בדיקת מפרקי הירך של תינוקות

בדיקת מפרקי הירך של תינוקות שנולדו עשויה למנוע פגיעה קשה באיכות החיים. בדיקה כזאת תזהה ליקויים מולדים במפרקי הירכיים ותמנע התפתחות נזקים, כאבים ומגבלות תפקוד כרוניים. אי ביצוע הבדיקה או בדיקה לקויה מעלה את הסבירות לאי גילוי בעיות מולדות במפרק הירך. בין ההפרעות המולדות של היילוד נציין:

•  דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך (Developmental Dysplasia of the Hip – DDH). הפרעה זאת נקראת גם נקע מולד של מפרק הירך

אם הפרעות מולדות אלה לא מטופלות מיד לאחר הלידה בריאותו העתידית של התינוק תפגע קשות. נקע או תת נקע מולד של מפרק הירך מוביל על הציר של הזמן לליקויים מבניים ותפקודיים של המפרק ואלה צפויים לפגוע קשות באיכות חייו. אבחון נקע מולד של מפרק הירך אצל תינוקות מאפשר טיפול יעיל ומהיר. טיפול כזה מגדיל את סיכויי הילד ליהנות בבגרותו מתפקוד תקין של מפרק הירך. במאמר "בדיקת מפרקי הירך של תינוקות" נדון בנושא בהרחבה.

בדיקת מפרקי הירך של תינוקות – רקע

מפרק הירך נוצר בין המכתש באגן עם ראש עצם הירך. דיספלסיה התפתחותית של הירך (DDH) היא מצב המשפיע על התפתחות ויציבות מפרק הירך אצל תינוקות וילדים צעירים. בהפרעה זאת המכתש באגן (acetabulum) רדוד מכדי לאחוז בראש עצם הירך. ההשלכות של ליקוי זה עלולות להיות:

• נקע חלקי או נקע מוחלט של ראש הירך
• חוסר יציבות של המפרק

מהי השכיחות של נקע מולד בתינוקות?

שכיחות נקע מולד בירך (DDH) משתנה משמעותית בהתאם להגדרת המקרה (אי-יציבות קלה מול פריקה מלאה), שיטת האבחון והרקע האתני. להלן הנתונים המעודכנים לשנת 2026:

1. שכיחות כללית

• שכיחות פריקה מלאה: מוערכת בכ-1 עד 2 מקרים לכל 1,000 לידות חי.
• שכיחות קלינית רחבה: כאשר כוללים מקרים של אי-יציבות מפרקית או דיספלזיה (מכתש רדוד) המצריכים טיפול, השכיחות נעה סביב 3 עד 5 לכל 1,000 תינוקות.
• אי-יציבות קלה ביילודים: שכיחה מאוד ויכולה להגיע לעד 40% מהיילודים מיד לאחר הלידה, אך רוב המקרים הללו (כ-88%) מחלימים ספונטנית בתוך 8 שבועות ללא התערבות.

2. פילוח לפי מגדר וגורמי סיכון

למגדר וגורמים גנטיים השפעה מכרעת על השכיחות:

• בנות: השכיחות גבוהה משמעותית פי 4 עד 5 מאשר אצל בנים. השכיחות בקרב בנות נאמדת בכ-19 ל-1,000, לעומת כ-4 ל-1,000 בקרב בנים.
• מצג עכוז (Breech): מעלה את הסיכון פי 6 ויותר. בתינוקות שנולדו במצג עכוז, השכיחות קופצת לכ-29 ל-1,000 בבנים ועד 133 ל-1,000 (כ-13%) בבנות.
• היסטוריה משפחתית: נוכחות קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם DDH מעלה את הסיכון פי 1.7 עד 12.

3. שכיחות לפי שיטת אבחון

השכיחות המדווחת מושפעת ישירות משיטת הסינון הנהוגה:

• בסינון קליני בלבד: השכיחות המדווחת היא כ-8.4 ל-1,000.
• בסינון אולטרסאונד אוניברסלי: השכיחות המדווחת גבוהה בהרבה ועומדת על כ-23 ל-1,000, מכיוון שהבדיקה מזהה גם מקרים קלים של דיספלזיה שאינם מורגשים בבדיקה ידנית.

מה גורם להתפתחות נקע מולד אצל תינוקות

האטיולוגיה של נקע מולד בירך היא רב-גורמית, ומערבת גורמים גנטיים, הורמונליים וגורמים מכניים המגבילים את מרחב התנועה של העובר ברחם . להלן פירוט גורמי הסיכון העיקריים נכון לשנת 2026:

1. גורמים דמוגרפיים וגנטיים

• מין הילוד (נקבה): זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. בנות נמצאות בסיכון גבוה פי 4 עד 5 מאשר בנים. אחת הסיבות לכך היא רגישות גבוהה יותר של עוברים ממין נקבה להורמון הרלקסין המופרש על ידי האם, מה שגורם לרפיון רצועות המפרק.
• היסטוריה משפחתית: קיומו של קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה או אח) עם DDH מעלה את הסיכון פי 2.35 עד 12. מחקרים הראו כי התורשה (Heritability) של המצב נעה בין 74% ל-83%.
• הריון ראשון (בכור/ה): הרחם בקרב נשים בלידתן הראשונה נוטה להיות הדוק יותר, מה שמגביל את תנועת העובר ומפעיל לחץ מכני על המפרקים.

2. גורמים מכניים וסביבתיים (ברחם)

• מצג עכוז (Breech): תינוקות הנמצאים במצג עכוז (רגליים או ישבן כלפי מטה) סובלים מכיפוף קיצוני של הירכיים המפעיל לחץ להוצאת ראש עצם הירך מהמכתש. הסיכון במצב זה גבוה פי 1.4 עד 5.7.
• מיעוט מי שפיר (Oligohydramnios): מחסור בנוזל שפיר מצמצם את המרחב ברחם ומגביל את תנועתיות המפרק, מה שמעלה את הסיכון לדיספלזיה פי 1.75 בערך.
• צפיפות ברחם: גורמים כמו משקל לידה גבוה (מעל 4 ק"ג) או הריון מרובה עוברים (תאומים) עלולים להגביר את הסיכון עקב מגבלת מקום.
• צד שמאל: הירך השמאלית נפגעת בשכיחות גבוהה פי 3 מהימנית, לרוב בשל מנח העובר ברחם כאשר ירך שמאל נלחצת אל עמוד השדרה של האם.

3. גורמים סביבתיים (לאחר הלידה)

• עיטוף הדוק מדי (Swaddling): עיטוף תינוקות כאשר רגליהם ישרות וצמודות זו לזו ("עיטוף חיתול" מסורתי) מונע התפתחות תקינה של המפרק. נמצא כי בקהילות בהן נהוג עיטוף מסוג זה, שכיחות ה-DDH גבוהה עד פי 10.
• מומים נלווים: תינוקות עם טורטיקוליס (הטיית צוואר מולדת) או עיוותים בכפות הרגליים (כמו Clubfoot) נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה יותר.

סימנים ותסמינים של נקע מולד בירך

הסימנים והתסמינים של נקע מולד בירך (DDH) עשויים להיות עדינים מאוד, במיוחד בשלבים הראשונים, מאחר שהמצב בדרך כלל אינו גורם לכאב והתינוק אינו מבטא אי-נוחות. להלן פירוט הסימנים הקליניים והתסמינים לפי סדר הופעתם וחומרתם:

1. סימנים בתינוקות (לפני גיל זחילה/הליכה)

בשלב זה האבחון מתבסס בעיקר על בדיקה גופנית של רופא:

• הגבלה בפיסוק הירכיים (Limited Abduction): זהו הסימן הקליני האמין ביותר לאחר גיל חודש. כאשר מנסים לפסק את רגלי התינוק לצדדים בזמן החלפת חיתול, מורגשת נוקשות או הגבלה בטווח התנועה בצד הפגוע.
• חוסר סימטריה בקפלי העור (Asymmetric Skin Folds): אי-שוויון במספר או בעומק של קפלי העור בירכיים או בישבן. חשוב לציין: סימן זה אינו ספציפי, שכן הוא קיים בקרב כ-25% מהתינוקות הבריאים, אך הוא מחייב בדיקה מעמיקה.
• הקלקלה או "קליק" (Ortolani/Barlow Signs): תחושת "קפיצה" או רעש של נקישה בעת הנעת מפרק הירך פנימה והחוצה. זהו סימן חיובי לפריקה או לחוסר יציבות של המפרק.
• קיצור של הרגל (Galeazzi Sign): כאשר משכיבים את התינוק על גבו ומכופפים את ברכיו, ברך אחת נראית נמוכה מהשנייה בשל נסיגת ראש הירך לאחור.

2. סימנים בתינוקות בוגרים ופעוטות (לאחר גיל 6-12 חודשים)

כאשר האבחון מאוחר, הסימנים הופכים לבולטים יותר:

• צליעה (Limping): במידה והפריקה היא חד-צדדית, הילד יפתח צליעה אופיינית.
• הליכת ברווז (Waddling Gait): במידה והפריקה היא דו-צדדית, הילד ילך בתנודות מצד לצד (Trendelenburg gait).
• קימור מוגזם של הגב התחתון (Lumbar Lordosis): הגוף מפצה על חוסר היציבות במפרק הירך על ידי הטיית האגן קדימה.
• הליכה על קצות האצבעות: לעיתים הילד ילך על קצות האצבעות ברגל הקצרה יותר כדי לפצות על הפרש האורך.

3. תסמינים בגיל ההתבגרות ובבגרות (במקרים שלא אובחנו)

• כאבים במפרק הירך או במפשעה: מתחילים להופיע עקב שחיקה מוקדמת של הסחוס (אוסטיאוארתריטיס).
• תחושת אי-יציבות: תחושה שהירך "יוצאת מהמקום" בזמן פעילות גופנית.

נקע מולד בירך אצל תינוקות: אבחון וטיפול

אבחון וטיפול בנקע מולד בירך (DDH) מתבצעים בשלבים מובנים, כאשר המטרה המרכזית היא השגת מנח תקין של מפרק הירך בשלב מוקדם ככל האפשר כדי לאפשר התפתחות סחוסית תקינה.

אבחון (Diagnosis)

1. בדיקה גופנית (Physical Examination)

זוהי שיטת הסינון הראשונית המבוצעת לכל יילוד מיד לאחר הלידה ובמהלך ביקוריו הראשונים אצל רופא הילדים:

סימנים פיזיים

• בדיקת סימטריה של קפלי עור בירך ובדיקת אורך רגליים (סימן Galeazzi).

מבחני יציבות

• מבחן אורטולני Ortolani / מבחן ברלו Barlow: אלו המבחנים הקליניים העיקריים לזיהוי חוסר יציבות במפרק. מבחן Barlow בודק אם ניתן להוציא את הירך מהמכתש, ומבחן Ortolani בודק אם ניתן להחזיר ירך פרוקה למקומה. הסגוליות (Specificity) של מבחנים אלו גבוהה (מעל 90%), אך הרגישות (Sensitivity) שלהם נמוכה יחסית ומשתנה משמעותית בהתאם למיומנות הבודק, ונעה בין 35% ל-66% בלבד.לאחר גיל 2-3 חודשים, מבחנים אלו הופכים לפחות יעילים עקב התחזקות הרקמות סביב המפרק.

דימות

אולטרסאונד (Ultrasonography):

נחשבת ל"תקן הזהב" לאבחון מוקדם של DDH בתינוקות עד גיל 4-6 חודשים, מכיוון שרוב המפרק עדיין עשוי סחוס שאינו נראה בצילום רנטגן. קיימות שתי גישות עיקריות בעולם:

• סינון אוניברסלי: ביצוע אולטרסאונד לכל התינוקות (מקובל במדינות כמו גרמניה ואוסטריה). מחקרים מראים כי גישה זו מפחיתה משמעותית את הצורך בניתוחים עתידיים.
• סינון סלקטיבי (המקובל בישראל): ביצוע אולטרסאונד לתינוקות עם גורמי סיכון (כמו מצג עכוז, היסטוריה משפחתית או ממצא בבדיקה גופנית).

לאולטרסאונד רגישות גבוהה מאוד (מעל 88%-90%) וסגוליות של כ-96%. המועד האופטימלי לביצוע הבדיקה הוא בגיל 4-6 שבועות. ביצוע מוקדם מדי (לפני גיל 4 שבועות) עלול להוביל לתוצאות "חיוביות כוזבות" עקב גמישות טבעית של המפרק שחולפת מעצמה.

רנטגן

• צילום רנטגן מבוצע לאחר גיל 6 חודשים, כאשר מוקדי ההתגרמות בעצם הירך מופיעים וניתן להעריך את המבנה הגרמי.

טיפול (Treatment)

הטיפול נקבע בהתאם לגיל התינוק וחומרת המצב טיפול שמרני (מתחת לגיל 6 חודשים):

• רצועות פאבליק (Pavlik Harness): רתמה רכה המחזיקה את הירכיים בפיסוק וכיפוף. זהו הטיפול המועדף עם שיעורי הצלחה של כ-95% באבחון מוקדם.
• כרית פרייקה (Frejka Pillow): לעיתים משמשת כחלופה או לתינוקות מעל גיל 24 שבועות.

החזרה סגורה וקיבוע בגבס (Ages 6-18 months):

• במידה והטיפול ברצועות נכשל או שהאבחון היה מאוחר, מבוצעת "החזרה סגורה" (תחת הרדמה) וקיבוע הרגליים והאגן בגבס ספייקה (Spica Cast) למשך מספר חודשים.

ניתוח (Surgical Reduction):

במקרים של פריקה מלאה שלא ניתנת להחזרה סגורה, או באבחון מאוחר (מעל גיל 18 חודשים), נדרשת התערבות כירורגית (Open Reduction) לעיתים בשילוב עם חיתוך עצם (Osteotomy) לתיקון מבנה האגן או הירך.

סיכום

אבחון מוקדם של נקע מולד בירך (Developmental Dysplasia of the Hip – DDH) הוא קריטי למניעת נזקים ארוכי טווח.זוהי שיטת הסינון הראשונית המבוצעת לכל יילוד מיד לאחר הלידה ובמהלך ביקוריו הראשונים אצל רופא הילדים. השיטות המומלצות לבדיקת מפרקי הירך של תינוקות כוללות:

בדיקה גופנית: קפלים לא סימטריים בירך, מבחן אורטולני ומבחן ברלו לזיהוי חוסר יציבות במפרק.

דימות:  בדיקת אולטרסאונד (Ultrasonography) נחשבת ל"תקן הזהב" לאבחון מוקדם של DDH בתינוקות עד גיל 4-6 חודשים. צילום רנטגן (Radiography) מבוצע לרוב לאחר גיל 4-6 חודשים, כאשר מוקדי ההתגרמות (Ossification) בראש עצם הירך מופיעים וניתן לראותם בבירור.

סיכום השוואתי של יעילות השיטות

References:

Angsanuntsukh C, Patathong T, Klaewkasikum K, Jungtheerapanich W, Saisongcroh T, Mulpruek P and Woratanarat P (2022). Factors for selective ultrasound screening in newborns with developmental dysplasia of the hip (DDH). Front. Surg. 9:1038066.

Arti H, Mehdinasab SA, Arti S. Comparing results of clinical versus ultrasonographic examination in developmental dysplasia of hip. J Res Med Sci. 2013 Dec;18(12):1051-5.

Bialik V, Bialik GM, Blazer S, Sujov P, Wiener F, Berant M. Developmental dysplasia of the hip: a new approach to incidence. Pediatrics. 1999 Jan;103(1):93-9.

Chavoshi M, Soltani G, Shafiei Zargar S, Wyles CC, Kremers HM, Rouzrokh P. Diagnostic Performance of Clinical Examination Versus Ultrasonography in the Detection of Developmental Dysplasia of Hip: A Systematic Review and Meta-Analysis. Arch Bone Jt Surg. 2022 May;10(5):403-412.

Enrica Pittaluga, Alexis Arnoux, Sophie Merckaert. (2025). Sensitivity of clinical screening for detecting developmental dysplasia of the hip: a retrospective study. Swiss Med Wkly. 155:4077 

Han J and Li Y (2022) Progress in screening strategies for neonatal developmental dysplasia of the hip. Front. Surg. 9:995949.

Miras Aguilar I, Pangua Gómez M, Fidalgo Marrón L, Castaño Andreu E, Llorente Ruiz C, Galicia Poblet G, Aldea Romero A, Estrada PÁ, Ortigado Matamala A. Developmental Dysplasia of the Hip: Factors Related to the Diagnosis and Characteristics of Selective Screening for its Detection. Indian J Orthop. 2025 Jan 4;59(2):164-172.

Tao Z, Wang J, Li Y, Zhou Y, Yan X, Yang J, Liu H, Li B, Ling J, Pei Y, Zhang J, Li Y. Prevalence of developmental dysplasia of the hip (DDH) in infants: a systematic review and meta-analysis. BMJ Paediatr Open. 2023 Oct;7(1):e002080.

Tirta M, Rahbek O, Kold S, Husum HC. Risk Factors for Developmental Dysplasia of the Hip Before 3 Months of Age: A Meta-Analysis. JAMA Netw Open. 2025 Jan 2;8(1):e2456153.

O’Beirne, J., & Chlapoutaki, C. (2023). A comparison of different selective ultrasound screening strategies for developmental dysplasia of the hip. The Bone & Joint Journal, 105-B(3), 247-253.

O’Beirne, J., et al. (2024). Incidence of risk factors in developmental dysplasia of the hip: A large-scale analysis. The Bone & Joint Journal, 106-B(2).

Pakarinen O, Ponkilainen V, Uimonen M, Haapanen M, Helenius I, Kuitunen I. A comparison of different selective ultrasound screening strategies for developmental dysplasia of the hip. Bone Joint J. 2023;105-B(3):247-253.

Smart L, Cundy W, Williams N, Arnold A, Childs J, Pelentsov L, Esterman A. Screening Accuracy for Developmental Dysplasia of the Hip by Child Health Nurses. Children (Basel). 2024 Jul 29;11(8):915.

Nandhagopal T, Tiwari V, De Cicco FL. Developmental Dysplasia of the Hip. [Updated 2024 May 4]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2025 Jan-.

Sulaiman A, Yusof Z, Munajat I, Lee N, Zaki N. Developmental dysplasia of hip screening using ortolani and barlow testing on breech delivered neonates. Malays Orthop J. 2011 Nov;5(3):13-6.

Woolacott NF, Puhan MA, Steurer J, Kleijnen J. Ultrasonography in screening for developmental dysplasia of the hip in newborns: systematic review. BMJ. 2005 Jun 18;330(7505):1413.