פציעות שחייה

אתם יכולים לחשוב ששחייה היא ספורט נפלא והיא אכן נפלאה. לשחייה יתרונות רבים: היא משפרת את הכושר הגופני, מטפחת את היציבה, היא מחזקת שרירים, משעשעת ומרגיעה. אך אם אתם חושבים ששחיינים אינם נפצעים לעולם, אתם טועים. נכון שפציעות שחייה אינן שכיחות ובהשוואה לאחוז הנפגעים מענפי ספורט אחרים הן אפילו שוליות אך בכול זאת גם שחיינים נפצעים ולא מעט. שני סוגי פציעות מאפיינים את הפציעות בקרב השחיינים: 1) פציעות חריפות 2) פציעות בגלל תנועות חוזרות ועומס יתר.

פציעות חריפות אינן שכיחות שכן לרוב לא קיים מגע פיזי בין השחיינים עם זאת אין לשכוח שמספר לא מבוטל של שחיינים נפצעו פציעות ראש חריפות וקשות בגלל קפיצות ראש לתוך בריכות עם מים רדודים. על פי מקורות אמריקאים בשנת 2007 טופלו בחדרי חירום, בארצות הברית, 172.000 שחיינים עם פציעות חריפות. הרוב המכריע של פציעות שחייה משתייכות לסוג השני ונגרמות בגלל תנועות חוזרות ועומס היתר שנוצר בעקבותיו.

פציעות שחייה. גורמים

הפציעות האופייניות לשחיינים הן כאמור פציעות הנובעות מעומס יתר (overload) ומביצוע תנועות חוזרות (repetitive motion). בין הפציעות הללו ניתן למנות את "כתף שחיינים" (swimmer's shoulder) "ברך שחייני חזה" (breast-stroke knee) ושחיקת פרקי שטחה בעמוד השדרה (Facet syndrome). הפציעות הללו ופציעות אחרות המאפיינות שחיינים נגרמות בגלל האופי הביו - מכני של השחייה המחייב כמות גדולה של תנועות חוזרות מול התנגדות מתמשכת.

השילוב של עומס גדול מידי ללא הכנות מספיקות וללא מנוחה והתאוששות מספקת מסתימת בנזקים, דלקות ופציעות. ניתן להעריך את כמות התנועות כאשר חושבים על אימוני השחייה של שחיינים מקצועיים הגומעים 200-300 בריכות באימון מידי יום לאורך כ שמונה חודשים. הידיים של השחיינים המקצועיים הללו עובדות קשה ועל כן יש לוודא שהאימונים מתנהלים נכון וטכניקת השחייה שלהם מצוינת. השילוב של שחייה מרובה עם טכניקה לקויה תגרום לפציעות עומס יתר גם לשחיינים השוחים הרבה פחות.

- אימון יתר כגורם לפציעות שחייה

שחיין מותש הוא שחיין שיפצע! הנטייה של שחיינים תחרותיים והמאמנים שלהם לדחוף את היכולות הפיזיות ולשפר את הביצועים עלולה לגלוש לעבר מצב של אימוני יתר (Overtraining). במקביל להקפדה על נפח אימונים חייב המאמן גם להכיר בחשיבות של מנוחה והתאוששות מספיקים, דיאטה מאוזנת, כושר גופני, מצב נפשי, סגנון חיים, מתחים נפשיים ומחלות. סימנים קלסיים של אימון יתר יהיו: עייפות, כאבי שרירים, שינה מופרעת ובלתי מספקת ודיכאון. מאמן שמזהה מצב של אימון יתר חייב להתייחס לכך באופן מידי על ידי שינוי בתוכנית האימונים.

פציעות שחייה. בעיקר כתפיים

הכוח המניע של הגוף במהלך שחיית חתירה ופרפר וברמה פחותה גם בשחיית חזה מקורו בחלק העליון של הגוף ובכתפיים. הרגליים משמשות בעיקר כמייצבים. הכתפיים שחייבים לעמוד במעמס גדול הנוצר עקב תנועות חוזרות ונשנות חשופות לפציעות. אלא שלא כול השחיינים השוחים באותם תנאים מפתחים פתולוגיות ופציעות בכתפיים. למה חלק גדול מהשחיינים אינו נפצע כלל וכלל למרות העומס? למה שחיינים אחרים נפצעים שוב ושוב? הסוד טמון ביציבות של מפרק הכתף. יציבות אשר מוקנית לו באמצעות איכותן ומצבן של הרקמות והשרירים העוטפות אותו.

על מנת למנוע פציעות כתפיים בגלל שחייה על מפרק הכתף להיות חזק, גמיש ומאוזן. התנהגות תקינה משמעותה יכולת המפרק לשמור על שלמות המבנה והמיקום התקין של חלקי המפרק השונים במצבים סטטיים ו/או דינאמיים ובכך למנוע מצב של עומס יתר נקודתי ונזקים.

הרוב המכריע של הנזקים והכאבים במפרק הכתף שאינם טראומטיים, נובעים מעומס יתר ונזק מצטבר ונגרמים בגין חוסר יציבות, חולשה, חוסר איזון שרירי ו/או שינויים ניווניים מוקדמים של המפרק. מצב לקוי זה של המפרק גורם לפגיעה ביכולת של מפרק הכתף לשמר על התנהגות ביו - מכנית אופטימאלית והתוצאה היא תנועה לא אופטימאלית תחת מעמס פיזי, נזקים, דלקות וכאבים.

השרירים שעוצמתם נדרשת לשחייה הינם השרירים המקרבים והשרירים המסובבים פנימה של הכתף (subscaplaris, supraspinatus and teres major). כאשר השרירים הללו אינם חזקים מספיק, נדרש פיצוי של שרירים אחרים (השרירים המסובבים החוצה של הכתף) והתנועה שנוצרת אינה נכונה, מעייפת ושוחקת. חיזוק של מכלול השרירים המסובבים של הכתף מספק את היציבות הנדרשת לעבודה חלקה ונכונה של הכתפיים ולמניעת פציעות שחייה.

מחקרים העוסקים בפציעות ספורט אשרו שאכן חולשה של השרירים המסובבים את מפרק הכתף מנבאים באופן מדויק למדי פציעות כתף במהלך שחייה תחרותית. בנוסף נמצא במחקרים אלו שתרגילים איזו קינטיים להגברת החוזק של שרירים הללו הורידו את תכיפות הפציעות בקרב שחיינים תחרותיים (158-American Journal of Sports Medicine,(1980 ), vol. 8, pp. 151)

חוסר יציבות מפרק הכתף? שלוש סיבות שכיחות:

- חוסר יציבות בגלל פגיעה ברקמות הפסיביות.

רקמות אלו כוללות את עצמות המפרק ואת הרצועות שתומכות במפרק. תפקידן של הרקמות הפסיביות הוא לייצב את המפרק או את בסופו של טווח התנועה בלבד ובכך למנוע תנועה לא תקינה ונזקים.

- חוסר יציבות בגין פגיעה ברקמות הדינמיות.

רקמות אלו כוללות את השרירים ואת הגידים. תפקידן של הרקמות הדינמיות הוא לייצב את המפרקים או החוליות כאשר אנו מצויים במצבים דינמיים או במצבים נייחים ובכך למנוע תנועות לא תקינות ונזקים.

- חוסר יציבות בגין פגיעה במערכת השליטה והפיקוח.

מערכת השליטה והפיקוח כוללים את מערכת העצבים המרכזית ומערכת העצבים הפריפרית. תפקידן של מערכות אלו הוא לפקח על הייצוב של המפרק ובכך למנוע ביצוע תנועות לקויות ונזקים לרקמות השונות.

פציעות שחייה. שכיחות

- כתף שחיינים

כתף שחיינים נקראת גם דלקת בגיד השרירים המסובבים (rotator cuff tendinitis) ותסמונת תפס הכתף (Shoulder Impingement) הינה כאמור פציעת כתף שכיחה אצל שחיינים ומהווה כ60% מהפציעות שלהם. בפציעה זו כאבים מתרחשים בעת הרמת הכתף 80-120 מעלות. כאבים של הכתף בעת הרמה מול התנגדות עלולים להצביע על נזק לאחד מגידי הכתף. עומס יתר של אחד מארבעת גידי הכתף המסובבים או עומס יתר הנובע מטכניקה לקויה עומדים לרוב אחר הפציעה הזאת.

- דלקת פרקים ניוונית של המפרק האקרומיוקלביקולרי

מקור נוסף לכאבי כתפיים האופייני לשחיינים הוא מפרק האקרומיוקלביקולרי (Acromioclavicular) - מפרק שיא הכתף ועצם הבריח. מפרק זה יכול לפתח שינויים ניווניים (Osteoarthritis) כתוצאה משחייה מרובה, ועומס יתר הנגרם מהתנועות חוזרות. התנועות החוזרות שוחקות את הסחוס בתוך המפרק וגורמות לכאב ומגבלת תנועה. גם בסוג זה של פגיעה יש לבחון את מכלול האימונים של השחיין וזאת משום שגם אימוני משקולות יכולים לגרום לאותה בעיה.

- ברך שחיינים

ברך שחיינים (breast-stroke knee) - תופעה פתולוגית הנגרמת בגין תנועת הברכיים בשחיית חזה ואשר חושפת את רצועת הברך הפנימית (Medial collateral ligament) לעומס ולנזק.  ברך שחיינים היא הפציעה השנייה בשכיחותה בקרב שחיינים, אחרי כתף שחיינים. העומס הנגזר על הברך בשחיית חזה הוא גדול ונובע מכך שתנועת הפישוק, הצלפה והרוטציה (whip-kick) של הברכיים אינה טבעית ואינה עושה שימוש נכון בציר הברך. יש לזכור שהעומס על החלק הפנימי של הברך האופייני לשחיית חזה גבוה לאין שיעור בקרב שחיינים תחרותיים או לחילופין בקרב שחיינים בעלי טכניקה לקויה. הסימפטומים בגין ברך שחיינים הם בעיקר כאבים בברך ובעיקר בחלק הפנימי של הברך ונוקשות בתנועת הברך. תיתכן גם נפיחות.

- חוסר יציבות של פיקת הברך

פציעת ברך נוספת היא התפתחות חוסר יציבות של פיקת הברך הגורמת לנטייתה לגלוש החוצה. פתולוגיה זו הנגרמת בגין שחיית חזה מובילה לשחיקת הסחוס מתחת לפיקת הברך, לדלקת וכאבים. ברוב המקרים הסטייה של הפיקה או פריקתה תהיה החוצה כלומר לצד החיצוני של הברך. בהעדר פריקה טראומטית הסיבות לסטיית הפיקה הן בעיקר ניוון וחולשה של השריר הארבע ראשי ובעיקר של הראש הפנימי (vastus medialis), חוסר פעילות גופנית או ביו-מכאניקה לקויה של הפרקים ברגליים כמו שבאה לידי ביטוי בשחיית חזה. הסחוס תחת הפיקה חשוף גם לתופעה של ריכוך הסחוס בגיל עשרה (Chondromalasia patella) שחיית חזה אינטנסיבית בגיל הצעיר עלולה על כן להיות בעייתית.

- כאבי גב

כאבי גב אינם נדירים בקרב שחיינים. למעשה פציעות גב מהוות כ10% מכלל הפציעות של השחיינים. שחיית חזה ושחיית פרפר יוצרים עומסים גדולים בגין הקיעור החוזר ונשנה של הגב. פעולה זאת יוצרת עומס על הפרקים האחוריים של חוליות עמוד השדרה ועל השרירים לגרום לנזקים דלקות וכאבים. לעיתים עלולים גם להתפתח שברי מאמץ בחוליות עמוד השדרה. לאור הנתונים הללו יש השואלים האם שחייה טובה לגב? התשובה היא כן אך עם סייגים.

פציעות שחייה. טיפול

כירופרקטיקה יכולה לתת מענה הולם לפציעות שחייה. כירופרקט מודרני מצויד בידע ובציוד המתאים לאבחן, לטפל ולשקם פציעות שחייה. הטיפול בפציעות שחייה כמו בפציעות ספורט אחרות חייב לכלול מנוחה, שימוש אמצעים להורדת דלקת ושיקום שיכלול חזרה הדרגתית למים. יש לבחון את הטכניקה של השחייה על מנת לאתר לקויות ולשפרן. יש לאתר נקודות חולשה וחוסר איזון במערכת עצב שריר ושלד ולשפרן. על השחיין להקפיד על חימום לפני האימון ושמירה על עומס אימונים הדרגתי. הפנייה לטיפולים תרופתיים וניתוחים תעשה רק במידה וכשלו האמצעים השמרניים. חשוב לבדוק גם את מכלול האימונים (חדר כושר, טניס...) או המטלות (מטלות מקצועיות, מטלות בית...) של השחיין על מנת לוודא שמקור פציעתו הוא אכן שחייה.

פציעות שחייה. מניעה

לפני השחייה התחמם היטב. כאשר גופך קר סיכוייך להיפצע גבוהים יותר. לצורך החימום עשה מספר דקות של פעילות אירובית (הליכה, אופניים) ואז מתח בעדינות את הפרקים והשרירים . את הבריכות הראשונות שחו בקב איטי ורגוע. הפציעה השכיחה ביותר בשחייה היא פציעת כתף לצורך מניעת פציעות כתף השקיעו באימוני כוח וייצוב של מפרק הכתף. פציעות שחייה רבות נובעות מטכניקה לקויה. ללא טכניקת שחייה מדויקת אתם עושים שימוש לא נכון בפרקים ובשרירים, חושפים אותם לעומס יתר ופציעות.

המשיכו לקרוא אודות פציעות ספורט וכיצד ניתן למנוע פציעות ספורט אותן.

מאת ד"ר יצחק בכר, כירופרקט .D.C. M.Sc כירופרקטיקה ברמת אביב ג'

מזהים את בעייתכם? יתכן שניתן לעזור לכם? צרו קשר עכשיו!
טלפון: 03-6430372