מפרק הלסת מבנה ותנועה

מפרק הלסת – מבנה ותנועה של המפרק הזה מהווים נקודת התחלה טובה לאבחון הפרעות שמתפתחות. התפקוד של פרקי הלסתות שלנו הם עניין מורכב להפליא. תפקוד נורמלי של פרקים אלו נשען על:

• מבנה המפרק
• השליטה השרירית עצבית
• תקינות הרקמות הרכות המרכיבות את המפרק
• תפקוד תקין של כלל הרקמות ועל היחס בין החלקים השונים

אין ספק ששום מפרק אחר בגוף אינו עומד ברמת העומסים של מפרקי הלסת. מסיבה זאת ריבוי הנזקים במפרקים הללו אינם צריכים להפתיע. עומסים אלו גורמים לשכיחות הגדולה של כאבים בפנים הנגרמים בגלל הפרעות בריאותיות במפרק הלסת.

ישנה חשיבות עצומה באבחון מוקדם של הנזק במפרק הלסת. אבחון כזה יאפשר טיפול יעיל ויכול אף לעצור את המשך הנזק. הכרה של מפרק הלסת מבנה ותנועה תאפשר זיהוי מקור הנזק והגורם לסימפטומים בלסת. הכרת האנטומיה והביומכניקה של מפרק הלסת יעזרו לנו לשקם את המפרק ולמנוע את הישנות הבעיה.

מפרק הלסת מבנה ותנועה – רקע

המפרק הלסת (TMJ) הוא מפרק סינוביאלי המחבר את הלסת התחתונה לעצם הטמפורלית של הגולגולת. ה- TMJ מאפשר תנועות שונות של הלסת התחתונה. תנועות אלה נשלטות על ידי שרירי הלעיסה ושרירי היואיד. מפרק הלסת מקבל את עיצבוב מענפים של העצב המשולש (trigeminal). אספקת הדם אל המפרק מגיעה מענפים של עורק התרדמה החיצוני (external carotid artery). ה- TMJ מעורב בתפקודים חשובים כגון לעיסה, בליעה ודיבור. תפקוד לקוי של המפרק עלול לגרום לכאב, נכות ואיכות חיים מופחתת.

לעיתים השימוש האינטנסיבי במפרק גורם לו פגיעה תפקודית ו/או מבנית והתפתחות תסמונת מפרק הלסת. תסמונת מפרק הלסת כוללת סימפטומים רבים ובכללם כאבי לסתות, מגבלות תנועה של הלסת ועוד. לאבחון הנזק במפרק הלסת יש צורך להכיר את המורכבות המבנית והתפקודית של המפרק. הכרת האנטומיה והביומכניקה של מפרק הלסת היא צורך של כל קלינאי שמטפל במפרק. בלי ידיעה כזאת האבחון הופך להיות ניחוש והטיפול מאבד מסיכויי ההצלחה שלו.

אנטומיה של מפרק הלסת

עצמות המפרק

מפרק הלסת (Temporomandibular Joint) נוצר בין:

• ראש המפרק – עלי (Condyle) של הלסת התחתונה (Mandible)
• לשקע המפרקי – מכתש (Articular fossa) המצוי בעצם הטמפורלית (Temporal) שבגולגולת

מפרק הלסת (מפרק לסתי רקתי) הוא בעל שני ראשים (Bi-condylar) מסוג של "כדור ומכתש". הצד העליון של המפרק (המכתש) הוא חלק מהגולגולת ואינו מתנועע.  ואילו הצד התחתון של המפרק בלסת התחתונה (עלי) יש יכולת תנועה.

מאפיינים אנטומיים נוספים של מפרק הלסת כוללים:

• מפרק הלסת הוא מפרק סינוביאלי בעל יכולות החלקה
• המפרק עטוף בקופסית ומיוצב באמצעות שלוש רצועות עיקריות
• החלל המפרקי מלא בנוזל סינוביאלי לצורך ביצוע תנועות חלקות והזנה של הרקמות
• שני החלקים הגרמיים של המפרק מחוברים באמצעות רקמות חיבור
• נקודות החיכוך במפרק מכוסים בסחוס עשיר בקולגן (צבועים בצבע כחול)
• הדיסק התוך מפרקי (TMJ articular disc) או מיניסקוס מפריד בין שני חלקי המפרק

הדיסק התוך מפרקי

בין שני חלקי המפרק מתפקדת רקמה סחוסית מעובה הקרויה מיניסקוס או הדיסק התוך מפרקי. הדיסק התוך מפרקי שבנוי בצורת אוכף מפריד בין שני חלקי המפרק הגרמיים. המניסקוס או הדיסק מחוברים:

• לפנים: אל ראש עצם הלסת התחתונה ואל שריר הכנפה הצידי (Lateral pterygoid muscle)
• ומאחור: אל קופסית המפרק.

חיבורים אלו מאפשרים לדיסק לנוע עם ראש עצם הלסת התחתונה ועם הקופסית ובכך להישאר באופן קבוע בין שני חלקי המפרק הגרמיים. תפקידו העיקרי של הדיסק התוך מפרקי הוא לעזור לתנועת הלסת התחתונה ולספוג חלק מהעומס הנגרם עקב הלעיסה.

המיניסקוס מחלק את העומס בתוך המפרק על שטח רחב יותר ומונע עומס יתר נקודתי. עוביו של המיניסקוס משתנה בחלקיו השונים. להתנהגותו הביו-מכנית של המיניסקוס בעת פתיחה וסגירה של הפה יש השלכות על חלק ניכר מהסימפטומים שחשים הסובלים מתסמונת מרק הלסת. בהרבה מקרים של תסמונת מפרק הלסת נמצא נזק למיניסקוס התוך מפרקי. אספקת דם ועצבוב עשיר הופכים את הדיסק לרגיש כאב.

שרירי הלסת

שרירי הלסת מהווים מרכיב חשוב בתפקוד ובפתולוגיה של המפרק. על שרירי הלסת מוטלים עומסים אדירים והרבה פעמים הם מהווים מקור לכאב. עוד חשוב לזכור שעומסי יתר, אם יש כאלו מועברים בחלקם למפרקים עצמם ולרקמות הסובבות אותם.

ארבעה שרירי הלעיסה (Muscles of Mastication) העיקריים שמפעילים את מפרק הלסת כוללים:

• את שריר המלעס (Masseter) החזק במיוחד
•  שריר הצדע (Temporalis)
• את שריר הכנפה התיכון (Medial Pterygoid)
• ואת השריר הכנפה הצדי (Lateral Pterygoid)

שרירים אלו יחד עם שרירים נוספים כגון:

• שריר המחצצר (Buccinator)
• השריר הדו בטני (Digastric) ועוד

אחראים למגוון התנועות הרחב של מפרק הלסת כולל פתיחת הפה וסגירתו, קידום הלסת והסגתו וכן ביצוע תנועות לצדדים.

עצבוב וכלי דם

שרירי הלעיסה מעוצבבים באמצעות השורש המוטורי של העצב הגולגולתי החמישי (Trigeminal) והעצב הגולגולתי השביעי (Facial). העיצבוב של מפרק הלסת מגיע משלושה עצבים שונים:

• העצב אאוריקולוטמפורל (Auriculotemporal)
• עצב המסטריק (Masseteric)
• והענף העמוק האחורי של עצב הטמפורל (Temporal)

כלי הדם המזינים את מפרק הלסת כוללים שלוש שלוחות של העורק הטמפורלי הרדוד (Temporal Artery) וחמש שלוחות של העורק המקסילארי העמוק (Maxillary Artery).

תעלה פטרוטימפניק

תעלה זעירה (Petrotympanic fissure) בעצם הטמפורלית אשר רצה בין מפרק הלסת לחלל הטימפני באוזן. בתוך התעלה הזו עוברות מספר רקמות שונות: רצועה המחברת, כך גילו שני החוקרים גוד ומורגן את עצם הפטיש עם המיניסקוס והקפסולה של מפרק הלסת, וכן העורק הטימפני, העצב הקורדה טימפני (Chorda tympani) והעצב הטימפני (Tympanic nerve). שני העצבים הללו הן הסתעפויות של העצבים קרניאליים (VII and IX). לחיבור האנטומי שבין מפרק הלסת לבין האוזן התיכונה יש השלכות קליניות.

התנועות של מפרקי הלסת

תפקידו החשוב ביותר של מפרק הלסת הוא לאפשר לנו ללעוס ולדבר. שרירי הלעיסה החזקים שולטים במגוון התנועות של המפרק ומאפשרים לו למלא את ייעודו. בנוסף למורכבות של התנועה נדרש ממפרק הלסת גם יכולת לעמוד בעומסים קשים ולאורך זמן. התנועות של מפרקי הלסת מוגבלות ומונחות על ידי העצמות, השרירים, הרצועות והמנשך של השיניים.

סגירת הלסת

השרירים סוגרי הלסת – שריר המלעס (Masseter Muscle), שריר הצדע (Temporalis Muscle) ושריר הכנפה התיכון (Medial Pterygoid Muscle). שרירים אלו עלולים להיות פעילים באופן בלתי רצוני ולגרום לחריקת שיניים או הידוק לסתות.

פתיחת הלסת

השרירים פותחי הלסת – שריר הכנפה הצידי (Lateral Pterygoid Muscle) יחד עם עזרה של שתי קבוצות השרירים ההיואידים: האינפראהיואיד והסופראהיואיד. התנועות של מפרק הלסת ייחודיות בכך שהן נדרשות לפעול במקביל. אין עוד זוג מפרקים בגוף שחייבים לפעול בסנכרון מושלם כמו מפרקי הלסת.

תנועות נוספות

מלבד פתיחה וסגירה למפרק הלסת יש שלוש תנועות אפשריות: תנועת החלקה קדימה ואחורה, תנועה סיבובית ותנועה מצד לצד. כאשר אנו פותחים את הפה מתרחשות שתי תנועות במקביל. התנועה הראשונה היא רוטציה על ציר אופקי של ראש מפרק הלסת (Condyle) והתנועה השנייה היא למעשה תנועת גלישה לפנים של ראש (Condyle) הלסת התחתונה יחד עם המיניסקוס. במצב של סגירת הפה החלק העבה של המיניסקוס מונח מעל ראש מפרק הלסת (Condyle). במצב של גלישת ראש המפרק לפנים החלק הדק של המיניסקוס הוא שמפריד בין ראש המפרק והשקע בעצם הטמפורלית בו הוא מצוי. הרצועות במצבן המיטבי בולמות את התנועה של המפרק ומונעות תזוזה שאינה אופטימלית.

References:

Alomar X, Medrano J, Cabratosa J, et al. Anatomy of the temporomandibular joint. Seminars in Ultrasound, CT and MRI. 2007;28(3):170-183.

Hinton RJ. Structure and function of the temporomandibular joint disc: implications for tissue engineering. Journal of Oral and Maxillofacial Surgery. 2012;70(4):e15-e26.

Kamal A, El-Sharkawy R, El-Badry M, et al. Temporomandibular joint: Anatomical, functional and clinical correlations. International Journal of Morphology. 2019;37(1):1-8.

Kaplan AS, Assael LA. Temporomandibular disorders: diagnosis and treatment. Philadelphia: Saunders; 1991.

Klasser GD, Greene CS, Lavigne GJ. Oral appliances and the management of sleep bruxism in adults: a century of clinical applications and search for mechanisms. International Journal of Prosthodontics. 2010;23(6):453-462.

Laskin DM, Greene CS, Hylander WL. Temporomandibular disorders: an evidence-based approach to diagnosis and treatment. Chicago: Quintessence; 2006.

Machon V, Hirjak D, Lukas J. Anatomy and biomechanics of the temporomandibular joint. Biomedical Papers of the Medical Faculty of Palacky University in Olomouc. 2008;152(2):181-186.

Manfredini D, Guarda-Nardini L, Winocur E, et al. Research diagnostic criteria for temporomandibular disorders: a systematic review of axis I epidemiologic findings. Oral Surgery Oral Medicine Oral Pathology Oral Radiology Endodontics. 2011;112(4):453-462.

Okeson JP. Management of temporomandibular disorders and occlusion. St Louis: Mosby; 2013.

Zhang S, Hu K, Liu Y, et al. Temporomandibular joint disc: A review from embryonic development to tissue engineering applications. Journal of Biomedical Materials Research Part A. 2020;108(5):1069-1082.