פרופריוספציה מהי ולמה היא חשובה? כולנו מכירים את חמשת החושים: ראייה, שמיעה, טעם, מגע וריח. חוש נוסף הוא חוש הפרופריוספציה (חישה עצמית). החוש הזה בניגוד לחושים האחרים שחשים את העולם סביבנו מספק לנו מידע העוסק בגופנו. ליתר דיוק רצף מידע על התנועה ועל המנח של חלקי הגוף שלנו.
חוש הפרופריוספציה (Proprioception) פועל באופן אוטומטי בלי שנהיה מודעים לו. ללא החוש הזה לא ניתן לבצע פעולות באופן אוטומטי. בלי החוש הזה היינו צריכים במהלך ההליכה להתבונן ללא הרף על הרגליים כדי לא ליפול. ללא החוש היינו צריכים להביט בקביעות על הידיים כדי ללפות חפץ או לגרד באף. המשמעות של חוש פרופריוספציה לקוי היא בין היתר שכיחות גבוהה של נפילות ופציעות. שיקום פרופריוספציה קריטי למניעת הפגיעות הללו. במאמר הנוכחי: "פרופריוספציה מהי ולמה היא חשובה" נענה על השאלות הללו.
פרופריוספציה מהי ולמה היא חשובה – רקע
פרופריוספציה, הידועה גם בשם קינסתזיה, היא תחושה של תנועה עצמית, כוח ומנח גוף. תחושה הזאת מתווכת על ידי פרופריוצפטורים, שהם נוירונים חושיים מיוחדים הממוקמים בשרירים, בגידים ובמפרקים. פרופריוספציה מאפשרת לנו לנוע בחופשיות וביעילות מבלי לחשוב באופן מודע על הסביבה שלנו או על חלקי הגוף שלנו. הקינסתזיה חשובה להיבטים רבים של תפקוד האדם, כגון:
- יציבה, שיווי משקל, קואורדינציה, שליטה מוטורית ולמידה מוטורית
פרופריוספציה לקויה עלולה להוביל לקשיים בביצוע פעילויות יומיומיות, כגון:
- הליכה, כתיבה או הלבשה
היכולת הפרופריוספצטיבית יכולה להיפגע על ידי גורמים שונים, כגון:
- פציעות, מחלות, הזדקנות ועוד
ניתן לאמן פרופריוספציה בשיטות שונות, כגון תרגילים או תוכניות שיקום. אימון פרופריוצפטיבי יכול לעזור לשפר את הביצועים המוטוריים, למנוע פציעות ולשפר את ההתאוששות.
פרופריוספציה מהי?
החישה העצמית (Proprioception) של חלקי הגוף השונים מקנה לגוף את חכמת התנועה. הפרופריוספציה אפשרית בזכות שילוב של מספר מערכות בגוף:
- מערך של חיישנים המצויים ברקמות השונות. בין היתר בשרירים (Muscle spindles), מפרקים, רצועות ( Stretch receptors), גידים (Golgi tendon organ), רקמת חיבור ועוד
- מערכת שיווי המשקל (Vestibular system) שפועלת בעזרת הנוזל המצוי במבוך, בתוך האוזן התיכונה
- חוש הראיה
- מערכת העצבים המרכזית (בעיקר המוח הקטן)
החיישנים הללו יחד עם מערכת שיווי המשקל ומערכת הראייה משדרים מידע רציף. המידע מועבר דרך חוט השדרה אל מערכת העצבים המרכזית. המידע המשודר אל המוח כולל:
- המיקום המדויק של חלקי הגוף בחלל
- הזווית שכל מפרק מצוי בו
- הטונוס ומהירות שינוי הטונוס של כל אחד מהרצועות, מהגידים ומהשרירים
במערכת העצבים המרכזית, המוח הקטן מעבד ומשלב את כלל המידע. לאחר העיבוד המוח מוציא פקודות שמווסתות באופן מתמשך את התנועה ואת איכותה. באמצעות הבקרה והוויסות של התנועה (משוב) אנו:
- משפרים את היציבה
- יכולים ליצור תנועה מדויקת יותר, נכונה יותר וחסכונית יותר
כל התהליך המדהים הזה מתבצע באופן תת הכרתי. מערכת העצבים המרכזית משמרת אצלה תבנית של ביצוע נכון ומוצלח של פעולות שכיחות. ולאחר מכן היא משווה את הביצוע הנוכחי לתבנית המוצלחת. כך למשל לאחר שלמדנו לנהוג או לשחות תבנית המטלות הללו נרשם במוח. ולאחר מכן פעולות הנהיגה או השחייה מתבצעות באופן חלק ועם תיקונים מינימליים.
פרופריוספציה למה היא חשובה?
חוש פרופריוספציה לקוי יכול להמחיש לנו את החשיבות העצומה שיש לחוש זה על התפקוד היום יומי שלנו. לקות של חוש הפרופריוספציה בגין פגיעה בכול אחד מהמרכיבים שלו תעוור את מערכת העצבים המרכזית. בשל העיוורון הזה אנו עלולים לגרום להפרעות הבאות:
- היציבה שלנו עלולה להיפגע וכך גם איכות ואופן ביצוע התנועות
- ההתנהלות שלנו תהיה מסורבלת, לא מדויקת ועם קשיים שונים בביצוע מטלות. נפגין קושי בתכנון תנועות, קושי בביצוע תנועות, קושי בהערכת הכוח הנדרש לביצוע תנועות ועוד.
- נבצע מטלות באופן מסורבל תוך הפלת חפצים, היתקלות בגופים שונים, שימוש מוגזם בכוח, חוסר יכולת לבצע תנועות מורכבות, חוסר יציבות ועוד.
- חוש פרופריוספציה לקוי יחייב אותנו לפעולות איטיות שמצויות תחת פיקוח של מערכת הראייה בגלל חוסר היכולת של הראייה לפקח בו זמנית על פעולות רבות ומורכבות.
ליקוי תפקודי של החוש החשוב הזה מהווה גורם סיכון לפציעות ספורט, דלקות וכאבים. חוש זה מאפשר בין היתר:
- לשחיין לדעת היכן להניח את היד גם כאשר העיניים שלו עצומות
- לאיש הצועד בדרכים ללכת בחשכה מוחלטת ללא כל יכולת לראות את רגליו
גם השחיין וגם הצועד בדרכים מבצעים את פעולותיהם המורכבות בלי להיתקל באנשים שפועלים לידם. השחיין, הרקדן והצועד מבצעים את פעולותיהם באמצעות תנועות מדויקות וגם חסכניות מבחינה אנרגטית. החוש שאחראי ליכולות הללו הוא חוש הפרופריוספציה. חוש זה פועל ברקע ומאפשר לנו "לראות" את התנועה בלי להשתמש בעיניים ובלי שנהיה מודעים לכך.
פרופריוספציה למניעת פציעות
ליקוי של חוש הפרופריוספציה גורם, כאמור לביצוע תנועות באופן שגוי ומסורבל ובכך אנו נחשפים לעומסים גופניים גבוהים יותר ולסיכוי מוגבר להיפצע. אימון חוש פרופריוספציה ושיפורו חשובים על כן גם לצורך ביצוע תנועות באופן מדויק ונכון וגם לצורך הפחתת הנטייה להיפצע.
חשוב לזכור שאמנם חוש פרופריוספציה לקוי יכול לגרום לפציעות אך גם פציעות יכולות לגרום ללקות לחוש פרופריוספציה לקוי. כך למשל, בשל:
- "סיבוב" הברך יתפתחו כאבי ברכיים אך הנזק עלול להקיף בין היתר גם את מגוון החיישנים הממוקמים ברקמות המצויות בתוך הברך ומסביבה
- בשל צליפת שוט יתפתחו קרוב לוודאי גם כאבי צוואר אך הנזק יכול לכלול גם את החיישנים המרובים במקום.
הפציעה של החיישנים הללו משמעותה שליחת מידע לא מדויק אל המוח ועיבוד לקוי שיכול להוביל לפגיעה באיכות היציבה, לביצוע תנועות לקויות ולסיכוי מוגבר לפציעות נוספות. עקב מידע לקוי זה יכולה גם מערכת העצבים המרכזית לשנות את דפוסי התנועה התקינים ש"מוקלטים" אצלה ובכך להנציח אופן עבודה לקוי.
ישנם חוקרים שטוענים שחוסר ההתאמה בין המידע הלקוי שמגיע למוח מהחיישנים שנפגעו באזור הצוואר לבין המידע המגיע למוח מהמערכת הווסטיבולרית וממערכת הראייה עלולים לגרום גם לוורטיגו וסחרחורות.
כיצד נאבחן ליקויים בחוש הפרופריוספטיבי?
על מנת לטפל בחוש הפרופריוספציה יש תחילה לאבחן שאינו תקין. אם יש היסטוריה של פציעות סביר להניח שחוש זה נפגע. לאחר לקיחת ההיסטוריה הרפואית של הפציעה ולאחר שבדקנו את הפציעה המקורית ואבחנו את מהות הבעיה נבחן גם את חוש פרופריוספציה. נעשה זאת באמצעות תרגילים למיניהן שמאתגרים את מערכת שיווי המשקל. אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי עמידה ממושכת על רגל אחת עם עיניים עצומות.
דרכים נוספות היא עמידה על רגל אחת על משטחים יציבים פחות ופחות עם אן בלי מנחי גוף משתנים. דרך נוספת שאהובה על שוטרים שבוחנים נהגים שיכורים היא הליכת טנדם. הליכה זו המתבצעת בעיניים עצומות עם עקב של רגל אחת שנצמד לבהונות של הרגל הנגדית וחוזר חלילה לאורך 5 או 10 מטרים.
נבחן את יכולתכם להעריך נכונה את המיקום המדויק של האברים שלכם בחלל. דרך טובה לעשות זאת היא על ידי מיקום פסיבי של היד או של הרגל של הנבדק בחלל ונבקש את הנבדק למקם את היד השנייה או את הרגל השנייה באותו מיקום. כמובן שכל התהליך חייבת להתבצע עם עיניים עצומות על מנת לנטרל את חוש הראייה.
טיפול ושיקום של החוש הפרופריוצפטיבי
טיפול ושיקום של פציעות גוף חייבות על כן לכלול:
- שיקום של חוש הפרופריוספציה
- שיפור ושיקום שיווי המשקל
- שיקום ושיפור יכולת השליטה של מערכת העצבים המרכזית
יש לציין שככול שנקדים לטפל בחוש הזה כך גם יעלו הסיכויים לשקמו. מלבד הקושי לרפא פציעות כרוניות חשוב לתת את הדעת גם להשפעתן על "רישום התנועה" במוח. פציעות כרוניות גורמות להתנהגות ביומכנית לקויה ולפיכך גם להטבעת תבניות תנועה לקויות במוח. התוצאה עלולה להיות ביצוע מתמשך של תנועות לא נכונות על כל המשתמע מכך. את הפציעה נרפא תוך שימוש באמצעי עזר חשמליים להפחתת דלקות וטיפולים ידניים הכוללים שיפור טווחי תנועה והחזרת האיזון השרירי.
תרגול מערכת שיווי המשקל וחוש הפרופריוספציה ישיגו את המטרות הבאות:
- ישפרו את דיוק ומהירות המידע שיוצא מהחיישנים בדרכו למוח
- ישפר את היכולת של המוח לשלב ולעבד את המידע שמגיע אליו
- יתרגל את המוח לבצע בצורה מהירה ומדויקת יותר הקלטות של תנועות מוצלחות
- יתרגל את המוח להוציא פקודות לשיפור התנועה ולשיפור היציבה
בשורה התחתונה שיקום חוש פרופריוספציה יאפשר:
- יציבה טובה יותר
- יכולת לבצע תנועות מדויקות יותר
- שיפור בזמני תגובה
- מפרקים יציבים יותר
וכל השיפורים הללו יובילו באופן ישיר גם:
- שיפור ביכולות הביצוע שלכם כאתלטים
- להפחתת הסיכון לפציעות ספורט ולפגיעות אחרות במערכת שריר ושלד. בכלל זה מניעת כאבי גב תחתון, מניעת כאבי צוואר ועוד.
את התרגול ניתן לבצע בין היתר באמצעות לוח שיווי משקל (wobble board), טרמפולינות ועוד.
References:
Proske U., Gandevia S.C. (2012). The proprioceptive senses: their roles in signaling body shape, body position and movement, and muscle force. Physiological Reviews 92(4): 1651-1697.
Riemann B.L., Lephart S.M. (2002). The sensorimotor system, part I: the physiologic basis of functional joint stability. Journal of Athletic Training 37(1): 71-79.
Röijezon U., Clark N.C., Treleaven J. (2015). Proprioception in musculoskeletal rehabilitation. Part 1: Basic science and principles of assessment and clinical interventions. Manual Therapy 20(3): 368-377.
Shumway-Cook A., Woollacott M.H. (2017). Motor Control: Translating Research into Clinical Practice (5th ed.). Wolters Kluwer Health.
Smith T.O., Donell S., Clark A., Chester R., Cross J., Kader D.F., Arendt E.A., Post W.R., Simpson A.H.R.W., Swan J., Dixon J. (2016). The development of a patient-reported outcome measure for assessing hip abductor muscle strength. Journal of Orthopaedic Surgery and Research 11: 37.
Taylor J.L., McCloskey D.I. (1990). Proprioception in the neck. Experimental Brain Research 81(2): 455-460.
Tsang S.M.H., Szeto G.P.Y., Li L.M.K., Wong D.W.C., Yip M.H.K., Lee R.Y.W. (2013). Altered spinal kinematics and muscle recruitment pattern of the cervical and thoracic spine in people with chronic neck pain during functional task. Journal of Electromyography and Kinesiology 23(1): 176-183.
Van der Kooij H., Jacobs R., Koopman B., Van der Helm F. (2005). An alternative approach to synthesizing bipedal walking. Biological Cybernetics 92(2): 145-156.
Winter D.A. (2009). Biomechanics and Motor Control of Human Movement (4th ed.). John Wiley & Sons.
Zehr E.P., Stein R.B. (1999). What functions do reflexes serve during human locomotion? Progress in Neurobiology 58(2): 185-205.
