קרע במיניסקוס טיפול וניהול

קרע במיניסקוס טיפול וניהול מהירים עשויים למנוע צורך בניתוח ולהסיר את הסיכון הכרוך בו. המיניסקוס היא כרית סחוסית בצורת האות C שמצויה במפרק הברך בין עצם הירך לעצם השוק. קרע במיניסקוס הוא מהגורמים השכיחים להתפתחות סימפטומים בברך ובכלל זה כאבים ומגבלות תנועה. ככול שאנו מתבגרים הסיכון לקרע במיניסקוס עולה. תפקידה של הרקמה הסחוסית הזאת הוא לשכך זעזועים בברך ולאפשר תנועת מפרק חלקה.

בכל ברך יש צמד מיניסקוסים. אחד בכל צד של המפרק. מיניסקוס בצד החיצוני של הברך ומיניסקוס שני בצד הפנימי של הברך. נזק למיניסקוס עלול לשבש את תפקודו ולגרום נזקים נוספים בברך ובמפרקים אחרים בשרשרת הקינטית. השרשרת הקינטית של הברך כוללת את מפרקי הירך, האגן ועמוד השדרה. טיפול מהיר המתבסס על אבחון מדויק עשוי למנוע החמרת הנזקים בברך וביתר המפרקים בשרשרת הקינטית.

קרע במיניסקוס טיפול – רקע

המיניסקוסים בברך הם מבנים סחוסיים בצורת סהר, שתפקידם המרכזי הוא חלוקת עומסים, ספיגת זעזועים, ייצוב המפרק ותור תרם להגבלת תנועות קיצוניות של הפלקסיה והאקסטנציה. פגיעתם קשורה באופן ישיר לעלייה בעומסים על הסחוס המפרקי ולהתפתחות מוקדמת של אוסטאוארתריטיס (OA) (Bhan, 2020).

הבנה מעמיקה של הביומכניקה של המיניסקוס והשלכות כריתתו הביאה לשינוי דרמטי בגישה הטיפולית. הגישה, נכון להיום היא מגישה כריתתית (“להוציא את המיניסקוס”) לגישה משמרת (“להציל את המיניסקוס”). כיום מטרת הטיפול איננה רק הקלה מיידית בכאב אלא גם מניעת נזק ארוך טווח לברך ושימור תפקוד לאורך שנים (Bhan, 2020; Doral, 2018).

שכיחות של קרע מיניסקוס בברך

קרע במיניסקוס נחשב לאחת מהפציעות השכיחות בברך הן באוכלוסייה הספורטיבית והן בקרב אוכלוסייה כללית מבוגרת יותר, שבה הקרע הוא לרוב ניווני ולא טראומטי. סקירות עדכניות מצביעות על שכיחות של כ־60 קרעים למיניסקוס לכל 100,000 איש לשנה, כאשר שיעור גבוה יותר נצפה בגברים ובמבוגרים העוסקים בעבודות או פעילויות הכרוכות בכריעה, סיבוב ברך ותנועות פיתול חוזרות (Luvsannyam et al., 2022).

סוגי קרעים במיניסקוס והשלכתם על בחירת הטיפול

קרעים במיניסקוס מסווגים לפי מספר פרמטרים:

•  אטיולוגיה -טראומטי (לרוב בצעירים ובספורטאים) לעומת ניווני (בגיל הביניים ומעלה).
•  דפוס הקרע -אורכי/לאונג’יטודינלי, רדיאלי, אופקי, באקט־הנדל, שורשי (root), או קומפלקסי.
•  מיקום -קרן קדמית, גוף, קרן אחורית; מדיאלי או לטרלי.
•  אזור וסקולרי -“אזור אדום-אדום” (עשיר בכלי דם), “אדום-לבן” או “לבן-לבן” (כמעט חסר כלי דם).

הפוטנציאל לריפוי עצמי תלוי מאוד באזור הווסקולרי: קרעים בהיקף המיניסקוס (“אדום-אדום”) מגיבים טוב יותר לתפירה, בעוד קרעים במרכז (“לבן-לבן”) נוטים להחלים פחות היטב ודורשים לעיתים קרובות כריתה חלקית (Fox et al., 2012; Bhan, 2020). 

בקרעים טראומטיים לא יציבים, בעיקר אצל צעירים המנהלים אורח חיים פעיל או ספורטיבי, קיימת העדפה ברורה היום לתיקון (repair) ולא לכריתה, כדי למנוע עומסים מוגברים על הסחוס ולהפחית סיכון ל־OA. לעומת זאת, בקרעים ניווניים “שקטים” יחסית, רבים מהם ניתנים לניהול שמרני ללא צורך בניתוח, כל עוד אין “נעילה” מכנית של הברך או חסר יישור משמעותי (Luvsannyam et al., 2022; Azam & Shenoy, 2016). 

עקרונות כלליים בניהול קרע במיניסקוס

ניהול קרע במיניסקוס מבוסס על איזון בין שלוש מטרות עיקריות:

1. הפחתת כאב ושיפור תפקוד בטווח הקצר.
2. שימור מקסימלי של רקמת מיניסקוס לטובת הגנה על הסחוס בטווח הארוך.
3. התאמת הטיפול לפרופיל המטופל -גיל, רמת פעילות, ציפיות, מחלות רקע וממצאי הדמיה.

סקירות עדכניות מדגישות כי במטופלים עם קרע ניווני, ללא תסמינים מכניים משמעותיים, טיפול שמרני צריך להוות קו ראשון, כאשר ניתוח נשמר למצבים בהם טיפול זה נכשל או במקרים של חסם תנועתי בברך (Siemieniuk et al., 2017; Rotini et al., 2023). 

בקרעים טראומטיים, במיוחד בצעירים ובשילוב פציעות רצועה צולבת קדמית (ACL), יש עדיפות ברורה לתיקון המיניסקוס, כולל קרעים רדיאליים ושורשיים, על מנת לשמר “hoop tension” ולמנוע קריסת הסחוס (Kim, 2025; Elnewishy et al., 2024). 

טיפול שמרני: תיעדוף מתגבר בקרעים ניווניים

 מרכיבים עיקריים

טיפול שמרני בקרע מיניסקוס כולל לרוב:

•  מנוחה יחסית והפחתת עומסים (אך לא חוסר פעילות מוחלט).
•  כירופרקטיקה/פיזיותרפיה ממוקדת -חיזוק שרירי ירך וירך אחורית, יציבות, שליטה נוירומוסקולרית.
•  תרופות נוגדות כאב ודלקת (NSAIDs, פרצטמול).
•  לעיתים הזרקות (סטרואידים, חומצה היאלורונית) -בעיקר במטופלים עם OA נלווה.

מחקרים מבוססי RCT הראו כי תוכנית תרגול מובנית יכולה להביא לשיפור משמעותי בכאב ובתפקוד, לעיתים ברמה הדומה לזו של ניתוח כריתה חלקית (Kise et al., 2016; Stensrud et al., 2015).

עדויות להשוואה מול ניתוח

מחקר ESCAPE, RCT רב־מרכזי בהולנד, השווה בין ארתרוסקופיה עם כריתה חלקית לבין פיזיותרפיה מבוססת תרגול בקרעים ניווניים (גיל 45-70). אחרי 5 שנות מעקב נמצא כי הפיזיותרפיה איננה נחותה מהניתוח מבחינת תפקוד הברך, ומכאן הומלץ לראות בטיפול הפיזיותרפי כבחירה ראשונה (Noorduyn et al., 2022).

בדומה לכך, מחקר BMJ של Kise וחב’ מצא הבדל זעיר בלבד בתוצאות התפקוד לאחר שנתיים בין ניתוח לבין תרגול, כאשר קבוצת התרגול אף הציגה יתרון בכוח שרירי הירך (Kise et al., 2016).

מטה־אנליזות עדכניות מחזקות ממצא זה:

1.  Ma ועמיתיו הראו שאין יתרון משמעותי ל־APM + פיזיותרפיה לעומת פיזיותרפיה בלבד לטווח הארוך (Ma et al., 2020).
2.  Mao ועמיתיו (2024) הדגימו כי תרגול שיקומי מפחית כאב ומשפר תפקוד בקרעים ניווניים, עם איכות ראיות בינונית (Mao et al., 2024).
3.  Choi ועמיתיו הראו כי אמנם יכולה להיות הטבה בכאב בטווח של 6 חודשים לאחר ניתוח, אך יתרון זה נעלם לאחר שנה ויותר (Choi et al., 2021).

במילים אחרות, עבור מרבית המטופלים עם קרע ניווני ללא נעילה, רצוי להתחיל בטיפול שמרני אינטנסיבי למשך מספר חודשים לפני שמעלים על הפרק התערבות ניתוחית. 

קרע מיניסקוס – טיפול כירופרקטי

טיפול כירופרקטי בקרע במיניסקוס מתבסס על עקרונות של טיפול מנואלי במפרק הברך ובשרשרת התנועה הסביבתית (ירך-ברך-קרסול-עמוד שדרה). חשוב לדעת, הטיפול הכירופרקטי אינו “מתקן” מכנית את הקרע עצמו אלא, מפחית כאב, משפר טווח תנועה ומחזיר תפקוד. הטיפול הכירופרקטי בקרע מיניסקוס עשוי לכלול:

• טכניקות ניוד של הברך – כגון טכניקות ניוד עם תנועה בשיטת מוליגן (Mobilization with Movement – MWM) הכוללת הנעה מנואלית של השוק בזמן שהמטופל מבצע תנועה פעילה (כגון סקוואט קל או עלייה במדרגה). טכניקת ה-"MC Squeeze" המשלבת לחץ ידני ממוקד על קו המפרק של הברך עם תנועה אקטיבית של המטופל (Mobilization with Movement – MWM).
• שימוש בעזרים כגון לייזר רך
• תרגילים שיקומיים  ועוד.

סקירה שיטתית עדכנית של טיפולים אלה בקרעי מיניסקוס קליניים הראתה שיפור משמעותי בכאב, תפקוד וטווח תנועה בטווח הקצר ברוב המחקרים (Reep, 2022). רנדומיזציה מבוקרת הדגימה יתרון של טכניקת ה-“Squeeze” על פני טיפול שגרתי בלבד (Hudson, 2018).

בדיווח כירופרקטי נקודתי הודגם ניהול שמרני מוצלח של חשד לקרע מיניסקוס באמצעות Mulligan בשילוב תרגול, ללא ניתוח (Sanchez, 2017). עם זאת, קווי הנחיה רחבים לניהול כאב שריר־שלד כרוני מדגישים שכירופרקטים צריכים לשלב מניפולציה/מוביליזציה עם חינוך, פעילות גופנית וגישות ביופסיכוסוציאליות ולא להסתמך על טיפול מנואלי בלבד (Hawk, 2020; Clar, 2014).

חשוב להדגיש כי במקרים של נעילה מכנית, טראומה משמעותית או חשד לקרע מורכב נדרש בירור אורטופדי (כולל הדמיה) ולעיתים התערבות ניתוחית, כאשר הטיפול הכירופרקטי יכול לשמש כתוספת שיקומית ולא כתחליף.

טיפול ניתוחי: מניסקטומיה חלקית ותפירת מיניסקוס

מניסקטומיה חלקית ארתרוסקופית

ארתרוסקופיה עם כריתה חלקית של המיניסקוס (APM) הייתה במשך שנים הטיפול הנפוץ ביותר בקרעים ניווניים. כיום ידוע היטב כי כריתה נרחבת מגבירה את עומסי המגע ומקושרת עם התפתחות מוקדמת של דלקת פרקים ניוונית (Bhan, 2020).

סקירת ספרות של Azam & Shenoy הצביעה על כך שבקרעים ניווניים, APM אינו עדיף על טיפול שמרני ברוב מדדי הכאב והתפקוד, ולכן מומלץ לראות בו “אופציה אחרונה” לאחר כישלון טיפול שמרני ממושך (Azam & Shenoy, 2016).

הנחיות קליניות בינלאומיות עדכניות (BMJ 2017) קבעו המלצה חזקה נגד שימוש שגרתי בארתרוסקופיה ב־OA וקרעים ניווניים, בהתאם לעדויות המצביעות על תועלת מוגבלת וסיכון ניתוחי לא מבוטל (Siemieniuk et al., 2017).

APM נותר בעל תפקיד בעיקר בשתי סיטואציות:

1. קרע טראומטי שאינו ניתן לתפירה, המייצר תסמינים מכניים משמעותיים (נעילה, “קפיצות”).
2. קרע ניווני עם נעילה ברורה או שברי מיניסקוס חופשיים במפרק.

תפירת מיניסקוס (Meniscal Repair)

תפירת המיניסקוס נעשית בשיטות שונות -inside-out, outside-in ו־all-inside -תוך שאיפה לשחזר את האנטומיה ולשמר את רקמת המיניסקוס. מחקרים רטרוספקטיביים וסקירות שיטתיות מצביעים על כך שתיקון מיניסקוס מוביל לתוצאות תפקודיות טובות יותר ולשיעור נמוך יותר של OA בהשוואה למניסקטומיה, במיוחד בקרעים טראומטיים ובמטופלים צעירים (Cavanaugh, 2012; Screpis et al., 2025).

עבודות עדכניות הממוקדות בתיקון all-inside מצאו תוצאות תפקודיות טובות, שיעורי כישלון נמוכים יחסית והפחתת סיכון לפגיעה נוירווסקולרית ומשך ניתוח קצר יותר (Ali et al., 2024; Mahmmoud et al., 2024).

בנוסף, מחקרים בנושא קרעים “מורכבים” -כגון קרעים שורשיים (root tears) וקרעים רדיאליים של המיניסקוס הלטרלי -מראים כי תיקון (לעומת כריתה) מפחית משמעותית עומסי מגע ומאט התקדמות OA. סקירה ומטה־אנליזה של Elnewishy וחב’ בקרעי שורש מדיאליים הדגימה יתרון מובהק לתיקון מבחינת כאב ותפקוד (Elnewishy et al., 2024).

שיקולים בבחירת טכניקת התפירה

בחירת הטכניקה (inside-out, all-inside, pull-out לשורש) תלויה בין היתר:

1.  בסוג הקרע (אורכי, שורשי, רדיאלי).
2.  במיקומו (מדיאלי/לטרלי, קרן אחורית/קדמית).
3.  בניסיון הכירורג ובציוד הזמין.

מחקרים משווים מצביעים על שיעורי הצלחה דומים בין טכניקות שונות, כאשר הדגש הוא על שימור רקמה מקסימלי, תיקון יציב ותוכנית שיקום מותאמת (Doral, 2018; Spang et al., 2018). 

טיפולים מתקדמים: ביולוגיה והשתלות

בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות ב־biological augmentation -הוספת גורמים ביולוגיים לתיקון המיניסקוס כגון PRP, מיקרו־פרגמנטציה של שומן או תאי גזע מזנכימליים. סקירת נראטיב עדכנית של Za וחב’ מסכמת כי יש עדויות ראשוניות לכך שטיפולים כאלה יכולים להפחית כאב ולשפר תפקוד, אך איכות הראיות עדיין מוגבלת ונדרשים מחקרים פרוספקטיביים נוספים (Za et al., 2024).

במקרים של כריתה נרחבת או חוסר מיניסקלי משמעותי, ניתן לשקול השתלת allograft מיניסקוס. ניתוחים אלה שמורים בדרך כלל למטופלים צעירים יחסית, עם כאב חד־מדורי ו־OA קל עד בינוני, ותפקידם העיקרי הוא הפחתת כאב והאטת התקדמות ניוונית (Bhan, 2020; Doral, 2018). 

קבלת החלטות קלינית: למי ניתוח, למי טיפול שמרני?

קבלת החלטה טיפולית בקרע מיניסקוס צריכה להישען על מספר צירים:

1. גיל ורמת פעילות –

צעירים וספורטאים עם קרע טראומטי, במיוחד קרעים ארוכים לאורך השוליים או שורשיים, מועמדים אידאליים לתיקון. מטופלים מעל גיל 45-50 עם קרע ניווני ו־OA נלווית -טיפול שמרני הוא לרוב קו ראשון.

2. תסמינים מכניים -נעילה ברורה, “קפיצות”, חסימה של יישור הברך או כיפוף -נוטים להצדיק התערבות ארתרוסקופית, לעיתים כריתה חלקית אם הקרע אינו בר־תיקון.

3. מצב סחוס ומבנה מפרק -OA מתקדמת מפחיתה משמעותית את התועלת מניתוח מניסקטומיה, שכן הכאב מקורו בעיקר בנזק הסחוסי (Siemieniuk et al., 2017).

4. העדפות ויעדים של המטופל -חלק מהמטופלים רואים בניתוח “פתרון מהיר”, אך מחקרים רבים הראו כי לטווח הבינוני והארוך אין לניתוח יתרון מובהק לעומת פיזיותרפיה. שיחה משותפת והסבר על יתרונות וחסרונות כל אופציה חיוניים (Noorduyn et al., 2022; Azam & Shenoy, 2016).

5. שיקולי עלות־תועלת -מחקרים כלכליים מצביעים על כך שטיפול פיזיותרפי עם אפשרות לניתוח מאוחר, במידת הצורך, עשוי להיות חסכוני יותר מבחינת עלויות מערכתיות ואישיות מאשר ניתוח מוקדם לכל המטופלים (van de Graaf et al., 2018; Noorduyn et al., 2022).

הקו המנחה העדכני הוא: שמרנות תחילה בקרעים ניווניים; תיקון מקסימלי בקרעים טראומטיים ברי־תיקון. 

שיקום לאחר טיפול שמרני וניתוחי

 שיקום לאחר טיפול שמרני

שיקום שמרני כולל:

• הפחתת כאב ובצקת בשלב החריף (קומפרסים קרים, הגבהה, NSAIDs).
• שיקום טווח תנועה מלא מוקדם ככל האפשר.
• חיזוק פרוגרסיבי של שרירי הירך (quadriceps, hamstrings, gluteus), אימוני יציבות ופרופריוספציה.
• הדרכת המטופל בניהול עומסים וחזרה הדרגתית לפעילות.

מטה־אנליזות מראות כי תוכניות תרגול מובנות תורמות לשיפור מדדי כאב ותפקוד, כאשר עיקר התועלת נצפה במעקב של 3-12 חודשים (Mao et al., 2024; Ma et al., 2020). 

שיקום לאחר מניסקטומיה חלקית

לאחר כריתה חלקית, בדרך כלל מותרת דריכה מלאה יחסית מוקדם, עם חזרה הדרגתית לפעילות יומיומית תוך שבועות ספורים. עם זאת, מאחר שמוסרת רקמה מגינה, חשוב במיוחד לתת דגש לחיזוק שרירים ולהפחתת עומסים קופצניים כדי להפחית סיכון להחמרת דלקת פרקים ניוונית (Cavanaugh, 2012). 

שיקום לאחר תפירת מיניסקוס

לאחר תיקון, השיקום מורכב וזהיר יותר:

•  הגבלת דריכה (partial weight-bearing) לתקופה משתנה בהתאם לסוג הקרע והטכניקה.
•  לעיתים שימוש במקבע (brace) להגבלת טווח התנועה, במיוחד בקרעים שורשיים או רדיאליים.
•  הגדלת טווח תנועה והעמסה באופן הדרגתי בהתאם לפרוטוקול.

סקירה שיטתית של Spang ועמיתיו הדגישה שאין עדיין קונצנזוס על פרוטוקול אחד “נכון”, אך מחקרים ביומכניים מצביעים על כך שגם גישות מואצות (העמסה מוקדמת יותר) אינן בהכרח פוגעות בשיעור ההצלחה של התיקון, כל עוד הן מותאמות לסוג הקרע (Spang et al., 2018). סקירות עדכניות יותר מציעות להתאים את רמת ההעמסה לסוג הקרע ולמיקום (למשל, קרעים רדיאליים או שורשיים -זהירים יותר, קרעים אורכיים בהיקף -אפשר האצה זהירה) (Wu et al., 2025). 

סיבוכים, כישלון טיפול וניהול ארוך טווח

סיבוכים אפשריים של טיפול בקרע מיניסקוס כוללים:

•  כישלון תיקון (re-tear), המצריך לעיתים תיקון חוזר או כריתה.
•  התקדמות OA, במיוחד לאחר כריתה נרחבת.
•  סיבוכי ניתוח כלליים -זיהום, פקקת ורידים עמוקים, כאב כרוני.

מחקר “Saving the Meniscus” מ־2025, שסקר אוכלוסייה גדולה של מטופלים לאחר תיקון, מצא שיעורי כישלון שונים בין סוגי קרעים וטכניקות, אך בכל זאת הצביע על תוצאות תפקודיות טובות ויתרון ברור למאמץ לשמר את המיניסקוס (Screpis et al., 2025).

בטווח הארוך, יש חשיבות רבה לניהול גורמי סיכון משלימים להתפתחות OA -משקל גוף, כוח שרירים, פעילות גופנית מותאמת, ומניעת פציעות חוזרות. ניהול רב־תחומי שכולל אורתופד, פיזיותרפיסט ולעיתים רופא שיקום, יכול להקטין את הסיכון לכאב כרוני ולהגבלות תפקוד מתמשכות (Bhan, 2020; Luvsannyam et al., 2022).

סיכום והמלצות מעשיות

הידע העדכני בתחום קרעי המיניסקוס מוביל לשני עקרונות מרכזיים:

1. שמירה על המיניסקוס היא יעד עליון -במיוחד בקרעים טראומטיים בצעירים, יש להעדיף תיקון על פני כריתה בכל מקום שבו הדבר אפשרי טכנית וביולוגית.
2. בקרעים ניווניים -טיפול שמרני תחילה -פיזיותרפיה מבוססת תרגול, ניהול עומסים וטיפול תרופתי, עם ניתוח כריתה חלקית רק לאחר כישלון טיפול שמרני ולנוכח תסמינים מכניים משמעותיים.

החלטה אינדיבידואלית צריכה להיעשות בשיתוף המטופל, תוך הצגת העדויות לגבי יעילות, סיכונים ותוצאות ארוכות טווח של כל אופציה. השילוב בין בחירה נבונה באסטרטגיה טיפולית לבין שיקום איכותי ומותאם אישית הוא המפתח למזעור פגיעה מבנית בברך ולשמירה על איכות חיים ותפקוד לאורך שנים.

References:

Azam, M., & Shenoy, R. (2016). The role of arthroscopic partial meniscectomy in the management of degenerative meniscus tears: A review of the recent literature. The Open Orthopaedics Journal, 10, 797-804.

Ali, R., Sulaiman, M., & Mariam, F. (2024). Perspective on clinical and functional outcomes of arthroscopic all-inside meniscal repair: Insights from a lower middle-income country. Cureus, 16(6), e62664.  

Bhan, K. (2020). Meniscal tears: Current understanding, diagnosis, and management. Cureus, 12(6), e8590.

Cavanaugh, J. T., & Killian, S. E. (2012). Rehabilitation following meniscal repair. Current Reviews in Musculoskeletal Medicine, 5(1), 46-58.

Choi, M., Lee, S. J., Park, C. M., Ryoo, S., Kim, S., Jang, J. Y., & Kim, H. A. (2021). Arthroscopic partial meniscectomy versus physical therapy for degenerative meniscal tear: A systematic review. Journal of Korean Medical Science, 36, e292.

Clar, C., Tsertsvadze, A., Court, R., Hundt, G. L., Clarke, A., Sutcliffe, P., & Tallon, D. (2014). Clinical effectiveness of manual therapy for the management of musculoskeletal and non-musculoskeletal conditions: Systematic review and update of UK evidence report. F1000Research, 3, 48.

Hawk, C., George, S. Z., Lisi, A. J., Long, C. R., Gregory, A. A., Egan, J. T., … Farabaugh, R. J. (2020). Best practices for chiropractic management of patients with chronic musculoskeletal pain: A clinical practice guideline. Journal of Alternative and Complementary Medicine, 26(9), 884-901.

Hudson, R., Richmond, A., Sanchez, B., Stevenson, V., Baker, R. T., May, J., Nasypany, A., & Reordan, D. (2018). Innovative treatment of clinically diagnosed meniscal tears: A randomized sham-controlled trial of the Mulligan concept “squeeze” technique. Journal of Manual & Manipulative Therapy, 26(5), 254-263.

Reep, N. C., Leverett, S. N., Heywood, R. M., Baker, R. T., Barnes, D. L., & Cheatham, S. W. (2022). The efficacy of the Mulligan Concept to treat meniscal pathology: A systematic review. International Journal of Sports Physical Therapy, 17(7), 1219-1235.

Sanchez, B. J., & Baker, R. T. (2017). Conservative management of possible meniscal derangement using the Mulligan Concept: A case report. Journal of Chiropractic Medicine, 16(4), 308-315.

Doral, M. N., Bilge, O., Huri, G., Turhan, E., & Verdonk, R. (2018). Modern treatment of meniscal tears. EFORT Open Reviews, 3(5), 260-268.

Elnewishy, A., Elsenosy, A. M., Nahas, S., Abdalla, M., Symeon, N., & Teama, H. (2024). A systematic review and meta-analysis of medial meniscus root tears: Is surgery the key to better outcomes? Cureus, 16(12), e75199.

Kise, N. J., Risberg, M. A., Stensrud, S., Ranstam, J., Engebretsen, L., & Roos, E. M. (2016). Exercise therapy versus arthroscopic partial meniscectomy for degenerative meniscal tear in middle-aged patients: Randomised controlled trial with two-year follow-up. BMJ, 354, i3740.

Luvsannyam, E., Jain, M. S., Leitao, A. R., Maikawa, N., & Leitao, A. E. (2022). Meniscus tear: Pathology, incidence, and management. Cureus, 14(5), e25121.

Ma, J., Chen, H., Liu, A., Cui, Y., & Ma, X. (2020). Medical exercise therapy alone versus arthroscopic partial meniscectomy followed by medical exercise therapy for degenerative meniscal tear: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Journal of Orthopaedic Surgery and Research, 15(1), 219.

Mao, S., Xiao, K., Xu, H., Wang, Y., & Guo, X. (2024). Clinical outcomes of exercise rehabilitation for degenerative tibial meniscal tears: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Journal of Pain Research, 17, 3431-3448.

Noorduyn, J. C. A., van de Graaf, V. A., Willigenburg, N. W., Scholten-Peeters, G. G. M., Kret, E. J., van Dijk, R. A., … Poolman, R. W. (2022). Effect of physical therapy vs arthroscopic partial meniscectomy in people with degenerative meniscal tears: Five-year follow-up of the ESCAPE randomized clinical trial. JAMA Network Open, 5(7), e2220394.

Rotini, M., Papalia, G., Setaro, N., Vanni, D., De Fine, M., & Zaffagnini, S. (2023). Arthroscopic surgery or exercise therapy for degenerative meniscal lesions: A systematic review of systematic reviews. Musculoskeletal Surgery, 107(2), 127-141.

Screpis, D., Qordja, F., De Berardinis, G., Piovan, G., Magnanelli, S., Amarossi, A., Gigante, A. P., & Zorzi, C. (2025). Saving the meniscus: A retrospective observational study of the incidence, treatment, and failure rate of the main meniscal tear types at 24-month follow-up. Journal of Clinical Medicine, 14(10), 3350.

Siemieniuk, R. A. C., Harris, I. A., Agoritsas, T., Poolman, R. W., Brignardello-Petersen, R., Van de Velde, S., … Buchbinder, R. (2017). Arthroscopic surgery for degenerative knee arthritis and meniscal tears: A clinical practice guideline. BMJ, 357, j1982.

Spang, R. C., III, Nasr, M. C., Mohamadi, A., & Cote, M. P. (2018). Rehabilitation following meniscal repair: A systematic review. BMJ Open Sport & Exercise Medicine, 4(1), e000212.

Za, P., Ambrosio, L., Vasta, S., Russo, F., Papalia, G. F., Vadalà, G., & Papalia, R. (2024). How to improve meniscal repair through biological augmentation: A narrative review. Journal of Clinical Medicine, 13(16), 4688.