנימה ובצד הלא־עובד קדימה־חוצה. דפוסי התנועה הא־סימטריים יוצרים סט של וקטורי כוח מורכבים, המאתגרים את הדיסק והקפסולה – במיוחד בעת לעיסה חד־צדדית כרונית או הרגלי ברוקסיזם.

עומסים ביומכניים בזמן לעיסה, הידוק ודיבור

במהלך לעיסה, כוחות לעיסה יכולים להגיע לערכים של מאות ניוטון בכל צד. מודלים דינמיים משולבים (Rigid body + FEA) הראו שכוחות תגובה במפרק בזמן הידוק דו־צדדי יכולים לעלות משמעותית על כוחות הביס עצמו בגלל מנוף השרירים והגאומטריה של המנדיבולה (Koolstra & van Eijden, 2005; De Stefano & Ruggiero, 2024).

עומס לעיסה אינו סטטי; מדובר בעומס מחזורי עם שיאים חדים בזמן מגע בין השיניים, ובעומסים נמוכים יותר בזמן שלבי החיתוך והטחינה. פיזור העומס במפרק תלוי בגובה הסגר, במספר השיניים, במיקום המגע ובדפוסי ההפעלה של השרירים. בעבודות finite element נמצא כי דחיסת הדיסק והקפסולה בזמן לעיסה חד־צדדית נוטה להתרכז בחלק הלטרלי של הדיסק ובחלק הקדמי של הקונדיל, במיוחד כאשר יש סטייה במישור החציוני או סגר לא סימטרי (Lai et al., 2020).

דיבור ובליעה מפיקים עומסים נמוכים בהרבה, אך תדירותם גבוהה מאוד, ולכן הם תורמים לעומס המחזורי הכולל על הסחוס והדיסק. היכולת של המפרק להתמודד עם עומס מחזורי זה תלויה בתכונות הביוטריבולוגיות של הסינוביה, הסחוס והדיסק – כולל צמיגות הנוזל, תכולת פרוטאוגליקנים, ושלמות שכבת פני השטח (Tanaka, 2021).

תכונות מכניות וחומריות של הדיסק והסחוס

הדיסק והמשטחים המפרקיים מציגים התנהגות מכאנית אנאיזוטרופית – תכונות מכאניות שונות בכיווני סיבים שונים. ניסויי מתיחה וגזירה על דגימות דיסק הראו מודול אלסטיות גבוה יותר בכיוון סיבי הקולגן, לעומת כיוון ניצב, מה שמשקף התאמה לעומסי גזירה בעת תנועות החלקה (Tanaka, 2021).

מודלים פורואלסטיים של הדיסק מתארים אותו כרקמה דו־פאזית: שלד מוצק (קולגן + מטריקס) ונוזל אינטרסטיציאלי. בעת העמסה, חלק מן הנוזל נע מתוך הרקמה, מה שמקטין זמנית את נפחה ומפחית עומס על השלד; בעת פריקה, הנוזל חוזר פנימה, והדיסק "נבנה מחדש". מנגנון זה דומה לזה של הדיסק הבין־חולייתי, ותומך בהשערה שעומס מחזורי מתון חיוני לבריאות הרקמה, בעוד שעומס יתר או חוסר עומס עלולים להוביל לניוון (Beek et al., 2003; Lai et al., 2020).

פגיעה בלובריקציה הסינוביאלית – ירידה בצמיגות, שינוי בהרכב היאלורונן או תהליכים דלקתיים – פוגעת ביכולת המפרק להפחית חיכוך ולהגן על הדיסק. מודלים תאורטיים הראו כי ירידה בלובריקציה מגדילה את כוחות הגזירה על הדיסק ועל הרקמה הרטרודיסקלית, ועשויה לתרום להופעת דיסק דיספלייסט (Nitzan, 2001, בציטוט אצל Lai et al., 2020).

מודלים חישוביים של המפרק והלסת

בשני העשורים האחרונים התפתחה קפיצת מדרגה במידול הביומכני של המנדיבולה ומפרק הלסת. סקירתו של De Stefano & Ruggiero (2024) מציגה קשת רחבה של מודלים – החל במודלים דינמיים של מערכת השרירים והמנדיבולה ועד מודלי אלמנטים סופיים מפורטים של הסחוסים, הדיסק והעצם התת־סחוסית.

מודלים אלה שילבו נתוני הדמיה (CT/MRI), מדידות EMG של שרירי הלעיסה, ונתוני קינמטיקה מהדמיות תלת־ממדיות. עבודות כמו זו של Shu et al. (2020) מדגימות כיצד ניתן לשחזר את מסלול פתיחת הפה ולהעריך בזמן אמת את חלוקת העומסים במפרק, כולל השפעת שינויים בתבנית התנועה או באנטומיה (לדוגמה לאחר ניתוח אורתוגנטי).

מודלים מתקדמים אף משלבים אלגוריתמים של אופטימיזציה כדי לחפש "פתרון" קינמטי־דינמי שבו עומסי המפרק מינימליים עבור משימת לעיסה נתונה. כך ניתן, למשל, לדמות כיצד שינוי בסגר או בשחזורי שיניים משנה את דפוסי המאמץ על המפרק ולחזות סיכון עתידי לעומס יתר.

אינטגרציה מערכתית: קשר המפרק עם הגוף כולו

לאחרונה מתרבה הספרות המדגישה את האינטגרציה בין TMJ למערכות שריר־שלד אחרות. סקירה עדכנית של Abbass et al. (2024) מציעה ראייה של המפרק כחלק מרשת "קרוס־טוק" ביומכנית ונוירו־פיזיולוגית הכוללת את הצוואר, חגורת הכתפיים, עמוד השדרה והמערכת הוסטיבולרית (Abbass et al., 2024).

שינויים ביציבה צווארית, למשל מנח ראש קדמי (forward head posture), משנים את מיקומה המרחבי של המנדיבולה ואת מסלול סגירת הפה, ויכולים להוביל לעלייה בעומסים פוסטריוריים על הקונדיל. מנגד, כאב כרוני במפרק עשוי להביא לדפוסי הגנה שריריים בצוואר ובשרירי הכתפיים, ולגרום לשינויים יציבתיים משניים.

העצבוב המשותף של אזורים בפנים, בצוואר ובמפרק באמצעות ענפי העצב הטריגמינלי והעצבוב הצווארי העליון מסביר מדוע כאב TMJ יכול להיות מופנה לאוזן, לרקה ולצוואר. מודלים נוירו־ביומכניים משלבים כיום את תפקיד המערכת הפרופריוספטיבית של המפרק בהכוונת דפוסי לעיסה, ומצביעים על כך שכל שינוי מבני או מכאני במפרק חייב להיבחן בהקשר של המערכת השלמה.

המשמעות הביומכנית של שונות אנטומית

שונות גנטית וסביבתית משפיעה על גודל וצורת הקונדיל, עומק הגומה, זווית הבליטה ועובי הדיסק. Lappanakokiat et al. (2024) הדגישו כי בעשורים שונים של החיים מתרחשים תהליכי רימודלינג פיזיולוגיים – בילדים הקונדיל בדרך כלל עגול יותר, ואצל מבוגרים נוטה להיות אליפטי או שטוח, עם בליטהתלולה יותר; מאפיינים אלה יכולים להסתגל או להתדרדר בהתאם לדפוסי העומס (Lappanakokiat et al., 2024).

עבודתו של Polat et al. (2024) הדגימה כי חולים עם הפרעה בתפקוד מפרק הלסת מציגים הבדלים מובהקים בסדרת מדדים מורפולוגיים בהשוואה לנבדקים בריאים – כולל זוויות הקונדיל, עובי שרירי הלעיסה ומרחקי המרחב המפרקי. המדדים הללו, כאשר משלבים אותם במודלי למידה מכונה, מאפשרים סיווג מדויק מאוד של מצב המפרק, מה שמדגיש עד כמה הבדלים אנטומיים "קטנים" יכולים להשפיע על שדה הכוחות ועל התפקוד (Polat et al., 2024).

למעשה, ניתן לראות במפרק הלסת דוגמה לשיווי משקל עדין בין אנטומיה ועמידה בעומס: כאשר הגאומטריה והחומר מותאמים לדפוסי השימוש, העומסים מתפזרים באופן אחיד; כאשר הדפוס משתנה – עקב הרגלי הידוק, טראומה, אובדן שיניים או שינוי יציבתי – אותם מבנים הופכים לרגישים לנזק.

סיכום

מפרק הלסת הוא מערכת ביומכנית מורכבת המשלבת אנטומיה מיוחדת – קונדיל מנדיבולרי, גומה טמפורלית ודיסק פיברו־קרטילגינוזי – עם בקרה אקטיבית של שרירי הלעיסה, תמיכה פסיבית של רצועות וקפסולה, ותכונות חומריות מתקדמות של סחוס ודיסק. המפרק פועל בו־זמנית כמפרק צירי וכמפרק מחליק, תוך שהוא נושא עומסים מחזוריים גבוהים מאוד בתדירות יומיומית.

מחקרים עדכניים משתמשים במודלי אלמנטים סופיים, מודלים דינמיים ומדידות הדמיה מתקדמות כדי לתאר באופן מדויק את חלוקת העומסים ואת מסלולי התנועה. עבודות אלה מראות כי בריאות המפרק תלויה בשילוב בין גיאומטריה תקינה, תכונות מכאניות תקינות של הדיסק והסחוס, לובריקציה סינוביאלית תקינה ודפוסי עומס מאוזנים.

הבנה מעמיקה של אנטומיית המפרק והביומכניקה שלו מאפשרת קלינאים לתכנן טיפולים משחזרים, אורתודונטיים ואורתוגנטיים המכבדים את הביומכניקה של המערכת, להפחית עומסי יתר פתולוגיים ולהקטין את הסיכון להתפתחות הפרעות במפרק. במקביל, היא פותחת את הדלת למודלים פרסונליים – המבוססים על הדמיה וניתוח חישובי של כל מטופל – המאפשרים חיזוי עומסים והתאמת טיפול פרטנית.

References:

Abbass, M. M. S., Rady, D., El Moshy, S., Ahmed Radwan, I., Wadan, A.-H. S., Dörfer, C. E., & El-Sayed, K. M. F. (2024). The temporomandibular joint and the human body: A new perspective on cross talk. Dentistry Journal, 12(11), 357.

Bordoni, B., & Varacallo, M. (2024). Anatomy, head and neck, temporomandibular joint. In StatPearls. StatPearls Publishing. Retrieved from

Chen, P., Embree, M. C., Chung, M.-K., Winkelstein, B. A., Granquist, E. J., Lee, J. S., & Yao, H. (2025). Bridging temporomandibular joint structure, function, and pain: An integrated multiscale perspective. Journal of Dental Research. Advance online publication.

Ahısha, B. Ş., Dindaroğlu, F., & Aksoy, S. (2024). Prevalence of temporomandibular joint dysfunction in healthy individuals and patients with orthodontic disorders. Revista da Associação Médica Brasileira, 70(1), e20230858.

Alqutaibi, A. Y., & Zieliński, G. (2025). Global prevalence of temporomandibular disorders: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral & Facial Pain and Headache. Advance online publication.

Gawda, P., Ginszt, M., & Zieliński, G. (2025). Prevalence of temporomandibular disorders in the adult population of Eastern Europe. Annals of Agricultural and Environmental Medicine, 32(1), 1-8.

Li, D. T. S., & Leung, Y. Y. (2021). Temporomandibular disorders: Current concepts and controversies in diagnosis and management. Diagnostics, 11(3), 459.

Minervini, G., Mariniello, M., Mehta, V., et al. (2023). Prevalence of temporomandibular disorders in children and adolescents: A systematic review and meta-analysis. Journal of Oral Rehabilitation, 50(8), 783-799.

Minghelli, B., Cardoso, I., & Porfírio, M. (2014). Prevalence of temporomandibular disorder in children and adolescents. International Journal of Pediatrics, 2014, 597623.

Pascu, L., Păstrăv, O., Lucaciu, O., et al. (2025). Occlusion and temporomandibular disorders: A scoping review. Medicina, 61(5), 791.

Valesan, L. F., Da-Cas, C. D., Réus, J. C., Denardin, A. C. S., Garanhani, R. R., Carvalhosa, A. A., & de Souza, B. D. M. (2021). Prevalence of temporomandibular joint disorders: A systematic review and meta-analysis. Clinical Oral Investigations, 25(2), 441-453. [https://doi.org/10.1007/s00784-020-03710-w]

De Stefano, M., & Ruggiero, A. (2024). A critical review of human jaw biomechanical modeling. Applied Sciences, 14(9), 3813.

Lai, L., Huang, C., Zhou, F., Xia, F., & Xiong, G. (2020). Finite elements analysis of the temporomandibular joint disc in patients with intra-articular disorders. BMC Oral Health, 20, 93.

Lappanakokiat, N., Kim, J. E., Park, J. Y., & Park, Y. S. (2024). Revisiting the anatomical features of the temporomandibular joint and their association with temporomandibular disorder: A narrative review. International Journal of Morphology, 42(6), 1550-1559.

Lee, Y.-H. (2024). Functional anatomy of the temporomandibular joint and pathologic changes in temporomandibular disease progression: A narrative review. Journal of Korean Dental Science, 17(1), 14-35.

Li, D. T. S., & Leung, Y. Y. (2021). Temporomandibular disorders: Current concepts and controversies in diagnosis and management. Diagnostics, 11(3), 459.

Polat, S., Öksüzler, F. Y., Öksüzler, M., Çoban, Ö., Tunç, M., Duyan Yüksel, H., Özşahin, E., & Göker, P. (2024). Temporomandibular joint and masticatory muscles morphometry and morphology in healthy subjects and individuals with temporomandibular dysfunction: An anatomical, radiological, and machine learning application study. Medicine (Baltimore), 103(50), e40846.

Shu, J., Ma, H., Jia, L., Fang, H., Chong, D. Y. R., Zheng, T., Yao, J., & Liu, Z. (2020). Biomechanical behaviour of temporomandibular joints during opening and closing of the mouth: A 3D finite element analysis. International Journal for Numerical Methods in Biomedical Engineering, 36(8), e3373. 

Tanaka, E. (2021). Biomechanical and tribological properties of the temporomandibular joint: A narrative review. Frontiers of Oral and Maxillofacial Medicine, 3, 15.