פעילות גופנית לטיפול בדיכאון

פעילות גופנית לטיפול בדיכאון היא שיטת טיפול יעילה ובטוחה. דיכאון היא הפרעת מצב הרוח הנפוצה ביותר בעולם המערבי. מדובר בהפרעה שמשבשת את איכות החיים והיכולת התפקודית של מאות אלפי בני אדם בישראל. פעילות גופנית יעילה לשיפור תסמיני המחלה. חשוב לזכור, לא ניתן לרפא דיכאון. שיטות הטיפול הרבות בדיכאון נועדו להפחית או לשלוט בסימנים והתסמינים שלה.

המחקר הנוכחי מראה שגם פעילות גופנית עשויה להוות דרך טיפול יעילה בתסמינים של דיכאון וחרדות. בניגוד לטיפולים תרופתיים טיפול באמצעות פעילות גופנית, חשוב לזכור, אינו כרוך בתופעות לוואי שליליות. ועוד נזכור בניגוד לעלויות העצומות הנלוות לעתים לטיפולים אחרים פעילות גופנית ניתן לבצע ללא עלות. במאמר הנוכחי "פעילות גופנית לטיפול בדיכאון" נדון בנושא בהרחבה.

פעילות גופנית לטיפול בדיכאון – רקע

דיכאון הוא הפרעה נפשית נפוצה המשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם. על פי מקורות שונים שבחנו את השכיחות של דיכאון ברחבי העולם מעריכים:

• ש- 5% מהמבוגרים סובלים מההפרעה.

הדיכאון מאופיין:

• בעצב מתמשך וחוסר עניין או הנאה בפעילויות מתגמלות או מהנות בעבר.
• להפריע לשינה ולתיאבון, לגרום לעייפות ולריכוז ירוד.
• לפגוע ביכולת לתפקד בחיי היומיום.

לדיכאון יכולות להיות סיבות שונות, כמו למשל גורמים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים או סביבתיים. דיכאון יכול גם להוביל להתאבדות, שהיא סיבת המוות הרביעית בקרב בני 15-29. ניתן לטפל בדיכאון באמצעות טיפולים פסיכולוגיים, תרופות, או שניהם. אולם אנשים רבים עם דיכאון לא מקבלים טיפול הולם בגלל מחסור במשאבים, סטיגמה או חוסר מודעות.

על פי מחקרים מסוימים ניתן לטפל בדיכאון בצורה יעילה גם באמצעות פעילות גופנית. התפיסה המקובלת שהיתרונות הללו הם גופניים בלבד שגויה. נכון, פעילות גופנית מחזקת את רקמות הגוף השונות ומונעת מגוון רחב של מחלות קטלניות בחלקן. אך פעילות גופנית עושה דברים נוספים ובכלל זה:

• משפרת את הביטחון העצמי.
• מקלה על ההשתלבות החברתית.
• ועל פי המחקר הנוכחי גם מטפלת בצורה יעילה בדיכאון.

טיפול בדיכאון וחרדה

חשוב ביותר לטפל במצבי דיכאון וחרדה. ללא טיפול יעיל ומהיר הדיכאון והחרדה עלולים להיות להימשך לפרקי זמן ארוכים. במקרים אלו תימשכנה גם ההשפעות המזיקות שיש להפרעות האלה על איכות החיים והיכולת התפקודית. בחלק מהמקרים הקשים חוסר טיפול עלול להוביל גם לשיעור התאבדות גבוה. מגוון הטיפולים הקיים היום כולל:

• טיפולים תרופתיים נוגדי דיכאון.
• טיפולים אנליטיים.
• טיפול דינמי.
• טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים.
• היפנוזה.
• טיפולים משולבים ועוד.

ישנם מחקרים סותרים לגבי היעילות של שיטות טיפול אלה. כך למשל באחד המחקרים נמצא שטיפול בדיכאון באמצעות תרופות נוגדות דיכאון או באמצעות תרופות פלסבו (אינבו) מניבים בערך את אותה תוצאה (Br J Psychiatry. 2014 Dec;205(6):443-9). ישנה חשיבות למציאת גורם מקצועי שיאבחן את מצב החולים ויפנה אותם לטיפול המתאים ביותר.

ומה לגבי פעילות גופנית?

פעילות גופנית היא התערבות פוטנציאלית לדיכאון, שכן היא יכולה:

• לשפר את מצב הרוח.
• ההערכה העצמית.
• התפקוד הקוגניטיבי.
• כמו גם להפחית את הסיכון למחלות כרוניות.

מספר מחקרים הראו כי פעילות גופנית יכולה להיות יעילה כמו תרופות נוגדות דיכאון או פסיכותרפיה בהפחתת תסמיני דיכאון ומניעת הישנות. עם זאת, הסוג, העוצמה, התדירות ומשך הפעילות הגופנית האופטימליים לדיכאון עדיין אינם ברורים, והמנגנונים העומדים בבסיס ההשפעות נוגדות הדיכאון שלה אינם מובנים במלואם. כמה מנגנונים אפשריים כוללים:

• שחרור של אנדורפינים ונוירוטרנסמיטורים אחרים.
• נוירוגנזה – תהליך היווצרות תאי עצב חדשים מתוך תאי גזע. כיום ידוע כי תהליך זה מתרחש באופן מוגבל גם במוח הבוגר.
• שיפור של תמיכה חברתית ויעילות עצמית.
• הסחת הדעת ממחשבות שליליות.

המחקר הנוכחי מצא שפעילות גופנית עשויה להועיל בהפחתת הסימנים והתסמינים של דיכאון. חשוב לדעת שבמקרים קלים פעילות גופנית סדירה לבדה עשויה להסדיר את מצב הרוח ובמקרים קשים יותר ניתן לשלב אותה עם טיפולים תרופתיים או פסיכולוגיים. לא ברור למה אף על פי שהפעילות הגופנית אינה כרוכה בתופעות לוואי, זמינה לביצוע בכל עת ואינה תלויה בהוצאות כספיות היא אינה מצוינת כדרך טיפול מידית בדיכאון וחרדות.

 המחקר

מחקר זה נועד לחקור את ההשפעה של התערבות בפעילות גופנית, ולנתח אסטרטגיות התערבות גופנית עבור דיכאון בגיל ההתבגרות באמצעות מטא-אנליזה של RCT.

שיטות

חיפוש מחקרים מתאימים בהתאם להנחיות PRISMA, PubMed, Medline, EBSCO, Web of Science, SPORTDiscus, PsycINFO, ProQuest ו- CNKI. מחקרים שעברו ביקורת עמיתים נכללו אם הם עמדו בקריטריונים הבאים:

• אוכלוסייה (גיל ממוצע של 10-18 שנים).
• התערבות (פעילות גופנית, ספורט או פעילות גופנית).
• תוצאות (דיכאון, דבקות, ITT, נשירה, תופעות לוואי, דו"ח מעקב)..

תוצאות

13 ניסויים מבוקרים אקראיים היו נכנסו לסקירה זו, שכללה בסך הכול 433 מתבגרים. בהשוואה לקבוצת הביקורת, ההשפעה של פעילות גופנית על דיכאון בגיל ההתבגרות הייתה בינונית. ההטרוגניות הייתה משמעותית. ניתוח ההשפעה הממתנת הראה כי מאפייני ההתערבות בפעילות גופנית (צורת ארגון, תדירות האימון, עצימות האימון, סוג התרגיל ומשך האימון היחיד) של המחקרים שנכללו במחקר הכלול וחשפו גורמים רבים שעשויים להשפיע על ההשפעה נוגדת הדיכאון של פעילות גופנית על דיכאון בגיל ההתבגרות.

שלושה מחקרים מראים כי ההשפעה החיובית של פעילות גופנית על הפחתת דיכאון בקרב מתבגרים נותרה 40 שבועות לאחר ההתערבות. יתר על כן, בשל המחקרים שנכללו במגבלות מתודולוגיות, ודאות הראיות ירדה לרמה בינונית.

מסקנה

מחקר זה מראה כי להתערבות בפעילות גופנית יש השפעה חיובית מתונה ומתמשכת על דיכאון בגיל ההתבגרות. התוצאות שלנו המליצו למתבגרים עם דיכאון לבצע פעילות גופנית מעורבת קבוצתית בעצימות בינונית עד גבוהה במשך יותר מ-12 שבועות, 20 עד 60 דקות בכל פעם, יותר מ-3 פעמים בשבוע.

בנוסף, המחקר שלנו מראה גם כי ההשפעות נוגדות הדיכאון נשארו זמן רב לאחר סיום ההתערבויות בפעילות גופנית. עם זאת, בעקבות מסגרת GRADE, דירגנו את הוודאות של ראיות המטא-אנליזה הראשונית כראיה מתונה בשל מגבלות מסוימות של מחקרים כלולים. לכן, עדיין נדרשים מחקרים קפדניים כדי לאמת את התוצאות.

Main reference:

Zhang Chang Sheng, Cheng Liang, Chen Xiaoan, Wang Yi, Wei Shuguang, Sun Jinxiu.  The strategies of exercise intervention for adolescent depression: A meta-analysis of randomized controlled trials, Frontiers in Psychology, 13, 2023. URL=https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2022.974382

References:

WHO. Depressive disorder (depression). https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/depression

NIMH. Major Depression. https://www.nimh.nih.gov/health/statistics/major-depression

Blumenthal JA, Babyak MA, Moore KA, et al. Effects of exercise training on older patients with major depression. Arch Intern Med. 1999;159(19):2349-2356.

Cooney GM, Dwan K, Greig CA, et al. Exercise for depression. Cochrane Database Syst Rev. 2013;(9):CD004366.

Craft LL, Perna FM. The benefits of exercise for the clinically depressed. Prim Care Companion J Clin Psychiatry. 2004;6(3):104-111.

Dunn AL, Trivedi MH, Kampert JB, et al. Exercise treatment for depression: efficacy and dose response. Am J Prev Med. 2005;28(1):1-8.

Josefsson T, Lindwall M, Archer T. Physical exercise intervention in depressive disorders: meta-analysis and systematic review. Scand J Med Sci Sports. 2014;24(2):259-272.

Mikkelsen K, Stojanovska L, Polenakovic M, et al. Exercise and mental health. Maturitas. 2017;106:48-56.

Schuch FB, Vancampfort D, Richards J, et al. Exercise as a treatment for depression: a meta-analysis adjusting for publication bias. J Psychiatr Res. 2016;77:42-51.

Stanton R, Reaburn P. Exercise and the treatment of depression: a review of the exercise program variables. J Sci Med Sport. 2014;17(2):177-182.

Trivedi MH, Greer TL, Church TS, et al. Exercise as an augmentation treatment for nonremitted major depressive disorder: a randomized, parallel dose comparison. J Clin Psychiatry. 2011;72(5):677-684.

Veale D. Exercise and mental health in clinical populations: is exercise therapy a worthwhile intervention? Adv Psychiatr Treat. 1995;1(5):262-270.