פציעות ספורט טיפול עצמי ומקצועי

פציעות ספורט – טיפול עצמי או טיפול מקצועי חייבים להתבצע במהירות כדי למנוע נזקים ומגבלות כרוניים. מה הגישה הנכונה לטפל בפציעה מסוג זה? האם לנקוט בגישה שמרנית, ללא ניתוחים וללא תרופות וזריקות או הגישה הכירורגית ולגמור עם זה? האם עדיף טיפול כירורגי ורק לאחריו טיפול שמרני לצורך שיקום? התשובות לשאלות הלגיטימיות האלו לא תמיד פשוטות.

טרם החלטה מהסוג הזה נדרשת אבחנה ברורה של מהות הפציעה והערכה של הפרוגנוזה הצפויה. אבחון פציעת הספורט מתבסס על מידע שמופק מההיסטוריה הרפואית, מהבדיקה הגופנית ומבדיקות מעבדה ודימות. הליך של אבחנה מבדלת יועיל להגיע לאבחון מדויק יותר.

פציעות ספורט טיפול עצמי ומקצועי – רקע

פציעות ספורט הן בעיה נפוצה ויקרה המשפיעה על מיליוני אנשים בגילאים שונים וברמות פעילות שונות. בארצות הברית מתרחשות בממוצע 8.6 מיליון פציעות מפעילויות ספורט ופנאי כל שנה. על פי הקמפיין הלאומי SAFE KIDS והאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים:

• יותר מ -3.5 מיליון ילדים בגילאי 14 ומטה נפגעים מדי שנה בספורט או בפעילויות פנאי בארה"ב.

האזורים שנפגעו במהלך עיסוק בפעילות ספורט ופנאי כללו את האזורים הנמוכים יותר:

• גפיים (42.0%), גפיים עליונות (30.3%) וראש וצוואר (16.4%)

בקרב מבוגרים, השיעור המשוער של פציעות הקשורות לספורט משתנה לפי סוג הספורט. אופניים, כדורסל, בייסבול וסופטבול הם הגורמים השכיחים ביותר לפציעות ספורט. פציעות ספורט יכולות לנבוע מטראומה, שימוש יתר, טכניקה לא נכונה או מחסור בציוד מגן. יכולות להיות להם גם השלכות ארוכות טווח, כגון כאב כרוני, נכות או ירידה באיכות החיים.

הנזקים מפציעות ספורט נעים בין "מתיחת שריר", נקע בקרסול ודלקות גידים לבעיות חמורות יותר. בין ההפרעות הבריאותיות החמורות שעלולות להיגרם בגלל תאונות דרכים, פציעות ספורט, נפילות ועוד נמנה:

• פריקות של מפרקים
• שברים
• קריעה של עצבים וחוט השדרה
• ואף מוות בשל פגיעה מוחית

נזקים גופניים עלולים להיגרם גם בגלל עומסים חוזרניים על חלקי הגוף השונים. בין ההפרעות הבריאותיות שעלולות להתפתח בגלל ספורט (ריצה, טניס ועוד) או עבודה חוזרנית (הקלדה, פס ייצור ועוד) נמנה:

• שברי מאמץ
• דלקת בגידים
• דלקות בלוחות הגידול של העצמות
• פריצות דיסק ועוד

אבחון מדויק ומקצועי הוא תנאי לטיפול יעיל. ללא התייחסות מקצועית רוב הפציעות לא תחלמנה באופן מיטבי. טיפול וניהול הולם בשלבי ההחלמה השונים יכול לקבוע את איכות הריפוי ואת הסיכוי לפציעות חוזרות.

ללא שיקום המפרק יישאר מוגבל, כואב, חלש, לא יציב ופגיע לפציעה חוזרת!

פציעות ספורט טיפול עצמי – כללים

לרוב פציעות ספורט יש רקע מכאני ועל כן יכולים להיות מטופלים באופן שמרני. כלומר ללא ניתוחים ובמידת האפשר ללא תרופות:

• זכרו התנהלות שאינה יוצרת כאב כאשר הפציעה בראשית דרכה היא קריטית לריפוי עצמי. כל פעילות שניתן לבצע ללא כאב רצוי להמשיך ולבצע אותה.
• ככלל, מנוחה במיטה אינה מומלצת שכן די מהר היא גורמת לנזקים ומאיטה את ההחלמה
• במידת הצורך יש לשקול חבישה ו/או קביים כדי לאפשר מנוחה יסודית לפציעה בגפיים
• חזרה הדרגתית לפעילות שגרתית בעבודה ובספורט

חשוב להוסיף להתנהל בזהירות לעוד פרק זמן של 4 – 8 שבועות גם לאחר שהכאב נעלם. זהירות תאפשר לרקמה שנפגעה החלמה מלאה. הקפידו להימנע מאותן שגיאות שהובילו להיווצרות הבעיה.

פציעות ספורט – מתי לפנות לגורם מקצועי?

פנו לגורם מקצועי אם אחד מהתיאורים תואם את המצב שלך:

•  כאביך חריפים
•  ישנה נפיחות או הרדמות של חלק כלשהו בגופך.
•  אינך יכול לשאת עומס על האזור הפגוע
•  חוסר יציבות של מפרק
• עיוות של המפרק

פציעות ספורט טיפול כירופרקטי

כאבים שמוסיפים להחמיר או אינם מגיבים לטיפול עצמי מחייבים עזרה מקצועית. כירופרקטיקה נותנת מענה שמרני, ללא תרופות או ניתוח למירב פציעות הספורט. הכירופרקט מאומן לאתר ולטפל בפציעות שמתפתחות בגלל תפקוד ביו-מכאני לקוי, עומס יתר או טראומה. הכירופרקטיקה בהסתכלותה התפקודית על גוף האדם יכולה להועיל גם במניעת פציעות ספורט ובשיפור ביצועי האתלטים כפי שספורטאי צמרת רבים יעידו.

רוב מדינות המערב בניהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה, ניו-זילנד ואוסטרליה כוללות כירופרקטים בקבוצות האולימפיות כבר שנים רבות. הבנת העקרונות הביו מכניים המעורבים בסוגי הספורט השונים עוזרת לכירופרקטים למנוע פציעות ולהחזיר את הספורטאים לתפקוד מיטבי לאחר פציעה בעזרת שיקום. על הספורטאי להחלים לחלוטין מפציעתו על מנת למנוע מעגל חוזר של פציעות ההופכות לכרוניות.

מהות הטיפול תלויה בסוג הפציעה, חומרת הפציעה והשלב שבו הפציעה מצויה. בעיקרון:

• בשלבים החריפים הטיפול יהיה פסיבי ויכלול אמצעי עזר להורדת דלקות
• ובשלבים המתקדמים יותר יהפוך הטיפול בהדרגה לאקטיבי ויצריך מעורבות הולכת וגדלה של המטופל.

הטיפול במרפאה נעשה באמצעות מיטב המכשור הרפואי הקיים כולל לייזר, אולטרה סאונד וטיפול בגלי הלם. הטיפול יכלול הנעה מבוקרת של האזור הפצוע על מנת למנוע החלשות שרירים ומגבלות תנועה חריפות. במידת הצורך יופנה המטופל לטיפול בתרופות אנטי דלקתיות הכוללות הזרקה של קורטיזון. כמוצא אחרון בלבד נמליץ על אופציה כירורגית.

שיקום הפציעה וחזרה לפעילות

במרפאתנו לא מסתפקים בהפחתת הכאבים מפציעת הספורט. אנו נשאף לשקם את האזור שנפגע ולאפשר לו לעמוד בעומסים של הפעילות השגרתית ופעילות ספורט. נשפר את תפקודו של המפרק הפצוע על ידי כך:

• שנחזיר לו את האיזון השרירי
• נשפר את טווח התנועה שלו
• ונשפר את תחושת המיקום ושיווי המשקל

הקשר הקינמטי של חלקי הגוף השונים מחייב אותנו להתייחס גם לפרקים האחרים בגוף שיש להם קשר אנטומי ו/או קשר תפקודי עם המפרק הנפצע. לכן נשפר גם את התפקוד של הפרקים האחרים בגוף שעשויים להשפיע על תפקודו של המפרק הפצוע: הקרסול? הברך? הכתף? הגב? ניצור עומס הדרגתי על המפרק המשוקם עד לעצמה הנדרשת לפעילות הרגילה של המטופל.

נשפר את היציבה אם נזהה שהיא מעמיסה על אזור הפגיעה ומאיטה את ההחלמה. על מנת להפחית עומסים בלתי רצויים על החלק שנפגע נבחן ונתקן גם את הארגונומיה שלכם. נבחן ונבדוק את השפעת ההתנהגות שלכם על הפציעה. נבדוק איך אתם יושבים, איך אתם עובדים ואיך אתם מפעילים את גופכם במגרשי הספורט. במידת הצורך, אם נגיע למסקנה שטכניקות האימון שלכם אינה נכונות נשפר גם אותן.

זמן שיקום והחלמה

הרבה פעמים אנו נדרשים לענות על השאלה: "מתי אני חוזר לפעילות?" התשובה לשאלה זאת אינה חד משמעית והמון משתנים משפיעים עליה כמו האם אתם מקפידים על ההנחיות שניתנו לכם באופן מלא? גורמים נוספים שעלולים לעקב את ההחלמה כוללים את גילו של הפצוע, האם יש היסטוריה של פציעות חוזרות, מצבו הבריאותי הכללי, כושרו הגופני, עיסוקו של הפצוע ועוד.

בכול מקרה אני נותן כאן הערכה בלבד של כמות הזמן הנדרשת לרפא ולשקם פציעות מסוגים שונים:

•  ריפוי ושיקום פציעות חריפות של רקמות רכות (שרירים, רצועות, גידים, בורסות, עצבים): ± שישה שבועות
•  טיפול ושיקום פציעות כרוניות של רקמות רכות (שרירים, רצועות, גידים, בורסות, עצבים): ± שישה חודשים
•  ריפוי ושיקום שברים: בין 6 – 12 שבועות

האם צריך למנוע מאתלט פצוע לשחק או להתאמן?

בבואנו להחליט לגבי המשך הפעילות הגופנית של ספורטאי עלינו קודם לכן לענות על שתי שאלות: האם המשך השתתפותו של המטופל בפעילות הספורט שלו תגרום להחמרת הנזק? והאם ניתן להמשיך את הפעילות הזאת תוך שינויים באופן הביצוע בלבד? אם התשובה לשתי השאלות היא שלילית מחובתנו (למרות התנגדות הגורמים השונים כולל הספורטאי עצמו) למצוא פעילות חלופית ולאסור עליו את המשך הפעילות המזיקה. כמובן שבמידת האפשר, נעדיף לשנות את אופן הפעילות של הספורטאי (חבישה, תומך מפרק, תפקיד) להותירו על המגרש.

מכתב תודה על טיפול בפציעות ספורט

References:

Sports Injury Statistics | Johns Hopkins Medicine https://www.hopkinsmedicine.org/health/conditions-and-diseases/sports-injuries/sports-injury-statistics

Common Sports Injuries: Incidence and Average Charges | ASPE https://aspe.hhs.gov/reports/common-sports-injuries-incidence-average-charges-0

Sports injury incidence | British Journal of Sports Medicine https://bjsm.bmj.com/content/34/2/133

Epidemiology of High School Sports-Related Injuries Resulting in Medical Disqualification: 2008-2009 Through 2013-2014 Academic Years | The American Journal of Sports Medicine https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/0363546517738731

Epidemiology of Emergency Department Visits for Sports and Recreation-Related Injuries Among Children — United States, 2010–2016 | MMWR https://www.cdc.gov/mmwr/volumes/67/wr/mm6733a3.htm

The incidence and burden of hospital-treated sports-related injury in people aged 15+ years in Victoria, Australia, 2004–2010: a future epidemic of osteoarthritis? | Osteoarthritis and Cartilage https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S106345841930153X

Injury Rate and Patterns Among CrossFit Athletes | Orthopaedic Journal of Sports Medicine https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/2325967114531177