תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית ITBS
תוכן עניינים
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

כואב לך? לתיאום בדיקה השאר מספר טלפון


תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית או בקצרה ITBS היא מהגורמים השכיחים לכאבים בצד החיצוני של הברך. תופעה זאת מרבה להתפתח בקרב רצים למרחקים ארוכים ורוכבי אופניים. הגורם להתפתחות ההפרעה הזאת הוא חיכוך חוזרני של גיד הרצועה האיליו-טיביאלית בבליטה הגרמית של עצם הירך. כאבים בירך או כאבים בברכיים מהווים עניין שכיח ביותר שיכול להיגרם ממספר רב של גורמים. למרות הקושי שקיים חשוב מאוד להגיע לאבחון מדויק של הגורם לסימנים ותסמינים בחלקי גוף אלה.

ללא אבחון מדויק הטיפול עלול להיכשל ולאפשר לבעיה להיעשות כרונית. אחד הגורמים שצריך לקחת בחשבון כאשר באים לאתר את הגורם לסימנים ולתסמינים בברכיים או במפרקי הירך היא תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית ITBS. תסמונת זאת שקרויה בעברית "תסמונת שביל הכסל והשוקה" (Iliotibial band syndrome – ITBS) להפוך לפציעה כרונית ועקב כך קשה לטיפול.

כואב לך? לתיאום בדיקה השאר מספר טלפון



תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית -רקע

תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית או בקיצור ITBS מתרחשת לרוב בטווח הגילים 15 – 50. התסמונת שכיחה באופן שווה בין המינים. בין על פי מחקרים שונים כ10% מהרצים למרחקים ארוכים נחשפים לתופעה קלינית זו וקרוב ל25% מהרוכבים על אופניים. גם ענפי ספורט אחרים הכרוכים בביצוע תנועות כפיפה חוזרניות עם הברכיים מהווים גורם סיכון להתפתחות התופעה אך ברמה מופחתת. למעשה מדובר בגורם השכיח ביותר לכאבים בצד החיצוני של הברך בקרב העוסקים בספורט. ITBS שכיחה גם בקרב טירונים עקב הפעילות הגופנית המרוכזת והארוכה שאותה הם עוברים במסגרת הכשרתם ונערים במהלך תקופת הגדילה.

אנטומיה של הרצועה האיליו-טיביאלית

תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית
תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

הרצועה האיליו-טיביאלית אינו שריר אלא רצועה עבה של רקמת חיבור הקרויה בעברית חיתולית (Fascia). הרצועה האיליו-טיביאלית מתחיל באמצעות חיבור לרקמת חיבור בין שרירית (Intramuscular Septum) המצויה בצד החיצוני של הירך ומסתיימת בחיבור לזיז גרמי (Gerdy's tubercle) המצוי בחלק המקורב של עצם השוק בצד החיצוני. בתחילתו יש לרצועה האיליו-טיביאלית חיבור גם עם השריר הארבע ראשי ובסופו עם פיקת הברך.

הרצועה האיליו-טיביאלית מתחבר לשריר "מותח המחתלה הרחבה" (Tensor fasciae Latae) אשר מתחיל בחלק החיצוני של הירך ותפקידו העיקרי הרחקה של הירך. תפקידיו הנוספים כוללים סיבוב פנימה של הירך וכפיפתו. את הרחקת הירך מבצע מותח המחתלה הרחבה יחד עם שריר העכוז הגדול שגם אליו מחובר הרצועה האיליו-טיביאלית.

גורמים לתסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

הגורם להתפתחות תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית הוא חיכוך של הרצועה האיליו-טיביאלית על הבליטה הגרמית (קונדייל) החיצונית המרוחקת של עצם הירך (Lateral femoral epicondyle). החיכוך מתרחש במהלך הכפיפה והיישור של הברך. מחקרים חדשים טוענים שמקור הכאב בתסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית אינו נזק לגיד עצמו אלה לשכבת שומן המעוצבבת באופן עשיר, המצויה מתחת לגיד. הלחץ שמפעילה הרצועה האיליו-טיביאלית על שכבת השומן מתרחש כאשר הברך נמצאת בכפיפה של 30 מעלות וזאת על פי החוקרים בשל הרוטציה הפסיבית של עצם השוק במהלך כפיפת ויישור הברך.

גורמי סיכון לתסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

ישנם מספר רב של גורמי סיכון להתפתחות תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית. יחד עם זאת סביר להניח שלא גורם מסוים אחד מוביל להתפתחות התסמונת אלא שילוב של מספר גורמים יחד. בכל מקרה יש להניח שעומסי יתר ואימוני יתר מעורבים בכך. עומסי אימון חריגים עלולים לנבוע בין היתר מהעלאה מהירה מידי במרחק ריצה או במהירות ריצה, ריצה ארוכה מידי בעליה או ירידה ועוד. עומסי אימון חריגים יוצרים חיכוך חוזרני גבוה מהיכולת של הרקמה להכיל וגורמים בהדרגה להתפתחות התסמונת. גם ציוד לקוי כגון נעלי ריצה שחוקות או ומשטח ריצה לא טוב עלולים להגביר את העומס ולהוביל להתפתחות התסמונת.

גורמי סיכון אפשריים נוספים כוללים: בעיות מבניות נרכשות או מולדות כגון הבדל באורך רגליים, ברכי X או ברכי O, כפות רגליים שטוחות ועוד. גם חוסר איזון שרירי עלול להשפיע על הביומכניקה של הריצה ולגרום לעומסים גבוהים מהרצוי בין היתר על הרצועה האיליו-טיביאלית. כך למשל חולשה של השרירים מרחיקי הירך עלולים לגרום לכניסה מוגברת פנימה של הרגל וסיכון מוגבר לסבול מהתפתחות תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית. חולשה דומה או פעילות לקויה של השריר הארבע ראשי שהוא גורם מייצב עיקרי של הברך עלולה גם היא להוביל להתפתחות תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית.

סימנים ותסמינים

הסובלים מהתפתחות תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית יתלוננו בעיקר על כאב חריף בצד החיצוני של הברך. כאב עלול להופיע גם בצד החיצוני של מפרק הירך. יש המתארים גם תחושה של שריפה, נימול ורעשים הנלווים לפעולת הברך. תסמונת הכסל והשוקה אינם מתאפיינים בנפיחות או בצקות עם זאת הרצועה לאורך הירך עלולה להפוך לעבה יותר. הכאבים בתסמונת הכסל והשוקה עלולים להגיע לרמת חומרה שלא ניתן להתעלם מהם. בתחילה דרכה של התסמונת יופיעו התסמינים עם תום הפעילות ולאחר שהגוף מתקרר ויחלפו במהרה. בשלב מתקדם יותר יופיעו התסמינים במהלך הפעילות הגופנית או אפילו בתחילתה ועלולים להמשיך ולהטריד ימים ארוכים גם במצב של הליכה ואפילו מנוחה. בשלב הסופי יהפכו הכאבים הללו בצד הברך לבן לוויה ולא יאפשרו כל פעילות שבה הברך מתכופפת ללא כאבים.

טיפול בתסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

ברוב המכריע של המקרים ניתן להשיג ריפוי של תסמונת הכסל והשוקה ללא ניתוח וללא שימוש בתרופות. אך לפני שנתחיל לטפל בבעיה ננסה להבין מה גרם לה. האם מדובר בעומס יתר פשוט או שיש לקות כלשהי שעומדת בבסיס הבעיה. במידה ופרונציית יתר של כף הרגל היא הגורם לתסמונת נמליץ על מדרסים, במידה ומדובר בחוסר איזון שרירי נשלב בטיפול תרגילים ייעודיים להחזרת האיזון הלקוי. את הדלקת עצמה נרפא באמצעות שילוב של מנוחה, טכניקות ריפוי ידניות ושימוש באמצעים חשמליים כגון לייזר רך, אולטרה סאונד ולעתים גם בגלי הלם.

מנוחה מלאה ככלל אינה מומלצת. אני ממליץ על מנוחה אקטיבית, כלומר לשמור על רמה מקסימלית של פעילות כול עוד אינה כואבת. לשם כך יהיה צורך לפנות לפעילות חלופית כגון ריצה במים, אופניים, מכשיר אליפטי ועוד. אם זה לא כואב במהלך הפעילות או לאחריה אז זה בסדר. במקרים נדירים כאשר החולה אינו מגיב לטיפול שמרני נפנה אותו לקבלת טיפול תרופתי (תרופות נוגדות דלקת וזריקות קורטיזון) ולעתים גם כירורגי.

שיקום תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

לאחר השלב הדלקתי מתחיל השלב השיקומי. בשלב הזה נאזן את הכוח והגמישות של שרירי הרגל נשפר את תחושת המיקום, נשפר את הגמישות של הרצועה האיליו-טיביאלית. החזרה לריצה חייבת להתבצע באופן זהיר והדרגתי ורק לאחר שהרקמה נרפאה. איך נדע שהרקמה נרפאה? אין כאבים בהליכה או במהלך הפעילות השגרתית שאנו מבצעים מידי יום. חזרו לאימונים בהדרגה. יום כן יום לא. שלבו בהתחלה הליכה ופרקי זמן קצרים של ריצה על משטח רך יחסית ומישורי. לדוגמה על כל 5 דקות של הליכה 1 דקה של ריצה. לאחר מספר שבועות של אינטרוולים שבהם אתם משנים את היחס בין ההליכה לריצה ניתן להתחיל לרוץ באופן מלא.

הקפידו על פרקי זמן ארוכים של התאוששות בין יום אימונים למשנהו. במהלך השיקום הקפידו על אימונים אלטרנטיביים לשמירה על סיבולת לב ריאה מכשיר אליפטי. התחילו לרוץ על משטחים קשיחים יותר ובעליות באופן הדרגתי רק לאחר מספר שבועות שבהן תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית אינה גורמת יותר סימנים ותסמינים.

מניעת תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית

מהמאמר תוכלו להבין כיצד ניתן למנוע את התפתחות תסמונת הרצועה האיליו-טיביאלית. נסו לשמר שרירי רגליים מאוזנים. הקפידו שהכוח והגמישות יהיו מאוזנים בין השרירים האגוניסטים ואנטגוניסטים. הקפידו לרוץ עם נעלי ריצה תקינות. לשם כך וודאו שאתם מחליפים נעליים כול 500 – 700 קילומטרים או במקרה של בלאי נראה לעין.  הקפידו לרוץ עם שתי זוגות נעליים ובכך תאפשרו לנעל להחזיר את היכולה שלה לבלום זעזועים. הקפידו על עלייה מתונה ברמת הקושי של האימונים. עשו זאת גם לגבי אימונים בעלייה, ירידה או במשטחי אימון שאינם מיושרים (ריצות שדה). לאחר האימון הקפידו על קירור טוב ויסודי.

כואב לך? לתיאום בדיקה השאר מספר טלפון


מאמרים קשורים

פציעות שכיחות בשוק ומניעתן

פציעות שכיחות בשוק ומניעתן

כואב לך? לתיאום בדיקה השאר מספר טלפון טלפון (שדה חובה) פציעות שכיחות בשוק ומניעתן מהווים מידע חשוב בעיקר עבור ספורטאים. אזור השוק

פציעות שכיחות בכף הרגל ומניעתן

פציעות שכיחות בכף הרגל ומניעתן

כואב לך? לתיאום בדיקה השאר מספר טלפון טלפון (שדה חובה) פציעות שכיחות בכף הרגל ומניעתן מהווים מידע חשוב עבור כולם. כולם סובלים