דלקת בגיד אכילס היא דלקת גיד שכיחה במיוחד. הגורם העיקרי לדלקת בגיד אכילס הוא עומס יתר על הגיד בשילוב עם תהליכים ניווניים. עומס היתר על הגיד אכילס הוא תולדה של העומס המוטל על רגלנו. סיבות נוספות: זריקות סטרואידים ועוד.
גודלו של הגיד מרמז על העומסים האדירים שהוא נחשף להם. עומסים אלו חושפים את הגיד לסוגי פציעה שונים הכוללים מתיחה, קרע חלקי ואפילו קרע מלא של הגיד. הגיד יכול להינזק מעומס יתר חד פעמי המוטל על הרגל והקרסול (תאונה, נפילה, קפיצה..) או מעומס יתר מצטבר (ריצה, קפיצות, משחקי כדור..). רוב הנזקים של הגיד מתרחשים מספר סנטימטרים מעל עצם העקב. קריעה מלאה של הגיד מחייבת כירורגיה.
השכיחות של הפגיעה בגיד אכילס נחשבת לגבוהה במיוחד במדינות המתועשות ששם היא עומדת בערך על אחד ל15,000 תושבים. במדינות העולם השלישי שבה הנטיה ללכת יחפים גדולה יותר אנו נתקלים בין היתר בפחות בעיות לגיד אכילס. הגברים נוטים לסבול מדלקת בגיד אכילס יותר מנשים. נתון זה עשוי לרמוז על כך שפעילות ספורט אגרסיבית המאפיינת בעיקר גברים מהווה סיבה מרכזית לדלקת בגיד אכילס. גילם הממוצע של הנפגעים עומד על 36 שנים.
פעילות חוזרת יוצרת עומס נקודתי בחיבור שבין גיד האכילס לעצם העקב. עומס זה מוביל לקרעים מיקרוסקופיים, דלקת מקומית, נפיחות וכאבים. לעיתים פתולוגיה זו יכולה להילוות לדלקת ברקמת הבורסה המצויה בין הגיד לעצם העקב (Retro calcaneal bursa).
השרוול שעוטף את גיד האכילס מועד לנזקים ודלקות בעיקר בקרב אצנים. הדלקת הזו נובעת כנראה מהאצה והאטה במהירות הריצה ו/או אצנים בעלי כף רגל מתגלגלת פנימה עקב אובדן קשת.
כמו כול רקמה אחרת גם גיד האכילס עצמו חשוף למתיחות וקרעים מקרוסקופיים בגין פעילות חוזרת או חד פעמית היוצרת עומס. לעיתים, אספקת הדם דלילה לגיד לא מאפשרת את שיקום הגיד והדלקת הולכת ומחריפה. בסופו של דבר הגיד מתעבה, נחלש וכואב.
אותם גורמים החושפים את הגיד לקרעים זעירים ודלקות עלולים גם לגרום לקרע חלקי או מלא של הגיד. מתרחש לרוב כ3-4 סנטימטרים מנקודת החיבור של הגיד לעצם העקב. במקרה של קרע מלא של הגיד אין מנוס מניתוח.
גיד האכילס הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגופנו. הגיד נוצר למעשה על ידי חיבור שני הגידים של שרירי הרגל התחתונה האחוריים (calf muscles): שריר התאומים (gastrocnemius) ושריר הסוליה (soleus). הגיד מחבר את השרירים הללו אל עצם העקב מאחור. כאשר שרירי הרגל האחוריים מתכווצים גיד האכילס נמתח ומושך אחריו את העקב ואת כף הרגל. מכניקה זו נדרשת לעמידה על האצבעות, להליכה, ריצה וקפיצה. העומס על גיד האכילס עלול להגיע במהלך ריצה או קפיצה לעד פי 12 ממשקל גופו של האתלט.
גיד האכילס שצורתו מזכירה כבל מסיבי, בנוי מרקמת חיבור המכילה סיבים קולגנים. כול סיב קולגני בגיד כולל בתוכו כלי דם ועצבוב. בניגוד לגידים אחרים גיד האכילס אינו מכוסה בשרוול מלא אלה ברקמת חיבור הקרויה פרהטנדון (paratendon). בהשוואה לרקמות אחרות בגופנו לגיד האכילס אספקת דם דלה. אספקת הדם דלה במיוחד בגובה של בין 2-6 סנטימטרים מעל נקודת החיבור של הגיד אל עצם העקב. זהו אכן אזור הקרע הכי שכיחה.
פציעות ודלקת בגיד אכילס הן פציעות ספורט שכיחות אשר מתרחשות בעיקר בקרב ספורטאים מבוגרים (30-60) אשר אינם מתאמנים באופן סדיר. כאשר אותם ספורטאים שלרוב חצו את שיאם עולים למגרש הם מגזימים ומנסים לשחזר הצלחות מימים עברו. העומסים הקיצוניים הללו על גיד שאינו כשיר מהווים הזמנה לנזק ולדלקת.
סיכון יתר נוסף לקרע או מתיחה של גיד האכילס מהווה עיסוק בענפי ספורט כגון: כדור סל, כדור רגל, טניס, ריצות וכול יתר ענפי הספורט המצריכים קפיצות, ריצות ושינויי כוון מהירים. גם חבלה ונפילה עלולים לגרום לדלקת בגיד אכילס אך אין הדבר שכיח.

מהקדמה ניתן להבין מהם הגורמים העיקריים לנזק לגיד אכילס: ראשית תהליכי ניוון. סיכויו של גיד שנחשף לעומס יתר להיפגע גדולים בערך כמו גיד שלא עושים בו שימוש משמעותי. חוסר שימוש אינטנסיבי בגיד האכילס או בכול גיד אחר גורם לגיד לאבד מעוביו ומיכולתו לעמוד בעומסים. גם הגיל מהווה גורם בניוונו של הגיד וחשיפתו לנזק פוטנציאלי. עם השנים עובר הגיד כמו יתר רקמות הגוף תהליכי ניוון. בעיקר נכון הדבר לגבי אנשים שאינם מתאמנים באופן סדיר ו/או אלו שעיקר הפעילות הגופנית שלהם אינה נושאת משקל גוף (שחייה, אופניים).
גורם רב השפעה הוא כמובן פגיעות ממאמץ נשנה אשר מובילות לעומס יתר ונזק מצטבר. לכול רקמה בגוף יש את היכולת לעמוד ברמה מסוימת של עומסים ואשר מעבר לה ישנו כשל. גם לגיד אכילס ולא משנה מה מצבו הפיזיולוגי קיימת מגבלה. ניתן כמובן באמצעות אימונים להגדיל את כושר העמידה של הגיד במאמצים אך לכך נדרשים זמן, ותוכנית אימונים הדרגתית.
דלקות פרקים, מחלות אוטואימוניות ומחלות גנטיות המשבשות את מבנה הגיד ואיכותו מהוות גורם סיכון מוגבר לפציעה של גיד האכילס. מחלה כמו קושינג שהיא הפרעה אנדוקרינית הנגרמת עקב רמות גבוהות של קורטיזון בדם פוגעת ברקמות החיבור בגוף כולל במבנה האנטומי של הגיד ומגבירה את הסיכון לפציעה.
כמובן שהסימנים והסימפטומים ובעיקר עוצמתם תלויה בסוג הנזק וחומרתו. מתיחה של הגיד - במקרה של מתיחה של הגיד ההתפתחות הדלקתית, הכאבים והמגבלות תנועה שנלווים לה עשויים לקחת גם מספר שעות מרגע הפציעה. כאשר מדובר בקרע של הגיד אתם צפויים לחוות כאב חד בחלק האחורי של הרגל באזור הפגיעה ומגבלת תנועה קשה. התיאור שאנו מקבלים מאנשים שקרעו את הגיד הוא תיאור המדמה פגיעה מקליע של רובה.
לעיתים ידווחו אותם אנשים על רעש של קריעה הנלווה לתחושת הכאב. במישוש ניתן יהיה לחוש במרווח שנוצר בנקודת הקרע. בצקת ושטף דם צפויים להתפתח סביב הקרסול. הפעולות של גיד האכילס הכוללות ניתור, יכולת לעמוד על קצות אצבעות והליכה נפגעות באופן חד.
האבחון של דלקת בגיד האכילס מתחיל מלקיחת ההיסטוריה הרפואית. בהיסטוריה הרפואית נאסוף פרטים אודות מה קרה?, מתי קרה?, איך קרה? והאם אותה פציעה ודלקת התרחשו בעבר. ננסה להבין מהו סוג הכאב, מה מקל על הכאב ומה מחמיר אותו. לאחר מכן נמשיך בבדיקה פיזית. נאתר את מיקום הנזק בגיד ונאמוד את חומרת הפגיעה. האם הגיד מעובה? האם ניתן לחוש במרווח שנוצר בעקבות קרע? האם הגיד נפוח?
במהלך הבדיקה הפיזית ננסה לשחזר את הכאב שלכם ולהבין מהן המגבלות שאתם חווים. הבדיקות תכלולנה תצפית על אופי ההליכה והעמידה שלכם, בדיקות טווח תנועה של כף הרגל על חלקיה השונים ובדיקות נוירולוגיות. במידת הצורך נשתמש בבדיקות מתקדמות כולל אמצעי הדמיה כגון MRI ובדיקות מעבדה. נוכחות של סימפטומים המעלים את הסבירות כי הגורם לכאב כף הרגל אינו מכאני מהווים סיבה להפניה ובירור רפואי מעמיק נוסף.
זכרו התנהגות נכונה כאשר גיד האכילס מתחיל לכאוב היא קריטית לריפוי עצמי. ככלל, מנוחה במיטה אינה מומלצת שכן די מהר היא גורמת לניוון ונזקים ומאיטה את ההחלמה. הכלל שכן צריך להנחות אתכם הוא הימנעות מכאב במהלך הפעילות. כל פעילות שניתן לבצע ללא כאב רצוי להמשיך ולבצע אותה.
הרבה פעמים מנוחה המלווה בהימנעות מנעלי עקב ומעבר לנעל רחבה, או הכנסה של מדרס מתאים לתוך הנעל מספיקים להקל על הכאבים. במידת הצורך תוכלו גם להשתמש ביום יומיים ראשונים בקומפרסים של קרח עטופים במגבת לחה (10-15 דקות כל שעה) וקומפרסים חמים לאחר מכן. יתכן ותצטרכו לשקול שימוש בקביים ו/או חבישה כדי לאפשר מנוחה יסודית יותר לגיד האכילס. זכרו גם אם הכאב בגיד נעלם אתם עדין צריכים להיזהר לעוד פרק זמן של 4-8 שבועות וזאת כדי לאפשר החלמה מלאה ויסודית לדלקת. כאשר אתם חוזרים לפעילות שגרתית של עבודה וספורט עשו זאת באופן הדרגתי. הקפידו להימנע מאותן שגיאות שהובילו להיווצרות הבעיה.
כאבים שמוסיפים להחמיר או אינם מגיבים לטיפול עצמי מחייבים עזרה מקצועית. כירופרקטיקה נותנת מענה מקיף לבעיות כף רגל. לרוב הדלקות בגיד אכילס יש רקע מכאני ועל כן יכולים להיות מטופלים באופן שמרני, על ידי כירופרקט. כלומר ללא ניתוחים ובמידת האפשר גם ללא תרופות.
הכירופרקט מאומן לאתר ולטפל ברוב הדלקות בגיד אכילס שנוצרים בעקבות שיבושים בתפקוד הביו-מכאני או בגלל נזק לגיד מעומס יתר. לאחר שתשאלנו את החולה לגבי תלונתו, לאחר שבדקנו את כף רגלו, ערכנו לגיד ניתוח התנהגות ביו מכני במצבים שונים והגענו לאבחון מתחיל השלב הטיפולי.

הטיפול במרפאה בשלבים הדלקתיים נעשה באמצעות מיטב המכשור הרפואי הקיים כולל לייזר, אולטרה סאונד וטיפול בגלי הלם. יתכן בשלבים הראשונים נאלץ לתמוך בגיד באמצעות חבישה או אפילו באמצעות קביים. עם שוך השלב הדלקתי יתחיל השלב השיקומי שמטרתו להכשיר את הגיד לעמוד בעומס פעילות מלא. בחלק מהמקרים נפנה את המטופל למכון כף רגל לצורך התאמת מדרסים.
במידת הצורך יופנה המטופל לטיפול בתרופות אנטי דלקתיות. לא מומלץ להשתמש או להזריק תרופות על בסיס סטרואיד שכן אלו עלולות לגרום לנזקים נוספים לגיד. באין מוצא או כאשר הנזק גדול מידי יש לשקול את האופציה הכירורגית.
הכלל הראשוני במניעת דלקת בגיד אכילס הוא בחירה נכונה של נעליים. נעלים טובות חייבות להיות מרופדות ומתוחזקות היטב, נוחות, מצוידות בתמיכה לקשת, ורחבות מספיק כדי להכיל בנוחות את האצבעות. את הנעלים יש לבחור בהתאם לסוג הפעילות. נעלי ריצה לריצה ונעלי הליכה להליכה. מומלץ לנעול את הנעליים עם גרביים. במידת הצורך יש להתאים מדרסים לשיפור התפקוד של כפות הרגליים. למניעת עומס יתר על הגידים ועל כפות הרגליים שמרו על משקל גוף סביר לגובה שלכם.
יש להקפיד על חימום הגיד לפני פעילות גופנית ומתיחות עדינות של הגיד לאחריה. נימצא קשר בין צריכת תרופות על בסיס סטרואידי וצריכת תרופות אנטיביוטיות לנזקים לגיד אכילס. צמצמו למינימום הכרחי את השימוש בתרופות על בסיס סטרואידי כגון prednisolone או תרופות אנטיביוטיות כגון quinolone. קבוצת סיכון עיקרית היא מבוגרים מעל גיל 60 הצורכים תרופות סטרואידיות. למדו ללכת ולרוץ באופן נכון. הימנעו מעמידה ממושכת או משהייה ממושכת על הרגליים. הקפידו על עלייה הדרגתית בסרגל העומסים.
המשיכו לקרוא אודות גורמים נוספים להתפתחות כאבים בכף הרגל ובכלל זה כאבי כף הרגל שטוחה.
מאת ד"ר יצחק בכר, כירופרקט D.C. M.Sc כירופרקטיקה ברמת אביב ג'
© 2012 כירופרקטיקה - המרכז לכירופרקטיקה בניהול ד"ר יצחק בכר - כירופרקט מומחה לשיקום ופציעות ספורט |