האם סנובורד מסוכן יותר מסקי? עונת הסקי בפתח ואתם מתגעגעים ללבן? ובכן, אל תשכחו שמדובר בתחום בעל רמת סיכון גבוהה לנזקים גוף. מחקרים מצאו שביחס לשיעור הפציעות הנגרמות מגלישת סקי הגלישה עם סנובורד מסוכנת יותר. הסיכון העודף הזה גורם לפציעות רבות יותר בעמוד השדרה ובמפרקים אחרים בגלל סנובורד.
פציעות הנגרמות בגלל גלישה כזאת או אחרת על שלג הן פציעות ספורט שכיחות ביותר. החשש משיעור הפציעות הגבוה של הספורט הזה מרתיע רבים מהמעורבות בזה. מספר צעדי זהירות, שימוש בציוד הולם ומודעות עשויים להועיל במניעת פציעות ועוגמת נפש מרובה. קסדה זה חובה! אבחון מהיר ומדויק של הפציעה והערכת חומרתה יאפשרו טיפול יעיל וימנעו נזקים כאבים כרוניים. במאמר הנוכחי "האם סנובורד מסוכן יותר מסקי" נדון בנושא.
1) האם סנובורד מסוכן יותר מסקי – רקע
סקי וסנובורד מהווים את רוב פעילויות ספורט החורף. פעילות ספורט חורפית על שלג מהווה חוויה מהנה ומאתגרת אך גם נושאת בסיכון מסוים לפציעות. שכיחות הפציעות בספורט השלג נעה לרוב בין 2 ל-4 פציעות לכל 1,000 ימי גלישה. שכיחות הפציעות בקרב גולשי סקי היא 1.23 לכל 100,000 משתתפים, ושיעור הפציעות בקרב גולשי סנובורד הוא 1.22 לכל 100,000 משתתפים. בהתחשב במספר המשתתפים בסקי ובסנובורד מדי שנה, חשוב להבין כיצד למנוע ולטפל בפציעות שריר-שלד שמתרחשות בספורט חורף. השאלה “מה מסוכן יותר, סנובורד או סקי?” נשמעת פשוטה, אבל מבחינה מדעית היא דורשת פירוק לשלוש שאלות משנה:
- מהו שיעור הפציעות הכולל ביחס לחשיפה (למשל פציעות ל־1,000 ימי גלישה)?
- מהי חומרת הפציעות (כמה מהן גורמות להיעדרות ארוכה, אשפוז, ניתוח, או נזק נוירולוגי)?
- מהו דפוס הפציעות (אילו אזורים נפגעים יותר בכל ענף, ברך, שורש כף יד, כתף, ראש/צוואר, עמוד שדרה)?
הספרות בעשורים האחרונים מצביעה על מסקנה עקבית: אין “מנצח” חד־משמעי. בחלק מהאוכלוסיות שיעור הפציעות הכולל דומה בין סקי לסנובורד, אך הפציעות שונות מאוד באופי שלהן ולכן גם תחושת “המסוכנות” משתנה לפי מה שמגדירים כסיכון.
בהכללה גסה אך שימושית:
- בסנובורד רואים יותר פציעות גפה עליונה (במיוחד שורש כף יד וכתף) ולעיתים שיעור גבוה יותר של פגיעות ראש/פנים בקבוצות מסוימות.
- בסקי רואים יותר פציעות גפה תחתונה (במיוחד קרע מיניסקוס / קרע רצועות ובעיקר ACL), וגם פציעות “אגודל גולש” (Skier’s thumb) מוכרות יותר בסקי.
הדפוסים האלה מופיעים שוב ושוב במחקרים קליניים ובסקירות (Kim, 2012; Kelley, 2024; Chauffard, 2025; Wijdicks, 2014).
המאמר הבא מסכם בצורה מעמיקה מה המחקר מלמד על שיעורים, חומרה, גורמי סיכון, ציוד מגן והבדלים בין מתחילים למתקדמים ומוסיף פרק ייעודי על תפקידה האפשרי של כירופרקטיקה בשיקום, מניעה וחזרה בטוחה למסלול.
2) איך בכלל מודדים “מסוכנות” בספורט שלג?
א. שיעור פציעות: למה “כמה אנשים נפצעו” לא מספיק
אם אתר סקי מדווח על 10,000 פצועים בעונה, זה לא אומר שהספורט מסוכן יותר מאתר אחר עם 5,000 פצועים, כי ייתכן שבאתר הראשון היו פי שניים ימי גלישה. לכן מחקרים איכותיים משתמשים במדדי חשיפה כמו:
- פציעות ל־1,000 ימי גלישה (skier days)
- פציעות ל־1,000 ריצות/מסלולים
- פציעות ל־1,000 “athlete-days” בספורט עילית
במחקר גדול מאוסטריה (טירול) שכלל חמישה חורפים (2017-2022) ונסמך על איסוף פרוספקטיבי, דווח שיעור כולל של כ־0.44 פציעות ל־1,000 ימי גלישה (Wagner, 2023). המספר הזה נמוך משמעותית מדיווחים ישנים יותר, ותואם מגמה ארוכת שנים של ירידה בשיעור הפציעות ברכיבה/גלישה באתרי סקי. מגמה זאת היא כנראה בזכות ציוד טוב יותר, מודעות בטיחות, תשתיות, וקסדות (Wagner, 2023).
ב. חומרת פציעה: שתי פציעות “שוות” הן לא באמת שוות
שבר בשורש כף יד שדורש ניתוח אינו דומה למתיחה קלה שנרגעת תוך שבוע. במחקרים מספורט תחרותי (World Cup) נמדדת חומרה לפי ימי היעדרות. במטא־אנליזה על ספורט שלג מקצועני, דווחו שיעורי פציעה לפי רמות חומרה, כולל שיעור פציעות “חמורות” שאינן זניחות (Fu, 2020). גם כאן, הבדל הענפים פחות חשוב מהבדל הדיסציפלינה (למשל סנובורד־קרוס/פריסטייל עם קפיצות לעומת מקצים פחות “אוויריים”), כפי שנראה גם בדיווחי הפדרציה הבינלאומית לסקי (Steenstrup, 2014; Steenstrup, 2017).
ג. הטיית “איפה אוספים נתונים”
מחקרי חדר־מיון מודדים פציעות ש”הגיעו לבית חולים”, ולכן הם מפספסים פציעות קלות/בינוניות שנפתרות במרפאה באתר או בבית. למשל, מחקר אמריקאי ל־2000 – 2019 תיאר מעל מיליון פציעות מוערכות ארציות דרך נתוני חדר־מיון, ומצא הבדלים בדפוסי פגיעה בין סקי לסנובורד (Kelley, 2024). זה נותן תמונה חשובה, אך לא שלמה, כי זה מדגיש את החלק החמור יותר של הספקטרום.
3) האם שיעור הפציעות הכולל גבוה יותר בסנובורד או בסקי?
התשובה: תלוי באוכלוסייה, ברמת המיומנות, בתנאי השטח, ובשיטת המדידה.
מחקרים קלאסיים מוקדמים יותר תיארו שבתקופות מסוימות סנובורד נראה “מסוכן יותר” במונחי שיעור פציעות, במיוחד כשהספורט היה חדש יותר ומספר המתחילים היה גבוה (Dohjima, 2001). אבל מחקרים וסקירות מאוחרות יותר מצביעים על התייצבות ואף ירידה, לצד שינוי בדפוסי הפציעות (Wagner, 2023; Kim, 2012). בנוסף, חשוב לזכור: אם בסנובורד יש יותר מתחילים צעירים, ובסקי יותר מבוגרים, השוואה גולמית תושפע מזה מאוד. במחקר חדר־מיון ארוך־טווח, גולשי סקי היו בממוצע מבוגרים יותר, ופציעות סנובורד היו שכיחות יותר מתחת לגיל 18 (Kelley, 2024). זה לבדו משנה פרופיל סיכון.
מסקנה מעשית: אין ראיה עקבית שסנובורד “מסוכן יותר” בכל מצב. הרבה יותר מדויק לומר: שני הענפים כרוכים בסיכון פציעה, אך סוג הפציעה משתנה, ולכן “מסוכנות” תלויה במה אתם מחשיבים כמסוכן: שברים ביד? קרעים בברך? פגיעות ראש? (Kim, 2012; Chauffard, 2025; Kelley, 2024).
4) דפוסי פציעה: איפה ההבדלים הגדולים באמת
א. סנובורד: שורש כף יד, כתף ומרפק ובעיקר אצל מתחילים
הסיבה הביומכנית פשוטה: בסנובורד שתי הרגליים מחוברות ללוח, ובנפילה “לא מתפזרים” כמו בסקי. מתחילים נופלים הרבה, ולעיתים מגיבים אינסטינקטיבית בהושטת ידיים קדימה, מנגנון קלאסי לשבר דיסטלי ברדיוס ולפגיעות שורש כף יד.
מחקר גדול ומוכר על מגמות פציעה מצא ששורש כף יד הוא אחד האזורים המרכזיים בסנובורד, בעוד שבסקי הוא קטן בהרבה (Kim, 2012). מחקר עדכני יותר מצא: שברים בשורש כף יד מופיעים בשכיחות גבוהה הרבה יותר בסנובורד לעומת סקי (Quinlan, 2020). גם מחקרים מבוססי־נתוני חדר־מיון בארה״ב על שברים בסנובורד מראים שכ־שליש מהשברים הם בשורש כף יד, ואחריהם אמה וכתף (Seleznev, 2018).
מטא־אנליזה רחבה ומאוד עדכנית, שהתמקדה בפציעות גפה עליונה (יותר מ־750,000 מקרים), סיכמה בצורה חד־משמעית: בסנובורד שיעור פציעות הגפה העליונה גבוה יותר, ובפרט שורש כף יד נפגע יותר; בסקי הכתף נפגעת יותר יחסית (Chauffard, 2025). זו אחת התשובות הברורות ביותר לשאלה “מה מסוכן יותר?” אם אתם שואלים על גפה עליונה, סנובורד הוא בעל פרופיל סיכון גבוה יותר.
ב. סקי: ברך (כולל ACL) ודפוסי פגיעה “סיבוביים”
בסקי הרגליים נפרדות, יש מקלות, ויש מהירות גבוהה במעברים. מנגנוני פציעה רבים בברך קשורים לסיבוב/ולגוס, תפיסה של הסקי בשלג, או שחרור לא תקין של הביינדינג. סקירה רחבה בתחום הסנובורד והסקי מציינת שוב ושוב את הברך כאזור דומיננטי בסקי (Wijdicks, 2014), ומחקר מגמות מפורט הראה שבסקי: קרע רצועות ובעיקר פציעות ACL מהווה חלק משמעותי יחסית מכלל הפציעות, גבוה בהרבה מאשר בסנובורד (Kim, 2012).
ג. ראש, פנים וצוואר: “מסוכן” תלוי איפה גולשים
פגיעות ראש הן מה שמדאיג הכי הרבה ובצדק כי אפילו אם הן פחות שכיחות משברים ומתיחות, ההשלכות עלולות להיות קשות. במחקרי עילית של FIS נמצא שחלק גדול מפגיעות הראש/פנים הן זעזועי מוח, וחלק לא קטן מהן מוגדרות קשות לפי מדדי היעדרות (Steenstrup, 2014). ניתוח נוסף של מנגנוני פגיעות ראש ב־World Cup הדגיש תרחישים של נפילות במהירות גבוהה ופגיעות ראש משניות (Steenstrup, 2017).
עם זאת, ברמת גלישה חובבנית, הסיכון לפגיעות ראש מושפע מאוד מ:
- Terrain Park וקפיצות (יותר “אוויר” יותר נפילות מורכבות)
- צפיפות במסלולים והתנגשויות
- תנאי ראות/קרח
ולכן אי אפשר לייחס את הכול לענף עצמו. מה שכן ברור: קסדה מפחיתה סיכון לפגיעות ראש.
5) ציוד מגן: איפה המדע הכי “סגור”?
א. קסדות: מפחיתות פגיעות ראש והחשש לצוואר פחות מבוסס
מחקר מקרה־ביקורת ב־JAMA מצא קשר ברור בין שימוש בקסדה לבין סיכון מופחת לפגיעת ראש בקרב גולשי סקי וסנובורד (Sulheim, 2006). מחקר נוסף מצא הפחתת סיכון לפגיעות ראש גם בעיצובים שונים של מחקר, תוך אי־ודאות מסוימת לגבי פגיעות צוואר (Hagel, 2005). סקירת־ראיות ממוקדת סיכמה שהקסדות מפחיתות סיכון וחומרה של פגיעות ראש, ושהראיות אינן תומכות באופן משכנע בטענה שקסדה “מגדילה פגיעות צוואר” (Haider, 2012). כלומר, ברוב המכריע של התרחישים, קסדה היא החלטה חכמה בשני הענפים.
ב. מגני שורש כף יד: אחת ההתערבויות היעילות ביותר בסנובורד
כאן הראיות חזקות יחסית. מחקר באוכלוסיית גולשי סנובורד מצא שמגני שורש כף יד יעילים בהפחתת פציעות שורש כף יד, במיוחד אצל מתחילים (Rønning, 2001). מחקר מקרה־ביקורת גדול הראה השפעה מגינה על פציעות יד/שורש־כף־יד/אמה, לצד דיון חשוב על האפשרות לשינוי פרופיל פגיעה (למשל מעבר חלק מהכוח למעלה) (Hagel, 2005). סקירה שיטתית מצאה שככלל, מגנים מפחיתים סיכון לפציעות שורש כף יד (Russell, 2007). לכן, אם אתם מתחילים בסנובורד מגן שורש כף יד הוא “ביטוח” זול יחסית מול אחת הפציעות השכיחות והיקרות ביותר.
ג. ביינדינג ותחזוקה בסקי: מניעת פציעות ברך אינה רק “טכניקה”
בסקי, התאמה נכונה של ביינדינג ושחרור תקין הם גורמים חשובים להפחתת עומסי סיבוב. אין פתרון קסם ל־ACL, אבל שילוב של תחזוקת ציוד, שיעורים שמלמדים נפילה/בלימה, וחיזוק נוירומוסקולרי (במיוחד לפני העונה) נחשב גישה חכמה בהשראת עקרונות מניעה שנחקרו רבות בספורט בכלל (Stephenson, 2021).
6) גורמי סיכון מרכזיים: מי בסיכון גבוה יותר ולמה?
א. רמת מיומנות: “מתחיל” הוא קטגוריית סיכון בפני עצמה
בסנובורד רואים הרבה פציעות שורש כף יד אצל מתחילים בגלל נפילות קדימה/אחורה והושטת ידיים. בסקי מתחילים נוטים לנפילות בתנוחות שמעלות עומס בברך. סקירה רחבה על פציעות סנובורד מדגישה הבדלים בדפוסי פגיעה בין מתחילים למתקדמים, כאשר אצל מתקדמים מופיעים יותר מנגנוני מהירות/קפיצות ופחות “נפילת מתחילים” (Wijdicks, 2014).
ב. גיל ומין
נתוני חדר־מיון מראים הבדלי גיל ברורים בין האוכלוסיות (Kelley, 2024), וזה משפיע על סוגי פציעות: בני נוער בסנובורד←יותר שברים ביד; מבוגרים בסקי←יותר רצועות/ברך, ולעיתים התאוששות ממושכת יותר. גם ברמת עילית קיימים הבדלים בין נשים וגברים בחלק מהסיכונים (Steenstrup, 2014).
ג. פארק שלג (Terrain Park), מהירות וצפיפות
ברגע שנכנסים לקפיצות ואלמנטים אוויריים הסיכון לזעזוע מוח ולפציעות מורכבות עולה, ללא קשר אם זה סקי או סנובורד (Steenstrup, 2014). זו נקודה שמסבירה למה שתי קבוצות יכולות להתווכח על “מה מסוכן יותר” ולהיות שתיהן צודקות כי הן גולשות במקומות שונים לגמרי.
7) אז מה יותר “מסוכן” בפועל? תשובה מסכמת לפי סוג סיכון
כדי לענות בצורה ישרה, כדאי לבחור מדד:
- אם מודדים “סיכון לפציעת גפה עליונה” – סנובורד מסוכן יותר, במיוחד לשורש כף יד (Chauffard, 2025; Quinlan, 2020; Kim, 2012).
- אם מודדים “סיכון לפציעת ברך משמעותית (כולל ACL)” – סקי נוטה להיות מסוכן יותר מבחינת שכיחות יחסית של פגיעות ברך, במיוחד בתנאי סיבוב/תפיסה של הסקי (Kim, 2012; Wijdicks, 2014).
- אם מודדים “סיכון לפגיעת ראש” – שני הענפים מסוכנים במידה שאסור לזלזל בה, והגורם המשמעותי הוא סגנון הגלישה (קפיצות/פארק/מהירות) יותר מהענף עצמו; קסדה מפחיתה סיכון בשניהם (Sulheim, 2006; Haider, 2012).
- אם מודדים “סיכון כולל לפציעה” – התמונה מעורבת ותלויה באוכלוסייה ובתקופה. יש נתונים שמראים ירידה כללית לאורך עשורים ושיעורים דומים יותר בין ענפים במקומות מסוימים (Wagner, 2023; Kelley, 2024), לצד מחקרים/תקופות שבהם סנובורד הראה שיעור פציעות גבוה יותר (Dohjima, 2001). לכן, אמירה גורפת אחת תהיה פחות מדויקת מהבנה של פרופיל הסיכון האישי שלכם.
8) מניעה פרקטית: מה באמת מפחית פציעות (מעבר ל“תהיו זהירים”)?
ציוד נכון ומכויל
- קסדה לשני הענפים (Sulheim, 2006; Haider, 2012).
- מגני שורש כף יד למתחילים בסנובורד (Rønning, 2001; Russell, 2007).
- כוונון ביינדינג ותחזוקת ציוד בסקי (Wijdicks, 2014).
- הדרכה מקצועית בתחילת הדרך. שיעור אחד שמלמד בלימה, נפילה נכונה, קריאת מסלול וניהול מהירות יכול לחסוך עונה של שיקום.
ניהול עייפות
הרבה פציעות קורות בסוף היום, כשהריכוז יורד והשרירים “לא מחזיקים” טוב.
חיזוק והכנה לעונה
תוכנית קצרה לפני החורף שמדגישה כוח רגליים, יציבות ברך/קרסול, שיווי משקל, וכוח ליבה, יכולה להפחית סיכון, בדומה לעקרונות מניעה שנחקרו בהרחבה בספורט (Stephenson, 2021).
9) איפה כירופרקטיקה משתלבת? טיפול, שיקום וחזרה בטוחה למסלול
רוב פציעות הסקי והסנובורד הן שריר־שלד: נקעים, מתיחות, כאבי גב/צוואר לאחר נפילה, כאבי כתף אחרי חבלה, עומסי ברך/ירך, ועוד (Kelley, 2024; Seleznev, 2018). כאן טיפול שמרני רב־רכיבי הוא לרוב קו ראשון: שליטה בכאב, החזרת טווח, חיזוק הדרגתי, ושיפור תבניות תנועה.
א. טיפול בכאב צוואר/גב לאחר נפילות
מניפולציה/מוביליזציה ושילוב תרגול הם כלים שנחקרו בכאב צוואר, עם עדויות ליעילות במצבים מסוימים כאשר נעשה באופן מושכל ובטוח (Chaibi, 2021; Trager, 2024). בספורט שלג, זה רלוונטי במיוחד לאחר נפילות שגורמות לכאב מכני בצוואר/גב או מגבלות תנועה שמפריעות לחזרה לפעילות.
ב. כירופרקטיקה בספורט תחרותי ומערך צוותי
מחקרים תיאוריים מראים שכירופרקטים משתלבים לעיתים במערכי רפואה ספורטיבית, כולל באירועי ספורט רב־ענפיים (Nook, 2016) ובמסגרות בריאות ספורט של נבחרות (Howitt, 2023). זה לא “מוכיח” יעילות לכל מצב, אבל זה מראה שלעיתים יש להם תפקיד בשירותי עזר לשיקום, טיפול ידני, והכוונה תרגילית בתוך צוות רב־תחומי.
ג. מניעה וחזרה לגלישה
כאן התרומה הפוטנציאלית היא בעיקר ב־
- בדיקת תפקוד (טווחים, כוח, שליטה מוטורית)
- תכנון הדרגתי של חזרה לעומס
- עבודה על תנועה של ירך/קרסול/גב שמשפיעה על ברך ויציבות
- שילוב תרגול עם טיפול ידני לפי צורך
מחקר התערבותי בספורט אחר מצא שטיפול מנואלי בסגנון ספורט־כירופרקטי יכול להשפיע על הופעת כאבי גב/פציעות מסוימות בעונת משחק (Hoskins, 2010). אי אפשר להשליך אחד־לאחד לסקי/סנובורד, אבל העיקרון של “תחזוקה תפקודית + תרגול” מתחבר לגישת מניעה מודרנית.
ד. גבולות ברורים: מתי לא נשארים במסגרת טיפול שמרני
בפגיעות ראש/חשד לזעזוע מוח, חשד לשבר משמעותי, נימול/חולשה מתקדמים, או כאב חריג בעוצמה גבוהה הכתובת הראשונה היא הערכה רפואית דחופה. כירופרקטיקה יכולה להשתלב רק לאחר אבחון רפואי מתאים ובמסגרת שיקום מוסדר, כשזה רלוונטי.
10) סיכום: תשובה מדויקת יותר מהוויכוח הקלאסי
סנובורד אינו “מסוכן יותר” באופן גורף מסקי, וסקי אינו “בטוח יותר” באופן גורף מסנובורד.
מה שהמחקר מצייר הוא תמונה ברורה של פרופילי סיכון שונים:
- אם מטריד אתכם בעיקר שורש כף היד/כתף: סנובורד נושא סיכון גבוה יותר לגפה עליונה, במיוחד למתחילים; מגני שורש כף יד וקסדה הם השקעה חכמה (Chauffard, 2025; Rønning, 2001; Russell, 2007; Sulheim, 2006).
- אם מטריד אתכם בעיקר ברך (כולל ACL): סקי נוטה ליותר פציעות ברך ביחס לסנובורד; הכנה לעונה, טכניקה, וניהול מהירות חשובים במיוחד (Kim, 2012; Wijdicks, 2014).
- אם מטרידים אתכם פגיעות ראש: שני הענפים מצדיקים זהירות גבוהה, ובעיקר כשנכנסים לפארקים/קפיצות; קסדה מפחיתה סיכון בשניהם (Haider, 2012; Steenstrup, 2014).
ובשורה התחתונה: “מה מסוכן יותר” תלוי במה אתם עושים בפועל על ההר, איזה ציוד אתם לובשים, ומה רמת המיומנות שלכם. ברוב המקרים, ההחלטות שמפחיתות סיכון אינן מסתכמות בבחירת הענף, אלא בבחירת סגנון גלישה, ציוד מגן, הכנה גופנית והדרכה.
References:
Chaibi, A., Stavem, K., & Russell, M. B. (2021). Spinal manipulative therapy for acute neck pain: A systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. Journal of Clinical Medicine, 10(21), 5011. doi:10.3390/jcm10215011
Dohjima, T., Sumi, Y., Ohno, T., Sumi, H., & Shimizu, K. (2001). The dangers of snowboarding: A 9-year prospective comparison of snowboarding and skiing injuries. Acta Orthopaedica Scandinavica, 72(6), 657-660. doi:10.1080/000164701317268979
Fu, X. L., Liu, B., Liu, J., & Zhang, L. (2020). Incidence of injuries in professional snow sports: A systematic review and meta-analysis. Frontiers in Sports and Active Living, 2, 577635. doi:10.3389/fspor.2020.577635
Hagel, B. E., Pless, I. B., & Goulet, C. (2005). The effect of wrist guard use on upper-extremity injuries in snowboarders. American Journal of Epidemiology, 162(2), 149-156. doi:10.1093/aje/kwi181
Hagel, B. E., Pless, I. B., & Goulet, C. (2005). Effectiveness of helmets in skiers and snowboarders: Case-control and case crossover study. BMJ, 330(7486), 281. doi:10.1136/bmj.38314.480301.82
Haider, A. H., Saleem, T., Bilaniuk, J. W., & Barraco, R. D. (2012). An evidence based review: Efficacy of safety helmets in skiing and snowboarding. International Journal of Injury Control and Safety Promotion, 19(4), 337-345. doi:10.1080/17457300.2012.673239
Hoskins, W., & Pollard, H. (2010). The effect of a sports chiropractic manual therapy intervention on the prevention of back pain, hamstring and lower limb injuries in semi-elite Australian Rules footballers: A randomized controlled trial. BMC Musculoskeletal Disorders, 11, 64. doi:10.1186/1471-2474-11-64
Howitt, S. D., et al. (2023). Chiropractic care in a multidisciplinary sports health care clinic: Utilization patterns and injury profiles. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics. Advance online publication. doi:10.1016/j.jmpt.2023.00089
Kelley, N., et al. (2024). An epidemiologic comparison of injuries to skiers and snowboarders treated at United States emergency departments, 2000-2019. International Journal of Sports Medicine. Advance online publication. doi:10.1055/a-2240-7747
Kim, S., Endres, N. K., Johnson, R. J., Ettlinger, C. F., & Shealy, J. E. (2012). Snowboarding injuries: Trends over time and comparisons with alpine skiing injuries. The American Journal of Sports Medicine, 40(4), 770-776. doi:10.1177/0363546511433279
Nook, D. D., & Nook, B. C. (2016). Utilization of chiropractic care at the World Games 2013. Journal of Manipulative and Physiological Therapeutics, 39(9), 693-704. doi:10.1016/j.jmpt.2016.08.006
Quinlan, N. J., et al. (2020). Wrist fractures in skiers and snowboarders: Incidence and risk factors. Arthroscopy: The Journal of Arthroscopic & Related Surgery, 36(10), 2666-2673. doi:10.1016/j.arthro.2020.05.033
Rønning, R., Rønning, I., Gerner, T., & Engebretsen, L. (2001). The efficacy of wrist protectors in preventing snowboarding injuries. The American Journal of Sports Medicine, 29(5), 581-585. doi:10.1177/03635465010290051001
Russell, K., Hagel, B., & Francescutti, L. H. (2007). The effect of wrist guards on wrist and arm injuries among snowboarders: A systematic review. Clinical Journal of Sport Medicine, 17(2), 145-150. doi:10.1097/JSM.0b013e3180337e90
Seleznev, A., et al. (2018). Trends of snowboarding-related fractures that presented to emergency departments in the United States, 2010 to 2016. Annals of Translational Medicine, 6(17), 346. doi:10.21037/atm.2018.07.36
Steenstrup, S. E., Bere, T., Bahr, R., & Flørenes, T. W. (2014). Head injuries among FIS World Cup alpine and freestyle skiers and snowboarders: A 7-year cohort study. British Journal of Sports Medicine, 48(1), 41-45. doi:10.1136/bjsports-2013-092540
Steenstrup, S. E., Bere, T., Bahr, R., & Flørenes, T. W. (2017). Head injury mechanisms in FIS World Cup alpine and freestyle skiers and snowboarders: A systematic video analysis. British Journal of Sports Medicine, 51(13), 1019-1024. doi:10.1136/bjsports-2016-096044
Stephenson, S. D., Kocan, J. W., Vinod, A. V., Kluczynski, M. A., & Bisson, L. J. (2021). Sports injury prevention strategies: Systematic review summary and recommendations. Orthopaedic Journal of Sports Medicine, 9(10), 23259671211035776. doi:10.1177/23259671211035776
Sulheim, S., Holme, I., Ekeland, A., & Bahr, R. (2006). Helmet use and risk of head injuries in alpine skiers and snowboarders. JAMA, 295(8), 919-924. doi:10.1001/jama.295.8.919
Trager, R. J., et al. (2024). Chiropractic and spinal manipulation: A review of clinical practice guidelines and recommendations. Journal of Clinical Medicine, 13(19), 5668. doi:10.3390/jcm13195668
Wagner, M., Liebensteiner, M., Dammerer, D., Neugebauer, J., Nardelli, P., & Brunner, A. (2023). Incidence of alpine skiing and snowboarding injuries. Injury, 54(9), 2675-2681. doi:10.1016/j.injury.2023.05.061
Wijdicks, C. A., Rosenbach, B. S., Flanagan, T. R., Newman, K. E., Clanton, T. O., Engebretsen, L., & LaPrade, R. F. (2014). Injuries in elite and recreational snowboarders. British Journal of Sports Medicine, 48(1), 11-17. doi:10.1136/bjsports-2013-093019