הליכה היא דרכו של הגוף שלנו לנוע. צליעה היא הליכה לא תקינה שסובלים ממנה בעיקר אנשים מבוגרים אך לא רק. ברוב המקרים הצליעה היא זמנית וברת טיפול. בחלק קטן מהמקרים הסיבות לצליעה עלולות להעיד על פתולוגיות רפואיות קשות.
בממוצע מתחיל התינוק ללכת בגיל שנה וברוב המקרים אינו מאבד יכולת זו עד לסופם של חייו. הליכה היא דרכו העיקרית של הגוף לנוע והיא מובדלת מריצה בכך שכול שלב במהלך ההליכה רגל אחת נוגעת בקרקע בעוד שבריצה שתי הרגליים יכולות להיות באוויר.
הליכה הנמשכת בין חצי שעה לשעה מידי יום עשויה לשפר ולהאריך את חייכם ולמנוע מגוון מחלות עצום ובכללן: מניעת כאבי גב, מניעת אובדן צפיפות עצם, מניעת מחלות כלי דם ולב, מניעת סוכרת, מניעת סוגי סרטן שונים ומניעת דיכאונות וחרדות. לצורך הליכה תקינה אנו נזקקים לשליטה עצבית מרכזית ופריפרית תקינה ולשרירים ופרקים תקינים. כול פגיעה באחת מהמערכות הללו עלולה לגרום לנו לצלוע או חמור יותר לחוסר יכולת ללכת.
כול היתרונות הכרוכים בהליכה וההמלצות החמות שאנו ניתן לכול דיכפין לעסוק בספורט נפלא זה תלויים בכך שההליכה תקינה. הליכה ממושכת שאינה תקינה או הליכה בצליעה משמעותה בטווח זמן כזה או אחר, נזקים מצטברים למערכת עצב, שריר ושלד ובעיקר לאותם חלקים הנושאים בעומסי ההליכה. נזקים אפשריים שניתן למנות כוללים שחיקת סחוסים, דלקות שרירים וגידים ודלקת פרקים ניוונית.
התבוננות באדם הולך תגלה שההליכה נושאת אופי מחזורי. מחזור הליכה או מעגל הליכה מורכב משלב של עמידה (stance) ושלב של הנעת הרגל (swing). שלב העמידה מתחיל עם הנחת העקב (heel strike) גלגולה והנחתה על הקרקע באופן מלא (mid stance) ומסתיים בהרמת כף הרגל לצעד חדש (toe off). בשלבים הללו נוגעת כף הרגל בקרקע. מאידך שתי כפות הרגליים נוגעות ברצפה יחדיו כ 20% ממחזור ההליכה. בשלב הנעת הרגל ( swing) לא קיים מגע עם הקרקע.
צליעה היא הליכה לא סימטרית, מעוותת או מאומצת הנגרמת בגלל כאב, חולשה או עיוות פיזי ואשר עלולה לגרום לנזקים נוספים למערכות העצב,שריר ושלד. הצליעה שכיחה וזאת בגלל מורכבות תהליך ההליכה והישענותו על בריאותם של מספר רב של מערכות בגוף ובכללן מערכות העצבים המרכזית והיקפית, האוזן ומערכות שריר ושלד ויתר הרקמות הסובבות. פציעה או מחלה שפוגעת באחד מהמפרקים של הרגליים או הרקמות הרכות סביבם, בכפות הרגליים, במוח, בעמוד השדרה או באוזניים תוביל בסבירות גבוהה להליכה לא יציבה ומשובשת.
צליעה יכולה על כן להיגרם גם מדלקות פרקים או טראומה ונזק לאחד המפרקים, העצמות והרקמות הרכות הנוטלים חלק בתהליך ההליכה (עמוד השדרה, מפרקי אגן, מפרקי הירך, מפרקי הברכיים, מפרקי הקרסול, כפות רגליים וכלל הרקמות הרכות הפועלות ומפעילות את הפרקים הללו). גם בעיות בכפות רגליים שאינן בעיות מפרקיות כגון "דורבן", יבלות, יבלות ויראליות, ציפורניים חודרניות, כיבים, בצקות יכולים לשבש את ההליכה. חלק מסוגי הצליעה נושאים אופי ייחודי ונגרמים מפתולוגיות מוגדרות. קלינאים עשויים להיעזר בייחודיות זו לצורך אבחון מקור הצליעה.
היא הליכה בה הגוף מוטה בחריפות לאחד הצדדים. הטיה זו נגרמת בגלל הצורך להימנע מכאב. במצב בו ההטיה מקורה בעמוד השדרה (לרוב בלט דיסק או פריצת דיסק) לא יהיה שוני במהלך ההליכה אך במצב בו מקור הכאב הוא באחד ממפרקי ברגליים תיווצר חוסר סימטריה בין תנועת הרגליים. תנועת הגפה הכואבת תהיה קצרה יותר מזו של הגפה שנייה בגלל הניסיון שלנו לקצר את פרק הזמן שבו הרגל המהווה את מקור הכאב נושאת את משקל הגוף.
צליעה זו שמאופיינת בנפילה של האגן לצד אחד נובעת לרוב מכאבים במפרק הירך או מחולשה של שרירי האגן (gluteus medius) שתפקידם לייצב את האגן בזמן הליכה. מבחן טרנדלנבורג חיובי כאשר: בעת הדריכה על הרגל בצד בו שרירי האגן חלשים יצנח האגן לכיוון השני.
מאפיינת חולי פרקינסון, אנשים שנפגעו מהרעלת פחמן חד חמצני, שימוש בתרופות מסוימות ועוד. הליכה זו מתאפיינת בנוקשות ומיעוט של תנועות גו וידיים. ראש וצוואר מורכנים. מרכז כובד המצוי קדימה עקב כפיפת יתר של הגו לפנים גורם לקושי בעצירת הגוף. צעדים קצרים, מהירים ומשתנים.
מאפיינת אנשים הסובלים מבעיות נרכשות או מולדות במפרקי הירך (Congenital hip dysplasia), מחלות ניוון שרירים ועוד. הליכה זו מתאפיינת בטלטול מודגש של האגן.
הליכה הנובעת מפגיעה בתפקוד של כף הרגל בגין היותה שמוטה (foot drop). חוסר היכולת לכפוף את כף הרגל במהלך ההליכה גורמת לאצבעות כף הרגל להיגרר על הרצפה במהלך ההליכה. הסיבה לפגיעה זו היא לרוב נזק לעצבים המעצבבים שרירים שייעודם הרמת כף הרגל.
בהליכה זו לצורך התקדמות מבצעים הרגל והאגן תנועת איגוף מעגלית מהצד וזאת בגלל פגיעה בתפקוד של השרירים הכופפים של הירך אשר מותירים את הרגל נוקשה וארוכה. הגורמים עשויים להיות נזקים עצביים או פגיעה כלשהי במערכות שריר ושלד.
היא הליכה המתבצעת תוך כדי כפיפה קלה של הברכיים ומפרקי הירך כאשר הברכיים והירכיים נפגשים וחוצים זה את זה בתנועת מספריים. אופיינית במקרה של פגיעות מוחיות, טרשת נפוצה ועוד.
הגורם לצליעה יכול להיות כאב קל במפרק הירך שיחלוף תוך ימים ספורים או גורמים בעלי משמעות של חיים ומוות. לרוב ניתן לאבחן את מקור הצליעה באמצעות אנמנזה ובדיקה גופנית יסודית. אנמנזה תכלול שאלות כגון מתי התחלתם לצלוע?, האם הצליעה החלה בבת אחת או באופן הדרגתי?, האם הצליעה מחמירה עם הזמן? האם ישנם תסמינים נוספים? האם נפצעתם לאחרונה בגוף או בראש? האם אתם צורכים תרופות על בסיס קבוע? ועוד.
במסגרת הבדיקות הגופניות נתבונן במספר מעגלי הליכה במהירויות שונות כולל הליכה על קצות האצבעות ועל העקבים. נבדוק האם ההליכה סימטרית? האם ההליכה מתנהלת באופן חלק. נערוך גם בדיקות נוירולוגיות, אורתופדיות וכירופרקטיות מלאות של מערכות העצבים ומערכות שריר ושלד. נמדוד אורך רגליים כדי לשלול צליעה על רקע של הבדלים באורכם של הרגליים.
במידה וקיים ספק בנוגע למקור הצליעה, נשתמש בבדיקות מתקדמות כולל אמצעי הדמיה (צילומי רנטגן, CT או MRI) ובדיקות מעבדה. נוכחות של סימפטומים המעלים את הסבירות כי הגורם לצליעה אינו מכאני מהווים דגל אדום המחייב הפנייה ובירור רפואי עמוק. דגלים אדומים נחשבים בין היתר הסימפטומים הבאים: חום המתלווה לצליעה ואובדן משקל בלתי מוסבר וסימנים המעידים על פגיעה במוח ועוד.
ישנה חשיבות, במידת האפשר, לטפל בצליעה ולמנוע אותה שכן צליעה ממושכת משמעותה שחיקה, ונזקים נוספים למפרקים ולשרירים הנתונים תחת עומסים שלא יועדו לשאת. ברוב המקרים הצליעה נגרמת מפציעה ודלקת כזו או אחרת. צליעה שנגרמה על רקע טראומטי תעלם לרוב מעצמה כאשר הפציעה תחלים. הטיפול בצליעה מתמשכת או כרונית תלוי, כמובן, בסיבה לצליעה. מגוון האמצעים לטיפול בסוגים אחרים של צליעות נע בין טיפול פיזיקאלי ועד טיפול כירורגי. בחלק מן המקרים לא ניתן לעשות דבר מלבד המלצות על תכניות אימונים לשיפור התפקוד הגופני הכללי ועל שימוש באמצעי עזר להליכה.
המשיכו לקרוא אודות כאבים בכף הרגל, דלקת בגיד אכילס, קרע במיניסקוס בברך וכן כאבים במפשעה. כול תסמונות הכאב הללו יכולים לגרום בין היתר גם לצליעה.
מזהים את בעייתכם? יתכן שניתן לעזור לכם? צרו קשר עכשיו!
טלפון:03-6430372
© 2012 כירופרקטיקה - המרכז לכירופרקטיקה בניהול ד"ר יצחק בכר - כירופרקט מומחה לשיקום ופציעות ספורט |