מתיחה או קרע של שריר או גיד מהווים פציעות שכיחות ביותר. השכיחות של הפציעה הזאת גבוהה במיוחד בקרב ספורטאים מקצועיים וחובבים. עם זאת גם אנשים שאין להם נגיעה לספורט אינם חסינים ממנה. מאמצי המתיחה (tensile forces) הם הגורם למתיחה או קרע של השריר או הגיד. השרירים שנוטים להיפצע פועלים באמצעות כיווץ תוך כדי הארכה (eccentric contraction) וחוצים שני מפרקים.
שרירים מסוג זה שנקרעים לעתים קרובות כוללים את שרירי המיתר (hamstrings) ושריר התאומים (gastrocnemius). הסימפטומים שנגרמים בשל מתיחה או קרע של שריר או גיד כוללים כאבים ומגבלות תנועה ברמות חומרה שונות. טיפול יעיל בפציעות הללו חייב להתבסס על אבחון מדויק של הנזק ולהינתן מהר ככול האפשר. עיכוב במתן טיפול עלול לגרום לשינויים כרוניים בשריר או בגיד ולפציעות חוזרות שלו.
מתיחה או קרע של שריר או גיד: שכיחות, אבחון וטיפול
שרירי השלד מורכבים מתאים או סיבים שעטופים ברקמת חיבור. השרירים ניחנים ביכולת כיווץ מהירה ויצירת כוח. תכונות אלה מאפשרות להניע ולייצב את הגוף, להגן על הגוף, לייצר חום ועוד. פציעות של שרירים וגידים הן בין הנפוצות ביותר במערכת השלד־שריר. הן יכולות להתרחש בעקבות פעילות ספורטיבית אינטנסיבית, טראומה פתאומית, או אפילו כתוצאה מתנועות יומיומיות לא מתוכננות. למרות שבחלק מהמקרים מדובר במתיחה קלה בלבד, לעיתים הנזק חמור יותר וכולל קרע חלקי או מלא של השריר או הגיד. מיקום הפציעה יכול להיות בשריר עצמו, בנקודת החיבור בין השריר לגיד או בגיד עצמו.
אבחון מוקדם וטיפול מתאים הם קריטיים, משום שעיכוב בהתערבות עלול להוביל לשינויים כרוניים, ירידה בתפקוד ולפציעות חוזרות (Brukner et al., 2016). האבחנה של מתיחה או קרע שרירים וגידים וחומרת הפגיעה מבוססת על ההיסטוריה והבדיקה הגופנית של המטופל. הבנת מנגנון הפציעה עשויה לתרום לכך. אפשרויות הטיפול כוללות טיפולים שמרניים כגון כירופרקטיקה או טיפולים רפואיים כולל תרופות וכירורגיה.
במאמר "מתיחה או קרע של שריר או גיד" נסקור בהרחבה את:
- שכיחות הפציעות
- הגורמים וגורמי הסיכון
- התסמינים האופייניים
- שיטות האבחון המבוססות על ראיות מדעיות
- גישות הטיפול המומלצות, תוך התמקדות מיוחדת בתפקיד הכירופרקטיקה בשיקום.
שכיחות
פציעות שרירים וגידים מהוות שיעור ניכר מכלל הפגיעות המוצגות לרופאים, כירופרקטים ולפיזיותרפיסטים. שכיחות פציעות שרירים וגידים משתנה בהתאם לסוג ומיקום הפציעה, כמו גם האוכלוסייה והפעילות המעורבת. סקירות אפידמיולוגיות מראות כי:
- 30%-50% מכלל פגיעות מערכת השריר־שלד הן פציעות שריר, גיד או רצועה (Hägglund et al., 2013).
- בכדורגל עילית, פציעות שרירים מהוות כ־31% מהפציעות (et al., 2014).
- בענפי ספורט אחרים נרשמו שיעורים גבוהים גם כן: 16% ברוגבי, 10.4% באתלטיקה תחרותית ו־5.9% בכדורסל (Orchard et al., 2010).
השרירים הפגיעים ביותר הם:
- שרירי המיתר (Hamstring Strain)
- השריר הארבע ראשי (quadriceps)
- שרירי התאומים (שרירי השוק האחורית) (Calf Strain)
- שרירים מקרבי הירך (Groin Strain)
- השרירים המסובבים של הכתף (Rotator Cuff Tears)
- הראש הארוך של השריר הדו ראשי (Rupture Long Head Biceps)
שרירים נוספים שעלולים להיפצע:
- השריר הישר של הירך (rectus femoris).
- השרירים הפרה-ספינאליים (lumbar paraspinals).
הגידים הפגיעים ביותר הם:
- גיד אכילס, גיד הפיקה וגידי השרוול המסובב (Kaux et al., 2019).
גורמים אפשריים למתיחה או קרע שריר או גיד
האטיולוגיה של פציעות שרירים וגידים היא רב-גורמית. פציעות שריר או גיד עלולות להתרחש מהסיבות הבאות:
- טראומה. הסימפטומים מופיעים מיד. פציעת שריר חריפה נגרמת מאירוע טראומטי חד פעמי. אירועים מסוג עלולים להתרחש בעת נפילה, תאונה, הרמת חפץ כבד או פציעת ספורט (ריצה, קפיצה, השלכת חפץ) (Brukner et al., 2016).
- נזק מצטבר. כלומר נזק מצטבר שגורם לסימפטומים כרוניים. פציעה כרונית של סיבי שריר או גיד נגרמת בשל פעילות חוזרנית ונזק מצטבר. דוגמאות לכך כוללות יציבה לקויה, סוגי ספורט מסוימים (טניס, גולף) (van der Worp et al., 2011).
מנגנוני הפציעה העיקריים כוללים לרוב (Maffulli et al., 2014):
- כיווץ השריר תוך כדי הארכתו – כיווץ אקצנטרי (eccentric contraction)
- או מתיחת יתר של השריר (over-stretching)
פציעת השרירים מתרחשת לרוב בזמן האצה פתאומית במהירות או בבלימה חדה. מכאן שפציעות שרירים על רקע זה שכיחים בקרב אתלטים מקצועיים או חובבים שזה עיסוקם. אבחון מהיר ומדויק של מהות הנזק מהווה בסיס לטיפול ושיקום יעילים. לרוב טיפול עצמוני מספיק כדי לאפשר אחלמה של השריר הפצוע. שריר עם קרע חמור נזקק לטיפול מקצועי. כאשר הקרע הוא חלקי טיפול כירופרקט יכול להועיל. קרע מוחלט של השריר זקוק לטיפול כירורגי.
גורמי סיכון לפציעות שרירים או גידים
גורמי סיכון עיקריים עלולים לכלול:
- עומס אימונים גבוה -אי הקפדה על עקרונות האימון הנכון כולל תדירות, משך ועצימות גבוהים.
- חוסר חימום מתאים לפני פעילות גופנית.
- גיל מבוגר – ירידה בגמישות ובאלסטיות של הרקמות (Magee et al., 2013).
- פציעות קודמות – סיכון מוגבר לפציעה חוזרת (van der Horst et al., 2016).
- חוסר איזון שרירי – בין אגוניסטים לאנטגוניסטים.
- טמפרטורה קרה או עייפות שרירית.
- נטייה גנטית ומבנה אנטומי חריג.
תסמינים אופייניים
דרגת החומרה של הפגיעה קובעת את התסמינים:
- דרגה 1 (קלה) – כאב מקומי קל, נוקשות, ירידה מינימלית בכוח.
- דרגה 2 (בינונית) – כאב חזק, נפיחות, שטפי דם, ירידה משמעותית בכוח, מגבלת תנועה.
- דרגה 3 (חמורה) – קרע מלא, אובדן מוחלט של תפקוד השריר, נפיחות ניכרת, תחושת "מדרגה" במישוש (Maffulli et al., 2014).
מתיחה או קרע של שרירים וגידים אבחון
האבחנה של פגיעות שרירים וגידים מבוססת על היסטוריה קלינית, בדיקה גופנית ושיטות הדמיה. תהליך האבחון של מתיחה או קרע של שריר מתבסס על השלבים הקלסיים שכוללים:
- היסטוריה קלינית.
- בדיקה גופנית.
- ובמידת הצורך בדיקות מתקדמות.
היסטוריה קלינית
- מנגנון הפציעה.
- מיקום הכאב והחמרתו.
- מגבלות תפקודיות.
- היסטוריה של פציעות דומות.
בדיקה גופנית
- תצפית על האזור.
- מישוש לאיתור נפיחות, רגישות או קרע מוחשי.
- בדיקות תנועה: טווחי תנועה, מבחני כוח והתנגדות.
בדיקות מתקדמות
ברוב המקרים די בכך כדי לזהות את השריר או הגיד הפצוע, מיקום הפציעה וחומרת הפגיעה. במידת הצורך נפנה את החולה לבדיקות דימות. שיטות ההדמיה שניתן להשתמש בהן כדי לאשר את האבחנה ולהעריך את מידת הפגיעה הן:
- אולטרסאונד – כלי דינמי, זול ונגיש לזיהוי קרעים חלקיים ומלאים (Monetti et al., 2017).
- MRI – נחשב לסטנדרט זהב לזיהוי נזקי שריר וגיד, מספק מידע מפורט על מיקום וחומרת הפגיעה (Monetti et al., 2017).
טיפול בפציעת שריר או גיד
הטיפול השמרני הוא הטיפול המועדף בפציעות שריר או גיד. יש לבחור בטפול הנכון בהתאם לחומרת הנזק. במרבית המקרים, ובמיוחד בדרגות 1-2, הטיפול הוא שמרני. כאשר הנזק חמור יותר וכולל קרע משמעותי יותר כדאי להגיע לכירופרקט המתמחה בפציעות ספורט. קרע גיד או שריר מלא מחייב טיפול כירורגי.
טיפול עצמי
הטיפול העצמוני בפציעת שריר או גיד צריך לכלול:
- מנוחה ממאמצים, מנחים ותנועות שמחמירים את הכאב במקום.
- הגנה מפני החמרת הנזק למשל באמצעות תומך או קביים.
- ניתן להרים את הגפה המעורבת.
- טיפול בחום או בקור בהתאם לשלב הפציעה.
- שימוש בתרופות נוגדות דלקת ללא מרשם.
- לאחר 48 שעות מומלץ להניח קומפרסים חמים על מקום הפציעה.
- לחזור לפעילות גופנית באופן הדרגתי וללא כאב (Tencone et al., 2017).
קרע של שרירי או גיד: מתי לפנות לכירופרקט?
במקרים הבאים רצוי להתייעץ עם כירופרקט שמתמחה בפציעות ספורט:
- שמעתם רעש של קריעה במהלך הפציעה.
- הפציעה של השריר או הגיד גורמים לכאבים משמעותיים.
- הטיפול עצמי בכאב לא עוזר.
- אזור הפציעה רדום.
- אתם צולעים או מתקשים ללכת.
- קיימת נפיחות קשה.
- יש שטף דם מקומי רחב.
טיפול כירופרקטי בפציעות שריר או גיד
הגישה הכירופרקטית מתמקדת בהחזרת התפקוד האופטימלי של המערכת הביומכנית:
- טכניקות ידניות עדינות להפחתת מתח שרירי ושיפור זרימת הדם.
- שיקום הדרגתי – תרגילים איזומטריים בתחילה, ובהמשך איזוטוניים ואיזוקינטיים.
- שיפור טווחי תנועה – מניפולציות עדינות במפרקים סמוכים.
- מניעת הישנות – תיקון חוסר איזון שרירי וייעוץ לגבי טכניקת תנועה נכונה.
במחקרי סקירה נמצא כי גישות שמרניות הכוללות טיפול מנואלי ושיקום הדרגתי הפחיתו משמעותית את שיעור הפציעות החוזרות (van der Horst et al., 2016).
טיפול רפואי וניתוחי
בקרעים מלאים או בחוסר תגובה לטיפול שמרני:
- זריקות אנטי־דלקתיות (Tencone et al., 2017).
- תיקון כירורגי של קרעים מלאים, במיוחד בגיד אכילס או בשרוול המסובב (Brukner et al., 2016).
שיקום וחזרה לפעילות
הזמן הנדרש כדי לחזור לפעילות גופנית לאחר קרע של שריר או גיד תלוי בעיקר בחומרת הנזק:
- דרגה 1 – חזרה תוך 2-4 שבועות.
- דרגה 2 – שיקום ממושך עד 12 שבועות.
- דרגה 3 – דורשת שיקום ממושך מאוד ולעיתים ניתוח (van der Horst et al., 2016).
תנאי הכרחי לחזרה לפעילות: היעדר כאב, טווחי תנועה מלאים וכוח שווה לצד הבריא.
מניעה של מתיחה או קרע של שרירמתיחה או גיד
מניעת קרע של שריר או גיד דורשת גישה מקיפה המתייחסת לגורמים פנימיים וחיצוניים כאחד. אלה כוללים בין היתר:
- חימום נכון וקירור לאחר פעילות.
- אימונים מותאמים – עומס הדרגתי, זמן התאוששות מספק.
- ציוד מתאים – נעליים מתאימות, מיגון.
- חינוך ספורטאים ומאמנים לגבי אסטרטגיות למניעת פציעות.
- שיפור טכניקה – הדרכה מקצועית להפחתת עומסים לא נכונים.
טיפול כירופרקטי מונע – שיפור יציבה ותנועתיות המפרקים להפחתת סיכון עתידי (McCall et al., 2015).
מתיחה או קרע של שריר: סיכום
מתיחה או קרע של שריר או גיד הן פציעות שכיחות מאוד, במיוחד בספורטאים, אך לא רק בהם. האבחון מבוסס על היסטוריה, בדיקה גופנית ולעיתים הדמיה מתקדמת. הטיפול ברוב המקרים שמרני, תוך שימוש בטכניקות שיקום הדרגתיות. כירופרקטיקה מהווה גישה ייחודית המשלבת טיפול ידני, שיקום ביומכני ומניעת פציעות עתידיות. בקרעים חמורים או במצבים עמידים, יש צורך בשילוב טיפול רפואי וייתכן שגם ניתוח. שיקום נכון והחזרה ההדרגתית לפעילות הם קריטיים כדי למנוע פציעות חוזרות.
References:
Brukner, P., Khan, K., et al. (2016). Clinical Sports Medicine (5th ed.). McGraw-Hill.
Magee, D. J. (2013). Orthopedic Physical Assessment (6th ed.). Elsevier.
