פציעות שכיחות בכף היד ומניעתן

פציעות שכיחות בכף היד ומניעתן מהווים מידע חשוב עבור כולנו. כאבים ושאר תסמינים בכפות ידיים מהווים עניין שכיח. לרוב הכאבים הללו קלים ונובעים מנזקים קלים לאחד או יותר מהגידים. עם זאת ישנם מקרים שבהם הכאבים ושאר התסמינים נובעים מפציעות או מחלות משמעותיות. בגלל תפקידן המרכזי כפות הידיים שלנו חשופות לעומס יתר ופציעות.

רק לעיתים רחוקות חורגים העומסים הללו מהיכולת הספיגה של הרקמות המרכיבות והמניעות את כפות הידיים. אין לשכוח שנזקים לרקמות הללו בכף היד עלולות גם להתרחש בגלל טראומה או מחלה. טיפול יעיל ברקמות פצועות בכף היד מחייב אבחון חד משמעי. למרות יעילות הטיפול הכירופרקטי בפציעות הללו עדיף להימנע מהן. במאמר "פציעות שכיחות בכף היד ומניעתן" נדון בכך בהרחבה.

פציעות שכיחות בכף היד ומניעתן – רקע

כף היד היא אחד האיברים החשובים והמורכבים בגוף: 27 עצמות, מערכת גידים, רצועות, עצבים וכלי דם צפופים בשטח קטן, האחראים על יכולות עדינות כמו כתיבה ותפיסה, ועד כוח אחיזה והרמה. דווקא בגלל חשיבותה ותפקודה המתמשך כמעט בכל פעולה יומיומית -כף היד חשופה לשיעור גבוה של פציעות במקומות עבודה, בבית, בספורט ובתאונות דרכים. פציעות בכף היד עשויות לנוע מפגיעה שטחית (שריטות, חתכים קלים) ועד פציעות מורכבות הכוללות שברים, קרעים בגידים, פגיעות עצביות וקטיעות חלקיות.

פציעות בכף היד עלולות לגרום לאובדן זמני או קבוע של תפקוד היד ולהשלכות נפשיות, תעסוקתיות וכלכליות משמעותיות (Ghițan et al., 2023; Gabay et al., 2025). בשל ההשלכות הרחבות, הבנת דפוסי הפציעות, הגורמים וגורמי הסיכון, אופן האבחון והטיפול, ובעיקר דרכי המניעה -היא קריטית למערכות בריאות, למעסיקים, למאמני ספורט ולציבור הרחב.

ריפוי מהיר מחייב אבחון מהיר ומדויק. הטיפול השמרני כמו זה הניתן על ידי כירופרקט יכול לטפל באופן יעיל ברובן המכריע של הפציעות השכיחות בכף היד. בחלק קטן מהמקרים יצטרך החולה טיפול תרופתי ו/או כירורגי. למרות היעילות הברורה של הטיפול השמרני אדם סביר יעדיף להימנע מהפציעות הללו בכף היד. במאמר "פציעות שכיחות בכף היד ומניעתן" נדון בפציעות הללו ובאופן שבו נוכל להימנע מהן.

שכיחות והיקף הבעיה

היקף פציעות בכף היד באוכלוסייה

מחקר אפידמיולוגי גדול מטורקיה מצא כי מבין 8,946 פציעות בכף היד שטופלו בבית חולים ייעודי לכירורגיית יד ומיקרוכירורגיה, הפציעות השכיחות היו קטיעות (כ־32%), שברים (כ־24%) ופצעים פתוחים (כ־20%) של שורש כף היד והיד (Davas Aksan et al., 2010).

מחקר עדכני מדרום אפריקה מדגיש כי במדינות בעלות הכנסה נמוכה־בינונית, פציעות בכף היד נפוצות עד פי 5-10 יותר ביחס למדינות עשירות, ומלוות בנטל משמעותי על תפקוד יומיומי ואיכות חיים (Gabay et al., 2025).

פציעות בכף היד הנגרמות מעבודה

במחקר קולומביאני עדכני נמצא כי כ־25% מתאונות העבודה במדינה כללו פגיעה בכף היד או בשורש כף היד (Rodríguez et al., 2024). מחקר פקיסטני במרכז כוויות וכירורגיה פלסטית מצא כי רוב פציעות כף היד התעסוקתיות אירעו בגברים צעירים, כאשר 67.5% מהפציעות היו באצבעות, ו־62.5% לוּוו בשברים. מרבית הנפגעים לא השתמשו בכפפות או השתמשו בכפפות לא מתאימות (Bhatti et al., 2020).

פציעות ספורט

במחקר על ספורטאים אולימפיים נמצא כי פציעות בכף היד ובשורש כף היד מהוות עד כ־9% מכלל פציעות הספורט (Alizai et al., 2021).
פציעות אלו נפוצות במיוחד בענפי מגע (כדורגל, אמנויות לחימה) ובעומס יתר כרוני בענפי מחבט והתעמלות (Rettig, 2003; Morgan & Slowman, 2016).

היבט פסיכולוגי

מעבר לנזק הגופני, פציעות בכף היד והאמה נמצאו קשורות לשיעור גבוה של סימפטומים פוסט־טראומטיים (PTSD), והדגישו את הצורך בגישה רב־תחומית הכוללת גם תמיכה נפשית (Ghițan et al., 2023).

סוגי פציעות שכיחות בכף היד

שברים וקטיעות

שברים בעצמות האצבעות, המסרק (מטקרפלים) ולעיתים ברדיוס הדיסטלי, שכיחים במיוחד בתאונות עבודה, נפילות ופעילות ספורטיבית. מחקר שניתח פגיעות עצם ביד ובאמה מצא שכ־83% מהמטופלים סבלו משברים, וחלק נכבד סבל מאמPUTציות חלקיות של אצבעות (Ghițan et al., 2023). במחקר טורקי נמצא כי קטיעות היו סוג הפציעה הנפוץ ביותר (כ־32%), לעיתים על רקע פציעות מכונה סביבתיות (Davas Aksan et al., 2010).

חתכים ופגיעות קצה אצבע

חתכים עמוקים, לעיתים יחד עם פגיעה בגידים ובציפורן, נפוצים בעבודה עם סכינים, מסורים ומכונות חיתוך, וכן בפעולות יומיומיות בבית (Ramirez & Hoyt, 2016).
פגיעות קצה אצבע (fingertip injuries) הן אחד מסוגי הפגיעה השכיחים, במיוחד בילדים ובצעירים העובדים עם דלתות, מכונות וסגירות חזקות (Nikolić et al., 2021).

פגיעות גידים

גידים מכופפים (flexor) ומיישרים (extensor) רגישים במיוחד לחתכים חדים. מחקר על גידים ופציעות מכניות מצא כי פגיעות גיד, ביחד עם שברים, נמנות בין השכיחות בפציעות יד מורכבות (Clayton et al., 2009; Jong & Nguyen, 2015).

דוגמאות שכיחות:

• “אצבע פטיש” (mallet finger): קרע של גיד מכופף/מיישר בגליל האצבע המרוחק.
• “ג'רזי פינגר” (jersey finger): קרע מלא או חלקי של הגיד הכופף העמוק של האצבע (Flexor Digitorum Profundus – FDP) מנקודת החיבור שלו בקצה האצבע.

פגיעות רצועות ומפרקים

נקעי אצבע, קרעים ברצועות קרפליות ופגיעות במפרקי בסיס האגודל (CMC1) נפוצים בספורט מגע, בכדורסל, כדוריד וכדורעף (Rettig, 2003; Morgan & Slowman, 2016).

פגיעות רכות וכוויות

שטפי דם, חבלות מעיכה (crush injuries), כוויות תרמיות או כימיות -נפוצים במיוחד בעבודות תעשייה, בבנייה ובמטבח תעשייתי (Bhatti et al., 2020; Davas Aksan et al., 2010).

גורמים וגורמי סיכון

גורמי סיכון תעסוקתיים

פציעות בכף היד על ארקע תעסוקתי מהוות חלק משמעותי מפציעות העבודה, במיוחד בתעשייה ובבניין. מחקר טורקי הדגים כי 76% מהפגיעות אירעו במהלך עבודה בשכר, ושיעור הפציעות היה גבוה במיוחד באזורים תעשייתיים ובאתרי בנייה (Davas Aksan et al., 2010).

במחקר פקיסטני, מרבית הפגיעות היו קשורות ל:

• פגמים בסביבת העבודה (53%).
• אי שימוש או שימוש לא תקין בכפפות (כ־77%).
• ביגוד רפוי, היעדר תחזוקת מכונות, עבודה במשמרות ארוכות וחוסר ריכוז (Bhatti et al., 2020).

מחקר קולומביאני עדכני מצא כי גברים צעירים, עובדים בתעשייה עם כלי עבודה ומכונות חיתוך, נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לפציעות יד, עם רוב הפגיעות באצבעות הדומיננטיות (Rodríguez et al., 2024).

גורמי סיכון בספורט

פציעות בכף היד ושורש כף היד בספורט נגרמות הן מטראומה ישירה (מכה, נפילה, לכידה) והן מעומס יתר חוזר. נתוני פציעות בכף היד באולימפיאדת ריו 2016 הראו כי ענפי מגע מאופיינים בפציעות טראומטיות חריפות, בעוד ענפי מחבט וג׳ימנסטיקה מאופיינים יותר בפציעות עומס כרוני (Alizai et al., 2021; Webb & Rettig, 2016).

גורמי סיכון נוספים כוללים:

• טכניקה לקויה.
• ציוד לא מתאים (כפפות, מחבט).
• עומס אימונים גבוה ללא התאוששות.
• התחלה פתאומית של פעילות עצימה ללא חיזוק הדרגתי.

גורמים אישיים וחברתיים

מספר מחקרים מצביעים על:

• מין וגיל: גברים צעירים מהווים קבוצת סיכון בולטת, בעיקר בפציעות עבודה ותאונות (Davas Aksan et al., 2010; Bhatti et al., 2020).
• השכלה נמוכה ועבודה לא מיומנת: קשורות ליותר פציעות בכף היד, ככל הנראה בשל פחות הכשרה והדרכה בטיחותית (Bhatti et al., 2020).
• עומס עבודה, עייפות ועבודה במשמרות ארוכות: מגבירים טעויות ותאונות (Khanzode & Maiti, 2012; Medeni, 2025).

תסמינים והסתמנות קלינית

ההסתמנות תלויה בסוג הפגיעה:

• שבר / קטיעה: כאב חד, עיוות נראה לעין, נפיחות, אי יכולת להזיז אצבע/כף יד, לעיתים דימום משמעותי.
• פגיעה בגיד: חוסר יכולת לכופף או ליישר אצבע או שורש כף יד במקטע מסוים, לעיתים עם חתך קטן בלבד בעור.
• פגיעה ברצועות / נקע: כאב סביב מפרק, נפיחות, חוסר יציבות או "בריחה" של המפרק.
• פגיעה עצבית: חוסר תחושה, נימול, חולשה באחיזה.
• פגיעה רכה / כוויה: כאב, אודם, שלפוחיות, ולעיתים פגיעה עמוקה בעור וברקמות שמתחתיו.

פציעות בכף היד ובעיקר פציעות מורכבות עלולות לגרום גם לכאב כרוני, מגבלה בתפקוד, קשיי שינה ולסימפטומים רגשיים ופוסט־טראומטיים (Ghițan et al., 2023).

אבחון

אנמנזה (סיפור הפציעה)

האבחון מתחיל בתיאור מדויק של:

• מנגנון הפציעה (חתך, מעיכה, נפילה, מכונה מסתובבת, בעיטה בספורט).
• זמן שחלף מאז האירוע.
• יד דומיננטית.
• תסמינים (כאב, נימול, חולשה, חוסר תנועה).
• מחלות רקע (סוכרת, הפרעות קרישה, עישון).

אנמנזה טובה מאפשרת לחשוד בשילוב פגיעה בגידים, בעצבים או בכלי דם גם אם הפצע קטן יחסית (Ramirez & Hoyt, 2016).

בדיקה גופנית

הבדיקה כוללת:

• הסתכלות על עיוות, שינויים צבעוניים, נפיחות ודימום.
• בדיקת טווחי תנועה אקטיביים ופסיביים של כל מפרק באצבעות ובשורש כף היד.
• בדיקת תחושה (שטחית ועמוקה) לאורך פיזור עצבי (מדיאני, אולנרי, רדיאלי).
• הערכת זרימת דם (קפילארי ריפיל, דופק רדיאלי/אולנרי).

מדדים וסיווגים כמו HISS או MHISS משמשים להערכת חומרת הפגיעה והצורך במשאבים ניתוחיים ושיקומיים (Nikolić et al., 2021; Davas Aksan et al., 2010).

הדמיה

• צילום רנטגן: כלי בסיסי לאבחון שברים, ניתוקים מפרקיים וגופים זרים.
• אולטרסאונד: מאפשר זיהוי חתכים בגידים, נוזל סביב גיד וציסטות רכות.
• CT / MRI: במקרים מורכבים, חשד לפגיעות מפרקיות עמוקות, קרע רצועות או פגיעה עצבית שאינה ברורה.

בהקשר של פציעות ספורט, MRI הוכיח רגישות גבוהה בזיהוי פגיעות שורש כף יד מורכבות שאינן נראות בצילום רגיל (Alizai et al., 2021).

הערכת טיפול דחוף

מחקרים על טיפול במיון מדגישים כי עיכוב בתפירת גידים, תיקון כלי דם או קיבוע שברים עלול להחמיר תוצאות תפקודיות ולהוביל לנכות ארוכת טווח (Nikolić et al., 2021).

טיפול בפציעות שכיחות בכף היד

עקרונות כלליים

הטיפול בפציעות כף היד נשען על מספר עקרונות:

• שמירה על חיים ושלמות כלי דם: עצירת דימום, שמירה על זילוח.
• שימור רקמה: כל חלק שנקטע נשמר כראוי לצורך אפשרות חיבור מחדש.
• שחזור אנטומי מדויק: של עצמות, גידים, עצבים ורצועות.
• התחלת שיקום מוקדם: למניעת נוקשות וצלקות הגבלה.

ניהול נכון במיון, כולל ניקוי פצע, אנטיביוטיקה לפי צורך, קיבוע זמני והפניה כירורגית, הוכח כמשפר תוצאות תפקודיות (Ramirez & Hoyt, 2016; Nikolić et al., 2021).

טיפול ראשוני (עזרה ראשונה)

בשטח ובבית החולים:

• עצירת דימום באמצעות לחץ ישיר וחבישה.
• הרמת היד מעל לגובה הלב.
• שטיפת הפצע במים נקיים/סליין (אם ניתן).
• שמירת אצבע/חלק כרות בשקית נקייה על קרח (לא במגע ישיר עם קרח).
• הימנעות מניסיון "ליישר" שבר באופן עצמאי.

טיפול שמרני

חלק ניכר מהפציעות -נקעי אצבעות, שברים יציבים, פציעות רכות שטחיות -מטופל באופן שמרני:

• קיבוע בסד / גבס: לשבר יציב או נקע, למשך מספר שבועות בהתאם למיקום.
• משככי כאבים ו־NSAIDs: בהתאם למצב הרפואי.
• טיפול ידני וריפוי בעיסוק: לשיקום טווחי תנועה, כוח ויכולת תפקודית (Nikolić et al., 2021).

טיפול ניתוחי

פציעות מורכבות (שברים לא יציבים, פגיעות גיד/עצב/כלי דם, קטיעות חלקיות) דורשות התערבות כירורגית. טכניקת הרדמה מקומית בערנות מלאה ללא חוסם עורקים (WALANT – Wide Awake Local Anesthesia No Tourniquet) -הפכה בשנים האחרונות לכלי מרכזי בניתוחי כף היד. במחקר רטרוספקטיבי נמצא כי ניתוחי WALANT מאפשרים תיקון מגוון רחב של פגיעות יד עם זמני המתנה קצרים יותר, עלויות נמוכות וכאב מופחת, כאשר המטופל ער ויכול להפעיל את האצבעות במהלך הניתוח (Gabay et al., 2025).

לפי סקירות עדכניות, טיפול כירורגי מוקדם בפגיעות גיד, עצב וקטיעות משפר באופן משמעותי את סיכויי שימור התפקוד ומקטין סיבוכים כמו נוקשות, כאב כרוני וזיהום (Ramirez & Hoyt, 2016; Ghițan et al., 2023).

שיקום והשלכות ארוכות טווח

שיקום כף היד כולל:

• תרגילי טווח תנועה הדרגתיים.
• חיזוק שרירי כף יד ואמה.
• סדים דינמיים לשיפור יישור/כיפוף.
• עיבוד צלקות (עיסוי, סיליקון).
• התאמת סביבת עבודה ואביזרי עזר.

מחקר על שברים ופציעות עצם ביד הדגיש כי ללא שיקום מתאים, שיעור ההגבלה התפקודית והסימפטומים הפסיכולוגיים עולה משמעותית (Ghițan et al., 2023).

מניעת פציעות שכיחות בכף היד

מניעה היא המרכיב החשוב ביותר בהפחתת הנטל העצום של פציעות בכף היד. מחקרים תעסוקתיים וספורטיביים מדגישים שלושה צירים: הנדסת סביבה, ציוד מגן, וחינוך/תרבות בטיחות.

סביבת עבודה בטוחה

מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שעבודה באזורים תעשייתיים ובנייה ללא אמצעי בטיחות נאותים מעלה את הסיכון לפגיעות יד פי 29-50 ביחס לסביבה שאינה תעשייתית (Davas Aksan et al., 2010).

המלצות מרכזיות:

• התקנת מגני בטיחות על מכונות מסתובבות וחותכות.
• מנגנוני עצירה מהירה (emergency stop).
• תחזוקה שוטפת של מכונות למניעת תקלות מסוכנות.
• תכנון עמדת עבודה שמקטין סיכון למעיכה/חתך.
• 8.2 ציוד מגן אישי (PPE) -כפפות ואמצעי מיגון.

מחקר בקרב פועלי בניין מצא כי שימוש לא עקבי או לא נכון בציוד מגן אישי, ובכלל זה כפפות, קשור לעלייה משמעותית בשיעור התאונות והפציעות (Sehsah et al., 2020).

מחקרים נוספים הראו כי:

• שימוש נכון ושיטתי בציוד מגן אישי (PPE – Personal Protective Equipment) מפחית משמעותית פציעות ותאונות עבודה (Exposto et al., 2021).
• השימוש הממשי ב־PPE תלוי בתפיסת העובד את הסיכון, בהכשרה, בנגישות הציוד ובתרבות הבטיחות בארגון (Tessema & Sema, 2022).

עקרונות מניעה באמצעות PPE:

• התאמת סוג הכפפה לסיכון (חיתוך, כימיקלים, חום).
• התאמת מידה (כפפה גדולה מדי יכולה "להיתפס" במכונה; קטנה מדי פוגעת בתפקוד).
• חינוך עובדים לגבי מתי וכיצד להשתמש בכפפות.
• פיקוח ושגרות בקרה על שימוש בציוד.

במחקר הפקיסטני, כ־77% מהנפגעים לא השתמשו בכפפות או השתמשו בכפפה לא מתאימה בזמן הפציעה -נתון שמדגיש היטב את הפוטנציאל המניעתי של ציוד מגן (Bhatti et al., 2020).

חינוך והדרכה

סקירות על תאונות עבודה מצביעות על כך שתכניות הדרכה ממוקדות -המדגישות סיכונים, סימולציות עבודה בטוחה, ותיקון התנהגות מסוכנת -מפחיתות באופן מובהק את שיעור הפציעות (Khanzode & Maiti, 2012; Sweileh, 2023).

הדרכה יעילה כוללת:

• הכשרה בתחילת העבודה ובאופן רענון תקופתי.
• הדגמות "מה עושים / מה לא עושים".
• דיון פתוח באירועי כמעט־תאונה ולמידה מהם.
• עידוד עובדים לדווח על ליקויי בטיחות ללא חשש מענישה.

מניעה בספורט

במגרש הספורט, התמקדות במניעה יכולה להפחית פציעות יד ושורש כף היד:

• שימוש בציוד מגן (כפפות באגרוף, מגני יד בכדוריד/כדורעף לפי צורך).
• לימוד טכניקות נפילה בטוחה (במיוחד בג׳ודו, התעמלות וסקי).
• חיזוק שרירי כף היד והאמה כחלק מתכנית אימון.
• הגבלת עומס אימונים ויצירת מנוחה מספקת בין אימונים (Rettig, 2003; Alizai et al., 2021).

מניעת פציעות בבית ובילדים

הבית הוא מקור שכיח לפציעות יד, בעיקר בילדים: דלתות נסגרות על אצבעות, סכינים במטבח, בלנדר, ואמצעי חשמל נוספים.

המלצות:

• התקנת מגני אצבעות בדלתות פנימיות.
• הרחקת סכינים וכלי חיתוך מהישג יד ילדים.
• כיסוי מפסקי הפעלה של מכשירי מטבח.
• הדרכת ילדים לשימוש זהיר בכלים חדים.

סיכום

פציעות שכיחות בכף היד כולל שברים, קטיעות, חתכים עמוקים, פגיעות גיד ורצועות ופגיעות רכות, מהוות נטל משמעותי ברמה האישית, החברתית והתעסוקתית. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהן מהוות אחוז ניכר מתאונות העבודה, שכיחות בספורט וברמה גבוהה במדינות מתפתחות, וקשורות לא פעם לנכות ארוכת טווח ולסבל פסיכולוגי (Davas Aksan et al., 2010; Bhatti et al., 2020; Ghițan et al., 2023; Rodríguez et al., 2024).

האבחון דורש הבנה טובה של מנגנון הפגיעה, בדיקה גופנית יסודית והשלמת הדמיה מתאימה. הטיפול נע בין קיבוע שמרני וטיפול ידני לבין ניתוחים מורכבים, עם מגמה מתרחבת לשימוש בטכניקות כמו WALANT המשפרות נגישות, נוחות ותוצאות (Gabay et al., 2025; Ramirez & Hoyt, 2016).

עם זאת, המפתח האמיתי טמון במניעה: תכנון סביבת עבודה בטוחה, שימוש עקבי בציוד מגן אישי, תרבות בטיחות ארגונית, הדרכה רציפה, התאמת ציוד וטכניקה בספורט והגנה על ילדים בבית. יישום רחב של עקרונות אלו יכול לצמצם באופן משמעותי את שכיחות הפציעות בכף היד, לחסוך סבל רב ולשפר את איכות החיים של מיליוני אנשים בעולם.

References:

Alizai, H., Engebretsen, L., Jarraya, M., Roemer, F. W., & Guermazi, A. (2021). Wrist injuries detected on magnetic resonance imaging in athletes participating in the Rio de Janeiro 2016 Summer Olympic Games. Quantitative Imaging in Medicine and Surgery, 11(7), 3244-3251.

Bhatti, D. S., Ain, N. U., & Fatima, M. (2020). Occupational hand-related injuries at a major tertiary care burn and reconstructive center in Pakistan. Cureus, 12(9), e10444.

Clayton, R. A. E., & Court-Brown, C. M. (2008). The epidemiology of musculoskeletal tendinous and ligamentous injuries. Injury, 39(12), 1338-1344.

Davas Aksan, A., Durusoy, R., Ada, S., Kayalar, M., Aksu, F., & Bal, E. (2010). Epidemiology of injuries treated at a hand and microsurgery hospital. Acta Orthopaedica et Traumatologica Turcica, 44(5), 352-360.

Exposto, L. A. S. M., Francisco, M., Gonçalves, T. R., Colo, A. L., Barros, Q. F., Costa, H. M. C., & Fontes, R. (2021). Monitoring the use of personal protective equipment on employers’ health and safety. International Journal of Occupational Medicine and Safety, 3(2), 364-372.

Gabay, T., Jia, Y. F., de Frey, N., Ramothata, T., Maisela, C., Colloty, A., Maseko, N. T., & Kgagudi, M. P. (2025). A retrospective analysis of hand conditions treated using the Wide Awake Local Anesthesia No Tourniquet (WALANT) technique at a teaching hospital. Cureus, 17(8), e90198.

Ghițan, A. F., Gheorman, V., Gheorman, V., Militaru, F., Udriștoiu, I., & Ciurea, M. E. (2023). Bone injuries in the hand and forearm: Prevalence and psychological ramifications. Current Health Sciences Journal, 49(4), 510-516.

Khanzode, V. V., & Maiti, J. (2012). Occupational injury and accident research: A review. Journal of Public Health, 20(1), 1-12.

Medeni, V., et al. (2025). Occupational injuries among hospital workers: A scoping review of risk factors. Journal of Public Health Theory and Practice, 31(2), 99-113.

Nikolić, J., Marinković, M., Leković, D., & Đozić, I. (2021). Evaluation of hand injury management at the emergency department -Are we getting better? Vojnosanitetski Pregled. Advance online publication.Ramirez, E., & Hoyt, K. (2016). Management of hand injuries: Part II. Advanced Emergency Nursing Journal, 38(4), 265-284.

Rodríguez, A. M., Tocanchón, G. P., Villalba, J. T., Pombo, L. M., Teherán, A. A., Camero-Ramos, G., Ayala, K. P., & Acero, G. M. (2024). Epidemiology of work-related hand and wrist injuries in a referral center: A descriptive study. World Journal of Orthopedics, 15(7), 650-659.

Sehsah, R., El-Gilany, A.-H., & Ibrahim, A. M. (2020). Personal protective equipment use and its relation to accidents among construction workers. La Medicina del Lavoro, 111(4), 285-295.

Tessema, M., & Sema, W. (2022). Utilization of personal protective equipment and associated factors among large-scale factory workers in Debre-Berhan Town, Amhara Region, Ethiopia, 2021. Journal of Environmental and Public Health, 2022, 1-10.

Webb, A., & Rettig, A. C. (2016). Gymnastic wrist injuries. In A. C. Rettig (Ed.), Hand and wrist injuries in sports (pp. 145-162).

Rettig, A. C. (2003). Athletic injuries of the wrist and hand. The American Journal of Sports Medicine, 31(6), 1038-1048.